רבן שמעון בן גמליאל

רַבַן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל (רשב"ג) השני היה נשיא הסנהדרין באושא בדור שאחרי מרד בר כוכבא, בנו של רבן גמליאל. תנא בדור הרביעי, חברם של רבי מאיר, רבי יהושע בן קרחה ושאר תלמידי רבי עקיבא. בנו היה רבי יהודה הנשיא.

ייחוסו

רבן שמעון בן גמליאל השני היה נצר לשושלתו של הלל הזקן, שהחזיקה בנשיאות מאז הלל עצמו. סבו, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, היה מנהיג הפרושים בתקופת המרד הגדול, ונהרג במהלכו. הוא היה מתומכי המרד וממנהיגיו, אם כי מהמחנה המתון יותר - הפרושי ולא הקנאי.

אביו, רבן גמליאל השני, ירש את הנשיאות מקודמו, הנשיא הזמני שלאחר המרד הגדול, רבן יוחנן בן זכאי, מייסד המרכז הסנהדראי ביבנה. רבן גמליאל היה מתון בדעותיו הפוליטיות, ולמעשה היה פרגמטיסט בכל הנוגע למערכת היחסים עם הרומאים. רבן גמליאל זכה, כך דומה, להכרה רומית של נשיאותו, לפחות דה-פקטו, והנהיג את הסנהדרין בתקופה די סוערת, מהשתקמות החברה היהודית לאחר המרד הגדול, אל תוך מרד התפוצות בתקופת הקיסר טראיאנוס. מידת השתתפות יהודה במרד זה, מה שידוע במקורות חז"ל כפולמוס קיטוס (על-שם המצביא הרומי לוסיוס קווייטוס, מדכא המרד במסופוטמיה, אשר התמנה לנציב יהודה מיד אחר-כך), אינה ברורה והיא מעורפלת. בכל מקרה, בית הנשיאות לא תמך במרידה. רבן גמליאל דיבנה נפטר סמוך לדיכוי המרידה, בשנת 117 לספירת הנוצרים .

ילדותו ונערותו

בשעה שנפטר רבן גמליאל השני, בשנת 117 לספירת הנוצרים, היה רשב"ג תינוק עול ימים, ומשום כך לא פעלה בשנות העשרים של המאה השנייה לספירת הנוצרים ביהודה נשיאות כלשהי, מוכרת במלואה או בחלקה. ברם, סביר להניח שלאור הוואקום השלטוני שנוצר צמחה איזושהי הנהגה באותה תקופה ביהודה, אך לא יודעים מי עמד בראשה. המתיחות ששררה בין האופוזיציה בסנהדרין, שהובלה על ידי רבי יהושע בן חנניה, לבין נשיאותו של רבן גמליאל, ושהובילה להדחתו הזמנית של רבן גמליאל, לא הוסיפה למידת היציבות הפוליטית ששררה לאחר מות הנשיא. אמנם ידוע מן המקורות התלמודיים (בבלי ברכות כ"ז), כי רבי אלעזר בן עזריה הוא שמילא את מקומו של הנשיא רבן גמליאל לאחר הדחתו, אך אין לדעת אם הוא נטל את ההובלה גם בתקופה שלאחר מות הנשיא.

מן התלמוד עולה, כי נודעו חכמי סנהדרין מובהקים ומפורסמים כגון רבי עקיבא, אשר זכו לתמיכה רבה בקרב הציבור, אך אין לדעת האם שימשו בנשיאות ולו דה-פקטו. תפקודם של נשיאים ביהודה שירת במידה רבה את האינטרסים הרומיים מן הטעם הפרגמטי של מידרג סמכויות, כשהנציב הרומי אינו צריך להתעסק בזוטות, כגון הטיפול ביהודים, ולצורך כך הוסמך הנשיא, מי שהיה כתובת רשמית מקומית עבור הרומאים. נתונים אלה מעלים את ההשערה שהיורש, הינוקא רשב"ג, פעל בחסות אחד החכמים, וזה שימש לו אפוטרופוס עד אשר יגיע לבגרות.

