רבי שמעון בר יוחאי

רבי שמעון בר יוחאי (או בן יוֹחַי[1], מכונה בקיצור רשב"י) (ג'תת"ל ≈ 67 לספירה בערך - ג'תתקכ"ג ≈ 160 לספירה בערך)[2] היה תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא.

הלכות רבות בשמו מובאות במשנה (שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא, מחשובי תלמידיו), שם הוא מכונה 'רבי שמעון' ללא ציון שם אביו. החיבור המדרשי-הלכתי "ספרי" מיוחס בגמרא לבית מדרשו של רשב"י[3][4]. כתיבת ספר הזוהר מיוחסת לרשב"י, אך לייחוס זה קמו מערערים.

רשב"י הפך לסמל של תורת הסוד והקבלה, ולדמות מרכזית באירועי ל"ג בעומר, בהם נערכת מדי שנה הילולא על קברו במירון.

רבי שמעון בר יוחאי
דור דור רביעי לתנאים
בית מדרש בית הלל, בֵּית רבי עקיבא
רבותיו רבי עקיבא
תלמידיו בנו - רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי שמעון בן יהודה, רבי יהודה הנשיא
מקום קבורה קבר רבי שמעון בר יוחאי במבנה מיוחד בהר מירון

תולדות חייו

בצעירותו נמנה רשב"י עם החכמים שהתקבצו ב'כרם ביבנה'. שאלתו של רשב"י את רבי יהושע ואת רבן גמליאל לגבי מעמדה של תפילת ערבית כתפילת רשות או חובה, הייתה הטריגר שהוביל לסערה גדולה במהלכה הודח באופן זמני רבן גמליאל מנשיאותו, בעקבות יחסו לרבי יהושע, והוחלף ברבי אלעזר בן עזריה[5]. רשב"י למד תורה מפי רבי עקיבא, בתחילה בבני ברק במשך שלוש עשרה שנה, יחד עם רבי חנניה בן חכינאי[6], ולאחר מכן אף בבית האסורים, קודם שרבי עקיבא הוצא להורג[7]. רשב"י מנוי בין חמשת תלמידי רבי עקיבא אותם העמיד לאחר מות מרבית תלמידיו[8], ובין התלמידים אותם סמך רבי יהודה בן בבא בסתר[9] .

הסתתרותו במערה

מערתו של רשב"י בפקיעין
המערה בפקיעין שבה נחבא, על פי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי במשך 13 שנה, עם בנו, רבי אלעזר

רבי שמעון נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של רבי עקיבא (שהיה גם רבו של בר כוכבא בעת המרד).

על פי המסופר בתלמוד הבבלי[10], בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם ואמרו:

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם - תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.

יהודה בן גרים, סיפר על דבריו ומתוך כך נשמעו למלכות. בעקבות זאת נדון ר' שמעון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת. על פי המסורת, רשב"י ובנו אלעזר התחבאו 12 שנים במערה וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס. כל אותן 12 שנה היו שניהם לומדים תורה כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווארם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו. לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. אז יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם, אך כשראה רשב"י בעולם אנשים מתבטלים מתלמוד תורה ועוסקים בחרישה וזריעה נתן בהם עיניו ונשרפו. יצאה בת קול מן השמים ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". חזרו רשב"י ואלעזר בנו למערה לעוד 12 חודשים, שבסופם יצאו מהמערה ופגשו אדם המביא לכבוד שבת שני הדסים, וכך ראו כמה חביבות מצוות על ישראל ונתקררה דעתם.

מעשה ההסתתרות במערה מובא בנוסח אחר גם במדרש בראשית רבה, ע"ט, ו', וכן תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה א'.

לאחר יציאתו מהמערה

ביציאתו מהמערה התיר רבי שמעון מקומות מסוימים בטבריה שהיו בספק טומאת מת מחמת ההרוגים שנטמנו באזור[11], ולאחר מכן עבר גם במגדל צבעייא ובבקעת בית נטופה שבגליל התחתון[12]. בהיפגשו ביהודה-בן-גרים, נתן בו עיניו, והפכו לגל עצמות.

רשב"י מוזכר בין הנאספים באושא בסוף תקופת השמד, אך לא צורף לסנהדרין שבאושא[דרוש מקור], ככל הנראה עקב הסיכון הפוליטי. בתלמוד מסופר כי יצא עם משלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על שמירת השבת והמילה, לאחר שהוציא שד מבת הקיסר[13]. כן מתוארת השתתפותו בכינוס מצומצם בנושא עיבור השנה[14].

בגמרא מתואר רשב"י כמלומד בנסים ובעל נטייה לקפדנות.

משפחתו

רבי שמעון היה חותנו של רבי פינחס בן יאיר (זאת לפי התלמוד; לפי ספר הזוהר לא היה חותנו אלא חתנו). בנו, רבי אלעזר, היה אף הוא תנא מפורסם. נכדו הוא רבי יוסי בן רבי אלעזר

מקום מגוריו

במדרש תנחומא נעשה קישור בין רשב"י לבין מירון כמקום מגוריו במעשה הבקעה שהתמלאה בדינרי זהב, אך אזכור זה חסר במקורות מדרשיים מקבילים למעשה זה, וההערכה היא כי מדובר בתוספת מאוחרת[15]. בית מדרשו של רשב"י מצוין בתקוע (המזוהה עם חורבת שמע הסמוכה למירון), שם לימד תורה למספר תלמידים, ביניהם רבי יהודה הנשיא. מספר מעשים אודות רשב"י קושרים אותו לצידן, אותה ניתן לפרש כצידון או כבית ציידא.

