רובה

רובה הוא סוג של כלי ירייה חם ממשפחת הנשק הקל. הרובה הוא כלי ירייה בעל קנה ארוך (יותר מ-30 ס"מ). לרוב משתמשים במילה "רובה" כתרגום למילה האנגלית rifle, שמשמעותה היא רובה בעל קנה מחורק (שחרוטים בפני השטח הפנימיים שלו חריצים בצורה סלילית), אך כוללים בו גם כלי-ירי בעלי קנה ארוך שהם חלקי קדח, כגון רובה שוטגאן.

Rifles at the National Firearms Museum
מגוון רובים: FAMAS (רוס"ר בולפפ), Vz.52 (רובה מיטען), M4 (רוס"ר קרבין), M24 SWS (רובה צלפים) ,SVD דרגונוב (רובה קלעים/צלפים), Valmet M76 (רובה סער), AKMS (רובה סער).

היסטוריה

Shortlandservicemusket
רובה מוסקט
Lee-Enfield Rifle
רובה לי אנפילד משנת 1939
M16 and AK-47 length comparison
רובה M-16 (למעלה) ורובה AK-47 (למטה). שני רובים אלה, על שלל דגמיהם וגרסאותיהם, הם רובי הסער הנפוצים ביותר בעולם.

ראשית התפתחות הרובים הוא בסין, עם המצאת אבק השרפה. הסינים בנו רקטות, שהשתמשו בהן בחגיגות בדרך כלל. במאה ה־10 המציאו הסינים את הרומח אש, תקופה שבה אבק השרפה נכנס לשימוש צבאי בסין. השימוש הפך לנפוץ לקראת אמצע המאה ה-13. אבק השרפה הגיע לאירופה במאה ה-13 ובעזרתו יכלו לייצר את כלי הירי הראשונים. הכלי הראשון שיוצר באירופה היה תותח מצור. תותחים אלו היו גדולים למדי ויכלו לירות פגזי אבן או מתכת על חומות הערים. חוסר הדיוק היה משווע, אך יחד עם זאת לא היה קשה כל־כך לפגוע בחומות.

הרובים הראשונים היו גם הם בלתי מדויקים, ועד המצאת בריח הפתיל במאה ה-16 לא השתמשו בהם בכמויות גדולות בקרבות. בריח הפתיל נתן את התנופה לשימוש בארקבוז ולאחר מכן במוסקט. החיילים סודרו בגושים גדולים ובדרך כלל ירו במטחים.

התפתחות נוספת הביאה לכניסת בריח צור, שהשתמש בניצוץ הנגרם מחיכוך אבן צור כנגד לוחית פלדה להצתת התחמיש. רובים אלו הופיעו בסוף המאה ה-17, היו בשימוש עד אמצע המאה ה-19.

שיפור חשוב ביותר בתולדות הרובה הוא הופעת הקנה מחורק: קנה שלאורכו חרוטים סלילים המקנים תנע זוויתי לקליע ובכך מגבירים את יציבותו. שיפור זה תרם באופן משמעותי ביותר לדיוק הרובה ואפשר את פיתוח הקליעה והצליפה לרחוק.

שיפור נוסף היה רובים שנטענו דרך הבריח, במקום דרך הלוע. למרות שיש לטעון ידנית כל כדור מחדש ולבצע דריכה ידנית של הבריח דבר זה הגדיל את קצב הירי באופן ניכר. רובים כאלה הם מסוג רובה בריחי, והם רובים פשוטים, אמינים ודי מדויקים. עד היום יש שימוש ברובים בריחיים, בעיקר בתור רובים לקליעה, ספורט וציד. בהמשך התפתחו רובי הצלפים על בסיס רובים בריחיים מדויקים במיוחד.

התפתחויות נוספות הביאו לשימוש במחסנית. תחילה, ברובים בעלי מנגנון מכני, כאשר היורה היה צריך לדרוך את הרובה מחדש בכל פעם שרצה לירות. אחר כך, במאה ה-20, עברו לשימוש באנרגיית השרפה, שנפלטת כתוצאה מבעירת אבקת השרפה. אנרגיה זו דרכה את הרובה באופן אוטומטי. ראו רובה חצי-אוטומטי ורובה אוטומטי.

במאה ה-20 התפתחו מספר סוגי רובים: הרובים הבריחיים שוכללו ושופרו, הומצאו רובים מיטענים, בהם טעינת ודריכה הכדור נעשית באופן ידני על ידי ניצול האנרגיה שנוצרת בתהליך הירייה. דוגמה לרובים אלה הם ה-M1 גאראנד וה-M1 קרבין ששירתו בכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. בסוף מלחמת העולם השנייה פותחו רובי הסער הראשונים: מדובר ברובים בעלי נצרה-בוררת המסוגלים הן לירי חצי-אוטומטי ("בודדות") והן לירי אוטומטי מלא ("צרורות"), ובנוסף היו בעלי טווח ועוצמת אש של רובה ולא של תת-מקלע שהיה מוגבל לטווחים של עד 200 מטר.