רשב"ג ומרד בר כוכבא

בתקופת מרד בר כוכבא נעלם בית הנשיאות, ובזיקה לסיום המרד, בשנת 135 לספירת הנוצרים, מעיד על עצמו רשב"ג, שהיה אז עלם צעיר, כי התחנך באחד ממאות בתי המדרש שפעלו בביתר, מעוזו המבוצר של בר כוכבא, ונשבע, יחד עם חבריו, כי בבוא הרומאים יתנפלו עליהם וב"מכתובים" ("עטים"=חרטים) שבידיהם ינקרו את עיני האויבים. לבסוף, כך מתוודה רשב"ג: "מכולם לא נשתייר אלא אני".[1]

סימן נוסף המעיד על היעדרו של רשב"ג מהבימה הפוליטית של התקופה היא התכנסותם של חכמים בבקעת בית רימון כדי לעבר את השנה בלעדיו. העדרותו של זה משמעותית בהתייחס לנושא האמור – עיבור השנה, שכן העיבור נחשב לזכות בלעדית של הנשיא, ועל כן היעדר הנשיא ממפגש שכזה היא בעלת משמעות.

רשב"ג כנשיא

אדריאנוס, קיסר רומא בתקופת מרד בר כוכבא, אשר נהג ביד קשה ביהודה וגזר גזירות שמד שאסרו, בין השאר, על מילה ולימוד התורה, מת שלוש שנים לאחר סוף המרד. יורשו, הקיסר אנטונינוס פיוס, היה יותר סובלני ממנו; הוא ביטל את גזירות השמד והשיב את הסנהדרין. במסגרת הקלות אלה שלטון האימפריה הרומית הכיר ברשב"ג כנשיא הסנהדרין ולכן גם כראש הקהילה היהודית בארץ ישראל.

על מעמדם המיוחד של החכמים בתקופה זו מעידים מקורות חז"ל, כאשר רבי יוסי מורה הלכה לנשיא, וכמותו רבי יוחנן הסנדלר. עם זאת, בתלמוד הבבלי (בבא בתרא קעד ע"א ועוד) נאמר: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו - הלכה כמותו" חוץ משלושה מקרים - "חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה". בתלמוד הירושלמי (בבא בתרא פ"י יז ע"ד) נשאלת מעין שאלה סתמית: "ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג? שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו". "בית דינו" בא במשמעות של התדיינות הנשיא עם חברי הסנהדרין, ולא כנובע מהתדיינות בינו לבין עצמו.

רשב"ג חידש את הנוהג של רבן גמליאל אביו, קודמו בנשיאות, לצאת בלווית חכמי סנהדרין לתפוצה היהודית, כדי לחזק מחד את הקשר בין המרכז באושא לבין התפוצות ולהפגין נוכחות שלטונית-נשיאותית מול התפוצות. ואכן המקורות מעידים שהנשיא יצא לצידון, לכזיב, לעכו ועוד. מול מסעות אלה נודעו מסעותיהם של חכמי סנהדרין לחו"ל, ללא הנשיא, כגון רבי שמעון שיצא לצידון, רבי יוסי לנציבין שבבבל ועוד.

ניסיון הדחה

רשב"ג ביקש להבדיל את מעמד הנשיא ממעמד אב בית הדין והחכם ולשוות לו יותר כבוד: ביוזמתו קבעה הסנהדרין ש"כשהנשיא נכנס כל העם (חברי הסנהדרין) עומדים (מפניו) ואין יושבים עד שאומר להם: 'שבו'. כשאב בית דין נכנס, עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו. כשחכם נכנס, אחד עומד ואחד יושב, עד שישב במקומו" (בבלי, הוריות יג ע"ב).

מהלכו הנ"ל של הנשיא עבר בהתנגדות מצד חברי הסנהדרין. רבי נתן, אב בית הדין, ורבי מאיר, החכם, חברו יחד על-מנת לנסות ולהדיח את רשב"ג, כשם שהסנהדרין הדיחה לפני כיובל שנים את אביו, רבן גמליאל דיבנה. הניסיון נכשל, שכן המזימה נודעה לרשב"ג מבעוד מועד. אך ניסיונו של הנשיא להעניש את גורמי המרידה בהרחקתם מבית המדרש נתקל בהתנגדות מצד חברי הסנהדרין, שמחו על הצעתו באמרם "תורה כזו בחוץ ואנחנו בפנים?". עם זאת, הסנהדרין החליטה להדיח את רבי מאיר מתפקידו כחכם, ומעתה נזכר רבי מאיר בשם "אחרים" ורבי נתן בשם "יש אומרים".

