רבנו תם

רבי יעקב בן מאיר (בערך 11009 ביוני 1171), מכונה בדרך כלל רבנו תם, בראשי תיבות: ר"ת, היה נכדו של רש"י, ומגדולי בעלי התוספות. כמו סבו, חי רבנו תם בצרפת. כתב את "ספר הישר" וכן ספר על הדקדוק העברי. נודע גם כמשורר ובלשן בעל ידע לשוני רב.

כינויו "רבנו תם" נגזר מהפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז),[1] אם כי קיימת גרסה אחרת והיא שרבנו תם תיקן את תיקון חזרת הנדוניה וביטל בכך את קללת "ותם לריק כחכם".[2]

רבי יעקב בן מאיר (רבנו תם)
השתייכות בעלי התוספות
תחומי עיסוק הלכה
רבותיו אביו - רבי מאיר מרמרו, אחיו הרשב"ם
תלמידיו ר"י הזקן, ר' אהרן בר' יוסף, ר' יעקב ישראל בר' יוסף, ר' חיים בר' חננאל הכהן, ר' משה בר' אברהם מפונטייזה (Pontoise), ר' יוסף דאורליינס (Orleans), ר' אברהם בר' יוסף מאורליינש, ר' יעקב מאורליינש, ר' יום טוב בן ר' יצחק מיואני (Joigny), ר' מנחם בר' פרץ, ר' יעקב מקורביל (Corbeil), ר' יהודה מקורביל (אחיו של ר' יעקב מקורביל), ר' אברהם מבורגויל (Bourgueil), ר' יצחק בן ברוך, ר' אליעזר ממיץ (הרא"ם), ר' משה בר' שלמה הכהן (רבו של הראבי"ה), ר' יצחק בן מרדכי (ריב"ם) מריגנשבורג, ר' אפרים בר' יצחק בר' אברהם הזקן מריגנשבורג, ר' אליעזר בר' יצחק מביהם (פראג), ר"י הלבן מבוהמיה, רבנו פטר, רבי משה מקייב, ר' יצחק הגר מהונגריה, רבי יוסי מטרינטו
בני דורו רבי אליהו מפריז, רבנו משולם, ריב"ם, ריב"א, רבי אברהם בן עזרא

תולדות חייו

רבנו תם
רחוב על שמו בירושלים.

משפחתו ורבותיו

מוצאו של רבנו תם בלותיר (לורן) בצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל מהעיר רומרוג. לר' מאיר ויוכבד נולדו שלושה או ארבעה בנים: הגדול שבהם רבי שמואל (רשב"ם); שני - רבי יצחק (ריב"ם) שנפטר בגיל צעיר בעוד אביו חי; שלישי - רבי יעקב הידוע יותר כרבנו תם; רביעי - ר' שלמה. בנים אלו היו לראשוני בעלי התוספות. כמו כן ידוע שהייתה להם לפחות בת אחת.[3]

תחילה למד רבנו תם אצל אביו, ומאוחר יותר אצל אחיו הרשב"ם. בהמשך נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בדורו ומגדולי בעלי התוספות, והיה למנהיג יהדות צרפת ובעל השפעה גדולה על יהדות אשכנז בכלל.

לרבנו תם נולדו שני בנים רבי יוסף ורבי שלמה.

מסעות הצלב ועלילות הדם

רבנו תם חי גם בטרוייש (Troyes) וגם ברמרו (Ramerupt). במסע הצלב השני, בשנת 1146, כמעט נהרג על ידי הצלבנים. מאורע המתואר על ידי בן דורו של רבנו תם, רבי אפרים בן יעקב מבון:

ויום טוב שני של שבועות נאספו התועים מארץ צרפת אל רמרו, ובאו בבית רבינו יעקב שיחיה ולקחו כל אשר לו בביתו, וקרעו ספר תורה בפניו, ולקחוהו והוליכוהו אל השדה, ודברו אתו משפטים על דתו, ויתנכלו להמיתו ופצעו אותו חמשה פצעים בראשו, כי אמרו אתה גדולו של ישראל לכן נקחה ממך נקמת התלוי ונפצעה בך כאשר פצעתם באלהינו חמישה פצעים.

