רומן מכתבים

רומן מכתבים (בלועזית: רומן אֶפּיסטוֹלָרי) הוא סוגה ספרותית שבה סדרה של מכתבים בדיוניים יוצרת ביחד מבנה עלילתי. לעיתים מתלווה למכתבים קולו של מספר. על פי רוב מרכיבים המכתבים תכתובת בין שני אנשים או יותר, אך אפשרי גם עזבונו הבדיוני של כותב מכתבים יחיד.

קשה לעמוד על ראשיתה של הסוגה. כחלק מן ההומניזם נפוצו אוספי מכתבים אמיתיים של מלומדים שונים, ואליהם התלוו עם הזמן אוספים של מכתבים בדויים למטרות סאטיריות ופוליטיות. סוגת רומן המכתבים, למרות ייחודה, לא הצליחה להפוך לסוגה מובילה בספרות. אולי בשל הקושי והמורכבות שלה, ואולי משום הצורך ההכרחי ליצור עניין אצל הקורא מעבר למתרחש בכתיבה הדדית כרונולוגית בין שתי דמויות בלבד, ללא רצף עלילתי המתפתח באופן מוחשי יותר.

דוגמאות ליצירות מסוג זה אשר כבשו מקום חשוב בספרות העולמית ניתן למצוא בספרו של מונטסקייה, "מכתבים פרסיים", שיצא לאור ב-1721, והוא סאטירה המבוססת על מכתביו של תייר דמיוני בפריז, שבהם ביקורת על החברה והמשטר באירופה, בספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה, "ייסורי ורתר הצעיר", שראה אור בשנת 1774, ובספרו של הסופר הצרפתי פייר שודרלו דה לאקלו, "יחסים מסוכנים", שראה אור בשנת 1782 וניסה להתמודד בדרך מקורית עם נושא שנחשב אז לטאבו חברתי – פיתוי ויחסים מחוץ לנישואין, תוך מתן דגש על מורכבויות אתיות ודתיות המחלחלות כל העת בדיאלוגים שבין המתכתבים. "אנשים עלובים" מאת דוסטויבסקי, שהוא בעיקרו דו-שיח פסיכולוגי, הרסני ועמוק, החושף תהומות אפלים בנפש האדם. דוגמאות מוקדמות אף יותר ניתן למצוא ב"רומן הוורד" של ז'אן דה מון (de Meun) משנת 1280, שבו חליפת מכתבים הומוריסטית בין הגיבורים.

סופרים עברים מעטים שלחו ידם בכתיבה זאת, בהם אפשר לציין שני ספרים בולטים: "מכתבים מנסיעה מדומה" של לאה גולדברג, ו"קופסה שחורה" של עמוס עוז. בשל מיעוט הסוגה הזאת בספרות העברית קשה לדבר על השוואה בין יצירות, ודומה כי כל רומן מכתבים שנכתב בעברית הוא יצירה מקורית, ייחודית בפני עצמה, שאינה נשענת בהכרח על קודמותיה.

בעברית נכתבו ספרים אחדים כרומן מכתבים, ובהם:

כן תורגמו לעברית יצירות אחדות מסוגה זו:

טכנולוגיה מודרנית

בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 נוספו דרכי תקשורת חדשות, כגון דואר אלקטרוני, מסרונים וכדומה. התפתחות זו חלחלה גם לספרות.

  • חלקו השלישי של ספרו של אשכול נבו, "שלוש קומות", הוא אוסף מסרים קצרים שהקליטה גיבורת חלק זה, השופטת בדימוס דבורה אדלמן, במזכירה האלקטרונית של בעלה המנוח, ובהם היא מספרת לו את קורותיה לאחר פטירתו. הזמן הקצר שמקציבה המזכירה האלקטרונית לכל הודעה מכתיב את האורך הקצר של כל אחד מהמסרים.
  • שירו של לאונרד כהן, "Famous Blue Raincoat", מנוסח בצורת מכתב.

