רבנו חננאל

רבי חננאל בר חושיאל, או בקיצור ר"ח, (ד'תשכ"ו, 965 - ד'תתט"ז, 1055) היה רב ופוסק, מפרשני התלמוד ומחכמי ישראל הבולטים בפתיחת תקופת הראשונים, המאה ה-10. פירושו לתלמוד הוא הראשון מסוגו שנמצא בידינו.

רבינו חננאל
פטירה 1055 (בגיל 90 בערך)
ד'תתט"ז
השתייכות ישיבת קירואן
רבותיו אביו רבינו חושיאל
בני דורו רב ניסים גאון, רב האי גאון, רבי שמואל הנגיד
חיבוריו פירוש לתלמוד, ביאור על התורה, תשובות הלכתיות.

ביוגרפיה

מוצא משפחתו מאיטליה, ועל כן לעיתים הוא מכונה "רבינו חננאל איש רומי"[1], אך ככל הנראה בצעירותו[2] היגר עם אביו רבינו חושיאל, לקירואן שבאפריקה הצפונית (תוניסיה דימינו) (ראו גם אגדת ארבעת השבויים). ידוע כי למד לימודים כלליים, היסטוריה ושפות - בעיקר ערבית ויוונית[דרוש מקור]. היה עשיר ונכבד בקהילתו. היה נשוי ונולדו לו 9 בנות.

רבנו חננאל קיים התכתבות עם ראשי ישיבות בבל, והם העניקו לו את התואר ״ראש בי רבנן״.[3]

חיבוריו

פירושו לתלמוד

רבנו חננאל הוא הראשון שחיבר פירוש לרוב התלמוד הבבלי,[4] אך חלק ממנו אבד (חלק מכתבי היד נמצאו בשנים האחרונות). הפירוש מתאפיין לעיתים קרובות גם ככזה שנועד לפסוק הלכה. הפירוש הוא על שלושה סדרים: מועד, נשים ונזיקין, וכן על מסכתות שעוסקות בעניינים שנוהגים בזמן הזה. הפירוש נדפס מכת"י וטיקן 126 ו-128 ומופיע בצד העמוד במהדורת וילנה של התלמוד הבבלי (ובמהדורה מתוקנת יותר נדפס על ידי הוצאת עוז והדר), כמו כן מוזכר פעמים רבות בחידושי הרמב"ן ובתוספות בשם "הר"ח".

סגנון כתיבתו של הפירוש הוא הסבר אודות הקטעים שאינם מובנים, ופעמים שהוא מדלג על רוב הסוגיא וכותב "ושאר כל השמועה פשוטה היא". בנוסף הפירוש מתמקד בתרגום מארמית לעברית, כתיבת מבואות לסוגיה ובירור הגרסה הנכונה בתלמוד. לעיתים הוא מעתיק גרסה אחרת לסוגיא. גרסתו נחשבת לאמינה ומדויקת. בפירושו הוא מרבה להשוות עם הסוגיה המקבילה בתלמוד הירושלמי, ומביאו גם במקרה שהתלמוד הירושלמי רק משלים את דברי התלמוד הבבלי ולא חולק עליו.

לרוב, כאשר הגמרא מנסה להעמיד סוגיה כלשהי, רבנו חננאל אינו כותב את העמדות שנדחו אלא רק את המסקנה הסופית.

כמנהג גאוני בבל הוא פירש את האגדות באופן מושכל, ואת התמוהות שבהן כמשלים.

מחברי הפירושים בדורות שאחריו קיבלו את פירושו והרבו להעתיק ממנו, ובייחוד ר' נתן בעל הערוך. גם הרי"ף העתיק ממנו בחיבורו, אך הזכיר את שמו בפירושו ארבע פעמים בלבד. וכמה פעמים חלק על שיטתו. בעלי התוספות הרבו להביאו בפירושם וסומכים עליו עד כדי שלפעמים דוחים את פירוש רש"י מפירושו[5][דרוש מקור]. בחיבוריו של רש"י הוא אינו מוזכר, זאת משום שבימי רש"י פירושו של רבינו חננאל עדיין לא התפרסם בצרפת.

