רבן שמעון בן גמליאל הזקן

רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן (רשב"ג הראשון) - (10 לספירה - 70 לספירה לערך) היה תנא בשלהי הדור הראשון של התנאים, תלמידו של רבי שמעון בן הסגן, נשיא הסנהדרין סמוך לחורבן בית שני. צאצא למשפחת הלל הזקן, ואחד מעשרת הרוגי מלכות. היה מראשי השלטון בירושלים, יחד עם הכהנים הגדולים חנן בן חנן ויהושע בן גמלא.

קבר רבי שמעון בן גמליאל
קבר רבי שמעון בן גמליאל בכפר כנא

משפחתו

רבן שמעון היה נין של הלל הזקן. הוא מילא את מקומו של אביו, רבן גמליאל הזקן, כנשיא הסנהדרין.

בנו היה רבן גמליאל דיבנה. בתו, אימא שלום, נישאה לרבי אליעזר בן הורקנוס, מגדולי תלמידי רבן יוחנן בן זכאי (בבלי, בבא מציעא נט ע"ב).

שמו - שמעון - זהה לשם סבו, שמעון בן הלל, וגם לשם נכדו, רבן שמעון בן גמליאל (השני). בספרות התורנית נקרא "רבן שמעון בן גמליאל הזקן" או "רשב"ג הנהרג", כדי להבדילו מנכדו. עם זאת, יש שהוא מופיע גם בשם "רבן שמעון בן גמליאל" ללא תוספת, והדבר יוצר בלבול וקושי בהבחנה בינו לבין נכדו.

בתלמוד (סוטה, מט ע"ב) מובאת הפסקה הבאה בשם רבן שמעון: "'עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי' (איכה ג', נ"א) אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה, וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא." עם זאת, יש המייחסים פסקה זו לנכדו.

המנהיג והתקופה

נתמנה לנשיא כ-18 שנה לפני החורבן, והיה אחרון הנשיאים בתקופת בית המקדש. התלמוד (בבלי, שבת טו ע"א) מביא ברייתא בזו הלשון: "הלל ושמעון, גמליאל ושמעון (הוא רשב"ג הזקן), נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה."

בתקופתו מקום מושבה של הסנהדרין היה בירושלים, אבל לא במקום הטבעי, לשכת הגזית, אלא ב"גלות" הראשונה של הסנהדרין - חנויות שבהר הבית, לשם נדדה הסנהדרין בימי אביו.

בתקופת נשיאותו היה המרד הגדול נגד הרומאים. רבן שמעון בן גמליאל נמנה עם מחנה המתונים, יחד עם רבן יוחנן בן זכאי. כשהוקמה ממשלת המרד, בשאיפה להגיע להסכמה עם הרומאים, עמד רבן שמעון בראשה. הממשלה לא החזיקה מעמד זמן רב, והופלה על ידי הקנאים. לפי יוספוס תמך רבן שמעון במרד, אף־על־פי שנמנה עם מחנה המתונים:

והאנשים נשואי הפנים בקרב העם, גוריון בן יוסף ושמעון בן גמליאל, הקהילו את כל העם לאספה והעתירו עליו דברים וגם חילו את פני כל איש ואיש להחיש נקמה בשונאי החירות ולטהר את בית המקדש משופכי הדם

יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים עם הרומאים; מהד' שמחוני, ד, ג,ט.

.

רשב"ג נהרג במהלך המרד, כפי שמובא במקורות הגאונים:

רבן גמליאל הזקן, ורבן שמעון בנו שנהרג בחורבן בית שני, ורבן יוחנן בן זכאי, כולן נשיאים

אגרת שנית מרב שרירא גאון, מהדורת לוין, עמ' 125 - 126.

ממעשיו המפורסמים והנהגותיו

במקורות נמסרו רק דברים מועטים בשמו של רבן שמעון, אך חלק מתורתו מובא כדברי "בית הלל".

דבריו במסכת אבות

המאמר הבא במסכת אבות מיוחס לרבן שמעון:

שמעון בנו אומר: כל ימיי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא

מסכת אבות א', ט"ז או י"ז בחלק מן המהדורות.

