רוטונדה

רוֹֹטוֹנדָהאיטלקית: Rotonda) הוא מבנה אדריכלי, או חלק ממבנה, הבנוי בצורה של גליל. מבני רוטונדה מתאפיינים בסימטריה כללית לכל הכיוונים ובתכנון מרכזני המציב את מרכז חלל הרוטונדה כמקום החשוב ביותר. כלפי חוץ, מעצם היותו של המבנה עגול, יחס המבנה אל סביבתו הוא זהה לכל הכיוונים והוא הופך לצורה העומדת בפני עצמה ומרמזת על חשיבותו. לרוב, מבני רוטונדה מקורים על ידי כיפה או גג חרוטי המדגיש את מרכזיותו של המבנה.

Raffaello - Spozalizio - Web Gallery of Art
"נישואי מרים" על רקע רוטונדה בציורו של רפאל

היסטוריה

מבני רוטונדה, העומדים בפני עצמם במרכז שטח כלשהו החלו להופיע באופן מינורי כמקדשים יווניים בתקופת יוון העתיקה אך הם היו נדירים. האדריכלות הרומית עשתה שימוש נרחב ברוטונדות, ובצורות מעגליות בכלל, כחלק מפיתוח שפה אדריכלית חדשה שצמחה בזכות המצאת הקשת. השימוש ברוטונדות, במיוחד כמקדשים, התאים לצורת הפולחן הדתי של הרומאים אשר בה פוזרו פסלים במעגל שסביב מרכז החלל וקידשו את מרכז המבנה, כדוגמת הצורה של הפנתיאון ברומא. שימוש זה היה נפוץ למדי גם באדריכלות הביזנטית, על אף שהיה מדובר במבנים נוצריים בהם צורת הפולחן היא בכיוון מסוים לאורך החלל.

בניית רוטונדות הייתה פופולרית מאוד בתקופת הרנסאנס האיטלקי. אדריכלי הרנסאנס אהבו במיוחד לבנות רוטונדות בשל היחס המיוחד שנוצר בין המבנה וסביבתו הטבעית. מעבר למבני רוטונדה שנבנו בפועל, מבני רוטונדה הוצגו פעמים רבות כחלק מקומפוציה של ציורי רנסאנס כדוגמת הציור "נישואי מרים" (המוצג בצד שמאל בערך זה) ו"ישו מעניק את מפתחות השמים לפטרוס".

השימוש המודרני במושג נעשה גם עבור חלקי או אגפי מבנים עגולים המקובלים מאוד בשלל סגנונות בנייה.

Tempietto05

טמפייטו "סן פייטרו אין מונטוריו" שברומא שתכנן דונטו ברמנטה

Stuttgart HochschuleFuerMusikUndDarstellendeKunst

האקדמיה למוזיקה בשטוטגרט, שתכנן ג'יימס סטרלינג בסגנון פוסט-מודרני

Jefferson Memorial (cropped)

אנדרטת ג'פרסון אליה מחובר גמלון בצד אחד, בדומה לפנתיאון, המדגיש את אחד מצדדיה של הרוטונדה.

HPIM4821

רוטונדה קטנה במרכז בית חיים ויצמן המשמשת כחדר מדרגות מרכזי.

Ford state funeral

הרוטונדה של הקפיטול בעת אשכבה לנשיא ארצות הברית לשעבר, ג'רלד פורד

ראו גם

אדריכלות הרנסאנס

תקופת סגנון הרנסאנס באדריכלות התחילה עם תחילת הרנסאנס במאה ה-15 ונמשכה עד המאה ה-16 אז החל להתפתח הסגנון המנייריסטי. למעשה, עד סוף המאה ה-19 המשיכו לבנות בצורה דומה בסגנון נאו-קלאסיציסטי. אדריכלות הרנסאנס החלה להתפתח בצפון איטליה ובעיקר סביב העיר פירנצה והתפתחה לשאר חלקי אירופה (ובמיוחד לצרפת). הסגנון ניסה לחזור לאדריכלות הקלאסית שלפני ימי הביניים שנשתכחה. החידוש של אדריכלות הרנסאנס הוא בתפיסה המתמטית של כללי המשקל הארכיטקטוני, תפיסת האדם את החלל ושליטתו בסוד הבניין.

