רומנטיקה

הרומנטיקה (או התנועה הרומנטית) הייתה תנועה אינטלקטואלית ואמנותית שהתפתחה באירופה בשלבי המאה ה-18 והגיעה לעמדת השפעה משמעותית במהלך המאה ה-19.

הרומנטיקנים יצאו נגד רוחה של תנועת הנאורות, שמשלה בחיים האינטלקטואליים במערב אירופה ובמרכזה לאורך רוב המאה ה-18. במקום הדגשת התבונה והאוניברסליזם העלתה הרומנטיקה על נס את האינדיבידואליזם הפרטיקולרי והביטוי האישי, כלומר, את החד-פעמי שבאדם מסוים, המכונן לעצמו, מתוך עצמו, את האמת האישית שלו, שאינה בהכרח משותפת לאחרים.

סימני היכר

הרומנטיקה, בהיותה תנועה של התחדשות רוחנית ותגובת-נגד להארה וגם זרם מחשבתי מרכזי בן התקופה בחקר הספרות היא רבת-פנים, ועל-כן הוצעו כמה סימני היכר ש"אין לטעות בהם", כאשר מעת לעת ומחוג משכילים אחד לאחר משתנות ההגדרות ואין הסכמה כללית. עם זאת, מרבית הניסיונות לבטא את מהותה של המחשבה הרומנטית, מתרכזים לפחות בכמה מהעקרונות המכוננים הנסקרים להלן.

כאמור לעיל, הרומנטיקה מדגישה את החד-פעמי והאותנטי שבאדם (או לעיתים "נפש יחידה" אחרת, דוגמת אומה) על חשבון האוניברסלי והמשותף לכל בני אדם. כישרונות ייחודיים של בני אנוש מסוימים, מסורות עממיות ייחודיות, זוכים לעניין מחודש מצד הרומנטיקנים. לרוב נחלקו ביניהם ההוגים והאמנים בין העדפת הגניוס, הכוח היוצר של האמן גיבור-התרבות, לבין הדגשת המסורות העממיות, הדיאלקטים וצורות החיים ה"אותנטיות" של בני מולדת אחת. באנגליה, למשל, העדיף המשורר, סמואל טיילור קולרידג', להדגיש יותר את ההיבט הראשון, בעוד ששותפו לגיבוש הרומנטיקה בשירה האנגלית, ויליאם וורדסוורת', שנחשב בחוגים אנגליים, לגדול המשוררים הרומנטיקנים באנגליה ולמנסח הרומנטיקה בספרות (רומנטיציזם, בלעז), העדיף להדגיש את ההיבט השני.

כחלק מן השיבה למסורות האותנטיות, הקודמות לנאורות והנוגדות את הרעיונות האוניברסליים לכאורה של לגיטימיות השלטון השושלתי, ההסתמכות על התבונה לבדה כמכשיר כל-יכול (בכח, לאו דווקא בפועל) לחקר האמת, כנגד עצם רעיון האמת האחת והיחידה, הניתנת והראויה להשגה באופן אוניברסלי ומובן מאליו, וכנגד ערכי הדת והמוסר, שמאז הרפורמציה הפרוטסטנטית, ביקשו הרומנטיקנים להדגיש את 'הקשר לטבע', למרחבים הפתוחים, בטהרתם, וסלדו בדרך כלל ממה שראו כהשתעבדותו של האדם ליצירי כפיו הוא כמו המסורות האינטלקטואליות והספרותיות, או המיכון והנוף העירוני. שני מאפיינים בולטים של ההגות הרומנטית, אשר מאגדת הוגים בעלי עמדות מנוגדות, הם התמקדות בסובייקט והתייחסות לכוחות המצויים בתוכו.

