רון ארד

רון ארד (נולד ב-5 במאי 1958) היה נווט קרב בחיל האוויר הישראלי שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. נחשב כנעדר ממאי 1988, אחרי שהועבר למקום לא ידוע, באיראן או בלבנון. בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, בלבנון, בין 1995 ל־1997, כנראה ממחלת עור קשה.[1]

רון ארד
רון ארד
לידה 5 במאי 1958
מגדיאל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות התגייס ב-1976, נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי ב-16 באוקטובר 1986
דרגה סגן-אלוף (אוויר) סגן-אלוף
תפקידים צבאיים
נווט קרב במטוס פנטום בטייסת 69
מלחמות וקרבות
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
יחסי ישראל-לבנון
עימותים עיקריים:
התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון | מבצע ליטני | מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל) | הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה | מבצע מגן צפוני
אירועים בולטים נוספים:
מבצע אביב נעורים | החלטה 425 | טבח סברה ושתילה
הסכם ישראל-לבנון 1983 | החלטה 1701
הכוחות הפועלים:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה
צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
מדינת לבנון החופשית | רצועת הביטחון | קו העימות | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט | בנימין נתניהו
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

בנם של דב ארד (1972–1930) ובתיה לבית דסקל (2002–1934), יהודים ילידי רומניה. גדל במגדיאל (כיום שכונה בהוד השרון), למד בפנימייה הצבאית לפיקוד שליד גימנסיה הרצליה בתל אביב. סיים את קורס הטיס כנווט קרב בשנת 1979 (קורס מספר 87), ושירת כנווט מטוס פנטום. במהלך שירותו זכה ל"רישום לזכות" ממפקד חיל האוויר דוד עברי, לאחר שבמהלך טיסת לילה בפנטום בינואר 1980, לקח את השליטה על המטוס לאחר שהטייס לקה בוורטיגו.[2] ב-1982 בגיל 24 נשא לאישה את תמר (תמי) גלעד ובשנת 1985 נולדה בתם יובל. באוקטובר 1986 היה סטודנט להנדסה כימית בטכניון שבחיפה. בעת נפילתו בשבי היה סרן בתקופת לימודים אך שירת בטייסת כהצבת חירום (הצ"ח).

נפילתו בשבי

במסגרת שירות בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"), ב-16 באוקטובר 1986, טס ארד כנווט מטוס פנטום במסגרת מבצע "בית אבא 12",[3] לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תמרון השלכת חימוש שגוי גרם לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס ושני אנשי הצוות נטשו, ביוזמת ארד. הטייס ישי אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי.

שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 הקשר עמו נותק. הניסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה הועבר מידיו של בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי 1988. העיתון "מעריב" פרסם בשנת 2008 כי קיימת אפשרות סבירה שרון ארד נרצח על ידי שוביו בליל 3 במאי 1988, במהלך מבצע חוק וסדר של סיירת צנחנים נגד חזבאללה בכפר מיידון או נהרג כאשר ניסה להימלט.[4]

במהלך שביו הועלה ארד לדרגת סגן-אלוף.

