רגש

רגש הוא מונח המתאר הן חוויה סובייקטיבית מודעת והן סט של מאפיינים נצפים הכוללים מצב מנטלי, דפוס פעילות של מערכת העצבים והתנהגות אופיינית, המתרחשים במקביל לחוויה הסובייקטיבית. שני התיאורים מכוונים לאותה התופעה הנקראת רגש, כאשר תיאוריות פסיכולוגיות ופילוסופיות רבות נבנו על מנת לתאר את טיב הקשר בין הגורמים השונים הנצפים לבין החוויה המודעת[1]. עם זאת ישנם חולקים על הגדרה זו, ואין קונצזוס בקהילה המדעית לגבי ההגדרה הנכונה לרגש[1]. נוסף למחקר הפסיכולוגי והפילוסופי הרגש נידון גם בתיאולוגיה, כאשר ישנם זרמים המייחסים לרגש חשיבות מרכזית[2].

Plutchik-wheel-hebrew
גלגל הרגשות של רוברט פלוצ'יק

הרגש בעולם החי

חוקרים שונים קבעו רשימות שונות של רגשות. שני הרגשות המופיעים בכל הרשימות, ומאפיינים גם רגשות של בעלי חיים באופן כללי, הם כאב והנאה. שני רגשות אלו אינם נלמדים, ומופיעים גם אצל בני אדם הסובלים מלקות שכלית. רגשות נוספים שמיוחסים לבעלי חיים, הם למשל: פחד, שמחה, התרגשות, עצב, קנאה, כעס, תסכול ויאוש. במחקר שנעשה על חולדות, הוכנסו זוגות של חולדות לתוך תאים, כאשר אחת מהחולדות כלואה בתוך כלוב קטן ללא יכולת לצאת והשנייה חופשיה בתא. בניסוי אחד, החולדות למדו לפתוח את דלת הכלוב ועשו זאת מהר יותר (בממוצע כ-7 ימים) ובתכיפות גבוהה יותר (כ-75% מהחולדות), יחסית לניסוי הביקורת בו הכלוב היה ריק או הכיל חפץ בדמות חולדה. בניסוי שני, התא כלל כלוב נוסף שהכיל שוקולד. לאחר 6 ימים, חולדות פתחו דלת הכלוב בו הייתה החולדה הכלואה באותה תדירות שפתחו את דלת הכלוב שהכיל שוקולד[3]. תוצאות המחקר פורשו כעדות להתנהגות אמפתית של החולדות, אך יש החולקים על פרשנות זו[4].

היבטים התנהגותיים

רגשות ומצב רוח יכולים להשפיע על ההתנהגות של האדם[5].

כאשר אדם חש רגש, הדבר ימצא לרוב ביטוי בהתנהגות, כגון שינוי בהבעת פנים, דמע, תקיפה, בריחה. ניתן לומר שרגש הוא תבנית המארגנת התנהגויות. לעיתים אנו רוצים לחוות רגש כזה או אחר, כגון השגת תענוג או הימנעות מכאב. במקרים כאלה ניתן לומר כי הרגש מהווה מוטיבציה, אשר מביאה אותנו לתאם סדרה של תגובות והתנהגויות על-מנת להגיע אל הרגש המבוקש.

היבטים קוגניטיביים

קיים קשר בין רגשות וזיכרון, כך שהרגש יכול להשפיע על תהליך הקידוד והשליפה של מידע מהזיכרון[5].

בנוסף, קיים קשר הדדי בין הרגש לחשיבה[5]. תגובות רגשיות יכולות להצביע על תועלת או נזק אפשריים לרווחתו של האדם ובכך משמשות לתעדוף של פעולות ותהליכים קוגניטיביים מסוימים[6]. הרגש יכול לשמש כרמז היוריסטי שממנו ניתן לפרש את התגובה לגירוי, אדם או אירוע מסוימים[5]. משום שהתחושה של הרגש יכולה להיות מעורפלת ישנה נטייה לפרש את משמעותה על פי ההקשר. באופן זה עוררות רגשית בתגובה לנהג שנדחף למסלול יכולה להתפרש ככעס בעוד שעוררות רגשית בתגובה למפגש עם אדם מושך יכולה להתפרש כאהבה[5].

השפעה נוספת של החשיבה על הרגש יכולה לבוא לידי ביטוי בהפעלה של סכמה בעלת אופי רגשי. כגון סטריאוטיפ שיכול להוביל לדעה קדומה[5].

רגשות שמבטא האדם יכולים להשפיע לא רק על עצמו אלא גם על האחרים הצופים בו. בנושא זה עוסק המודל רגשות כמידע חברתי של ואן קליף[7].

למרות כל אלו אנשים רבים מדווחים שהם מתקשים לשים לב למצבם הרגשי, עד שאדם אחר מציין זאת בפניהם, באופן שמפנה את תשומת לבם לרגשותיהם הנוכחיים[8].

היבטים חברתיים

Tahouafilles
הבעות פנים הן אחת הדרכים הבלתי מילוליות שבאמצעותן ניתן להתרשם מרגשות הזולת.

האדם מנסה לגבש התרשמות מדויקת אודות האנשים בסביבתו על ידי תהליכים שונים של תפיסה חברתית. כחלק מתהליך זה נעשה ניסיון תמידי להבין את רגשותיו של האחר[5]. עם זאת במקרים רבים אנשים מנסים להימנע מלחשוף את רגשותיהם. לא רק זאת, אלא שבמצבים מסוימים אנשים ינסו להביע רגשות מוגזמים או כוזבים כדי לשרת את מטרותיהם. ניתן לראות זאת בתהליכים חברתיים רבים כמו ניהול משא ומתן או שיווק ומכירה[5].

משום ששאלה ישירה אודות רגשותיו של הזולת לא תמיד תניב תשובות המשקפות את רגשותיו כפי שהוא תופס אותם, נוצר הצורך להיעזר ברמזים השייכים לתקשורת בלתי מילולית. רמזים אלו כוללים שפת גוף והבעת פנים[5].

מעבר לרגשות אותם חווה כל אדם באופן נפרד, רגש קבוצתי מתייחס לרגשות המשותפים לקבוצה חברתית.

