רוס של קייב

רוס של קייב או רוס הקייבית (סלאבונית עתיקה: рѹсь, "רוס") או נסיכות קייב, היא המדינה הסלאבית הראשונה באירופה, ומנקודת מבט היסטוריוגרפית גורסים חלק מההיסטוריונים כי ממנה התפתחו אחר כך המדינות המודרניות רוסיה, אוקראינה ובלארוס. המדינה התקיימה למן המאה ה-9 (שנת 880 לערך) עד אמצע המאה ה-12. היא התפוררה בעקבות החלוקות הבלתי פוסקות של אדמותיה על ידי בניו של השליט שמת ובעקבות הכיבוש המונגולי. בירותיה של הנסיכות היו נובגורוד ואחר כך קייב (ומכאן שמה).

הממלכה המשיכה להתקיים לאחר מכן בנסיכויות נפרדות אשר נפרסו על כל המרחב של אוקראינה. המבנה השלטוני הזה נמשך עד סוף המאה ה-15 בכיבוש מרבית שטחה של אוקראינה על ידי הדוכסות הגדולה של ליטא.

ימי שלטונו של ולדימיר הראשון (החל מ-980 לערך וכלה ב-1015) וכן ימיו של בנו ירוסלאב הראשון (1019 עד 1054) נחשבו לתור הזהב של קייב. בתקופה זו נתקבלה הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית (הנצרות האורתודוקסית) ונכתב קודקס חוקים מזרח סלאבי ראשון – "האמת הרוסית" (ברוסית ארכאית: Правда Роська, "פְרַבְדָה רוֹסְקַה"; ברוסית מודרנית: Ру́сская пра́вда, "רוּסְקַיָה פְרַבְדָה"). המעמד השליט של רוס המוקדמת היה ככל הנראה אצולה-לוחמת ממוצא סקנדינבי ששלט על רוב סלאבי. השלטון הסקנדינבי ברוס המשיך עד לאמצע המאה ה-11.

רוס של קייב
рѹсь
Kievan Rus en
יבשת אירופה
שפה נפוצה סלאבית מזרחית עתיקה
עיר בירה קייב
משטר מונרכיה אבסולוטית
הקמה
תאריך הקמה

882
פירוק
תאריך פירוק

1240
ישות יורשת הכיבוש המונגולי ברוסיה
דת נצרות אורתודוקסית
מטבע גריבניה ‏

היסטוריה מוקדמת

אנשי רוס היו כנראה הכוח הדומיננטי באזור צפון-מערב רוסיה של היום החל מהמאה ה-8. בתחילת המאה ה-9 החל להיווצר ארגון רופף שלהם תחת השם רוס קאגאנט. ניתן להתייחס למושג הזה כאל גוף מדיני שקדם לרוס של קייב. לפי הכתוב בכרוניקה הרוסית הראשונה, ורנג בשם רוריק התיישב בנובגורוד, הממוקמת בשטח רוסיה כיום, כשליט (אחרי שנבחר על ידי כמה שבטים סלאביים ופינו-אוגריים) בסביבות שנת 860. מאוחר יותר העמיק את שליטתו עד לקייב, בירתה של אוקראינה כיום. הכרוניקה מתייחסת אליו כאל אבי שושלת רוריק.

הוורנגים התיישבו לראשונה בכפר לדוגה והתפשטו דרומה לנובגורוד, והגיעו בסופו של דבר עד קייב – מה שהפסיק את השפעתה של ממלכת הכוזרים באזור, אשר התבטאה בגביית מס מתושבי קייב. מייסדה של רוס של קייב היה הנסיך אולג (או הלגו, כפי שמופיע ברשימות כוזריות). אולג הקים את הממלכה בשנת 880 לערך. בשלושים וחמש השנים שלאחר מכן הכניעו אולג ולוחמיו את השבטים המזרח-סלאביים והפינים שהיו באזור. בשנת 907 הוביל אולג מתקפה על קונסטנטינופול, ובשנת 911 חתם על הסכם מסחר עם האימפריה הביזנטית (חוזה רוס-ביזנטיון), כשותף שווה. המדינה החדשה שבירתה קייב שגשגה בזכות אספקה סדירה של פרוות, דונג ודבש בכמות אשר הספיקה לייצוא. כמו כן, סייעה לשגשוג שליטתה בשלושה נתיבי תנועה מרכזיים במזרח אירופה: מסלול המסחר על נהר הוולגה, מן הים הבלטי ועד למזרח הרחוק, מסלול המסחר על הדניפר, מן הים הבלטי ועד לים השחור, ומסלול המסחר מממלכת הכוזרים לגרמאנים.

ההיסטוריה של רוס של קייב כתובה בנטייה פרו-סקנדינבית ברורה, מה שהביא מספר היסטוריונים סלאביים לדון בשאלה: מה היה חלקם של הוורנגים בהקמת קייב של רוס. עד לימי שלטונו של סוויאטוסלב הראשון, נסיך קייב (945‏-972) כבר אימצו שליטים מקומיים את המיתולוגיה הסלאבית ואת השמות הסלאביים. למרות זאת, בהיסטוריה הכתובה מאותם ימים יש משמעות רבה דווקא לסקנדינבים. כיבושיו והצלחתו הצבאית של סוויאטוסלב היו מדהימות; הוא הכה ללא רחם את שכניו החזקים ביותר – ממלכת הכוזרים והאימפריה הבולגרית, ואלה התמוטטו זמן קצר אחרי פלישותיו.