לראשונה מאז הרנסאנס החלו הוגים ואמנים לשאת עיניהם אל ימי הביניים, שאנשי הרנסאנס והנאורות הדביקו להם שמות גנאי נוסח "ימי האפלה" (Dark Ages) או הביטוי "ימי הביניים" (Middle Ages) בעצמו, שלפיו אלף שנה של היסטוריה אירופאית מצטיירים כתקופת מעבר נטולת חשיבות ואופי. אותה התקופה עצמה נעשתה לפתע מושא הערצה. פולחן האבירות והרומאנסה של ימי הביניים בספרות (מן הרומאנסה נגזר שם התנועה - "רומנטיקה") מקורם ברומנטיקה.

לראשונה מאז החל מאבקם של אינטלקטואלים אירופאים למען האחדת הלשון הכתובה והמדוברת בארצות השונות, למשל משוררים בני איטליה שאימצו להם את הניב הפלורנטיני כשפה הראויה להיות ל"איטלקית", הושם דגש דווקא על השונות של ניבים ושל צורות דיבור. המסורות והמנהגים של כל אזור והלשונות השונות עצמן, שרבות מהן היו כבר בחזקת ניבים ההולכים ונסוגים מפני השפה הרשמית במדינה, זכו להכרה מחודשת במעמדן, מצד רוב הרומנטיקנים.

חרף הנטייה הנפוצה לייחס לרומנטיקה באשר היא את ההיאחזות ברגש והאדרתו, ולרומנטיקנים את הרגשנות המופלגת כסימן היכר, הרי שהתרת הרסן מעל ביטוי הרגשות והנאמנות החדשה לרגש ולתבונה האישיים, על חשבון אלה המקובלים, שמן החוץ, בדרך כלל אינן בחזקת התרסה כנגד הרציונליות באשר היא, כנגד ההסתמכות על התבונה בכלל, כפי שנהוג היה לטעון בעבר. אם רבים הרומנטיקנים בספרות ובהגות האירופאית שהיו רגשניים יותר מקודמיהם, הרי זו אולי תגובת-נגד לרוח הנאורות המאופקת ומנוכרת בדרך כלל (אף כי צורה כלשהי של רגש אנושי אוניברסלי תופסת מקום חשוב במסורת הנאורות עד לקאנט), ויותר בחזקת תוצר לוואי של ערכי הרומנטיקה מאשר מסד רוחני להם.

מהבחינה הפוליטית, נודעה חשיבות מיוחדת ליחסם של חסידי הרומנטיקה למהפכה הצרפתית, שהיה, בקרב הראשונים, חיובי ביותר, אוטופי אפילו, עד לימי שלטון הטרור של רובספייר, ולאחר מכן מסויג ומפוכח יותר. בקרב הרומנטיקנים המאוחרים שימש מאורע מכונן להוויה המהפכנית, החדשה של אירופה, וליתר דיוק: ההתהוות, שתפסה את מקומה של ההווייה הסטאטית בפוליטיקה ובמחשבה האירופאית, להבנתם.

כאשר מוחל הרעיון הרומנטי על אומה שלמה, הוא מתבטא, לעיתים, ברצון לתת ביטוי לייחודי ולאותנטי שב"רוח העם" המבדיל אותו מקבוצות חברתיות אחרות. מבחינה פוליטית לרומנטיקה לא הייתה בהכרח מחויבות לערכים של לגיטימציה למשול שנתקבעו במסורת, עתיקה ככל שתהיה, כגון עקרון הלגיטימיזם השושלתי, שטען כי זכותם של המלכים ויורשיהם אחריהם למשול אינה ניתנת להפקעה. מבחינה זו, הרומנטיקה היא אחת מהתנועות הרוחניות שהביאו להתעוררות הלאומיות באירופה במאה ה-19.

רומנטיקה בספרות

אנגליה

בין מבטאיה העיקריים של הרומנטיקה האנגלית בפרוזה, בדרמה ובעיקר בשירה, נוהגים למנות קודם לכל את ויליאם וורדסוורת' וסמואל טיילור קולרידג' בני "הדור הראשון", לורד ביירון, פרסי ביש שלי, מרי שלי וג'ון קיטס, בני "הדור השני". רומנטיקן מוקדם יותר, שמקובל כיום לראותו כראש ומבשר לתנועה הרומנטית בספרות האנגלית, אף כי לא נודעה לו השפעה מרובה על בני זמנו, היה המשורר והצייר ויליאם בלייק.