ניתן לקבל מידע חברתי רב מהבעת הרגשות שלנו ושל אחרים בסביבתנו לפי הערכת רגשות. לפי יוסף פורגאס[9], מצב רוח חיובי אצל אדם יכול להשפיע על קבלת ההחלטות שלו לחיוב. לדוגמה, כאשר אדם נמצא במצב רוח טוב, הוא מפרש את ההשלכות של לקיחת סיכונים בצורה יותר חיובית. כמו כן, ישנה השפעה על קבלת החלטות גם במצב רוח שלילי הגורם לתפיסה שהעולם יותר מאיים. במצב זה, האדם יתרחק מלקחת סיכונים ויהיה יותר מחושב בקבלת ההחלטות שלו על מנת למנוע הפסדים. בנוסף, אנשים יכולים להשתמש בידע הרגשי שלהם כדי להבין מה קרה לבנאדם ומה תפקידו במצב מסוים כתוצאה מההבעות הרגשיות שלו. לדוגמה, כעס נוצר כתוצאה מהערכה של חוסר צדק, אדם יכול להבין מהבעת הכעס של אדם אחר כי הוא קיבל יחס לא הוגן ובנוסף לכך ניתן גם להבין מי הסיבה לחוסר הצדק, על ידי ההבחנה כלפי מי מכוון רגש הכעס[10].

ניתן לקבל מידע רב מרגשות המובעים גם במשא ומתן. לפי וואן קליף ועמיתיו[11], בניסוי המורכב מכמה שלבים בדקו כיצד הבעת רגשות של כעס ושמחה דרך טקסט משפיעה על ההצלחה או הכישלון של משא ומתן. מצאו כי כאשר אדם מביע כעס בטקסט כלפי המשא ומתן, היריב מבין לפי הבעתו כי הוא עלול לפרוש כל רגע ובכך בא יותר לקראתו. עם זאת, כאשר אדם מביע שמחה כלפי המשא ומתן, היריב מבין מהבעתו כי הוא שמח בחלקו וכתוצאה מכך משאיר את הרף של המשא ומתן גבוה ולא בא לקראתו. כלומר, אנשים אשר מביעים כעס בתהליך של משא ומתן הורידו בצורה משמעותית את הדרישות של היריבים שלהם כתוצאה מהפחד שיוותרו, יותר מאשר אנשים אשר מביעים שמחה. נמצא לפי וואן דורן ועמיתיו[12] על ההשפעות החברתיות של הרגש, כי ביטוי הרגשות על ידי אנשים לא רק נותן מידע על אותו אדם ומצבו, אלא גם על מצבים חברתיים שונים. בין היתר, נמצא כי רגש יכול להביע לאדם האם מדובר במצב חברתי של תחרות או שיתוף פעולה. נמצא גם כי מצבים חברתיים בין שני גברים נתפסים כיותר תחרותיים, כאשר אותם מצבים עם נשים נחשבים כיותר משתפי פעולה. בהמשך למחקר נמצא כי גם הבעות הפנים משפיעות על התפיסה החברתית. כאשר הבעות הפנים הינן חיוביות כמו חיוך, המצב החברתי נתפס כשיתוף פעולה. בהבעות פנים שליליות כמו הבעה של כעס, המצב החברתי נתפס כתחרותי יותר.

מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים

המרכיב הבולט ברגש הוא התחושה הסובייקטיבית שאותה אנו "חשים". היות שתחושה זו היא סובייקטיבית, ייתכן כי אותו רגש נחווה שונה אצל בני אדם שונים. המחקר הראה[דרוש מקור] כי לתחושה אישית זו נלוות גם עוררות פיזיולוגית, כלומר פעילות של איברים פנימיים כגון שינויים בלחץ הדם, בלחות העור ועוד. קיימת מחלוקת בין החוקרים בשאלה האם לכל רגש ישנו ביטוי פיזיולוגי נפרד.

בהתאם לכך, ניתן לתאר רגשות כגון אהבה, שנאה, אומץ, פחד, הנאה, עצב, גועל הן במונחים פיזיולוגיים והן במונחים פסיכולוגיים. למשל, רגש יכול להביא מבחינה פיזיולוגית לשינויים בקצב הלב, הזעה או התכווצות שרירים בפנים המביעים רגשות מסוימים. ואילו מבחינה פסיכולוגית, רגש יכול להביא להערכות מסוימות שהאדם עושה לגבי מצבו האישי, ולפעול לפי הערכות אלו, אפשר גם לזהות רגשות על-פי הזזת איברים כמו העיניים הפה ואפילו הגבות.

בעוד שההמיספרה השמאלית של המוח הגדול היא הדומיננטית בתפקודי השפה בקרב כ- 90% מהאוכלוסייה, ההמיספרה הימנית מעורבת בשליטה על הפרוזודיה ובהבעה וזיהוי של רגשות בטון הדיבור[13].

תאוריות לגבי הפיזיולוגיה של הרגש

עוד ביוון הקדומה, העלה קלאודיוס גלנוס את תאוריית ארבע הליחות הטוענת כי לרגשות יש ביטויים פיזיולוגים. גלנוס איבחן כי לאדם ישנם 4 נוזלי גוף (מרות) בסיסיים. לכל מרה הוא ייחס תכונות משלה, כך שכאשר רמה של נוזל מסוים נמצאת בכמות גבוהה יחסית, הוא אמור לפי גלנוס לחוש רגשות מסוג מסוים, בהתאם לתכונות שיוחסו למרה הספציפית. למשל, אדם בעל מרה צהובה (רמה גבוהה של נוזל צהוב) יהיה אדם כועס. ביטוי שכיח שמקורו בתאוריה זו הוא "מרה שחורה" כביטוי לרגשות עצב, צער או דיכאון.

התאוריה ה"עממית" בנושא הרגש, טוענת כי לאחר שאנו "רואים" גירוי מפחיד, נעבור לתגובת הילחם-או-ברח, הכוללת בין השאר עלייה וירידה בדופק, שינויים במתח שרירים ובגמישות עור, שינויים בבטן. כלומר על האורגניזם שחש בסכנה להחליט האם לתקוף או לברוח. התגובה היא פיזיולוגית. חוקרים בתחומי הביולוגיה והפסיכולוגיה הציעו תאוריות אחרות.

  • צ'ארלס דרווין כתב כי לרגשות יש פונקציה של קיום, הם חלק מתהליך הברירה הטבעית. הרגשות נבחרו על ידי בעלי החיים ובני האדם במהלך האבולוציה כי סיפקו תשובות לבעיות ספציפיות. למשל - כשכלב מפחד הוא חושף שיניים. חשיפת שיניים זו משדרת לכלב העומד מולו על תוקפנות. מכאן שתוצאת הפחד היא אימוץ תוקפנות. תאוריה זו אומצה על ידי האתולוגים שונים שהמשיכו במחקרים בנושא.

