רבי יוסי

רבי יוסי - ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא[1] - מגדולי התנאים בדור הרביעי. התגורר בציפורי שבגליל. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חברם של רבי יהודה ורבי שמעון ורבו של רבי יהודה הנשיא. נסמך בידי רבי יהודה בן בבא בתקופה שבה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה. לו מיוחס החיבור סדר עולם, שעוסק בסדר הדורות ובמאורעות היסטוריים[2].

רבי יוסי
דור דור רביעי לתנאים
רבותיו רבי חלפתא אביו, רבי עקיבא, רבי ישמעאל
חבריו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבן שמעון בן גמליאל, רבי אלעזר בן שמוע
תלמידיו חמשת בניו; רבי יהודה הנשיא, איסי בן יהודה
Halafta2
ציונו של רבי יוסי, יחד עם אביו רבי חלפתא

חייו

נולד בציפורי לרבי חלפתא, שהיה מראשי החכמים בעירו, ואף הספיק לראות את רבן גמליאל הזקן[3]. משפחתו מיוחסת לצאצאי יונדב בן רכב[4], והתייחס ככהן[5]. ממקור אחד משמע שמשפחתו עלתה מבבל, אבל במקור מקביל יש שינוי בשם החכם ומדובר שם בחברו, רבי יהודה[6].

למד תורה אצל רבי עקיבא, שהיה רבו המובהק[7][8]. כן למד מאביו, רבי חלפתא, ומחכם בשם אבטולמוס. למד גם אצל רבי יהושע, רבי ישמעאל, רבן גמליאל, רבי יוחנן בן נורי ואצל רבי אליעזר בן יעקב[9].

רבי יוסי התפרנס מעיבוד עורות[10]. מקום ישיבתו העיקרי היה בציפורי, עיר מולדתו; "צדק צדק תרדוף - הלך אחר חכמים לישיבה... אחר רבי יוסי לציפורי"[11]. רבי יוסי תיקן בעירוֹ תקנות הלכתיות[12].

סמיכתו

רבי יוסי נסמך להוראה בידי רבי יהודה בן בבא, בתקופה שבה גזרו הרומאים ואסרו את הסמיכה. מעשה הסמיכה מסופר בתלמוד[13]:

ברם זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא בטלו דיני קנסות מישראל, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך ייהרג, וכל הנסמך ייהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן ייעקרו. מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמישה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה.

התלמוד מסיים את המעשה בכך שהרומאים הגיעו אליהם. הנסמכים ברחו בהוראת רבי יהודה בן בבא, שנהרג בידי הרומאים.

חבריו של רבי יוסי היו התנאים בני הדור הרביעי, בראשם נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל, וכן תלמידי רבי עקיבא שנסמכו איתו בידי רבי יהודה בן בבא.

הגלות לאסיא

בתלמוד יש אזכור לבריחה של רבי יוסי ל"אסיא"[14], פרובינקיה רומית במערב אסיה הקטנה. טיבה של בריחה זו אינו מפורש בתלמוד.

אחת ההשערות היא, שהוטל על רבי יוסי בעל כורחו תפקיד ציבורי, על ידי השלטון הרומאי, כעין התפקיד שהוטל על בנו, תפיסת גנבים ושודדים[15]. השערה אחרת מובאת באנציקלופדיה של הרב אהרן היימאן, "תולדות תנאים ואמוראים" (כרך ב), שבריחה זו הייתה עם חורבנה של העיר ציפורי והתחדשות הגזירות מצד השלטון הרומאי.

מאוחר יותר חזר רבי יוסי לארץ ישראל, והשתתף עם החכמים בכינוסים שונים, ביניהם כינוס חשוב לעיבור השנה, שנערך בבקעת רימון[16].

הגלות לציפורי

התלמוד מספר על שתיקתו של רבי יוסי לנוכח דברי השבח והביקורת שהושמעו בפניו על מלכות רומי, ועל הגלות שנגזרה עליו בשל כך[17]:

ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב יהודה בן גרים איתם.

פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (הרומאים)! תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות! ר' יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן: תיקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעַדֵּן בהן עצמם, גשרים - ליטול מהן מכס!

הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יִגלֶה לציפורי, שמעון שגינה - ייהרג.

לפי ההשערה שמביא הרב אהרן היימאן[18], בכך חזר רבי יוסי לעיר מולדתו - ציפורי - והגזירה הייתה שלא ייצא ממנה. יש מי שהעיר שייתכן שנפלה טעות בנוסחת התלמוד, וצריך לקרוא "יגלה מציפורי", והיא הגלות לאסיא שמוזכרת במקום אחר[19].

בניו

את חמשת בניו כינה רבי יוסי "חמישה ארזים"[20]. הם נולדו לו מאשת אחיו, שאותה ייבם אחר מות אחיו:

בנו, רבי ישמעאל ברבי יוסי, מוזכר בתלמוד כמי שהיה "ממלא מקום אבותיו" - ממשיכו של אביו וגדול כמותו, והיה יושב לפני רבי יהודה הנשיא, ונהג בו כבוד מפני כבוד הנשיאוּת[23].

התלמוד מספר, שאחד מבניו של רבי יוסי נפטר בציפורי. בן זה איננו אחד מחמישה הנזכרים, כך משמע מן העובדה שהתלמוד לא הזכיר את שמו של הבן; וכן מכיוון שרבי יוסי, במנותו את חמשת בניו, דיבר על אלו שנמנו על החכמים, ולא על מי שנפטר בצעירותו. התלמוד מספר, שביום פטירת הבן, נכנס רבי יוסי לבית המדרש בציפורי ודרש שם כל היום; על סמך ההלכה שמובאת בברייתא, שתלמיד חכם שרבים צריכים לתורתו אינו נמנע מלדרוש[24].

שיטתו

רבי יוסי השתדל להימנע ממחלוקות[25], ואף התבטא כלפיהן בנימה שוללת (אידיאלית) - "מִתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית... ושאר בתי דינין של עשרים ושלושה יושבין בכל עיירות ישראל..."[26]. כך גם כשנחלק על חבריו נמצא לא אחת מציין את נקודת ההסכמה שלו עם חברו[27]. דעתו לעיתים ממוצעת בין שתי דעות מנוגדות[28].

מפורסמת שתיקתו לנוכח דברי השבח של רבי יהודה מחד כלפי מעשיהם של הרומאים ודברי הגינוי של רבי שמעון מאידך, שתיקה שבגללה נגזרה עליו גלות לציפורי[29].

רבי יוסי מוזכר כשלוש מאות פעם במשנה, וכעין זה בתוספתא. ההלכות שמסר עוסקות גם בנושאים עקרוניים רבים. כמה מהלכותיו המפורסמות:

  • "כל המשַנֶּה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - לא יצא (ידי חובתו)"[30].
  • "אסמכתא קניא" - יש תוקף למעשה קניין שנעשה ללא הסכמה מוחלטת[31].
  • "כותבין שובר" - בתנאים מסוימים, כגון חוב כספי שנפרע מקצתו, יש אפשרות לכתוב שובר (קבלה) על הסכום שנפרע[32].
  • "הבערה ללאו יצאת" - איסור הבערת אש בשבת נכתב במפורש בתורה (שלא כשאר ל"ט אבות מלאכה) לחדש שאינו כשאר המלאכות שחייבים על עשייתן בשבת כרת או סקילה, אלא עונשו מלקות[33].
  • ספק עירוב כשר[34].
  • נשים יכולות, לרצונן, לסמוך על הקורבן[35].

באגדה

במקורות מובאים מאמרים של רבי יוסי גם באגדה. היו לו ויכוחים עם "מטרונה" (אישה רומאית חשובה) אחת בענייני אמונה ומצוות[36]. בין מאמריו המפורסמים:

  • המאמר במסכת אבות (דף ו): "כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות; וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות".
  • "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן"[37].
  • "מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום"[38].
  • "לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו..."[39].
  • "בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם: מדת בשר ודם, מקניט את חבירו - יורד עמו לחייו. אבל הקב"ה אינו כן, קילל את הנחש - עולֶה (הנחש) לגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו; קילל את כנען - אוכל מה שרבּוֹ אוכל ושותה מה שרבו שותה; קילל את האישה - הכול רצין אחריה; קילל את האדמה - הכול ניזונין הימנה"[40].
  • "יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת"[41].
  • "יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו"[42].
  • "אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה (דברים כח, כט): וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה - וכי מה אכפת לו לעיוור בין אפילה לאוֹרה? עד שבא מעשה לידי: פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמרתי לו: בנִי, אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי - בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין"[43].

