רוגל אלפר

רוֹגל אַלְפֶר (נולד ב-9 ביוני 1967) הוא פובליציסט ומבקר טלוויזיה, סופר ומוזיקאי ישראלי. כיום משמש כמבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ". בעבר היה עורך ומבקר טלוויזיה ב"העיר", עורך "מוסף הארץ" ובעל טור ב"מעריב".

רוגל אלפר
מדינה ישראל  ישראל
עיסוק פובליציסט

ביוגרפיה

אלפר התחנך בבית ספר יסודי בלונדון ובבית-הספר התיכון רוטברג ברמת השרון. הוא שירת בחיל המודיעין, ואחר כך למד לתואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.

אלפר אב לשלושה, גרוש בשנית. מתגורר בתל אביב.

עיתונאות וכתיבה

את הקריירה העיתונאית החל כעורך חדשות חוץ בדסק הלילה של עיתון "דבר". בין השנים 1992 ל-1998 עבד במקומון "העיר" ושימש בו בין השאר כעורך מדור התרבות וכמבקר טלוויזיה. בשנת 1999 החל לעבוד כמבקר הטלוויזיה של "הארץ". בין השנים 2004 ל-2006 ערך את "מוסף הארץ", ובפברואר 2006 פוטר מעבודתו.[1] חודש לאחר מכן הצטרף ל"מעריב", והחל לכתוב טור במוסף "סופשבוע" ובמוסף "תרבות מעריב". בינואר 2009 עזב את "מעריב".[2] בין 2012 ל-2013 כתב טור אישי באתר "mako". החל משנת 2014 כותב טור במגזין "ליברל", ובינואר 2015 חזר לכתוב ב"הארץ", כמבקר הטלוויזיה הראשי וכפובליציסט.[3] טורי הדעה הפוליטיים שלו ב-"הארץ" מתאפיינים בביקורת שמאלנית מתריסה על תפישות הקונצנזוס הישראלי, בעיקר בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, לזהותה היהודית-ציונית של המדינה והחברה, והשכול של משפחות חללי צה"ל וקורבנות טרור.[4]

אלפר עוסק גם בכתיבת קומיקס, וכתב ל"אקטוס טרגיקוס", לקומיקס של משה זר-אביב ב"סטיות של פינגווינים", ואת הקומיקס "המורה חוה". כמו כן כתב תסריטים לפרקים בסדרת הטלוויזיה "פרשת השבוע" ולתוכנית הבידור האקטואלית של "רשת", "הספסל האחורי".

הוא כתב ארבעה רומנים: "ספיבק" (2005), "אוי מתוקים שלנו" (2008), "ג'וז בלוז" (2011), ו"כבוד המשפחה" (2015).

כשנשאל מיהם מקורות ההשפעה שלו, ציין את דורון רוזנבלום ואת הכתיבה העיתונאית של טום וולף[דרוש מקור].

טלוויזיה

בשנת 2010 השתתף באופן קבוע בתוכנית התרבות "דיבור חדיש" בערוץ 8, ובשנת 2011 החל להגיש את אחת מתוכניות רצועת "הינשופים" של אותו הערוץ. תוכניתו הייתה היחידה מבין תוכניות הרצועה ששודרה פעמיים בשבוע, ובה התקיים פאנל דיונים על התרבות הפופולרית במגוון תחומים וכן ראיון יחידני שערך אלפר עם אורח באולפן. התוכנית הורדה מלוח השידורים לאחר שתי עונות בלבד, בעקבות העברת בעלות על הערוץ. אלפר פתח במיזם מימון המונים דרך האתר "מימונה" במטרה לאפשר את המשך את שידורה בפלטפורמה אינטרנטית, אך המיזם לא הגיע לסכום היעד שנקבע.[5][6]

אלפר היה שותף ליצירת המיני-סדרה הדוקומנטרית "אתם שם בבית", הסוקרת את תולדות הטלוויזיה הישראלית, כמגיש, תסריטאי ועורך תוכן.[7] ביוני–יולי 2012 הנחה את התוכנית "למה? ככה!" בערוץ הילדים. במאי 2013 שימש כמנחה זמני של התוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית, לאחר עזיבתו של עמנואל רוזן.

