רגע של עברית

"רגע של עברית" היא פינה יומית בת כדקה בקול ישראל, העוסקת בלשון העברית ובתיקוני לשון.

הפינה, אחת מכמה שעסקו בסוגיות הלשון העברית שפעלו ברדיו בארץ, נוסדה בשנת 1971 על ידי יועץ הלשון הראשון של רשות השידור, אבא בֶּנְדָוִיד, שהיה עורכהּ. (קודם לכן, מ-1955 ועד 1970, הוגשה פינה במתכונת דומה על ידי יוסף מנחם מרגלית, בשם "עברית של יום יום".) במחצית השנייה שנות ה-70 הופסק שידורה, אך חודש כעבור זמן קצר בעקבות ביקוש המאזינים. מאז פרישתו של בנדויד בשנת 1982, עורכת וכותבת את הפינה יועצת הלשון של רשות השידור כיום, רות אלמגור-רמון.

בתחילה שודרה הפינה לפני חדשות השעה שבע בבוקר. במשך השנים שונה זמן השידור, והפינה שודרה בעיקר לפני חדשות השעה ארבע אחר הצהריים.

בשנים הראשונות העבירו הפינות, רובן פרי עטו של בנדויד, מסר חד וברור – הצגת שיבוש לשוני שכיח, וחלופה תקנית. הפינה זכתה לשבחים ולאהדת הציבור, ולצדן לפולמוס ציבורי ולביקורות של בלשנים ולשונאים, בהם חיים רבין, ראובן סיוון ומשה זינגר, שהתנגדו לנימה הפסקנית של הפינה, מכך שבנדויד פוסק בעניינים שלא הוכרעו על ידי האקדמיה ללשון העברית, ומכך שחלק מההצעות ל"תיקון" אינן סוגיה של תקינות לשונית, אלא עניין של טעם וסגנון אישי. בין מתנגדיו של בנדויד היו שכינו את הפינה "רש"ע" (ראשי התיבות של "רגע של עברית"). חמישה בלשנים, בהם ראובן סיוון, פרסמו בעיתונות קול קורא תחת הכותרת "רגע של עברית – לידי בלשנים", שבו דרשו להעביר את הפינה מידיו של בנדויד לידי ועדת בלשנים ומורים ללשון.

ב-1978 קיבלה האקדמיה ללשון העברית את האחריות לתיקונים ולהמלצות המוצגים בפינה.[1]
בעריכתה של אלמגור-רמון, התוכנית על פי רוב אינה פוסלת שימוש לשון מסוים, אלא מסבירה את שורשיו ויחד עם זאת מציעה חלופה.

בשנים הראשונות הופיעה הפינה כדיאלוג בין קריין לקריינית – דניאל פאר ועדנה פאר. בין מגישי הפינה במשך השנים: משה חובב, דן כנר, חיותה דביר וליאורה גושן. בשנים האחרונות מגיש אותה מנחם פרי.

בשנת תשל"ד-1974 זכה אבא בנדויד בפרס רשות השידור על הפינה. באותה שנה כונסו המלצותיו ב"מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה" – ספר פנימי של מרכז ההדרכה של רשות השידור, שהיה לתקן בכל מערכות החדשות בארץ.[2]

בשנת תש"ם הופיע בהוצאת המחלקה לחינוך מבוגרים שבמשרד החינוך הספר "רגע של עברית: לקט תיקוני לשון ששודרו בקול ישראל", שכתב שלום קרמר וערך אבא בנדויד.

בשנת 2001 הוציאה רות אלמגור-רמון את הספר "רגע של עברית", ובו אוסף קטעי הפינה ברדיו.

פרסומים

  • מדריך לשון לרדיו ולטלויזיה; אספו את החומר: אבא בנדויד, הדסה שי, ירושלים: רשות השידור – מרכז ההדרכה, תשל"ד.
  • שלום קרמר, רגע של עברית: לקט תיקוני לשון ששודרו בקול ישראל; ערך: אבא בנדויד, ירושלים: משרד החינוך והתרבות – המחלקה לחינוך מבוגרים, תש"ם. ‬(הופיע לזכרו של שלום קרמר)
  • 'רגע של עברית', הד החינוך, מינואר 97 - אפריל 97, ינואר 99 ואילך
  • 'רגע של עברית', לשוננו לעם מח תשנ"ז, 84, תשנ"ו 184, ועוד (פינות)
  • רות אלמגור-רמון, רגע של עברית; עיצוב ואיור: ציפי אליהו, ירושלים: צבעונים ('רגעים'), תשס"א 2001.[3]

