רונן לוביץ

הרב רונן לוביץ' (נולד בכ"ד באלול ה'תש"ך, 16 בספטמבר 1960) הוא רב היישוב ניר עציון ונשיא תנועת "נאמני תורה ועבודה".

רונן לוביץ
לידה 16 בספטמבר 1960 (בן 59)
כ"ד באלול ה'תש"ך

ביוגרפיה

נולד בחיפה, נכד לרב יהושע קניאל, רבה הראשי של חיפה. למד בישיבה התיכונית "פרחי אהרון" בקריית שמואל, ובגיל 16 עבר לישיבה גבוהה, ישיבת "הנגב" בנתיבות. לאחר מכן למד בישיבת "קול יעקב" בירושלים. בשנת 1982 נישא לרבקה, בתם של הפרופסור ישעיהו צ'ארלס ליבמן, חתן פרס ישראל, והדר' שרה ליבמן. לאחר נישואיו למד במדרשה הגבוהה לתורה שליד מכון הארי פישל בירושלים. בשנת 1987 הוסמך לוביץ לרבנות על ידי הרב שאר ישוב כהן והרב עוזי קלכהיים, ובשנת 1989 קיבל הסמכה לרבנות של הרבנות הראשית לישראל על ידי הרבנים הראשיים דאז הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו.

לוביץ הוסמך כמורה בכיר לתלמוד ולמחשבת ישראל לבתי ספר על יסודיים במכללת ליפשיץ, סיים תואר ראשון בפילוסופיה יהודית ובפילוסופיה כללית באוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במדע הדתות באוניברסיטת קייפטאון שבדרום אפריקה (שניהם בהצטיינות יתירה). סיים דוקטורט במחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה בהנחיית הפרופסור מנחם קלנר והפרופסור דניאל סטטמן. נושא עבודתו היה "העימות בין ישראל לערבים בספרות התורנית של הציונות הדתית".

בשנת 1989 יצא לוביץ לשליחות בקייפטאון, שם שימש במשך ארבע שנים כרב קהילה, רב הקמפוס האוניברסיטאי ומרצה באוניברסיטה במחלקה למדע הדתות ובמחלקה לתרבות יהודית. בשנת 1993 שב לוביץ לישראל והתמנה לתפקיד רב היישוב ניר עציון. בין השנים 2005-1993 שימש גם כרב בית הספר הממלכתי דתי האזורי של יישובי ההמועצה האזורית חוף הכרמל. בין השנים 1993- 2006 לימד בתוכנית להכשרת רבנים של קרן 'יד אבי הישוב' בירושלים.

בשנת 1995 עם הקמת ארגון רבני צהר הצטרף לוביץ כחבר בארגון. משנת 1996 עד 2004 היה חבר הנהלה בתנועת "מימד", ובין השנים 2009-2004 היה חבר מועצה בתנועה.

משנת 1997 מלמד לוביץ במכללה האקדמית הדתית לחינוך שאנן שבקריית שמואל, ובין השנים 2008- 2012 לימד כמרצה מן החוץ במחלקה ללימודים רב-תחומיים באוניברסיטת חיפה

בין השנים 2017-1999 עמד לוביץ בראש פרויקט 'בצוותא', בית מדרש לסטודנטים באוניברסיטת חיפה. בין השנים 2009 – 2010 הגיש תוכנית שבועית על פרשת השבוע בערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה שכללה ראיונות עם חוקרי אקדמיה ואנשי תרבות. בין השנים 2009 – 2011 שימש כרב משיב באתר "כיפה", ובהמשך פרסם מאמרי תשובה הלכתיים באתר ynet מטעם ארגון רבני צהר. בשנים 2013 - 2016 פרסם מאמרים שבועיים על פרשת השבוע ואקטואליה בעלון "מסביב לשולחן" ובמדור יהדות של אתר האינטרנט "וואלה". מ-2016 מפרסם את מאמריו לפרשת השבוע בעלון "שבתון". בשנת 2012 נמנה עם מייסדי ארגון הרבנים בית הלל, ועד 2015 היה חבר בוועד המנהל של הארגון.

