רון בן ישי

רון בן ישי (נולד ב-26 באוקטובר 1943) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי, כתב ופרשן צבאי ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות, מעוטר בצל"ש הרמטכ"ל וחתן פרס ישראל לתקשורת לשנת 2018.

רון בן ישי
רון בן ישי
רון בן ישי, אוקטובר 2008
לידה 26 באוקטובר 1943 (בן 75)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
שנות פעילות 1966 - הווה
עיסוק עיתונאי, פובליציסט, כתב ופרשן צבאי ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות
מעסיק קול ישראל, הטלוויזיה הישראלית, גלי צה"ל, דבר, ידיעות אחרונות, ynet, טיים מגזין
תחקירים בולטים #אירועים מיוחדים שסיקר
סוג כתב צבאי
תחום סיקור צבא וביטחון
קישורים חיצוניים
פייסבוק 109111685774660

ביוגרפיה

רון בן ישי נולד בירושלים בשנת 1943. בינואר 1948 נהרג אביו, ברוך, במהלך מלחמת השחרור מירי צלף.

בן ישי למד בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ובשנת 1961 היה בין בוגרי מחזור ז'[1]. לאחר מכן התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד 890, שם עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. בסיום הקורס מונה למפקד מחלקה בצנחנים. כמו כן ביצע תפקידי פיקוד בחטיבת גולני[2]. בתפקידו האחרון היה מפקד פלוגה. במהלך שירות המילואים שירת כמפקד מחלקה בחטיבת הצנחנים "הנשר השחור" ולחם במלחמת ששת הימים בקרב אום-כתף[3]. בן ישי התקדם במילואים עד דרגת סגן-אלוף וכיהן כראש מערך איסוף המודיעין בעוצבת האש.

בשנת 1966 החל לעבוד ככתב כלכלי ב"קול ישראל". עם סיום מלחמת ששת הימים ובמהלך מלחמת ההתשה עבר לתפקד ככתב צבאי וכעורך תוכניות האקטואליה של קול ישראל. בסוף 1969 עבר לעבוד ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית, אך בעקבות פציעה מונה בשנת 1970 למזכיר מערכת החדשות. שנתיים אחר כך עבר לעבוד ככתב הטלוויזיה הישראלית באירופה. במלחמת יום הכיפורים חזר כדי לעבות את מערך הכתבים הצבאיים ונלווה ככתב צבאי לכוחות צה"ל בסיני. לאחר המלחמה ערך יחד עם נחמן שי משדר מיוחד על המלחמה.

בשנת 1977 נסע לגרמניה וערך סדרת כתבות על רשמיו ממנה. ב-1978 זכה בפרס כינור דוד לסדרת תוכניות הטלוויזיה הדוקומנטריות של השנה.

בשנת 1978 מונה לשליח העיתון "ידיעות אחרונות" בוושינגטון ובשנת 1981 חזר לשמש ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית, תפקיד שאותו מילא גם בזמן מלחמת לבנון הראשונה. בין השנים 19831985 כיהן כמפקד גלי צה"ל, ולאחר מכן מונה לפרשן לענייני ביטחון ולכתב למשימות מיוחדות של "ידיעות אחרונות", ובין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון בשנים 19921993. במקביל שימש ככתב של השבועון "טיים" וככתב לאירועים ביטחוניים בינלאומיים של הערוץ הראשון, שבו גם ערך, יחד עם רם עברון, את תוכנית הראיונות "זה הזמן". בשנת 1993 ערך תוכנית תחקירים בשם "רשת חוקרת" בערוץ 2. בשנת 1995 חזר להיות הפרשן לענייני ביטחון של "ידיעות אחרונות" ובמקביל כתב השבועון "טיים". במשך שנה אחת, מאמצע 1995 עד אמצע 1996 שימש כעורך האחרון של העיתון "דבר", ששמו שונה ל"דבר ראשון", בניסיון (שלא צלח) להצילו.

בשנת 2003 התמודד על תפקיד מנהל הערוץ הראשון מול יוני בן מנחם, אך לא זכה בתפקיד[4]. בשנת 2004 מונה ליועץ תקשורת לנשיא המדינה משה קצב[5]. ביולי 2005 עזב את תפקידו כיועץ הנשיא, על מנת להשתלב בסיקור ההתנתקות[6]. ביולי 2005 שב רון בן ישי לעיתונאות פעילה ומשמש מאז כתב ופרשן האתר ynet לענייני צבא וביטחון.