טקסטים

רומנטיקה במוזיקה

בתחום המוזיקה, התקופה הרומנטית השתרעה על פני השנים 18001900 ובאה לאחר זו הקלאסית (אין לבלבל את שתי אלה עם התקופות זהות השם באמנויות האחרות) בהתאם ל"מטוטלת הסגנונות של התקופות" מבחינת הנטייה לאתוס או לפאתוס (רנסאנס - א', בארוק - פ', קלאסיקה - א', רומנטיקה - פ'). הסגנון הקלאסי היה במידת מה מחושב מדי בשאיפותיו לשלמות צורנית, הרמונית וכיוצא בזה. למעשה, המוזיקה בתקופה הקלאסית הייתה כפופה למסגרות באופן מחמיר, וזאת על מנת לשרת את האידיאל ההדוניסטי של המוזיקה באותן שנים - מוזיקה שתהיה נעימה לאוזן, לא מסובכת, ללא קושי בהאזנה וללא תכנים רגשיים עזים. המלחין בתקופה הרומנטית שאף לפרוץ את כבלי הקונוונציות והאידיאלים הישנים, כפי הנראה עקב השפעה רבה של המהפכה הצרפתית. הרומנטיקנים שאפו להגמיש את הצורה לטובת הרגש.

רומנטיקה באדריכלות

Wien Votivkirche um 1900
ווטיבקירכה, וינה - כנסייה נאו-גותית

באדריכלות, הרומנטיקה העריצה מחדש את אדריכלות ימי הביניים ובפרט את האדריכלות הגותית. אדריכלות ימי הביניים נהפכה למושא למחקר ולשימור, לצד בנייה מחדש בסגנונות העתיקים. בולטת במיוחד היא התחייה הגותית בה נוצקו משמעויות חדשות לאדריכלות הכנסיות הדתית הגותית, ומבנים רבים שוחזרו, חודשו והושלמו בסגנון זה. בין הבולטים בתחיית אדריכלות ימי הביניים הם פרוספר מרימה והאדריכל והמשמר ויולה לה-דוק.

השלכות פוליטיות של הרומנטיקה

מעבר לתרומתה לגיבוש רעיון הלאומיות, נגזרות של השילוב בין רומנטיקה ונאורות מתבטאות גם באידאולוגיות פוליטיות. צד אחד של ההשפעה הפוליטית של הרומנטיקה על המחשבה הפוליטית הוא המדינה הרומנטית הליברלית. באופן פרדוקסאלי, דווקא הלהט המאפיין את הרומנטיקה עשוי להוביל לסובלנות פוליטית. כיוון שעקרונות רומנטיים ערערו על התפיסה שישנה אמת אחת אובייקטיבית ועוררו הערצה לנאמנות לאידיאלים באשר הם, דרך החשיבה הרומנטית מובילה לכיבוד המאבק של האחר למשמעות ואי כפייה רעיונית של המדינה על אזרחיה. צד אחר של ההשפעה הפוליטית של רעיונות רומנטיים הוא פאשיזם ואף נאציזם, או גרסאות אחרות של "מדינה אומנת". מדינה כזו נתפסת כאידיאל לשם עצמה, מבטאת את רוח האומה ומותר לה להכתיב לאזרחיה את תפקידם, שכן להם משמעות רק בהקשר ולכן למדינה לגיטימציה להשתמש בהם כרצונה.

לקריאה נוספת

  • יעקב טלמון, רומנטיקה ומרי: אירופה 1815-1848, עם עובד, 1973.
  • ישעיה ברלין, שורשי הרומנטיקה, עם עובד, 2001.
  • דרור פימנטל, אסתטיקה, מוסד ביאליק, 2014 (פרק ח': רומנטיקה: האמנות כביטוי).
אפרודיטה

אפרודיטֶה או אפרודיטי (ביוונית: Αφροδίτη) היא אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. היא אחת משתים עשרה האלוהויות העליונות והמרכזיות של יוון העתיקה. מקבילתה ברומא היא ונוס.