בשנת 2014 התקבל כעמית מחקר במרכז ללימודי יהדות, אוניברסיטת הארוורד, קיימברידג' מסצ'וסטס.

בצעירותו פרסם לוביץ ספר פרוזה בשם "השיכרון של דאמור" שזכה בפרס בית הסופר ע"ש ניומן, ירושלים 1987, וכן פרסם כמה סיפורים קצרים בכתבי עת לספרות.

הרב לוביץ נוקט מדיניות ליברלית בחופות, ומאפשר לזוגות הנישאים לעצב את הטקס בסגנון אישי בד בבד עם נאמנות להלכה.

משנת 2015 מכהן לוביץ כנשיא תנועת "נאמני תורה ועבודה".

השקפתו ופעילותו

בהרצאותיו ובמאמריו מרבה לוביץ לעסוק בשאלות העולות מתוך המפגש בין היהדות והעולם המודרני. חלק מהנושאים הללו נוגעים באפשרות ליצור התאמה בין מסורת ומודרנה כגון עיצוב חדשני של טקסי מעגל החיים, דיונים בבעיית האמונה בזמננו, ועידוד השילוב של לימודי יהדות עם השכלה כללית, אקדמית ומדעית. נושא ספציפי בו מתמקד הרב לוביץ הוא הדאגה לשימור ולקידום הטבע והסביבה. לוביץ נחשף לבעיות סביבתיות ואקולוגיות עוד בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת, בהיותו בדרום אפריקה, ומאז החל להרצות ולפרסם מאמרים בנושא זה. בין השנים 2009 – 2010 הגיש פינה שבועית קבועה ברדיו ברשת מורשת בנושא איכות הסביבה לאור מקורות היהדות, בשיתוף עם עמותת "שומרה לסביבה טובה. החל משנת 2010 לוביץ חבר בוועד המנהל של עמותת ""אדם, טבע ודין".

הנושאים המרכזיים בהם עוסק הרב לוביץ נוגעים לסוגיות מוסר, יחס לאחר לסוגיו, סובלנות ודו-קיום. בשנת 1999 פרסם מאמר בו סקר פתרונות שונים בנוגע ליחס ההלכה לחילוניים, וטען שישנן הבחנות מהותיות בין "הרשע" ו"המומר" עליו דיברו חז"ל והמקורות הראשוניים לבין החילוני בן זמננו, ולפיכך יש להימנע מהחלת הגדרות כגון תינוק שנשבה.[דרושה הבהרה] מאז פיתח לוביץ את תפיסתו בנושא זה בדברים שבכתב ובהרצאות בכנסים שונים. במסגרת פעילותו בתחום היחסים בין דתיים וחילוניים לימד לוביץ וריכז, יחד עם הדר' יוסי בר, פרויקט שנקרא: 'שיח דתי-חילוני'. הפרויקט התקיים בין השנים 2004- 2009, והשתתפו בו במשותף סטודנטים מהמכללות לחינוך 'גורדון' ו'שאנן'.

לוביץ עסק רבות בדיאלוג בין-דתי שנועד לקדם הבנות בין אנשי דת מדתות שונות. הוא החל בפעילות זו מיד עם הגיעו לדרום אפריקה בשנת 1989 שם חברו יחד מנהיגים דתיים מדתות שונות לכנסים ולפרסום גילויי דעת נגד שלטון האפרטהייד ולפעילויות למען אוכלוסיית הרוב השחור במדינה. מאז ששב ארצה ב-1993 השתתף לוביץ במפגשים ובכנסים רבים בתחום זה, חלקם בין-לאומיים וחלקם של אנשי דת תושבי ישראל. בשנים 2003 ו-2005 יצא לוביץ למסעות הרצאות בארצות הברית בהזמנת הוועד היהודי-אמריקאי יחד עם אימאם וכומר, כדי לדבר בפני קהלים בני שלוש הדתות על פיוס ושלום. בין השנים 2009 -2011 השתתף בפרויקט 'קדם – קול דתי מפייס' בו נטלו חלק מנהיגים דתיים יהודים, מוסלמים ונוצרים.