מוזיקה

אלפר הוא גם מוזיקאי, מלחין ומבצע. בגיל 12 הקים יחד עם הגיטריסט רם אוריון את הצמד "הדה-בושס" (על שמה של מבקרת הטלוויזיה). הצמד הקליט שירים רבים שמעולם לא פורסמו וביצע הופעה אחת בשנת 1988. בשנת 1996 כתב והלחין את אלבום הצמד "פסיכופת-צעיר", שהקים יחד עם הסופר אסף גברון ושיצא בשנת 1997. באלבום הוא שר ומנגן בגיטרות ובקלידים.

עמדותיו וכתיבתו

אלפר מזהה את עצמו כאיש שמאל המתנגד לכיבוש ולההתנחלויות. את הימין הוא מרבה לתקוף ולכנות כ"פשיסטים".

בביקורות הטלוויזיה שלו הוא מתבטא לעיתים בחריפות ובגסות יוצאת דופן, והתבטאויותיו עוררו תגובות כנגדו. בפברואר 2015 כתב על איילה חסון כי היא "מכשיר קהה שחובט לעיתים בעילגות באישיות פוליטית בכירה וריאיון בניהולה איננו אתגר אינטלקטואלי לאיש מהמעורבים".[8] על תפקידה של מלי לוי בסדרה "חשודה" כתב כי היא מתהלכת בסדרה "כשעל פניה אותה ארשת חתומה ואטומה, זומבית כמעט, שהיא בדיוק אותו פרצוף שכבר עטתה אינספור פעמים על המסלול ובצילומי דוגמנות. זה הפרצוף-תחת המתנשא של דוגמניות, מבט ה"אתם-יכולים-להסתכל-אבל-לא-לגעת" האוניברסלי שלהן, היחיד שיש להן ברפרטואר", והוסיף כי אין לה טיפת כישרון.[9] הביקורת החריפה עוררה תגובות: עידו רוזנבלום כתב מאמר תגובה ב"הארץ",[10] ובו ציין כי אלפר לוקה במיזוגניה ואינו מבין כלל במשחק. גיורא חמיצר אמר כי לא הייתה זו ביקורת אלא "אורגיה של אלימות", ושחקנים נוספים, בהם אסי עזר, אורי פפר והתסריטאי עוזי וייל, תקפו בחריפות את אלפר.[11][12]

בכתיבתו תקף אלפר מספר פעמים משפחות שכולות של נרצחי טרור פלסטיני, בייחוד של חללי צה"ל ומתנחלים, שמצאו נחמה ביהדות ובציונות. הוא גינה אותן כפשיסטיות וגזעניות, השווה אותן לדאעש וסירב להביע אמפתיה לכאבן.[13]

בדצמבר 2015 פרסם אלפר מאמר דעה שכותרתו "לסלק את אם תרצו מתל אביב". המאמר עסק בכרזה של אם תרצו שנתלתה על פיגומים של בניין בהליכי שיפוץ בתל אביב. אלפר פרסם את פרטי הקבלן המבצע, טען שהוא איש ימין קיצוני וקרא לא להרפות ממנו וכן עודד את ריסוס הכרזה בגרפיטי. הקבלן תבע את אלפר ו"הארץ" בנימוק שלא הייתה לו שליטה על תליית הכרזה ושבעקבות המאמר של אלפר הוא הוטרד בטלפון ונגרמו נזקים לרכושו בידי מי שהתקהלו במקום והתפרעו. בפברואר 2017 פסק בית משפט השלום בתל אביב שעל הנתבעים לשלם 50,000 ש"ח לקבלן.[14]

בדצמבר 2016 כתב אלפר על סרטו של יואב לימור, "נעלמים", ש"לימור הוא כמובן גזען. בדיוק כמו בנט. ולהבדיל, כמו היטלר... ההבדל היחיד בין לימור להיטלר הוא שהיטלר גם היה רוצח המונים". מועצת העיתונות פרסמה הודעה שבה נאמר שהדברים הם "זיהום מילולי שיש לעקור מתרבות הביקורת בתקשורת הישראלית", והביעה תקווה ש"עורכי 'הארץ' ישקלו, ואם צריך ירסנו, את בחירת הדימויים של מר אלפר בהמשך דרכו כמבקר".[15]

במרץ 2017 קרא אלפר להחרים את ממרח השוקולד של חברת השחר העולה משום שמנהל החברה "מעביר כספים להתנחלויות ותומך בכיבוש המרושע של העם הפלסטיני".[16]

באפריל 2017 הוא תקף את הרבי מנחם מנדל שניאורסון ואת חסידי חב"ד.[17]