קישורים חיצוניים

אבא ארך רגליים (ספר)

אַבָּא אֶרֶךְ רַגְלַיִם (באנגלית: Daddy-Long-Legs) הוא ספר מאת הסופרת האמריקאית ג'ין ובסטר, המגולל את סיפורה של ג'רושה-ג'ודי אבוט, עלמה שגדלה בבית יתומים ומקבלת מלגה מאדם מסתורי למימון לימודיה בקולג'. הספר כתוב בצורת רומן מכתבים, הנכתבים על ידי גיבורת הסיפור לנותן המלגה. הוא יצא לאור בשנת 1912, ואף עובד למחזה, לשני מחזות זמר ולשלושה סרטים: ב-1919, ב-1931 וב-1955, וכן לסדרת אנימה. ספר זה הוא ספרה הידוע ביותר של ובסטר.

אבן הירח

אבן הירח (באנגלית: The Moonstone) הוא רומן מכתבים מאת וילקי קולינס שיצא לאור ב-1868. הוא נחשב לרומן הבלשי הראשון, וקבע את היסוד לרבים מכללי הרומן הבלשי המודרני. בתחילה יצא הסיפור בהמשכים במגזין "All the Year Round" של צ'ארלס דיקנס. "אבן הירח" ו"האישה בלבן" נחשבים לטובים ביותר בין ספריו של קולינס. ב-1877 עיבד קולינס את הרומן לתיאטרון, אבל המחזה הוצג רק במשך חודשיים.

אידי מארס (רומן)

אידי מארס (באנגלית: The Ides of March) הוא רומן אפיסטולרי שנכתב בידי תורנטון ויילדר, ויצא לאור באנגליה ב-1948. הספר יצא בישראל בתרגומו של יאיר בורלא לראשונה ב-1953 בשם "אגרות רומיות" בהוצאת עם עובד, וב-1988 בשם "אידי מארס" בהוצאת זמורה ביתן. הרומן הוא, במילותיו של ויילדר, "פנטסיה על מאורעות ואנשים מסוימים מתקופת ימיה האחרונים של הרפובליקה הרומית". הרומן עוסק בדמויות ואירועים שהובילו לרציחתו של יוליוס קיסר ב-15 במרץ בשנת 44 לפנה"ס, ביום המכונה "אידי מארס".

אלוהים ואלווירה

אלוהים ואלווירה הוא רומן מכתבים פרי עטה של לימור שריר-שרייבמן שראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2005. הספר תורגם לאיטלקית וראה אור באיטליה ב-2012.

אנשים עלובים

אנשים עלובים (ברוסית: Бедные люди) הוא הרומן הראשון מאת פיודור דוסטויבסקי, שנכתב על פני תשעה חודשים בין 1844 ל-1845. הסיפור אשר עוסק בקשר בין שני קרובי משפחה, מָקָאר דֶבוּשְׁקִין, אדם מבוגר בן 47 העובד כמעתיק מכתבים (בדומה לאקאקיֶביץ' מספרו של גוגול "האדרת") לוָרֶנקה, קרובת משפחתו הענייה בת ה17. דֶבוּשְׁקִין ווָרֶנקה גרים בבתים סמוכים ומתכתבים בסדרת מכתבים המוצגים בספר.

בעקבות אורח חייו הבזבזני של דוסטויבסקי והתמכרותו להימורים לא הצליח למכור תרגומים של רומנים זרים לכן החליט לכתוב רומן משלו כדי לנסות ולגייס כספים.

בהשראת יצירותיהם של גוגול, פושקין וקרמזין, כמו גם סופרים אנגליים וצרפתים, כתב את "אנשים עלובים" בצורת התכתבות בין שתי הדמויות המרכזיות. הרומן מציג את חייהם של אנשים עניים, את הקשר שלהם עם אנשים עשירים, ואת העוני בכלל. ידידות עמוקה אך מוזרה מתפתחת ביניהן עד שדוברוסלובה מאבדת את התעניינותה בספרות ולאחר מכן מאבדת גם עניין בקשריה עם דֶבוּשְׁקִין לאחר שאלמן עשיר בשם מר בייקוב מציע לה נישואין. דֶבוּשְׁקִין, אב טיפוס של פקיד שנמצא בעבודות רבות של ספרות נטורליסטית באותו זמן, שומר על תכונותיו הסנטימנטליות; דוברוסלובה נוטשת את האמנות, בעוד שדֶבוּשְׁקִין אינו יכול לחיות בלי ספרות.