מקום קבורתו והנצחתו

GraveOfRabbiSimeonBarYochaiOnLagBOmer
מתחם הקבר של רשב"י בל"ג בעומר
Halake
הילולת ר' שמעון בר יוחאי - לקראת החאלקה

בסיפור פטירתו של רבי אלעזר ברבי שמעון, בנו של רשב"י, המובא בגמרא, מתואר כיצד העבירו אותו בני בירי (המזוהה עם ביריה או ברעם) ממקום פטירתו בעכברא, למערה שבה נקבר אביו, בעורמה במהלך ערב יום הכיפורים, וזאת עקב התנגדותם של אנשי עכברא להעברת גופתו של רבי אלעזר[16], דבר המראה כי מקום קבורת רשב"י הוא באזור הר מירון. בפסיקתא דרב כהנא מובא מעשה דומה, כאשר שם הנוסח הוא כי בני מירון הוליכו את גופתו של רבי אלעזר ברבי שמעון מגוש חלב למערת קבורת אביו, לאחר שרבי שמעון התגלה בחלום לאנשי מירון וביקשם להביא את בנו לקבורה במערת קבורתו[17].

לאחר פטירתו מתואר במדרש כי רבי יהושע בן לוי מצא את אליהו הנביא יושב בפתח מערת רשב"י, ושם שאלו לגבי זמן ביאת המשיח[18]. במדרש אחר מתואר כיצד עסקו רבי יהושע בן לוי ואליהו הנביא בהלכות שנאמרו בשם רשב"י, ונכנסו למערת קבורתו כדי לשאלו בדבר שנתקשו בו[19].

האתר המזוהה כיום עם קברו של רשב"י נמצא בהר מירון, מדרום למושב מירון של ימינו. אתר הקבר משך אליו את מקובלי צפת במאה ה-16. העלייה המרכזית לרגל קרויה הילולא דרבי שמעון בר יוחאי על קברו בל"ג בעומר, יום פטירתו על פי המסורת, בו פוקדים את הציון מאות אלפים מכל רחבי העולם. נהוג להביא ילדים בני שלוש למירון ולספר אותם שם את התספורת הראשונה בחייהם בטקס המכונה חאלקה, כיון שרבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, סיפר כי רבו עשה כן לבנו.

הילולת רשב"י הביאה לאימוץ המנהג, בגרסאות שונות, בישראל ובגולה. דמותו של רשב"י בל"ג בעומר קשורה גם כדמות קבלית[20], וגם כצדיק שמגן, מרפא ומברך ביום זה. דמותו כצדיק שפורש חסות בל"ג בעומר, היוותה השראה לעליות לקבר ולהדלקות לזכר צדיקים רבים אחרים בישראל ובגולה[21].

על שמו היישוב בר יוחאי הסמוך למירון.

משנתו

גדול תלמוד תורה

בניגוד לדרכו של רבי ישמעאל, פעל רבי שמעון להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי, והמליץ על זניחת הפרנסה. דוגמה לוויכוח בין רבי ישמעאל לבין רבי שמעון בנושא תורה ועבודה אפשר למצוא במסכת ברכות:

"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבן? ת"ל ואספת דגנך. הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?[22]

לעומת זאת, להמון העם הורה לחבב את המלאכה אפילו אם היא בזויה: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה"[23]. בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, היגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות.

רבי שמעון מוזכר פעמים רבות במשנה ובגמרא בנושאים הלכתיים.

טעמא דקרא

שיטתו של רבי שמעון בהלכה הייתה לדרוש 'טעמא דקרא' (בארמית: טעם המקרא), כלומר לשער את טעמי המצוות ולפעול על סמך המסקנות ההלכתיות העולות מהן גם כשאין להן סמך בכתובים[24]. זאת בניגוד לגישה הרואה במצוות התורה גזרות הכתוב ומתייחסת לטעמי המצוות רק כשהם מפורשים בכתוב או משתמעים מקריאה סבירה שלו[25]. גישתו זו של רשב"י לא התקבלה להלכה. לשיטת רשב"י, כשטעמי המצוות מפורשים בתורה, הם אינם נדרשים לפירוש אותה מצווה אלא יש ללמוד מהם איסור עצמאי ואת המצווה כולה במנותק מהטעם[26].

הלכות שבת

רשב"י התיר מקרים שונים של מוקצה, התיר 'דבר שאינו מתכוון' ואסר מדרבנן 'מלאכה שאינה צריכה לגופה'. בכל שלושת הדברים, שהם יסודות בהלכות שבת, הלכה כמותו, ולא כרבי יהודה, שחלק עליו בנושאים אלו.