ברוב המקומות, רבנו חננאל הסתמך על פירושיהם של רב שרירא גאון ושל רב האי גאון לכמה מסכתות, ולפעמים הוא העתיק את פירושיהם מילה במילה.[3]

פירושו לתורה

ידוע שרבנו חננאל כתב פירוש לתורה, אך הוא אבד ולא ידוע הרבה אודותיו. נשארו ממנו קטעים מפרשנים שונים שציטטוהו (הרמב"ן, רבינו בחיי, דרשות אבן שועיב ועוד) וכן בגניזת קהיר, ולקט פירושיו נדפס במהדורת תורת חיים שבהוצאת מוסד הרב קוק. בפירושו הוא מביא גם את פירוש הרס"ג ורב שמואל בן חפני ודברי אגדה.

קישורים חיצוניים

ספריו

הערות שוליים

  1. ^ הרשב"ם בפירושו למסכת בבא בתרא דף פו,ב ד"ה תא שמע
  2. ^ ישראל מ' תא שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד באירופה ובצפון אפריקה, עמוד 123
  3. ^ 3.0 3.1 צבי גרונר, ‏המגרב וישיבות הגאונים בבבל, פעמים 38 תשמ"ט
  4. ^ אנציקלופדיה לגדולי ישראל. ראו בפרק לקריאה נוספת.
  5. ^ בבא מציעא דף כה. תוס' ד"ה הא בכובא
אדר (עץ)

אֶדֶר (שם מדעי: Acer) הוא סוג של עצים הנמנים עם משפחת הסבונניים. בעבר הוא נמנה עם משפחת ה"אדריים", אולם מחקרים מודרניים (כמו למשל APG II) מכלילים אותו במשפחת הסבונניים.

המפורסם במיני האדר הוא אדר הסוכר (Acer saccharum). זהו עץ בעל שיפה מתוקה במיוחד שממנה מפיקים סירופ סמיך ומתוק. אדר הסוכר נפוץ בארצות הברית ובקנדה, שם הוא גם סמל לאומי (עלה האדר מופיע בדגל קנדה).

ארבעה טורים

ארבעה טורים או הטור הוא קובץ פסקי הלכה שיטתי, המסכם את כל ההלכה הנוהגת לאחר החורבן, שכתב רבי יעקב בן אשר, המכונה גם בעל הטורים (ה'ל'-ה'ק"ב 1270~ - 1343~).

דיין (הלכה)

דיין הוא שופט בבית דין הלכתי. בהרכב בסיסי של בית דין לאורך הדורות היו שני דיינים מן השורה לצד אב בית הדין.

הכרונולוגיה המקראית והמסורתית

הכרונולוגיה של המסורת היהודית מבוססת בעיקר על התנ"ך ועל מדרשי האגדה שרוכזו וסודרו בספר "סדר עולם". כרונולוגיה זו התקבלה על רוב ספרי תולדות עם ישראל שנתחברו אחרי התלמוד, ובהם: ספר הישר, ספר יוחסין השלם, סדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, ספר הקבלה, שלשלת הקבלה, צמח דוד וסדר הדורות. הכרונולוגיה של המדרש מסתיימת בחורבן בית המקדש השני, ומשם ואילך מתואמת עם הכרונולוגיה המקובלת במחקר.

חושיאל בן אלחנן

רבי חושיאל בן אלחנן (סוף המאה ה-10 - תחילת המאה ה-11) מגדולי חכמי התלמוד בדורו (הדור של רב שרירא גאון), אביו של רבנו חננאל וראש ישיבת קירואן. היה רבּם של בנו, רבנו חננאל, ושל רבנו נסים.

על פי המסורת היה רבי חושיאל אחד מארבעת השבויים, וכך הגיע לקירואן שבתוניסיה. מסורת זו מקובלת על דעתם של חוקרים אחדים (כגון: פרופ' משה גיל), בעוד שלדעת חוקרים אחרים (כגון: שניאור זלמן שכטר) הוא הגיע באופן עצמאי ומרצונו החופשי. גם מקטע מכתבו שנמצא בגניזת קהיר עולה שהוא הגיע לקירואן מעצמו. גם מקום מוצאו נתון במחלוקת, והאפשרויות הן איטליה, בבל וספרד.

מכל מקום, העובדות מראות שבני קירואן הכירו בגדולתו של רבי חושיאל, אפשרו לו להקים בה את ישיבתו, ולהפוך את קירואן למרכז תורה של צפון אפריקה לדורות. רבי חושיאל פיתח בישיבתו שיטת לימוד חדשה לתורה שבעל-פה, וקבע את התלמוד הירושלמי ומדרשי ההלכה כמקור לקביעת הלכה, לעיתים אף בניגוד גמור לאמור בתלמוד הבבלי. שיטתו זאת מקבלת ביטוי בפירושו של בנו רבנו חננאל, לתלמוד הבבלי, בו הוא מרבה לצטט את התלמוד הירושלמי.