מאמצי החיפוש

בשנים 19861994 נחטפו מלבנון ונאסרו בישראל 21 לבנונים, בהם דיראני ובכיר חזבאללה עבד אל-כרים עובייד, במטרה שישמשו קלפי מיקוח במשא ומתן אפשרי לשחרור ארד. ניסיון זה לא עלה יפה, ורוב החטופים שוחררו לבסוף בשנת 2000, כאשר דיראני ועובייד נשארו בכלא הישראלי ארבע שנים נוספות, עד עסקת חילופי השבויים ב-2004. באוגוסט 1988, הודיע חזבאללה שרון ארד בידיו. בעקבות חיסולו של מנהיג חזבאללה עבאס מוסאווי בפברואר 1992, הודיע הארגון על הוצאתו להורג של ארד, אך מקורות שונים טענו כי ארד חי, ומוחזק באיראן (מידע התקבל בעקבות מבצע שנוהל על ידי ישראל פרלוב). באותה שנה הוקמה עמותת "לחופש נולד", עמותה ציבורית שמטרתה זירוז שחרורם של ארד ונעדרים נוספים. בפברואר 1995 אמר גולה איראני, מנושר מוקבר, בראיון לרדיו בלוס אנג'לס, שרון ארד חי וכלוא בבית סוהר של המודיעין האיראני באיספהן, ושבעקבות ניסיון בריחה נותח והוא משותק ברגליו ומרותק לכיסא גלגלים. באותו חודש התראיינו ל"פרנקפורטר אלגמיינה" הגרמני שני אזרחים גרמנים שהיו כלואים באיראן, ולדבריהם שמעו שטייס ישראלי כלוא בבידוד. באפריל 1996 הודיע ארגון "המדוכאים עלי אדמות" שרון ארד בידיהם וכי הם יוציאו אותו להורג בתוך 48 שעות.

באוקטובר 1997 טענו גורמים גרמנים ורוסים שעסקו בנושא, שארד ככל הנראה אינו בחיים. ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי, ומוחזק באחריות איראן.

ב-26 בדצמבר 2000 הושלמה עסקה[5] עם חזבאללה בתיווך גרמני ובה התקבל בישראל רובה ההישרדות האישי של רון ארד בהתאם לדרישת ישראל לקבלת אות חיים ממנו. במסגרת העסקה שוחררו 40 פלסטינים ו-12 לבנונים. ביולי 2001 אמר העיתונאי הסורי, ניזאר נאיוף, שהשתחרר במאי מהכלא הסורי, שהוא ראה את ארד באוגוסט 1993 בבית כלא סורי. "ב-7 באוגוסט 93' הוא היה חי", אמר נאיוף לשבועון הצרפתי "לה פואן". "באותו יום לקחו אותו האנשים שהחזיקו בו לחדר רחצה כדי להתרחץ. מצבו הפיזי היה טוב. אם משהו רע קרה לאחר מכן זה היה מעשה סודי שעליו החליטו הגורמים שהחזיקו בו כדי למחוק את התיק וכדי לא להסתבך". בשנת 2002 הוקמה ועדה מיוחדת להערכת המצב בעניינו של ארד, בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת המצב הקיימת, לפיה ארד חי.

בשנת 2003 גילה ראש הממשלה אריאל שרון, כי במסגרת המאמצים להשיב את ארד נהרג סוכן מודיעין. באוקטובר 2003 טענו בכירים איראנים שערקו למערב, שארד חי ומוחזק באזור העיר טהראן. בנוסף, טענו שהוא אושפז מספר פעמים בגלל בריאותו הרופפת, וכן שניסה להימלט מכלאו. בדצמבר 2004 הכריזה עמותת "לחופש נולד" על פרס בסך 10 מיליון דולר למי שימסור מידע שיוביל למציאתו.

בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, כנראה ממחלת עור קשה, בין 1995 ל־1997 בלבנון. הרב הצבאי הראשי הסכים להכיר בו כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע, אולם ראש הממשלה אריאל שרון התנגד לכך. באותו דו"ח צוין שארד הוחזק באיראן כנראה עד שנת 1994. לפי הדו"ח, לאחר חטיפת דיראני בידי ישראל, חששו האיראנים כי הוא ישבר בחקירה ויגלה שארד נמצא על אדמתם, ולכן הם העבירו את ארד בחשאי בחזרה ללבנון. דעת מיעוט מבין אנשי הצוות שכתבו את הדוח גרסה כי ארד מעולם לא הועבר לאיראן אלא הוחזק כל השנים בלבנון על ידי משמרות המהפכה.[6][7]

בספטמבר 2006 שידרה רשת הטלוויזיה הלבנונית LBC סרט המכונה "החטיפה" המתעד את רגעי חטיפת החיילים בהר דב, וקטעים בהם מצולם רון ארד מדבר מהשבי, כנראה משנת 1988. בסרט נצפה ארד מעשן, ועונה על שאלות קצרות של אחד משוביו. הוא ציין את שמות הוריו, ולאחר מכן הצהיר באנגלית: "אני חייל בצבא הישראלי". כמו כן, סיפר בסרט היכן למד, ומה עשה בחיל האוויר הישראלי.[8] סרט זה הוא אות החיים הראשון שקיבלה ישראל מלבד מכתב ותמונה מהתקופה הראשונה לחטיפתו.