תור הזהב של קייב

רוסיה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של רוסיה

רוסיה בתקופה הטרום נוצרית

רוס של קייב

הכיבוש המונגולי

נסיכות מוסקבה

רוסיה הצארית

האימפריה הרוסית

רוסיה הסובייטית

רוסיה המודרנית

רוסיה
אוקראינה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של אוקראינה

רוס של קייב

האיחוד הפולני-ליטאי

האימפריה הרוסית

הרפובליקה העממית

אוקראינה הסובייטית

אוקראינה העצמאית

אוקראינה

המחוז בו שכנה קייב המשיך להיות הדומיננטי ביותר ברוס של קייב למשך שתי מאות. הנסיך הגדול של קייב שלט על השטחים מסביב לעיר וקרוביו שהיו לנתינים באופן תאורטי שלטו בערים אחרות ושילמו לו מס. שיאי פריחתה של המדינה היו תחת השלטון של ולדימיר הראשון (980–1015) ובין 1019–1054 תחת ירוסלאב הראשון. שניהם המשיכו את ההתפשטות המתונה של המדינה כפי שהתחיל הנסיך אולג.

ולדימיר עלה לשלטון אחרי מותו של אביו, סביאטוסלב, בשנת 972 ואחרי שהביס את אחיו למחצה יארופולק, נסיך קייב בשנת 980. נקודת הציון הגדולה ביותר בשלטונו הייתה התנצרות של חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה, תהליך שהחל בשנת 988. הכתבים של רוס של קייב מציינים שכשולדימיר בחר לזנוח את האמונה הפגאנית הסלאבית, הוא שלח את יועציו הקרובים יחד עם לוחמים לחלקים שונים באירופה. אחרי שביקרו אצל הנוצרים הקתולים, היהודים והמוסלמים הם הגיעו לבסוף לקונסטנטינופול. שם הם נדהמו מיופיה של קתדרלת איה סופיה ומהטקס שנערך בה, והחליטו בו במקום שזוהי האמונה אותה יאמצו. כשהגיעו הביתה הם המירו את דתו של ולדימיר לזו שהייתה נהוגה בעיר היוונית אחרי שהודיעו לו שזוהי הדת הטובה ביותר. בעקבות זאת הוא נסע בעצמו לקונסטנטינופול ונשא לאישה את הנסיכה אנה, אחותו של הקיסר הביזנטי, בסיליוס השני בולגרוקטונוס.

Kievan-rus-1015-1113-(en)
רוס בתקופת יארוסלאב

ירוסלאב הראשון היה צריך להאבק עם אחיו לפני שהתבסס בשלטון בקייב. כמו אביו הוא דאג ליחסים טובים עם האימפריה הביזנטית אך גם עם מדינות נוספות במערב אירופה. הוא סידר חתונות של בנותיו עם מלכי פולין, הונגריה, צרפת ונורווגיה. בתקופתו פורסם קודקס החוקים הידוע בשם "האמת הרוסית" (רוסקייה פרבדה). לפי פקודתו החלה הקמתה של קתדרלת סופיה הקדושה.

דעיכת רוס של קייב

שיטת העברת שלטון בהתאם לחוקי הירושה הנהוגים ברוס של קייב הייתה בעייתית ולקראת המאה ה-11 החלה החלשות של השלטון המרכזי. כתוצאה מכך החלו מלחמות פנימיות בין הנסיכים השונים.

בעקבות מסעות הצלב השתנו דרכי המסחר. נפילת קונסטנטינופול במהלך מסע הצלב הרביעי בשנת 1204 הקטינה מאוד את החשיבות של נהר דנייפר כדרך מסחר.

כתוצאה מכך החלו להתפתח מרכזי כוח נוספים בצפון - רפובליקת נובגורוד ונסיכות ולדימיר. נסיכי ולדימיר, בעלי כוח וכריזמה, החלו במאבקים נגד נסיכי קייב ולמעשה קבלו עצמאות מלאה. נסיך ולדימיר אנדרי בוגולובסקי אף כבש את קייב אך החליט לא למשול בה. זה היה סממן ברור לנפילת חשיבותה של קייב כמרכז הנסיכויות הרוסיות.

בדרום התחזקה נסיכות גאליץ'-וולין שנסיכיה כבשו את קייב ובהמשך צירפו אותה לנסיכות.

במהלך פלישת האימפריה המונגולית במחצית המאה ה-13, השליטה של נסיכי קייב אבדה סופית. המונגולים הכירו בנסיך ולדימיר כנסיך הראשי של הנסיכויות הרוסיות ואף ראש הכנסייה הרוסית עבר מקייב לולדימיר.

אוקראינה

אוּקְרָאִינָה (באוקראינית: Україна) היא מדינה במזרח אירופה. היא גובלת בים השחור בדרום, ברוסיה במזרח ובצפון-מזרח, בבלארוס בצפון, בפולין בצפון-מערב, בסלובקיה ובהונגריה במערב וברומניה ובמולדובה בדרום-מערב.