בתלמוד הירושלמי, מסכת מועד קטן, מסופר על ניסיון לנדות את רבי מאיר, אולי בעקבות מהלכיו מול הנשיא. לא התבייש רבי מאיר, קם ממושבו והתריס כנגד המנסים כדלקמן: "איני שומע לכם עד שתאמרו לי את מי מנדין, ועל מה מנדין ועל כמה דברים מנדין". התרסה זו מקורה בהתמודדות בין הנשיא לבינו, שהרי לנשיא הייתה שמורה זכות הנידוי. בסופו של דבר זכה רבי מאיר בגיבוי ולא נודה.

על פי רבים מהחוקרים, סיפור ההדחה אינו התיאור המקורי של ההתרחשויות בסנהדרין אלא ניסוח מאוחר יותר של עימות שכלל לא נגע ליחסים שבין בעלי התפקידים השונים.[2]

ממאמריו

דבריו הידועים של רשב"ג השני מובאים בסוף פרק א באבות:

רבן שמעון בן גמליאל אומר :"על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ירושלמי, מסכת תענית ד ה
  2. ^ דוד גולדבלאט, "על סיפור ה'קשר' נגד רבן שמן בן גמליאל השני", ציון, מט (תשמ"ד), עמ' 374-349
כ"ה בסיוון

כ"ה בסיוון הוא היום העשרים וחמישה בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וחמישה בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. כ"ה בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

נחמיה העמסוני

רבי נחמיה העמסוני היה תנא - כנראה מהדור השני של התנאים. על פי חוקרים רבים הוא נחום איש גמזו.

נשיא הסנהדרין

נְשִׂיא הסַנְהֶדְרִין היה אישיות מרכזית שישבה בראש הסנהדרין הגדולה, כשלצידו מכהן אב בית דין. כינוי נוסף לנשיא הסנהדרין היה ראש ישיבה, כאשר חברי הסנהדרין ישבו בעת הדיונים, והוא שימש כראש להם (רמב"ם, משנה תורה סנהדרין א, ג).

רוב נשיאי הסנהדרין הידועים לנו על סמך מגוון מקורות הם מתקופת התנאים; אולם, כדוגמה הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה מביא רשימה של נשיאי סנהדרין שונים. למן הלל הזקן, תפקיד הנשיא עבר בירושה בשושלתו.

עשרת הרוגי מלכות

עשרת הרוגי מלכות הוא כינוי לעשרה תנאים שהוצאו להורג באכזריות על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל באשר לא סרו למשמעתם, והמשיכו ללא מורא לקיים את מצוות התורה וללמד אותה. עשרה הרוגים אלה הפכו לדמויות מופת ולחלק בלתי נפרד מהתודעה היהודית של עמידה גאה ומסירות נפש כנגד גזירות השמד שהטילו הרומאים.

עשרת ההרוגים, שלהם השפעה כבירה על מסירת התורה וההלכה, היו: רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי חנינא בן תרדיון, רבי עקיבא, רבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן, רבי ישבב הסופר, רבי יהודה בן דמא, רבי אלעזר בן שמוע, ורבי חנינא בן חכינאי.

רבי חנינא בן תרדיון

רבי חנינא בן תרדיון היה מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו, אחד מעשרת הרוגי מלכות ואביה של ברוריה. במקורות חז"ל שמו מופיע בגרסאות שונות: "חנינה", "חנניא" או "חנניה".

רבי חנינא סגן הכהנים

רבי חנינא (חנניה) סגן הכהנים, תנא בדור הראשון. חי בזמן חורבן בית שני והעיד, לאחר החורבן, על מה שראה בבית המקדש. בנו היה רבי שמעון בן הסגן. בספר 'יחוסי תנאים ואמוראים' נכתב שנהרג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן ועם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.

יש גורסים שהיה מבין עשרת הרוגי מלכות ונהרג בכ"ה בסיוון (טור ושולחן ערוך, אורח חיים סימן תק"פ).

תוארו ניתן לו בזכות תפקידו - שימש כסגנו של הכהן הגדול בבית המקדש.