בשנת 2018 הוכרז כחתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשע"ח. בנימוקי ועדת הפרס נאמר שהוא יוענק לבן-ישי "על סיקור ביטחוני, צבאי ובינלאומי מעמיק ואמין, תוך גילוי אומץ לב, במשך עשרות שנים"[7].

רון בן ישי הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ובגאוגרפיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים והוא מרצה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטת תל אביב.

באזורי קרבות

רון בן ישי הרבה לסקר אירועים בקו האש ובאזורי עימות ברחבי העולם, ואף נפצע מספר פעמים במהלך עבודתו העיתונאית. בפעם הראשונה נפצע עוד ככתב "קול ישראל" בימי מלחמת ההתשה, בעת שנלווה לפעולת צה"ל נגד בסיסי מחבלים בירדן. בשנת 1970 נפצע שוב, הפעם במהלך פשיטת צה"ל בגבול סוריה ברמת הגולן. בשנת 1999 נפצע בשלישית, בעת שסיקר את המלחמה בקוסובו. בעת מלחמת לבנון השנייה נילווה לחבורת הפיקוד של מפקד חטיבת הצנחנים, חגי מרדכי, במבצע שמטרתו ביצוע איגוף אנכי והנחתת כוחות צנחנים בעומק לבנון ולאורך נהר הליטני[8]. במבצע עופרת יצוקה נילווה לכוחות חטיבת גבעתי ברצועת עזה[9].

במהלך מלחמת יום הכיפורים התלווה בן ישי לגדוד צנחנים אשר לחם בצד המערבי של תעלת סואץ. לאחר שהכוח ספג הפגזת ארטילריה מצרית, השתתף בסיוע לפצועים[10] ובשנת 1975 הוענק לו בשל כך צל"ש הרמטכ"ל[11], על ידי הרמטכ"ל מרדכי גור. התיאור הרשמי של המעשה שבגינו הוענק לו הצל"ש אומר:

ביום 22 באוקטובר 1973, נלווה סגן רון בן-ישי, ככתב הטלוויזיה, לאחד הגדודים שעסק בטיהור המצרים, ב"חיץ החקלאי" עד מבואות איסמעיליה. לעת-ערב, כאשר נסתיימה שליחותו כעיתונאי והוא עמד לעזוב את המקום, החלה הפגזה כבדה על כוחותינו. בהפגזה נהרגו ונפצעו עשרות מחיילינו, בכלל זה החובשים שנלוו אל הכוח. למרות האש הכבדה לקח סגן רון בן-ישי ציוד רפואי מחובשים שנפצעו וטיפל בפצועים כאיש-מקצוע, כשהוא אף מבצע חסימות-עורקים בשעת-הצורך. במעשיו אלה גילה סגן רון בן-ישי אומץ-לב, קור-רוח ותושיה והציל חייהם של פצועים רבים.

בסרטו של ארי פולמן, "ואלס עם באשיר", על חוויותיו במלחמת לבנון הראשונה, הופיעה דמותו המצוירת של בן ישי, אותה דיבב בעצמו. הוא מתואר בסרט כדמות הירואית וכמעט חסינה לפחד:

כשבאיזה שהוא שלב התחילו לצלוף עלינו מהקומות העליונות של המלונות בלי שאנחנו רואים מאיפה זה בא לנו מי יורה מה יורה... כשבאמצע הצומת שכב לנו איזה פצוע, אבל בכלל לא היינו מסוגלים להגיע אליו מרוב פחד. פחד מוות. ובתוך כל הגיהנום הזה הגיע לשם העיתונאי ההוא מהטלוויזיה, רון בן ישי. הולך זקוף בין הכדורים כמו איזה סופרמן, הולך כאילו כלום. כדורים מסתובבים בסלאלום מעל הראש שלו, ולפניו זוחל צלם על ארבע רועד מפחד עם קסדה, ולא רואה ממטר.

ציטוט מהסרט

אירועים מיוחדים שסיקר

רון בן ישי סיקר אירועים רבים בישראל ובעולם. בין השאר סיקר בשנת 1974 את פלישת טורקיה לקפריסין, את ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977 ואת תהליך השלום שהחל בעקבות הביקור. בשנות ה-80 של המאה ה-20 סיקר בן ישי את מלחמת אפגניסטן ובסוף שנות ה-80 את מלחמות הסמים בקולומביה. בשנת 1991 סיקר את מלחמת המפרץ ובעיית הכורדים ובשנת 1992 סיקר את המלחמה האתנית ביוגוסלביה. בשנת 1993 יצא לסקר את המצב בשטח הכורדי בצפון עיראק, בשנת 1999 סיקר את המלחמה בקוסובו ובשנת 2000 סיקר את מלחמת צ'צ'ניה השנייה. בשנת 2003 סיקר את המלחמה בעיראק עבור חדשות ערוץ 2[12]. לאחר מלחמת לבנון השנייה, בספטמבר 2006, יצא ללבנון וסיקר את לבנון שלאחר המלחמה. בספטמבר 2007, בעקבות תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה, ביקר באזור דיר א-זור שבסוריה[13]. במרץ 2011 סיקר את ההתקוממות בלוב (2011)[14], משחזר אמר בראיון לאילנה דיין שכל אזורי הסכסוך והקרבות בעולם מתחילים לדמות בעיניו אלו לאלו.