ב-15 באוקטובר 2007 ערכה מדינת ישראל עסקת חילופי שבויים עם חזבאללה. בעסקה הועברו לישראל גופת אזרח ישראלי שטבע ונסחפה ללבנון, וכן היומן שכתב רון ארד בשבי (כך מדווח העיתון הלבנוני אל-אח'באר) וזאת תמורת שתי גופות מחבלי חזבאללה ועציר לבנוני.[9]

במרץ 2007 העבירה ישראל שאלות לארצות הברית, בניסיון לתחקר את הגנרל עלי-רזה עסגרי, בכיר במשמרות המהפכה האיראני ונציג משמרות המהפכה בלבנון בשנות ה-80, שנמלט מאיראן. לפי הדיווח של ה-CIA עסגרי טען כי אין לו כל מושג מה קרה לרון ארד.[10]

ב-11 ביולי 2008, במסגרת עסקה לחילופי שבויים, קיבלה ישראל שתי תמונות של ארד בהן נראה פצוע,[11] יומן מהשנתים הראשונות לשבי ודו"ח חזבאללה בן 80 דפים בערבית בו מתוארים האנשים שבאו במגע עם ארד במהלך השנתיים הראשונות לשבי, המאמצים לאתר את ארד, ומידע לפיו במהלך שהותו בכפר נבי שית במאי 1988 נמלט משביו, ייתכן שבסיוע של אחד משוביו, ונהרג לאחר שניסה להגיע לכוחות הביטחון הישראליים ששהו ברצועת הביטחון בדרום לבנון. בדו"ח של חזבאללה נכתב שהסיבות למותו של ארד עשויות להיות שהתמוטט, נפצע, או נפל מצוק גבוה במהלך ניסיון ההימלטות משביו ואי אפשר לאתר את גופתו, אף על פי שידוע לישראל שבשנת 2004 ניסה חזבאללה לאתר את קברו של רון ארד בכפר נבי שית. לפי דיווחים שהגיעו לעיתונים ערביים חזבאללה הצליח לאתר שרידי עצמות וקבר לא מזוהה. במספר מקרים הועברו לישראל דגימות עצמות לבדיקה גנטית, ונשללה השתייכותן לארד.[7] גורמי מודיעין בישראל אמרו כי הדו"ח לא חידש להם מאומה והגדירו אותו כ"קשקוש".

בשנת 2011 הוצגו היומנים, שקיבלה המשפחה בעסקת חילופי השבוים ב-2007, בתוכנית הטלוויזיה "עובדה".[12]

בפברואר 2016 פורסמה עדות חדשה מלבנון לפיה ארד נהרג עוד ב-1988, כשנתיים לאחר נפילתו בשבי.[13]