הסגנון דוגל בהרמוניה בין חלקי הבניין למבנה כולו ולסביבתו כמו גם במרכזיותו של האדם. עיקר הסגנון מתאפיין באלמנטים שאיפיינו את האדריכלות הרומית עם חידושים שנבעו מהתפתחות הטכנולוגיה ותפיסות תרבותיות וחברתיות של הרנסאנס. להבדיל מאלמוניותם של האדריכלים בימי הביניים באירופה, אדריכלי הרנסאנס היו אמנים בעלי שם שעסקו גם בתחומים נוספים כגון ציור, פיסול, הנדסה אזרחית וצבאית. החשובים שבהם הם: פיליפו ברונלסקי, לאונה בטיסטה אלברטי, דונטו ברמנטה, לאונרדו דה וינצ'י, אנדראה פלדיו, מיכלאנג'לו וברניני. אדריכלות הרנסאנס אינה רק אדריכלות של כנסיות כמו הסגנונות שקדמו לה. ניתן למצוא את הסגנון גם במבני ציבור אזרחיים שונים, ארמונות ואף וילות פרטיות של אצילי התקופה.

אחד המבנים המפורסמים בסגנון הרנסאנס היא חזית הבזיליקה של סן פייטרו בקריית הוותיקן (הבזיקליקה עצמה בנויה בסגנון הבארוק בעיקר). את המבנה עיצבו כמה מהאדריכלים הגדולים בהיסטוריה: מיכלאנג'לו עיצב את הבזיליקה של סן פייטרו לפי כנסייה של ברונלסקי ונפטר בגיל 92 במהלך הבנייה [דרוש מקור], את עבודתו המשיך האדריכל דונטו ברמנטה והאמן רפאל צייר את קירות הקפלה הסיסטינית.

אדריכלות רומית

האדריכלות הרומית היא סגנון אדריכלי שאפיין את רומא העתיקה ואת האימפריה הרומית בכלל ומהווה במידה רבה בסיס לכלל סגנונות האדריכלות המערביים עד למאה ה-20. האדריכלות הרומית אימצה את השפה החזותית של אדריכלות יוון העתיקה ושכללה אותה גם בהיבט העיצוב וגם בטכנולוגיה.

האדריכלות אז כללה בתוכה גם את ההנדסה האזרחית ופיתוח טכנולוגיות בנייה (חומרים ושיטות). האדריכל הרומי מרקוס ויטרוביוס פוליו הניח במאה הראשונה לפנה"ס את היסודות התאורטיים לאדריכלות וההנדסה האזרחית הרומית.

אותיות גותיות

אותיות גותיות (כך ברוב השפות, באנגלית: Blackletter, כלומר אותיות שחורות) הוא גופן קליגרפי של האלפבית הלטיני. הגופן היה בשימוש במערב אירופה מאמצע המאה ה-12 לערך ועד המאה ה-17 ובגרמניה עד אמצע המאה ה-20. למרות שנקלט היטב ומהווה גופן אופייני בהקשר של גרמנית, הגופן חדר לאזורים דוברי הגרמנית רק מאמצע המאה ה-15. השם "גותי" ניתן לגופן באיטליה בתקופת הרנסאנס, כיוון שהוא נחשב כתב ברברי והמילה "גותי" (המתייחסת לשבט הגותים) שימשה כמילה נרדפת ל"ברברי", זאת בניגוד לכתב הקרולינגי (שלפי אמונתם שימש ברומא העתיקה).

אמנות ביזנטית

אמנות ביזנטית היא כלל האמנויות שהיו נפוצות בתקופה הביזנטית, החל מן המאה ה-4 לספירה ועד המאה ה-9, אז סטתה האמנות באירופה מן האמנות של האימפריה הביזנטית המזרחית. הסגנון הביזנטי באמנות שומר במידה רבה בחלקים של האימפריה הביזנטית המזרחית והתפתח שם לאמנות איקונית בשנים המקבילות לאמנות הרומנסקית והגותית באירופה.

אנדראה פלדיו

אַנדראֵהַ פַלָדיִוֹ (באיטלקית: Andrea Palladio;‏ 30 בנובמבר 1508 - 19 באוגוסט 1580) היה אדריכל איטלקי רב-השפעה בתקופת הרנסאנס האיטלקי.

בריי וויאט

וינדהאם לורנס רוטונדה (באנגלית: Windham Lawrence Rotunda; נולד ב-23 במאי 1987) הידוע יותר בשם הבמה שלו, בריי וויאט הוא מתאבק אמריקאי, המופיע בארגון ההיאבקות WWE, בתוכנית SmackDown.