טבח סברה ושתילה

ביום שישי, 17 בספטמבר (ערב ראש השנה תשמ"ג) 1982, בשעה 16:00, בעת ששימש כתב הטלויזיה הישראלית בביירות, הביא בן ישי חומר מצולם למשלוח במטוס צבאי שעמד לצאת לישראל, אז נשאל על ידי מפקד גדוד שישב במטוס אם שמע על מה שהפלנגות עושים במחנות הפליטים סברה ושתילה ואמר לו ששמע "שהפלנגות עושים שם דברים נוראים". בן ישי ראה על המסלול את כוח הפלנגות. כעבור שלושה ימים, בשובו מביירות ב-20 בספטמבר, כתב מכתב אישי לראש הממשלה מנחם בגין: "אנשי הכוח ומפקדיו אמרו לנו בגלוי, כי הם עומדים להיכנס בתיאום עם צה"ל כדי לגרש את המחבלים ממחנות הפליטים. כמה מהחיילים של כוח זה הבהירו לעיתונאים אחרים ולי, כי בכוונתם להרוג בתושבי מחנות הפליטים ללא רחם. הם ליוו את דבריהם בביטויים ובתנועות ידיים, שלא הותירו מקום לספק"[15]. בשעה 20:30 הגיעו לדירת הטלויזיה הישראלית בבעבדה קצינים מחטיבת הטנקים שישבה מול שתילה. בן ישי תיאר את שיחתם במכתב לבגין: "מקציני יחידה זו שמעתי בפעם הראשונה דברים מפורשים. כמעט כל הקצינים שביקרו אותנו שמעו מפי נמוכים מהם בדרגה סיפורים על תושבי מחנות הפליטים שהועמדו לקיר ונורו...סיפורים המעידים על משהו חריג המתרחש במחנות". בשעה 23:30 התקשר בן ישי אל שר הביטחון אריאל שרון, וסיפר לו את כל הידוע לו. לדברי בן ישי, הוא סיפר לשרון ש"קצינים בצה"ל יודעים על כך" והפציר בו "לעשות משהו להפסיק את זה". לדבריו, השיחה נמשכה 4–5 דקות, ושרון ביקש ממנו פרטים, אך "כמעט שלא הגיב"[16]. בן ישי תיאר במכתבו אל בגין את שראה למחרת בשעה 8:00 בבוקר: אנשי הפלנגות "מריצים לפניהם שורה ארוכה של נשים, ילדים וזקנים, מהם שהיו מכוסים דם מהם בוכים וצועקים ומהם פניהם כבושות בקרקע. הם צעקו לעברנו, כי הופרדו מן הגברים שנלקחו על ידי הפלנגות לאיזשהו מקום. אנשי 'הכוחות הלבנוניים' ניסו למנוע מאתנו לצלם ואף גירשו אותנו משולי המחנה. עוד אנו מתווכחים עם הפלנגות עצר קצין בכיר של צה"ל את התהלוכה. רמקול שהוצב על גג אחד הבתים קרא לנשים ולילדים לחזור לבתיהם. למליציות הנוצריות נאמר לעזוב את המקום. וכך, למעשה, הופסק הטבח"[17]. בן ישי הביע במכתב את דעתו האישית:

"נראה לי, שאילו רצו הרשויות המוסמכות, אפשר היה למנוע לפחות חלק מן הטבח... מי שלא מנע זאת נושא, להערכתי, באחריות עקיפה למעשה. לא רק לטבח בפלסטינים, אלא גם לעשיית שמה של ישראל דראון לגויים. אני סבור, שכאזרח חובתי להביא את הדברים בפניך, כדי שתנקוט פעולה ותברר אם פעל שר הביטחון בליל שישי ואם לא פעל, מדוע? אם לא תנקוט פעולה מצדך תהפוך ה'עמידה מן הצד' בשעה שאזרחים נטבחים לנורמה בצה"ל ובמדינת ישראל. הנזק למוסריותו ולדימויו העצמי של צה"ל יהיה חמור. אם יטילו חיילי צה"ל ואזרחי מדינת ישראל ספק בצדקת עמדתנו ובתוקף המוסרי של מעשינו יכרסם הדבר במוטיבציה שלהם. והמוטיבציה, אדוני ראש הממשלה, היא החומה הבצורה החוצצת בין שלוש בנותי, לבין מיליוני הערבים, שרובם רוצים עדיין למחוק אותנו מן המפה. מטוסים, טנקים וטכנולוגיה הם חתיכות מתכת דוממות ללא מוטיבציה. ובלא אמונה לוהטת במוסריותנו ובצדקת עמדתנו אין מוטיבציה... אדוני יודע היטב כי אין דבר בליבי נגד השר שרון וכי אני מכבדו ויודע להעריכו כמצביא המוכשר ביותר שקם למדינת ישראל בכל שנות קיומה. אבל ישנם מצבים שבהם נזקו של אדם לטווח ארוך מרובה מתועלתו לזמן קצר"[18].

לשכת ראש הממשלה העבירה לשר שרון צילום של המכתב, אולם השמיטה ממנו את הפסקה האחרונה ואת החתימה[18]. בן ישי נתוודע אל שרון עוד במהלך שירותו הצבאי בצנחנים. בראשית שנות ה-60, כאשר שרון היה ראש מטה פיקוד הצפון, השתתף בן ישי בפעולה שיזם שרון לתלישת גידולים חקלאיים שזרעו הסורים באזור המפורז. לימים מתח בן ישי ביקורת על פעולה זו, שהייתה כרוכה לדבריו בסיכון חיים למטרה מדינית. בן ישי העיד בפני ועדת כהן, שחקרה את אירועי טבח סברה ושתילה, על דיווחו לשרון על ששמע אודות הטבח המתחולל, ובעקבות כך התקררו היחסים בינו ובין שרון.

תביעת דיבה

בשנת 2005 נדונה בבית משפט השלום בתל אביב תביעה אזרחית לתשלום סכום של 368 אלף ש"ח, בגין הוצאת לשון הרע, שהגיש בשנת 2002 מרדכי ואנונו נגד רון בן ישי ו"ידיעות אחרונות". עילת התביעה הייתה כי בן ישי כתב בעיתון, שבעת היותו של ואנונו במאסר, מסר לאסירי חמאס פתקים עם נוסחאות לייצור חומרי נפץ רבי עצמה. בית המשפט דחה את התביעה, מאחר שהוכח כי בן ישי שמע את הדברים מפי ראש השב"כ עמי אילון, ופסק כי עיתונאי מוגן מפני תביעת לשון הרע, אם הסתמך בדבריו על ראש מערכת ציבורית מסווגת[19].

ספרו

"כתב חזית" - בקו האש של העימותים הגדולים. הוצאת ידיעות אחרונות, 2018[20].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רשימת בוגרי מחזור ז' (1961).
  2. ^ איתי בלומנטל, רון בן ישי: "לא ידעתי אם יהיה לי לאן לחזור", באתר ynet, 2 במרץ 2018.
  3. ^ רון בן ישי, זה לא הפאשלות. זה אנחנו, באתר ynet, 5 ביוני 2007
  4. ^ ענת באלינט‏, אמנון נדב הסיר מועמדותו לניהול ערוץ 1, באתר וואלה! NEWS‏, 12 ביוני 2003
  5. ^ יהונתן ליסרון בן ישי מונה ליועץ תקשורת של קצב, באתר הארץ, 24 ביוני 2004
  6. ^ העיתונאי רון בן ישי פורש מתפקיד יועץ התקשורת לנשיא וחוזר לפעילות עיתונאית, באתר גלובס, 11 ביולי 2005
  7. ^ אדיר ינקו, פרשן ynet רון בן ישי הוא חתן פרס ישראל לתקשורת, באתר ynet, 1 במרץ 2018
  8. ^ רון בן ישי, "ראש הממשלה הוריד הוראה להפסיק להתקדם", באתר ynet, 16 באוגוסט 2006.
  9. ^ רון בן ישי, עזה, יום עם הלוחמים בעזה: תנועה זהירה בסמטאות, באתר ynet, 7 בינואר 2009.
  10. ^ רון בן ישי, פחות שחצן, יותר בטוח. עיתונאי בחזית ביום כיפור, באתר ynet, 17 בספטמבר 2010.
  11. ^ רון בן ישי, באתר הגבורה
  12. ^ גל פרל פינקל, "עיתונאי הוא לפני הכול, ומעל לכול, אדם", דבר ראשון, ‏ 01.04.2019.
  13. ^ רון בן ישי, בלעדי: שליח ynet באתר "הפעולה בסוריה", באתר ynet, 26 בספטמבר 2007.
  14. ^ רון בן ישי, הכי קרוב לקדאפי: מסע בארץ שבה שולט הכאוס, באתר ynet, 11 במרץ 2011.
  15. ^ אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 338.
  16. ^ אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 341-340.
  17. ^ אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 343-342.
  18. ^ 18.0 18.1 אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 347-346.
  19. ^ פסק-דין בתיק ת.א. 198929/02 מרדכי ואנונו נגד ידיעות אחרונות ואחרים, ניתן ב-27 בנובמבר 2005
  20. ^ רון בן ישי, גם חיילים רוסים בוכים-מתוך ספרו של רון בן ישי, באתר ynet, 24 באוגוסט 2018
    עמוס הראל"כתב חזית": רון בן ישי מספר על פגישותיו עם קדאפי, סדאם חוסיין ובגין, באתר הארץ
26 באוקטובר