לוביץ התפרסם במיוחד בזכות מאמריו בנושא היחס ללהט"בים, והוא הרב האורתודוקסי הראשון בעולם שקרא ליחס של סובלנות והכלה בנושא זה. מאמרו הראשון בנושא זה פורסם כבר בשנת 1995 בכתב העת "מים מדליו" היוצא לאור על ידי מכללת ליפשיץ. המאמר השני שפורסם בשנת 2001 בכתב העת "דעות" של 'נאמני תורה ועבודה', זכה לפרסום רב, והשפיע השפעה רבה על רבנים, מחנכים ואנשים מן השורה בחברה הדתית-ציונית. מאז פרסום מאמר זה הפך הרב לוביץ לכתובת עבור צעירים, הורים ומחנכים הנבוכים ומתלבטים במגוון שאלות בנושא זה וזקוקים לייעוץ והכוונה. הרב לוביץ עונה דרך קבע על שאלות של להט"בים באתר של עמותת "כמוך". בשנת 2010 הוא קיבל תעודת הוקרה מטעם עמותת "חברותא" על תרומתו לסובלנות והכלה של להט"בים בציבור הדתי. יחד עם זאת הוא ספג ביקורת מצד גורמים דתיים שמרנים הדוגלים באפשרות של שינוי הנטייה המינית, וסבורים ששיטתו עלולה להתפרש כמתן לגיטימציה ליחסי מין שאסורים על-פי ההלכה.

נושאים אחרים בהם מרבה הרב לוביץ לעסוק במאמריו ובהרצאותיו הם מעמד הנשים בחברה הדתית, היחס לנוכרים, שאלות מוסר במקרא ובהלכה, אתיקה צבאית, צדק חברתי ועקרונות בדרכה של הציונות הדתית.