רוב המיתוסים אודות אפרודיטה הם משלים על אהבה, רומנטיקה ומיניות. אפרודיטה מייצגת מיניות ואהבה חסרת גבולות, שאינה מתחשבת במוסכמות. היא מסייעת לכל מי שחש אהבת אמת או תשוקת אמת, ומענישה את המזלזלים באהבתם של אחרים. לאפרודיטה פמליה מלכותית, הכוללת את ילדיה המכונפים ארוס, פותוס והימרוס , בתה פייתו אלת השכנועים, נימפות ההרים והיערות ושלוש החאריטות.

משמעות שמה אינה ידועה; ייתכן שמקורה פיניקי. היוונים מקשרים את שמה למילה היוונית αφρος‏ (אפרוס) שמשמעותה קצף, בשל העובדה שנולדה מקצף הגלים.

דרמה

דרמה (Drama) היא סוגה ספרותית, תיאטרלית, שנועדה לביצוע על ידי שחקנים. דרמה ניתנת לביצוע באמצעות מחזה, סרטים, או טלוויזיה.

מקור המילה "דרמה" (δράμα) במילה היוונית דראן (δραν) שמשמעה "עשייה", מהפועל (בניב הדורי) "לעשות".

היוונים השתמשו במילה זו לתאר את הטרגדיות היווניות.

הזרם הרומנטי באמנות

הזרם הרומנטי באמנות הוא שמה של תנועה ספרותית, פילוסופית ואומנותית שאפיינה את המחצית הראשונה של המאה ה-19 בגרמניה ומשם התפשטה אל מערב אירופה.

חלק נכבד מהסגנון הרומנטי באמנות מתקיים במקביל לנאו קלאסיציזם, אלא שהסגנון הנאו קלאסי מזוהה בעיקר עם צרפת וקשור לאירועים פוליטיים חברתיים שנבעו מהמהפכה הצרפתית והשלכותיה. לעומת זאת, הרומנטיקה היא תנועה בינלאומית שחצתה ארצות וגבולות ומשותפת בהשקפת עולמה לאינטלקטואלים ואמנים רבים.

אם הנאו קלאסיקה העלתה את הלאומנות כערך נעלה וביטאה את ויתור הפרט על מימוש עצמיותו למען הכלל, הרי שהרומנטיקה מעלה את האינדיבידואליזם, בו מחפש היוצר את מימושו העצמי באמצעות יצירתו. היצירה של היוצר הרומנטי מבטאת את תחושותיו, מכאוביו ואף את מחאתו האישית ביחס לנעשה בארצו.

האמנות הרומנטית התקיימה לא רק במקביל לנאו קלאסיציזם אלא גם בו-זמנית בארצות שונות במערב אירופה, כשהמכנה המשותף לבסיס היצירה הרומנטית אצל אמנים שונים בא לידי ביטוי בסגנון דומה.

יצירתו של אמן רומנטי נובעת בראש ובראשונה מהמצב העכשווי והאירועים המשפיעים עליו בחיי היומיום, ולא טעונה בנושאים היסטוריים החוזרים אל העולם הקלאסי. רוב הנושאים הרומנטיים עוסקים במהות הקיום האנושי, ביצרים, כאכזריות האדם כלפי רעהו, או בעוצמתם של כוחות הטבע הגדולים של הבריאה אל מול האדם העומד חסר אונים כנגדם.

המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית

בתחום המוזיקה, התקופה הרומנטית השתרעה על פני המאה ה-19, ובאה לאחר זו הקלאסית (אין לבלבל את שתי אלה עם התקופות זהות השם באמנויות האחרות) בהתאם ל"מטוטלת הסגנונות של התקופות" מבחינת הנטייה לאתוס או לפאתוס (רנסאנס - א', בארוק - פ', קלאסיקה - א', רומנטיקה - פ'). הסגנון הקלאסי היה במידת מה מחושב מדי בשאיפותיו לשלמות צורנית, הרמונית וכיוצא בזה. למעשה, המוזיקה בתקופה הקלאסית הייתה כפופה למסגרות באופן מחמיר, וזאת על מנת לשרת את האידיאל ההדוניסטי של המוזיקה באותן שנים - מוזיקה שתהיה נעימה לאוזן, לא מסובכת, ללא קושי בהאזנה וללא תכנים רגשיים עזים. המלחין בתקופה הרומנטית שאף לפרוץ את כבלי הקונוונציות והאידיאלים הישנים, כפי הנראה עקב השפעה רבה של המהפכה הצרפתית. הרומנטיקנים שאפו להגמיש את הצורה לטובת הרגש.

התחייה הגותית

התחייה הגותית או נאו־גותיקה היא תנועה באדריכלות שראשיתה בסוף המאה ה-18 בבריטניה. היא הפכה פופולרית מאוד באדריכלות של המאה ה-19 באירופה וזכתה לעדנה גם בתחילת המאה ה-20 בצפון אמריקה. התחייה הגותית ניסתה לשחזר את האדריכלות הגותית של ימי הביניים באירופה באמצעים ובהקשרים מודרניים יותר. היא התפתחה במקביל לאדריכלות הנאו-קלאסית של אותה תקופה, שחיקתה את האדריכלות הקלאסית, גם היא הייתה נפוצה מאוד בבריטניה וארצות הברית. באותה תקופה גם שופצו והושלמו קתדרלות גותיות רבות באירופה.

השפעה רבה על פריחתה המחודשת של האמנות הגותית הייתה לתנועה הרומנטית של המאה ה-19, שהעריצה את האדריכלות הגותית, כפאר היצירה הרומנטית. מקור הרומנטיקה היה בצרפת של אחרי המהפכה, ואכן בצרפת באה לידי ביטוי התחייה הגותית בשיפוץ ובהשלמה של כנסיות עתיקות רבות. האדריכל, התאורטיקן והמשמר ויולה לה-דוק (1879-1814), אחד החלוצים של שימור מבנים, היה פעיל מאוד במהלך תקופה זו בהשלמת חלקים של כנסיות גותיות ברוח הרומנטית של ימי הביניים. הידוע שבמבנים אלו הוא כנסיית סיינט שאפל שבפריז. את השימור והשיפוץ של מבנים גותיים הובילו הסופרים ויקטור הוגו (1802-1881) ופרוספר מרימה (1875-1803). בבריטניה בלט אוגוסטוס ולבי נורת'מור פיוג'ין שראה בגותיקה אדריכלות נוצרית אמיתית ותכנן מבנים רבים בסגנון הגותי האנגלי.

אדריכל נוסף שהושפע מרוח התחייה הגותית, אולם פעל באופן אחר לגמרי, הוא אנטוני גאודי שעיקר עבודותיו נבנו בברצלונה. גאודי פיתח סגנון ייחודי מאוד שהושפע גם מהאר נובו אך שיקף את הרומנטיקה של האדריכלות הגותית. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכנסיית סגרדה פמיליה.

חרב וכושפות

חרב וכושפות (באנגלית: Sword and Sorcery) הוא תת-סוגה של ספרות הפנטזיה והפנטזיה ההיסטורית. תת-סוגה זו מתאפיינת בגיבורים הנושאים חרבות ומנהלים קרבות מלהיבים ואלימים. בתת-סוגה זו נמצאים גם מרכיבים של רומנטיקה, קסם ועל-טבעי. שלא כמו בפנטזיה אפית, המעשיות מתרכזות בקרבות אישיים מאשר בעניינים חובקי עולם.

הסוגה הקולנועית "חרב וסנדל" חופפת לתת-הסוגה חרב וכושפות, אם כי נושאי היצירה מתבססים על דמויות תנכיות והיסטוריה מאשר פנטזיה.

ידידות

ידידות היא סוג של קשר בין אישי המתקיים בין שני אנשים או יותר, אשר מחבבים זה את זה ונהנים מחברתו של האחר.