זיהוי זה מקורו בפירוש התוספות יום טוב למשנה זו, שמדגיש כי מדובר בבנו של רבן גמליאל הזקן, להבדיל מרבן שמעון בן גמליאל השני.

שמחת החג

מפורסמת השתתפותו של רבן שמעון בשמחת בית השואבה, שנערכה בבית המקדש בחול המועד של חג הסוכות. וכך מסופר בתלמוד (בבלי, סוכה נג ע"א):

אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה - היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר (אש), וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה - נועץ שני אגודליו בארץ, ושׁוחה (מתכופף) ונושק את הרצפה, וזוקֵף, ואין כל ברִייה יכולה לעשות כן.

הוזלת מחיר הקינים

מן המפורסמות שבפעולותיו של רבן שמעון, הייתה הוראתו בנושא הקינים. "קן" היא זוג תורים או בני יונה, שנדרשים לקרבן של יולדת, מצורע ועוד.
מספרת המשנה (כריתות א, ז): מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב - מחירו של כל קן (זוג עופות) היה דינר זהב, מחיר מופקע במושגים של אותם ימים (שווה ל-25 דינרי כסף).
אמר רבן שמעון בן גמליאל (הזקן): המעון הזה! (לשון שבועה בבית המקדש), לא אלין הלילה עד שיהו בדינרין - לא אלך לישון עד שיהיה המחיר זול ויהיה כל קן נמכר בדינרי כסף, כלומר בזול.
נכנס לבית דין ולימד: האשה שיש עליה חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות (לא בספק), מביאה קרבן אחד - על לידה אחת או זיבה אחת, קן שהוא עולה וחטאת, ואוכלת בזבחים - נטהרה ויכולה לאכול בבשר קדשים, ואין השאר עליה חובה - אינה חייבת להשלים קרבנותיה של ארבע לידות או זיבות. דבר זה הוא הוראה יוצאת דופן, שכן לפי הדין המקורי (שמביאה המשנה לפני המעשה) חייבת היא להשלים שאר הקרבנות. ואולם רשב"ג הקל בהוראה זו, והסתמך על הכלל - "עת לעשות לה' הפרו תורתך", כדי להביא להוזלת הקינים, וכדי למנוע מצב שבו חייבי הקרבנות יימנעו מהבאת הקרבנות לגמרי, בשל מחירם המופרז.
(קיים פירוש אחר הגורס שלא הייתה כאן כל חריגה מההלכה, אלא הנשים טעו בתחילה בחושבן שאינן טהורות עד להקרבת כל חמשת הקרבנות. ורשב"ג עמד ופרסם את ההלכה, שלעניין טהרה מספיק קרבן אחד, "ואין השאר עליה חובה" לצורך טהרה לאכול בקדשים.)
מסכמת המשנה: ועמדו קינים בו ביום ברִבעתיים - הוזלו הקינים באופן משמעותי, וכל קן נמכר עתה ברבע דינר כסף (הוזלה פי מאה) או - לפירוש אחר - בחצי דינר כסף (הוזלה פי חמישים).

הריגתו

על פי האגדה, ניבא שמואל הקטן בשעת פטירתו את מותו של רבן שמעון, וכה אמר: "שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא." (בבלי, סוטה מח ע"ב). בתרגום לעברית, על פי פירוש רש"י: רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול - ייהרגו בחרב, וחבריהם להריגה בשאר מיתות, ושאר העם לביזה, וצרות גדולות עתידות לבוא על העולם.

רבן שמעון הוּצא להורג, על פי המסורת, יחד עם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, בתאריך כ"ה בסיוון (טור אורח חיים סימן תקפ).

יש הסוברים שרבן שמעון הוצא להורג על ידי הקנאים, בהיותו מתנגד לדרכם.[1]

במסכת שמחות, מן המסכתות הקטנות (פרק ח), מסופר, שלפני הוצאתם להורג בכה האחד. שאל אותו רעהו: מפני מה אתה אתה בוכה? הרי "לשתי פסיעות אתה נתון בחלקם של צדיקים", כלומר: מרחק שתי פסיעות בלבד מבדיל בינך ובין הצדיקים שבגן עדן; ואתה בוכה?! אמר לו: אני בוכה על שאנו נהרגים כעובדי עבודה זרה, כמחללי שבתות, כמגלֵּי עריות וכשופכי דמים. אמר לו: רבי, שמא סועד היית או ישֵן, ובאה אישה לשאול על נידתה ועל טומאתה וטהרתה, ואמרת לה: המתיני עד שאישן; והתורה אמרה "כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו ... והרגתי אתכם בחרב".