תורתו של רבי חושיאל לא נשארה בכתב ואנו יודעים עליה מתוך מובאות מעטות וקצרות בדברי החכמים ובעיקר בכתבי רבנו נסים. אצל רבנו נסים נמצאים גם דברי הערכה כגון: "וזה המעשה בקבלה הוא אצלי מרבי אדוננו הרב הקדוש רבנו חושיאל ראש בי רבנן ז"ל ולתחיה, וגם מצאתי אותו בתשובות הגאונים כמו כן". עם היוודע דבר פטירתו של רבי חושיאל, שלח שמואל הנגיד מכתב תנחומים והספד לבנו חננאל.

מכתב שנמצא בגניזה הקהירית ושנכתב על ידי רבי חושיאל הראה כי לרבנו חושיאל היה בן ששמו אלחנן. בעקבות כך יש שסברו כי לרבי חושיאל היה בן נוסף ששמו היה אלחנן. חוקרים אחרים העריכו כי מדובר ברבנו חננאל שנשא גם את השם אלחנן. יש המציעים כי מדובר ברבי חושיאל אחר.

חכמי פרובנס

חכמי פרובנס (נקראו גם חכמי פרובינציה) הם קבוצת תלמידי חכמים שחיו במשך מספר דורות בפרובנס בחלקה אשר ממערב לנהר הרון, כולל חלק ממחוז לנגדוק. החל מראשית המאה ה-9. מרכזם של חכמי פרובנס התקיים בעיר נרבונה והוא התנהל בדומה למוסד ראש הגולה שבבבל. תורתם ופסקי ההלכה של חכמי פרובנס הופצו בכל אירופה וצפון אפריקה, וגאונותם הייתה לשם דבר בקרב חכמי ישראל של אותה תקופה. במקביל למרכז שבנרבונה היו חיי תורה מאורגנים גם בארלדי, לוניל ובהר. חכמי פרובנס נודעו כתומכי הפילוסופיה בעת פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה.

חקלאות בעל

חקלאות בעל (מוכרת גם בכינוי פלחה) היא צורת גידול חקלאית המבוססת על השקייתם של הגידולים החקלאיים במשקעים טבעיים בלבד, באופן ישיר, ללא אגירתם או הזרמתם לחלקות. "גידול הבעל" הנפוץ בישראל הוא גידול החיטה.

יצחק מאיר בן-מנחם

הרב יצחק מאיר בן מנחם (פצ'ינר) (תרנ"ח, 1898 – תש"כ, 1960) היה חבר בית הדין הרבני הגדול, כמו כן עסק בההדרת ספרי הראשונים.

מסכת פסחים

מַסֶּכֶת פְּסָחִים היא המסכת השלישית בסדר מועד, במשנה ובתלמוד. במסכת זו עשרה פרקים העוסקים בפרטי ההלכות של חג הפסח. בתלמוד בבלי יש למסכת זו 120 דפים בדפוס וילנה.

שלושת הפרקים הראשונים עוסקים בפרטי הדינים של איסור החמץ בפסח, הפרק הרביעי עוסק באיסור מלאכה בערב פסח, הפרקים ה' עד ט' עוסקים בענייני קרבן הפסח והפרק העשירי עוסק בפרטי הדינים של ה"סדר" בליל הפסח.

מר בר רב אשי

מר בר רב אשי, שחתם בכינוי טביומי, היה אמורא בבלי בדור השביעי. היה בנו של רב אשי, ועמד בראש ישיבת סורא במתא מחסיא, פרוור של העיר סורא. התמנה לעמוד בראשות הישיבה בשנת ד'רט"ו (455), 28 שנים לאחר פטירת אביו, ושימש בתפקיד זה כ-13 שנה, עד לפטירתו ביום הכיפורים ד'רכ"ח (467). מר בר רב אשי, שהיה תלמידו המובהק של אביו ומסר הלכות בשמו, המשיך את המפעל הגדול של אביו - עריכת התלמוד הבבלי.

עיקרי האמונה היהודית

עיקרי האמונה היהודית הם קבוצה של אמונות שפרשני היהדות והוגיה מתקופות שונות ייחסו להן מעמד מרכזי יותר מאשר לאחרות. בעיקר בימי הביניים חוברו כמה חיבורים בנושא זה. אף אחד מהם לא הפך לקאנוני כמעמדם של חיבורים דומים בנצרות ובאסלאם; אולם עיקרי האמונה נחשבים כמסגרת התוחמת ומגדירה את הדת היהודית.