יחסי ידידות אינם כוללים רומנטיקה, או גילויי אהבה רומנטיים.

מלודרמה

מלודרמה היא סגנון תיאטרלי, הפונה לרגשות יותר מאשר לתבונה. המילה מלודרמה רומזת על שני מרכיבים שונים מהם נוצר סגנון זה: "מלו" היא מלודיה, מוזיקה, ואילו "דרם" משמעותה פעולה או אקשן. מלודרמה היא לרוב סיפור דרמטי סטנדרטי המכיל בתוכו אלמנט או אירוע טרגי, אך שלא כבטרגדיה, במלודרמה הגיבור עשוי להצליח ולהשיג את מטרתו למרות האירוע הטרגי.

בז'אנר זה קיימת חלוקה ברורה בין טובים לרעים (הנוכל עתיד להיענש והטובים יזכו בשכר), העלילה בו לא מפותחת או מעמיקה, אלא בסיסית ופשוטה. המלודרמה מתאפיינת לרוב באירועים הנראים מוקצנים לאדם הלא מעורב בסיפור, כגון קרב מרובה משתתפים או סצנה דרמטית בין זוג אוהבים.

המלודרמה התפתחה במאה ה-19 באירופה. יסודותיה משפיעים ומופיעים בסגנונות התיאטרון המאוחרים יותר, בקולנוע ובטלוויזיה (בעיקר באופרות הסבון) עד היום.

משינה

משינה (באיות מיושן גם: מאשינה) היא להקת רוק ישראלית, הנחשבת בעיני רבים לאחת הלהקות הבולטות שפעלו בישראל ויש שהגדירוה אף כלהקה המצליחה ביותר בתולדות הרוק הישראלי.את הלהקה הקימו ב-1983 הסולן יובל בנאי והגיטריסט שלומי ברכה. בסוף 1985 יצא אלבומה הראשון של הלהקה, שבו השתתפו לצד בנאי וברכה הבסיסט מייקל בנסון והמתופף איגי דיין. לאחר שיצא האלבום הצטרף ללהקה הקלידן אבנר חודורוב, ומאז לא השתנה הרכבהּ. הלהקה זכתה לפופולריות רבה, אך ב-1995 התפרקה, ובהופעת הפרידה שלה אירע אסון פסטיבל ערד, שבו נמחצו למוות שלושה בני נוער שהמתינו להופעה בשל הדוחק הרב בכניסה.

עד לפירוקה ב-1995 הוציאה הלהקה שבעה אלבומי אולפן ואלבום אוסף אחד. בשנת 2003 שבה הלהקה לפעילות, ומאז הוציאה שני אלבומי הופעה ושלושה אלבומי אולפן נוספים.

נושא ווריאציות

במוזיקה, "וריאציה" היא כינוי לטכניקת כתיבה בה חומר מוזיקלי עובר שינוי ואליטרציה בחזרותיו השונות. השינויים יכולים להתקיים בכל אחת מאבני היסוד המרכיבות את המוזיקה: הרמוניה, מלודיה, קצב ומקצב, מרקם קונטרפונקט ותזמור. נושא וּוָריאציות היא צורה מוזיקלית נפוצה הפועלת לפי עיקרון זה.

ניתן לציין כי המילה 'וריאציה' עצמה חרגה מתחום המוזיקולוגיה, ומשמשת כמטאפורה בנושאים שונים, בהם יש צורך לתאר דבר מה, החוזר באופן שונה. כך למשל ניתן לדבר על 'וריאציה' בגרפיקה, קופירייט, ועוד.

סיפורם של ברן ולות'יין

סיפורם של ברן ולות'יין (באנגלית: The Tale of Beren and Lúthien) הוא ספר רומנטיקה-פנטזיה מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר פורסם בשנת 2017, כ-44 שנים לאחר מותו, ונערך על ידי בנו של טולקין, כריסטופר טולקין. הספר עוסק בסיפורם של האדם ברן והאלפית לות'יין וסיפור אהבתם, אשר מתרחש בעידן הראשון של הארץ התיכונה, כ-6,500 שנים לפני התרחשות עלילת הספרים "שר הטבעות". טולקין כתב גרסאות רבות על סיפורם של ברן ולות'יין, וחלקן נמצאות בספר "הסילמריליון". סיפורם של ברן ולות'יין מוזכר רבות ב"שר הטבעות", בעקבות חשיבותם ותרומתם בסילמרליון.