למרות שאוקראינה אינה חלק מרוסיה, הן המנטליות והן השפה בה נחשבות כדומות לשכנתה הרוסית, אך היחסים המדיניים בין המדינות נמצאים בשפל שיא, בעיקר לאור משבר אוקראינה והמעורבות הרוסית במלחמת האזרחים באוקראינה.

אוקראינה שוכנת על שטחים שהשתייכו בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי, לאימפריה הרוסית ולברית המועצות. הישויות המדיניות הראשונות באזור היו רוס של קייב, נסיכות גאליץ'-וולין והאוטונומיה הקוזאקית. אוקראינה הפכה עצמאית בשנת 1917 בעקבות מהפכת פברואר ומלחמת העולם הראשונה, אך תוך שנתיים הצטרפה כאחת הרפובליקות לברית המועצות. אוקראינה קיבלה את עצמאותה המדינית המלאה לאחר התפרקות ברית המועצות, בשנת 1991.

היסטוריה של רוסיה

ההיסטוריה של רוסיה תחילתה בימי קדם, באירופה המזרחית, והיא נמשכת עד ימינו.

הכרוניקה הרוסית הראשונה

הכרוניקה הרוסית הראשונה, המכונה גם הכרוניקה של נֶסְטוֹר, כרוניקת קייב, הכרוניקה הראשונה או סיפורי השנים שחלפו (בסלאבית כנסייתית עתיקה:‏ Повѣсть времяньныхъ лѣтъ; ברוסית: Пóвесть временны́х лет; באוקראינית: Пóвість врéм'яних літ; בבלארוסית: Апо́весць мі́нулых часóў; בפולנית: Powieść minionych lat) היא כרוניקה המגוללת את ההיסטוריה של רוס של קייב בסביבות השנים 850–1110, אשר נערכה במקור בקייב בערך בשנת 1113[דרושה הבהרה] ולה שלוש מהדורות שנשתמרו בשני כתבי יד, שאבדו במרוצת השנים, אולם נשתמרו בהעתקי דפוס. ההשערה הרווחת במחקר היא כי הקובץ המקורי נערך בידי הנזיר נֶסְטוֹר על בסיס מקורות קודמים שאבדו גם הם ועל בסיס עדות אישית שלו.

בשונה מכרוניקות אחרות שנכתבו בידי נזירים אירופאים בימי הביניים, הכרוניקה הרוסית הראשונה ייחודית בהיותה העדות הכתובה היחידה בנמצא להיסטוריה המוקדמת של העמים הסלאביים המזרחיים. אין מקור המשתווה לדיווח המקיף שלה על אודות ההיסטוריה של רוס של קייב, אם כי הכרוניקה הראשונה של נובגורוד מוסיפה עליה מספר תיקונים משמעותיים. בנוסף, יש לכרוניקה ערך כדוגמה עיקרית לספרות הסלאבית-המזרחית העתיקה.

המאה ה-10

המאה ה-10 היא התקופה שהחלה בשנת 901 והסתיימה בשנת 1000 (בין התאריכים 1 בינואר 901 ל-31 בדצמבר 1000). היא המאה העשירית של המילניום הראשון.

ולדימיר הראשון, נסיך קייב

ולדימיר הראשון (סביב 960–1015), הידוע גם בכינויים "הקדוש", "המנצר" ו"השמש האדומה". היה מלך רוס של קייב החל בשנת 982 ועד מותו. ולדימיר הראשון היה בנו מחוץ לנישואין של סוויאטוסלאב איגורוביץ' ושל מלושה, שפחתה של אשתו של סוויאטוסלאב, הנסיכה אולגה. אחיו היו יארופולק ואולג.

בשנת 972 נהרג סוויאטוסלאב בקרב, ומיד עם מותו החל מאבק על כס השלטון בין שלושת האחים. אולג נרצח בידי אחיו הבכור יארופולק, וולדימיר ברח מחשש לחייו למלך נורווגיה, שהיה קרוב משפחתו מצד אביו. שם אסף כוחות צבא במשך 10 שנים וב-982 שב לנובגורוד כדי לדרוש את השלטון מאחיו. ואכן, כעבור מספר חודשים הביס צבאו את שרי המלחמה של יארופולוק, וולדימיר תפס את מקומו כשליט נסיכות קייב.

ולדימיר המשיך את מסורת עבודת האלילים של אבותיו, ובנה פנתיאון ל-6 האלים המרכזיים (פולוס, חורס, דג'דג'בוג, סטריבוג, סמרגל ומוקוש). הוא אף הגדיל לעשות, וחידש את מנהג קורבנות האדם לאלילים אלו.

יחד עם זאת היה ולדימיר קשוב למתרחש בעולם, והבין שעל הנסיכות להצטרף למגמה ההולכת ומתחזקת של מונותאיזם. עדויות בכתובים מעידות על כך שהוא הזמין לחצרו נציגים של היהדות, הנצרות והאסלאם. לאחר שיחות ודיונים עם כל אחד מאלה, בחר ב"פילוסוף היווני".