וכמעט שכנה דומה נפשו הטהורה לולי רחמי יוצרנו אשר ריחם על תורתו, וימן ה' שר גדול לרבינו יעקב בדרך אותו שדה, ויקראהו רבנו וישחדהו בסוס שווה חמישה זקוקים, וילך השר וידבר על לב התועים וישסעם בדברים ויאמר להם: הניחו לי היום ואני אדבר עמו אולי יפותה ונוכל להסיתו, ואם לא יאבה דעו כי מחר אתננו בידכם. וכה עשו ונדחית השעה הרעה בחמלת ה' על עמו ריחם על המרביץ להם תורתו הקדושה.

במהלך מסע צלב זה, בעת שהיה בבלואה (Blois) נכח בעלילת הדם נגד יהודיה בשנת 1171, שבה הוצאו להורג כשלושים יהודי הקהילה. ומקובל כי רבנו תם הוא זה שקבע צום בכ' בסיון בעקבות עלילה זו.

תקנות

רבנו תם כינס בטרואה-טרוייש באמצע המאה ה-12 את האסיפות שהביאו לקביעת תקנות ליהדות צרפת. ביניהן אחת הנוהגת בדין תורה עד לימינו (בשינויים שנקבעו במהלך הדורות) והקרויה "תקנת הנדוניה". נראה שהיה זה בזמן שישב בה לאחר שירד מנכסיו בראמרו.

קשריו עם גדולי ישראל בדורו

בתקופה שבה חי רבי אברהם בן עזרא בצרפת הוא התיידד עם רבנו תם, וישנה התכתבות ביניהם בה הוא אומר על ר"ת - "אתה מקום מקדש וההראל". רבינו תם התכתב גם עם גדולי ישראל נוספים בדורו. כן עסק בדקדוק, ובמחלוקת בין דונש בן לברט ומנחם בן סרוק תמך רבנו תם במנחם, וכתב ספר 'הכרעות' נגד דונש.

קבורתו

רבנו תם נפטר בד' בתמוז שנת ד' אלפים תתקל"א, ונקבר בבית הקברות העתיק בעיר רומרוג יחד עם אחיו, הרשב"ם ואחיינו ר"י הזקן ובעלי תוספות נוספים. ב-2005 נעשה מאמץ לשקם את בית הקברות ולתחמו, ואף הוקם בית מדרש סמוך.

חיבוריו

  • פירושיו של ר"ת הם היסוד הראשון לכל קובצי התוספות.
  • ר"ת כתב גם את החיבור "ספר הישר", ובו חידושיו על התלמוד ותשובותיו בהלכה, שהוא מעין אסופה בת שני חלקים של שו"תים ופרשניות לתלמוד. בספר זה בא ר"ת להחזיר על כנם מסורות עתיקות וגרסאות עתיקות ששובשו על ידי מעתיקים לא זהירים או למדנים ששינו את הספרים בעקבות קושיות, ברבות הימים שורבבו לתוכו פסקיהם וחידושיהם של תלמידיו, ושמועות שמסרו תלמידיו משמו.
  • ספר בדקדוק ובו מכריע בין מנחם בן סרוק לבין דונש בן לברט.
  • תיקון ספר תורה ובו הלכות ספר תורה.
  • סדר הגט ובו צורת כתיבת גט, הלכותיו ותנאיו.
  • חיבר גם חיבורים על הכתובים, ולא הגיעו אלינו אלא מעט מציטוטים על ספר איוב
  • מחזור שכלל הלכות תפילה
  • חיבר מספר פיוטים

פיוטיו

רבנו תם היה ממעריצי הפיוט, ופסק, שלא רק שמותר להפסיק את סדר התפילה בשביל הפיוטים, אלא יש בזה "מצווה מן המובחר ומכוון אדם את לבו למקום על ידיהם".[4] מלבד כתיבת פיוטים משלו, ר"ת גם פירש והגיה (תיקן) פיוטים של פייטנים אחרים. כמו כן, הוא הסתמך על פיוטים לפסוק הלכה. רבנו תם היה הראשון מבין חכמי צרפת שחיבר שירים במשקל השירה הספרדית. בזה הוא כנראה הושפע מחכמי ספרד ודרום צרפת שהיה איתם במגע. היום ידועים לנו שלושים ואחד פיוטים המיוחסים לרבנו תם (לגבי ארבעה מהם יש ספק אם אמנם הוא המחבר). בין פיוטיו כתב מערבית לשמיני עצרת, אשר בעלי התוספות שלאחריו מצטטים שורה ממנה כראיה בדיונם ההלכתי.[5]
דוגמה לתכתובת בין ר"ת לבין חכמי הספרדים, הנושאת אופי לירי, היא התכתבות בין ר"ת לרבי אברהם אבן עזרא (פרשן התנ"ך והפייטן הספרדי הידוע). לאחר שראה את שיריו, השיב ראב"ע לרבנו תם במכתב-שיר עוקצני:

"ומי הביא לצרפתי בבית שיר
ועבר זר מקום קודש ורמס?
ולו שיר יעקב ימתק כמו מן
אני שמש וחם שמשי ונמס"

רבנו תם עונה לו בענווה:

"אבי עזרי ישיבוהו סעיפיו
אשר נתן ידידו בין אגפיו
אני עבד לאברהם למקנה
ואקודה ואשתחוה לאפיו"

ומשיב לו ראב"ע בשורות שיר שיש בהן הכרה בגדלותו של ר"ת ובמידותיו:

"הנכון אל אביר עם-אל, ורועָם
להשפיל ראש במכתב אל בזוי עם
וחלילה למלאך האלוהים
אשר יקוד וישתחוה לבלעם"

תלמידיו

ר' שלמה לוריא (המהרש"ל) כותב כי "שמונים בעלי תוספות היו בפרק אחד לפני רבנו תם וכל אחד הגיע להוראה .... ותלמידים לרוב בלי מספר". להלן רשימה חלקית של תלמידי רבנו תם. רובם מוזכרים בתוספות או בספר הישר:

  • ר' אהרן בן ר' יוסף, שקרא לעצמו "קטן מתלמידיו" (כנראה בנו של ר' יוסף בן משה)
  • ר' יעקב ישראל בן ר' יוסף
  • ר' חיים מפריז בן ר' חננאל הכהן
  • ר' משה בן ר' אברהם מפונטייזה (Pontoise)
  • ר' יוסף דאורליינס (Orleans) שנקרא בכינוי "בכור שור"
  • ר' אברהם בן ר' יוסף מאורליאנש
  • ר' יעקב מאורליינש, המכונה גם "רבנו תם מאורליינש", נהרג על קידוש השם ב-1189 בלונדון ביום הכתרתו של המלך ריצ'רד לב ארי.
  • ר' יום טוב בן ר' יצחק מיואני (Joigny) נהרג על קידוש השם בפרעות יורק (York) בשנת 1191.
  • ר' מנחם בן ר' פרץ
  • ר' יעקב מקורביל (Corbeil) נהרג על קידוש השם במגנצא בשנת 1192.
  • ר' יהודה מקורביל (אחיו של ר' יעקב מקורביל)
  • ר' אברהם מבורגויל (Bourgueil)
  • ר' יצחק בן ברוך (אולי היה מזכירו של ר"ת כשחי. הוא ענה לשואלים בשם ר"ת)
  • ר' אליעזר בן ר' שמואל ממיץ (הרא"ם)
  • ר' משה בן ר' שלמה הכהן (רבו של הראבי"ה)
  • ר' יצחק בן מרדכי מפראג (ריב"ם האשכנזי, להבדיל מריב"ם הצרפתי אחי ר"ת), פעיל ברגנשבורג
  • ר' אפרים הגדול בן ר' יצחק בן ר' אברהם הזקן מרגנשבורג הידוע גם כרבי יקיר
  • ר' אליעזר בן ר' יצחק מביהם (פראג)
  • ר' יצחק בן יעקב "הלבן" מבוהמיה
  • ר' פטר בן יוסף (חי בקארינטייה שבאוסטריה) – נהרג על קידוש השם בימי מסע הצלב השני.
  • רבי משה מקייב
  • ר' יצחק הגר מהונגריה
  • רבי יוסי מטרינטו

הערכת הדורות לרבנו תם

במות רבנו תם קוננו בו הדור, וכלשון בן אחותו, הר"י הזקן, "כי כבה אורו של עולם וכי נשברו לוחות הברית". תלמידו ר' חיים הכהן אמר: "אלמלא הייתי כשנפטר ר"ת - הייתי מיטמא לו, שבאותו היום בטלה קדושת כהונה", (כלומר שר"ת בעיניו היה גדול הדור ולכן הוא סבר שצדיקים אינם מטמאים במיתתם כדוגמת רבי הקדוש בדברי הגמרא בכתובות).[6]