בשנות המלחמה הקרה פותחו שניים מרובי הסער הנפוצים ביותר בעולם: הקלשניקוב AK-47 הסובייטי, שהופץ בקרב מדינות הגוש המזרחי וארגוני גרילה וטרור רבים, ורובה ה-M-16, שחולק למדינות העולם המערבי וברית נאט"ו. רובים אלה נמצאים בשירות פעיל עד היום, הן בדגמים המקוריים והן בדגמים משופרים.

בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 לא חלו שינויים משמעותיים במכלול (מנגנון הפעולה) אך המעצה שודרג באופן ניכר ורובים רבים עברו לתצורה המודרנית (ראו בהמשך) של ה-AR-15 ודומיו. על המתפסים נוספו מתאמי פיקטיני המאפשרים התקנה מהירה ופשוטה של מגוון עזרים טקטיים כגון כוונות למיניהן ודורגל והקת הוחלפה בקת מתכווננת קלה מחומרים סינתטיים. כמו כן פותחה תצורה מהפכנית בשם בולפפ בה המכלול נמצא בקת, מקדים את ההדק, ובכך מאפשר ייצור רובה קצר עם קנה ארוך.

מבנה הרובה

Rifle-parts001
חלקי הרובה - לחצו על התמונה להגדלה

הרובה מורכב ממספר חלקים:

  • הקנה - דרכו נורה הקליע.
  • המכלול - מנגנון הפעולה של הרובה המבצע את הירי (ראו פסקה הבאה). כולל את הבריח, ההדק, הפטיש, הנוקר ובית הבליעה.
  • המעצה - הכיסוי של הקנה והמכלול, שמשמש גם כשלדה לרובה וכממשק בין הרובה ליורה. חלקו הקדמי, המכסה את הקנה נקרא "מתפסים", וחלקו האחורי נקרא "קת". המעצה נקרא בשם זה מכיוון שבעבר - ובהרבה רובים גם היום - הוא עשוי מעץ. ברובים צבאיים מודרניים מחליפים את העץ באלומיניום או פלסטיק, מכיוון שהם קלים יותר ופחות רגישים ללחות.

מנגנון הפעולה של רובה

מנגנון הפעולה של רובה, הנקרא בעברית "מכלול" ובאנגלית "Action" (מילולית: "פעולה") הוא המנגנון המכני ברובה האחראי על ירי הכדור, וכולל ביו השאר את הבריח ואת הנוקר.

באופן סכמתי מאוד, מנגנון הירי פועל באופן הבא:

  1. הבריח גורף כדור מהמחסנית ודוחף אותו לתוך בית הבליעה.
  2. לחיצה על ההדק משחררת את הפטיש שמכה על הנוקר.
  3. הנוקר מכה בפיקה שעל הכדור וגורם לפיצוץ החנ"ה/אבש"ש (חומר נפץ הודף / אבק שריפה שחור) הנמצא בתרמיל.
  4. הגזים שנפלטים מהפיצוץ מאיצים את הקליע במורד הקנה.
  5. החריצים הסליליים (בקנה מחורק) שעל הקנה גורמים לקליע להסתובב סביב צירו ולפתח מומנט התמד סיבובי המגביר את יציבותו ואת דיוקו.
  6. רובים חצי־אוטומטיים ואוטומטיים מנצלים את הרתע או הגזים שנוצרים בירי בשביל לדרוך כדור נוסף אל בית הבליעה ולבצע עוד מחזור ירי.

ניתן לסווג רובים לפי מנגנון הפעולה שלהם, הסיווג הגס אך המקובל ביותר הוא:

  • רובה בריחי: יש לדרוך לפני כל ירייה, לחיצה על הדק רק יורה את הקליע.
  • רובה חצי־אוטומטי: לחיצה על ההדק יורה את הקליע ומבצעת דריכה, כלומר: גורפת כדור מהמחסנית אל תוך בית הבליעה.
  • רובה אוטומטי: כל עוד ההדק לחוץ, מתבצע מחזור ירי מלא. אז נורה כדור וכדור חדש נגרף אל בית הבליעה ואז נורה בשנית. בדרך כלל רובים אוטומטיים מסוגלים לקצב אש גבוה.

המעצה

Rifle Springfield M1903
רובה שירות בריחי M1903 ספרינגפילד עם מעצה קלאסי שעשוי מעץ.

מעצה הוא החלק בכלי הירי העוטף את המכלול והקנה ומשמש כשלדה לרובה. מחלקים אותו לשני חלקים: מתפסים - שזה החלק הקדמי שעוטף את הקנה; והקת - החלק האחורי שמשמש כממשק בין היורה לרובה. באנגלית המתפסים והחלק העוטף את המכלול נקראים Receiver והקת נקראת Stock. בעבר המעצה היה עשוי מעץ ומכאן המונח בעברית. מונח זה נשאר בשימוש גם בימינו, אף שכיום רוב המעצים אינם מיוצרים עוד מעץ אלא ממתכות וחומרים סינתטיים.

למעצה יש מספר תפקידים:

  • להחזיק את הרובה - כלומר: לאגד את המכלול, הקנה ועזרים טקטיים נוספים (כגון כוונת) בפלטפורמה קשיחה.
  • להגן על הקנה והמכלול מפני תנאי הסביבה (כגון לחות או אבק).
  • לשמש ממשק בין הרובה ליורה - היורה אוחז ברובה כאשר ידו החזקה מונחת על ידית האחיזה והאצבע על ההדק, קת הרובה מושענת על שקע הכתף של היורה, והיד החלשה של היורה אוחזת במתפסים.