קיימות מספר גרסאות לסיבה שבגינה בחר ולדימיר דווקא בנצרות. הגרסה הרשמית והנפוצה ביותר טוענת כי ולדימיר חשש מהאימפריה הביזנטית הנוצרית ומאיומים שקיבל ללא הרף מכיוון קונסטנטינופול. הגרסה העממית והמפורסמת לא פחות היא שולדימיר בחר בנצרות משיקולים פרקטיים בהרבה: הוא ידע שלא יהיה קל להפיץ דת מונותאיסטית חדשה - אך על אחת כמה וכמה דת שאוסרת בתכלית האיסור אכילת בשר חזיר ושתיית אלכוהול, איסורים שידע כי לעולם לא יתקבלו על ידי בני עמו.

ולדימיר זכה לכינויו לאחר שקיבל על עצמו את הנצרות היוונית-אורתודוקסית (בשנת 988 לספירה) וכפה אותה על העם כולו.

בימיו עלתה העיר קייב לגדולה והערים הרוסיות האחרות קיבלו עליהן את מרותה.

ורנגים

וַרַנגים (בנורדית עתיקה: Væringjar; ברוסית: Варяги, "וַרְיַאגִי") הוא השם שבו כונו הוויקינגים השוודים על ידי הסלאבים והיוונים הביזנטיים. הוורנגים היו לוחמים וסוחרים ממזרח סקנדינביה שחצו את הים הבלטי והפליגו במעלה נהרות מזרח אירופה לסחור עם האימפריה הביזנטית ועם מזרח אירופה כאשר במקביל בני מערב ארצם פשטו על מערב אירופה, מרכז אירופה, ארצות הים התיכון וצפון אמריקה והנורמנים שפלשו לנורמנדיה בצרפת ולאי הבריטי שהיה תחת שליטה אנגלו-סקסונית לפני כן.

מקור השם ורנגים הוא ככל הנראה מ-"várar" אשר בנורדית עתיקה משמעותו המושבעים, במובן של אנשים שנשבעו לחלק ביניהם את השלל או אנשים שנשבעו לשירות צבאי מסוים. אפשרות נוספת היא המילה "vara" שפירושה סחורות, והיא מתארת את תפקידם כסוחרים.

הוורנגים נחתו על החופים המזרחיים של הים הבלטי ובמהלך המאה התשיעית לספירת הנוצרים חדרו באמצעות סירות המיועדות למים רדודים לעומק מזרח אירופה תוך שימוש בנהרותיה הגדולים, נהר הנייבה, נהר הוולגה, נהר הדון, נהר הדוינה ונהר וולחוב. בגיחות אלו הרחיקו הוורנגים עד קונסטנטינופול, הים הכספי ואף עד בגדד שהייתה בירת הח'ליפות העבסית.

הוורנגים הקימו את קו המסחר שבין קייב לקונסטנטינופול וביססו מערכת ענפה של מאחזים ומוצבי מסחר.

לפי המסורת, שבטים סלאביים ושבטים פיניים, אשר כבר העלו מיסים לוורנגים, התמרדו וסירבו לשלם מיסים, אך לאחר פריצת סכסוכים בינם לבין עצמם הזמינו את הוורנגים להשכין שלום ביניהם. כתוצאה מכך מנהיג הוורנגים, רוריק, עם שני אחיו טרובר וסיניוס הגיעו לאזור. כיום ישנם המטילים ספק באמיתות מסורת זאת.

ידוע כי הוורנגים כבשו את נובגורוד ואת קייב שעל נהר הדניפר ובכך הקימו את היסודות לנסיכות רוס של קייב (מהמאה התשיעית ועד המאה השלוש-עשרה), מדינה שכללה כמעט את כל אוקראינה בלארוס ורוסיה האירופית של היום ואשר שפתה הרשמית הייתה הסלבונית העתיקה.

הוורנגים כונו גם רוס (rhos/rus), שם שניתן מאוחר יותר לארץ רוסיה כולה על שמם. ככל הנראה מקורו מ-Ruotsi, השם הפיני לשוודיה אשר נובע מהמילה róðsmenn שפירושה "אנשי חתירה", על שם המקום Roslagen היכן שנפגשו הפינים והשוודים לראשונה. ישנן תאוריות נוספות למקור המילה, כמו השורש ההודו-אירופי לצבע אדום במשמעות של שיער אדום. עד היום שיער בלונדיני-כהה נקרא בפי הסלאבים המזרחיים בשם שיער רוסי (Rusi volas).

ב-862 קבע המנהיג הורנגי רוּריק את מקום מושבו בנובגורוד אך יורשו אולג העביר ב-882 את עיר הבירה דרומה לקייב.

אולג איחד את הסלאבים המזרחיים ושחרר אותם מהכוזרים, עם טורקי מהקווקז אותו ריסק סופית סביאטוסלאב.

נכדו של אולג, המשיך במגמת הרחבת גבולות המדינה.

אולג התעמת עם האימפריה הביזנטית, אך חתם אתה בשנת 911 לספירה על הסכם סחר כצד שווה בהסכם.