לקריאה נוספת

  • נתן אפרתי, העברית בראי המדינה: מעמדה הציבורי של העברית מאז ייסוד המדינה, ירושלים: האקדמיה ללשון העברית ('אספות ומבואות בלשון'), תש"ע 2010.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 'אבא בנדויד', בתוך: משה בר-אשר (עורך), מחקרים בלשון, ב–ג (מוגש ... למר אבא בנדויד במלאות לו שבעים וחמש שנה), ירושלים: האוניברסיטה העברית ירושלים: המכון למדעי היהדות, תשמ"ז.
  2. ^ עמוס גורן, תענוגות העברית, מראה (מגזין בענייני מדינה, חברה ותרבות) 212 (י"ג אלול, התשע"ב, 31.8 - 14.9.2012).
  3. ^ הספר רגע של עברית באתר צבעונים הוצאה לאור.
אבא בנדויד

אַבָּא בֶּנְדָּוִיד (פָאיֶרְשְׁטֵין, י"ב בכסלו ה'תרע"א, 3 בדצמבר 1911 – כ"ה בטבת ה'תשנ"ה, 28 בדצמבר 1994) היה חוקר הלשון העברית, יועץ הלשון של קול ישראל בשנים 1959–1982. בתפקיד זה עיצב את הנורמות הלשוניות הנהוגות בשידורי הרדיו בישראל, הן בניסוח והן בהגייה. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תשכ"ז.

אבי רובינשטיין

אבי רובינשטיין (נולד ב-1959 בהוד השרון) הוא חידונאי, תשבצאי ומחבר חידוני טריוויה מגוונים, מחבר ומתרגם ספרים ופזמונאי.

ארי אבנר

ארי אבנר (כ"ד בתמוז תרפ"ה, 16 ביולי 1925 – כ"ד בשבט תשע"ב, 17 בפברואר 2012) היה מראשוני השידור העברי, חבר הנהלת האקדמיה ללשון העברית, עורך, מתרגם ומבקר ספרות ישראלי.

יוסף מנחם מרגלית

יוסף (יוסי) מנחם מרגלית (כ' באלול תרפ"ה, 11 בספטמבר 1925 – ל' בניסן תשס"ח, 5 במאי 2008) היה עיתונאי, עורך, סופר ועיתונאי ילדים ישראלי חתן פרס יציב לספרות ילדים (1955), מחנך, לשונאי, עורך ב"קול ישראל" וחקלאי איש כפר מל"ל.

עורך הירחון החקלאי "השדה" מ-1958 ועד 1996.

בעל הפינה "עברית של יום יום" בקול ישראל (1955–1970).

ישראלית שפה יפה

ישראלית שפה יפה הוא ספרו של הבלשן הישראלי גלעד צוקרמן. זהו ספר עיון אקדמי המכוון לציבור הרחב.

הספר פורסם בשנת 2008 בהוצאת עם עובד. הוא זכה לסקירה בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו, והפך לרב-מכר.רוביק רוזנטל כתב שהספר היווה אחת מ"עשר השערוריות הלשוניות של העשור".

מדיניות לשונית בישראל

המדיניות הלשונית של מדינת ישראל אינה מוגדרת בחוק יחיד והיא מורכבת יחסית, היות שישראל היא מדינת הגירה (מדינה קולטת עלייה), ולפיכך מספר השפות המדוברות בה רב, הן מבחינת המספר המוחלט של השפות המדוברות בה, והן מבחינת היחס בין מספר התושבים למספר השפות המדוברות. על-פי אתר האינטרנט "אתנולוג" (מהדורה 15), נמנו בישראל 37 שפות ודיאלקטים נפוצים, כולל שפות סימנים. רוב השפות האלה מדוברות בקהילות קטנות של עולים חדשים.

מימונה

המִימוּנָה הוא חג עממי של יהודים יוצאי צפון-מערב אפריקה, בעיקר יהדות מרוקו, הנהוג במוצאי שביעי של פסח, באסרו חג (בישראל בכ"ב בניסן ובחוץ לארץ בכ"ג בניסן). מקור המנהג אינו ברור, וסימוכין לחגיגת המימונה נמצאו רק החל מהמאה ה-18. מסורת החג נחוגה בישראל החל מ-1965. חגיגת המימונה כוללת פתיחת שולחן ועליו מיטב מטעמים, ומיני מתיקה. המסובים נוהגים ללבוש בגדים מסורתיים מפוארים לרוב ירוקים עם ניטים הזהים למלבושי המימונה של יהודי מרוקו, כגון גלימות מוזהבות רקומות ותרבושים צבעוניים, והוא כולל שירים, ברכות וריקודים.