המעצה מופיע בשתי תצורות עיקריות:

  • התצורה הקלאסית: הקת של הרובה קשיחה ונמוכה מגובה הקנה, עם ידית אחיזה מעוקלת הנמשכת עד למתפסים, שבדרך כלל אין עליהם מסילות.
  • התצורה המודרנית: קת קשיחה, מתכווננת או מתקפלת בגובה הקנה וידית אחיזה דמוית AR-15 (מכונה "Pistol Grip"). ברובים המודרניים המתפסים מדוגמים במסילות פיקטיני להתקנה מהירה של עזרים טקטיים שונים.
M14 Stand-off Munitions Disruptor (SMUD) (7414626342)

רובה M14 עם מעצה קלאסי מעץ בתצורה הקלאסית: קת של רובה ציד נמוכה מגובה הקנה, עם ידית אחיזה מעוקלת ומתפסים ללא מסילות.

PEO M16A4 Rifle

רובה M16 עם מעצה מודרני מחומרים סינתטיים, כאשר ידית האחיזה מופרדת מהקת, ובמתפסים יש מסילות פיקטיני.

סוגי רובים

M4 PEO Soldier
רובה M4A1 קרבין - רובה סער מודרני בתצורת קרבין ("מקוצר") המשמש כרובה שירות בצה"ל ויחידות עילית בכוחות המזוינים של ארצות הברית.
Barrett-MRAD
רובה צלפים בארט MRAD - רובה בריחי מודולרי מודרני התומך במספר קליברים

לפי תצורה

  • רובה קלאסי: רובה בתצורה הקלאסית בה המכלול נמצא בין הקנה הארוך להדק, והמעצה שלו אחוד ובעל קת ארוכה וכבדה. רובה כזה נקרא לרוב פשוט "רובה" ללא מינוח מיוחד.
  • קרבין: רובה בעל קנה וקת מקוצרים. במקור נועד לצנחנים, פרשים וחילות תומכי לחימה.
  • רובה Bullpup: רובה שבו שהמחסנית והמכלול ממוקמים מאחורי ההדק, באזור הקת, וכך ניתן לקצר את הרובה מבלי לקצר את הקנה.
  • Shotgun: רובים חלקי קדח שיורים בדרך כלל תרמיל עם עשרות כדוריות עופרת ולא קליע מוצק. תרגום מקובל בעברית למונח "Shotgun" הוא רובה ציד, אם כי תרגום זה שגוי מאחר שאין חפיפה מוחלטת בין שתי הקבוצות. רובי שוטגאן נפוצים מאוד בשימוש משטרתי לצורכי פריצת דלתות וחבלה וסילוק פצצות.
  • רובי איירסופט: רובי אימון ומשחק שיורים כדורים לא-קטלניים ומעוצבים כרפליקה (העתק) של רובים אמיתיים. משמשת למשחק של מיומנות בין קבוצות הדומה למשחק הפיינטבול. יש המסבירים כי רובי האיירסופט יוצרו על מנת לתת חוויה מציאותית יותר למְשחקים במשחק. רובי האיירסופט יורים כדורי קרמיקה בקוטר 6 מ"מ ויכולים לפצוע במידה ולא משתמשים באמצעי מיגון. רובי איירסופט קימים מזה 30 שנה בצורתם הנוכחית, ונפוצים בעולם כולו כספורט בעל ערכים ייחודיים לו. רובי האיירסופט נמצאים בשימוש באימונים של כוחות הביטחון בישראל.

לפי שימוש

התקנים נוספים ועזרים טקטיים

M4w-att
רובה קרבין M4A1 שניתן להתקין עליו מגוון עזרים טקטיים, לרבות מסילת פיקטיני, ידית הסתערות, כוונות טלסקופיות ומטול רימונים M203.
  • כוונת טלסקופית – כוונת בעלת אופטיקה משוכללת, המגדילה את המטרה ומאפשרת ירי מדויק לטווחים ארוכים.
  • סתרשף – עיצוב מיוחד לקצה הקנה של הרובה, שמטרתו פיזור רשף הירייה, במטרה למנוע זיהוי של מקור הירי. המילה היא הלחם של המילים "סתר" (מהמילה לסתור, כלומר לפזר) ו"רשף". תפקיד נוסף של הסתרשף הוא הפניית חלק מהגזים הנוצרים בזמן הירי, בכיוון ניצב לקנה (במקום שיפלטו קדימה דרך הלוע). כך קטן הרתע כתוצאה מהירי וקטנה תזוזת הכוונת מהמטרה, מה שמקל על ירי מהיר של כדור נוסף לאותה המטרה.
  • תושבת לכידון – מאפשרת התקנת כידון בקצה הרובה.
  • דורגלחצובה דו-רגלית המאפשרת להשעין את הרובה על משטח מוצק ועוזרת בייצובו בעת הירי.
  • רומה רימונים – התקן המולבש בקצה הקנה של הרובה, ומאפשר ירי רימונים באמצעות הרובה עצמו על ידי לחיצה על ההדק.
  • מטול רימונים – התקן המולבש מתחת לקנה ויורה רימונים.
  • ציין לייזר – כלי עזר לכיוון הרובה, הלייזר מציין את נקודת הפגיעה המשוערת של הכדור שיירה הרובה.
  • ידית הסתערות
  • משתיק קול – התקן המולבש בקצה הקנה ומאפשר הפחתה משמעותית של הרעש הנוצר מהירי על ידי האטת התפשטות הגזים וכליאתם.