ולדימיר הראשון, יורש סביאטוסלאב אימץ את הנצרות המזרחית מהאימפריה הביזנטית יחד עם האלפבית הקירילי ומאפיינים תרבותיים נוספים, לאחר שהתחתן עם אחות הקיסר הביזנטי.

ולדימיר הקים גם את המשמר הורנגי של קונסטנטינופול ב-988 לספירה, משמר שהתקיים עד נפילת האימפריה הביזנטית ב-1453 לספירה.

במאה האחת-עשרה המאוחרת הכיל משמר זה לא רק סקנדינביים אלא גם שכירי חרב אנגלים ונורמנים. היה זה משמר שהפך למקצועי ואליטיסטי שהקבלה אליו לא הייתה חופשית.

יארוסלאב הראשון ("החכם"), ממשיכו של ולדימיר הראשון, המשיך את מגמת הרחבת הגבולות שהחלה עוד בימי אולג והשיא את אחותו ו-3 בנותיו למלכי נורווגיה, צרפת, פולין והונגריה.

תקופתו נחשבת כשיא ההתפתחות הפוליטית והתרבותית בנסיכות קייב הרוסית, בזמנו גובש קוד החוקים הראשון של הסלאבים המזרחיים – רוסקאיה פרבדה.

הוורנגים נטמעו בסופו של דבר בסלאבים, קיבלו את מנהגיהם וסלאבים רבים היו חברים באליטה השלטונית.

נסיכות קייב-רוס רוסקה סופית עם פלישת המונגולים בשנים 1237–1240 לספירה.

יהדות רוסיה

יהדות רוסיה, קהילה יהודית-אשכנזית בעיקרה, היא קהילה גדולה ומגוונת מאוד שהתקיימה באזורי האימפריה הרוסית, מאוחר יותר בברית המועצות, וכיום שורשיה הגאוגרפיים כוללים את הפדרציה הרוסית (מדינת רוסיה) ואת מדינות ברית המועצות לשעבר.

עד לסוף המאה ה-18 חל איסור גורף על יהודים לחיות ברוסיה הצארית. יהודים בודדים בלבד קיבלו היתר ישיבה מוגבל. בשלהי המאה ה-18 חולקה פולין בין האימפריה הרוסית, אוסטריה ופרוסיה. כתוצאה מכך התווספו לרוסיה שטחים מרוסיה הלבנה, מליטא, מאוקראינה המערבית וממחוזות פולין – שטחים שבהם חיו יהודים רבים. בעקבות התרחבות שטחה של רוסיה, מאות אלפי יהודים הוכנסו לגבולות רוסיה, והחל מסוף המאה ה-18 נוצר ברוסיה המרכז היהודי הגדול ביותר באירופה.

לאחר ששטחה של רוסיה התרחב, לא יכלה הממשלה לגרש את היהודים והקציבה להם שטח מחיה שרק בו הם יוכלו לגור, שטח זה נקרא: "תחום המושב" (תחום שהוכל בשטחים החדשים שרוסיה סיפחה). כמו כן, הטילה הממשלה הרוסית על היהודים הגבלות שונות ומיסים כבדים כדי להצר את צעדי היהודים בחייהם הכלכליים.

החל משנת 1881 החלו הפרעות ביהודים (הסופות בנגב). בעידודם של הצארים אלכסנדר השלישי וניקולאי השני, חלו פרעות קישינב בשנת 1903 ומשפט בייליס בשנת 1911 ולכן בין שנת 1881 ועד למלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נמלטו יהודים רבים מרוסיה, רובם לארצות הברית ומערב אירופה, ואחוז קטן בחר להגר לארץ ישראל. ברוסיה שגשגה בין היתר התנועה הציונית והוקמו בה תנועות חיבת ציון ועוד תנועות מהפכניות אחרות.

האזור הנרחב של האימפריה הרוסית וברית המועצות לאחריה היה ביתה של הקהילה היהודית הגדולה בעולם במשך שנים ארוכות. כמותה החלה להידלדל כתוצאה מההגירה הגדולה מהאימפריה הרוסית (בעיקר לאמריקה) בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20; בהמשך, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, עברו חלקים ניכרים מאוכלוסיית תחום המושב לשליטת המדינה החדשות שהוקמו בשטחי מערב האימפריה לשעבר; במקביל, יהודים רבים מצאו את מותם במהלך המהפכה ותחת השלטון הסובייטי; שואת יהודי אירופה הכחידה כמות ניכרת מיהדות ברית המועצות; התבוללות מאסיבית והאתאיזם הרשמי במדינה הביא ל"היעלמות" כמות נכבדה מיהודי ברית המועצות; ולבסוף, הליברליזיציה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים הביאה להגירה נרחבת של היהודים, בחלקה לישראל – העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים (וכן לארצות הברית, גרמניה, קנדה, ואוסטרליה). כיום, הקהילות היהודיות מהוות כאחוז מהאוכלוסייה, ואף פחות, בכל אחת ממדינות ברית המועצות לשעבר. הקהילה היהודית הרוסית ידועה בתמיכתה החזקה בציונות.

נכון למפקד האוכלוסין ב-2002, היהודים מהווים 0.16% מהאוכלוסייה ברוסיה.

