רוחות השמיים

ארבע רוחות השמיים הן הכיוונים צפון, דרום, מזרח ומערב. הן משמשות לרוב להתמצאות גאוגרפית על פני כדור הארץ, אך ניתן להשתמש בהן על פני כל גרם שמים מסתובב. הצפון והדרום מצביעים על הקטבים המוגדרים על ידי ציר הסיבוב, כך שממבט מעל הקוטב הצפוני נראה כי הגוף מסתובב כנגד כיוון השעון. המזרח והמערב הם בזווית ישרה לצפון ולדרום כך שהמזרח הוא בכיוון הסיבוב, ואילו המערב נגדי לו. בקרטוגרפיה לרוב מציירים מפות כאשר הצפון למעלה והמזרח בימין.

Compass Rose he
שושנת הרוחות היא תרשים המראה את ארבעת כיווני רוחות השמים: צפון, דרום, מזרח ומערב. השרטוט מורה גם את כיווני הביניים צפון-מזרח, דרום-מזרח, דרום-מערב, וצפון-מערב, וכיוונים משניים נוספים

אטימולוגיה

מקור הביטוי "רוחות השמים" הוא בתנ"ך בספר זכריה, פרק ו' פסוק ה': "וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ, וַיֹּאמֶר אֵלָי: אֵלֶּה, אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, יוֹצְאוֹת, מֵהִתְיַצֵּב עַל-אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ. אֲשֶׁר-בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים, יֹצְאִים אֶל-אֶרֶץ צָפוֹן, וְהַלְּבָנִים, יָצְאוּ אֶל-אַחֲרֵיהֶם; וְהַבְּרֻדִּים--יָצְאוּ, אֶל-אֶרֶץ הַתֵּימָן". ביטויים דומים יש בספרים אחרים בחטיבת הנביאים האחרונים - "ארבע קצות השמים" (ירמיה מט, לו) ו"ארבע כנפות הארץ" (ישעיה יא, יב; יחזקאל ז, ב). ביטוי מקביל אחר בעברית הוא "ארבעה כיווני אוויר". רוחות השמיים הן חלק משושנת הרוחות.

אמצעי מציאת רוחות השמים

כאשר אדם פונה לכיוון צפון, הדרום נמצא מאחוריו, המזרח לימינו והמערב לשמאלו. כדי למצוא את רוחות השמים ניתן להיעזר במיקום השמש בשמים, אשר זורחת במזרח ושוקעת במערב. שיטה זו מוצלחת במידה פחותה ככל שמתקרבים לקו המשווה, כלומר בין חוג הגדי לחוג הסרטן. ניתן להשתמש גם בכוכבים ובמיוחד בכוכב הצפון בחצי הכדור הצפוני ובקבוצת הכוכבים הצלב הדרומי בחצי הכדור הדרומי. בעוד שנעשה שימוש נרחב במצפן לידיעת הכיוונים, מכשיר זה מתבסס על השדה המגנטי של כדור הארץ ומצביע לכיוון הקוטב המגנטי הצפוני כצפון, שמיקומו שונה מאשר הקוטב הגאוגרפי הצפוני. המצפן הגירוסקופי, אשר הומצא במאה ה-19, מצביע על הצפון האמיתי, והחליף את השימוש במצפן בניווט על ספינות.

רוחות השמים ומעגל היחידה

השימוש ברוחות השמים נעשה בהקשר של זוויות מעגל היחידה באופן שכיח, בטריגונומטריה ועבור מערכת ניווט לוויינית כגון GPS. הצפון מסומן ב-0° או ב-360°, המזרח ב-90°, הדרום ב-180° והמערב ב-270°. בהתאם, כיווני הביניים מסומנים גם הם - צפון מזרח ב-45°, דרום מזרח ב-135°, דרום מערב ב-225° וצפון מערב ב-315°.