ביטוי לדעת הדורות הבאים על רבנו תם נמצא בדברי ר' יצחק בן ששת, הריב"ש, אשר הביע בכמה מקומות את הערכתו הרבה לחכמי הצרפתים בכלל ולרבינו תם בפרט, באמרו (תשובה שצ"ד):

"והמאור השני רבינו יעקב איש תם כמוהו בפלפול לא נהיה מאחר שהתלמוד נחתם, תלמוד ערוך בפיו ושגור, סיני ועוקר הרים וטוחנן זה בזה בפלפולו ועומק שכלו ורחב בינתו הן לב כל חכם גור יגור".

ובהמשך התשובה כתב: "דשאני ר"ת דרב גובריה, והיה כאחד מהם (כוונתו לר"ח רי"ף ורש"י) ואולי יותר מהם בחריפות ובקיאות לפי מה שנראה ממה שחידש בתלמוד. וכל חכמי ישראל הנמצאים היום כולם כקליפת השום וכגרגר שומשום נגד אחד מתלמידיו הקטנים".

ועוד כתב (בתשובה שע"ו) "מה שהפלגת לספר בכבוד החכמים הצרפתים והאשכנזים מה עזרת ללא כח ומי אור כהתה עיני מראות פני חכמתם. עדיין לא הגעת לחצי כבוד לשליש ולרביע כי מצרפת תצא תורה ודבר ה' מאשכנז". בני דורו העריצוהו לא רק בגלל חריפותו ובקיאותו; הם ראו בו אישיות של מנהיג ודבר לדור, בעל כוח השפעה והכרעה. ותלמידיו הכירו בו את המורה, שהראה להם דרך חדשה בלימוד התלמוד.

האגדה העממית (מהמאה ה-16) מבטאת את מידת ההערכה שהיה לר"ת על עצמו וגם את מידת ההכרה שהוא זכה לה, בסיפור זה: "וקבלתי ששמע ר"ת קול בכייה כשמת רש"י ושאל מה קול הבכי? ואמרה לו אמו, כמדומה לי על שכבה נר ישראל, אמר אני אחזור ואדליקהו". אגדה נוספת מספרת על ויכוח שערך עם משה, לאחר מותו, בעניין מחלוקת שהייתה לו עם רבי אליהו מפריז בעניין קשירת תפילין.[7]

על רבנו תם נכתב שיר ביידיש שהושר על ידי חוה אלברשטיין בעל אותו שם. השיר מספר על מכתב ששולחת מלכת טורקיה לרבנו תם ומתוודה על אהבתה עליו, אך אשתו של רבנו תם נגעלת מהווידוי ואומרת שאין די לבעלה בה.

תפילין דרבנו תם

את שתי הדעות במחלוקת הקדומה בעניין סדר הפרשיות בתפילין, נהוג לקרוא על שם רבנו תם וסבו, רש"י, עד היום ישנה חלוקה בין 'תפילין של רש"י' ל'תפילין של רבנו תם'. הגם כי המנהג להניח תפילין בנוסח רש"י, ישנם המחמירים ומניחים שני זוגות תפילין, אחד אחרי השני או ביחד. במסורת שכמותה פסק רש"י, סדר הפרשיות הוא "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל", "והיה אם שמוע". למסורת שכמותה פסק רבנו תם הסדר הוא "קדש", "והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" ו"שמע ישראל".

שיטתו בזמן בין השמשות

בהלכה מוזכרת שיטתו בזמן בין השמשות כ"שיטת רבינו תם" ולדעתו צאת השבת 72 דקות לאחר השקיעה, כדעתו פסקו עוד ראשונים וכן השולחן ערוך.