מנחם פרי (שדרן)

מנחם פרי (נולד ב-22 בדצמבר 1946 בטראונשטיין שבגרמניה) הוא קריין ושדרן רדיו ישראלי.

פרי הוא מוותיקי שדרני הרדיו בישראל. הוא שידר במשך 46 שנים ברשתות קול ישראל. פרי הוא מרצה מבוקש בנושא רדיו בישראל ומחוצה לה.

משה מנשהוף

משה מנשהוף (נולד ב-1958) הוא סופר, הוגה דעות, ומוציא לאור. הוא כתב כמה ספרים בסוגת המדע הבדיוני, תרגם את שירתו של ג'לאל א-דין רומי. מנשהוף תאורטיקן ופילוסוף עצמאי, ויש לו תאוריות מקוריות ומקיפות של התודעה האנושית. בכתיבתו הפילוסופית הוא דן בנושאים: תפיסה, זיכרון, שינה וחלום. הוא גם כתב מאמרים שונים, ביניהם מאמר נגד קיומו של הלא מודע ומאמר על היצר.

ניר שוחט

ניר שוחֵט (1928 – 2011) היה חוקר, בלשן, סופר, מתרגם ומחנך ישראלי.

סופגנייה

סֻפְגָּנִיָּה (או בשמה התקין, אם כי נפוץ פחות, "סֻפְגָּנִית") היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק, המהווה את אחד המאכלים היהודיים המסורתיים והסמליים של חג החנוכה.

עברות

עִברוּת (בעבר היה מקובל: עִברוּר) הוא מתן צורה עברית למילה, ובפרט שינוי שמו של אדם משם לועזי לשם עברי.

רגע

האם התכוונתם ל...

רות אלמגור-רמון

רות אלמגור-רמון (נולדה ב-28 בספטמבר 1944 בירושלים) היא בלשנית ישראלית המשמשת יועצת הלשון בתאגיד כאן, ולפני כן ברשות השידור מאז 1983, ועורכת הפינה "רגע של עברית".

שלום קרמר

שלום קרֶמֶר (ט"ו בסיוון תרע"ב, 31 במאי 1912 – ב' בתשרי תשל"ט, 3 באוקטובר 1978) היה מסאי, עורך ומבקר ספרות ישראלי.

תחיית הלשון העברית

תחיית הלשון העברית היא תהליך שהתחולל באירופה ובארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, ובמסגרתו הפכה השפה העברית מלשון כתובה וליטורגית המשמשת לצרכים דתיים או ספרותיים בעיקר, ללשון מדוברת, רב-מערכתית ולאומית. תהליך זה לא היה תהליך לשוני גרידא, אלא הוא השתבץ במערכת רחבה של תהליכים שחלו בעם ישראל באותה תקופה, ובעיקר במהפכה הציונית ובהתפתחות היישוב העברי החדש בארץ ישראל. תהליכים אלה הביאו, בסופו של דבר, להקמת מדינת ישראל כמדינה לאומית עברית.

השם "תחייה" אינו שם מדויק לתהליך זה, משום שלפי רוב ההגדרות העברית לא הייתה לשון מתה לפני התהליך[דרושה הבהרה]; נעשה בה שימוש נרחב וניכרו בה תהליכים של התפתחות והשתנות גם לפני תחילת התהליך. עם זאת, התהליך הוא יחיד במינו. הבלשנות המודרנית אינה מכירה מקרה נוסף שבו לשון שכלל לא הייתה מדוברת בפי דוברים ילידיים הפכה ללשון לאומית המשמשת באופן רב-מערכתי, וכל זאת בתוך פרק זמן של כמה עשרות שנים בלבד (מוכרים כמה תהליכים שבהם לשון שהייתה מדוברת בפי מיעוט הפכה ללשון כללית).

התהליך הביא גם לשינויים לשוניים בשפה. אף שבתודעתם של מחוללי התהליך הם רק המשיכו את השימוש בשפה "מהמקום שבו נפסקה חיותה", הרי לאמיתו של דבר הם יצרו מצב לשוני חדש, שמאפייניו שאובים גם מן השפה העברית על כל תקופותיה וגם מן השפות האירופיות שעל רקען התחולל התהליך, בראש ובראשונה היידיש (במידה מסוימת גם על הארמית התלמודית, הערבית ושפות נוספות). הלשון החדשה שנוצרה היא העברית הישראלית בת-זמננו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.