החוקרים ג'יימס ולאנג הציעו מודל חדש להבנת התהליך (James-Lange theory of emotion), אשר זכה לשם התאוריה האינטואיטיבית: לפי מודל זה מסקנות מודעות לגבי מה שאנו "חשים", נוצרות בתגובה לשינויים פיזיולוגיים המתרחשים בגוף. האדם רואה גירוי מפחיד, בעקבותיו הוא תופס את הגירוי הזה. כלומר לפי תאוריה זו ראשית אנו "תופסים" את הסיטואציה, בעקבות תפיסה זו ישנה עוררות פיזיולוגית. רק בשלב האחרון אנו מפרשים את העוררות הפיזיולוגית וחווים רגש. לדוגמה במקרה של רעש מפחיד, קודם נשמע את הרעש, בעקבותיו תתרחשנה תגובות גופניות שונות כגון עליה בלחץ הדם, ופירושה של התגובה הפיזיולוגית יהיה הרגש המתאים. לפי מודל זה תגובה פיזיולוגית היא חיונית כדי לחוות רגש. ביום יום, אנו נוטים להגדיר רגש בצורה מציאותית (פרפרים בבטן). התחושות הללו נחוות לא מיד לאחר האירוע המפחיד, אלא רק לאחר התפיסה של המצב. משמע, הבנתו וראייתו כמפחיד או אחר ורק אז אנו מרגישים ופועלים בהתאם להערכתנו את המצב.

על פי תאוריה זו אנו יכולים להרכיב פרופיל של שינויים פיזיוליוגיים לפי רגשות שונים. כך, שישנם שינויים ספציפיים המתאימים לכל רגש. הגוף קורא את המצב ועל פי זה הוא מגיב בצורה סלקטיבית עם מאפיינים ביולוגיים שונים לכל רגש. ראיה מחקרית שהובאה כתומכת בתאוריה: כאשר פוגעים באזורים שונים בעמוד השדרה של בעלי חיים רואים שככל שהפגיעה גבוהה יותר יש פחות עוררות רגשית. ניתן לראות בדבר ראיה לכך שהרגש הוא דבר המתבטא לאחר התפיסה החושית של מה שקורה: בעקבות הפגיעה בעמוד השדרה החיה מקבלת פחות מסרים מבחוץ, ולכן יש פחות עוררות רגשית.

אולם בתאוריה זו נמצאו מספר בעיות, אחת מהן היא הממצא שאנו חשים במוח רגשות הרבה אחרי שהמרכיבים הפיזיולוגיים נגמרים.

תאוריה אחרת, Canon Bard model, הציעה גישה שונה: לפי תאוריה זו קיים פיצול של עוררות רגשית מהרגש. האדם רואה גירוי מפחיד ותופס את המצב כמסוכן ובו זמנית הוא חש עוררות פיזית וגם מרגיש פחד. לפי תפיסה זו המוח מפעיל בנפרד את התהליכים הגופניים ואת התהליכים הקוגניטיביים הקשורים לרגש.

התאוריה של Jerom and Singer משנות ה-60 טוענת שבמקרה שלא נצליח לפרש ולתייג את העוררות הפיזיולוגית, לא נחוש רגש. גם מודל זה מציע שישנם שלבים בתהליך הרגש, כאשר בשלב הראשון האדם צופה באירוע מפחיד ותופס את המצב כמצב סכנה. בשלב השני מתבצעים שני דברים במקביל: עוררות פיזיולוגית ותיוג קוגניטיבי המייצרים ביחד את הרגש המתאים, ועד אשר נצליח להבין, להסביר ולתייג את העוררות הפיזיולוגית לא נוכל באמת להרגיש.

התאוריה של סטנלי שאכטר לגבי קיומה של פרשנות קוגניטיבית של גירויים ומצבים פיזולוגיים היוותה נקודת ציון חשובה במחקר הרגש, אשר גילה כי עוררות פיזיולוגית משפיעה על עוצמת הרגש ולא על סוגו. שאכטר הזריק לנבדקים שלו אדרנלין, חומר מעורר. לחלק מהנבדקים נאמר שזהו חומר מעורר ולכן קצב הלב שלהם צפוי לעלות. לחלק מהנבדקים הוזרק פלצבו. במהלך הניסוי שהה עם הנבדק בחדר "משתף-פעולה" אשר הפגין שמחה או כעס. המשתתפים אשר להם הוזרק פלצבו דיווחו על מצב רגשי גבוה בהסתברות נמוכה וללא קשר לצורת ההתנהגות של משתף-הפעולה, בהשוואה לנבדקים אשר הוזרק להם אדרנלין. הנבדקים התמימים אשר להם נאמר כי לחומר לא תהיה כל השפעה, דיווחו על תחושת כעס בהסתברות גבוהה בהרבה כאשר משתף-הפעולה הפגין התנהגות "כעוסה" ובצורה דומה דיווחו על תחושת "שמחה" כאשר משתף הפעולה הפגין התנהגות כזו. כמו קאנון ובארד, הציע סטנלי שאכטר (בשנת 1975) השערה כי אנשים מפרשים את העוררות הפיזיולוגית בהתאם לגירויים שעוררו אותה, בהתאם למצב הקוגניטיבי ובהתאם לניסיון העבר שלהם. תוצאות המחקר איששו את השערתו. ההסבר שנתנו שאכטר וזינגר לתוצאות הוא שממצאים אלו נוגדים את התאוריה של קאנון ובארד, אשר טענו כי הקורטקס (כלומר הקוגניציה) הוא שמפעיל בנפרד את התגובות הרגשיות והגופניות, וכן טענו כי יש כאן ממצא המתאים יותר לתאוריה של ג'ימס-לאנג, משום שהעוררות הפיזיולוגית "נחוותה" כרגש אצל נבדקים אשר לא הוזהרו מראש כי החומר גורם לעוררות. לפיכך נמצא כי חווית הרגש היא תוצאה של יחסי-גומלין בין הקוגניציה ובין העוררות הפיזיולוגית. העוררות הפיזיולוגית משפיעה על עוצמת הרגש, אך לא על סוגו.

הביקורת על התאוריה של שאכטר מסתמכת על ממצאים המראים כי קיימים הבדלים כלשהם בין מצבי רגש שונים מבחינת העוררות במערכת העצבים האוטונומית. הבדל כזה ניתן למצוא גם במגוון הגדול של הבעות פנים אשר נמצאו מתאימות לסוגים מאוד מדויקים של רגש.