משפחת רש"י

יצחק הצרפתי
 
 
שמואלרש"י
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי מאיר
 
יוכבדרחלשמחהמרים
 
ריב"ן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רשב"םר"ת
 
מרים
 
שמשון מפלייזארבי יצחק בן רבי מאירשלמהמרים
 
רבינו שמואל מוויטרירבינו יום טוב מפלייזאאליעזר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחקיוסף
 
שלמהאברהם משאנץ
 
 
 
 
רבי יהודה בן יום טוביוסף
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר"י הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ריצב"א
 
רבינו שמשון משאנץ
 
 
יצחק
 
 
רבנו אלחנן
 
 
רבי יעקב
 
 
יהודה שירליאון
 
 
שמואל
רבי שמואל מעכו

מקרא

      - גיס

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אפרים א. אורבך, בעלי התוספות (כרך 1), עמוד 60, הוצאת מוסד ביאליק, ה'תש"ם
  2. ^ אורבך, עמוד 93
  3. ^ ר"י מעיד שאמו הייתה אחות של רבנו תם. המקור: ארבעה טורים, יורה דעה, סימן שמ"א
  4. ^ מובא בשבלי הלקט, מהדורת בובר, ווילנא תרמ"ז, דף יג ע"ב.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ג', עמוד א' ד"ה פז"ר קש"ב, ובמקומות נוספים.
  6. ^ תוספות מסכת כתובות דף ק"ג עמוד ב'
  7. ^ המחלוקת ההלכתית מובאת בתוספות על תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ה, עמוד ב' ד"ה משעת, סיפור הוויכוח עם משה מובא בסדר הדורות, שנת ד"א תתק"ל, באתר HebrewBooks
אורליאן

אורליאן (צרפתית: Orléans, בעבר: אורליינש, או: אורלינס) היא אחת הערים העתיקות בצרפת, נמצאת כ-200 ק"מ מדרום מערב לפריז. בירת חבל סאנטר-עמק הלואר ובירת המחוז לוארה שבצרפת.

אוכלוסייתה, נכון ל-1999, היא 113,000 תושבים.

אליעזר ממיץ

רבי אליעזר בן שמואל ממיץ (ה"רא"ם"), (נולד בערך בשנת 1140 - 1237), נתפרסם בעיקר בשל חיבורו "ספר יראים".

בעלי התוספות

בעלי התוספות הוא הכינוי למספר רב של תלמידי חכמים שלקחו חלק בכתיבת פירושים, המכונים תוספות, על 30 ממסכתות התלמוד הבבלי, ועל פירוש רש"י לתלמוד. הם יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. מרביתם מחוג תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה. ראשונים היו תלמידי רש"י, שכתבו הערות וחידושים לפירושו. במשך הזמן התרחבו וגדלו תוספות אלה, עד שהיו לתוספות לתלמוד.

חכמי פרובנס

חכמי פרובנס (נקראו גם חכמי פרובינציה) הם קבוצת תלמידי חכמים שחיו במשך מספר דורות בפרובנס בחלקה אשר ממערב לנהר הרון, כולל חלק ממחוז לנגדוק. החל מראשית המאה ה-9. מרכזם של חכמי פרובנס התקיים בעיר נרבונה והוא התנהל בדומה למוסד ראש הגולה שבבבל. תורתם ופסקי ההלכה של חכמי פרובנס הופצו בכל אירופה וצפון אפריקה, וגאונותם הייתה לשם דבר בקרב חכמי ישראל של אותה תקופה. במקביל למרכז שבנרבונה היו חיי תורה מאורגנים גם בארלדי, לוניל ובהר. חכמי פרובנס נודעו כתומכי הפילוסופיה בעת פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה.

י"ג מידות

שלש עשרה מידות הרחמים, הידועות בכינוי י"ג מידות, הן, לפי היהדות, מידותיו הרחומות שבהן מתאפיין ה'.

י"ט באלול

י"ט באלול הוא היום התשעה עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

יוסף בכור שור

רבי יוסף בכור שור (נקרא גם ריב"ש או ר"י מאורליאנס), מבעלי התוספות, פרשן מקרא מקורי ופשטן, פרשן התלמוד ופייטן צרפתי בן המאה ה-12.