התלמוד מספר על שיחות שהיו לו עם אליהו הנביא, שהיה רגיל אצלו. "דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו - קפדן". מסופר, שבעקבות דרשה זו נעלם ממנו אליהו שלושה ימים[44].

תלמידיו

בין תלמידיו היו חמשת בניו. רבי יהודה הנשיא היה מגדולי תלמידיו, ואף אביו, רבן שמעון בן גמליאל, נמצא מוסר מאמרים בשם רבי יוסי[45]. בין תלמידיו היה גם איסי בן יהודה[46], ורבים מחכמי הדור החמישי של התנאים.

נימוקו עמו

רבי יהודה הנשיא העריך מאוד את רבי יוסי, ולא אחת כששמע מפי רבי ישמעאל ברבי יוסי תשובה הלכתית בשם אביו, ביטל דעתו באומרו "כבר הורה זקן"[47].

עוד אמר עליו: "כשם שבין קודשי הקודשים לבין חולי חולין, כך בין דורנו לדורו של רבי יוסי"[48].

"רבי יוסי נימוקו עמו" אמר עליו תלמידו, איסי בן יהודה[49], משפט שהפך למפורסם בקרב החכמים בכל הדורות, ואף נתן לדעתו של רבי יוסי עדיפות מסוימת בפסיקת ההלכה. חכמי האמוראים, כשלושה דורות אחר כך, ניסחו את הכלל "הלכה כרבי יוסי" ברוב מחלוקותיו עם חבריו[50].