רוחות השמים בתרבויות העולם

עם צפון מזרח דרום מערב מרכז מקור
סין [1][2]
איינו [3][4]
טורקים [3]
קלמיקים [5]
טיבט [3]
אפאצ'י [6]
אצטקים [7][8]
צ'רוקי [3][9]
לקוטה [3]
מאיה [3][7]
נאוואחו [3][6]
פואבלו [3][9]
סו [3]

בעוד שבתרבות האירופאית מספר הכיוונים הוא ארבע, בתרבויות אחרות מצוינים כיוונים נוספים, לרוב כיוון "מרכז" ככיוון החמישי. בעוד שבתרבויות המערב נעשה שימוש באותיות כדי לציין את הכיוונים ("צ" לצפון, "ד" לדרום "מע" למערב ו"מז" למזרח, ובשפות רומאניות "N" לצפון, "S" לדרום, "E" למזרח ו"W" למערב), בתרבויות שונות נעשה שימוש בצבעים שונים כדי לציין את רוחות השמים. צבעים אלו מתבטאים גם בשמות לצורות נוף ולאזורים שונים, כך הים השחור בהתאם לתרבות של העמים הטורקיים, מכיוון שהצבע השחור ציין את הצפון, ואורדת הזהב בהתאם לתרבות המונגולית והסינית, מכיוון שהצבע זהב סימן את המרכז.

בשפת העם האבוריג'יני האוסטרלי גוגו יימיטהיר (Guugu Yimithirr), כיווני הרוחות נוטים מעט בכיוון השעון, אולי כדי לתאום נקודות ציון גאוגרפיות (קו חוף, כיווני רוחות, מיקום השמש בזמן מסוים בשנה וכו'). בנוסף, אין מדובר בכיוון במשמע של חץ אלא בגזרה של רבע עיגול (קוואדרנט)[10].

במפות נהוג שהצפון יהיה בראש המפה, אולם במספר ארצות בחצי הכדור הדרומי מקובל שראש המפה פונה דרומה. גם במספר מפות עתיקות הדרום נמצא בראש המפה. בארצות נוצריות היה נהוג שראש המפה מכוון מזרחה לעבר ירושלים. בסין הקיסרית, על-פי-רוב, המפה כוונה לדרום היות שאדם הפונה דרומה רואה את תנועת השמש לכל אורך היום (בחצי הכדור הצפוני). הצפון היה מקושר לקור ומוות ואליו הופנה הגב. הסימן הסיני למילה 'גב' (背) מורכב מהסימן 'צפון' (北) ומסימן המסמל, בין היתר, 'חלקי גוף' (月).

הערות שוליים

  1. ^ "Cardinal colors in Chinese tradition". בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2007.
  2. ^ "Chinese Cosmogony". בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2007.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 "Colors of the Four Directions". בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2010.
  4. ^ "Two Studies of Color". בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2008. In Ainu... siwnin means both 'yellow' and 'blue' and hu means 'green' and 'red'
  5. ^ Krupp, E. C.: "Beyond the Blue Horizon: Myths and Legends of the Sun, Moon, Stars, and Planets", page 371. Oxford University Press, 1992
  6. ^ 6.0 6.1 "Symbolism of Color". בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2007.
  7. ^ 7.0 7.1 "Aztec Calendar and Colors". בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2007.
  8. ^ "The Aztec Gateway". בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2007.
  9. ^ 9.0 9.1 "Native American Quotes & Proverbs". בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2007.
  10. ^ ראו עמוד 5 http://anthroweb.ucsd.edu/~jhaviland/Publications/ETHOSw.Diags.pdf
ביג בן

הביג בן (באנגלית: Big Ben) הוא פעמון גדול המורה את השעות במגדל השעון של ארמון וסטמינסטר (בתי הפרלמנט הבריטיים) "סנט סטיבנס" בלונדון. לעיתים נקרא המגדל כולו בשם ביג בן, אך שם המגדל בו שוכן הביג בן נקרא "מגדל השעון", ומאז 2012 שונה שמו למגדל אליזבת, על שם אליזבת השנייה.

השעון קרוי על שם סר בנג'מין הול (1802–1867), שהיה הממונה על העבודות בעת התקנת השעון בשנת 1859.