במרץ 2018 כתב טור ביקורת על ההחלטה להעניק למרים פרץ, אם שכולה ומחנכת, את פרס ישראל וכתב "כי המסר העיקרי של פרץ הוא שהפרט שואב את משמעותו הקיומית מהקרבת עצמו למען העם, המולדת ואלוהים. זהו מסר רעיל, מזיק, שמכשיר את לבם של ישראלים צעירים למות למען המדינה. זה מסר שמקדש את המוות."[18]

ספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לי-אור אברבך‏, רוגל אלפר פוטר, באתר וואלה! NEWS‏, 27 בפברואר 2006
  2. ^ ענת קם‏, רוגל אלפר עוזב את מעריב, באתר וואלה! NEWS‏, 4 בינואר 2009
  3. ^ דוד אברהם‏, חוזר הביתה: רוגל אלפר ישמש כמבקר הטלוויזיה של הארץ, באתר וואלה! NEWS‏, 4 בינואר 2015.
  4. ^ רוגל אלפר, התנצלות בפני רוצחי, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2015,
    רוגל אלפר, יהודי צרפת, הישארו בצרפת, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2015.
  5. ^ נועה הרשקוביץ‏, רוגל אלפר במסע להחייאת תוכנית התרבות "הינשופים", באתר וואלה! NEWS‏, 10 באוקטובר 2012
  6. ^ הינשופים עם רוגל אלפר במימון הציבור, באתר מימונה
  7. ^ אריאנה מלמד, "אתם שם בבית": מפסיקים לבהות במסך, באתר ynet, 6 במאי 2012
  8. ^ רוגל אלפר, גאולה אבן, מחסום בולשיט בלתי עביר, באתר הארץ, 5 בפברואר 2015.
  9. ^ רוגל אלפר, רק מלי לוי וירושלים יכולות להיות מרוצות מ"חשודה", באתר הארץ, 11 בפברואר 2015.
  10. ^ עידו רוזנבלוםרוגל אלפר מה אתה יודע על טלוויזיה, באתר הארץ, 12 בפברואר 2015.
  11. ^ ערב טוב עם גיא פינס, הביקורת של רוגל אלפר על מלי לוי מולידה סערה: "איש אלים, קח ציפרלקס", באתר של "רשת 13", 15 בפברואר 2015 (במקור, מאתר "nana10") סרטונים.
  12. ^ למה כולם כועסים על רוגל אלפר?, באתר ‏mako‏‏, ‏12 בפברואר 2015‏.
  13. ^ חנוך דאום, מילים פוצעות, באתר ynet, 22 באפריל 2016.
  14. ^ אורן פרסיקו, "הארץ" יפצה ב-50 אלף שקל בשל מאמר של רוגל אלפר, באתר העין השביעית, 27 במרץ 2017.
  15. ^ יונתן כיתאין, ‏מועצת העיתונות נגד דבריו של רוגל אלפר: "זיהום מילולי", באתר גלובס, 25 בדצמבר 2016.
  16. ^ רוגל אלפר, להחרים את ממרח "השחר", באתר הארץ, 30 במרץ 2017.
  17. ^ מיכל לוי, עיתון הארץ מכה שנית, באתר ערוץ 7, 14 באפריל 2017.
  18. ^ רוגל אלפר, אם זו הרוח היהודית, אינני רוצה להיות יהודי, באתר הארץ, 19 במרץ 2018.
9 ביוני

9 ביוני הוא היום ה-160 בשנה (161 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 205 ימים.

אורנה בן דור

אורנה בן דור (נולדה ב-12 בדצמבר 1954) היא במאית קולנוע וטלוויזיה.

אלי הירש

אלי הירש (נולד ב-8 באוקטובר 1962 בפתח תקווה) הוא משורר, עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. חתן פרס היצירה לסופרים עבריים לשנת תשע"ה.

אלפר

האם התכוונתם ל...

אלקטרה (להקה)

אלקטרה היא להקת רוק ישראלית המושפעת ממוזיקת פופ ומוזיקת סול משנות השישים, ומגראז' רוק, פאנק רוק וסקא מסוף שנות השבעים.

חברי הלהקה הם: ניצן חורש - גיטרה ושירה, דורון פרחי - גיטרת בס וקולות, ובועז וולף - תופים, קולות וקלידים. הלהקה חתומה בחברת התקליטים הישראלית אנובה.