זיכרון והנצחה

  • מ-1996 מתקיימת בהוד השרון צעדה שבה משתתפים אלפי אנשים. באותו היום מתקיים יריד גדול בפארק ארבע העונות בעיר.
  • מדי שנה חיל האוויר מציין את היעדרו של רון ארד במטס מיוחד של שלושה מטוסים הנמצאים במבנה חסר של רביעיית מטוסים, סמל לנווט הנעדר.
  • הפזמונאי אהוד מנור כתב את השיר "לא מפקירים חבר". את הלחן הלחין חנן יובל, ובפזמון השיר מציינים את שמו: "אנחנו, רון, לא מפקירים חבר".
  • שיר נוסף, מפורסם יותר, שנכתב בידי אהוד מנור, הולחן ובוצע על ידי בועז שרעבי, הוא "כשתבוא". השיר מתאר את שובו של רון ארד הביתה. גם כאן מופיע שמו בפזמון השיר: "ואז נשיר ברון, נשיר ברון".
  • הכרזה "רון ארד – לחופש נולד" הופצה במאות אלפי עותקים ונתלתה על רבבות בתים בישראל.
  • שבט "ארד", שבט צופים בהרצליה, קרוי על שמו.
  • קריית החינוך על שם רון ארד – בית ספר על-יסודי שש-שנתי ברחובות.
  • בשנת 2007 יצא לאור הספר ה-38 בסדרת הספרים "מנהרת-הזמן" מאת גלילה רון־פדר-עמית, "תעלומת הנווט השבוי", העוסק בסיפורו של ארד.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוח חדש: רון ארד מת בשבי, מתוך מאקו, 10 באוקטובר 2016
  2. ^ חברים מחכים לרון, בטאון חיל האוויר 200, אוקטובר 1994, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
  3. ^ אמיר אורןהמלחמה שלא נגמרה, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2008
  4. ^ עמיר רפפורט, לא חגג יום הולדת, מוסף שבת של "מעריב", 9 במאי 2008
  5. ^ רונן ברגמן, מוסף 7 ימים, ידיעות אחרונות, 29 באוקטובר 2010
  6. ^ רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, עמ' 506–507
  7. ^ 7.0 7.1 לפתור את תעלומת רון ארד, באתר ynet
  8. ^ רועי נחמיאס, רון ארד בקול ובתמונה: "אני חייל בצבא הישראלי", באתר ynet, 31 באוגוסט 2006
  9. ^ איתמר ענברי, "ישראל קיבלה מסמכים שכתב ארד בשבי", באתר nrg‏, 16 באוקטובר 2007
  10. ^ רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, עמ' 555–556
  11. ^ שתי תמונות של רון ארד הגיעו למשפחתו, באתר גלי צה"ל, 14 ביולי 2008
  12. ^ יומן השבי של רון ארד, באתר "עובדה"
  13. ^ עדות חדשה על גורלו של רון ארד: מת שנתיים לאחר שנלקח בשבי, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בפברואר 2016
16 באוקטובר

16 באוקטובר הוא היום ה-289 בשנה, (290 בשנה מעוברת), בשבוע ה-42 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 76 ימים.

24 באפריל

24 באפריל הוא היום ה-114 בשנה (115 בשנה מעוברת), בשבוע ה-17 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 251 ימים.

5 במאי

5 במאי הוא היום ה-125 בשנה (126 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 240 ימים.

אילן כפיר

אילן כפיר (נולד ב-1943) הוא עיתונאי בעיתונים "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"חדשות", סופר ומו"ל של עיתונים בשפה הרוסית.

אפרים לפיד

ד"ר אפרים לפיד (נולד ב-1942) הוא איש תקשורת ישראלי וחוקר היסטוריה ציונית-יהודית. שירת כדובר צה"ל, כקצין מודיעין בכיר ביחידה 8200 וכמפקד גלי צה"ל. לאחר סיום שירותו הצבאי, עמד, בין היתר, בראשות חברת "יפעת" למידע תקשורתי וכיהן כדובר הסוכנות היהודית.

גבעת אלה

גִּבְעַת אֵלָה הוא יישוב קהילתי חילוני בדרום הגליל התחתון, חמישה קילומטרים צפונית למגדל העמק וחמישה ק"מ מערבית לנצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא הוקם בשנת 1988 ביוזמת גרעין מתיישבים מאזור חיפה ומיישובי עמק יזרעאל ובסיוע המועצה האזורית.

הממשלה החליטה על הקמת היישוב בדצמבר 1983, כיישוב קהילתי ביוזמה פרטית. טקס הנחת אבן פינה בהשתתפות שר השיכון, דוד לוי, התקיים בספטמבר 1986.