ביטשהורן

ביטשהורן (Bietschhorn) הוא הר בגובה 3,934 מטר, ברכס הרי האלפים, הנמצא בקנטון ואלה בשווייץ. ההר הוכרז בשנת 2001 כחלק מאתר מורשת עולמית ביחד עם קרחון אלטש והר יונגפראו. לא כל שטח ההר נכלל בהכרזה המקורית, אך בהחלטה שהתקבלה ב-2007 הורחב אתר המורשת העולמית כך שכל שטחו של הר ביטשהורן נכלל.

ביטשהורן מוקף בעמק לוטשנטל מצפון, ועמק נהר הרון מדרום. חלקו המזרחי ממשיך לעבר קרחון אלטש ושרשרת הרים הכוללת את הר אלטשהורן (4,195 מטר) והר פינסטרארהורן (4,274 מטר) הכלולים בשטח אתר המורשת העולמית.

הראשונים להעפיל לפסגת הביטשהורן ב-13 באוגוסט 1859 היו לזלי סטיבן עם מדריכיו אנטון זיגן, יוהאן זיגן ויוזף אבנר. הם העפילו להר מכיוון צפון וכעבור שמונה שנים עשו זאת חלקם שוב מכיוון מערב. כיום מהווה ההר אתר טיפוס למטפסי הרים ברמת קושי בינונית עד קשה. כיוון הטיפוס המקובל ביותר הוא מצפון דרך לטשנטל, אף שקיימות אפשרויות טיפוס מכיוון כל רוחות השמיים.

דרום

דרום הוא אחת מארבע רוחות השמים. הוא הפוך לצפון ונמצא בזווית ישרה למזרח ולמערב. הדרום נמצא באזימוט 180 מעלות.

הדרום האמיתי הוא הכיוון לקצה הדרומי האמיתי של ציר סיבוב כדור הארץ, המכונה הקוטב הדרומי. הקוטב הדרומי נמצא באנטארקטיקה. הקוטב הדרומי המגנטי אינו זהה לקוטב הדרומי ונמצא במרחק קטן ממנו.

המונח הדרום משמש לעיתים כדי להתייחס למדינות או קבוצות מתקדמות פחות מבחינה טכנולוגית ותרבותית בעולם בשל ההכללה שקובעת שרוב המדינות מסוג זה נמצאות בחצי הכדור הדרומי.

האדריכל והפילוסוף האמריקאי ריצ'רד באקמינסטר פולר פיתח את מפת דימקסיון שאחד ממאפייניה הוא העדר הטיה תרבותית בין צפון לדרום היות שבמפה זו הצפון איננו למעלה והדרום אינו למטה (יצויין שקיימות מפות, בעיקר במספר מדינות בחצי הכדור הדרומי, בו הדרום נמצא למעלה).

בארצות הברית, המונח הדרום משמש גם כדי להתייחס למדינות דרום-מזרח ארצות הברית שפרשו מהאיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית.

השם דרום מופיע כבר בתנ"ך, ושם ישנם גם כינויים נוספים לכיוון זה: נגב, תימן וימין.

יש אומרים שהמילה "דרום" היא הלחם בסיסים של המילים "דר" ו-"רום" משום שהשמש נמצאת ברום השמיים כאשר היא עוברת ברוח שמים זו. מאותה סיבה המזרח נקרא מזרח כי שם זורחת השמש ומערב כי שם מתערבבים היום והלילה, והצפון כי מקום זה צפוּן מאור השמש.

הכינוי נגבה הוא על שם שהדרום מנוגב (מיובש וצחיח) ממים.הכינויים: ימין ותימן/תימנה, הם מפני שהמזרח מכונה גם קדם/קדמה/קדימה והמערב אחור/אחרון. לכן כאשר פנינו קדימה למזרח, הרי שהדרום מימיננו והצפון משמאלנו. היות שהשמש נחשבה למקור חיות עלי האדמה, הנטייה התאולוגית/קלאסית הייתה להתייחס לכיוון זה כבעל חשיבות רבה.