אחרי פטירתו אמרו עליו "משמת רבי יוסי פסקה הבינה"[51].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ התנא שמופיע למעלה משלוש מאות פעמים במשנה, וכן בתוספתא, בשם הסתמי "רבי יוסי", הוא רבי יוסי בן חלפתא. רש"י לזבחים נח ע"ב, ד"ה "ורב שרביא אמר". יש לציין שכלל זה הוא דווקא במשנה, אבל בברייתא לפעמים סתם רבי יוסי, הוא רבי יוסי בר יהודה. (סדר עולם זוטא)
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ב, עמוד ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ז, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קט"ו, עמוד א'.
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'. ראו ספר מלכים ב', פרק י', פסוק ט"ו; ספר ירמיהו, פרק ל"ה, פסוק ו'.
  5. ^ ירושלמי מסכת שביעית דף טז עמוד ב, וראה בערך בנו רבי ישמעאל ברבי יוסי, דעה התואמת את הסברה שיונדב בן רכב היה כהן
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ו, עמוד ב', רש"י ותוספות; מנחות ק ע"א; ראו גם בספר דקדוקי סופרים.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב'.
  8. ^ רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.
  9. ^ מקורות: תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ל"ו, עמוד א'; תוספתא קידושין פרק א; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ה, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ג, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ד, עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס', עמוד ב'; תוספתא כלים בבא-קמא פרק ב ז.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ט, עמוד ב' ורש"י שם.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ט, עמוד א'.
  13. ^ בבלי, סנהדרין יד ע"א; עבודה זרה ח ע"ב.
  14. ^ בבלי, בבא מציעא פד ע"א. בנוסחאות אחרות "עסיא", והיא היא.
  15. ^ רבי ישמעאל ברבי יוסי, בבלי בבא מציעא פד ע"א. ראו שם במהדורת תלמוד שטיינזלץ.
  16. ^ ירושלמי חגיגה פ"ג ה"א.
  17. ^ בבלי, שבת לג ע"ב.
  18. ^ אנציקלופדיה "תולדות תנאים ואמוראים", וראו לעיל.
  19. ^ ראו "סדר הדורות", ערך ר' יוסי.
  20. ^ שבת קיח ע"ב.
  21. ^ ראו ליקוטי שיחות חלק כ"ו עמ' 200 הערה 4.
  22. ^ בבלי, שבת קיח ע"ב. ראו ירושלמי, גיטין פ"ו ה"ז, שם חסר רבי אבטילס, ובמקומו "רבי אבדימוס".
  23. ^ בבלי שבת נא ע"א ופירוש רש"י.
  24. ^ בבלי, מועד קטן כא ע"א.
  25. ^ קובץ יסודות וחקירות, אחיקם קשת, כרך א עמוד 266.
  26. ^ בבלי, סנהדרין פח ע"ב; תוספתא סנהדרין ז.
  27. ^ בבלי בבא בתרא כב ע"ב; יבמות לב ע"ב; חולין קלז ועוד.
  28. ^ בבלי פסחים עח ע"א ועוד; להרחבה ולדוגמאות נוספות ראו 'קובץ יסודות וחקירות', אחיקם קשת, כרך א עמוד 266.
  29. ^ בבלי שבת לג ע"ב, וראו לעיל.
  30. ^ בבלי ברכות מ ע"א.
  31. ^ משנה בבא בתרא י, ה.
  32. ^ משנה, מסכת בבא בתרא, פרק י', משנה ו'.
  33. ^ בבלי שבת ע ע"א.
  34. ^ משנה, מסכת עירובין, פרק ג', משנה ה'.
  35. ^ חגיגה טז ע"ב.
  36. ^ בראשית רבה פרשה ד; יז; כה; סח ועוד.
  37. ^ בבלי ברכות ס ע"א.
  38. ^ בבלי סוכה ה ע"א.
  39. ^ בבלי תענית כא ע"ב.
  40. ^ בבלי יומא עה ע"א.
  41. ^ בבלי שבת קיח ע"ב.
  42. ^ שם.
  43. ^ בבלי מגילה כד ע"ב.
  44. ^ בבלי סנהדרין קיג ע"א-ע"ב; ראו גם ברכות ג ע"א ויבמות סג ע"ב.
  45. ^ בבלי מגילה ו ע"ב; מועד קטן יב ע"ב, עבודה זרה עה ע"א, נידה סה ע"ב.
  46. ^ בבלי נדרים פא ע"א
  47. ^ בבלי שבת נא ע"א; יבמות קה ע"ב ועוד.
  48. ^ ירושלמי גיטין פ"ו ה"ז.
  49. ^ בבלי גיטין סז ע"א, עירובין נא ע"א ועוד. רש"י בעירובין כותב: "נימוקו עמו" - נים וקו, דבר ישר כקו המשקולת".
  50. ^ בבלי עירובין מו ע"ב.
  51. ^ ירושלמי סוף מס' סוטה.
אמוראים

אַמוֹרָאִים (ביחיד אַמוֹרָא) הם חכמי התלמוד שפעלו במאות ה-3-5 לספירה, בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. פעלו בשני מרכזים עיקריים, בבל וארץ ישראל. דיוניהם ההלכתיים מתועדים ברובם בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ודרשותיהם האגדיות מתועדות במדרשי אגדה אמוראיים ובשני התלמודים. קדמו להם התנאים, שרבים מדבריהם הורחבו על ידי האמוראים, או נוסחו מחדש על ידם, ולבסוף הוכללו במפעלם הגדול: התלמוד. אחריהם הגיעו הסבוראים.

בר קפרא

בר קפרא היה חכם בדור המעבר שבין התנאים והאמוראים. תלמידו של רבי יהודה הנשיא. היה ידוע כבדחן. בילדותו למד תורה מפי רבי מאיר.

יש שמזהים אותו עם רבי אלעזר הקפר, ואחרים אומרים שהוא ר' אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר. סידר קובץ משניות ערוך המכונה "משנת בר קפרא" (בבלי בבא בתרא, קנד, ב). קובץ זה מקביל ומשלים את משנת רבי יהודה הנשיא.