26 באוקטובר הוא היום ה-299 בשנה (300 בשנה מעוברת), בשבוע ה-43 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 66 ימים.

איל איזנברג

איל איזנברג (נולד ב-19 באפריל 1963) הוא אלוף במילואים בצה"ל, בתפקידו האחרון כיהן כמפקד פיקוד העורף. בין היתר שימש כמפקד סיירת גבעתי, כמפקד יחידת שלדג, כמפקד חטיבת גבעתי, כמפקד עוצבת האש וכמפקד אוגדת עזה.

אילן מלכא

אילן מלכא (נולד ב-21 בדצמבר 1967 בגני תקווה) הוא תת-אלוף במילואים. המשמש סגן נציב בתי הסוהר בדרגת גונדר. בעברו שימש ראש מטה פיקוד המרכז ומפקד חטיבת גבעתי בתקופת מבצע עופרת יצוקה.

בנימין בן אליעזר

בנימין (פוּאד) בן-אליעזר (12 בפברואר 1936 – 28 באוגוסט 2016) היה איש צבא ופוליטיקאי ישראלי. לאחר סיום שירותו הצבאי בדרגת תת-אלוף, בתפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים, נבחר כחבר הכנסת וכיהן בה בשנים 1984–2014. היה שר במספר ממשלות ישראל ובמגוון תפקידים: שר הבינוי והשיכון, שר התקשורת, שר התשתיות הלאומיות ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה.

בשנים 2001–2002 כיהן כשר הביטחון בתקופת האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן. בשנים 2001–2002 עמד בראש מפלגת העבודה.

בשנת 2014 היה מועמד המפלגה בבחירות 2014 לנשיאות ישראל. כמה ימים לפני הבחירות פרש בעקבות חקירת משטרה, שבסופה הועמד לדין בעבירות שוחד ומרמה. נפטר לפני הכרעת הדין במשפטו.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

ה'תש"ד

ה'תש"ד (5704) או בקיצור תש"ד היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-30 בספטמבר 1943, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 17 בספטמבר 1944. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה שישית לשמיטה.

ואלס עם באשיר

ואלס עם באשיר הוא סרט מונפש דוקו-דרמטי מלחמתי, בבימויו של ארי פולמן על מלחמת לבנון הראשונה. המאייר דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן שיתפו פעולה ליצירת האנימציה בסרט. הסרט הוגדר על ידי יוצריו כסרט תעודה מונפש אך יש גם הסבורים כי נכון יותר להגדירו כעלילתי, נוכח הסצינות הסוריאליסטיות שבו.

הסרט זכה בפרסים רבים ובהם "גלובוס הזהב", "פרס סזאר", "פרס אופיר" והיה מועמד ל"פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר". ברובם המוחלט של הפרסים ברחבי העולם שהסרט זכה, מדובר היה בזכייה או במועמדות הראשונה בהיסטוריה של סרט ישראלי, של סרט מונפש ו/או סרט תיעודי.

חגי מרדכי

חגי מרדכי (נולד בשנת 1965) הוא תת-אלוף במילואים בצה"ל, בתפקידו האחרון כיהן כראש מטה זרוע היבשה. קודם לכן היה מפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון.

כ"ז בתשרי

כ"ז בתשרי הוא היום העשרים ושבעה בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ז בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ז תשרי היא פרשת נח, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום שלישי או ביום חמישי, או פרשת בראשית אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או ביום שני.