בין מוני העיקרים: פילון האלכסנדרוני, רבי חננאל בן חושיאל, רב סעדיה גאון בפירושו לתורה (מונה 10 עיקרים), רמב"ם בפירושו למשנה (מונה 13 עיקרים), רבי חסדאי קרשקש (מונה 6 עיקרים), ורבי יוסף אלבו (מונה 3 עיקרים). גם החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי קבע עיקרים (מניינו כלל 10 עיקרים).

מניין העיקרים שמנה הרמב"ם הוא המוכר והמקובל ביותר. אף שמבחינה טכנית לא התקבע מעולם רשמית בספרי הלכה וכדומה, קיבל בפועל מעמד מחייב וכיום נחשב ככזה בעיני הרוב המוחלט של היהדות האורתודוקסית.

יש מעיקרי האמונה שנקבעו על ידי הרמב"ם אשר מוני עיקרים אחרים חלקו עליהם. כך, למשל, האמונה לפיה יש לאלוהים גוף נחשבת על ידי הרמב"ם כמנוגדת ליסוד האמונה היהודית, והוא אף פסק שהמאמין בזה אין לו חלק בעולם הבא; אבל הראב"ד סבר שהמאמין בכך, אף שהוא טועה, אינו מאבד בכך את זכותו לחיי העולם הבא.

עכוז

העכוז (ידוע גם כשת, ישבן, אחוריים, ובסלנג: תחת, טוסיק או תוּחֶעס - ההגייה היידית ל"תחת") הוא הכינוי המקובל לזוג מסות השריר והשומן המהוות את חלקו האחורי של האגן האנושי. באופן כללי, בעכוז הנקבי ריכוזי שומן גדולים מאשר בעכוז הזכרי. העכוז מאפשר לאדם לשבת בנוחות כשגבו זקוף, מבלי להשעין את כובד משקלו על רגליו (כפי שעושים יונקים אחרים, כדוגמת כלבים וחתולים).

פירוש רש"י לתלמוד

פירוש רש"י לתלמוד הוא הפירוש הידוע ביותר לתלמוד הבבלי, משמש כפירוש לכל לומד, וכנדבך חשוב ובעל משקל נכבד בקרב פוסקי ההלכה.

פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו ופירושיו התפרסמו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית, commentarius), ולכן יש פרשנים (למשל התוספות) אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". פירוש התוספות על התלמוד מנתח ומדייק בכל מילה המובאת ברש"י, פעמים שמסכים עם דבריו ופעמים שחולק עליהם. בשיטת דיוקם בדבריו הלכו רבים מפרשני התלמוד עד ימינו.

קרנא

קרנא, מראשוני האמוראים בבבל, לאחר חתימת המשנה. חברם של שמואל ושל רב. בתלמוד הבבלי נקרא בשם קרנא סתם, ובירושלמי נקרא רב קרנא. שימש בתפקיד דיין, והתואר הסתמי "'דייני גולה'" בתלמוד הבבלי מכוון אליו. חיבר קובץ ברייתות לסדר נזיקין, שהיה ידוע בשם "נזיקין של בית קרנא". פרנסתו הייתה מבדיקת טיב יינות.

רב ניסים גאון

רב ניסים בר יעקב (סביבות 990–1057) כונה "אבן שאהין", "רב ניסים גאון" או "רבינו ניסים", היה ראש ישיבה בקירואן. חיבר מספר חיבורים על התלמוד הבבלי ועל עניינים תורניים נוספים, ובמהדורת וילנא הוכנס פירושו על הדף.

רבאי מרוב

רב רבאי מרוב (רב רבאי דמן רוב) - חכם יהודי, מראשי הסבוראים (שאחרי האמוראים) בבבל בדור השלישי. ראש ישיבת פומבדיתא לאחר פטירת רב סימונא, בשנת ד'ש' (540). היה בן העיר רוב, הסמוכה לנהרדעא. בימיו הופסק הלימוד בישיבת פומבדיתא בשל גזירות ורדיפות, והחכמים עברו עם תלמידיהם לעיר פירוז שבור הסמוכה לנהרדעא. כשאר החכמים שפעלו בתקופת הסבוראים, המידע שידוע עליו מצומצם ביותר, כיוון שהסבוראים לא חיברו חיבורים עצמאיים ותוספותיהם בתלמוד נעשו לרוב באופן אנונימי, בלי לציין את שם החכם. המעט שידוע לנו מבוסס, כמעט באופן מוחלט, על איגרת רב שרירא גאון.