הפילוסוף האנגלי ג'רמי בנת'ם כתב "הטבע הציב את האדם תחת שני אדונים, כאב ועונג. רק הם יכולים להורות לנו מה עלינו לעשות, ומה נעשה בפועל. מצד אחד דגל הטוב והרע, ומהצד השני שרשרת הגרימה, מחוברים לכס מלכותם. הם מושלים בנו בכל אשר נעשה, נאמר ונחשוב..."
תחושות הכאב והעונג נמצאות אצלינו מלידה. הן אינן דורשות כל תובנות. הרתיעה מכאב והמרדף אחרי העונג מעצבים את עולמנו הרגשי החל מיום הוולדינו. גירויים המלווים בכאב יוצרים רגשות כגון: פחד, כעס ותיעוב. התענוג וההנאה הם המקור לרגשות שמחה אהבה וציפיה. תפישת העצמי המתגבשת ביחס לעולם הכאב והעונג, היא הקובעת את עולמנו הרגשי ואת תגובתינו לגירויים.

לדוגמה, חוויה טראומטית המלווה בכאב עז, כמו פציעה בתאונת דרכים, עלולה לגרום להרגשת פחד מנהיגה ברכב ואף מנסיעה בו כנוסע, לעיתים עד כדי תגובות פיזיות של הגוף. במקרים רבים, פרטי הטראומה נקברים במעמקי התת-מודע - אך התגובה הפיזית פועלת בצורה אוטומטית - מבלי שאנו מודעים בדיוק לסיבה. הפחד הופך ל פוביה ומגיע לידי ביטוי בהימנעות מחשש לתגובות הפיזיות הקשות של הגוף. במקרים כאלה ניתן לטפל בשיטת טיפול קוגניטיבי התנהגותי Cognitive Behavioral Therapy – CBT שיטת טיפול נקודתית שנמצאה יעילה בהרבה המקרים.

רגשות לפי גישת התקשורת הלא אלימה

לפי הגישה תקשורת לא אלימה של הפסיכולוג מארשל רוזנברג, רגשות, כמו כל תופעה אנושית, נוצרים תמיד מהמפגש בין צרכים לבין מציאות שממלאת או לא ממלאת אותם. כאשר צורך מתמלא, מתעוררים רגשות נעימים, וכאשר צורך לא מתמלא, מתעוררים רגשות לא-נעימים. רוזנברג מדגיש כמה דברים לגבי רגשות: ראשית, כל הרגשות הם חיוביים, במובן שכולם יכולים לשרת אותנו, על ידי הגברת ודיוק המודעות שלנו לצרכים שלנו ושל זולתנו. לפיכך מוטב שנשתמש בהם למטרה זו ככל שניתן. שנית, כל הרגשות הם באחריותו המלאה של המרגיש, כיוון שהם נובעים מצרכיו, ואף גורם חיצוני לא יכול לגרום לאף אדם להרגיש רגש כזה או אחר. כראייה לכך, הוא מציג מקרים בהם אותו גירוי, אפילו קיצוני וקשה במיוחד כמו אונס ורצח של קרובי משפחה, עורר באנשים שונים רגשות שונים. שלישית: רגשות הם נפרדים ומובחנים ממחשבות, מתצפיות, מצרכים ומפעולות. לכן כאשר אדם מנסה לדבר על רגשותיו, כדאי לו לנסות להימנע מלערבב את האחרונים בתיאורו, כדי להימנע מבלבול מסוכן. לכן כדאי לו לנסות להימנע מלומר: "אני מרגיש פגוע/נטוש/נבגד/לא-מובן/מנוצל/מחולל" כיוון שכל אלה אינם רגשות אלא פעולות שהוא חושב שנעשו עליו. באותו אופן כדאי לו לנסות להימנע מלומר: "אני מרגיש ש..." כי ההמשך לניסוח כזה הוא ברוב המקרים לא רגש (לדוגמה: "אני מרגיש שאתה לא אחראי" - מחשבה; "אני מרגיש שאני צריך אהבה" - צורך; "אני מרגיש שאת שוכבת עם מישהו אחר" - תצפית או מחשבה).

הבחנה בין רגש למושגים אחרים

חוקרים רבים[דרוש מקור] מבחינים בין תחושות לרגשות, כאשר תחושות מתייחסות למידע הנקלט בחושים. חלקם מאמינים שרגשות יכולים להתעורר באופן לא מודע, ולכן רגש הוא תופעה יותר כללית מהביטוי הסובייקטיבי של התחושות. תחושות יכולות גם להתייחס באופן מצומצם יותר לחוויה של השינויים הגופניים.

הבחנה נוספת מתמקדת בהבדל שבין רגש והגורם לרגש. למשל, האם מחשבות על אדם אהוב הן הגורמות לרגש האהבה או שמחשבות אלה הן חלק מהרגש עצמו? דרך אחת לפתור נושא זה[דרוש מקור] היא לראות האם הרגש יכול לקרות באופן שאינו תלוי במחשבות אלה. לכן, מחשבות לגבי אדם או מצב מסוים יכולות שלא להיות חלק מרגש האהבה, היות שאדם יכול לחוות את אותו הרגש לגבי דברים רבים אחרים. אולם, האם ניתן לחוש אהבה ללא מחשבה כלשהי על מושא האהבה? אם התשובה לכך היא שלילית, נציין כי מחשבות על אובייקט נאהב הן חלק מהרגש עצמו. יש תאורטיקנים הטוענים שלפחות מספר רגשות יכולים להיגרם ללא כל מחשבה, או למעשה ללא פעילות קוגניטיבית כלל. הם מצביעים על תגובות מיידיות וגם על רגשות משוערים של תינוקות ובעלי חיים כהצדקה לטיעון זה. הוויכוח לגבי נקודה זו עדיין מתקיים והוא מייצג הבחנה מהותית בין מה שקרוי תאוריות "קוגניטיביות" של רגשות ותאוריות "שאינן קוגטיניביות" של רגשות, כאשר תאוריות שאינן קוגניטיביות של רגשות מתייחסות למרכיבים אחרים של רגשות, דוגמת תגובות גופניות, כמהותיות.