נסיכות האליץ'-וולין

נסיכות האליץ'-וולין (ברוסית: Галицко-Волынское княжество, בלטינית: Regnum Galiciae et Lodomeriae, Regnum Rusiae) הנסיכות הרוסית שלאחר התפרקות רוס של קייב הייתה הנסיכות החזקה בדרום רוסיה במהלך המאה ה-13 ועד לסוף של המאה ה-14.

הנסיכות הייתה הנסיכות הגדולה בין הנסיכויות הרוסיות. הייתה לה מדיניות אקטיבית במרכז אירופה בהתייחס לפולין, הונגריה, הקומנים ובתקופה מאוחרת יותר לאורדת הזהב וליטא.

נסיכות ולדימיר

נסיכות ולדימיר (ברוסית: княжество Владимирское) הנסיכות הרוסית שלאחר התפרקות רוס של קייב הייתה הנסיכות החזקה ממחצית המאה ה-12 ועד למחצית השנייה של המאה ה-14.

הנסיכות הייתה ממוקמת בצפון-מזרח רוסיה באזורי נהרות וולגה וקליאזמה. העיר הראשונה שהוקמה באזור הייתה רוסטוב. כבר בשנת 911 היא מוזכרת כעיר משמעותית שבשליטת אולג. בשולי המאה ה-9 השטח היה בשליטת נסיכות רוסטוב. לאחר הקמת העיר ולדימיר על ידי ולדימיר השני חשיבותה של עיר זו גדלה בהדרגה. לאחר התפרקות רוס של קייב, הנסיכות הפכה להיות נסיכות עצמאית. בשנת 1125 הנסיך יורי דולגורוקי העביר את בירת הנסיכות לסוזדל. בשנת 1155 בחר בנו אנדרי בוגולובסקי את ולדימיר כבירת הנסיכות. בשנת 1169 הוא כבש את קייב, אך לא עבר לעיר והשאיר את ולדימיר כבירתו. היסטוריונים של המאה ה-17-19 פירשו מהלך זה כהעברת השליטה המרכזית מקייב לולדימיר. באופן מעשי היה הליך זה ממושך והסתיים סופית רק במחצית המאה ה-13. אנדרי בוגולובסקי אכן השקיע רבות בהרחבת העיר ובבניית כנסיות חדשות ומפוארות. בתקופתו החלה הנסיכות להיות המרכז של העם הרוסי וגרעין של המדינה העתידית.

עם פטירתו היה מאבק ירושה שבסופו קיבל אחיו וסבולוד הקן הגדול את השליטה על הנסיכות ושלט בה תקופה ממושכת מאוד מ-1176 עד ל-1212. תקופה זו הייתה תקופת הזהר של הנסיכות. רוב נסיכי רוסיה הכירו בעליונותו. החל משנת 1231 עברה גם נובגורוד לשליטת נסיכי ולדימיר והם שלטו בה במשך כמאה שנים.

לאחר מלחמות עם נסיכות קייב והדוכסות הגדולה של ליטא לקראת שנת מחצית המאה ה-13 גם נסיכות סמולנסק עברה להיות תחת השפעתם של נסיכי ולדימיר.

בתחילת 1238 החלה פלישת המונגולים לרוסיה. אזור צפון מזרח רוסיה סבל קשה מפלישת המונגולים. במהלך זה נכבשו 14 ערים. כוחות הנסיכות נחלו תבוסה בקרב קולומנה ובכיבוש העיר ולדימיר משפחתו של הנסיך נהרגה. הוא עצמו נהרג זמן קצר לאחר מכך, ב-4 במרץ 1238 במהלך הקרב על נהר סיט. הנסיך החדש נסע לבירת אורדת הזהב ושם קיבל הכרה כנסיך הראשי של הרוסים. מעשית, זה היה הכרה בכך שנסיכות מהווה הנסיכות הראשית של רוסיה אך נמצאת תחת שליטת אורדת הזהב. החל ממועד זה כל נסיך ולדימיר קיבל אישרור למינויו מחאן אורדת הזהב וזאת טרם כניסתו לתפקיד.

בשנת 1262 נהרגו גובי מיסים מטעם האורדה. הנסיך ולדימיר, אלכסנדר נבסקי הצליח למנוע פלישה חדשה, אך בדרך חזרה לנסיכות נפטר. עם פטירתו בנסיכות החל תהליך של התפרקות לכ-15 נסיכויות זוטרות (גליץ' גורודץ, דמיטרוב, קוסטרומה, מוסקבה, פריאסלאבל, רוסטוב, סטרודוב, סוזדל, טבר, אוגליץ', יורייב ויארוסלאבל). החאן של אורדת הזהב היה ממנה אחד מהנסיכים לנסיך ולדימיר, למרות שמעשית הוא לא ישב בעיר החל מתקופת הנסיך יארוסלאב השלישי. הנסיכים נלחמו אחד עם השני וגם פנו לחאן אורדת הזהב לקבלת עזרה ותמיכה.