רבה בר רב חנן

רבה (או רבא) בר רב חנן, היה אמורא בבלי בדור הרביעי, בנו של רב חנן.

רבה בר רב חנן, היה חברו הקרוב והחברותא של האמורא המפורסם אביי. היה גם חברו מילדות, ומסופר עליהם שבילדותם התארחו אצל רבה בר נחמני, ראש ישיבת פומבדיתא, ושאל אותם "למי מברכים?" ואמרו: "לרחמנא" [הרחמן]. "והיכן הוא יושב?" ורבא בר רב חנן הצביע כלפי התקרה ואביי יצא החוצה והצביע השמיימה. רבה התפעל מן התשובה וחזה שיגדלו כתלמידי חכמים. אך אביי היה קטן ממנו, ונחשב כתלמיד חבר שלו. במסכת ערובין כתוב שהוא ישב יחד עם רבה ורבי זירא, והוא ישב לפניהם, כינוי הכתוב לרוב על תלמיד היושב לפני רבו.

רבה העריכו ביותר, וביקש שהוא יספידהו לאחר מותו, יחד עם אביי.

נשא ונתן גם בפני רבא, וגם רב אויא היה מחבריו.

התגורר במקום בשם ארטיבנא (נוסחאות אחרות: ארטבינא, ארטביא, ארטוניא) ליד פומבדיתא, ובשבתות עשה עירוב תחומין לצורך הליכה לעיר התורה פומבדיתא. לדעת רבנו חננאל בפירושו שם, הליכתו נועדה לשמוע את שיעוריו של רב יוסף, שהיה ראש ישיבת פומבדיתא אחרי רבה.

לפרנסתו עסק כנראה בחקלאות. מסופר שהיו לו דקלים על גבול פרדסו של רב יוסף, וציפורים שקיננו על הדקלים הזיקו לפרדס. רב יוסף תבע ממנו להרחיק את הדקלים, והשיב שאיננו רוצה לעקור עצי פרי, אבל אם רב יוסף רוצה לעשות זאת בעצמו - הרי הוא רשאי.

לא הובאה בגמרא הלכה כלשהי בשמו. עשרות אזכוריו בתלמוד הם בהקשרים של המשא ומתן התלמודי: העלאת התלבטויות שונות או קושיות על דברי חכמים אחרים.

שמעון בן ננס

שמעון בן ננס המכונה גם סתם בן ננס היה תנא בדור השלישי.

תוספות

התוספות הן חיבורים קולקטיביים רבים של רבני יהדות אשכנז וצרפת על התלמוד, שעריכתם נפרסה על פני תקופה של כמאתיים שנה. החיבור מכיל קושיות, תירוצים והערות על דברי התלמוד הבבלי. מאז חיבורן בימי הביניים המאוחרים, ריכזו התוספות את עיקר תשומת לבם של המעמיקים בתלמוד.

בדף התלמוד בהדפסתו המסורתית נמצאות התוספות בצדו החיצוני של העמוד. הן מתחילות במובאה קצרה מדברי התלמוד, המכונה "דיבור המתחיל". התוספות הן ביסודן הערות לדברי רש"י, המכונה "הקונטרס", אם כי התפתחו והשתכללו להרבה מעבר לכך.

תקופת חייו של הרב רבנו חננאל על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
פרשני התלמוד בימי הביניים בספרד ובצפון אפריקה
בית המדרש הקדום בספרד המוסלמית רבי שמואל הנגידרי"צ אבן גיאת
בית המדרש של צפון אפריקה שנדד לספרד רבנו נסים בן יעקברבנו חננאלרי"ף מעבר לספרדר"י מיגאשרמב"ם מעבר לצפון אפריקה
בית המדרש בעיר טולדו רמ"ה • רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של הר"י מיגאש) • (ראב"ן הירחי) • רבנו יונה
בית מדרשו של הרמב"ן בצפון ספרד הנוצרית הרמב"ןרא"הרשב"אריטב"אר"ן • רבי פרץ הכהן • הריב"ש מעבר לצפון אפריקה • הרשב"ץ • רבי יצחק קנפנטון • רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה) • רבי יעקב בירב מעבר לצפון אפריקה בגירוש ספרד
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבויים • רבנו חננאל • רב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.