עם תלמידיו נמנה רבי יהושע בן לוי שמסר רבים מאמרותיו ופסקיו.

בשנת 2010 נמצא קברו באזור כרמיאל - למרות שעד אז חשבו שהוא קבור עם רבי אליעזר הקפר.

חז"ל

חז"ל (בראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) הם המנהיגים הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל לאחר חתימת המקרא בימי אנשי כנסת הגדולה ובעיקר מתקופת בית שני (החל מתחילת תקופת הזוגות במאה ה-3 לפנה"ס) ועד לחתימת התלמוד הבבלי, בתחילת המאה ה-6. חז"ל הניחו את היסודות לכל התורה שבעל פה ומהווים תשתית לכרונולוגיה וההיסטוריה בתולדות עם ישראל במיוחד בדורות הרבים בהם לא הייתה ריבונות.

יוסי ברבי בון

רבי יוסי ברבי בון (בתלמוד הבבלי מכונה: רבי יוסי בר אבין) היה אמורא ארץ ישראלי בתקופת הדור החמישי של האמוראים, המחצית השנייה של המאה ה-4 לספירה.

רבי יוסי ברבי בון מוזכר בעיקר בתלמוד הירושלמי, שם הוא מהאמוראים המצוטטים ביותר, ומעט גם בתלמוד הבבלי, שם הוא מכונה "רבי יוסי בר אבין".

בתלמוד הירושלמי, דבריו חותמים בדרך כלל את הסוגיה, משום כך נהוג לייחס לו את עריכת התלמוד הירושלמי, בדומה לפעולתו של רב אשי, עורך התלמוד הבבלי. אמוראים ארץ ישראלים המאוחרים לו לא נזכרו בשמותיהם בתלמוד הירושלמי.

רבי יוסי ברבי בון היה תלמידו של רבי יוסי דמן יוקרת. לדעת אהרן הימן אביו של רבי יוסי היה האמורא רבי אבין.

מסופר עליו כי היה מנהל משא ומתן בענייני הלכה עם רבי מנא ותלמידיו, ובדרך כלל הוא זה שהיה מסיים את המשא ומתן בסוגיא.

רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי היה תנא שחי במאה השנייה לספירת הנוצרים. בן הדור הרביעי לתנאים, הדור שאחרי מרד בר כוכבא. היה מחכמי אושא. רבו המובהק היה רבי עקיבא.

דבריו הובאו במשנה פעם אחת בלבד, אך בברייתות המופיעות בתלמוד הבבלי והירושלמי, וכן במדרשים, ישנם אזכורים רבים של דברי תורתו, מעט בהלכה, והרבה באגדה. מיוחסת אליו הברייתא של "32 מידות שהתורה נדרשת בהן באגדה" (במקביל לברייתא המקבילה למדרש ההלכה, של רבי ישמעאל).

אמרה ידועה שלו היא: ""כל מי שמתחיל במצווה ואינו גומרה, ואחר בא וגומרה, היא נקראת על שמו של השני"."

על כוחו באגדה, אמרו חכמים: "ר' יוחנן אומר משום ר' אלעזר בר' שמעון: כל מקום שאתה מוצא דבריו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בהגדה, עשה אוזניך כאפרכסת". (חולין פט, א)

נקבר סמוך לקבר אביו ואחיו רבי שמואל בן רבי יוסי הגלילי, במושב דלתון.

רבי יונה

רבי יונה היה אמורא ארצישראלי בולט, מהדור הרביעי של התקופה. שימש כראש ישיבת טבריה, ועסק בעיקר בהלכה (ופחות באגדה). בתלמוד הבבלי הוא מתואר מ"תקיפי ארעא דישראל".

רבי יוסי בן זמרה

רבי יוסי בן זמרה היה תנא וכהן. חי בדור השישי של תקופת התנאים, בעת המעבר בין התנאים לאמוראים.

הוא היה ממשפחה מיוחסת ובתו נישאה לבנו של רבי יהודה הנשיא. יש אומרים שהיה צאצא של דוד המלך. מצד אביו היה כהן.רוב מאמריו של רבי יוסי עוסקים באגדה ורובם נמסרו על ידי תלמידו רבי אלעזר בן פדת.