אפעס

אפעס הוא עיתון סאטירי שהופץ בדואר אלקטרוני, לאחר מכן הפך למדור סאטירי בעיתון "הארץ" ובהמשך עבר ל"ידיעות אחרונות".

ראשיתו של "אפעס" (ביידיש - עפעס, "דבר מה, דבר, משהו, מאומה, קרט, שמץ, כלום", כפי שמסביר אפעס) בעיתון מקוון שנוסד בשנת 2000 על ידי שלושה כותבים צעירים ופורצי דרך בתקשורת הדתית-חרדית - ידידיה מאיר, יאיר חסדיאל וקובי אריאלי, שמטרתו הייתה יצירת במה ייחודית בה יוכלו הכותבים להביע באופן סאטירי את מה שנבצר מהם לכתוב באמצעי התקשורת החרדיים ולקיים בכך גם דיאלוג יצירתי עם כותבים אחרים מהתקשורת, הן הדתית-חרדית והן החילונית הכללית.

כעיתון מקוון, התייחד "אפעס" בסאטירה החריפה ופרועה, וכהכרזת יוצריו - "א-פוליטיקלי קורקט", על המציאות הישראלית ועל יחסי דתיים-חילוניים, בדיאלוג הפנימי הברנז'אי שיצר בין אנשי תקשורת דתיים וחילוניים, ובאופן הפצתו - נשלח בדואר אלקטרוני לרשימה מצומצמת של משפיעים בתקשורת הישראלית, דבר אשר יצר סביבו הילה של מועדון קוראים יוקרתי סגור. בין השנים 2000-2004 היה אפעס מהניוזלטרים המשפיעים על התקשורת הישראלית[דרוש מקור] וקטעים ממנו צוטטו בה לעיתים קרובות. אל שלושת הכותבים הקבועים הצטרפו מדי פעם גם אורי אורבך, שהרה בלאו, ג'קי לוי, ואנשי תקשורת נוספים, ואף שלי יחימוביץ' פירסמה רשימה בבמה ייחודית זו.

הצלחתו של "אפעס" סללה את דרכם של כותביו אל ליבה של התקשורת הישראלית. קובי אריאלי החל לכתוב ב"מעריב" ולהופיע בתוכניות שונות בערוץ 10 ובערוץ 2. יאיר חסדיאל שימש כתסריטאי של הטלנובלה החסידית הראשונה "החצר" אשר שודרה בערוץ התכלת ובערוץ 10 ולבסוף הפך לשופט. בשנת 2004 הציע עורך מוסף "הארץ", רוגל אלפר, שנמנה עם מנויי "אפעס" בגירסת הניוזלטר, לחברי "אפעס" להפוך את הפרויקט למדור הסאטירה הקבוע של מוסף "הארץ". קבלתה של ההצעה גרמה לכך שקובי אריאלי, אשר הצטרף לא מכבר למערכת עיתון מעריב, פרש מכתיבת "אפעס", והותיר את המלאכה בידי שני חבריו, כאשר ידידיה מאיר משמש כעורך המדור ויאיר חסדיאל ככותב הראשי שלו.

המעבר של אפעס מניוזלטר למדור שבועי במוסף הארץ שינה את אופיו. מרשימות סאטיריות הנוגעות בעיקר למתח בין העולם הדתי והחילוני הוא הפך למדור של אבחנות סאטיריות קצרות על המציאות הישראלית בכללה, תוך שימוש בעיקר בציטוטים מדומים.

בשנת 2008 עבר המדור ממוסף השבת של עיתון הארץ למוסף של עיתון "ידיעות אחרונות". במאי 2016 הודיע מאיר על כוונתו להפסיק את פרסום המדור עקב תחושת מיצוי.מערכת אפעס כוללת, חוץ מידידיה מאיר, את נילי אושרוב, גיל כוכב ואת עקיבא נוביק. בין כותבי המדור נמצאים אריאל זנג, יאיר בורוכוב, דודי אינהורן, אסף בר-שי, יצחק טסלר, ישראל בלק, אריה יואלי, אריאל פלקסין (עידן שגיב), יובל שוקרון, שוקי ברקן, דוד טייב, מנדי פרומר, יוני שטרק, מורן פרארו ואחרים.