מבקרים עכשוויים שיבחו את "אנשים עלובים" על הצגת הנושאים ההומניטאריים שלה. בעוד שויסריון בלינסקי כינה את הרומן כרומן הרוסי מספר אחד, ואלכסנדר הרצן כינה אותו יצירה סוציאליסטית גדולה. הרומן משתמש בפוליפוניה מורכבת של קולות מנקודות מבט שונות ובקולם של מספרים שונים. הרומן פורסם באלמנך, קולקציית סנט פטרסבורג ב-15 בינואר 1846 והפך להצלחה ענקית בכל רחבי הארץ. חלקים ממנו תורגמו לגרמנית על ידי וילהלם וולפסון ופורסמו במגזין בשנת 1846/1847. התרגום הראשון באנגלית נכתב על ידי לנה מילמן בשנת 1894, עם הקדמה מאת ג'ורג מור.

אריאל הירשפלד

אריאל הירשפלד (נולד ב-10 באוגוסט 1953) הוא מבקר תרבות וספרות, מסאי וחוקר ספרות עברית, פרופסור מן המניין בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

הטיגריס הלבן

הטיגריס הלבן (באנגלית: The White Tiger) הוא ספר הביכורים של הסופר ההודי ארווינד אדיגה, זוכה פרס מאן בוקר לשנת 2008. הספר עוקב אחר קורותיו של בלראם הלאווי, ילד מכפר עני בצפון הודו, שמצליח לצאת ממעגל העוני במחיר כבד. מבנה הספר הוא של רומן מכתבים, בו בלראם כותב במשך שבעה ימים לראש ממשלת סין, ון ג'יאבאו, המבקר בהודו כדי ללמוד על ההתפתחות הזריזה שלה כמעצמה כלכלית בעשור הראשון של המאה ה-21. תוך כדי הסיפור האישי שלו, בלראם חושף את מצב החיים בהודו המודרנית הכולל עוני, שחיתות, עושר רב, פשע, אי-צדק, ופערים הולכים וגדלים בין תהליכי מודרניזציה לשמרנות חברתית.

הספר זכה להצלחה רבה, ובין היתר היה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 24 שבועות אדיגה, שבעת הזכייה היה בן 33, הפך לזוכה השני הכי צעיר בפרס ולזוכה הרביעי בלבד שזכה בפרס עבור יצירת הביכורים שלו. הספר מנסה, לפי אדיגה, לתת זרקור ל"חשכה", החלק הנסתר של הודו הענייה, הכפרית שלא זוכה לתשומת הלב של המערב, דרך עיניים של מי שמייצג אותה ללא סנטימנטים או בושה.

הלין האנף

הלין האנף (באנגלית: Helene Hanff;‏ 15 באפריל 1916, פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית - 9 באפריל 1997, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית) הייתה סופרת, תסריטאית, ומחזאית אמריקאית -יהודייה. היא התפרסמה בשל ספרה משנת 1970, דרך צ'רינג קרוס 84 (יצא בעברית בהוצאת עדן, בתרגום רות קינן, 1989), שעובד למחזה בשנת 1975 באנגליה, ולסרט באותו שם בשנת 1987 בכיכוב אן בנקרופט ואנתוני הופקינס.

חינוך רע

חינוך רע (בספרדית: La mala educación) הוא סרט קולנוע דובר ספרדית של הבמאי והתסריטאי פדרו אלמודובר, שיצא לאקרנים בשנת 2004.

זהו סרטו הארוך השנים-עשר של הבמאי. כבסרטים אחרים של אלמודובר, מתגלה לצופה כי גיבורי הסרט אינם מי שהם מתיימרים להיות, וכי מעבר לחזותם החיצונית קיימת מורכבות שעוצבה במהלך חייהם.