על מאמרו ה"סתום" (כלומר מאמר שאינו עולה בקנה אחד עם ההגיון הפשוט), בקשר עם אורך פסיעותיו של אברהם אבינו, כתב רבי חיים ויטאל מאמר שלם הנקרא "אגרת רבי חיים ויטאל".

מאמרים רבים שאמר רבי יוסי בן זמרה, או שנאמרו בשמו עוסקים באיסור לשון הרע, כגון מאמרו במסכת ערכין

הסבר: הלשון שהיא האבר האחראי על הדיבור, נבראה מוגנת בכמה וכמה הגנות, כדי שהדיבור לא יצא בקלות, ולאדם תהיה שהות לחשוב, טרם שהוא מוציא דבר פסול מפיו.

מושב כרם בן זמרה נקרא על שמו, מכיוון שעל פי המסורת הוא קבור בתחום המושב.

רבי יוסי בן קיסמא

רבי יוסי בן קיסמא היה תנא בדור השלישי של תקופת התנאים.

רבי יוסי בן קיסמא היה בעל דעות מתונות, והתנגד למרידה בשלטון הרומאי. בהקשר לכך מתואר בגמרא ויכוח בינו לבין רבי חנינא בן תרדיון, אחד מעשרת הרוגי מלכות, לגבי לימוד תורה כנגד איסור הרומאים על כך. לפני מותו ביקש מתלמידיו שיקברו אותו בעומק האדמה מחשש לחילול קברו על ידי העמים השונים.

הגמרא מתארת כי כשמת רבי יוסי בן קיסמא הלכו גדולי רומי לקוברו, וכשחזרו מקבורתו מצאו את רבי חנניא בן תרדיון כשהוא מלמד תורה ברבים, והוציאו אותו להורג בשריפה.

במשנה מובא מאמרו של רבי יוסי:

בגמרא מסופר ששאלו אותו תלמידיו "אימתי בן דוד בא". והשיב להם: "לכשיפול השער הזה ויבנה, ויפול, ויבנה, ויפול, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא."במספר מקורות מובא שקברו הוא בהר מירון. הציון מזוהה כיום על "דרך בורמה א'", לצד קברי רבי יהודה בן בתירא, רבי אלעזר בן חסמא, רבי בנימין בן יפת ורבי יוסי חטופא. אגודת אהלי צדיקים טוענת שזיהויים אלו שגויים, וקברו נמצא במערת קבורה ביער הדרום-מזרחי למירון לצד קברו של רבי טרפון, על דרך העפר ליד ציונו של רבי המנונא סבא, העולה מצומת כביש 866 ("דרך בורמה ב'") ל"דרך מהדרין" בדרום מירון.

רבי יוסי בר זבידא

רבי יוסי בר זבידא היה אמורא בארץ ישראל בדור החמישי. הוא מופיע רבות בתלמוד הבבלי במחלוקות עם חברו רבי יוסי בר בון. אמורא זה, שהיה אמורא ארץ ישראלי, לא מופיע בתלמוד הירושלמי בכלל. דבר תמוה זה העלה השערה כי כל מקום בתלמוד הירושלמי שכתוב- "רבי יוסי" סתם הכוונה לרבי יוסי בר זבידא.

רבי יוסי בר חנינא

רבי יוסי בר חנינא היה אמורא ארצישראלי חשוב, משלהי הדור השני ומהדור השלישי של התקופה. היה מתלמידי רבי יוחנן, ושימש כדיין.

רבי יוסי ברבי יהודה

רבי יוסי ברבי יהודה היה תנא בדור האחרון לתנאים, בנו של רבי יהודה, ונכדו של רבי אלעאי. חי בדורו של רבי יהודה הנשיא.

רבי יוסי נולד לרבי יהודה, אחד התנאים המפורסמים ביותר, והמוזכר מכולם במשנה. את עיקר תורתו למד ככל הנראה מאביו. בתלמוד הוא מוזכר לפעמים כשהוא חלוק בסוגיות תלמודיות עם אביו. הוא חלוק פעמים רבות עם הדור המבוגר יותר, חבריו של אביו רבי יהודה ותלמידיו של רבי עקיבא, כמו למשל רבי אלעזר בן שמוע, רבי שמעון בר יוחאי, ועם חבירו רבי יהודה הנשיא.