בין אדם לחברו

כאחד מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא (שטבע את האימרה "'ואהבת לרעך כמוך' - זהו כלל גדול בתורה"), גם במשנתו של רשב"י ישנה חשיבות רבה למידותיו של האדם ולמצוות שבין אדם לחברו. לדוגמה:

נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים[27]

מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו והנחותי לך[28]

גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך[29]

עם ישראל

סיכת שמן ורד (שהוא שמן יקר המיועד בעיקרו לרפואה, ומיעוט מבוטל (בני מלכים) משתמשים בו לסיכה רגילה) נאסרה בשבת, היות שהדבר נראה כרפואה בשבת, שנאסרה במקום שאין בו פיקוח נפש, בעקבות השימוש הרגיל של שמן זה לרפואה. ר' שמעון התיר את הדבר, בנימוק שכל ישראל בני מלכים הם[30], ועל כן יש להתייחס אל השמן כשמן המיועד גם לסיכה, ולא כשמן המיועד לרפואה בלבד. דעתו זו של ר' שמעון בסוגיה זו לא נתקבלה להלכה.

דעת רשב"י בפסיקת הלכה במקרי מחלוקת

במסכת עירובין בגמרא מובאים כללים עקרוניים לפסיקת הלכה במחלוקת תנאים. על פי כללים אלו במקרה של מחלוקת בין רשב"י לרבי יהודה או לרבי יוסי, דעתו של רשב"י נדחית מהלכה מול דעתם, בעוד מול רבי מאיר דעתו שקולה ללא הכרעה[31]. עם זאת, כללים אלו אינם מוחלטים ולהם חריגים שונים, ובנוסף אינם מוסכמים על הכל[32].

הלוך אחר המחשבה

שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי מתבססת על מחשבות האדם ("הלוך אחר המחשבה"), או פנימיות הדבר (היפך החיצוניות, הנראית לעין). לכן הוא פוטר הן בדיני שבת, הן בדיני נזיקין, והן בקרבנות[דרושה הבהרה] את מי שאינו מתכוון ודן לכף חובה את השלטונות הרומיים מאחר שגם 'מעשיהם הנאים' נעשו מתוך כוונה פסולה[דרוש מקור]. הוא החשיב את המחשבה והפנימיות כדבר העיקרי בחיי האדם, ורבות מדעותיו, פסיקותיו והוראותיו קשורות עם דרך זו[33].

צדיקים

מימרא המובאת בשם רשב"י במדרש תנחומא גורסת כי אין הקב"ה מייחד שמו על צדיקים אלא לאחר מותם, שמא יחזרו בהם באחרית ימיהם[34]. מימרא אחרת בשמו גורסת כי תלמידיו של חכם המביאים שמועות והלכות בשמו מונעים ממנו שינה בקבר[35].

דמותו

מיתוס הרשב"י הגלילי, ממנו נגזרת דמותו הקבלית, החל בתקופה הרומית המאוחרת, והתפתח מאז. מיתוס זה היה היסוד לדמותו של רשב"י בספר הזוהר. דמותו הייתה של מייסד ובורא[36].

חכמי דורו ראו בו "מלומד בנסים", ושלחו אותו למשימות קשות למען עם ישראל[37]. בין השאר סופר עליו שבימיו לא נראתה הקשת כלל, כביטוי לכך שהוא הגן על דורו מסכנת מבול. התלמוד הבבלי מביא משמו אמירה, שלפיה היו הוא ובנו הצדיקים ביותר בדורם, המכונים "בני עלייה"[38].

יוחסו לו החיבורים האפוקליפטיים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", חזונות גאולה שנהוג לייחסם לתקופה הערבית הקדומה ולתקופת מסע הצלב השלישי (1191) ונפילת עכו בשנת 1291.

ספר הזוהר, הספר המרכזי של תורת הקבלה, שפורסם לעיני כל בשלהי המאה ה-13, יוחס פעמים רבות לרשב"י. בזוהר מוצג ר' שמעון כראש חבורה של חכמים העוסקת בתורת הנסתר, ורוב הדרשות בספר מובאות בשמו ובשם תלמידיו. לאורך הספר פזורים תיאורים של אירועים שונים בחייו, בהם סיפור בריחתו מן הרומאים והסתתרותו במערה (המופיע גם בתלמוד), וכן תיאור פטירתו מן העולם המפורט בהרחבה באדרא זוטא. במשך השנים נחלקו הדעות (הן בקרב הרבנים והן בקרב החוקרים), לגבי זהותו של המחבר. כיום מקובל כמעט על כל החוקרים שייחוס כתיבת הספר לרשב"י עצמו, הוא שגוי, אך אין במסקנות אלו כדי לנתק בין דמותו של רשב"י לבין ספר הזוהר, שהוא על כל פנים, גיבורו הספרותי.

נוסעים יהודים שונים שביקרו בארץ בימי הביניים ייחסו בתי כנסת חרבים רבים בגליל לרשב"י[39].

יום ל"ג בעומר התקבל במסורת כיום פטירתו של רשב"י, המכונה בזוהר יום ההילולא של רשב"י[40], ובו נוהגים ההמונים לפקוד את קברו אשר בהר מירון. גם מנהג הדלקת המדורות בל"ג בעומר נקשר לדמותו של רשב"י ולתיאור פטירתו כפי המופיע בזוהר (באדרא זוטא).