למרות שחשיבות עיר ולדימיר לקראת סוף המאה ה-13 הייתה בירידה, בשנת 1299 ראש הכנסייה הרוסית עבר לעיר זו. אומנם זה לא היה לזמן ארוך, כבר בשנת 1326 הוא עבר למוסקבה. זה יהיה אחד הסימנים לעלייה של חשיבות מוסקבה כמרכז רוסיה והעברה הדרגתית של סממני השלטון לעיר זו.

בשנת 1363 דמיטרי דונסקוי, נסיך מוסקבה לקח על עצמו תואר נסיך ולדימיר ללא קבלת אישור מאורדת הזהב. החל ממועד זה עברה למעשה נסיכות ולדימיר לשליטת נסיכות מוסקבה.

נסיכות מוסקבה

נסיכות מוסקבה (ברוסית: Княжество московское), אשר נודעה גם בשם הנסיכות הגדולה של מוסקבה (ברוסית: Великое княжество Московское), הייתה ישות פוליטית רוסית בימי הביניים אשר מרכזה במוסקבה. הנסיכות והתקיימה בין השנים 1263 והפכה לממלכה בשנת 1547 בעת שלטונו של איוון האיום שהוכתר לצאר הרוסי הראשון ומאותה עת החלה תקופת רוסיה הצארית.

סלאבים מזרחיים

סלאבים מזרחיים הם קבוצה אתנית בקרב העמים הסלאבים, שבניה דוברים את השפות הסלאביות המזרחיות. מן הסלאבים המזרחיים, שבימי הביניים היו תושבי רוס של קייב, התפתחו במאה ה-17 הרוסים, האוקראינים והבלארוסים.

צ'רניהיב

צ'רניהיב (אוקראינית: Чернігів) או צ'רניגוב (רוסית: Чернигов), ביידיש: טשרניגוב היא עיר בצפון אוקראינה, בירת מחוז צ'רניהיב. אוכלוסיית העיר מנתה בשנת 2015 294,552 תושבים.

לעיר יש חשיבות רבה בהיסטוריה של רוס של קייב והעמים הסלאביים. היא הייתה העיר האוקראינית השנייה בחשיבותה ברוס של קייב ומושל העיר דאנילו כתב על מסעותיו לארץ ישראל ועליית הרגל לירושלים.

צ'רניהיב (מחוז)

מחוז צ'רניהיב (באוקראינית: Чернігівська область) - מחוז בצפון אוקראינה, שבירתו העיר צ'רניהיב. המחוז נמצא באזור הטבעי-היסטורי של פולסיה.

שטח המחוז הוא כ-32 אלף קמ"ר ובשנת 2001 התגוררו בו 1,245,260 תושבים. מערבית למחוז נמצאת המדינה בלארוס והמחוז קייב (באוקראינה), מזרחית אליו נמצא מחוז סומי ומחוז פולטבה בדרום.

במשך מאות השנים שעברו מאז הקמת העיר צ'רניהיב האזור ידע מושלים רבים: בתחילה נסיכים מקומיים ולאחר מכן - רוס של קייב, טטרים של קרים, ליטא, פולין, ומשנת 1667 - האימפריה הרוסית.

המחוז בגבולותיו הנוכחיים הוקם בשנת 1932 במסגרת הארגון בגבולות הפנימיים של ברית המועצות שנערך בתקופת סטלין. בחלוקה זו הוא שויך לרפובליקה הסובייטית של אוקראינה, מכיוון שאוקראינים היוו יותר ממחצית מתושביו.

דרך המחוז עוברות מסילות רכבת, אשר מקשרות את בירת אוקראינה קייב ובירות של רוסיה ובלארוס - מוסקבה ומינסק. עקב כך המחוז הוא מרכז תעשייתי חשוב. נמצאים בו מפעלי נפט וגז טבעי וכן מפעל טבק בפרילוקי.

קייב

קייב (באוקראינית: Київ -‏ IPA: [kɪjiwˈ] (מידע • עזרה). ברוסית: Киев, נהגה קִייֵב) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר של אוקראינה. העיר נמצאת בצפון המדינה על גדות הנהר דנייפר, שחוצה אותה לאורכה. בעבר שימשה כבירת רוס של קייב, המדינה הראשונה של העמים הסלאבים. בשנת 2013 חיו בה באופן רשמי 2,847,200 תושבים, אך ישנן הערכות שבפועל האוכלוסייה גדולה יותר. מבחינה מנהלית העירייה מנותקת ממחוז קייב שסובב אותה.

קייב היא מוקד חשוב של תעשייה, מדע, השכלה ותרבות במזרח אירופה. בית למספר רב של תעשיות היי טק, מוסדות להשכלה גבוהה ומוקדים היסטוריים בעלי חשיבות עולמית. בעיר יש תשתית רחבה ומאוד מפותחת של תחבורה אזרחית, במיוחד מערכת הרכבת התחתית של העיר הנקראת קייבסקיי מטרופוליטן. בשנת 1990 הוכרזו קתדרלת סופיה הקדושה ולאוורת קייב-פצ'רסק בעיר, כאתרי מורשת עולמית.