מעבר למאפיינים המופיעים בסרטים אחרים של הבמאי, כהתייחסויות לסוגיות המגדר והמוות, עוסק סרט זה, בין השאר, גם בנושא ההתעללות בילדים, ובהשפעותיה הרות הגורל על חייו של המבוגר השורד את ההתעללות. הסרט בנוי מאפיזודות קצרות ותפניות חדות בעלילה, כעין רומן מכתבים, ונתון במסגרת סגנונית הדומה לסרטי הפילם נואר.

יחסים מסוכנים

יחסים מסוכנים (בצרפתית: Les Liaisons dangereuses) הוא שמו של רומן מכתבים נודע מאת הסופר הצרפתי פייר שודרלו דה לאקלו. הרומן יצא לאור בשנת 1782 וזכה לעיבודים רבים, לבמה, לאופרה, לקולנוע ולטלוויזיה. ההבטחה שסימן רומן זה לא התממשה בשני הרומנים האחרים של דה לאקלו, וזה שב והצטרף לצבא אחרי המהפכה הצרפתית וטיפס לדרגת גנרל תחת פיקודו של נפוליאון.

"יחסים מסוכנים" פורסם לראשונה במהדורה בת ארבעה כרכים, ב-23 במרץ 1782, על ידי הוצאת Durand Neveu, והפך מיד להצלחה גדולה. הוא נמכר ב-1,000 עותקים בחודש הראשון להפצתו, הצלחה מסחרית גדולה במונחי אותם הימים. לאקלו, שהיה איש צבא, צווה מיד לשוב למבצר בו הוצב בבריטני.

במוקד הרומן, שעורר שערורייה רבתי עם צאתו, ניצבת דמותם של המפתה ואלמון ושל ידידתו ויריבתו מאדאם דה מרטיי, המתענגים בלא ייסורי מצפון על סבלם של קרבנות הפיתוי. דה לאקלו מתאר את נפשם של דמויותיו באופן ריאליסטי ובעין חדה, ומציב את דמויותיו בניגוד חריף לזו של ורתר בייסורי ורתר הצעיר של גתה (1774). בעוד גתה, ברומן המכתבים הקצר שלו, שעורר אף הוא שערורייה, מתווה את דמות האוהב הנמק בייסורי אהבתו הנכזבת, מתאר דה לאקלו את האופן בו משחיתים הציניות, הנצלנות וחוסר המעש את נשמתם של גיבוריו. דה לאקלו גרס כי ספרו הוא סטירה מוסרית, אך ניכרת בו גם התענגות על האופן המתוחכם בו רשעים מתוחכמים וחדי־לשון עושים שימוש ביכולתם האינטלקטואלית כדי להשיג את מטרותיהם.

"יחסים מסוכנים" היה הרומן הבולט ביותר בעשור שהוביל אל המהפכה הצרפתית, בביקורתו החריפה על "המשטר הישן" ועוד יותר מזה בתולדות הרומן. דה לאקלו צעד קדימה מהמורשת הפיקרסקית, כפי שהיא מיוצגת ברומנים כמו "תום ג'ונס" של הנרי פילדינג, וצעד חשוב לקראת התפתחות הרומן המודרני והפסיכולוגי, שמצא את ביטויו המלא רק במאה התשע עשרה.

הספר תורגם לעברית בידי יונת סנד, ויצא לאור בשנת 1975 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בתמיכת המפעל לתרגום ספרות מופת.

ייסורי ורתר הצעיר

ייסורי ורתר הצעיר (גרמנית: Die Leiden des jungen Werthers) הוא רומן מכתבים מאת יוהאן וולפגנג פון גתה, שראה אור לראשונה בשנת 1774.

זהו הרומן הראשון שכתב גתה, והוא הפך אותו כמעט בין־לילה למפורסם במרחב הגרמני כולו. הספר פורסם בסתיו 1774 ביריד הספרים של לייפציג וזכה שם להצלחה אדירה. ניתן לומר כי זהו ספרו היחיד של גתה שנקרא כבר על ידי בני זמנו. ההצלחה לה זכה הביאה לגתה פרסום ועושר לכל ימי חייו. הספר הוא אחת היצירות הייצוגיות של זרם הסער והפרץ (Sturm und Drang).