על רבי שמעון בר יוחאי נתחבר הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך" על ידי שמעון לביא, שהיה ממגורשי ספרד שהתיישב בטריפולי בלוב והפך למנהיגם של יהודי לוב. פיוט זה מושר בקרב העולים לציונו במשך כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר, והוא מקובל בכל העדות והפלגים. יש מעדות המזרח הנוהגים לזמרו בכל ליל שבת. רבי יוסף חיים מבגדד ה"בן איש חי" חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי", והוא נהוג בעיקר אצל החסידים.

החוקר אלחנן ריינר העלה את הסברה כי דמותו של רשב"י היא גלגול של דמותו של יהושע בן נון בגליל באלף הראשון לספירה. ריינר הצביע על כך ששתי הדמויות הן אבות מייסדים אגדיים ומחוללי נסים, לשתיהן קשר לרעידת אדמה (על רשב"י נאמר "זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות" באידרא זוטא), שתיהן קשורות בהר מירון כאתר פולחן ובתאריך י"ח באייר, הוא ל"ג בעומר, כמועד המיוחס לפטירתן[36].

לקריאה נוספת

  • בנימין לאו, "ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י) ומקומו במסורת ההלכה", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 148-118.
  • הרב ישראל דנדרוביץ, שמות אביו ואמו של התנא האלקי רשב"י ז"ל, בתוך: קובץ עץ חיים (באבוב), גיליון יז, ניסן תשע"ב, עמודים: שנא - שסו
  • ירון זילברשטיין, 'פולחן דתי חדש כתהליך חילון? קריאת שמע ותפילת העמידה במשנתו של רבי שמעון בר יוחאי', אורשת ז, עמ' 131- 151
  • ירון זילברשטיין, 'לדרכי עיצובה של מנהיגות קיבוצית בספרות חז"ל: עיון במחזור סיפורי רשב"י (ירושלמי שביעית ט:א, לח:ד ומקבילות)', דרך אגדה יד (תשע"ט), עמ' 105- 146.
  • רונית מרוז, הביוגרפיה הרוחנית של רבי שמעון בר יוחאי, מוסד ביאליק, 2019

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ברוב המקומות בש"ס בהם מופיע רשב"י השימוש הוא ב"בן יוחי", ולא "בר יוחאי" השכיח פחות.
  2. ^ "באיזו שנה נפטר רשב"י?, באתר חדרי חרדים
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ו, עמוד א'
  4. ^ אגרת רב שרירא גאון, עמ' 102-103, מהדורת הרב בנימין מנשה לוין, חיפה, ה'תרפ"א.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ז, עמוד ב'
  6. ^ ויקרא רבה כא, ז.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ג, עמוד ב'
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'
  11. ^ ישראל ל' לוין, ‏ר' שמעון בר-יוחאי, עצמות מתים וטיהורה של טבריה – היסטוריה ומסורת, קתדרה 22, ינואר 1982
  12. ^ בראשית רבה, ע"ט, ו'.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף י"ז, עמוד ב'
  14. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ג' הלכה א'
  15. ^ ישראל רוזנסון, 'זיכרון מירון', 2003, עמ' 28
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד ב'
  17. ^ פסיקתא דרב כהנא, עמ' צד,א, אתר "דעת"
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח, עמוד א'
  19. ^ בראשית רבה לה ב
  20. ^ הוס, בועז, תשס"ב, מקום קדוש, זמן קדוש, ספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל"ג בעומר, קבלה 7, לוס אנג'לס, 237-256.
  21. ^ לוינסקי, יום טוב. תשי"ט. מאי ל"ג בעומר?. בתוך: לוינסקי, יום טוב (עורך), ספר המועדים ו, אגודת עונג שבת, תל אביב, 336-359.
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד ב'
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"ט, עמוד ב'.
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף קט"ו, עמוד א', שם מבואר שאת הציווי "לא תחבול בגד אלמנה" רשב"י פירש כמתייחס לאלמנה ענייה בלבד.
  25. ^ "כל שלא אמר שלשה דברים אלה", הרב אשר וייס ובעיקר כפי שמובא בתוספות הרא"ש שהוא מצטט בסוף.
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד א', שם מבואר שלדעת רשב"י למלך אסור להרבות נשים גם אם אינן עלולות להטות את לבבו ואסור לו לשאת אפילו אישה אחת שתטה את לבבו. לשיטת רבי יהודה, לעומת זאת, האיסור חל רק בריבוי נשים שעלול להטות את לבב המלך.
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ט, עמוד א'
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז', עמוד א'
  29. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ח, עמוד ב'
  30. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא דף קי"ג ע"ב
  31. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ו, עמוד ב'
  32. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ז, עמוד ב'
  33. ^ הרב אחיקם קשת, ‏קובץ יסודות וחקירות השלם, באתר HebrewBooks
  34. ^ מדרש תנחומא, תולדות, ז
  35. ^ מדרש תנחומא, כי תשא, ג
  36. ^ 36.0 36.1 ריינר, אלחנן. 2012. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ ב, 179-218.
  37. ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף י"ז, עמוד א'.
  38. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ה, עמוד ב'.
  39. ^ ישראל רוזנסון, 'זיכרון מירון', 2003, עמ' 60-63
  40. ^ בספר הזוהר אין קישור בין ההילולא של רשבי לבין ל"ג בעומר
אוהל (קבר)