במקור קדום יותר מסופרים דברים דומים:

וכשתפשו את רבן שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רבן שמעון בן גמליאל יושב ותוהה בדעתו ואומר: אוי לנו, שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי עבודה זרה וכמגלי עריות וכשופכי דמים... והיו מתחננין לאספקלטור: זה אמר אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. אמר להם: הפילו גורלות. והפילו, ונפל הפור על רבן שמעון בן גמליאל. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו, והיה בוכה וצועק: פה קדוש, פה נאמן, פה קדוש, פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה יג) "חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי". לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו.

אבות דרבי נתן נוסח א', פרק ל"ח, ג'

השמועה על מותם הגיעה לרבי עקיבא ולרבי יהודה בן בתירא, והם חגרו מתניהם שׂק וקרעו בגדיהם ואמרו: "אחינו ישראל, אילו טובה הייתה לעולם תחילה - לא היו מקבלים (אותה) אלא רבן שמעון ורבי ישמעאל, ועכשיו - גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם, ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם (שלא יראו את הפורענות)."

הרומאים לא הסכימו לאפשר לבנו, רבן גמליאל, לרשת את התפקיד, ואף רצו להורגו. רבן יוחנן בן זכאי ביקש מהם להימנע מכך, ונענה בהסכמה. עם הריגתו של רבן שמעון, תפס רבן יוחנן בן זכאי את תפקיד הנשיא למשך שנים אחדות, שבהן תיקן תקנות והרים מעט את רוח העם לאחר החורבן, תוך שהוא מעביר את בירת התורה מירושלים החרבה ליבנה. לאחר מכן מסר את התפקיד לבנו של רבן שמעון, רבן גמליאל דיבנה.

קברו

הקבר מצוי בכפר כנא, אשר בגליל[2]. במהלך מהומות אוקטובר 2000 הוצת הקבר.[3]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרב אהרן היימאן, "רבן שמעון בן גמליאל הזקן", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע
  2. ^ נ.צ 32.747124,35.332949 מפת גוגל של הציון
  3. ^ דוח ועדת החקירה לבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2003 שער שני
אימא שלום

אימא שלום חייתה בדור השני לתנאים, בין חורבן בית שני למרד בר כוכבא, והיא מהנשים המעטות המוזכרות בשמן בתלמוד[דרוש מקור]. אימא שלום הייתה בת למשפחה מיוחסת: בתו של נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, אחותו של רבן גמליאל דיבנה, אף הוא נשיא הסנהדרין, ואשתו של רבי אליעזר, מגדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. התלמוד מביא סיפורים אחדים על מעשיה של אימא שלום, מהם הקשורים באחיה, מהם הקשורים בבעלה ואחד הקשור בשניהם.

כ"ה בסיוון

כ"ה בסיוון הוא היום העשרים וחמישה בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וחמישה בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. כ"ה בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

נחמיה העמסוני

רבי נחמיה העמסוני היה תנא - כנראה מהדור השני של התנאים. על פי חוקרים רבים הוא נחום איש גמזו.

עשרת הרוגי מלכות

עשרת הרוגי מלכות הוא כינוי לעשרה תנאים שהוצאו להורג באכזריות על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל באשר לא סרו למשמעתם, והמשיכו ללא מורא לקיים את מצוות התורה וללמד אותה. עשרה הרוגים אלה הפכו לדמויות מופת ולחלק בלתי נפרד מהתודעה היהודית של עמידה גאה ומסירות נפש כנגד גזירות השמד שהטילו הרומאים.

עשרת ההרוגים, שלהם השפעה כבירה על מסירת התורה וההלכה, היו: רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי חנינא בן תרדיון, רבי עקיבא, רבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן, רבי ישבב הסופר, רבי יהודה בן דמא, רבי אלעזר בן שמוע, ורבי חנינא בן חכינאי.