ספא (מרחצאות)

ספא (spa) הוא כינוי לטיפול במים על ידי טבילה במימי מעיינות, בבריכות מלאכותיות או באמבטיות. טיפול כזה, הנעשה במים מינראלים, מכונה גם בלנאותרפיה (Balneotherapy). בשם ספא מכונה גם אתר המציע טיפול כזה.

כיום מקובל לעשות ספא לא רק כחלק מטיפול רפואי אלא גם למטרות נופש. בנוסף לרחיצה מציעים אתרי ספא רבים טיפולים פיזיותרפיים המבוססים על מגוון של מכשירים חשמליים, סוגי עיסוי שונים, תרגילי התעמלות, הדרכה לתזונה נכונה ועוד.

מקור המונח ספא בשם העיר הבלגית ספא (Spa). הסובלים ממחלות הנגרמות מהיעדר ברזל נהגו לשתות ממי המקום מאז ימי הביניים. במים הייתה כמות מסוימת של תחמוצת ברזל (Iron oxide).

ספא בישראל הפך למקור בילוי לזוגות, לנשים, לגברים ולקבוצות, היום נהוג לבלות בספא באווירה של רומנטיקה ונרות.

הליכה עם בן או עם בת הזוג למרכז ספא הפכה למתנה מקובלת לימי נישואין, לימי הולדת וכו'.

סרט זומבים

סרט זומבים (באנגלית: Zombie film) הוא סרט קולנוע מתת-ז'אנר האימה, אשר מתמקד בדרך כלל באיום על המשך קיומה של האנושות מצד זומבים, הנבדלים מרוחות רפאים, שדים, מומיות או ערפדים.

בקולנוע, זומבים הם יצורים אשר בדרך כלל מוצגים כגופות הקמות לתחייה או כבני אדם חסרי-דעת, אך בשני המקרים - הם קניבלים אוכלי-אדם. בעוד שסרטי זומבים בדרך כלל משתייכים לז'אנר האימה, חלקם חוצים את הגבול לז'אנרים אחרים, כמו קומדיה, מדע בדיוני, מתח, או רומנטיקה. עם השנים התבססו תתי-ז'אנר מובהקים, כגון "קומדיית-זומבים".

"הזומבי הלבן" של ויקטור הלפרין עלה לאקרנים בשנת 1932, ונחשב לעיתים קרובות להיות סרט הזומבים הראשון. עם זאת, יש הטוענים כי סצנות ה"סהרוריות" שבסרט האקספרסיוניסטי הגרמני "הקבינט של ד"ר קליגרי" משנת 1919 הן דוגמה מוקדמת יותר, הכוללת שימוש בדמות במצב הדומה לזה שמוצג על ידי זומבים. סרט הקולנוע "פרנקנשטיין" כולל גופה שהוחייתה מחדש.

סרט טלוויזיה

סרט טלוויזיה הוא סרט באורך מלא, אשר נוצר כדרמה טלוויזיונית בודדת (להבדיל מדרמה בהמשכים), ומופק על מנת להיות משודר בטלוויזיה.

סרטי הטלוויזיה מופקים על ידי אולפני טלוויזיה ואורכם בדרך כלל קרוב לשעה אחת. רוב סרטי הטלוויזיה מופקים בעלויות מינימליות, אך לעיתים גם מופקים בעלויות גבוהות מאוד והופכים אף לשוברי קופות. לעיתים רבות סרטי טלוויזיה מופקים בשיתוף פעולה בין חברות הפקה ממדינות שונות.