רוטונדה הוא מתאבק דור שלישי שהלך בעקבותיו של סביו, בלאג'ק מוליגן, אביו, מייק רוטונדה ושני דודיו, בארי וינדהאם וקנדל וינדהאם. אחיו הצעיר, טיילור רוטונדה, מתאבק גם הוא בארגון ה-WWE תחת שם הבמה בו דאלאס. ביחד עימו, הם היו פעמיים אלופי הזוגות של FCW, ארגון ששימש כמחלקת הפיתוח של ה-WWE, שם התאבקו תחת שמות במה שונים בין השנים 2009 ל-2012. בנוסף לכך, הוא התאבק תחת שם הבמה האסקי האריס בין השנים 2010 ל-2011, כשהיה חלק מקבוצת הנקסוס.

לאחר שחזר ממחלקות הפיתוח של ה-WWE באמצע שנת 2011, רוטונדה מיתג את עצמו מחדש תחת שם הבמה בריי וויאט, דמות נבל אשר משמשת כמנהיגת כת הנקראת משפחת וויאט. הקבוצה ערכה את הופעת הבכורה שלה ברוסטר הראשי בשנת 2013. תחת שם במה זה, וויאט היה פעם אחת אלוף הזוגות של סמאקדאון (עם לוק הארפר ורנדי אורטון), אלוף ה-WWE ואלוף הזוגות של Raw (עם מאט הארדי).

גזיבו

גזיבו הוא מבנה בצורת "ביתן" לעיתים בצורת מתומן המצוי בדרך כלל בפארקים, גנים, ושטחים ציבוריים מרווחים. גזיבו הוא מבנה בודד ומקורה המצוי בגינה ופתוח לכל הצדדים. תפקידו לספק צל ומקום מחסה, לעיתים משמש גם בתור מבנה נוי ואף מקום לנוח. ישנם מבני גזיבו בגנים ציבוריים גדולים דיים כדי לשמש בימת הופעות או כמחסה מפני הגשם וחלקם כולל בריכה.

המונח "גזיבו" כולל מבנים נוספים כגון: פגודה, ביתן (פביליון), קיוסק, בלוודרה (ביתן תצפית), מבנה שטות, אלמבראס, פרגולה, רוטונדה. מבנים כאלה הם פופולריים באקלים חם ושטוף שמש. מאמרים רבים על גזיבו מצויים בספרות של ארצות רבות כגון סין, פרס העתיקה, ובתרבויות עתיקות נוספות.

ג'ורג' וושינגטון הקים מבנה קטן בגינתו עם שמונה צדדים ב מאונט ורנון. תומאס ג'פרסון כתב ספר על גזיבו בשם: "בתי קיץ - או ביתנים".

ברוב המקרים המונח גזיבו משתלב עם המונח "נגרו".

בבריטניה או במדינות צפון אמריקה גזיבו בנויים בדרך כלל מעץ מכוסה חומרי קירוי סטנדרטיים, כגון רעפים. מבני גזיבו מוקמים לעיתים בסגנון של אוהל הכולל בד מתוח. ייתכן כי וילונות גזיבו משמשים כנגד חרקים מעופפים.

הווילות הפלדיאניות בוונטו

הווילות הפלדיאניות בוונטו הן קבוצה של וילות הנמצאות במספר יישובים במחוז ונטו שבאיטליה, אשר נבנו בתקופת הרנסאנס האיטלקי על ידי האדריכל אנדראה פלדיו וכמה מתלמידיו. אונסק"ו הכירה באוסף המבנים יחד עם מרכזה ההיסטורי של העיר ויצ'נצה כאתר מורשת עולמית משנת 1994.

המושג "וילה" מתייחס לבתים כפריים מחוץ לעיר, בניגוד לבתי אצולה עירוניים. ברוב המקרים תוכננו על ידי האדריכל עבור משפחות העשירים הוונטיאניים שני בתים, אחד בכפר ואחד בעיר, ורוב הבתים העירוניים נמצאים במרכז ויצ'נצה. שמות האתרים נקראים על שם אותן משפחות בתוספת "וילה" או "פאלאצו" (ארמון) כאשר מדובר באתרים עירוניים.

המורשת התרבותית של אתרים אלו היא חדשנותם ופשטותם האדריכלית, אשר היוו נקודות ציון באדריכלות הרנסאנס והשפיעו רבות על התפתחות האדריכלות הפלדיאנית כמאתיים שנה לאחר מכן. חיקויים רבים לסגנון הווילות הפלדיאניות נבנו במאות ה-18 וה-19 ואפילו עד תחילת המאה ה-20 ברחבי בריטניה, אירלנד וצפון אמריקה.