אקטוס טרגיקוס (קומיקס)

אקטוס טרגיקוס, קבוצת אקטוס או פשוט אקטוס הייתה קבוצת קומיקס ישראלית עצמאית שנוסדה בסוף שנת 1995 בידי רותו מודן וירמי פינקוס. עם חברי הקבוצה נמנו גם המאיירים איציק רנרט, מירה פרידמן ובתיה קולטון. הקבוצה הוקמה כקולקטיב אמנותי על מנת ליצור קומיקס אלטרנטיבי בהוצאה עצמית ללא מגבלות מו"ליות ופרסמה את ספריה הראשונים באנגלית כדי לפרוץ לאמניה דרך לקהל בינלאומי.

מדי שנה (החל ב-1996) הוציאו חברי הקבוצה לאור סדרה חדשה של חוברות או אנתולוגיה של סיפורים גרפיים בפורמטים שונים ומגוונים, ושיתפו פעולה עם יוצרים מקומיים כאתגר קרת, דוד פולונסקי, רוגל אלפר, רות גווילי ואפרת בלוססקי ואף אמני קומיקס בינלאומיים: ארט שפיגלמן (ארצות הברית), אנקה פויכטנברגר, יאן פיינדט והנינג ווגנברט (גרמניה), מרואו (יפן), סטפן בלנקה (צרפת).

שם הקבוצה לקוח מתוך קנטטה באותו שם מאת באך, ופירושו 'מקרה טראגי', שלפי פינקוס, נלחם בסטיגמה לפיה קומיקס הוא דבר בהכרח מצחיק.ספרי הקומיקס של אקטוס זכו לקבלת פנים נלהבת בעולם וחלקם יצאו לאור גם בעברית (הוצאת מודן) לאחר הצלחתם בחו"ל. תערוכות מעבודותיהם של חברי הקבוצה הוצגו בארץ ובעולם: בפסטיבל הקומיקס Fumetto בשווייץ (1998), בפסטיבל הקומיקס הגרמני ארלנגן (1998), בפסטיבל הקומיקס של אתונה (1999), בגלריה ברונפמן באוניברסיטת ניו יורק (2001), בפסטיבל הקומיקס ההולנדי סטריפדאגן (2002). בשנת 2006 חגגה הקבוצה עשור לפעולתה בתערוכה גדולה בפסטיבל הקומיקס Fumetto שלוותה בתערוכת תלמידיהם של חברי אקטוס מאקדמיה בצלאל וממכללת שנקר. במהלך הפסטיבל הנחו חברי הקבוצה כתות אמן בבית הספר הגבוה לעיצוב של לוצרן.

בשנת 2004 זכו בציון לשבח בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק עבור איוריהם לספר "היה הייתה צפרדע: קומיקס לילדים על-פי אגדות האחים גרים" (אקטוס ומודן בן שמן 2003).

בשנת 2009 הוצגה במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון התערוכה "איך לאהוב" המבוססת על ספר בשם זה שיצא בהוצאת מודן (אוצרת התערוכה: מאיה דבש, מעצב: קובי פרנקו). בשנת 2006 נבחרה קבוצת אקטוס על ידי מגזין העיצוב האמריקאי ID כאחת מארבעים קבוצות העיצוב המשפיעות בעולם.

מאז הקמתה הפכה אקטוס לגורם מכריע בהתפתחות זירת הקומיקס הישראלית[דרוש מקור]. בהשפעת הסצנה האלטרנטיבית באירופה ובארצות הברית הציעה אקטוס לקהל הישראלי ספרות גרפית נסיונית ומתוחכמת באיכות הפקה גבוהה ביותר. היצירות עסקו- בקומיקס - במגוון נושאים וז'אנרים שמאפיינים את הספרות הכתובה: דרמה פסיכולוגית, סוריאליזם, פארודיות מקאבריות, שירה, דאדא ועוד. הרעיונות האמנותיים של חברי הקבוצה חלחלו אל הסצנה המקומית גם דרך הסטודנטים שלמדו אצל חבריה ובאמצעות מסיבות קומיקס אלטרנטיביות שיזמו. המסיבות, שנקראו אקטוס מארחת ושבהן השתתפו מאות אנשים, נועדו לעקוף את ערוצי השיווק הקונבנציונליים ולהפגיש את הקהל עם יוצרים עצמאיים נוספים מתחומי האמנות הגרפית והחזותית.