סרט סטודנטים

סרט סטודנטים הוא סרט שהופק במסגרת לימודיהם האקדמיים של יוצריו בבית ספר לקולנוע. סרט סטודנטים מכונה לעיתים גם סרט גמר, אם בית הספר לקולנוע אשר במסגרתו נעשה הסרט הכיר בו כפרויקט גמר הלימודים של יוצריו.

סרטי סטודנטים הם, בדרך כלל, סרטים קצרים, ולא סרטים באורך מלא. עם זאת, ישנן מספר דוגמאות של במאים, אשר סרטם העלילתי הראשון באורך מלא מבוסס על עלילת סרט הגמר שלהם (כגון: כנפיים שבורות, חתונה מאוחרת, יוסי וג'אגר, נגוע).

מאז 1986, מתקיים בישראל מדי שנתיים פסטיבל בינלאומי לסרטי סטודנטים.

סרט רומנטי

סרטי רומנטיקה (או סרטים רומנטיים) הם סוגה קולנועית שבמרכז עלילתה קיים סיפור אהבה המתרכז בתשוקה, ברגש, בחיבה הרומנטית בין הדמויות הראשיות ומערכת היחסים ביניהן. בדרך כלל, במהלך הסרט חוות הדמויות מתחים בחיי היומיום, מכשולים ובעיות פיננסיות, בריאותיות ובמקרים מסוימים חווה דמות אחת בגידה מבן הזוג השני.סרטים רומנטיים מדי פעם בוחנים נושאים שונים בין בני זוג כמו אהבה ממבט ראשון, אהבה נכזבת, אהבה אובססיבית, אהבה סנטימנטלית, אהבה רוחנית, אהבה אסורה, אהבה אפלטונית, אהבה מינית, אהבה נפיצה והרסנית, אהבה טראגית ועוד. סרטים רומנטיים משמשים לצופים כפנטזיה או בריחה מהמציאות. בסדרות טלוויזיה רומנטיות, התפתחות מערכת היחסים בין בני זוג עשויה להתפרס על פני מספר פרקים.

פרס למדא לספרות

פרס למדא לספרות (הידוע גם כפרס "לאמי", באנגלית: Lammy) הוא פרס שנתי המוענק על ידי קרן למדא לספרות, המבוסס בארצות הברית, לכתבים בנושאים להט"ביים. קטגוריות של הפרס כוללים הומור, רומנטיקה, וביוגרפיה. החזון של הפרס הוא "לחגוג את ספרות הלהט"ב ולספק משאבים לסופרים, קוראים, מוכרי ספרים, מוציאים לאור, וספרנים - לכלל הקהילה הספרותית".

קומדיה רומנטית

קומדיה רומנטית היא קומדיה בעלת מאפיינים ברורים של רומנטיקה, כאשר העלילה מאופיינת בקלילות, בהומור ובהתמקדות באהבה וברומנטיקה. רובן של הקומדיות הרומנטיות מסתיימות בטוב כאשר גיבורי העלילה משיגים את מושא אהבתם. בקומדיה רומנטית טיפוסית, שני האוהבים יהיו צעירים, חביבים שכאילו נועדו להיות יחד, אך מחסומים מורכבים מונעים את איחודם. חתונה כסיום שמח לעלילה, אופיינית בחלק גדול מהקומדיות הרומנטיות.

רומנטיקה עתידנית

רומנטיקה עתידנית הוא שמו של אלבום האולפן השמיני במספר של להקת הרוק הישראלית משינה, אשר הוקלט לאחר איחודם בשנת 2003 ויצא במאי 2005 על ידי חברת התקליטים הליקון בהפקת רונית רום.

יש המחשיבים אלבום זה לאחד האלבומים הפחות מוצלחים של הלהקה. שירי האלבום נכתבו והולחנו על ידי יובל בנאי ושלומי ברכה למעט "הייתי אתמול" שנכתב והולחן על ידי איגי דיין ו"ילדתי" שנכתב על ידי יובל בנאי ושלומי ברכה במשותף עם אהוד בנאי.

מהאלבום יצאו לאור ארבעה סינגלים: "רומנטיקה עתידנית", "אני עף", "בלש דטקטיב" ו"התשובה".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.