הבחנה נוספת וקשורה היא בין רגש ותוצאות הרגש, בעיקר התנהגויות וביטויים רגשיים. אנשים בדרך כלל מתנהגים בדרכים מסוימות כתוצאה ישירה של מצבם הרגשי, כמו בכי, רצון להילחם או לברוח. אך אם אדם יכול להרגיש רגש ללא ההתנהגות הנלווית, ניתן להתייחס להתנהגות כאל חלק שאינו מהותי ברגש עצמו. יש חוקרים[דרוש מקור] המאמינים בגישה פונקציונליסטית לרגשות והם מצביעים על כך שרגשות התפתחו לצורך תפקוד מסוים, כמו למשל לשמור על ביטחונו של האדם. אם ההתנהגויות המשויכות לרגש הן הגורם הקובע לעצם קיומו של הרגש, הרי שהתנהגות מוכוונת מטרה צריכה להיחשב כמהותית לרגש עצמו. אך משום שאנו מכירים בכך שההתנהגות אינה צריכה בהכרח לקרות, אנו יכולים להסיק שרגשות מערבים מה שאנו קוראים נטיות התנהגותיות. כך למשל, פחד מערב את הנטייה לברוח, והכוונה היא לכך שהסבירות לכך שאדם יברח ממצב מסוים גדלה כאשר הוא חווה פחד.

היבטים מחקריים

המחקר בנושא הרגש הציב בפני המדע בכלל ובפני הפסיכולוגיה בפרט קושי מיוחד, משום שקשה לצפות רגשות ועל רגשות, וקשה לשלוט עליהם ולעורר אותם. אם כך, כיצד מודדים רגש? אפשר למדוד קצב לב ומרכיבים פיזיולוגיים, אולם אין זה מספיק כדי למדוד את המורכבות של התופעה. ניתן לשאול את הנבדק (אינטרוספקציה) ולנתח את דיווחו העצמי. הבעיה עם דיווח-עצמי היא האמינות של השאלון. זאת בין היתר, כיוון שישנם אנשים החוששים לגלות את רגשותיהם לעצמם או לזולת, מדחיקים אותם, משנים אותם או מדווחים דיווח כוזב.

חוקרים מסוימים [דרוש מקור] ניסו גם לסווג רגשות: לפי עוצמתם או לפי המידה בה הם קשורים להתנהגות מסוימת. למשל, מהי מידת הרגש שתביא אדם לרצוח את רעהו. או להפך, רגשות אחרים הקשורים לחוסר הנעה, כגון אלה הקשורים לדיכאון.

סיווג עוצמת רגש על פי הרצון להתקרב אל מושא אהבה, אף הוא בעייתי. כיוון שאהבה היא רגש בעל פנים רבות, אדם יכול לאהוב סוג מסוים של מזון, או לחלופין לאהוב אדם אחר. כיצד אם כך עלינו למדוד רגש זה? לפי אותו סולם מדידה? היו שניסו לסווג רגשות על פי המידה בה הם שגורמים לחוסר סדר בתודעה או לארגון ומיקוד [דרוש מקור].

אטימולוגיה

השורש ר.ג.ש. מופיע בתנ"ך שלוש פעמים בעברית, כולן בספר תהילים,[14] ושלוש פעמים נוספות בארמית בספר דניאל.[15] פרשני המקרא בדרך כלל פירשו את המילה במשמעות אספה והתקבצות.[16] בתלמוד מוזכרת המילה גם במשמעות שימת לב,[17] או זעזוע והשתנות.[18]

ראו גם

ספר: רגשות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Barrett, L. F., Mesquita, B., Ochsner, K. N., & Gross, J. J. (2007). The experience of emotion. Annu. Rev. Psychol., 58, 373-403.
  2. ^ שמיר, א' (2001). אהבתו של ר' חסדאי קרשקש, מרכזיות רעיון האהבה במשנתו של רח"ק והפולמוס עם הרציונאליזם היהודי ורעיון האהבה הנוצרי (עבודה לשם קבלת תואר מוסמך במחשבת ישראל), האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים.
  3. ^ Inbal Ben-Ami Bartal, Jean Decety Peggy Mason, Empathy and Pro-Social Behavio r in Rats, Science 334; 6061 2011
  4. ^ Alan Silberberg, Candice Allouch, Samantha Sandfort, David Kearns, Heather Karpel, Burton Slotnick, Desire for social contact, not empathy, may explain “rescue” behavior in rats, Animal Cognition, 2014 doi: 10.1007/s10071-013-0692-1
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 5.8 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  6. ^ Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
  7. ^ Van Kleef, G. A., De Dreu, C. K., & Manstead, A. S. (2010). An interpersonal approach to emotion in social decision making: The emotions as social information model. Advances in experimental social psychology, 42, 45-96
  8. ^ By Schooler, Jonathan W.; Mrazek, Michael D.; Baird, Benjamin; Winkielman, Piotr. Mikulincer, Mario (Ed); Shaver, Phillip R. (Ed); Borgida, Eugene (Ed); Bargh, John A. (Ed), (2015). APA handbook of personality and social psychology, Volume 1: Attitudes and social cognition. APA handbooks in psychology., (pp. 179-202). Washington, DC, US: American Psychological Association, xlix, 982 pp.
  9. ^ Forgas P. Joseph (1995), Mood and Judgment: The Affect Infusion Model (AIM), Psychological Bulletin, 117(1), 39-66.
  10. ^ Hareli S., Hess U. (2010), What emotional reactions can tell us about the nature of others: An appraisal perspective on person perception, Cognition and Emotion, 24(1), 128-140.
  11. ^ Van Kleef, G., De Dreu, C. & Manstead, A. (2004), The Interpersonal Effects of Anger & Happiness in Negotiations, Journal of Personality and Social Psychology, 86(1), 57-76.
  12. ^ Van Doorn, E., Heerdink, M., Van Kleef, G., (2012), Emotion and the construal of social situations: Inferences of cooperation versus competition from expressions of anger, happiness, and disappointment, Cognition and Emotion, 26 (3), 442-461.
  13. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  14. ^ ספר תהילים, פרק ב', פסוק א', ספר תהילים, פרק נ"ה, פסוק ט"ו, ספר תהילים, פרק ס"ד, פסוק ג'
  15. ^ ספר דניאל, פרק ו', פסוק ז', ספר דניאל, פרק ו', פסוק י"ב, ספר דניאל, פרק ו', פסוק ט"ז
  16. ^ רש"י מצודת ציון רד"ק ועוד.
  17. ^ לדוגמה תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קט"ו, עמוד ב' "כשהיה עולה בסולם הרגיש בו"
  18. ^ לדוגמה תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד ב' "רגש עלמא" נזדעזע העולם
אימה

אֵימָה היא רגש חזק שאנשים חווים כאשר הם פוחדים, נבהלים, מבועתים או מזדעזעים, בעקבות סיטואציה שהם נמצאים בה. הסיטואציה יכולה לכלול שמיעת בשורה רעה, צפייה באירוע שלילי ובכל מקרה בו ההשפעה על האדם במישור הפיזי או הנפשי היא שלילית ומיידית.