ראו גם

AK-47

רובה סער קלשניקוב מודל 1947 (ברוסית: Автомат Калашникова образца 1947 года) או בקיצור AK-47, המוכר גם בשם קלשניקוב (רבים מבטאים "קלאצ'ניקוב", באופן מוטעה, או בקיצור: "קלאץ"), הוא רובה סער מתוצרת סובייטית העושה שימוש בתחמושת בקליבר 7.62 מ"מ מזרחי (7.62x39 מ"מ). הקלשניקוב הוא רובה סער זול מאוד ונוח לתפעול, ונחשב לרובה הסער הנפוץ והפופולרי ביותר בעולם, עם כ-100 מיליון יחידות שיוצרו. על אף שהנשק המקורי פותח בשנות ה-40 של המאה ה-20, צבאות, מיליציות וארגוני טרור רבים משתמשים בו גם בתחילת המאה ה-21. בנוסף מדינות רבות פיתחו חיקויים לרובה, בהן ישראל, שפיתחה את רובה ה"גליל".

אקדח

אקדח הוא כלי ירייה אישי (נישא ומופעל על ידי אדם אחד) בעל קנה קצר הקל להחבאה בבגדי האדם הנושא אותו, הוא בעל נקודת אחיזה אחת לייצוב בעת הירי והוא יעיל לטווחים של כמה עשרות מטרים בלבד.

חברת תקליטים

חברת תקליטים (באנגלית: Record Label או Record company) היא מותג הנוצר על ידי חברות המתמחות בייצור, הפצה וקידום של הקלטות אודיו ווידאו, בפורמטים שונים כולל תקליטורים, תקליטים, DVD, קלטות והפצה באינטרנט. השם הכללי חברת תקליטים נשמר מטעמים היסטוריים בלבד.

מרבית חברות התקליטים הגדולות נשלטות על ידי מספר חברות רב-לאומיות אשר ביחד מהוות את רובה המכריע של תעשיית המוזיקה העולמית, אף על פי שבתקופה האחרונה ישנה התעוררות בקרב חברות תקליטים עצמאיות.

חומר נפץ

חומר נפץ הוא חומר המסוגל לעבור תהליך אקסותרמי מהיר המלווה בשחרור אנרגיה רבה, כתוצאה מפעולת הצתה כלשהי. בזמן התהליך, החומר משנה את צורתו ממוצק או מנוזל לגז. בדרך כלל מכיל חומר הנפץ אלמנט הקולט חמצן מרכיב אחר בחומר הנפץ המשמש כאלמנט מחמצן, אך קיימים גם תהליכים אחרים בעלי מאפיינים דומים. תהליך זה קרוי התפוצצות. התהליך יוצר חום רב, אור, ותוצרי לוואי גזיים בדומה לאש. כאשר פיצוץ חומר הנפץ מתבצע במקום סגור, כגון בתוך תרמיל של כדור רובה, הרי שכל הגזים שנוצרו בפיצוץ, מרוכזים בנפח הקטן ששימש קודם לכן את חומר הנפץ בצורתו הגולמית. לגזים אלו אנרגיה גבוהה, המתבטאת בלחץ גבוה מאד. התפשטות הגזים הללו יכולה לגרום לפעולות שונות, החל מאפקט פיצוץ ועד לשיגורם של קליעים ופגזים. חומר נפץ המוצת בקלות מכונה רגיש (כגון ניטרוגליצרין), או מוצת בקושי רב ואז מכונה אדיש (כגון TNT).

חומרי הנפץ משמשים ברובם במישור הצבאי, באמצעי לחימה שונים המבוססים על אנרגיה קינטית. אך ניתן למצוא אותם גם במישור האזרחי, למשל בעבודות מסוימות בהנדסה אזרחית, כגון חציבה בהר סִלעי והריסה מהירה של מבנים.

חיל רגלים

חיל רגלים (בראשי תיבות: חי"ר) הוא החיל העתיק ביותר ובדרך כלל הגדול ביותר בחילות הלוחמים בצבא המודרני. שמו של חיל זה נובע מאופן התקדמותו של החייל בשדה הקרב הנעשית ברגל. חימושו העיקרי של רגלי מודרני הוא רובה או נשק אחר שמתאים להפעלה על ידי לוחם בודד או לכל היותר קבוצה קטנה של לוחמים.

חץ וקשת

חץ וקשת הוא כלי נשק לירי חצים. האנרגיה האלסטית האצורה בקשת מאפשרת לירות חץ לטווח רחוק, בכינון ישיר או עקיף. קליעה בחץ וקשת שימשה בעבר לצורכי לחימה וציד, אך כיום מהווה סוג של ספורט ופעילות לשעת הפנאי. העוסקים בקליעה עם חץ וקשת נקראים קשתים.