במסגרת שלב א' התיישבו ביישוב כ־190 משפחות שבנו את בתיהן בבניה מרוכזת של מספר דגמי בתים בעלי סגנון אחיד. במהלך העשור הראשון נבנו עוד כ־170 בתים נוספים תוך שמירה על הצביון הכפרי, וכן מבני הציבור: אולם ספורט מקורה (הכולל מגרש כדורסל, חדר כושר וחדר בלט), בריכת שחיה, מגרשי טניס וגני שעשועים. בשנת 2009 החל שיווק המגרשים של שכונת הרחבה.

היישוב ממוקם על שתי גבעות, בין הכפר הבדואי בית זרזיר והכפר הערבי עילוט.

היישוב גבעת אלה, שבאופן זמני נקרא עילוט ב', נקרא על שם עצי האלה.

במקום בית ספר יסודי אזורי לילדי גבעת אלה, ציפורי, אלון הגליל וחנתון, ולאחר סיום כיתה ו' עוברים מרבית הילדים ללמוד בבית הספר בנהלל.

רון ארד היה בגרעין המייסד של היישוב, אך לא התגורר בו עקב נפילתו בשבי.

את היישוב מקיף שביל לרוכבי אופניים (סינגל).

הקרן למצוינות בתרבות

הקרן למצוינות בתרבות היא קרן פרטית לתמיכה, טיפוח וליווי של אמנים ישראלים מצטיינים שפעלה עד שנת 2008.

הקרן מאתרת ובוחרת את האמנים הישראלים בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר למצוינות במגוון תחומי אמנות: אמנות פלסטית וחזותית, מוזיקה (קלאסית, ג'אז וישראלית), מחול, תיאטרון, קולנוע, עיצוב מוצר, תקשורת חזותית, עיצוב אופנה וכתיבה. התמיכה והליווי ניתנים לאמנים לתקופה של מספר שנים.

הקרן הוקמה ומנוהלת על ידי רחל מראני, לשעבר נספחת התרבות של ישראל בוושינגטון, והיא ממומנת על ידי אנשי עסקים, חברות וקרנות בארץ ובעולם. בצוותים האמנותיים, שבוחרים את האמנים המצטיינים, משתתפים 35 אמנים ואנשי תרבות בכירים, כולל שישה חתני פרס ישראל, כולם בהתנדבות. בהם: דני קרוון, דוד טרטקובר, מיכל זמורה-כהן, חיים טופול, יוסי מר-חיים, מנדי רודן, אוהד נהרין, דני גוטפריד, רון ארד, אשר פיש, יאיר ורדי, גבי אלדור, דובי לנץ, גרשון ברם, אלכס פדואה ומיכה לבינסון.

טיפוח האמנים מתמקד בשני תחומים עיקריים: קידום ומימוש הכישרון האמנותי וארגון ופיתוח הקריירה. הקרן בונה ביחד עם האמן תוכנית קידום אישית המותאמת לתחום עיסוקו, אופיו וצרכיו המקצועיים. התוכניות רבות ומגוונות ומשתנות מאמן לאמן, למשל: הכשרה עם מנטור בינלאומי, השתלמות בקורסים מיוחדים במדינות שונות, התמחות בתוכנות מחשב מקצועיות, ועוד.

הקרן מעודדת את האמנים לפעילות פרו-אקטיבית גם בקידום הקריירה שלהם, תוך הבנה שכישרון אמנותי גדול הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק למימוש הפוטנציאל ולהצלחה. נבחרי הקרן משתתפים במספר סמינרים ומפגשים שנתיים העוסקים ב"כישורי קריירה". בסמינרים אלה נחשפים האמנים, לפעמים לראשונה בחייהם, לנושאים ומושגים מעולם העסקים, כמו חשיבה אסטרטגית ותכנון ארוך טווח, ניהול, פרזנטציה, שיווק, מיתוג, קניין רוחני, נטוורקינג ועוד. מומחים מקצועיים עומדים לרשות הנבחרים גם במהלך השנה ועוזרים לאמנים בהכנת תוכניות תקציביות, בתכנון והקמת פרויקטים, ועוד. בנוסף, זוכים אמני הקרן הרוצים בכך גם בתהליך אישי של אימון עסקי.