הפרויקט האחרון של קבוצת אקטוס הוא הספר TLV-BERLIN - ספר מסע אישי מאוייר המתעד את מסעם של חברי הקבוצה לברלין ואת מסעם של שלושה מאיירים ברלינאיים לתל אביב. הספר, בפורמט אלבומי גדול, יצא לאור בהוצאת Avant Verlag בשנת 2010 במהדורה גרמנית ובמהדורה עברית בתמיכת Zukunft Forum (קרן העתיד גרמניה-ישראל).

קבוצת אקטוס התפרקה סופית ב-2011.

דיבור חדיש (תוכנית טלוויזיה)

דיבור חדיש הוא שמה של תוכנית טלוויזיה ישראלית מסוג מגזין תרבות, בהגשת השחקן והקומיקאי אסף הראל והסופרת והעיתונאית מירי חנוך. העונה הראשונה והיחידה של התוכנית שודרה ב-2010 בערוץ 8 ב-HOT ובהמשך ירדה מהשידור ולא חזרה לעונה נוספת.

דפנה לוסטיג

דפנה לוסטיג (נולדה ב-18 באוקטובר 1979) היא עיתונאית, שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה ישראלית.

הינשופים

הינשופים היא תוכנית טלוויזיה ישראלית, אשר שודרה בשנים 2012-2011 מדי לילה בערוץ 8 במשך שתי עונות. התוכנית זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2011, בתואר תוכנית האירוח הטובה ביותר.

התוכנית מוגשת על ידי שלושה מגישים קבועים: בימים ראשון וחמישי מגיש את התוכנית העיתונאי רוגל אלפר, ביחד עם צוות פאנליסטים קבוע שמנתח נושאים שעל סדר היום ובשיתוף אורחים באולפן (לקראת סוף עונה 2 עברה התוכנית בהנחייתו לשידור בימי שלישי); בימי שני המגיש הוא מודי בר-און, עם תוכנית אירוח אישית בה הוא מראיין שלושה אורחים בנושא משותף; ובימי רביעי מגיש יאיר ניצני, בתוכנית שהדגש שלה הוא על תרבות דיגיטלית. בימי שלישי לא שודרה התוכנית בעונה הראשונה; בעונה השנייה משודרת ביום זה רצועת "ינשופים מתחלפים" - תוכנית בה בכל חודש לערך מגיש אחר עומד במרכז התוכנית, ומראיין אורחים בנושא מסוים הקרוב לליבו. לקראת סוף העונה השנייה עברה התוכנית לשדר בימי שני-רביעי בלבד (פעם אחת בשבוע לכל אחד משלושת המנחים הקבועים).

הפה והטלפיים (להקה)

הפה והטלפיים היא להקת רוק ישראלית, מעין "פרויקט-צד" של נושאי המגבעת ששרד אחרי להקת האם וממשיך עד היום באופן קבוע (נכון ל-2015). המוזיקה של הלהקה משלבת בין כתיבת שירים רצינית ומורכבת לבין רוח הקלטה שטותית ושימוש בכלי נגינה זולים והומור ילדותי. שילוב מקורי זה והיצמדות למערכת חוקים ("הקוד"; ראו בהמשך) יצרו סביב הלהקה "פולחן" של מעריצים נאמנים.

הפה והטלפיים בחלל

הפה והטלפיים בחלל הוא אלבומה השני של להקת הפה והטלפיים, אשר יצא בשנת 1995.

האלבום הוקלט ברובו, כמו קודמו, ביום אחד, 3 בדצמבר 1994, בלונדון. הצבע הדומיננטי בעטיפת האלבום - ורוד (לכל אלבומי הלהקה אותו ציור בעטיפה ורק הצבע משתנה).

לאלבום היה צליל רציני ובוגר יחסית לקודמו. הדבר התבטא בעיקר בשיר "בין הים והביצות" (שנכלל באלבום בהתאם לקוד הלהקה שעל-פיו בכל אלבום יהיה שיר ששמו כשם האלבום הקודם) שמילותיו יצאו נגד האלימות, לכאורה, של כיבוש יהודה, שומרון ועזה: "נחזור לעיר / ונראה צעיר / ונשמח לירות / בין הים והביצות // אנחנו חכמים על הטובים / ולא מוצאים את הרעים / וחייבים לצחוק / בין הים והביצות."

גם שני השירים האחרונים היו בהתאם לקוד הלהקה: ה"שיר הסופני" היה "שיר סיום", שנכתב על ידי רוגל אלפר ובוצע לפני זה על ידי להקת "הדה בושס". השיר האחרון וה"פטריוטי" היה "הנה בא השלום" (מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש) בעיבוד אלקטרוני ארוך (9 דקות) עם רעשים אוונגרדיים.