שימוש זה בקליעה מוכר כבר מן התקופה הפרה היסטורית וממצאים ארכאולוגיים מן התרבות המגדלנית מעידים על שימוש בחץ וקשת בתקופת האבן. בעבר מילאו הקשתים תפקיד חשוב בצבאות ובלהקות ציד. כיום הציד באמצעות חץ וקשת אסור על פי חוק במרבית מדינות המערב, ועיקר פעילות הקשתים היא במסגרות ספורטיביות. מאז אולימפיאדת הקיץ השנייה (המשחקים האולימפיים 1900) הקליעה בחץ וקשת נחשבת לענף אולימפי תחרותי.

מקלע

מַקְלֵעַ או מְכוֹנַת יְרִיָּה הוא כלי ירי המסוגל לירי אוטומטי רציף לפרקי זמן ארוכים.

משטרת ישראל

משטרת ישראל היא חלק ממערכת הביטחון הישראלית האמונה על אכיפת החוק, שמירת הסדר הציבורי וביטחון הפנים של מדינת ישראל. משטרת ישראל החליפה את משטרת המנדט ופועלת מכוחה של פקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 שמקורה אף הוא בימי המנדט הבריטי. בראש משטרת ישראל עומד המפקח הכללי (מפכ"ל), והוא אחראי לניהולה, בהתאם למדיניות הנקבעת על ידי השר לביטחון הפנים. חיוג 100 מכל טלפון בישראל ינתב את השיחה למוקד חירום טלפוני של משטרת ישראל לצורך קבלת קריאת חירום. מטה משטרת ישראל נמצא בבניין המטה הארצי בקריית הממשלה ע"ש מנחם בגין שבמזרח ירושלים.

בהתאם לדרישות החוק, משטרת ישראל מנהלת ומתחזקת גם גיליון הרשעות קודמות של אזרחי ישראל.

משטרת ישראל היא זרוע אחידה של הממשל המרכזי. להבדיל ממשטרות במדינות פדרליות, משטרת ישראל היא כלל ארצית ואיננה צירוף של משטרות נפרדות. כמו כן, היא לא משויכת לשלטון העירוני ומפקדיה לא עומדים לבחירת הציבור. היא ארגון היררכי שבו כל פרט כפוף למפקדיו, לתקנות המשטרה ולחוקי מדינת ישראל. אי ציות לתקנות המשטרה או להוראות הממונים או לחוקי המדינה מהווה עבירה משמעתית. השיפוט המשמעתי מתבצע בפני דן יחיד או בפני בית דין משמעתי. במקרים חמורים, המהווים עבירה גם על החוק הפלילי, מועבר השיפוט לבתי המשפט האזרחיים. חקירת תלונות נגד שוטרים מתבצעת על ידי המחלקה לחקירות שוטרים אשר במשרד המשפטים.

נכון לשנת 2017, במשטרת ישראל משרתים 31,195 שוטרים ותקציבה עומד על 12.7 מיליארד ש"ח. בנוסף, במשמר האזרחי משרתים למעלה מ-36,000 אזרחים. בראש משטרת ישראל עומד ניצב מוטי כהן, ממלא מקום המפכ"ל (מינוי זמני) אשר כפוף לשר לביטחון פנים גלעד ארדן.

נשק קל

נשק קל (בראשי תיבות נפוצים: נק"ל) הוא שם כולל לכלי ירייה קלים היורים תחמושת קליעית ומיועד בדרך כלל לפגיעה ישירה ביצורים חיים. בדרך כלל מקובל להגדיר בתור נשק קל כל אמצעי לחימה שחייל מסוגל לסחוב ולתפעל באופן אישי. מטולי רקטות כתף (כמו ה RPG-7) ומקלעים כבדים נמצאים בגבול קבוצה זו.

הנשק הקל מחולק לכמה סוגים:

רובה (קרבין, רובה סער, רובה צלפים)

רובה שוטגאן

מקלע

תת-מקלע

אקדח

רימון יד

רומה רימונים

צליפה

צליפה היא קליעה מדויקת לטווח רב, לרוב מעל ל-300 מטר ולעיתים אף ליותר מ-2,000 מטר, באמצעות כלי ירי המותאם במיוחד לכך (לרוב רובה צלפים עם כוונת טלסקופית), תוך התחשבות מיוחדת בתנאים סביבתיים המשפיעים על מעוף הקליע.

קליבר

המונח קליבר מציין את הקוטר הפנימי של צינור או הקוטר החיצוני של תיל, מוט וגופים גליליים אחרים.

המילה נגזרה מהמילה הערבית "קאליב" - תבנית.

המונח נפוץ בעיקר בהקשר של כלי ירייה, אך נעשה בו שימוש גם בתחומים אחרים.

קליעה

קליעה היא מיומנות פגיעה במטרה באמצעות כלי ירייה או השלכת חפצים מרחוק. כיום הקליעה היא בעיקר מיומנות מלחמתית (קליעה למטרה ברובה) וספורטיבית (קליעה למטרה ברובה אוויר, באקדח אוויר או בחץ וקשת או בכדור).