מודל הקרן הוא ייחודי בעולם, ונבנה בשיתוף פעולה עם חוקרים באוניברסיטאות הרווארד וקולומביה בארצות הברית. הגישה ואופן הפעילות שונים מהמקובל בתחום התרבות, ודומים יותר באופיים לעולם העסקי.

ט"ו באייר

ט"ו באייר הוא היום החמישה עשר בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישה עשר בחודש השני

למניין החודשים מניסן. ט"ו באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

טייסת 69

טייסת 69, המכונה גם "טייסת הפטישים", היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת את מטוסי ה־F-15I ("רעם") מבסיס חצרים.

י"ג בתשרי

י"ג בתשרי הוא היום השלושה עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושה עשר בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. י"ג בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

מודולריות

מוֹדוּלַרִיוּת היא תכונה של מערכת המתארת את מידת הפריקות שלה, בין אם לצורך הרכבה גמישה, תובלה, או כדי לאפשר החלפה של חלקים. מערכת מודולרית היא מערכת הבנויה מיחידות משנה. יחידות המשנה יכולות להיות זהות או שונות. לפעמים ניתן להרכיב אותן באופנים שונים, ובכך ליצור גופים שונים במראה, או בתפקוד. המונח מקבל משמעויות שונות במקצת לפי ההקשר ותחום הידע בו הוא מוזכר.

מוזיאון העיצוב חולון

מוזיאון העיצוב חולון נמצא בחולון והוא המוזיאון הראשון בישראל המתמקד בעיצוב. המוזיאון נחנך ב-31 בינואר 2010, ונפתח לקהל הרחב ב-3 במרץ 2010. מוזיאון העיצוב בחולון יועד לשמש כפלטפורמה הלאומית לייצוג של עיצוב, יצירת אוסף תערוכות משמעותי, הצגת עיצוב ישראלי בהקשרו לעיצוב עולמי ולהראות את חשיבות העיצוב במדינה צעירה שמתפתחת.

מוסטפא דיראני

מוסטפא דיב מרעי דיראני (נולד ב-1948 או 1951) הוא מחבל לבנוני שנחטף לישראל בשנת 1994 על ידי סיירת מטכ"ל ושוחרר בעסקת חילופי שבויים בשנת 2004.

סיירת מטכ"ל

סיירת מטכ"ל (בעבר: "יחידה 269" או "יחידה 262") היא יחידת קומנדו של מערך המבצעים המיוחדים תחת אגף המודיעין של צה"ל. ייעודה המרכזי הוא איסוף מודיעין מעבר לקווי האויב (ובכלל זה הטמנה של מכשירים לאיסוף מודיעין אותות), אך היא מאומנת בכל סוגי הלוחמה היבשתית.

במשך שנים שימשה כיחידת ההשתלטות הבכירה של ישראל, המגיבה לאירועי טרור ופיגועי מיקוח (וזכתה לתהילה בינלאומית בזכות פעולת החילוץ באנטבה), אך בעקבות כישלון החילוץ בפיגוע במעלות, עברה הבכורה בתפקיד זה לימ"מ, יחידת ההשתלטות המיוחדת של משטרת ישראל, שהוקמה ב-1974 במיוחד לתפקיד זה. בסיס הקבע של היחידה הוא מחנה סירקין בפתח תקווה. מפקד סיירת מטכ"ל הוא אל"ם י' שמונה לתפקיד באפריל 2019.

מבוגריה של סיירת מטכ"ל צמחו כמה מהמפקדים והמנהיגים של ישראל, בהם שני ראשי ממשלה: אהוד ברק שהיה מפקד היחידה ובנימין נתניהו שהיה מפקד צוות.