המטבח הדני

המטבח הדני מורכב באופן מסורתי ממרכיבים המתאימים למזג האוויר הקר והלח של דנמרק. בדנמרק קיימת תעשייה חקלאית ענפה, הכוללת בין היתר ייצור מוצרי חלב, שעורה, תפוחי אדמה, שיפון, סלק, חסה, פירות יער ופטריות. דנמרק מוקפת ים בשלוש מארבע רוחות השמיים, ועל כן לא מפתיע כי גם דגה ממלאת תפקיד חשוב במטבח. המטבח הדני, בשל הקירבה התרבותית והאקלימית לשאר מדינות סקנדינביה, גם דומה מאוד למטבח הסקנדינבי; אך דומה גם למטבחי מדינות מזרח אירופה. ההיסטוריה הייחודית של דנמרק השפיעה אף היא על דמותו של המטבח הדני.

בין סוגי מאכלי הדגים הפופולריים בדנמרק, ראוי להזכיר עיבודים שונים של מליח ואת השימוש בביצי דג הפיקה (stenbider באנגלית Lumpfish), שאותן מגישים על ביצה קשה, בין היתר בסמרברד (smørrebrød) - כריך פתוח מלחם שיפון כהה, מאכל דני מסורתי.

המאפים המתוקים הדנים מפורסמים בעולם כולו, אם כי כנראה מקורם לא בדנמרק, אלא באופה שהגיע מווינה לדנמרק (ואכן, בדנית הם נקראים wienerbrød, לחם וינאי). באנגלית ובמספר שפות נוספות נקראים מאפי שמרים אישיים "Danish" (דניש).

עקב הדמיון למטבחים הסקנדינביים האחרים כמו גם למטבח הגרמני, אין מאכלים שניתן לכנותם מאכלים דנים מובהקים.

הר אלכסנדר

הר אלכסנדר הוא פסגתו של רכס אמיר המצוי בצפון-מערב השומרון בין מישור החוף לעמק יזרעאל. גובהו של ההר 518 מטר מעל פני הים.

להר צורת כיפה המורכבת רובה מאבן גיר מתקופת הקנומן-טורון ובמרכזה מסלעים קשים של הקנומן התיכון ומורם מעל לקימור הכיפה. שולי ההתרוממות מסומנים על ידי נביעות של לבה וטוף וולקני.באזור ההר מספר גדול של כפרים ערביים וחלק גדול ממדרונותיו מכוסים מטעי זית נרחבים בשל הקרקע הרכה והפורייה שלו.

על פסגת ההר ניצבים בית תפילה מוסלמי וקברו של שייח' איסכנדר. לכן ההר נקרא גם ג'בל שייח' איסכנדר והר אלכסנדר בעברית על שמו. בנוסף לאלה מוצב על הפסגה מיכל מים עבור השכונות הגבוהות של העיר הסמוכה אום אל פאחם.

עד למלחמת ששת הימים עבר קו שביתת נשק לאורך כיפת הרכס.

פסגת ההר מאפשרת תצפית לכל רוחות השמיים:

צפונה על אזור הכרמל, רמת מנשה וגבעת אלונים.

מזרחה על הרי נצרת, הר תבור, עמק יזרעאל, רמות הגליל התחתון, הגלבוע והגלעד.

דרומה על צפון השומרון ואזור ג'נין.

מערבה על מישור החוף.

הצמחייה באזור ההר מורכבת בעיקר מאלון מצוי (40%), בר-זית בינוני (27%) ואלה ארצישראלית (8%). מצויים גם עצים נוספים במינון נמוך יחסית.

בשכבת השיחים מצויה אלת המסטיק (75%) עם מעט אשחר ארצישראלי וקידה שעירה. במורדות ההר לכיוון נחל עירון יש כיסוי ניכר של אלון התבור.

הרי סמן

הרי סֵמֵן (נכתב גם "סמיין" או "סימיאן"; באמהרית: ስሜን) הם רכס הרים בצפון אתיופיה המשתרעים ברמה האתיופית, צפונית-מזרחית לעיר גונדר. חלקם המערבי של ההרים הוכרז כפארק לאומי בשטח של 136 קמ"ר, וב-1978 הוא היה בין ראשוני אתרי המורשת העולמית.