פעל באורליאן שבצרפת. היה מתלמידיו של רבנו תם והושפע בפירושיו למקרא גם מר' יוסף קרא ורשב"ם. עיקר יצירתו ופרסומו הוא בפירושיו לתורה, שבהם דבק בדרך הפשט (אך לא משך ידו מדרשות חז"ל ומרמזים) והכניס גם ממד פסיכולוגי בפרשנויותיו וחקר את מניעי הדמויות ואת הלוך-רוחן. לריב"ש גם פירושים המאירים את המקראות באור מציאותי, תוך ניסיון להבין את הריאליה שמאחרי התיאורים, ותוך עיון בחוקי הטבע ובדרכי התנהגותם של אנשים ובעלי חיים. כן נטל חלק מרכזי בפולמוס היהודי-נוצרי, והשפעתו של פולמוס זה ניכרת בפירושיו.פירושיו נודעו לתהילה בימי הביניים, בעיקר באזור צרפת-אשכנז, וזכו לציטוטים רבים גם בספרות הפוסקים. עם זאת, מחוץ למקום מושבו לא נודע, ובמאות השנים האחרונות נשתכח מעט בקרב לומדי המקרא, וכיום הוא מפרשני המקרא הנודעים פחות בקרב הלומדים מן השורה. אולם בשנים האחרונות נודעה לו עדנה, בפרט בקרב אנשי אקדמיה, החשופים יותר לפירושו.

כן פעל גם בשדה התלמוד, וחידש בו חידושים, המובאים לא מעט אצל בעלי התוספות. גם לתחום הפיוט שלח יד, וחיבר כמה קינות וסליחות.

על פי מסורות המצוטטות בספרי ייחוס מן המאות האחרונות, רבי יוסף בכור שור היה ראש שושלת משפחת שור שנדדה מאורליאן למרכז ולמזרח אירופה. שושלת זו הצמיחה מקרבה רבנים ידועים.

יעקב מאורליינש

רבי יעקב מאורליינש (מאוית לעיתים "אורלינס"; כונה גם רבנו תם מאורליינש או רבנו יעקב הקדוש; נרצח בי"ט באלול ד'תתקמ"ט, 3 בספטמבר 1189) היה תלמיד חכם מבעלי התוספות, שחי באורליאן שבצרפת במאה ה-12, ובלונדון.

מאיר בן שמואל

רבי מאיר בן שמואל מרמרו היה מראשוני בעלי התוספות, תלמידו וחתנו של רש"י.

נולד בשנת ד'תת"ך (1060) בערך. למד בבית מדרשם של "גאוני לותיר", של רבי יצחק בן אשר הלוי ושל רבי אליעזר בן יצחק ממיינץ. כן קיבל תורה מרש"י שאף השיא לו את בתו השנייה, יוכבד. מנישואים אלו נולדו: שמואל (רשב"ם), יעקב (רבנו תם), יצחק (ריב"ם), ושלמה.

בתו נישאה לבנו של רבי שמחה בן שמואל, עורך "מחזור ויטרי" ובנם הוא ר"י הזקן, אף הוא מחשובי בעלי התוספות. רבי מאיר חי בעיר רמרו (Ramerupt) שבצפון צרפת.

רבי מאיר כתב פירושים לתלמוד בדומה לפירושם של חותנו רש"י ובנו הרשב"ם. קטע מפירוש שנכתב על ידי רבי מאיר ובנו הרשב"ם נדפס במסכת מנחות. שמו הוזכר בכמה מקומות על ידי בניו וכן במקומות נוספים בתוספות שלפנינו. פרופ' יעקב נחום אפשטיין סבור כי הפירוש למסכת נזיר שהודפס בש"ס וילנא ויוחס לרש"י או לריב"ן, חתנו השני של רש"י, חובר למעשה על ידי רבי מאיר בן שמואל. רבנו תם מביא בספר הישר את הצעת אביו לתיקון נוסח תפילת "כל נדרי" כדי להתאימה להלכה.כיוון שהיו לו בנים רבים תלמידי חכמים הוא כונה "אבי הרבנים".רבינו מאיר ואשתו יוכבד האריכו ימים, ככל הנראה, ונפטרו בשיבה טובה ברמרו בשנת ד'תתצ"ה (1135), כשיוכבד מקדימה את בעלה בחודשים מספר.

מלאן

מלאן (בצרפתית: Melun) קומונה צרפתית במחוז סיין א מארן בחבל איל-דה-פראנס, שבצפון-מרכז צרפת. מלאן היא מפרברי פריז, וממוקמת כ-41 קילומטר דרומית-מזרחית ממרכז פריז. בקומונה מתגוררים 39,497 תושבים (נכון ל-2011).