רובה M16

M16 הוא רובה סער (רוס"ר) אמריקני מתוצרת חברת קולט בקליבר 5.56 מ"מ. הוא משמש כרובה השירות האישי של רוב חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית מאז שנת 1964 וכנשקם האישי של רוב חיילי צה"ל מאז שנות ה־90 של המאה ה־20 אך מוחלף (בהדרגה) ביחידות הקרביות, מאז תחילת שנות ה־2000 ברובי M4A1 שמבוססים על הM-16 ומ־2006 בתבור ובמיקרו-תבור. רובי ה־M16 הם מרובי הסער הנפוצים ביותר בעולם ונמצאים בשירות במדינות רבות.

רובה M4

רובה ה-M4 הוא רובה סער שפותח כגרסה מקוצרת (קרבין) של רובה הסער האמריקאי M-16A2. לקרבין יש 2 גרסאות: הגרסה המקורית M4 שהיא בעלת נצרה בוררת בעלת 3 מצבים: בטוח (safe), חצי-אוטומטי (בודדות) וצרור של 3 כדורים. הגרסה השנייה שפותחה לצורך לוחמה בטרור נקראת M4A1 בה מצב הצרורות מוחלף בירי אוטומטי מלא על מנת להגדיל את כוח האש של הנשק. ה-M4 נמצא בשימוש נרחב גם במערכת הביטחון של ישראל, בעיקר בדגם ה-M4A1 פלאט-טופ.

רובה אוויר

רובה אוויר הוא רובה שמשתמש בגז דחוס על מנת לירות קליע קטן (לרוב בקוטר של 4.5 מ"מ) בעוצמה דרך קנה מחורק (בעל סלילים). כדורים של רובי אוויר הם לרוב כדורים מעופרת, בעלי מבנה חלול בחלק האחורי, כשהחלקו הקדמי שטוח, עגול, או מחודד. צידי הקליע מחורצים. והגז הדחוס הוא לרוב פחמן דו-חמצני או אוויר.

יש להבדיל בין רובי האוויר היורים תחמושת מעופרת, מוגדרים ככלי נשק לכל דבר ומחייבים ברישיון ממשרד הפנים - לבין רובי איירסופט היורים כדורי פלסטיק או קרמיקה דחוסה במהירויות קטנות ומהווים אביזרי ספורט. ירי ברובה אוויר הוא ספורט אולימפי: קליעה במשחקים האולימפיים.

רובה סער

רובה סער (ראשי תיבות: רוס"ר) הוא סוג של רובה מודרני צבאי המאפשר הן ירי חצי-אוטומטי (יריות בודדות) והן ירי אוטומטי מלא (ירי בצרורות). רובה סער שונה מרובה בריחי או רובה מיטען בכך שבנוסף לירי כדורים בודדים, הוא מסוגל לירות באופן אוטומטי מלא, כל עוד ההדק לחוץ. לכן רובה סער הוא מקרה פרטי של רובה אוטומטי. הדרישה לרובה סער באה כתוצאה מכך שתת-מקלעים השתמשו בקליעי אקדח (9 מ"מ) והיו מאוד לא מדויקים לטווחים ארוכים, ועוצמת האש שלהם הייתה נמוכה בגלל הקליבר שנבחר. רובה הסער משלב בין הטווח והעוצמה של הרובה המיטען לבין קצב האש של תת-המקלע.

רובה צלפים

רובה צלפים או רובה צליפה (מוכר גם בראשי תיבות: רוב"צ) הוא רובה מחורק-קנה (rifle) שייעודו הוא קליעה מדויקת במטרות מרוחקות וקרובות כאחת. רובה הצלפים הוא נשקו הייעודי של הצלף - חייל או שוטר המאומן בקליעה מדויקת. רובה הצלפים הוא המרכיב העיקרי במערכת נשק צלפים (Sniper Weapon System) הכוללת גם כוונת טלסקופית, אמצעי ייצוב (כגון חצובה או דורגל) ותחמושת תואמת (כגון תחמושת Match Grade).

עקב הדגש על דיוק רב בקליעה, מיוצרים רובי הצלפים באופן מיוחד ומורכבים באופן ידני. כתוצאה מהדרישה לדיוק ויציבות, רובה הצלפים בדרך כלל כבד ויקר יותר מרובים אחרים. לרוב, רובה הצלפים כולל קנה ארוך וכבד על מנת להגביר את היציבות והדיוק של הרובה. פעמים רבות נעשה שימוש גם ב"קנה צף" - קנה המחובר לרובה רק בנקודה אחת וזאת על מנת להמעיט ככל האפשר את תנודות הקנה בעת הירי כתוצאה מרעידות ידי הצלף או מהרתע המופעל על הרובה. מנגנון הפעולה (המכלול) ברובי צלפים הוא בדרך כלל בריחי או חצי-אוטומטי. באופן עקרוני, כל רובה יכול לשמש כרובה צלפים (כאשר הוא מיוצב ומותקנת עליו כוונת טלסקופית), אך הרובים הייעודיים מדויקים הרבה יותר מאשר רובי סער או רובים פשוטים שהוסבו באופן מאולתר.