סמיר קונטאר

סמיר קונטאר (בערבית: سمير القنطار, תעתיק מדויק: סמיר אלקנטאר; 20 ביולי 1962 - 19 בדצמבר 2015) היה מחבל לבנוני דרוזי, שהשתתף בפיגוע בנהריה ב-22 באפריל 1979, שבו נרצחו בני משפחת הרן ושני שוטרים. הוא הורשע ברצח שני אזרחים ישראלים ושני שוטרים ישראלים, חטיפה וניסיון לרצח, ונידון לחמישה מאסרי עולם ו-47 שנות מאסר. ב-16 ביולי 2008 השתחרר ושב ללבנון, במסגרת עסקה עם חזבאללה שכללה את החזרת גופות החיילים החטופים הישראלים אלדד רגב ואודי גולדווסר.

לאחר שחרורו שב קונטאר לעסוק בטרור בשליחות חזבאללה. ב-2015 הוכרז על ידי ארצות הברית כ"טרוריסט בינלאומי". ב-19 בדצמבר 2015 נהרג בפיצוץ בג'רמאנה, סוריה, במהלך מלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה. יומיים לאחר מכן צבא סוריה החופשי לקח אחריות על חיסולו. יחד עם זאת, לפי חזבאללה הבניין בו שהה נפגע מטיל ששוגר על ידי חיל האוויר הישראלי.

פרשת טננבוים

פרשת טננבוים הייתה פרשה ביטחונית שהתרחשה בין השנים 2000–2004. במוקד הפרשה עמדה חטיפת אלחנן טננבוים, אזרח ישראלי שהיה קצין מילואים בחיל התותחנים בדרגת אלוף-משנה. טננבוים פותה להשתתף בעסקת סמים ונחטף ללבנון בידי קייס עובייד הישראלי וקאיד בירו הלבנוני, שם הועבר לידי ארגון החזבאללה. הוא שימש כבן ערובה, ושוחרר במסגרת עסקת שבויים שבה הוחזרו גם גופותיהם של שלושת חטופי הר דב. תמורת החזרתו והחזרת גופות החיילים, שחררה ישראל מאות אסירים ביטחוניים, רובם פלסטינים ולבנונים.

קלפי המיקוח הלבנונים

קלפי המיקוח הלבנונים הוא כינוי לקבוצה של 21 אזרחים לבנונים שנחטפו מביתם ונכלאו בישראל לתקופות של בין 10 ל-14 שנים, כבני ערובה האמורים לשמש "קלפי מיקוח" במשא ומתן עתידי לשחרורו של רון ארד. המוכרים מבין "קלפי המיקוח" הם עבד אל-כרים עובייד, בכיר בחזבאללה שנחטף ב-1989, ומוסטפא דיראני, שהיה פעיל באמל, החזיק ברון ארד לתקופה מסוימת, ונחטף ב-1994. שניהם הוחזקו במתקן הכליאה 1391.

שאר בני הערובה נחטפו בין השנים 1994-1986, רובם בגיל 22-17. שניים מהחטופים היו בני 15, וחטוף נוסף היה מפגר בשכלו. כולם נכלאו באגף מיוחד בכלא רמלה. במשך השנים, עשרה מהם הועמדו למשפט בגין "חברות בארגון עוין", וקיבלו עונשי מאסר קצרים של בין שנה וחצי לארבע שנים. לאחר תום תקופת העונש לא שוחררו העשרה מהכלא, אלא נותרו בו במעצר מנהלי. שאר "קלפי המיקוח" לא הועמדו מעולם למשפט.

רון ארד (מעצב)

רון ארד (נולד ב-24 באפריל 1951) הוא מעצב תעשייתי ישראלי בעל שם עולמי הפועל בעיקר בלונדון. ארד הוא גם אדריכל, אך נודע בעיקר כמעצב רהיטים ומוצרים. רון ארד נחשב לאחד המעצבים הבולטים בסגנון העיצוב הפוסט מודרניסטי.

שבויי צה"ל

שבויי צה"ל הם חיילי צה"ל שנפלו בשבי של צבא אחר. חיילי צה"ל (וגם אזרחים) שמוחזקים כבני ערובה בידי ארגוני טרור או מיליציות, קרויים בישראל "חטופים", אם כי מבחינה מעשית, ישראל נושאת ונותנת על שחרורם כאילו היו שבויים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.