רבי חנינא בן חכינאי

רבי חנניא (חנינא) בן חכינאי היה תנא בדור השלישי והרביעי. הוא היה מתלמידי רבי עקיבא הראשונים, והיה חברם של אלעזר בן מתיא, שמעון בן זומא ושמעון התימני. לפי אחת הגרסאות היה מעשרה הרוגי מלכות.

לפי האגדה, ישב שתים עשרה (או שלוש עשרה) שנה ולמד תורה בבית רבי עקיבא רבו. כשהגיעה זמן בתו להינשא שלחה לו אשתו מכתב, והודיעה לו על כך. כשנשאר ללמוד ולא חזר לביתו ידע רבי עקיבא על כך, ודרש: כל מי שיש לו בת - ילך וישיאנה!

חזר רבי חנניא אל עירו, אך כיוון שהשתנו פני העיר לא מצא את ביתו. מה עשה? הלך והתיישב ליד הבאר, עד שהגיעה קבוצת נשים ושמע אחת קוראת: בת חכינאי, מלאי את כדך! ידע שזאת בתו, עקב אחריה ונכנס לביתו. אשתו, שלא הייתה מוכנה לכך - ראתה אותו ונבהלה, עד שיצאה נשמתה. התפלל עליה רבי חנניא ואמר: ״רבונו של עולם, ענייה זו זה שכרה?״ ביקש רחמים עליה וחייתה - מיד שבה אליה רוחה.בנוסף, האגדה מספרת על ר' חנינא בן חכינאי, שכל ימיו היה יושב בתענית מגיל שתים עשרה שנה עד תשעים וחמש.

רבי חנינא בן תרדיון

רבי חנינא בן תרדיון היה מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו, אחד מעשרת הרוגי מלכות ואביה של ברוריה. במקורות חז"ל שמו מופיע בגרסאות שונות: "חנינה", "חנניא" או "חנניה".

רבי חנינא סגן הכהנים

רבי חנינא (חנניה) סגן הכהנים, תנא בדור הראשון. חי בזמן חורבן בית שני והעיד, לאחר החורבן, על מה שראה בבית המקדש. בנו היה רבי שמעון בן הסגן. בספר 'יחוסי תנאים ואמוראים' נכתב שנהרג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן ועם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.

יש גורסים שהיה מבין עשרת הרוגי מלכות ונהרג בכ"ה בסיוון (טור ושולחן ערוך, אורח חיים סימן תק"פ).

תוארו ניתן לו בזכות תפקידו - שימש כסגנו של הכהן הגדול בבית המקדש.

סגן הכוהנים אחראי על עבודת כל הכוהנים ומיועד להחליף את הכהן הגדול במידה וייפסל לעבודת המקדש. לפיכך היה הסגן השני בחשיבותו לכהן הגדול כפי שמעיד ר' חנינא בעצמו על כך:

רבות מאמרותיו עוסקות בענייני עבודת הכהנים ובית המקדש. עוד מאמרותיו הבולטות:

חשיבות מיוחדת נתונה לעובדה, שאמרה זו נאמר בשעה שחז"ל מספרים שבדורות החורבן היו כהנים גדולים רבים ש"זכו" במשרתם באמצעות "מינוי מטעם" מהשלטון הרומאי, מינוי שקנו אותו בכסף או בהתחייבויות אחרות, ולא בשל התאמתם לתפקיד, כך שלמרות הבעיות שגורמת המלכות, מדגיש רבי חנינא שעלינו להתפלל לשלומה של מלכות.

עוד מציינים חז"ל שבאותה תקופה כהנים גדולים אלה היו מתחלפים מדי שנה, ובמצב כזה כנראה נשאר ר' חנינא בתפקיד הסגן גם כשהתחלפו הכהנים הגדולים בזמן כהונתו. ייתכן שמסיבה זו כונה רבי חנינא "סגן הכהנים" ולא בביטוי "הסגן" השגור לרוב בגמרא.

רבי יהודה בן בבא

רבי יהודה בן בבא היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה ה-2 לספירה. אחד מעשרת הרוגי מלכות.