התמצאות (סיירות)

התמצאות היא מיומנות העוסקת במציאת מקומות, ניווטים, הגעה לנקודות ומיקום אל מול מפה. תחום זה נחקר, בין היתר, על ידי הגאוגרפיה הקוגניטיבית. מקובל להבחין בין התמצאות במרחב פתוח לבין התמצאות במרחב תלת-ממדי סגור.

ימין ושמאל (כיוונים במרחב)

ימין ושמאל הם כיוונים יחסיים במרחב, שנקבע לפי מערך גופו של האדם, או ליתר דיוק – לפי שלשה ימנית של וקטורים אורותוגונליים (מאונכים).

לסטריגונים

הלייסטריגונים (ביוונית עתיקה: Λαιστρυγόνες) הם שבט של נפילים אוכלי אדם המוזכרים במיתולוגיה היוונית.

על פי האודיסיאה, נקלע אודיסאוס לארץ הלייסטריגונים במהלך מסעו בחזרה לאיתקה. לאחר ביקורו באיולה, האי של איולוס, מקבל אודיסאוס מאיולוס במתנה שק עור ובו נכלאו רוחות השמיים, למעט רוח המערב שהייתה אמורה להביאם לאיתקה בשלום. מלחיו רודפי הבצע של אודיסאוס, שחושבים כי השק מכיל זהב, פותחים את השק כאשר אודיסאוס ישן, ומשחררים את הרוחות. מזג האוויר משתנה לרעה, ולאחר שישה ימים ולילות של ים סוער מגיעות 12 הספינות לארץ הלייסטריגונים.

רוב הספינות עוגנות בנמל צר, שמשני צדדיו עומדים צוקים נישאים. אודיסאוס הזהיר בוחר להשאיר את ספינתו מחוץ לנמל.

הוא שולח שלושה אנשים לתור את הארץ. אלה פוגשים ילדה שמובילה אותם לבית הוריה, ענקים אוכלי אדם. האב, אנטיפטס, לוכד אחד מהסיירים ואוכלו. שני הנותרים נמלטים, אך עד הגיעם לספינות מתקבצים המוני לייסטריגונים על הצוקים שמעל הנמל, כשהם מיידים סלעי ענק בספינות, לוכדים את אנשי אודיסאוס ואוכלים אותם. ספינתו של אודיסאוס עצמו שעוגנת מחוץ להישג ידם, לא נפגעת ואנשי צוותה ניצלים. אודיסאוס מבתק בסכין את חבל העוגן, ובשיט מהיר מצליחים הוא ואנשיו להימלט מאימת השבט, וממשיכים ליעדם הבא - האי של קירקה.

בספרו של ג'יימס ג'ויס, יוליסס, הערוך במתכונת האודיסיאה, נקרא הפרק השמיני בשם לייסטריגונים. המוטיב המוביל בפרק הוא אוכל ורעב.

מה-ג'ונג

מה-ג'ונג (麻將) הוא משחק לוח / קלפים סיני המיועד לארבעה שחקנים. אבני המשחק והחוקים של המשחק משתנים מעט מאזור אחד של העולם למשנהו. באופן כללי המשחק משוחק בצורה דומה למדי, כשהמטרה היא להשלים יד של קלפים (או אבני משחק) שתיתן את הערך הכי גבוה. לשם הבהירות, בהמשך הערך, גם הקלפים וגם אבני המשחק ייקראו "אבנים".

המשחק המערבי הכי קרוב למה-ג'ונג הם אולי ג'ין רומי ורמיקוב, מכיוון ששניהם כוללים בחירת אבנים וזריקתן מתוך יד אבני המשחק, כדי לקבל נקודות ולהרכיב קבוצות שונות של קלפים.

מזרח

מִּזְרַח הוא אחת מארבע רוחות השמים. הוא הפוך למערב ונמצא בזווית ישרה לצפון ודרום. מזרח הוא כיוון הסיבוב של כדור הארץ ולכן זהו גם הכיוון בו זורחת השמש בקו המשווה בימי השוויון. בשל תנועת כדור הארץ, ביצוע שיגור לחלל ממזרח חוסך בהפרש המהירות. לכן, זהו הכיוון המועדף לביצוע שיגור לחלל אם אין סיבות אחרות לשיגור מכיוון אחר.