בקבורה יהודית, אוהל הוא מבנה הבנוי מעל קבר (מאוזוליאום), ומשמש לציון חשיבות האישיות הקבורה במקום. לעיתים נבנה "אוהל" אחד עבור כמה אנשים. השימוש הרגיל במושג הוא עבור קברי אדמו"רים, אם כי המסורת של בניית מבנים על קברי צדיקים מצויה הרבה שנים קודם לתנועת החסידות, כמו בקבר רחל או במערת המכפלה. כיום קיימים ארגונים שונים העוסקים בהקמה ושיקום של "אוהלים" על קברי צדיקים באירופה, שחלקם חרבו במהלך השואה.

בספר תהילים מובא הביטוי "אהלי צדיקים" (קיח, טו).

מטרת האוהל היא כסימן כבוד עבור הנקבר, לשמש מחסה מפני פגעי הטבע לקבר, וכמקום תפלה לעולים לרגל. ישנם אוהלים, כגון אוהל האדמו"רים מלובביץ', שמפני סיבות הלכתיות, נבנו ללא גג, כך שהנכנס לתוך האוהל איננו נטמא בטומאת אוהל.

בארץ, בין האוהלים הבולטים הם: קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, מערת המכפלה בחברון, קבר רחל בבית לחם, ואוהל הבאבא סאלי ורבי שלום איפרגן, שניהם בנתיבות.

בר יוחאי (יישוב)

בַּר יוֹחַאי הוא יישוב קהילתי דתי לאומי השוכן באזור הצפון ליד הר מירון השייך למועצה אזורית מרום הגליל. היישוב נקרא על שמו של רבי שמעון בר יוחאי, הקבור לפי המסורת בהר מירון הסמוך ליישוב.

בר יוחאי (פיוט)

'בַּר יוֹחָאי' הוא פיוט העוסק בתנא רבי שמעון בר יוחאי. הפיוט נכתב על ידי הרב המקובל שמעון לביא, שהותיר את חותמו בשיר כשבכל בית, למעט האחרון, לאחר המילים "בר יוחאי", מופיעה אחת מאותיות שמו לפי הסדר (הפיוט נכתב גם בערבית לובית אשר שם נכתב הפיוט). פרופ' יהודה ליבס מעלה השערה המנסה לזהות את מחברו של הפיוט עם מקובל אחר, ר' שמעון בן לביא, שחי כנראה בארץ ישראל.

הילולה

הילולה היא חגיגה או סעודת מצווה אשר מקובלים וחסידים נוהגים לקיים ביום השנה לפטירת צדיק. במהלך ההילולה נהוג לעסוק במעשיו ותורתו של "בעל ההילולה".

המקור הקדום ביותר למנהג נזכר בפירוש רש"י בשם תשובות הגאונים

ההילולה המוכרת ביותר מתקיימת בל"ג בעומר, לזכרו של רבי שמעון בר יוחאי. ביום זה נוהגים רבים לפקוד את קברו שבמירון. ישנם מנהגים רבים הנוהגים בהילולת רשב"י. אחד המנהגים הוא הקריאה בזוהר בכלל ובספר האידרא בפרט בו מתואר יום פטירתו של רשב"י ושם מופיעה קריאה לעריכת הילולה ושמחה.

הילולה בולטת נוספת היא של משה רבנו בתאריך ז' באדר. יש הנוהגים להתענות ביום זה תענית דיבור.

בתנועת החסידות ישנה חשיבות מיוחדת להילולות, כאשר כל חצר חסידית חוגגת את ההילולות של האדמו"רים שלה. חסידים נוהגים לא לומר תחנון ביום פטירת הצדיק, מנהג שחלק מהפוסקים יצאו נגדו, בהם הרב עובדיה יוסף ובעל שו"ת שם אריה.

הנוהגים לקיים הילולה ביום פטירת צדיקים מסבירים כי ביום זה מתעלה ומתפשטת נשמתו ומתעצם כוחו של הצדיק בעולם כולו ולכן זהו יום של שמחה.

הילולת רבי שמעון בר יוחאי

בל"ג בעומר נערך בציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי בסמוך למירון אירוע שמחה ועלייה לקבר מסורתי רב-משתתפים המכונה 'הילולה' (או 'זיארה'). הילולה זו נקראת (בארמית): "הילולה דרבי שמעון בר יוחאי", ובמשך ל"ג בעומר והימים הסמוכים לו מבקרים במקום מאות אלפי אנשים (נכון ל־2015). שיאו של האירוע הוא הדלקת מדורה מסורתית בליל ל"ג בעומר על גג הקבר, שלאחריו מתחילים במקום ריקודי שמחה המוניים. האירוע נערך מאות בשנים ומיוחס לאר"י ותלמידיו, כאשר שורשיו קדומים אף יותר.