כאשר אנשים חשים תחושה זו באופן טבעי בגלל אירוע מציאותי, היא לרוב שלילית. עם זאת, מקובל בעולם לגרום לרגש זה להתעורר באופן יזום על ידי מגוון פעולות ותחביבים, על-מנת להעלות את רמת האדרנלין בגוף, לחוש את הסכנה וליהנות, בלי להיות במצב מסכן חיים באמת. למשל: סרטי אימה, רכבות שדים, ספרות אימה ועוד.

אמון

אמון הוא תודעה, המבטאת יחס כלפי המציאות, בו מאמין נותן האמון כי הגורם בו ניתן האמון, יכיל תכונה מוגדרת אחת או יותר בעתיד. לדוגמה, לרוב נוטים להעניק בני אדם, ויצורים חיים אחרים, אמון בכוח המשיכה, כלומר, מניחים כי תכונת החפצים ליפול באין משען, תתקיים בעתיד.

אמון בין בני אדם, הוא הנחה של נותן האמון כי האדם בו ניתן האמון מסוגל ליכולת מסוימת, יתנהג בצורה מסוימת בעתיד, או יחוש יחס מסוים כלפי המציאות. לדוגמה, אדם יכול לתת אמון ברעהו, כי הוא מסוגל לבצע מטלה מסוימת (יכולת), יסכים לבצעה (התנהגות מסוימת), וישמח לבצעה (יחוש יחס כלפי המציאות).

אמנות פלסטית

אמנות פלסטית היא שם כולל לאמנויות שעוסקות בחומרים הניתנים לעיבוד בדרך כלשהי, כגון חימר, צבע, נייר או מתכות למיניהן. אמנויות המסווגות כאמנויות פלסטיות הן, למשל, ציור, רישום ופיסול; כמו כן, יכולה ההגדרה להתייחס לעיתים לאדריכלות, לעיצוב ולעבודות בעץ, באבן ובמתכות. זהו אחד הענפים המרכזיים באמנות בכלל, וככל הנראה הקדום ביותר. ציורי קיר ופסלונים נעשו עוד בשחר האנושות. עם השנים התבררה המגמה של האמנות הפלסטית להגיע לכדי יצירת העתק מדויק של המציאות, אך כאשר מטרה זו הושגה במידה רבה בתקופת הרנסאנס, התחילה מגמה הפוכה של שבירת צורות והצגת רגש במקום המציאות.

אשמה (רגש)

אשמה היא מצב רגשי בו אדם מאמין שהתנהג (כולל התנהגות פנימית – מחשבות, רגשות וכו') באופן לא מוסרי בכך שהוא עשה מעשה שהוא מאמין כי לא היה צריך לעשות (או לחלופין לא עשה מעשה שהיה צריך לעשות), מצב כזה מעורר רגש שלילי שאינו חולף במהירות.

רגש האשמה הוא ממשפחת "הרגשות של המודעות העצמית", ביחד עם בושה, גאווה ומבוכה. אדם המרגיש אשמה מצוי בקונפליקט פנימי בין התנהגותו לבין ערכים מוסריים שהוא מאמין בהם, המכונים גם מצפון.

בהתאם לכך, רגשות אשמה ובושה נוטים להופיע יחד לעיתים קרובות.

דכדוך

דכדוך הוא רגש של מצב רוח ירוד, עצבות ואנהדוניה (חוסר הנאה מפעילות). רגשות אלה עשויים להשפיע על תחושת הרווחה הנפשית של האדם, ועל התפקוד הגופני והחברתי שלו. תחושת דכדוך נחשבת לתגובה נורמלית למצבי חיים שונים, והיא עשויה לחלוף כעבור פרק זמן סביר. זאת בניגוד לדיכאון קליני, שמהווה הפרעה נפשית בעלת תסמינים חמורים, ועלולה להימשך זמן רב.

מצב הרוח המדוכדך עשוי לכלול תחושות של חוסר ערך, דחייה, ריקנות, עצבנות, חרדה, אשמה וחוסר אונים. הלוקים בו סובלים לעיתים מקושי להתרכז במטלות, בעיות בזיכרון, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, תחושה של חולשה פיזית, ואף כאבים.

תחושת דכדוך נלווית לעיתים למחלות וליקויים רפואיים-גופניים, מולדים או נרכשים, או לתרופות שונות, למשל במחלת אדיסון, מחלת הנשיקה, האטה בפעילות בלוטת התריס, נטילת סטטינים ועוד. בנוסף היא מאפיינת חלק מההפרעות הנפשיות, במיוחד הפרעות מצב רוח. היא עשויה ללוות גם הפרעות כגון הפרעת אישיות גבולית והפרעת הסתגלות.

תחושת דכדוך נוצרת לעיתים בעקבות אירועי חיים המעוררים רגש זה, ולעיתים זכרונות מאירועים אלו וחשיבה שלילית אודותיהם ממשיכים להזין את התחושות השליליות ולהגביר את חוסר האונים וחוסר התקווה. ניסיונות לשבירת "מעגל" זה הם אחד ממוקדי המחקר והטיפול בתחום הפסיכולוגיה החיובית.

התמודדות עם הדכדוך תלויה בחומרתו. כאשר הוא נמשך זמן רב ויש חשד להתפתחות דיכאון, חשובה אבחנה של מומחה בתחום (פסיכולוג או פסיכיאטר), שיכולה לכוון לטיפול המתאים.

השפלה (רגש)

השפלה היא תחושת אי-נוחות נפשית ובפרט תחושת פגיעה בכבוד, הנגרמת לאדם כתוצאה מיחס (אמיתי או מדומה) של אנשים אחרים: אליו, להתנהגותו או למאפיינים כלשהם הקשורים אליו. עוצמת תחושת ההשפלה קשורה בפער שבין הדימוי העצמי ותחושת הכבוד של המושפל לפני ואחרי שהושפל. במקרים קיצוניים עלולה השפלה לדחוף את האדם לביצוע פעולות קיצוניות, עד כדי התאבדות.

חיבה

חיבה היא רגש חיובי של שייכות וקירבה כלפי מישהו או כלפי דבר-מה.

החיבה יכולה להתעורר בשל סיבות רבות, למשל: זהות, דמיון, מציאת חן, או קבלה מידי האחר. הרגש נחשב מינורי לעומת רגש האהבה, ולעיתים אפשר לראות בו את הניצוץ הראשון של אהבה.

מילים נרדפות לרגש זה הן אהדה וסימפתיה.