להבדיל מצפון ודרום שהם כיוונים מוחלטים, כלומר בעלי אותה משמעות בכל מקום על-פני כדור הארץ, מערב ומזרח הם כיוונים יחסיים, שמשמעותם תלויה במקום שבו נמצא אומרם. במפות נהוג שצד מזרח יהיה ימין המפה. מוסכמה זו החלה מהשימוש במצפן בו הצפון מכוון כלפי מעלה. כדי להפליג מזרחה בשימוש במצפן יש לכוונו לאזימוט 90 מעלות.

מטרהורן

מַטֵרְהוֹרְן (בגרמנית: Matterhorn, בצרפתית: Mont Cervin, באיטלקית: Monte Cervino), הר הממוקם בגבול שווייץ-איטליה; המטרהורן מהווה חלק מרכס האלפים הפניניים, והוא אחד מן ההרים המוכרים ביותר ברכס זה.

ההר ממוקם על הגבול שבין שווייץ לאיטליה. בצד השווייצרי שוכנת לרגליו עיירת הקיט צרמט, ובצד האיטלקי - עיירת הקיט בריי-צ'רוויניה. על אף שפסגת ההר מושלגת במשך כל השנה, אין בהר אתרי סקי, בשל היותו תלול ולא נוח לגלישה. פסגת ההר מיתמרת לגובה של 4,478 מטרים וההעפלה הראשונה לפסגתו בוצעה בשנת 1865.

מסגד השלום

מסגד השלום (ערבית: جامع السلام; ג'אמע א-סלאם) או המסגד החדש, הוא מסגד השוכן ממזרח לעיר העתיקה בנצרת. המסגד הוקם בתחילת שנות ה-60, ונחנך ב-22 בנובמבר 1963, כפי שמעידה עליו כתובת הקבועה מעל דלת הכניסה אליו. המסגד הוא אחד הגדולים והמרכזיים בעיר.

המסגד עשוי אבן ובצידו המזרחי של המבנה מתנשא מינרט דק וגבוה, שבו שתי מרפסות עגולות. בחלקו העליון של המגדל קבועים ארבעה שעונים המורים לארבע רוחות השמיים, ומעליו גג מחודד אפור. חלל המסגד רבוע ומואר היטב על ידי 22 חלונות גדולים בצורת משושה - בקיר הצפוני קבועות שתי שורות שבכל אחת שישה חלונות, ובקיר הדרומי קבועים עשרה חלונות בלבד, כדי לאפשר מקום למחרב ולמנבר. רצפת האולם מכוסה בשטיח אדום שבו דוגמאות של קשתות. בקיר הדרומי קבועים המחרב והמנרב, שניהם עשויים שיש בגוון אדמדם. כיפת המסגד צבועה בצידה הפנימי בגווני ירוק ובבסיסה היא מוקפת בחלונות קטנים. בצידה החיצוני היא מוזהבת.

מערב

מערב הוא אחת מארבע רוחות השמים. הוא הפוך למזרח ונמצא בזווית ישרה לצפון ודרום. המערב נמצא באזימוט 270 מעלות.

מערב הוא הכיוון ההפוך לכיוון הסיבוב של כדור הארץ ולכן זהו גם הכיוון בו שוקעת השמש בימי השוויון.

להבדיל מצפון ודרום, שהם כיוונים מוחלטים, שלהם אותה משמעות בכל מקום על-פני כדור הארץ, מערב ומזרח הם כיוונים יחסיים, שמשמעותם תלויה במקום שבו נמצא אומרם.

המונח מדינות המערב משמש להתייחסות למדינות השוכנות במערב אירופה ובאמריקה. כמו כן מונח זה מתייחס גם לתרבויות היהודיות-נוצריות - תרבות המערב.

המונח מערב מתאר גם את המדינות ששוכנות במערב ארצות הברית, שבקרבת האוקיינוס השקט, דוגמה למדינות אלה היא המערב הפרוע והסרט שמצולם שם ומכונה מערבון.

בסין העתיקה, המונח מערב ציין את ארצו של בודהה והמקום ממנו הגיעו כתבים בודהיסטיים קדושים.