ממאמריו

  • עמו אנוכי בצרה: ליווי חולים לאור מקורות היהדות, בתוך: נ. בנטור ומ. שולץ (עורכים), באשר הוא שם: ליווי רוחני במערכת הבריאות והרווחה בישראל, ירושלים 2017, עמ' 121-105.
  • מחיית עמלק והאויב הערבי: בין פרשני המקרא לרבני זמננו, שאנן (כב) תשע"ז
  • אורתודוקסיה ליברלית: בין החרד"ל לקונסרבטיבים, דעות 75 סיון-תמוז תשע"ו
  • תפיסת האויב הערבי לאור נרטיבים מקראיים בספרות ההגות והדרוש של הציונות הדתית, בתוך: א. לביא (עורך), דת ולאומיות, ירושלים 2015, עמ' 44-19.
  • ירוקים לדבר ה' – על קיימות וקיום יהודי, בתוך ש. ריינר וק. נוימן (עורכים), האדם עץ השדה: הרהורים על יחסי אדם וטבע בהלכה ובאגדה, מעלה גלבוע, תשע"ב, עמ' 5-3.
  • המושגים "קידוש השם" ו"חילול השם" בהגות של הציונות הדתית, שאנן, כרך ט"ז, תשע"א, עמ' 146-113.
  • להתקדם לאקדמיה – התייוונות או מניעת התנוונות? עמודים כסלו תשע"א, עמ' 17-14.
  • לחתור כדי לא לטבוע: היחס להומוסקסואלים דתיים – האתגרים שלפנינו, דעות (50), טבת תשע"א, עמ' 18-14.
  • ה' דורש צדק חברתי, מקור ראשון, 26.8.11
  • צבא ומלחמה בהגות של הציונות הדתית, בתוך: הכיפה והכומתה, מ. רחימי (עורך), אלקנה-רחובות, תש"ע, עמ' 138-115.
  • להיות בני נח – יהדות אל מול משבר האקלים, בתוך: ברית עולם – אסופת חומרים בנושא יהדות וסביבה, ע' קרמר (עורכת), תש"ע, עמ' 11-8.
  • הציונות האידיאלית, בתוך: העגלה השלישית – ציוני דתי בדורנו מיהו, צ. שינובר (עורך), מכון מופת, נחלים, תשס"ט, עמ' 306-298.
  • המצוות המוסריות-חברתיות, בתוך: לתת – ההתנדבות והשירות הלאומי לאור המקורות, הוצאת מכון מופת ועמינדב, ירושלים תשס"ח, עמ' 222-199.
  • יעקב ועשו בשיטתו הפרשנית של רש"י – עיון בשאלת היחס לנוצרים והערה חינוכית בצדו, שאנן, תשס"ח, עמ' 107-71.
  • השתתפות פעילה של נשים בטקסי הלוויות, בתוך: להיות אישה יהודיה, קובץ רביעי, ט' כהן (עורכת), ירושלים, 2007, עמ' 380-357.
  • הספד על ידי נשים בעת הלוויה, תחומין כו, תשס"ו, עמ' 305 - 314
  • דעת תורה בציונות הדתית, צהר כה, חורף תשס"ו, עמ' 111-99
  • צניעות וכבוד האישה בעידן של שוויון, בתוך: להיות אישה יהודיה, קובץ שלישי, ט' כהן וע' לביא (עורכות), ירושלים, 2005, עמ' 198-183.
  • התשתית התאולוגית לכינונם של סובלנות ופלורליזם בתפיסת היהדות של דוד הרטמן, בתוך: מחויבות יהודית מתחדשת, עורכים אבי שגיא וצבי זוהר, הוצאת מכון הרטמן והקיבוץ המאוחד, ת"א, תשס"ב, עמ' 309 – 329
  • סלידה, סובלנות או מתירנות, על יחס היהדות להומוסקסואליות, דעות, גיליון 11, טבת תשס"א, אוגוסט, 2001
  • האד"ם שוב מחפש משמעות (אורתודוקסיה מודרנית לאן?), דעות 7, ניסן תש"ס, אפריל 2000
  • שבויים בתינוק שנשבה (על יחס ההלכה לחילוניים), דעות 4 (1999), עמ' 30-25.
  • אמנות ואמונה – התלכנה שתיהן יחדיו? בשדה חמ"ד 2-3 תש"ס
  • מחיית עמלק – פרשנות, חינוך ומוסר, שמעתין 129 – 130
  • עמדת היהדות בשאלת היחסים בין בני מין אחד וקווים מנחים ליישומה בחינוך, בתוך: מים מדליו, שנתון המכללה ע"ש ליפשיץ לחינוך, י-ם, תשנ"ו, עמ' 254-233.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אורתודוקסיה מודרנית

יהדות אורתודוקסית מודרנית (באנגלית: Modern Orthodox Judaism) היא זרם ביהדות האורתודוקסית הדוגל בשילוב של יהדות על פי ההלכה עם ערכים ואורחות חיים של העולם המודרני החילוני. האורתודוקסיה המודרנית רווחת בקהילות היהודיות בעולם המערבי, בעיקר בקרב יהדות ארצות הברית, וקשורה בקשר הדוק לחלקים נרחבים מן הציונות הדתית הרווחת בישראל וגם לחלק מהחרדים-המודרניים.

האורתודוקסיה המודרנית חולקת מקורות משותפים עם הנאו-אורתודוקסיה שהתפתחה במרכז אירופה בראשית המאה ה-19, ומשלבת אלמנטים מגישותיהם של מבשריה, הרב שמשון רפאל הירש ("תורה עם דרך ארץ") ורבי עזריאל הילדסהיימר. הרבנים הירש והילדסהיימר פעלו, כל אחד בדרכו, לגישור בין המודרניזציה ליהדות האורתודוקסית כתגובת נגד לצמיחת היהדות הרפורמית בגרמניה באותה עת. עם זאת, ממשיכי הנאו-אורתודוקסיה בני-זמננו בוחרים לבדל עצמם מן האורתודוקסיה המודרנית, ולמצב את גישתם כשמרנית יותר ביחסה אל ההלכה.