חיל הפקחים האדומים

חיל הפקחים האדומים (באנגלית: Red Lantern Corps) הוא ארגון בדיוני המופיע בחוברות הקומיקס גרין לנטרן ביקום DC קומיקס. הארגון הופיע לראשונה בחוברת Green Lantern Vol.4 #25 מדצמבר 2007 ונוצר על ידי הכותב ג'ף ג'ונס והמאייר אית'ן ואן סקייבר.

חיל הפקחים האדומים הוא אחד מתוך שבעה חילות פקחים השואבים את כוחם מאור ספציפי מתוך הספקטרום הרגשי. החיל שיחק תפקיד מפתח כמשתתף קבוע באירועי "הלילה האפל ביותר", ולאחר אירועי פלאשפוינט החל בהרצת חוברות משלו. חברי החיל מתיישבים בכוכב הלכת איסמאולט, וכוחם מונע בידי רגש הזעם. כמה מהאיפיונים הרבים של החיל שאבו השראה מסרטו הפוסט-אפוקליפטי של דני בויל "28 יום אחרי".

הכותב ג'ף ג'ונס תיאר את חיל הפקחים האדומים בתור החיל האלים ביותר בקרב שבעת חילות הפקחים, שמתבסס על תגובה אלימה הנובעת מהתפרצות רגשית של רגש הזעם, מאשר על תוכנית מלחמה מתוכננת היטב. הוא מוסיף ומתאר את אטרוסיטוס בתור הפקח האדום העקבי ביותר, שרגשות הזעם נמצאים אצלו תחת שליטה, ומציין שתהיה לו בעיה לשלוט בחברי החיל הפראיים.

כעס

כעס הוא רגש, תגובה נפשית וגופנית. כעס מופיע לעיתים קרובות יחד עם תחושות של כאב וסבל, ועם חוויות של פגיעה, איום או סכנה. הכעס עשוי לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ולחשיבה שיפוטית.

בעברית קיימות מספר מילים המתייחסות לרגש הכעס. מילים כמו זַעַם, חרון, עֶבְרָה, קצף, חֵמָה רוגז, עצבנות, עצבים (סלנג) ורתחנות, משמשות על מנת לבטא עוצמות ומופעים שונים של רגש זה.

מוטיב (ספרות ואמנות)

מוטיב הוא יחידת משמעות (מילה, ביטוי, רעיון, נושא, דמות, חפץ תבנית, רגש, תחושה, בעיה, יסוד), אשר מופיעה מספר פעמים ביצירות אמנות.

המונח מתייחס לשני סוגים של מוטיבים:

מוטיב החוזר בתוך היצירה, ובכך מעצים אותה או מחבר בין חלקיה.

מוטיב החוזר ביצירות שונות - לעיתים אצל אותו יוצר ולעיתים בין יצירות של מספר יוצרים (המשתייכים לאותו הדור או לאותו זרם ספרותי או אמנותי). במובנו זה, נכתב גם "מוטיף" (Motif).

מלודיה

מֶלוֹדיה (מלעז; בעברית: לחן) היא קו של מנגינה – להבדיל מהרמוניה, שמורכבת ממקבצים של מספר צלילים המנוגנים בו-זמנית.

בכלי מקלדת, למשל מנגנת בדרך-כלל היד הימנית את המלודיה, והיד השמאלית את המרקם ההרמוני.

המלודיה היא לרוב מרכזו התמטי (הנושא) של שיר או יצירה.

מלודיה יכולה להיות בעלת אופי לירי (איטית, לרוב), מהירה, קופצנית וכדומה. מלודיה יכולה להביע תחושה או רגש מסוים.

משא ומתן

משא ומתן (בראשי תיבות: מו"מ) הוא כל תקשורת שהמטרה שלה היא לשכנע או להשפיע על הזולת.

משא ומתן הוא מושג חברתי בעל בולטות בתחומי מדעי החברה, הניהול והשיווק אשר בא לציין את תהליך התנהלותם של דברים (דיבור, שפת גוף, מהלכים) בין שני אנשים או יותר, לצורך חילופי דברים ביניהם.

במשא ומתן ניתן לדון הן בדברים מוחשיים כעצמים או כסף, והן בדברים שאינם מוחשיים כגון ידע, כישרון או קניין רוחני.

סובייקטיביזם

בפילוסופיה, הסובייקטיביזם היא גישתו של הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום, אשר טען שמוסרי הוא מה שקובע המצפון האישי. במילים אחרות, הרגש האישי הוא מה שקובע אם הפעולה היא לשבח או לגנאי. לפי יוּם, התבונה היא שמניעה את האדם לפעולה ולא הרגש (כך בניגוד לדעתו של סוקרטס). לפיו, התבונה תשאיר אותנו אדישים ביחס לפעולה המוסרית. מבחינתו של יום, תפקיד השכל הוא להתאים אמצעים לתכליות כאשר התכליות המוסריות נקבעות על ידי הרגש והתבונה רק מאפשרת לנו לבחור בין האפשרויות שיביאו אותנו אל המטרה. לטענתו, אין מקום לדיון אובייקטיבי במוסר כיוון שטענות מוסריות אינן משקפות מציאות; הן אינן הנחות עובדתיות שניתן לומר עליהן שהן אמת או שקר.

לטענתו של יום, לכל בני האדם ישנו רגש מוסרי מיוחד אותו הוא כינה: "רגש אהבת הבריות". כדי להסביר את הדמיון הרב שביחס בני האדם השונים לשאלות מוסריות רבות, יחס שאינו צפוי מצד מוסר שנקבע לפי רגש שרירותי, טען יום כי רגש אהבת-הבריות אינו שונה בהרבה בין בני אדם שונים, ולכן הוא מוביל את כלל החברה האנושית לפיתוח רגשות דומים של שבח או גנאי (כלומר חיוב או שלילה) כלפי בדיוק אותם מאורעות או מעשים. לעומת זאת, רמת הפיתוח של אותו הרגש יכולה להשתנות בין חברות שונות ותלויה בחינוך אותו מעניקה החברה.

את הסובייקטיביזם מקובל להנגיד לאובייקטיביזם.

עצב (רגש)

עצב הוא רגש המבטא תחושת צער של געגוע חיסרון או אובדן. מצבי רגש עזים יתבטאו בדרך כלל בבכי. השתקעות עזה וקיצונית ברגש זה עלולה לגרום בסופו של דבר לדיכאון, שהוא מצב רגשי פתולוגי, שמחייב לרוב התערבות של אנשי מקצוע; לעומת זאת חוויית עצב כחלק ממכלול רגשות ספונטניים במהלך החיים בריאה לנפש בראי הפסיכולוגיה המודרנית, כיוון שלא רצוי לדכא כל רגש באשר הוא, ומכלל הרגשות וגיוונם מביא לרווחה נפשית.