רבי יוחנן בן נורי

רבי יוחנן בן נורי היה תנא בדור השלישי, חבר ובר פלוגתא של רבי עקיבא. על פי המסופר במקורות, רבי יוחנן התגורר בגניגר, בבית שערים ובציפורי. היה עני, ויצא עם הנמושות ללקט פאה.במשנה כמעט לא מוזכרות אגדתות בשם רבי יוחנן בן נורי, אך לעומת זאת מוזכרות בשמו כ-42 אמרות הלכתיות.איסי בן יהודה, שהכיר את גדלותו של רבי יוחנן בהלכה, כינה אותו "קוּפָּה של הלכות" (רש"י: מה רוכל זה שבא לעיר, שואלין ממנו אפרסמון עמך? אומר הן, קינמון עמך אומר הן, כך נצרך אדם לשאול דבר במקרא רבי יוחנן משיבו, וכן בגמרא, וכן במדרש וכן באגדה).

רבי ישבב הסופר

רבי יְשֵבָב הסופר היה סופר ותנא בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה. תלמידו של רבי יהושע וחברו של רבי עקיבא.רבי ישבב הסופר היה נדיב, ואת כל נכסיו חילק לעניים, דבר שלא כל חבריו ראו בעין יפה. פעם אחת רצה לחלק חמישית מנכסיו לעניים, ורבי עקיבא לא הניח לו לעשות זאת.

רבי ישבב הסופר נמנה בין עשרת הרוגי מלכות. מסופר, שביום שהוציאוהו להורג היה בן תשעים שנה וביקש מתלמידיו להחזיק איש ברעהו ולאהוב שלום ומשפט.

על פי המסורת רבי ישבב לא זכה לקבורה, שכן גופתו הושלכה לכלבים.

רבי ישמעאל

רבי ישמעאל בן אלישע, מגדולי הדור השלישי של התנאים. בעל הברייתא על המידות שהתורה נדרשת בהן, וחברו של רבי עקיבא.

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול היה תנא וכהן גדול המוזכר בדברי חז"ל ובאשר לזהותו ההיסטורית עם דמויות אחרות קיימים חילוקי דעות. לפי תיאור דמותו בספרות חז"ל, היה רבי ישמעאל בן אלישע מראשי הדור הראשון של התנאים, ושימש ככהן גדול בבית המקדש השני. היה מעשרת הרוגי מלכות, והוצא להורג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן.יש הנוטים לומר לפי דברי חז"ל שגם אביו, אלישע, שימש בכהונה גדולה. ואולם אין אזכור של כהן גדול בשם אלישע במקורות אחרים.

רבן גמליאל הזקן

רַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן היה תנא בדור הראשון לתנאים, נשיא הסנהדרין סביב השנים ג'תש"ע-ג'תת"י, 10-50 לספירת הנוצרים. נכד להלל הזקן. היה הראשון שנקרא בתואר "רבן", והתוספת "הזקן" באה להבדילו מנכדו, רבן גמליאל דיבנה.

סתם רבן גמליאל הוא, בדרך כלל, רבן גמליאל דיבנה, נכדו של רבן גמליאל הזקן. ואולם, לפעמים נקרא גם רבן גמליאל הזקן בשם הסתמי "רבן גמליאל", דבר שיוצר בלבול מסוים.

רבן שמעון בן גמליאל

רַבַן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל (רשב"ג) השני היה נשיא הסנהדרין באושא בדור שאחרי מרד בר כוכבא, בנו של רבן גמליאל. תנא בדור הרביעי, חברם של רבי מאיר, רבי יהושע בן קרחה ושאר תלמידי רבי עקיבא. בנו היה רבי יהודה הנשיא.

שלום (פירושונים)

שָׁלוֹם היא מילה בעברית בעלת מספר משמעויות.

האם התכוונתם ל...

שמואל הקטן

שמואל הקטן היה תנא שישב במועצת החכמים שדנה בעיבור השנה. חיבר את ברכת המינים, ברכה מאוחרת שנוספה לתפילת שמונה עשרה, לבקשתו של רבן גמליאל. בתלמוד הוא מוזכר כדוגמה לענווה. לא היו לו ילדים.