היסטורית, רובי הצלפים מקורם בשני סוגי רובים: רובי שירות צבאיים שמהם נבחרו המדויקים ביותר ועליהם הותקנה כוונת טלסקופית, ורובי ציד (רובים חרוקי קנה ששימשו לציד ולא רובי shotgun חלקי-קדח) שהיו מדויקים מאוד בשל ייעודם אך היו פחות מתאימים לתנאי שדה תובעניים שדורש השירות הצבאי. החל משנות ה-70 של המאה ה-20 החל פיתוח של רובי צלפים צבאיים ייעודיים שהיו מדויקים באופן ניכר מרובי השירות המדויקים ועמידים ומותאמים יותר לתנאי שדה מאשר רובי הציד המדויקים. בתחילת המאה ה-21 הגיעו הרובים לדיוק רב ביותר. בתקופה זו גם החל פיתוח רובי צלפים מודולריים שבהם ניתן להחליף את המכלול והקנה בתנאי שדה ובכך מאפשר להם לתמוך במספר קליברים וסוגי תחמושת בהתאם למשימה הנדרשת.

כיום חברות רבות, בעיקר בארצות הברית ואירופה, מייצרות ומוכרות רובי צלפים. בארצות הברית רובי צלפים רבים הם נגזרות או הסבות של רובי צליפה לציד, שכן הציד בארצות הברית נחשב לספורט מפותח מאוד. מנגנון הפעולה של הרמינגטון מודל 700 נחשב לאמין ומדויק ביותר, עד כדי כך שהוא משמש בסיס לרובי צלפים רבים בהם ה-M24 SWS (רובה צלפים צבאי) והטנגו 51 (רובה ליחידות מיוחדות בעל דיוק של רבע דקת קשת, הרובה המדויק ביותר בעולם). עוד בולטים הרובים של האחים מקמילן (בהם המקמילן TAC-338 והמקמילן TAC-50 הידועים בביצועים שלהם: טווח ירי גדול ודיוק של 0.5 דקת קשת) והרובים הכבדים של חברת הנשק בארט (הדגם הידוע והנפוץ ביותר שלה הוא הבארט M82A1 בקליבר 0.5 אינץ'). באירופה בולטת במיוחד משפחת רובי ארקטיק וורפר של אקורסי אינטרנשיונל (Accuracy International Arctic Warfare) הבריטית שרוביה נחשבים למבין הטובים בעולם מבחינת ביצועים (פועלים גם בקור גדול, מגיעים לטווחים גדולים (תלוי בקליבר ובתחמושת) ובעלי דיוק של 0.5 דקת קשת). עוד בולטים משפחת רובי ה-PGM Précision מצרפת (שכולל את ה-PGM Ultima Ratio ואת PGM 338 בעלי דיוק של 0.5 דקת קשת ומטה ) והרובים של מאוזר, הקלר וקוך ושטייר.

שוטגאן

שוטגאן (באנגלית: Shotgun; "שוֹט-גאן"; בתרגום חופשי: "רובה כדוריות" ובעברית רובה ציד) הוא רובה חלק-קדח (רוח"ק) היורה תחמושת שבה כל תרמיל מכיל כדוריות עופרת רבות, בצירוף אבק השריפה, בשונה מהתחמושת של רובים אחרים, שבה כל תרמיל משמש לירי קליע בודד. למונח הלועזי shotgun אין מונח מקובל בעברית. בדרך כלל, משתמשים בעברית במונח "רובה ציד", אף על פי שמונח זה שגוי כי אין חפיפה בין הקבוצות (ישנם רובים רגילים בעלי קנה-מחורק ואף רובי צלפים שמשמשים לציד, ומצד שני: יש רובי שוטגאן שמשמשים לפעולות משטרתיות בלבד, ולא לציד).

רובה הציד הוא רובה בעל קנה חלק-קדח. בניגוד לרובים רגילים, היורים קליע בעל ראש עופרת או מתכת, רובה הציד יורה תחמושת הנקראת shell או slug, ובה יש עשרות כדוריות עופרת קטנות (מעין קליעי רסס). הכדוריות מתפזרות בעת הירייה, ובכך גדל הסיכוי לפגוע במטרה ולגרום לה נזק רציני. חסרון השימוש בתחמושת זו הוא שהיא יעילה רק לטווח קצר. כוח האש של רובה הציד הוא לרוב גבוה - הוא בעל כוח עצירה חזק אך חדירה נמוכה - ולכן הוא נשק שימושי בידי כוחות משטרה, שירותי הביטחון ויחידות עילית ללוחמה בטרור. המשטרה ויחידות אלו משתמשים בו (בצירוף תחמושת מתאימה) לפריצת דלתות ומנעולים וכן לסילוק פצצות (בעזרת תחמושת מיוחדת העושה שימוש במים כדי להשמיד את הפצצה). בעקבות התגברות המקרים של לוחמה בשטח בנוי, גבר השימוש ברובי ציד גם ביחידות צבאיות, אם כי עדיין במידה מועטה יחסית.

בארצות הברית, רובי הציד הם נשק נפוץ בידי אזרחים, בדרך כלל למטרות ציד ולהגנה עצמית. גם כוחות הביטחון האמריקניים, לרבות המשטרה וה-FBI, משתמשים ברובה זה. רוב רובי הציד המודרניים מוזנים ממחסנית פנימית הנמצאת מתחת לקנה ונקראת "שחלה".