מלאן, בשמה הלטיני Meledunum, נודעה כבר במאה הראשונה לספירה, ויוליוס קיסר בספרו מלחמת גאליה מציין פרטים אודותיה. העיירה שימשה כתחנת רענון לסוסי השליחים בדרך הרומית העתיקה.כיום העיר משמש כמרכז מנהלי חשוב באזור, ובעיר התחנה הסופית של קו D של ה-RER.

בתקופת בעלי התוספות היה במלאן יישוב יהודי, ובו חי ופעל רבינו משולם ממלאן, תלמידו ובר פלוגתתו של רבנו תם.

ספר הישר (רבנו תם)

ספר הישר נכתב על ידי רבנו תם, מגדולי בעלי התוספות, המכיל שני חלקים: הראשון הוא חידושים לתלמוד הבבלי, והשני הוא שאלות ותשובות. הספר נכתב בשנת 1149, וחלק החידושים נערך בידי תלמידיו של רבנו תם, ביניהם רבי אליעזר ממץ ורבינו פטר, ודברי רבינו תם מוזכרים בו בגוף שני. נראה כי הייתה מעורבות של תלמידי רבנו תם גם בכתיבת הספר, מהחיבור הגהות אשרי, שכותב "ופירוש רבי פטר בספר הישר". חלק התשובות נשאר כפי שכתבו רבינו תם.

בשנת תקע"א (1811) שני חלקי הספר יצאו לאור בווינה מתוך כתב יד, על ידי הרב דניאל פרוסטיץ וביוזמתו של מנחם מנדל טעבין. בשנת תרנ"ח (1898) יצאה לאור בברלין מהדורה מתוקנת של חלק השו"ת על ידי הרב שרגא פייש רוזנטל. חלק החידושים נערכו מחדש ויצאו לאור בירושלים בכמה מהדורות (1959-1985) על ידי שמעון שלמה שלזינגר.

ר"י הזקן

רבי יצחק בן שמואל הזקן מדַמְפִּיֶיר (או דַנְפִּיֶיר; בכתיבה הרבנית המקובלת: דנפירא. בצרפתית מודרנית: Dampierre-Sur-Aube (צר')), ובכינויו הנפוץ ר"י הזקן או רבינו יצחק בעל התוספות, היה מראשוני בעלי התוספות במאה ה-12 וממייסדי המפעל אדיר-ההיקף של התוספות. מראשות ישיבתו בדמפייר ניצח ר"י הזקן, אחיינו של רבנו תם, על כל יצירתם המוקדמת של התוספות. מלבד יצירתו התלמודית-תאורטית, היה ר"י גם גדול הדור, ופסקי ההלכה שכתב שוגרו לכל רחבי אירופה; בנוסף לכך עסק בכתיבת פירושים למקרא.

שלמה בן מאיר

רבי שלמה בן הרב מאיר הוא נכדו של רש"י אשר נולד לאחר פטירתו ולכן קרוי על שמו, היה אחד מבעלי התוספות.

ר' שלמה נולד לרבי מאיר בן שמואל ויוכבד בתו של רש"י, אחיו היו רבנו תם, הרשב"ם וריב"ם, שנת לידתו אינה ידועה אך היה זה לאחר שנת ד'תתס"ה.

חיבר פירוש על התורה המובא בספר "ערוגת הבושם", לרבי אברהם בן עזריאל.

הוא מוזכר פעם אחת בכל התוספות בש"ס במסכת פסחים, וכן מוזכר בספר הגהות מימוניות. מוזכר גם במחזור ויטרי שהודיע על פטירת ר' יוסף בנו של רבנו תם.

היה בקיא בתורת הדקדוק וכונה 'אבי הדייקנים'.

ר' שלמה נפטר צעיר.[דרושה הבהרה]

שמשון משאנץ

רבי שמשון בן אברהם משאנץ (בערך 1150 − 1216 או 1230) היה מחשובי בעלי התוספות במאה ה-12, מחבר תוספות שאנץ ופירוש הר"ש למשנה, ומראשי "עליית בעלי התוספות".

תוספות

התוספות הן חיבורים קולקטיביים רבים של רבני יהדות אשכנז וצרפת על התלמוד, שעריכתם נפרסה על פני תקופה של כמאתיים שנה. החיבור מכיל קושיות, תירוצים והערות על דברי התלמוד הבבלי. מאז חיבורן בימי הביניים המאוחרים, ריכזו התוספות את עיקר תשומת לבם של המעמיקים בתלמוד.