מצפן

מצפן הוא מכשיר לקביעת הצפון ולמדידת זוויות במשור האופק (כלומר, מדידת כיוון הרכיב האופקי של השדה המגנטי של כדור הארץ) לצורך ניווט, באמצעות השדה המגנטי של כדור הארץ. באמצעות המצפן יכלו נווטים לנווט את מסעותיהם לכיוון הרצוי, במיוחד ספנים ויורדי ים, שהכיוון היה הדבר העיקרי שיכל להנחות אותם במרחבי האוקיינוסים.

המצפן מצביע בקירוב רב אל כיוון הקטבים המגנטיים, שמיקומם שונה מאשר הקטבים הגאוגרפיים.

מרו (הינדואיזם)

הר מרו (באנגלית: Mount Meru; בסנסקריט: मेरु) הוא שמו של הר מיתי המצוי מעבר להימלאיה.

אנשי צפון הודו בימי קדם דימו לעצמם, בהשראת הרי ההימלאיה אדירי הממדים, כי מעבר להם מצוי אף הר עצום יותר. הם כינוהו בשם מרו. ההינדים עשו את ההר למקום משכנם של האלים. לפי אמונתם הר זה מצוי במרכזו על היקום, בנקודה שבה מתלכדים הציר האופקי והציר האנכי. ההר מוקף שבע טבעות הרים קונצנטריות שסביבן חגים השמש, הירח וכוכבי הלכת. בין הטבעת השביעית והטבעת השמינית מצויות היבשות של הארץ.

על פי המסורת הבודהיסטית הר מרו נישא לגובה של 80 אלף יוג'אנה, והוא ממוקם בין ארבעה עולמות בארבע רוחות השמיים. ההר מרובע בקרקעיתו ועגול בפסגתו. חציו האחד עולה לשמיים וחציו השני יורד אל הארץ. הצד הקרוב לעולמנו מורכב מאבני ספיר כחולות, ולכן השמיים נראים תכולים בעיני האדם. צדדיו האחרים עשויים אבני אודם ואבני חן צהובות ולבנות.

צפון

צפון היא אחת מארבע רוחות השמים. הוא הפוך לדרום ונמצא בזווית ישרה למזרח ולמערב. בתרבות המערבית הצפון נחשב לכיוון הראשי ומשמש כדי להגדיר את שאר הכיוונים. הצפון נמצא באזימוט 0 מעלות.

ישנם שלושה סוגי צפון עיקריים:

צפון אמיתי - הוא המשך ישיר מנקודה מסוימת לכיוון ציר הסיבוב של כדור הארץ בקוטב הצפוני.

צפון מגנטי - הוא הכיוון אליו מצביע המצפן. צפון זה אינו זהה לצפון האמיתי והוא סוטה ממנו במעלות בודדות (תלוי במיקום על כדור הארץ).

צפון רשת - הצפון השלישי מתייחס לקריאת מפות. רשת הקואורדינטות במפות היא בעצם יישור של מקטע בכדור הארץ, וצפון רשת מצביע על כיוון קווי האורך. מכיוון שהמפה יושרה, יש סטייה בינו לבין סוגי הצפון האחרים, גם היא במעלות ספורות.

שושנת הרוחות

שושנת הרוחות היא תרשים המראה את כיווני רוחות השמים: צפון, דרום, מזרח ומערב. השרטוט מורה גם את כיווני הביניים צפון-מזרח, דרום-מזרח, דרום-מערב, וצפון-מערב.

לעיתים יש שושנות רוחות המראות כיוונים משניים נוספים (ראו שרטוט משמאל), הנותנים זווית נוספת של 22.5 מעלות, או אף פחות כמו 11.25 מעלות. למעשה צורתו של המצפן האנלוגי היא בצורת שושנת הרוחות.

שושנת הרוחות (ספר)

שושנת הרוחות הוא אוסף של סיפורים קצרים של הסופרת אורסולה לה-גווין שפורסם בשנת 1982. הסיפורים מסודרים לפי תמות של כיוון, אך לאו דווקא אחד מכיווני רוחות השמיים. הספר זכה בפרס לוקוס בשנת 1983.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.