הידועה ביותר מבין הווילות היא וילה קפרה "לה רוטונדה". היא תוכננה על ידי פלדיו והוא שהחל בבנייתה, והיא הושלמה על ידי האחים קפרה ב-1580, לאחר מותו של פלדיו.

הפנתאון ברומא

הפנתאון (בלטינית: Pantheum; בעברית נהוג השם היווני המקורי) הוא מבנה מתקופת רומא העתיקה הנמצא בעיר רומא שבאיטליה. מקור השם "פנתאון" במילה היוונית Πάνθεον, שפירושה "מקום סגידה לכל האלים". השימוש בשם בהקשר זה רווח בתקופה ההלניסטית שבה סגדו לכל האלים באופן קולקטיבי. מכאן שאוב ייעודו המשוער של המבנה, אם כי לא ידוע בדיוק לאיזו כת השתייך.המבנה הוקם לראשונה ביוזמתו של אגריפה, תחת שלטונו של הקיסר אוגוסטוס (27 לפנה"ס – 14 לספירה) כחלק ממתחם שדה מרס. המבנה נהרס על ידי ברקים ואש, ונבנה מחדש בשנים 80 ו-100 לספירה. הפנתאון הניצב כיום ברומא משויך לתקופתו של הקיסר אדריאנוס, והדעה הרווחת במחקר היא שבנייתו החלה לא לפני שנת 117 וחנוכתו הייתה בין השנים 126–128.בעת העתיקה, לצד תפקודו המשוער כמבנה בעל ייעוד דתי, שימש הפנתאון גם כמקום מפגשו של הסנאט הרומי. במאה ה-7 הוסב שימושו לכנסייה, המוכרת בשם "סנטה מריה רוטונדה" (Santa Maria Rotonda).בקדמת המבנה האדריאני מבואת כניסה המכונה "פרונאוס": פורטיקו ריבועי בעל גמלונים הנתמכים על ידי שמונה עמודים קורינתיים ומחלקים את חללו לשלוש ספינות (nave). לפרונאוס צמודה רוטונדה, חלל פנימי ייחודי (Cella) בצורת צילינדר (קוטר חיצוני כ-65 מטר, קוטר פנימי 43.3 מטר), המקורה בכיפה יצוקה מבטון רומאי (opus caementicium) על בסיס אדמת פוצולנה. עד היום זוהי כיפת הבטון הגדולה ביותר אשר נבנתה ללא זיון פלדה (unreinforced concrete). במרכזה של הכיפה אוקולוס, פתח עגול לשמים, שדרכו נכנס אור טבעי לחללו הפנימי של המבנה.

הפנתאון ברומא הוא המבנה הרומי המונומנטלי שנשמר באופן הטוב ביותר כ-1,900 שנה, ובחללו הפנימי ניתן למצוא שימוש בחיפוי שיש במגוון צבעים עשיר. אף על פי כן, הסביבה העירונית שלו השתנתה באופן דרמטי: מפלס הרחוב והפיאצה הוגבהו ב-10 עד 15 מטרים. מבנים מימי הביניים ומתקופת הרנסאנס נבנו על גבי מחצית משטח הפורום הרומי המקורי שהיה בקדמתו, והמבנים העתיקים שתחמו אותו בעבר מדרום, מזרח ומערב, נעלמו כולם.המבנה מהווה מוקד משיכה לתיירים מכל רחבי העולם. בקדמתו כיכר הנקראת "פיאצה דלה רוטונדה" (Piazza della Rotonda).

הרוטונדה של הקפיטול

הרוֹֹטוֹנדָה של הקפיטול של ארצות הברית היא רוטונדה במרכז הקפיטול בוושינגטון הבירה, שנבנתה בין השנים 1824-1818. היא ממוקמת מתחת לכיפת הקפיטול (שנבנתה בין השנים 1857-1866). הרוטונדה היא החלק הגבוה ביותר של הקפיטול, והיא תוארה כ"לב הסמלי והפיזי" שלו.

הרוטונדה מוקפת במסדרונות המחברים את בית הנבחרים והסנאט, שנמצאים בצדדים של הקפיטול. מדרום לרוטונדה נמצא אולם הפסלים הלאומי החצי-עגול, שעד 1857 היה אולם מליאת בית הנבחרים. מצפון-מזרח לרוטונדה נמצא אולם מליאת הסנאט הישן, ששימש את הסנאט עד 1859 ואת בית המשפט העליון של ארצות הברית עד 1935.