אירוע שנתי זה הוא אחד האירועים ההמוניים השנתיים הגדולים בישראל, וגופי שלטון שונים (כדוגמת משרד הדתות ומשטרת ישראל) נערכים לקראתו תוך השקעת סכומי כסף ניכרים ומשאבי כח אדם המוקדשים לשמירת הסדר באירוע והבטחת דרכי התנועה למקום. לצורך הגעת המבקרים למקום נעשה שימוש במערך נרחב של אלפי נסיעות בלמעלה מ־1,000 אוטובוסים המביאים את החוגגים מכל רחבי הארץ, והופכים אותו לאירוע התחבורה הציבורית השנתי הגדול ביותר בישראל.

הר מירון

הַר מֵירוֹן (ערבית: جبل الجرمق, ג'בל אל-ג'רמק) הוא ההר הגבוה ביותר בשטח ארץ ישראל ממערב לירדן. הוא שוכן בסמוך לערים צפת ומעלות תרשיחא ופסגתו מתנשאת לגובה של 1,204 מטר מעל פני הים, והיא הגבוהה ביותר ברכס הרי מירון שבגליל העליון. בעבר התנשא ההר לגובה של 1,208 מטר מעל פני הים, אך צה"ל שיטח את פסגת ההר לצורך הקמת בסיס צבאי והנמיכה במעט.

הר מירון הוא אחד האזורים הגשומים ביותר בארץ, בממוצע יורדים בו כ-900 מילימטר גשם בשנה. במרבית החורפים יורד בהר מירון שלג ולרוב הוא נערם. ההר מכוסה בחורש ים תיכוני שכולל עצי אלון רבים.

ואמרתם כה לחי

"וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי" הוא פיוט אשר נכתב על ידי "הבן איש חי", הרב יוסף חיים מבגדד, גדול חכמי בבל בדורות האחרונים. הפיוט עוסק בדמותו של הרב שמעון בר יוחאי שנחשב לאבי תורת הנסתר ושהמסורת מייחסת לו את ספר הזוהר.

ישיבת רשב"י

ישיבת רשב"י (שמה המקורי: ישיבת רבי שמעון בר יוחאי וישיבת מירון) היא ישיבה שפעלה בבני ברק וכיום משמשת ככולל אברכים. מייסדה וראשה היה הרב משה ברגמן וכיום עומד בראשה בנו הרב מאיר צבי ברגמן.

ל"ג בעומר

ל"ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה (ל"ג) לספירת העומר (י"ח באייר), ונחשב החל מהמאה ה-12 ליום שמחה מסורתי, וכנקודת ציון להפסקת מנהגי האבלות הנוהגים בימי ספירת העומר. בין היתר יש המזהים את ל"ג בעומר עם פרוס העצרת המוזכר במשנה.

בין המנהגים המרכזיים בל"ג בעומר: הדלקת מדורות עליה למירון להילולת בר יוחאי ועריכת טקס החלאקה (בקהילות מסוימות גם משחקי חץ וקשת).

במדינת ישראל ל"ג בעומר הוא יום חופשה במערכת החינוך, אך מרבית מקומות העבודה פועלים כסדרם.

מירון (מושב)

מֵירוֹן הוא מושב דתי בגליל העליון למרגלות הר מירון השייך למועצה אזורית מרום הגליל.

היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מהונגריה ומרומניה וחיילים משוחררים דתיים ממלחמת העצמאות. הוא הוקם על אדמות הכפר הערבי מירון, שחרב במלחמת העצמאות.

היישוב נקרא בשמה של מירון הקדומה ששכנה בסמוך, ושמה נשתמר בשם הכפר הערבי שהיה במקום. המקום מוכר בזכות קבר רבי שמעון בר יוחאי, הנמצא בשוליו, אליו מגיעים מאות אלפי אנשים בל"ג בעומר מדי שנה.

יו"ר ועד היישוב הוא דוד קליין.

רב המושב משנת תשי"ט הוא הרב מאיר שטרן.

מכילתא דרשב"י

מכילתא דרשב"י הוא כינויו של מדרש ההלכה על חומש שמות המזוהה במחקר המודרני כבא מאסכולת דבי רבי עקיבא. בשונה ממקבילו, מכילתא דרבי ישמעאל, המדרש לא שרד בשלמותו, ושוחזר מחדש על פי כתבי יד חלקיים ומובאות בחיבורים מאוחרים דוגמת "מדרש הגדול" רק בתחילת המאה העשרים בידי הרב דוד צבי הופמן, ולאחר מכן על פי כתבי יד נוספים בידי יעקב נחום אפשטיין ותלמידו עזרא ציון מלמד.

לוי גינצבורג סבר שהמדרש נקרא כך משום שהוא יצא מבית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי. חוקרים אחרים סוברים שחלקים בספר אינם מתאימים לבית מדרש זה, ומקור השם, כמו בכמה מדרשים אחרים, נובע מכך שרשב"י הוא החכם הראשון המוזכר במדרש.

בשנת 2017 יצא הספר לאור במהדורה חדשה על ידי מכון זיכרון אהרן עם פירוש, ציונים והערות.

מערת רבי שמעון בר יוחאי

מערת רבי שמעון בר יוחאי היא מערה עתיקה בפקיעין, בה לפי המסורת התחבאו רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר במשך 13 שנה וחברו בה את ספר הזוהר.