האורתודוקסיה המודרנית יונקת בעיקר מפילוסופיית "תורה ומדע" בגישתו של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, הנחשב מנושאי הנס המובהקים של זרם זה ביהדות האורתודוקסית. הזרם המתון של הציונות הדתית בישראל, להוציא את החרד"ל, נחשב במובנים רבים כמהדורתו הישראלית של הזרם האורתודוקסי המודרני. בהגדרה מצומצמת יותר (ההגדרה המקובלת), המבחינה בין הדגש הלאומי הבולט בציונות הדתית לבין הפתיחות האוניברסלית של האורתודוקסיה המודרנית, מיוצגת האורתודוקסיה המודרנית בישראל בידי חלק צר יותר של הציונות הדתית. בין נציגיו הבולטים ניתן לכלול את זרם ישיבת הר עציון, תנועת מימד, תנועת הקיבוץ הדתי, ותנועת נאמני תורה ועבודה.

מוסד החינוך וההשכלה המרכזי של האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית הוא הישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מוסד המהווה סמל לגישה זו ביהדות. האוניברסיטה חרתה על סמלה את המוטו "תורה ומדע".

מרבניה של האורתודוקסיה המודרנית: הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב יהודה עמיטל, הרב יובל שרלו, הרב דוד ביגמן, הרב שלמה ריסקין.

איסור משכב זכר

איסור משכב זכר או משכב זכור הוא מצוות לא תעשה מן התורה, האוסרת קיום יחסי מין אנאליים בין גברים. איסור זה אינו מתייחס ליחסים בין נשים, יחסים בין גבר וטומטום או גבר ואנדרוגינוס, אלא ליחסים בין גברים בלבד. איסור זה נחשב כחלק מאיסורי עריות, הנחשבים בין האיסורים החמורים ביותר בהלכה.

אסא קיסר

אסא קיסר הוא מרצה ישראלי בנושא יהדות וטבעונות. ספרו "ולפני עיוור השלם" כולל מקורות תורניים בעניין איסור צער בעלי חיים, וטוען כי בימינו רכישת מוצרים מהחי כרוכה בבעיות הלכתיות, ולכן אסורה.

הו"ד - הומוסקסואלים דתיים

הו"ד - הומוסקסואלים דתיים הוא עמותה של הומוסקסואלים דתיים בישראל שהקים הרב רון יוסף ב-1 בפברואר 2008. לטענת אנשי הארגון, הארגון פועל לפי תורת ישראל ומחויב להלכה היהודית האורתודוקסית ומתנגד למשכב זכר, אך תומך בזוגיות חד-מינית. בסיס פעילותו הוא באתר אינטרנט ועמוד הפייסבוק, המרכזים את הפעילות, האידאולוגיה והמסרים החברתיים של הארגון. הארגון משמש כמרכז סיוע ותמיכה, חינוך והסברה ומקיים מפגשים, קבוצות לימוד, שבתות, הרצאות וימי עיון.

הו"ד נרשמה כעמותה במאי 2011, וטרם הגישה דוחות או קיבלה אישור ניהול תקין. בעקבות פרסום על מעצרו של ראש הארגון בחשד להונאה, ב-22 בפברואר 2016, פורסם בעמוד הפייסבוק של הארגון שהארגון ימשיך לפעול. אולם, עד אמצע שנת 2019 פורסמו בעמוד הפייסבוק רק שלושה פוסטים, אתר האינטרנט של הארגון חדל לפעול ושם הדומיין שלו עבר לידי ארגון אחר.