רגש העצב נחשב לרגש ההופכי לשמחה. שמות נרדפים נוספים בעברית לרגש זה הם: צער, יגון, תוגה, עגמה, דכדוך, נכאים וקדרות.

קנאה

קנאה היא רגש המתעורר אצל אדם, וכנראה גם אצל בעלי חיים מסוימים, בשל הצלחתו של פרט אחר ובשל תחושת נחיתות יחסית לפרט זה.

זהו רגש המתעורר באדם כאשר לזולתו יש דבר מה שהמקנא סבור שמגיע לו או נלקח ממנו.הקנאה מלווה לעיתים קרובות בהרגשת קיפוח, בתוקפנות וברצון לנקום.

בהקשר של יחסים בין בני זוג, קנאה היא חשד בבגידה, שמתעורר במקרה שבו בן הזוג מביע סימני חיבה כלפי זרים.

בעברית, לפועל "לקנא ל־" יש משמעות אחרת. היא מציינת תמיכה מוגזמת בדבר מסוים או ברעיון מסוים, והתנגדות קשה לכל מי שמנסה לפגוע בדבר זה. שם הפעולה של פועל זה הוא קנאות.

ריקנות

הריקנות מתוארת כתחושה מתעתעת, מכאיבה ומעיקה מאוד של "חוסר רגש" או חוסר אפקט, חוסר תחושה או חוסר תכלית.

הגדרה נכונה יותר היא שזו משקפת מצב בו חוסר או חוסרים מסוימים בחייו של הסובל תופסים את מיקוד המחשבה והרגש שלו בצורה אובססיבית, לעיתים לא-מודעת. הריקנות לעיתים קרובות מלווה מצבים דיכאוניים, בדידות, ייאוש, או הפרעות נפשיות כגון אישיות גבולית או פוסט טראומה. היא עשויה למצוא ביטוי בסוגים שונים של פגיעה עצמית, ובמקרים קיצוניים אף בהתאבדות.

הריקנות נוטה להיות מלווה בתחושת סבל רב, ניכור, אם זמנית או נרכשת, ולעיתים גם בשנאה עצמית. אנשים הנוטים להרגיש ריקנות בדרך כלל מגיעים מרקע משפחתי בעייתי. אם בכלל היה קיים גרעין משפחתי, התעלמו מצרכיהם, החשיבו אותם כ"סוג ב'", ניתוקים היו שכיחים, או שהייתה קיימת התעללות ממשית.

תחושת ריקנות יכולה גם להיות זמנית, כתוצאה של פרידה, מוות של אדם קרוב, או שינויים משמעותיים אחרים בחייו של האדם כגון כישלון בהגשמת מטרה שהאדם התכונן אליה במשך זמן ממושך, ונתנה לו טעם לחיים, כמו למשל נשירה ממסגרת לימודית נחשקת.

הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, הוגה שיטת הלוגותרפיה, סבר כי הריקנות היא שורש הבעיות של האדם המודרני. את הריקנות המודרנית שמאופיינת בתחושת עקרות וחוסר משמעות, והסימפטום הראשי שלה שעמום, הוא כינה בשם "ריק קיומי". לפי פרנקל שספרו המפורסם ביותר הוא "האדם מחפש משמעות", ברגע שהאדם ימלא לעצמו את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו, אליו יוכל להתכוון, ושלקראתו יוכל לחתור, ובו יוכל לשכוח את עצמו, הדבר יגלה את הוויתו האנושית האמיתית, ורוב הנוירוזות והבעיות שליוו אותו, תפתרנה.

במחשבה המדינית ריקנות מקושרת לעיתים לניהיליזם ואולי גם לאקזיסטנציאליזם.

בתרבות ובאמנות ניתן למצוא התייחסות לריקנות אצל אמנים כמו פרנץ קפקא, ז'אן-פול סארטר ואלבר קאמי. סרט ידוע שסוקר את הריקנות בפרוורים בארצות הברית הוא אמריקן ביוטי משנת 1999.

שמחה

שִׂמְחָה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח טוב ומרומם. לרוב בעקבות התרחשות או חוויה אותה הוא מפרש כחיובית מבחינתו באחד מהיבטי חייו, או בעקבות היזכרות בחוויה כזו.

השמחה יכולה להשתנות בעוצמתה כעוצמת ההתרחשות או הרגש - משמחה פשוטה המתבטאת כשביעות רצון עבור דבר שיכול להיות בעל משמעות קטנה בחיי האדם, ועד שמחה עוצמתית ומציפה כמו למשל אדם שפוגש אהוב אחרי שנים רבות, או אדם שצפייה מאוד משמעותית בחייו מתגשמת.

השמחה מקושרת עם רגשות חיוביים אחרים ועוצמתה תהיה קשורה בהם, כמו למשל תחושת חופש, עצמאות, הגשמה עצמית, אהבה, אנרגטיות, תחושת של מוגנות ושייכות, ועוד. הרגש ההופכי לשמחה הוא העצב.

שעמום

שעמום הוא רגש שלילי שקיים אצל מרבית היונקים ונובע מחוסר עניין בגירויים הפיזיים והרגשיים באותו רגע.

זהו רגש מכאיב, אשר מתעורר באדם כאשר אין לו עניין בעולמו הפנימי והחיצוני. בהתאם לכך, השעמום הוא מצב של אדישות או אפתיה החודר לתודעה כאשר האדם חש כי אין שום דבר מעניין או משמעותי לעשות. הביטוי החיצוני לשעמום הוא בדרך כלל ירידה בתנועתיות ולעיתים בהייה בעצם מסוים.

השעמום מלווה לעיתים קרובות בתחושת דיכאון ובחוסר אנרגיה ויוזמה.

המערכת הלימבית
אזורים מוחיים קליפת המוח הלימבית: פיתול החגורה (פיתול החגורה הקדמי, פיתול החגורה הקדמי העליון), הפיתול הפארהיפוקמפאלי • קליפת המוח הארובתית-מצחיתהיפוקמפוספורניקסאמיגדלהגרעין האקומבנסהיפותלמוסהגופים הדדייםתלמוס
תפקודים רגשות • מוטיבציהזיכרוןלמידההרחהתגובת הילחם או ברח • ויסות של מערכת העצבים האוטונומית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.