יקירנט

יקירנט הוא רומן אימיילים בהמשכים, המתנהל כולו במרחב הווירטואלי. הוא התפרסם כסדרה יומית בערוץ יחסים של ynet בחודשים פברואר ומארס 2007. מדי יום פורסם פרק אחד, שזכה מיידית לתגובות הגולשים. את הרומן כתבו הסופרת יעל ישראל, שזה לה ספרה הרביעי, והשחקנית והאמנית הרב-תחומית נולי עומר, שזה לה ספרה הראשון. זו הייתה הפעם הראשונה שסדרה יומית כזאת התפרסמה באינטרנט בישראל.

ליידי סוזן

ליידי סוזן (באנגלית: Lady Susan) הוא רומן מכתבים קצר מאת ג'יין אוסטן. הרומן נכתב כנראה ב-1794 אבל יצא לאור רק ב-1871. הספר, שהוא מיצירותיה המוקדמות של הסופרת שלא פורסמו בחייה, מתאר את תחבולתיה של הדמות הראשית, ליידי סוזן.

מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים

מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים הוא רומן מכתבים היסטורי, מאת מרי אן שייפר ואחייניתה אנני בורוז. הספר מתאר את קורותיה של ג'ולייט אשטון, עיתונאית וסופרת בריטית והקשרים שהיא יוצרת באמצעות התכתבות ענפה עם חברי מועדון קריאה באי גרנזי, לאחר מלחמת העולם השנייה. דרך ההתכתבויות השונות, ג'ולייט מתוודעת לכיבוש הגרמני של איי התעלה ולקשיים השונים שתושבי האי ספגו במשך שנות המלחמה הארוכות. הספר נכתב בידי שייפר, שחלתה במחלת הסרטן באמצע תהליך העריכה והשכתוב שלו. לפיכך, ביקשה שייפר מאחייניתה (בתה של אחותה) אנני בורוז, סופרת ספרי ילדים, לסייע לה להשלים את העבודה. הספר יצא לאור לאחר מותה של שייפר ונחל הצלחה. ב-2018, אף זכה לעיבוד קולנועי תחת אותו שם.

מכתבים לצופיה

מכתבים לצופיה הוא ספר לבני הנעורים מאת הסופרת אסתר שטרייט-וורצל, שיצא לאור בשנת 1987 בהוצאת עמיחי.

מען לא ידוע

מען לא ידוע (במקור, "Address Unknown") הוא ספרה הראשון של הסופרת האמריקאית קתרין קרסמן טיילור, שנכתב תחת שם העט "קרסמן טיילור". הספר ראה אור לראשונה בגרסתו המלאה ב-"Story Magazine" בארצות הברית בשנת 1938, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

סוגתו הספרותית היא רומן מכתבים המתפרסת מ-12 בנובמבר 1932 עד 3 במרץ 1934, בין שני חברים טובים מאוד, מרטין שולץ, בן 40, גרמני, נשוי ואב לשלושה בנים, ומקס אייזנשטיין, בן 40 גם הוא, רווק, ממוצא יהודי. שניהם שותפים מצליחים וותיקים בעסק מצליח של מסחר ביצירות אמנות בסן פרנסיסקו, והם הבעלים של הגלריה שולץ-אייזנשטיין. ב-1932, מרטין חוזר לגור במינכן ואז מתחילה ההתכתבות עם חברו ושותפו.

הספר עובד לסרט קולנועי ב-1944, בבימויו של ויליאם קמרון מנזיס.

פרנקנשטיין

פרנקנשטיין (באנגלית: Frankenstein; or, The Modern Prometheus; או בשמו העממי המפלצת של פרנקנשטיין) הוא רומן נודע שכתבה הסופרת מרי שלי בשנת 1818, כשהייתה בת 19. הספר נכתב כאשר שלי ובן זוגה, פרסי ביש שלי, ביקרו אצל המשורר הנודע לורד ביירון בטירה בז'נבה. באחד הערבים הקרים הציע ביירון לחבריו לערוך תחרות כתיבה של סיפור אימה. את הרעיון לסיפור קיבלה שלי באותו הלילה לאחר שהקיצה מסיוט על דמות מעוררת אימה. הספר משלב אלמנטים גותיים, ונחשב לראשון בסוגת המדע הבדיוני.