בפתח המערה עץ חרוב גדול ולידו, מעיין. לפי המסורת היהודית, זהו העץ שצמח בנס עבור רשב"י ובנו, ממנו ניזונו בשהותם במערה ומהמעיין שתו.

ספר הזוהר

ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של הקבלה. הספר הופיע בשלהי המאה ה-13 בספרד, שם נתפרסם לראשונה על ידי המקובל ר' משה די לאון. במסורת מקובל לייחס את הספר לרבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה. הספר עצמו מייחס את רוב הדרשות לרבי שמעון ולתלמידיו, אך מרבית החוקרים סבורים כי כמעט כל הספר חובר סמוך לזמן הופעתו בספרד.

הספר מכיל מדרשים על התורה, רובם בארמית, המחולקים לפי פרשות השבוע. כמו כן משולבים בו שני חיבורים מאוחרים: "רעיא מהימנא" ו"תיקוני הזוהר".

ספרי דברים

ספרי דברים הוא מדרש הלכה מדבי רבי עקיבא על ספר דברים. הוא ייחודי בכך שחלק גדול יחסית שלו עוסק בדברי אגדה.

ניתן לחלק את הקובץ לשלושה חלקים עיקריים:

פיסקאות א-נב: דרשות לפרשיות דברים ואתחנן ועקב, רובם בענייני אגדה (יוצאת מן הכלל היא פרשיית שמע ישראל)

פיסקאות נג-שג: מדרשי הלכה לפרשיות ראה, שופטים, כי תצא, כי תבוא.

פיסקאות שד-שנז: מדרשי אגדה לפרשיות נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה.מתוכן הדרשות ומסגנונן ניכר כי הקובץ נכתב בשיטתו של רבי עקיבא. נמצאים בו דרשות של לשונות כפולים על פי שיטת רבי עקיבא. הלכות רבות שמובאות בו ללא מקור מצוינות במקום אחר בשם רבי עקיבא. ייתכן שספרי זה הוא חלק מהספרי הנזכר בתלמוד שאמר עליו רבי יוחנן "סתם ספרי רבי שמעון (בר יוחאי) ואליבא דרבי עקיבא". הייחוס לבית המדרש של רבי שמעון בר יוחאי עולה יפה עם הייחוס לשיטת רבי עקיבא, רבו של רשב"י.

עם זאת חדרו לספר מדרשים רבים מהמדרש המקביל של דבי רבי ישמעאל - מכילתא דברים, שרובה אבדה.

קבר רבי שמעון בר יוחאי

קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון הוא מקברי הצדיקים המפורסמים בארץ ישראל, והאתר הדתי השני בארץ במספר המבקרים השנתי בו (לאחר הכותל המערבי). ההילולה הנערכת במקום מדי שנה בל"ג בעומר, היא האירוע האזרחי-דתי השנתי הגדול בישראל. מנהג נפוץ הוא לבצע במקום את החלאקה - התספורת הראשונה בגיל 3.

רבי אלעזר ברבי שמעון

רבי אלעזר בן רבי שמעון היה תנא בדור החמישי, בן תקופתו וידידו של רבי יהודה הנשיא. בנו של רבי שמעון בר יוחאי וחתנו של רבי שמעון בן יוסי. בצעירותו היה מבוקש על ידי השלטון הרומי, אך בשלב מאוחר יותר פעל מטעמו של השלטון הרומי כממונה על הסדר והביטחון הציבורי. ישנן אגדות שונות על גודלו הגופני החריג. בערוב ימיו התייסר ביסורים קשים. המסורת אודות פטירתו אפופה אגדות שונות. לרבי אלעזר בן בשם רבי יוסי.

רבי יוסי ברבי יהודה

רבי יוסי ברבי יהודה היה תנא בדור האחרון לתנאים, בנו של רבי יהודה, ונכדו של רבי אלעאי. חי בדורו של רבי יהודה הנשיא.

רבי יוסי נולד לרבי יהודה, אחד התנאים המפורסמים ביותר, והמוזכר מכולם במשנה. את עיקר תורתו למד ככל הנראה מאביו. בתלמוד הוא מוזכר לפעמים כשהוא חלוק בסוגיות תלמודיות עם אביו. הוא חלוק פעמים רבות עם הדור המבוגר יותר, חבריו של אביו רבי יהודה ותלמידיו של רבי עקיבא, כמו למשל רבי אלעזר בן שמוע, רבי שמעון בר יוחאי, ועם חבירו רבי יהודה הנשיא.

רבי שמעון בן יהודה

רבי שמעון בן יהודה היה תנא בדור החמישי (המחצית השנייה של המאה ה-2). תלמידו המובהק של רבי שמעון בר יוחאי, וכמעט כל מאמריו הם בשמו, פעמים - בניגוד למסורות אחרות בשם רשב"י. גם כאשר הוא ורבי אלעזר בן רבי שמעון מוסרים יחדו בשם רבי שמעון - הוזכר רבי שמעון בן יהודה לפני רבי אלעזר (בבלי, שבועות יט, ב). מסר גם בשם רבי יוסי בן חלפתא (משנה, מעשר שני ג, ו) ואף בשם רבי עקיבא (תוספתא, בבא קמא ו, כא) ורבי ישמעאל (בבלי, כתובות עג, ב). הוזכר ארבע פעמים במשנה (מעשר שני ג, ו; מכות ג, ו; שבועות א, ה; נגעים י, ח), וכמאה פעמים בספרות חז"ל בכללה.