קוטרה של הרוטונדה הוא 29 מטרים (96 רגל) וגובהה 15 מטרים (48 רגל) בקצה קירותיה וכ-55 מטרים (180 רגל) במרכזה, עד לקצה הכיפה. ברוטונדה מבקרים אלפי אנשים מדי יום, והוא משמש גם לאירועים טקסיים המאושרים על ידי החלטה פנימית של שני בתי הקונגרס (שאינה דורשת את אישור הנשיא), בין השאר, להצבת ארונות ואשכבות מיוחדות של אנשי ציבור, כנשיאים לשעבר וכדומה.

וילה

וילה או חווילה היא בית פרטי, רחב ידיים, בדרך כלל צמוד-קרקע, המוקף שטח אדמה פרטי. מקור הווילה בתקופה הרומאית, שם היה זה המבנה העיקרי בלטיפונדיה, הווילה הרומאית שימשה כמגורים לבני המעמד הגבוה, (להבדיל ממעבדי הקרקע ה"קולונים" שהתגוררו בבקתות) והביטוי הושאל לכל בית פרטי של בני המעמד הגבוה, במיוחד בפרוורים אך גם באזורים כפריים ובתוך ערים.

וילה קפרה "לה רוטונדה"

וילה קפרה "לה רוטונדה" היא וילה אשר בנה האדריכל האיטלקי אנדראה פלדיו במאה ה-16 ליד העיר ויצ'נצה שבחבל ונטו. שמו הרשמי של המבנה הוא "וילה אלמריקו-קפרה" (Villa Almerico-Capra) והוא ידוע גם כ"וילה רוטונדה" על שם הרוטונדה הנמצאת במרכזו. הווילה נחשבת ליצירת מופת של אדריכלות הרנסאנס והיא הידועה ביותר מבין הווילות הפלדיאניות בוונטו המוכרות כקבוצת אתרים לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

כנסייה עגולה

כנסייה עגולה היא מבנה מיוחד של כנסייה שהחלל המרכזי שלה מתוכנן באופן מעגלי. כנסיות עגולות נמצאות בעיקר בשוודיה ודנמרק (בעיקר באי בורנהולם) והיו מבני כנסייה פופולריים בסקנדינביה במאה ה-11 וראשית המאה ה-12.

יש להבדיל בין כנסיות עגולות למבני כנסייה עגולים במגדלים, וכן כנסיות בצורת מתומנים ומצולעים, שהן אינן עגולות לחלוטין.

כנסיית עליית מרים (מוסטה)

כנסיית עליית מרים או בשמה הרשמי כנסיית הרובע, היכל מרים שעלתה למרומים (מלטזית il-knisja Arcipretali Santwarju ta' Marija Mtellgha) היא כנסיית רובע השוכנת בעיר מוסטה במרכזו של האי מלטה שבמלטה. הוא בנויה בצורת רוטונדה הנושאת כיפה גדולה, ועל כן היא מוכרת בדרך כלל בכינוי "הכיפה של מוסטה" (Mosta dome) או "הרוטונדה של מוסטה" (Rotunda of Mosta).

מקדש רומולוס

מקדש דיבוס רומולוס הוא מבנה שהוקם ב-309 לספירה על ידי הקיסר מקסנטיוס והוקדש לבנו המת (באותה שנה) ולריוס רומולוס שהועלה עם מותו לדרגת אל. בשנת 527 הפך המבנה לחלק מכנסייה שהוקמה במקום וכללה בנוסף גם את מקדש השלום. הכניסה הוקדשה לשני אחים וקדושים נוצריים קוסמס ודמיאן כמשקל נגד לגיבורים המיתולוגיים הפגאנים קסטור ופולוקס שמקדשם היה ממוקם בסמוך לכנסייה. ועל שמם קרויה הכנסייה – בזיליקת סנטי קוסמה א דמיאנו.

מהמקדש שרדו המבנה העגול רוטונדה בחזית המכוסה בכיפה, שבמרכזו בין שני עמודי בהט התומכים בקורה אופקית ניצבים שני שערי הברונזה המקוריים. משני צידי השערים ניתן להבחין בגומחות לפסלים. כמו כן ניתן להבחין מצידו הימני של המבנה בשני עמודים מוגבהים (שנלקחו ממבנה אחר) שהיוו חלק משדרת העמודים שניצבה משני אגפי המבנה, משאר העמודים נותרו כיום רק כני האבן.