כתב צבאי

כתב צבאי הוא עיתונאי, כתב שטח (קורספונדנט) המדווח מאירועי מלחמה וסכסוך, הגדרה זו כוללת גם צלמי עיתונות העוסקים בתיעוד ודיווח מזירות לוחמה באמצעות צילום מלחמה. כיוון שמטרתו של הכתב הצבאי היא להביא את הידיעות או את התמונות הטובות ביותר והמעניינות ביותר, הוא נוטל על עצמו לעיתים קרובות סיכונים בלתי סבירים. כתב צבאי יכול להתלוות לצד לוחם אחד ולסקר את הסכסוך באופן חד-צדדי או להיות נייטרלי ולנסות לסקר את הסכסוך באופן שיקיף את כל הצדדים הלוחמים.

כוחות לוחמים משתמשים לעיתים בכתבים צבאיים הנלווים אליהם למטרות של לוחמה פסיכולוגית, על מנת להעביר מסרים לאויב (הפחדה והרתעה) או לעם בעורף (העלאת המורל, רקימת מיתוסים של ניצחון וגבורה). הידיעות שמעביר הכתב הצבאי יכולות להכיל סודות או להיות בלתי-מחמיאות לצד הלוחם ולפיכך מוטלת עליהם צנזורה צבאית, שאכיפתה וההענות לה משתנות לפי טיב היחסים בין הכוחות בשטח לבין העיתונאים וגופי העיתונות או השידור ששלחו אותם. לפי אמנות המלחמה נהוג שאין לפגוע במתכוון בכתב צבאי העושה את מלאכתו וכתבים צבאיים נעים כשהם לא חמושים, אך כתבים צבאיים רבים נפגעים ונהרגים או נלקחים בשבי בעת מילוי תפקידם ולעיתים נחטפים על ידי כוחות גרילה או מיליציות בלתי-סדירות תמורת כופר. בעת מלחמת וייטנאם (בין 1955 ל-1975) נהרגו 66 עיתונאים, בשנת 2007 לבדה נהרגו באזורי עימות (בעיקר אפגניסטן ועיראק), 65 עיתונאים.

לוב

מדינת לוּב (בערבית: دَوْلَة لِيبِيَا (מידע • עזרה), דוּלת לִיבִּיָא) היא מדינה בצפון אפריקה הגובלת בים התיכון, מצרים, סודאן, צ'אד, ניז'ר, אלג'יריה ותוניסיה. בירת לוב היא טריפולי. דתה הרשמית של לוב היא האסלאם, ושפתה הרשמית היא הערבית.

עם שטח של כ-1,800,000 קמ"ר, לוב היא המדינה הרביעית בגודלה באפריקה, וה-17 בגודלה בעולם. הבירה, טריפולי, משמשת כביתם של 1,700,000 אזרחים לובים מתוך 6.4 מיליון איש החיים בלוב כולה. שלושת החלקים המסורתיים של המדינה הם טריפוליטניה (בצפון המדינה), פאזאן (בדרום-מערב), וקירנאיקה (במזרח). בשנת 2009 לוב החזיקה בתמ"ג הרביעי הגבוה ביותר ביבשת אפריקה ומיקומה במדד הפיתוח האנושי היה הגבוה באפריקה. מדדי הפיתוח הגבוהים הושפעו בעיקר מעתודות הנפט הגדולות; ערב פרוץ מלחמת האזרחים בלוב ב-2011, היא הייתה המדינה העשירית בעולם מבחינת עתודות הנפט המוכחות שלה.

במהלך מלחמת האזרחים הקימו המורדים את מועצת המעבר הלאומית, (ערבית: المجلس الوطني الانتقالي) בהנהגת מוסטפא עבד אל-ג'ליל, שהוכרה על ידי האומות המאוחדות. מועצת המורדים כינתה את המדינה "לוב" או "הרפובליקה של לוב" (בערבית: الجمهورية الليبية) ובמשך מספר חודשים פעלה במקביל לממשל מועמר קדאפי, שתחת הנהגתו המדינה נקראה הקהילייה הערבית הלובית העממית הסוציאליסטית הגדולה (בערבית: الجماهيريّة العربيّة الليبيّة الشعبيّة الإشتراكيّة العظمى, תעתיק מדויק: אַלְגַ'מַאהִירִיָּה אלְעַרַבִּיָּה אללִּיבִּיָה אלשַּעְבִּיָּה אלְאִשְׁתִרַאכִּיָּה אלְעֻטְ'מַא להאזנה (מידע • עזרה)) (מוסדותיה היו בעיר סירת). ב-20 באוקטובר 2011 נלכד קדאפי על ידי קבוצת מורדים ונרצח במהלך לינץ' שביצעו בו, וכך נותרה מועצת המעבר הלאומית הגוף השלטוני היחיד במדינה, עד להעברת סמכויותיה לפרלמנט באוגוסט 2012.