סגן הכוהנים אחראי על עבודת כל הכוהנים ומיועד להחליף את הכהן הגדול במידה וייפסל לעבודת המקדש. לפיכך היה הסגן השני בחשיבותו לכהן הגדול כפי שמעיד ר' חנינא בעצמו על כך:

רבות מאמרותיו עוסקות בענייני עבודת הכהנים ובית המקדש. עוד מאמרותיו הבולטות:

חשיבות מיוחדת נתונה לעובדה, שאמרה זו נאמר בשעה שחז"ל מספרים שבדורות החורבן היו כהנים גדולים רבים ש"זכו" במשרתם באמצעות "מינוי מטעם" מהשלטון הרומאי, מינוי שקנו אותו בכסף או בהתחייבויות אחרות, ולא בשל התאמתם לתפקיד, כך שלמרות הבעיות שגורמת המלכות, מדגיש רבי חנינא שעלינו להתפלל לשלומה של מלכות.

עוד מציינים חז"ל שבאותה תקופה כהנים גדולים אלה היו מתחלפים מדי שנה, ובמצב כזה כנראה נשאר ר' חנינא בתפקיד הסגן גם כשהתחלפו הכהנים הגדולים בזמן כהונתו. ייתכן שמסיבה זו כונה רבי חנינא "סגן הכהנים" ולא בביטוי "הסגן" השגור לרוב בגמרא.

רבי יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא (ידוע גם בכינוי המקוצר "רבי" או "רבינו הקדוש") היה תנא בדור החמישי, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה, נצר למשפחת הלל הזקן וחותֵם תקופת התנאים. לפי מסורת חז"ל, נולד רבי יהודה הנשיא בתקופת גזירות השמד של אדריאנוס לאחר מרד בר כוכבא, בין השנים 135 ל-137 לספירה. מנערותו למד מפי רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעי, רבי אלעזר בן שמוע, וכן מפי אביו, רבן שמעון בן גמליאל. נפטר בסביבות שנת 220. רבי יהודה חי בטבריה, בבית שערים ובציפורי. על פי חלק מהמסורות נקבר בבית שערים ועל פי אחרות בציפורי. על שמו רחובות בערים רבות בארץ, ביניהם שדרות הנשיא בחיפה.

רבי יהודה נשיאה השלישי

רבי יהודה נשיאה השלישי היה נשיא בדור השישי לאמוראי ארץ ישראל. דור י"ג להלל הזקן. בזמנו היה רבי ירמיה. אביו רבן גמליאל החמישי, היה תלמידו של רבי אבהו,

ייתכן שהיה אביו של הלל נשיאה.

רבי יהושע בן קרחה

רבי יהושע בן קרחה היה תנא בדור הרביעי, חברם של רבי מאיר, רבן שמעון בן גמליאל ושל תלמידי רבי עקיבא. יש המזהים אותו עם רבי יהושע בנו של רבי עקיבא, שהיה קירח.

רבי יוסי

רבי יוסי - ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא - מגדולי התנאים בדור הרביעי. התגורר בציפורי שבגליל. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חברם של רבי יהודה ורבי שמעון ורבו של רבי יהודה הנשיא. נסמך בידי רבי יהודה בן בבא בתקופה שבה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה. לו מיוחס החיבור סדר עולם, שעוסק בסדר הדורות ובמאורעות היסטוריים.

רבי ישבב הסופר

רבי יְשֵבָב הסופר היה סופר ותנא בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה. תלמידו של רבי יהושע וחברו של רבי עקיבא.רבי ישבב הסופר היה נדיב, ואת כל נכסיו חילק לעניים, דבר שלא כל חבריו ראו בעין יפה. פעם אחת רצה לחלק חמישית מנכסיו לעניים, ורבי עקיבא לא הניח לו לעשות זאת.

רבי ישבב הסופר נמנה בין עשרת הרוגי מלכות. מסופר, שביום שהוציאוהו להורג היה בן תשעים שנה וביקש מתלמידיו להחזיק איש ברעהו ולאהוב שלום ומשפט.

על פי המסורת רבי ישבב לא זכה לקבורה, שכן גופתו הושלכה לכלבים.

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול היה תנא וכהן גדול המוזכר בדברי חז"ל ובאשר לזהותו ההיסטורית עם דמויות אחרות קיימים חילוקי דעות. לפי תיאור דמותו בספרות חז"ל, היה רבי ישמעאל בן אלישע מראשי הדור הראשון של התנאים, ושימש ככהן גדול בבית המקדש השני. היה מעשרת הרוגי מלכות, והוצא להורג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן.יש הנוטים לומר לפי דברי חז"ל שגם אביו, אלישע, שימש בכהונה גדולה. ואולם אין אזכור של כהן גדול בשם אלישע במקורות אחרים.