לפשר כינויו "הקטן" מביא התלמוד הירושלמי שני הסברים: "לפי שהיה מקטין עצמו" ונוהג בענווה, ו"לפי שמעט (בלבד) היה קטן משמואל הרמתי".

שמעון (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

תנאים

תַּנָּאִים הוא כינוי לחכמי ישראל בתקופה שמימות אנשי כנסת הגדולה והזוגות ועד לחתימת המשנה, כלומר במאה ה-1 וה־2 במשך כ-160 שנה החל מתלמידי הלל ושמאי ועד לרבי יהודה הנשיא. רבים מהתנאים היו שותפים ביצירת המשנה. לאחר תקופת התנאים החלה תקופת האמוראים שהם היו חכמי הגמרא.

המילה תנא פירושה שנה, למד, כלומר למסור את התורה שבעל פה.

הסנהדרין
מונחים נשיאאב בית דיןסנהדרין גדולהסנהדרין קטנהבית דיןמשפט עברישבעים הזקניםכנסת הגדולהסמיכת זקנים
נשיאי הסנהדרין יוסי בן יועזריהושע בן פרחיהיהודה בן טבאישמעיההלל הזקןשמעון בן הללרבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודה הנשיארבן גמליאל ברבירבי יהודה נשיאהרבן גמליאל הרביעירבי יהודה נשיאה השניהלל נשיאהרבן גמליאל החמישירבי יהודה נשיאה השלישירבן גמליאל השישי
מקומות מושב הסנהדרין לשכת הגזית • חנות • ירושליםיבנהאושאיבנהאושאשפרעםבית שעריםציפוריטבריה
שונות מסכת סנהדריןמסכת מכות) • עדותארבע מיתות בית דיןזקן ממראחידוש הסנהדריןהסנהדרין של פריזקברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה
תנאים
סוף תקופת הזוגות הלל הזקןשמאי הזקןבני בתירהמנחםעקביא בן מהללאלחנניה בן חזקיה
דור ראשון רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן יוחנן בן זכאייונתן בן עוזיאלבבא בן בוטארבי חנינא בן דוסארבי חנינא סגן הכהניםאבא שאול בן בטניתאדמוןרבי דוסא בן הרכינסרבי יהודה בן בתירארבי אליעזר בן יעקבנחום המדיחוני המעגל
דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) רבן גמליאל דיבנהרבי יהושע בן חנניהרבי אליעזר בן הורקנוסרבי אלעזר בן ערךרבי נחוניה בן הקנהנחום איש גמזואבא חלקיהרבי צדוקרבי שמעון בן נתנאלנחמיה העמסוני
דור שלישי רבי עקיבארבי טרפוןרבי יהודה בן בבארבי ישמעאלרבי אלעזר בן עזריהרבי יוסי הגלילירבי חנינא בן תרדיוןרבי יוחנן בן ברוקהבן זומאבן עזאישמעון בן ננסאונקלוסרבי חנינא בן אנטיגנוסרבי חנינא בן חכינאירבי יוחנן בן נורירבי אלעזר חסמאאלישע בן אבויהרבי אלעאירבי אלעזר המודעירבי חלפתאחנניה בן אחי רבי יהושעאבטולמוסרבי יוסי בן קיסמארבי ישבב הסופרעקילס הגררבי יוחנן בן תורתארבי אלעזר בן יהודה איש ברתותארבי מתיא בן חרשחנן המצרישמעון התימני
דור רביעי רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודהרבי יוסירבי יונתןרבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאירבי אלעזר בן שמוערבי נחמיהרבי נתןרבי יהושע בן קרחהאבא שאולרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילירבי יוחנן הסנדלררבי פינחס בן יאיררבי שמעון שזורי
דור חמישי רבי יהודה הנשיארב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודהרבי ישמעאל ברבי יוסירבי אלעזר ברבי שמעוןרבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן יהודהרבי אלעזר הקפרסומכוסאיסי בן יהודהבר קפרארבי יוסי בן זמרהלוי בר סיסירבי בנאהרבי שמעון בן מנסיאידוע הבבלירבי שמעון בן חלפתא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.