מבצע חומת מגן

מִבְצָע חוֹמַת מָגֵן (29 במרץ 2002 - 10 במאי 2002) היה מבצע רחב היקף של צה"ל ושירות הביטחון הכללי בשטחי יהודה ושומרון, שהתרחש בעקבות הפיגוע במלון פארק בנתניה, בו נרצחו 30 אזרחים ישראלים. מטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים, שהתעצם במסגרת האינתיפאדה השנייה. בפועל, הצליח צה"ל להגיע להישג חסר תקדים, שבסופו מיגר את הטרור באופן משמעותי, והרס את רוב התשתית הארגונית של הרשות הפלסטינית ביו"ש. המבצע היה נקודת המפנה באינתיפאדה השנייה, נקודה שלאחריה פחתו מאוד פיגועי הטרור, כמו גם מספר האבדות בישראל.

מבצע זה היה המבצע הצבאי הגדול ביותר מאז מלחמת לבנון הראשונה, ובמסגרתו הופעלו 5 אוגדות במקביל, וגויסו 20,000 חיילי מילואים. במהלך המבצע השתלט צה"ל על כל העיירות והערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון (למעט אזור חברון), אך פעילות מקבילה לא הופעלה ברצועת עזה.

השם "חומת מגן" נבחר על ידי אלוף-משנה גל הירש, מתכנן המבצע, על פי מילות פזמון השיר "בין גבולות", של המשורר חיים חפר.

מבצע חורף חם

חורף חם הוא מבצע צבאי של צה"ל שנערך בשטחי רצועת עזה בשנת 2008, בין 28 בפברואר ל-3 במרץ. בפעולה נהרגו 112 מחבלים פלסטינים ושלושה ישראלים, ויותר מ-150 פלסטינים ושבעה ישראלים נפצעו.

מוקאוומה

מֻקַאוַּמַה (בערבית مقاومة , תעתיק חופשי: מוּקאוומה), מילה ערבית שפירושה "התנגדות". בהקשר מדיני, המילה משמשת לכל סוג של התנגדות, לאו דווקא אלימה, למשטר כיבוש או דיכוי, אולם בעברית היא משמשת בדרך כלל ככינוי לדוקטרינה צבאית שהתגבשה בקרב ארגונים אסלאמיים נגד ישראל והעולם המערבי, ולעיתים גם נגד מדינות הלאום הערביות.

מפקדת העומק

מפקדת העומק היא מפקדה בצה"ל, שייעודה תכנון, הפעלת הכוח והובלת מבצעים מיוחדים ורב-זרועיים ארוכי טווח במרחב המוגדר כעומק האסטרטגי של מדינות האויב של ישראל.בראש המפקדה עומד קצין בדרגת אלוף. מפקד המפקדה הנוכחי הוא אלוף מוני כץ.

נעם תיבון

נׂעם תִּיבּוֹן (נולד ב-4 במרץ 1962) הוא אלוף במילואים בצה"ל, בתפקידו האחרון בשירות הקבע פיקד על הגיס הצפוני.

עמוס הראל

עמוס הראל (נולד ב-1968) הוא הפרשן הצבאי של העיתון "הארץ".

שבויים בלבנון

שבויים בלבנון הוא ספר עיון מאת העיתונאי והפובליציסט עפר שלח, פרשן ערוץ 10 ומעריב בעבר וח"כ מטעם סיעת "יש עתיד" בהווה אשר בעברו שימש כמפקד פלוגה בצנחנים במילואים ולחם במלחמת לבנון הראשונה, ויואב לימור, הפרשן הצבאי של ערוץ 1, העוסק במלחמת לבנון השנייה. הספר דן במלחמה בעיקר מזווית הראייה של מקבלי ההחלטות הבכירים שבצד הישראלי, ובהם ממשלת ישראל והמטה הכללי של צה"ל. אירועי המלחמה מתוארים בספר בעיקר מזווית זו, זולת מספר מהלכים בולטים, אותם מנתחים הכותבים ברמה יותר פרטנית ובהם קרב בינת ג'בייל, מבצע שינוי כיוון 11, מבצע משקל סגולי ומבצע חד וחלק.