רבי נתן

רבי נתן, או רבי נתן הבבלי, היה תנא בבלי בדור הרביעי. עלה בצעירותו לארץ ישראל, כ-200 שנים לאחר עליית הלל הזקן, וכיהן כאב בית דין בסנהדרין שבאושא, תחת נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל. מיוחסת לו המסכת אבות דרבי נתן, שהיא כעין גרסה מורחבת ומפורטת של מסכת אבות. מרבותיו של רבי יהודה הנשיא.

במשנה מוזכר רק פעמיים, בסוף מסכת ברכות ובסוף מסכת שקלים.

רבי נתן היה ידוע כדיין מומחה ש"יורד לעומק הדין". אחת מהלכותיו המפורסמות נקראת "שעבודא דרבי נתן":

"רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: 'ונתן לאשר אשם לו'".הוא השתתף בניסיון להדחתו של רבן שמעון בן גמליאל, יחד עם רבי מאיר. לאחר שהניסיון סוכל, קנס רבן שמעון את רבי נתן שלא יזכירו את שמו בבית המדרש, ואת תורתו ימסרו בשם "יש אומרים".

היה מומחה בענייני ברית מילה, והורה מתי יש להזהר מלמול את התינוק, מחשש פיקוח נפש. הוא עצמו, הורה מתי למול תינוקות ששלושה בנים ממשפחתן נפטרו אחרי ברית מילה, והסביר מתי הזמן בו יש לערוך את ברית המילה. בעקבות כך, נקראו התינוקות "נתן הבבלי" על שמובמדרש קהלת ז' מובא: "טוב- זה רבי נתן, וחוטא- זה תלמידו". לאור מדרש זה נראה שהיה לו תלמיד שנעשה מין.

רבי שמעון בן יהודה

רבי שמעון בן יהודה היה תנא בדור החמישי (המחצית השנייה של המאה ה-2). תלמידו המובהק של רבי שמעון בר יוחאי, וכמעט כל מאמריו הם בשמו, פעמים - בניגוד למסורות אחרות בשם רשב"י. גם כאשר הוא ורבי אלעזר בן רבי שמעון מוסרים יחדו בשם רבי שמעון - הוזכר רבי שמעון בן יהודה לפני רבי אלעזר (בבלי, שבועות יט, ב). מסר גם בשם רבי יוסי בן חלפתא (משנה, מעשר שני ג, ו) ואף בשם רבי עקיבא (תוספתא, בבא קמא ו, כא) ורבי ישמעאל (בבלי, כתובות עג, ב). הוזכר ארבע פעמים במשנה (מעשר שני ג, ו; מכות ג, ו; שבועות א, ה; נגעים י, ח), וכמאה פעמים בספרות חז"ל בכללה.

היה תושב כפר עכו הסמוך לעיר עכו, ובמספר מקומות הובא בשמו המלא: "רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו" (לעיתים בצורות כתיב אחרות: עמוס, אמוס, איבוס, עכוס, עכום, עיכום).

במקומות ספורים אמר דברים שלא בשם חכם אחר, כולם בענייני אגדה (תוספתא סנהדרין יג, יב; מכילתא בשלח פרשה ג; מכילתא דרשב"י פרק יט, יא; ספרי דברים פיסקא שט).

כנגד הדעה שבית מנוגע "לא היה ולא עתיד להיות" סיפר רבי שמעון בן יהודה על מקום בגליל שנמסר עליו שיש בו אבנים מנוגעות (תוספתא נגעים ו, א; ושם מסורת דומה של רבי אלעזר בן רבי שמעון על חורבה מנוגעת מעזה).

מצאנו שהתנא רבי זכאי מוסר בשמו (בבלי, שבת עט, ב).

מסופר על הוראות שונות שנתן לאריסו בענייני כלאים (ירושלמי דמאי פ"ב ה"ג), ומן הסיפור משתמע שהתפרנס מחקלאות.

רב שרירא גאון באיגרתו הידועה מונה את ר"ש בן יהודה בין חכמי דורו של רבן שמעון בן גמליאל.