מרכז אוברטור לאמנויות

מרכז אוברטור לאמנויות (באנגלית: Overture Center for the Arts) הוא מרכז חדשני ומשוכלל לאמנויות הבמה וגלריית אמנות במדיסון, ויסקונסין, ארצות הברית. המרכז נפתח ב-19 בספטמבר 2004 במקום המרכז העירוני הקודם. נוסף לכמה אולמות תיאטרון, שוכן במקום גם מוזיאון מדיסון לאמנות עכשווית.

סנט'אאוסטאקיו (רובע)

סנט'אאוסטאקיו (באיטלקית: Sant'Eustachio) הוא שמו של הרובע השמיני מבין רובעי העיר רומא בירת איטליה.

סמל הרובע הוא האייל המסמל את אוסטתיוס הקדוש, ומעליו צלב המסמל את ישו הנוצרי. הסמלים בסמל מוזהבים, על רקע אדום. על פי המסורת הנוצרית אסטאקיוס היה חייל רומאי, אשר בעת ציד אייל ראה צלב שהופיע על ראש האייל - מראה הצלב גרם לו להתנצר, ובהמשך הפך לקדוש נוצרי.

מקור שמו של הרובע בכנסיית סנט'אאוסטאקיו הנמצאת בו והמוקדשת לאוסטתיוס הקדוש.

צריח מחודד

צריח מחודד (אנגלית: Spire) הוא תוספת מוגבהת, לרוב בצורת חרוט או פירמידה רב-צלעית, המתנשאת בראש של מגדל או גג מבנה גבוה. מקור המילה הוא אנגלו-סקסוני, והיא גזורה מהמילה Spear שפירושה חנית. מטרתו העיקרית של הצריח היא קישוט המבנה והפגנת עוצמה ועושר.

מעשית, לצריח היו שלושה תפקידים:

לשמש כנקודת ציון עירונית.

להכיל אמצעי אזעקה שאותו ניתן להשמיע בחוזקה, כגון פעמון או אדם שקורא בקול (כמו המואזין במינרט).

לקשט את המבנה.עם זאת, עיקר שימושו של הצריח המחודד היא סמלית. סמלית, לצריחים המחודדים שני תפקידים:

להכריז על העוצמה של בוניו, מזמיניו והמקום בו נבנה. ככל שהצריח גבוה ומפואר יותר כך הוא מעיד על עוצמה רבה יותר.

לגרד את השמיים ולשאוף גבוה.אלו הן הסיבות מדוע צריחים נפוצים במבנים דתיים, ובפרט בקתדרלות וכנסיות נוצריות. מלבד ההצבעה על רוחניות בשאיפה השמיימה, הצריחים היוו גם עדות לעוצמה ולעושר של המסדר הדתי שהחזיק במבנה בהן הן נבנו. לעיתים הצריחים עוטרו בחודם בקישוט כגון צלב, סהר או שבשבת.

קלאסיציזם

קלאסיציזם הוא הנטייה התרבותית להעדפת ההישגים ובכלל זה צורות הביטוי האמנותיות של העת העתיקה, כלומר בראש וראשונה יוון העתיקה ורומא העתיקה. נטייה כגון זו הופיעה בתקופות שונות בהיסטוריה של תרבות המערב. ביטויים בולטים של נטייה זו ניתן למצוא בתרבות הרנסאנס באיטליה ובאמנות הנאו-קלאסיציסטית במהלך המאה ה-19.

לידתו של המונח בוויכוחים ספרותיים ואמנותיים במאה ה-19. באותם ימים, מתנגדי המודרניזם ובמיוחד מתנגדי הרומנטיקה הטיפו להידוק הזיקה אל יצירות המופת הקלאסיות של יוון ורומא, ולפיכך נקראו "קלאסיציסטים". ויכוחים דומים התקיימו גם קודם לכן וגם לאחר מכן. מקובל לזהות מגמות ותנועות קלאסיציסטיות בתקופות שונות, החל מלפני הספירה ועד ימינו, לעיתים בהקשר תרבותי כללי מעבר לתחומים הצרים של האמנויות למיניהן.

בימינו משתמשים במונח קלאסיציזם במשמעות רחבה, לעיתים בתוספת של "נאיבי", להבדיל מקלאסיציזם דוגמטי, אורתודוקסי, דוקטרינארי, או רציונליסטי. המונח מתייחס לא רק לימי הזוהר של יוון ורומא, אלא לכל תרבות, תקופה, זרם, או אף אמן בודד, הנחשבים "קלאסיים" ומשמשים כמודל של השראה אם לא חיקוי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.