הומוסקסואליות בהלכה

ההלכה היהודית אוסרת על יחסי מין בין שני גברים, אינה מכירה בנישואים חד מיניים, וכן אוסרת על יחסי מין בין שתי נשים, אם כי ברמה פחותה. ההלכה אינה עוסקת בנטייה המינית עצמה או בזהות ההומוסקסואלית.

חברותא - הומואים דתיים

חברותא - הומואים דתיים הוא ארגון יהודי דתי של הומואים בני החברה הדתית,

דתיים ודתיים לשעבר בישראל, הפועלת בפומבי לקידום סובלנות וקבלה בחברה דתית בנושא נטייה מינית ושונות מגדרית.

הארגון מהווה בית חברתי להומואים מבית דתי ומסייע לחבריו להשלים עם נטייתם המינית ללא ויתור על זהותם הדתית. לשם כך מקיים הארגון שלל פעילויות חברתיות על בסיס קבוע בירושלים, תל אביב וחיפה, וכן טיולים ושבתות משותפות בכל שטחי ארץ ישראל.

במקביל פועל הארגון לקידום סובלנות ושילוב הומואים בחברה הדתית באמצעות ארגון כנסים, פרסום עלונים, שיח ישיר עם רבנים ומחנכים ונראות תקשורתית. פעילות שזיכתה את הארגון בעיטור ממשלת צרפת, יחד עם שותפיו בקהילה הדתית הגאה.

הארגון מחויב להלכה ושומר על צביונו הדתי.

חור בסדין

חור בסדין הוא חור שלפי אגדה אורבנית נעשה בסדין לצורך קיום יחסי אישות במגזר החרדי. המיתוס נפוץ בעיקר בקרב יהודים חילונים או לא-אורתודוקסים.

כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים

כָּמוֹךָ - הומואים דתיים אורתודוקסים היא עמותה של הומוסקסואלים דתיים בישראל הפועלת על פי ההלכה האורתודוקסית.

להט"ב ויהדות

האיסורים בנוגע להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב), נדונו עוד בתורה. בספר ויקרא מופיע איסור משכב זכר (ויקרא, י"ח, כ"ב), וכן מצוות לא ילבש, האוסרת על גברים להתלבש ב"בגדי נשים" וההפך. העמדה כלפי השתלבות להט"ב בקהילה הדתית שנויה במחלוקת בתוך הזרמים והקהילות: ככלל, קהילות אורתודוקסיות ובפרט חרדיות על פי רוב סגורות בפני חברים המזדהים ככאלו. קהילות מן הזרמים האחרים הן פתוחות יחסית ללהט"ב.

טרנסג'נדרים דתיים ודתיות כמעט ואינם מצויים בשיח הציבורי בחברה הדתית בישראל. כאשר כבר ישנה התייחסות, היא מוגבלת לרוב להתייחסות לטרנסקסואליות מזכר לנקבה, ואילו טרנסקסואלים נקבה לזכר, זוכים להתעלמות גורפת.

נאמני תורה ועבודה

נאמני תורה ועבודה היא תנועה ציונית דתית שמטרתה המוצהרת היא קידום תפיסת "תורה ועבודה" וערכי יהדות ליברלית, ציונית ומוסרית בציבור הדתי ובחברה הישראלית.

יושבי ראש התנועה הם תהלה פרידמן ואסף בנמלך, ומנכ"ל התנועה הוא שמואל שטח. יושבי ראש התנועה הקודמים הם חנן מנדל, יונתן בן הרא"ש, שרגא בר-און, משה טור-פז, מאיר רוט, אורה כהן ויחזקאל כהן.

ניר עציון

נִיר עֶצְיוֹן הוא מושב שיתופי המסונף לתנועת הקיבוץ הדתי, שוכן מדרום לחיפה ליד עתלית ושייך למועצה האזורית חוף הכרמל.