בתוספתא (כלאים א, יב) הוזכר חכם בשם "רבי יהודה בן אגרא איש כפר עכו" (ובמקבילה בבבלי סוטה מג,ב: "בן גמדא"), ויש משערים שהוא אביו של רבי שמעון בן יהודה (אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, בערכו). הוזכר גם "יהודה איש כפר עכו" כמי ששאל שאלה את רבן גמליאל (מכילתא, יתרו), ואפשר שהוא אבי רבי שמעון.

בעל ספר יוחסין השלם (מאמר ראשון, אות ש') משער שהוא בנו של רבי יהודה בר אלעאי. השערה זו מתמיהה, שכן לא מצאנו שמסר משהו בשם אביו, ואף לא נקרא "רבי שמעון ברבי יהודה", כפי שמצאנו רבות אצל רבי יוסי ברבי יהודה (במקומות ספורים הוזכר במפרשים בכתיב "ברבי" או "בר'", כנראה בטעות).

רבן גמליאל דיבנה

רַבַּן גַּמְלִיאֵל דְּיַבְנֶה (או: רבן גמליאל השני) חי בשלהי המאה הראשונה ותחילת המאה השנייה לספירה. היה מנהיג רוחני ונשיא ישראל אחרי המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני. בן למשפחת הלל הזקן. סבו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.

רבן גמליאל הזקן

רַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן היה תנא בדור הראשון לתנאים, נשיא הסנהדרין סביב השנים ג'תש"ע-ג'תת"י, 10-50 לספירת הנוצרים. נכד להלל הזקן. היה הראשון שנקרא בתואר "רבן", והתוספת "הזקן" באה להבדילו מנכדו, רבן גמליאל דיבנה.

סתם רבן גמליאל הוא, בדרך כלל, רבן גמליאל דיבנה, נכדו של רבן גמליאל הזקן. ואולם, לפעמים נקרא גם רבן גמליאל הזקן בשם הסתמי "רבן גמליאל", דבר שיוצר בלבול מסוים.

רבן שמעון בן גמליאל הזקן

רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן (רשב"ג הראשון) – (10 לספירה – 70 לספירה לערך) היה תנא בשלהי הדור הראשון של התנאים, תלמידו של רבי שמעון בן הסגן, נשיא הסנהדרין סמוך לחורבן בית שני. צאצא למשפחת הלל הזקן, ואחד מעשרת הרוגי מלכות. היה מראשי השלטון בירושלים, יחד עם הכהנים הגדולים חנן בן חנן ויהושע בן גמלא.

שמעון בן הלל

שמעון בן הלל היה נשיא הסנהדרין, כחמישים שנה לפני חורבן בית המקדש השני.

היה בנו של הלל הזקן, והמשיך אותו כנשיא הסנהדרין. אחריו התמנה בנו, רבן גמליאל הזקן, לנשיא תחתיו.

לא ידוע עליו דבר, למעט ממקור אחד, שבו התלמוד (בבלי, שבת טו ע"א) מביא ברייתא בזו הלשון: "הלל ושמעון, גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה". התנא מונה בברייתא זו את הנשיאים ב-100 השנים שלפני החורבן (תפקיד שעבר מאב לבן): הלל הזקן, שמעון בנו, רבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בן גמליאל הזקן.

הרמב"ם, בהקדמתו למשנה תורה, מזכיר אותו כחלק משלשלת מסירת התורה, כמי שקיבל מהלל ובית דינו יחד עם רבן יוחנן בן זכאי.

המלומד הנוצרי טרברס הרפורד, בפירושו על פרקי אבות משנת 1925, העלה השערה, כי התנא "שמעון בנו" שמוזכר במשנה (אבות א, טז) לאחר רבן גמליאל, אינו בנו של רבן גמליאל, אלא בנו של הלל. זאת, מחמת העובדה שבמשנה הבאה מוזכר במפורש "רבן שמעון בן גמליאל".

השערה זאת הועלתה כבר בשנת 1699 על ידי אדריאן רילאנד.