הספר בוחן כיצד התרחשה חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון בידי מחבלי חזבאללה, והאם ניתן היה למונעה. כמו כן מתאר הספר את מה שהמחברים מתארים ככשירות לקויה של צה"ל, אי מימוש התוכנית המבצעית ללחימה בחזבאללה, והזדמנויות שהוחמצו לסיום מהיר ומוצלח של המלחמה. הרקע שהוביל למלחמה והסיבות שהביאו לכישלון המקצועי שנחלו יחידות רבות של צה"ל נבחנים אף הם. הספר מתבסס על תחקירי צה"ל, פרוטוקולים של דיונים ומאות ראיונות עם שרים בממשלה, קצינים בכירים ומומחים מישראל ומחו"ל. הספר מתאר את הפיקוד העליון של הצבא כמי שהוכה בליקוי מאורות.

לדברי המחברים, הרמטכ"ל, רב-אלוף דני חלוץ, כמעט שלא נועץ בכלל בפורום המטה הכללי ולא טרח לכנסו. לפי הספר, מוצב הפיקוד העליון לא הופעל, ובדיונים לא היה מי שהעז לצייר לנוכחים את המצב נכוחה. ראש אגף המבצעים האלוף גדי איזנקוט, בעברו מפקד חטיבת גולני אשר שירת שנים ארוכות בלבנון, מצטייר מן הספר כאחד האלופים הבודדים במטה הכללי שהעזו לחלוק על הרמטכ"ל חלוץ, ועל המהלכים שהציע. ראייתו המפוכחת גרסה כי אין להגיב בלבנון מתוך כעס וכי יש לתקוף תשתיות לבנוניות ולהפעיל את תוכנית 'שוברת הקרח' שכללה תקיפה נרחבת של יעדי חזבאללה בלבנון. הספר סוקר בין השאר את התחקירים שביצע צה"ל לאחר המלחמה, ובהם התחקיר שביצע האלוף במילואים יורם יאיר לעוצבת הגליל, והדו"ח שהגיש האלוף במילואים עמירם לוין בנוגע לתפיסת ההפעלה של צה"ל במלחמה.

הפרשן הצבאי רון בן ישי מתח ביקורת על הספר וטען כי הוא מכיל מידע סודי שחשיפתו סייעה לחזבאללה.

תהדיאה

תהדיאה או תהדייה (בערבית: تَهْدِئَة) היא מונח בערבית אשר משמעו רגיעה, או הפסקת אש זמנית.

היא מונח שכיח ושגור בשיח בין מערכת הביטחון הישראלית וארגוני הטרור הפלסטיניים, בבואם לנהל משא ומתן להשכנת שקט ורגיעה זמניים לאחר הסלמה ביטחונית, ולקראת ההסלמה הבאה.

ה"תהדיה" היא נגזרת מהמילה "הודנה" שמשמעותה הפוגה. התהדייה משמשת להתארגנות של שני הצדדים: הפלסטיני והישראלי; חמאס למשל, באמצעות תיווך מצרי, עשה בכך שימוש לא פעם כאשר ספג אבידות כבדות, למשל, במהלך מבצע עופרת יצוקה וביקש רגיעה - שהתבררה כבקשה להתארגנות, לאחר שהארגון הצטייד ברקטות גראד ופאג'ר בעלות דיוק, יכולת הרס, וטווח העולים על יכולותיו של הקסאם.

דוגמה לשימוש במונח "רגיעה" היא כאשר מצרים משמשת כמתווכת במקרים שבהם החמאס מבצע ירי רקטות או פעילות טרור אחרת לעבר יישובים אזרחיים בדרומה של ישראל ובתגובה כוחות צה"ל מבצעים פעולות מניעה ותגמול, כשמצרים מבקשת להכריז על רגיעה משני הצדדים על מנת להימנע מהסלמה.[דרוש מקור: לדוגמה]המושג מתייחס גם לרגיעה באופן כללי בין שני צדדים השרויים בסכסוך; כך למשל במהלך העימות המזוין בין חמאס לפת"ח ברצועת עזה, כמה ממדינות הליגה הערבית נרתמו לתווך בין שני הצדדים כדי להשיג "תהדיאה".

מפקדי גלי צה"ל GaltzLogo.svg
צבי ברוש בנו צור דן בוהם יצחק לבני מרדכי נאור צבי שפירא רון בן ישי נחמן שי אפרים לפיד עמוס גלבוע
19501952 19521965 19651967 19671974 19741978 19781983 19831985 19851989 19891991 1991
משה שלונסקי זאב דרורי אבי בניהו יצחק טוניק אלי שרמייסטר ירון דקל שמעון אלקבץ
19911997 19972000 20012007 20072011 20112012 (בפועל) 20122017 2017 ואילך

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.