בשנת 1831 כתבה שלי גרסה משופרת לרומן. העיבוד הקולנועי הראשון לספר הופק בשנת 1931, עם השחקן בוריס קרלוף בתפקיד המפלצת, סרט שנחשב לאחד מסרטי האימה הראשונים והחשובים של הוליווד.

קופסה שחורה (ספר)

קופסה שחורה הוא ספר מאת עמוס עוז, הכתוב כרומן מכתבים, וייחודו בקול הייחודי שהוא נותן לכל אחת מן הדמויות המתכתבות, השונות מאוד זו מזו באופיין, בשפתן ובכוונותיהן. שמו של הספר מתאר את תכליתו, שהיא פיענוח אסון אהבתם ונישואיהם של אילנה ואלק.

הדמויות העיקריות בספר הן:

ד"ר אלכסנדר א. גדעון (המופיע במכתבים כ"אלק", "אלכס" או "ד"ר גדעון" - לפי הכותב).

אילנה, גרושתו מזה שמונה שנים ואם בנם המשותף (פונה אליו בשם אלק).

בועז, בנם בן השש-עשרה של אלק ואילנה.

מישל סומו, בעלה השני של אילנה ואב לבתם, מדלן-יפעת, בת השלוש.

מאנפרד זקהיים, עורך הדין של ד"ר אלכסנדר א. גדעון (אלכס) ושל אביו.

רחל, אחותה הבכורה של אילנה, קיבוצניקית יישרת דרך ולמודת עמל, היפוכה הגמור של אחותה הסוררת ואשתו של יואש.הספר יצא בהוצאת עם עובד, דצמבר 1987.

שלך, סנדרו

שלךָ, סנדרוֹ הוא רומן מכתבים אוטוביוגרפי מאת צבי ינאי, שיצא לאור בשנת 2006 בהוצאת כתר. הספר כתוב כמכתבים מאת צבי ינאי (ששמו בלידתו היה סנדרו טוט) אל אחיו האובד רומולו בנוונוטי, שאותו איתר בשנת 2004.

הספר זיכה את מחברו בפרס ספיר לשנת 2008.

סיפר
דמות פרוטגוניסט • דמות שנייה בחשיבותה • דמות שלישית בחשיבותה • סיידקיקאנטגוניסטנבל-עלדמות משנהדוברגיבוראנטי-גיבור
עלילה דיאלוגמצג • מבנה דרמטי • סיפור מסגרת • כלי עלילתי • נקודת שיא • עימות • תת-עלילהפלשבק/פלשפורוורד
רקע דיסטופיהאוטופיהיקום בדיוניהיסטוריה
תמה מוטיבלייטמוטיבסאבטקסטמוסר השכל
סגנון אמצעים פיגורטיבייםטכניקות ספרותיותנקודת תצפיתהשעיית הספקסימבוליזםאתנחתא קומית
סיפורת משלמעשייהסיפורת בזקרומןנובלהמחזהשירהתסריטסיפור קצר
סוגה רומן הרפתקאות • רומן פשע • רומן מלחמתי • רומן מערבון • רומן מסתורין • רומן היסטורירומן ריאליסטירומן רומנטירומן ביוגרפי • רומן מכתבים • רומן גרפי • רומן פילוסופי • רומן פוליטי • רומן אירוטירומן חניכהסאגהפנטזיה (אפלה, חרב וכושפות) • ספרות בלשיתספרות אימהריאליזם קסוםסאטירהמדע בדיוני (קשה, צבאי, אופרת חלל, סייברפאנק, סטימפאנק) • מותחןספרות ספקולטיביתספרות זולהקומיקס
נושאים קשורים זרם התודעהקהלמחברתורת הספרות • מבנה נרטיבי • נרטולוגיהרטוריקה
פורטל: ספרות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.