במשנה זו הוא אומר "לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה", מה שיכול להסביר מדוע הוא ודבריו כמעט אינם מוזכרים במקום אחר. השערה זו מתיישבת יפה עם כך שהוא נקרא במשנה זו "שמעון" ללא תואר ולא "רבן שמעון בן גמליאל". ואולם, הפרשנות המסורתית המקובלת מזהה את התנא בפרקי אבות כרבן שמעון בן גמליאל הזקן - נכדו של שמעון בן הלל, ובשמו של שמעון בן הלל עצמו לא נמסר דבר. כך מובא בספר "מגן אבות" לרשב"ץ (אבות א, טז), וכן בתוספות יום טוב למשנה זו.

תנאים

תַּנָּאִים הוא כינוי לחכמי ישראל בתקופה שמימות אנשי כנסת הגדולה והזוגות ועד לחתימת המשנה, כלומר במאה ה-1 וה־2 במשך כ-160 שנה החל מתלמידי הלל ושמאי ועד לרבי יהודה הנשיא. רבים מהתנאים היו שותפים ביצירת המשנה. לאחר תקופת התנאים החלה תקופת האמוראים שהם היו חכמי הגמרא.

המילה תנא פירושה שנה, למד, כלומר למסור את התורה שבעל פה.

הסנהדרין
מונחים נשיאאב בית דיןסנהדרין גדולהסנהדרין קטנהבית דיןמשפט עברישבעים הזקניםכנסת הגדולהסמיכת זקנים
נשיאי הסנהדרין יוסי בן יועזריהושע בן פרחיהיהודה בן טבאישמעיההלל הזקןשמעון בן הללרבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיארבן גמליאל ברבירבי יהודה נשיאהרבן גמליאל הרביעירבי יהודה נשיאה השניהלל נשיאהרבן גמליאל החמישירבי יהודה נשיאה השלישירבן גמליאל השישי
מקומות מושב הסנהדרין לשכת הגזית • חנות • ירושליםיבנהאושאיבנהאושאשפרעםבית שעריםציפוריטבריה
שונות מסכת סנהדריןמסכת מכות) • עדותארבע מיתות בית דיןזקן ממראחידוש הסנהדריןהסנהדרין של פריזקברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה
תנאים
סוף תקופת הזוגות הלל הזקןשמאי הזקןבני בתירהמנחםעקביא בן מהללאלחנניה בן חזקיה
דור ראשון רבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן יוחנן בן זכאייונתן בן עוזיאלבבא בן בוטארבי חנינא בן דוסארבי חנינא סגן הכהניםאבא שאול בן בטניתאדמוןרבי דוסא בן הרכינסרבי יהודה בן בתירארבי אליעזר בן יעקבנחום המדיחוני המעגל
דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) רבן גמליאל דיבנהרבי יהושע בן חנניהרבי אליעזר בן הורקנוסרבי אלעזר בן ערךרבי נחוניה בן הקנהנחום איש גמזואבא חלקיהרבי צדוקרבי שמעון בן נתנאלנחמיה העמסוני
דור שלישי רבי עקיבארבי טרפוןרבי יהודה בן בבארבי ישמעאלרבי אלעזר בן עזריהרבי יוסי הגלילירבי חנינא בן תרדיוןרבי יוחנן בן ברוקהבן זומאבן עזאישמעון בן ננסאונקלוסרבי חנינא בן אנטיגנוסרבי חנינא בן חכינאירבי יוחנן בן נורירבי אלעזר חסמאאלישע בן אבויהרבי אלעאירבי אלעזר המודעירבי חלפתאחנניה בן אחי רבי יהושעאבטולמוסרבי יוסי בן קיסמארבי ישבב הסופרעקילס הגררבי יוחנן בן תורתארבי אלעזר בן יהודה איש ברתותארבי מתיא בן חרשחנן המצרישמעון התימני
דור רביעי רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודהרבי יוסירבי יונתןרבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאירבי אלעזר בן שמוערבי נחמיהרבי נתןרבי יהושע בן קרחהאבא שאולרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילירבי יוחנן הסנדלררבי פינחס בן יאיררבי שמעון שזורי
דור חמישי רבי יהודה הנשיארב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודהרבי ישמעאל ברבי יוסירבי אלעזר ברבי שמעוןרבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן יהודהרבי אלעזר הקפרסומכוסאיסי בן יהודהבר קפרארבי יוסי בן זמרהלוי בר סיסירבי בנאהרבי שמעון בן מנסיאידוע הבבלירבי שמעון בן חלפתא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.