רוסיה

הפדרציה הרוסית (ברוסית: Российская Федерация, להאזנה (מידע • עזרה) תעתיק פונטי מדויק: רַאסִיֿיְסְקַאיָה פֶדֶרָֿאצְיָה), או בקיצור רוסיה (Россия), היא המדינה בעלת השטח הגדול ביותר בעולם. שטחה של רוסיה עולה על 17 מיליון קילומטרים רבועים, מתוכם כ-13 מיליון קמ"ר באסיה וכארבעה מיליוני קמ"ר באירופה. רוסיה גובלת בנורווגיה, פינלנד, אסטוניה, לטביה, ליטא, פולין, בלארוס, אוקראינה, גאורגיה, אזרבייג'ן, קזחסטן, סין, מונגוליה וקוריאה הצפונית.

רוסיה חזרה להיות מדינה נפרדת עם התפרקות ברית המועצות בשנת 1991. תחת השלטון הסובייטי היא נקראה "הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית", ועם הקמתה הפכה פדרציה. רוב שטחה, אוכלוסייתה ותעשייתה של ברית המועצות, אחת משתי מעצמות העל דאז, היו ברוסיה. כתוצאה מכך, מאז פירוק ברית המועצות ירשה רוסיה את המושב הקבוע במועצת הביטחון, מבקשת לרשת את מקומה של ברית המועצות כמעצמה חשובה, ורואה את עצמה במובנים רבים כממשיכת דרכה.

למרות ייסודה כמדינה בעלת משטר דמוקרטי דה יורה, רוסיה איננה נחשבת מדינה דמוקרטית דה פקטו, וזכויות האדם בה מופרות באופן תדיר. תחת שלטונו של ולדימיר פוטין, נחשבת רוסיה מדינה בעלת משטר אוטוקרטי וסמכותני. פוטין סופג ביקורת בינלאומית חריפה בעקבות פגיעתו במתנגדי משטר, בעיתונאים, בבני מיעוטים ובפעילים דמוקרטיים המתנגדים לו.

רוסים

רוסים הם עם סלאבי מזרחי. רובם מתגוררים ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר; כמו כן יש קהילות של מהגרים רוסים ברחבי העולם, המונח הנפוץ בשפה האנגלית (Russians) מכנה רוסים גם אנשים ממוצא אתני לא רוסי אשר התגוררו בתחומי ברית המועצות והם דוברי השפה הרוסית. בישראל נוהגים להשתמש במונח "רוסים" בהתייחסות לעולים ובני משפחותיהם שהגיעו לישראל בשנות ה-90, שרובם ממוצא יהודי, אם כי חלק ניכר מהם ממוצא סלאבי.

מקור האומה הרוסית בשבטים שאיכלסו את הנסיכויות העתיקות שנקראו בשם המשותף רוס (Русь) - רוס של קייב, רפובליקת נובגורוד וכולי. כיום נקראים בשם "רוסים" צאצאי השבטים הסלאביים שהתגבשו סביב מוסקבה ונובגורוד; השבטים של רוס הדרומית התגבשו לאוקראינים והשבטים של מערב רוס לבלארוסים.

רוריק

רוריק (ברוסית: Рюрик, בנורדית: Rørik) היה שליט נובגורוד משנת 862 עד פטירתו בשנת 879. רוריק הוא המייסד של שושלת רוריק, ששלטה בשטחים שהיום הם רוסיה האירופית וחלקים מאוקראינה ובלארוס, במשך יותר משבע מאות שנים.

בהתאם לכרוניקה הרוסית הראשונה מהמאה ה-12, רוריק הוזמן להיות מנהיג נובגורד על ידי התושבים המקומיים במטרה להפסיק מלחמות פנימיות. הוא בא בראש קבוצה גדולה שכללה גם את שני אחיו. האחים, טרובור וסינאוס קבלו תחת שליטתם אזורים בסביבת בלואוזרו ואיזבורסק. לאחר פטירתם, גם שטחים אלו הועברו לשליטת רוריק. רוריק התחתן עם אישה ממוצא סקנדינבי בשם אפנדה (Efanda). בנם, איגור, נסיך קייב היה בהמשך השליט של רוס של קייב. רוריק נפטר בשנת 879 והשליטה על השטחים עברה לאולג מנובגורוד שהיה קרוב משפחתו.

על שמו של רוריק נקראה סיירת משוריינת אשר פעלה בעיקר בצי הבלטי הרוסי במלחמת העולם הראשונה.

שושלת רוריק

בית רוריק או שושלת רוריק הייתה השושלת הראשונה של הנסיכויות הטרום-רוסיות (כולל נסיכות מוסקבה), אשר הפכו מאוחר יותר לרוסיה המודרנית. נציגי השושלת שלטו בשתי תקופות שלטון 862-1598 ו-1610-1612 בשטחים שהיום הם רוסיה האירופית וחלקים מאוקראינה ובלארוס. מוצאו של מייסד השושלת שנוי במחלוקת, הגרסאות נחלקות בין מוצא מדנמרק על פי ההיפותיזה הנורמניסטית לבין מוצא סלאבי מערבי מאזור מזרח גרמניה על פי ההיפותיזה האובודריטית. הנחה נוספת גורסת כי מוצאו היה פיני שהגיע ככל הנראה משוודיה, גרסה זאת צברה פופולריות בעיקר פרויקט חקר הדנ"א של שושלת רוריק שנערך לאחרונה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.