עלון שבת

עלון שבת (מכונה גם עלון פרשת השבוע) הוא עלון המחולק בבתי כנסת בשבתות. בעלון מופצים דברי תורה, שמבוססים על פרשת השבוע של אותה שבת, לעיתים גם יחד עם התייחסות לענייני השעה. כאשר העלון מופץ מטעם גוף אידאולוגי לרוב ניתן גם ביטוי להשקפת עולמם של מוציאי העלון. נכון לשנת תשע"ח יוצאים לאור למעלה מ-500 עלונים כל שבוע.

כמו כן, ישנם עלוני שבת שמופצים מטעם חברות פרסום ושיווק. בשל מגמה מסחרית זו, התעוררה ביקורת על תופעת העלונים ותפוצתם.

על השפעתם של עלוני השבת אמר ירון לונדון: "היום יש כל כך הרבה אמצעי תקשורת: לא רק עיתונות מודפסת, אלא בעיקר האינטרנט והמון המון עיתונות דתית מסוגים שונים, שלדעתי השפעתם המצטברת גדולה יותר מהעיתונות הממוסדת. למשל עלוני בתי הכנסת. זה אמצעי תקשורת עצום בתפוצתו והשפעתו. כאשר מדברים על ימין ושמאל בתקשורת לא מביאים בחשבון את המדיה הזאת."

עמלק

עמלק הוא עם או שבט הנזכר במקרא. אין ידיעות חיצוניות אודותיו. עמלק מתואר במקרא כעם אכזרי המתפרנס במידה ניכרת משוד וביזה. במסגרת זו התקיף את בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים, ואת ציקלג, עירו של דוד בעת שהותו בארץ הפלשתים. העם העמלקי התקיים כעם נווד לאורך המדבר שמדרום לים המלח ועד צפון חצי האי סיני במשך תקופת התנחלותם בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה.

על פי המסורת האפונימית המקראית, העם נקרא על שם אביו (עמלק), בנו של אליפז בן עשיו ופילגשו, תמנע.

במסורת היהודית נחשב העם העמלקי כסמל לרֶשע, ועל פי המסורת אף המן הרשע היה מצאצאיו. העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו - כולל נשיו וטפו, ולהשמיד גם את רכושו. במסורת הפסיקה ההלכתית נקבעו סייגים רבים למצוות מחיית עמלק.

רון יוסף

רון יוסף (נולד ב־30 בספטמבר 1974) הוא פעיל ישראלי לזכויות להט"ב אשר כונה באמצעי התקשורת הרב האורתודוקסי ההומוסקסואל הראשון שיצא מהארון. יוסף עמד בראש הו"ד, ארגון הומואים דתיים שהקים, והיה פובליציסט המרבה לפרסם מאמרי דעה בתקשורת הכללית והדתית העוסקים בקבלה של הומוסקסואלים דתיים ובהתנגדות להומופוביה. בפברואר 2016 פורסם שהוא נעצר בחשד להונאה ומאז, נעלם מהזירה הציבורית.

שבתון (עלון)

שבתון הוא עלון שבת הפונה למגזר הדתי לאומי ומחולק מדי שבוע בבתי כנסת.

העלון נוסד בשנת תש"ס (2000) על ידי העיתונאי מוטי זפט, ששימש לימים כממלא מקום ראש עיריית פתח-תקווה. בעלון מאמר מרכזי שכותבו משתנה (בין השאר כתבו בו הנשיא ראובן ריבלין, מפכ"ל המשטרה ואחרים).

רוב תוכן העלון מוקדש לדברי תורה ולכתבות בנושאי פרשת שבוע ויהדות. בין כותבי המדורים הרב יובל שרלו, פרופ' אביעד הכהן, הרב אליעזר שנוולד, הרב יעקב פילבר, הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, הרב שי פירון, הרב ד"ר עידו פכטר, הרב ד"ר רונן לוביץ, הרב מאיר נהוראי, ד"ר יצחק קניסברג, הרב אברהם רזניקוב, אבי רט, ד"ר משה רט, נעמי עיני, ד"ר גבריאל חזות, הרב אליהו בירנבוים, שוקי פרידמן, ליאת שוקרון ומרדכי גרנביץ.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.