האלבום הניב שני להיטים קטנים שגם בויימו להם קליפים: "שיר סיום" ו"קנדה". "קנדה", ומספר שירים נוספים באלבום, התאפיינו בקצב דאנס אלקטרוני עדכני, אך הסגנון המילים והשירה הכאילו-אינפנטילית היו חורגות מאוד בנוף המוזיקה האלקטרונית הפופולרית.

האלבום הופץ על ידי חברת קסבה רקורדס. הודפסו 1,000 עותקים של האלבום, ורובם נמכרו. האלבום הופץ בהוצאה מחודשת בשנת 2002 במארז הכולל את כל אלבומי הלהקה עד אז.

יהודה נוריאל

יהודה נוריאל הוא עיתונאי ישראלי.

ליברל (מגזין)

ליברל הוא ירחון ישראלי מודפס, המתמקד בפוליטיקה, תקשורת ותרבות.

ליברל נוסד בשנת 2014 על ידי לאוניד נבזלין ורותם דנון, תוך לקיחת השראה ממגזינים פוליטיים מובילים בחו"ל, כמו "אטלנטיק", "הניו יורקר" ו"אקונומיסט".

הגיליון הראשון יצא במאי 2014.

מגש הכסף (סדרת טלוויזיה)

מגש הכסף היא סדרת טלוויזיה דוקומנטרית זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה על המצב הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל שנוצרה על ידי דורון צברי ואמיר בן-דוד בשנת 2015. הסדרה מורכבת משלושה פרקים: הפרק הראשון מועבר על ידי גיא רולניק, הפרק השני על ידי ירון זליכה והפרק השלישי על ידי דני גוטווין. הסדרה שודרה בערוץ 8.

על פי רולניק, תוך שבועיים מעלייתה לשידור, נחשפו יותר ממיליון איש לסדרה ולסרטונים קצרים מתוכה שהופצו ויראלית באינטרנט.

עלמה זק

עלמה זק (נולדה ב-21 בנובמבר 1970) היא שחקנית וקומיקאית ישראלית, זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה.

פסיכופט צעיר

פסיכופת צעיר הוא כינוי של העיתונאי רוגל אלפר שתחתיו הוציא אלבום אחד.

מילות האלבום מבודחות ועוסקות בצורה ביקורתית בטלוויזיה, תרבות הצריכה, חיי זוגיות משעממים, בורגנות וריקנות של חיים בגוש דן. הצליל הוא שילוב של רוק-גיטרות עם מקצבים מתוכנתים, בסגנון דומה לזה של להקת "הפה והטלפיים", ששניים מחבריה - אסף גברון ורם אוריון אף השתתפו בהקלטה.

רם אוריון

רם אוריון (נולד ב-29 באוקטובר 1967 בתל אביב) הוא מוזיקאי, זמר וגיטריסט ישראלי. חבר בלהקות "הפה והטלפיים", "אביב מארק והנצח" ו"אנסי היומולדת", וחבר לשעבר בלהקות "נושאי המגבעת", "הדה בושס" ו"בתרי זוזי".

תיק תקשורת

תיק תקשורת הייתה תוכנית טלוויזיה ישראלית בענייני תקשורת, ששודרה בטלוויזיה החינוכית משנת 1991. התוכנית החלה את דרכה בערוץ 2 הניסיוני, ועם עליית הערוץ המחודש לאוויר (נובמבר 1993), עברה להיות משודרת בו. ב-26 באוקטובר 2017 שודרה התוכנית האחרונה בערוץ 2, שישה ימים לפני הפיצול של הערוץ, ומ-2 בנובמבר 2017 עד ה-3 במרץ 2018 עברה להיות משודרת בערוץ 23 בימי חמישי בשעה 22:00. החל מ-3 במרץ 2018 התוכנית שודרה מדי שבת גם בערוץ עשר.

במהלך שנות שידוריה הרבות צברה התוכנית תדמית מקצועית ואמינה, והיא נחשבה לאחת מן התוכניות המוערכות בטלוויזיה הישראלית.

התוכנית האחרונה של "תיק תקשורת" שודרה ב-9 באוגוסט 2018, וסיימה את דרכה כ-27 שנים לאחר עלייתה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.