רוב רובי הציד המודרניים הם בעלי קנה מחורק, וזאת כדי לאפשר שימוש גם בתחמושת בעלת קליע גדול, המאפשר לצוד חיות גדולות יותר. השימוש ברובים אלו לצורך פיזור הפגנות נעשה בדרך כלל באמצעות כדורי גומי.

תת-מקלע

תַּת-מַקְלֵעַ (תמ"ק) הוא נשק היורה בקצב אוטומטי וחצי-אוטומטי ומשתמש בתחמושת המיועדת לאקדחים. סוג זה של כלי ירייה הופיע לראשונה במלחמת העולם הראשונה.

לשם השוואה, רובה סער (רוס"ר) הוא "כלי נשק היורה בקצב אוטומטי וחצי-אוטומטי ומשתמש בתחמושת המיועדת לרובים".

ההבדלים העיקריים בין תתי-המקלע לרובי הסער הם:

ייעוד - התמ"קים מיועדים לירי על מטרות בטווח קרוב ולכן הקנה קצר, קצב האש גבוה והדיוק נמוך. עוד סיבה לגודל הקומפקטי של התמ"קים יחסית לרובים, הוא שימושים בסביבה אזרחית או בסביבה בנויה, הדורשות נשק קטן הניתן להסתרה (בפרט, על גוף היורה) או נשק קצר ובלתי מסורבל, שקל יותר לתמרן אותו ולכוון אותו בחללים קטנים.

קוטר - בדרך כלל 9 מ"מ, לעומת 7.62 או 5.56 מ"מ של רובי הסער. תת-מקלעים עושים שימוש בכדורי אקדח, שתרמיליהם קצרים יותר מתרמילי כדורי הרובה ומכילים פחות אבק שרפה, ולכן עוצמת האנרגיה המשתחררת בעת הירי קטנה יותר. כפיצוי על כך, כדי לשמור על כוח עצירה אפקטיבי, עשויים קליעי תת-המקלע בקוטר גדול יותר מקליעי רובי הסער. קוטרו הגדול יותר של הקליע ומהירות הלוע הנמוכה שלו מקטינים משמעותית את הטווח היעיל של התמ"ק אך מנגד מגדילים את כוח העצירה שלו (הקליע לא ייכנס ויצא מיד, אלא יתקשה לצאת ויגרום לנזק רב יותר) ומקטינים את הסיכוי שקליע יינתז מקיר קרוב ליורה ויפגע בו או בלוחם אחר מהכוח המסתער.

שיטת הפעולה - תת-מקלע פועל בשיטת "המכנס הפתוח" (כמו המקלעים). בשיטה זו דריכה של המכלול לאחור נועלת אותו במצב זה, בהמתנה ללחיצה על ההדק. לחיצה על ההדק גורמת לפעולה אחת רציפה שבה: המכלול משתחרר ונע קדימה, בתנועתו קדימה הוא גורף את הכדור העליון מהמחסנית, המשך תנועת המכלול קדימה מחדירה את הכדור לבית הבליעה, נועלת את המכלול מאחוריו ונוקרת את הכדור, הקליע נורה, נעילת המכלול משתחררת, המכלול נע לאחור, חולץ את התרמיל הריק ופולט אותו ולבסוף ננעל שוב מאחורי המחסנית, בהמתנה ללחיצת ההדק הבאה. במידה וההדק עדיין לחוץ, המכלול משתחרר, כדור נוסף נורה והתהליך חוזר על עצמו שוב. כך מתבצע ירי אוטומטי. לשם השוואה, רובי הסער פועלים בשיטת "המכנס הסגור", בה הסדן גורף את הכדור וננעל, ובזמן הלחיצה על ההדק הפטיש משתחרר וגורם לנקירה.תת-המקלע עושה שימוש במנגנון ירי ב"מכנס פתוח" כדי להשיג קצב אש גבוה ולהימנע ממצב בו לאחר צרור ארוך נותר כדור בבית הבליעה הלוהט ועקב זאת נורה ללא נקירה ומביא לפליטת כדור מסוכנת.

במלחמת העולם השנייה זכה התת-מקלע לשימוש נרחב בצבא האדום בגלל הצורך לחמש במהירות המוני טירונים בנשק קל לתפעול ולייצור. כמו כן, זכה תת-המקלע לפופולריות ביחידות קומנדו.

כיום ישנם גם כלי נשק שפותחו סביב תחמושת ייחודית ולכן אינם עונים לאחת מההגדרות הנ"ל. דוגמה לנשק כזה הוא ה-P90 של חברת FN Herstal הבלגית. רובה המיקרו-תבור מאפשר שימוש הן בתחמושת 5.56 מ"מ של רובה סער והן בתחמושת 9 מ"מ ובזכות תצורת הבולפאפ שלו, הוא קצר יחסית ויכול לשמש גם כתמ"ק (עם תחמושת ה-9 מ"מ).

בין התת-מקלעים המפורסמים ניתן למנות את העוזי, ה-פפ"ש, ה-MP5, ה"טומיגאן" והסטן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.