בדף התלמוד בהדפסתו המסורתית נמצאות התוספות בצדו החיצוני של העמוד. הן מתחילות במובאה קצרה מדברי התלמוד, המכונה "דיבור המתחיל". התוספות הן ביסודן הערות לדברי רש"י, המכונה "הקונטרס", אם כי התפתחו והשתכללו להרבה מעבר לכך.

תפילין

תפילין הן תשמיש קדושה יהודי העשוי מעור ומכיל קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה, ומשמש לקיומה של מצוות הנחת תפילין. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג, ונשים פטורות מהמצווה. מצוות הנחת תפילין חלה בעיקרה במשך כל היום, אך כיום נהוג להניחן רק במהלך תפילת שחרית, ולעיתים בתפילת מנחה בימי צום.

התפילין מכילות שתי יחידות עצמאיות: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש". ההלכה קובעת שהמניח תפילין צריך להקפיד באופן מיוחד שלא לפגוע בקדושתן כל עוד הן מונחות עליו. הקפדה זאת הביאה לנוהג לפיו מתחילים להניח תפילין רק סמוך לגיל בר המצווה, בניגוד למצוות אחרות, להן מחנכים ילדים מגיל צעיר. בכך הפכו התפילין לאחד הסמלים של טקס בר המצווה.

תקנות הקהילה

תקנות הקהילה (לעיתים הסכמות הקהילה או הקהל) הוא מונח מקובל בספרות ההלכה והשו"ת לתקנות שתוקנו בקהילות יהודיות מקומיות או במסגרת-גג של מספר קהילות, החל מסוף תקופת הגאונים שהביאה לסיום תיקון תקנות הגאונים ופיזור מרכז התורה שבבבל. הסמכות ההלכתית לתיקון תקנות אלה נתונה בידי שני גורמים קהילתיים: בית-הדין המקומי בראשות המרא דאתרא, וההנהגה האזרחית המקומית - פרנסי הקהילה, או בכינויים הנפוץ "שבעת טובי העיר", וזאת על אף שסמכותם ההלכתית אינה חלק מההיררכיה ההלכתית-יהודית הלאומית. תקנות אלו מטבען תקפות לתחומי הקהילה בלבד, ואינן כפופות לסדר הדין שעל פי ההלכה. התקנות עוסקות בענייני אדמיניסטרציה חברתית, כוחן יפה אף בנושאים של משפט אזרחי ופלילי, ולעיתים אף מוטלים במסגרתן עונשים פיזיים. אחד היסודות החשובים בגינם הפכו תקנות הקהילה למשמעותיות עבור הקהילות, הוא ההכרה של השלטונות המקומיים בסמכותן של הקהילות לנהל את חייהן באופן עצמאי מבחינות רבות. הכרה זו גם הפכה את הקהילות לבעלות סמכות אכיפה של התקנות על העבריינים, וקיים תיעוד בהיסטוריה של ההלכה על מקרים בהם הופעלה סמכות זו, לעיתים גם עד כדי עונשים קיצוניים.

בהשוואה לתקנת חכמים, שעל פי ההלכה מקור כוחה שאוב מהמקרא, מקור סמכותן ההלכתי של רשויות הקהילה לתקן תקנות אינו ברור, ומשחר תקופת הראשונים התייחסו פוסקים לבעיה זו; הידוע שבהם היה רבנו גרשום, מתקן תקנות ידוע וחשוב ביותר. יש שכתבו כי מקור סמכות זה נובע מדין "הפקר בית דין הפקר" או "בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה", אך עם זאת תוקפן של תקנות אלה חלש יותר, עד שלדעתו של רבנו תם, שהייתה אמנם דעת מיעוט, אין לקהילות יכולת לכפות תקנות על כלל הציבור, אלא אם כן הושגה עליהן הסכמה פה-אחד.על קיומן של תקנות ממין זה ביהדות ידוע כבר מתקופת התנאים, כפי שנאמר בתוספתא: "כופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת ולקנות להם ספר תורה ונביאים."

תקופת חייו של הרב רבנו תם על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"ם • רבנו תם • ר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.