היה תושב כפר עכו הסמוך לעיר עכו, ובמספר מקומות הובא בשמו המלא: "רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו" (לעיתים בצורות כתיב אחרות: עמוס, אמוס, איבוס, עכוס, עכום, עיכום).

במקומות ספורים אמר דברים שלא בשם חכם אחר, כולם בענייני אגדה (תוספתא סנהדרין יג, יב; מכילתא בשלח פרשה ג; מכילתא דרשב"י פרק יט, יא; ספרי דברים פיסקא שט).

כנגד הדעה שבית מנוגע "לא היה ולא עתיד להיות" סיפר רבי שמעון בן יהודה על מקום בגליל שנמסר עליו שיש בו אבנים מנוגעות (תוספתא נגעים ו, א; ושם מסורת דומה של רבי אלעזר בן רבי שמעון על חורבה מנוגעת מעזה).

מצאנו שהתנא רבי זכאי מוסר בשמו (בבלי, שבת עט, ב).

מסופר על הוראות שונות שנתן לאריסו בענייני כלאים (ירושלמי דמאי פ"ב ה"ג), ומן הסיפור משתמע שהתפרנס מחקלאות.

רב שרירא גאון באיגרתו הידועה מונה את ר"ש בן יהודה בין חכמי דורו של רבן שמעון בן גמליאל.

בתוספתא (כלאים א, יב) הוזכר חכם בשם "רבי יהודה בן אגרא איש כפר עכו" (ובמקבילה בבבלי סוטה מג,ב: "בן גמדא"), ויש משערים שהוא אביו של רבי שמעון בן יהודה (אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, בערכו). הוזכר גם "יהודה איש כפר עכו" כמי ששאל שאלה את רבן גמליאל (מכילתא, יתרו), ואפשר שהוא אבי רבי שמעון.

בעל ספר יוחסין השלם (מאמר ראשון, אות ש') משער שהוא בנו של רבי יהודה בר אלעאי. השערה זו מתמיהה, שכן לא מצאנו שמסר משהו בשם אביו, ואף לא נקרא "רבי שמעון ברבי יהודה", כפי שמצאנו רבות אצל רבי יוסי ברבי יהודה (במקומות ספורים הוזכר במפרשים בכתיב "ברבי" או "בר'", כנראה בטעות).

שינוי הדין

שינוי הדין הוא מצב, בו אדם עבר חטא במצב הלכתי מסוים, וכאשר נודע החטא הוא במצב בו השתנה דין העונש על חטא זה, כך שאם היה עובר על חטא זה במצב העכשווי, היה דינו שונה.

תנאים
סוף תקופת הזוגות הלל הזקןשמאי הזקןבני בתירהמנחםעקביא בן מהללאלחנניה בן חזקיה
דור ראשון רבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן יוחנן בן זכאייונתן בן עוזיאלבבא בן בוטארבי חנינא בן דוסארבי חנינא סגן הכהניםאבא שאול בן בטניתאדמוןרבי דוסא בן הרכינסרבי יהודה בן בתירארבי אליעזר בן יעקבנחום המדיחוני המעגל
דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) רבן גמליאל דיבנהרבי יהושע בן חנניהרבי אליעזר בן הורקנוסרבי אלעזר בן ערךרבי נחוניה בן הקנהנחום איש גמזואבא חלקיהרבי צדוקרבי שמעון בן נתנאלנחמיה העמסוני
דור שלישי רבי עקיבארבי טרפוןרבי יהודה בן בבארבי ישמעאלרבי אלעזר בן עזריהרבי יוסי הגלילירבי חנינא בן תרדיוןרבי יוחנן בן ברוקהבן זומאבן עזאישמעון בן ננסאונקלוסרבי חנינא בן אנטיגנוסרבי חנינא בן חכינאירבי יוחנן בן נורירבי אלעזר חסמאאלישע בן אבויהרבי אלעאירבי אלעזר המודעירבי חלפתאחנניה בן אחי רבי יהושעאבטולמוסרבי יוסי בן קיסמארבי ישבב הסופרעקילס הגררבי יוחנן בן תורתארבי אלעזר בן יהודה איש ברתותארבי מתיא בן חרשחנן המצרישמעון התימני
דור רביעי רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודהרבי יוסירבי יונתןרבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאי • רבי אלעזר בן שמוערבי נחמיהרבי נתןרבי יהושע בן קרחהאבא שאולרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילירבי יוחנן הסנדלררבי פינחס בן יאיררבי שמעון שזורי
דור חמישי רבי יהודה הנשיארב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודהרבי ישמעאל ברבי יוסירבי אלעזר ברבי שמעוןרבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן יהודהרבי אלעזר הקפרסומכוסאיסי בן יהודהבר קפרארבי יוסי בן זמרהלוי בר סיסירבי בנאהרבי שמעון בן מנסיאידוע הבבלירבי שמעון בן חלפתא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.