רבי יוסי הגלילי

רבי יוסי הגלילי היה מחשובי התנאים בדור השלישי (תחילת המאה השנייה), ביבנה. לאחר מותו של רבי אליעזר הגדול נותרו ביבנה ארבעה תלמידי חכמים חשובים, רבי יוסי הגלילי ושלושה מחבריו: רבי עקיבא, רבי אלעזר בן עזריה ורבי טרפון.

רבי יוסנא

רבי יוסנא היה מאמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי.

מסר בשם רבי אמי ורבי אחא. רבי יוסי ברבי בון דן בדבריו.

רבי ישמעאל

רבי ישמעאל בן אלישע, מגדולי הדור השלישי של התנאים. בעל הברייתא על המידות שהתורה נדרשת בהן, וחברו של רבי עקיבא.

רבי ישמעאל ברבי יוסי

רבי ישמעאל ברבי יוסי היה תנא בדור החמישי, בנו של רבי יוסי, הוא נמנה בייחוסו ככהן,

היה תלמידו המובהק של אביו, רבי יוסי, ולמד גם אצל רבי יהודה. בזקנותו ישב לפני רבי יהודה הנשיא ולמד תורה מפיו, ואף סעד על שולחנו. היה חברו של רבי חייא ורבו של רבי חנינא בר חמא.

בתלמוד מוזכר מקרה בו אבדן ניסה לפגוע בכבודו של רבי ישמעאל ברבי יוסי בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, ונענש קשות משמים.

הוא שימש כשוטר תופס גנבים, מכיוון שנאנס על ידי המלך לעשות זאת, ולמרות זאת, כאשר פגש אותו אליהו הנביא הוא הוכיח אותו "עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה" והורה לו לברוח לעיר אחרת.

רבי מנא

רבי מנא היה כהן אמורא בדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל, שימש כראש ישיבה בציפורי, הוזכר בעיקר בתלמוד הירושלמי.

רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון

רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון הוא אמורא מארץ ישראל בדור החמישי. בנו של האמורא רבי יוסי ברבי בון. היה תלמידו של אביו, וחבירו של רבי מתניא. וכן מסר בשמו של רבי נסה.

רמי בר אבא

רמי בר אבא (לפעמים מוזכר בשם רבי אמי בר אבא). היה אמורא בדור השלישי לחכמי בבל, ותלמידו של רב הונא.

רמי בר אבא העביר רבות מתקנותיו של רבי יוסי בציפורי, שהיו מסורות בידו, לבני דורו. ביניהם: לא תלך אשה ובנה אחריה בשוק, משום מעשה שהיה, שאשה הלכה בשוק ובנה אחריה; בני אדם פרוצים, תפסו את בנה מאחריה, וכאשר נבהלה בראותה שבנה איננו, הם אמרו לה: בואי ונראה לך היכן בנך. כך משכו אותה למקום מסתור, שם עינו אותה במעשים מגונים. תקנה נוספת: בעבר, היה בית שימוש ציבורי שם נכנס כל החפץ בכך. רבי יוסי תיקן שהנשים ידברו יחד בקול בעודן בבית השימוש, כדי שידעו אנשים שהן שם ולא יתקרבו למקום, דבר האסור משום צניעות וייתכן שגם משום ייחוד.

מזכיר רבים מאמרותיו של רב הונא, שעל פי הידוע לנו היה רבו. הוא עסק רבות באגדה.

תנאים

תַּנָּאִים הוא כינוי לחכמי ישראל בתקופה שמימות אנשי כנסת הגדולה והזוגות ועד לחתימת המשנה, כלומר במאה ה-1 וה־2 במשך כ-160 שנה החל מתלמידי הלל ושמאי ועד לרבי יהודה הנשיא. רבים מהתנאים היו שותפים ביצירת המשנה. לאחר תקופת התנאים החלה תקופת האמוראים שהם היו חכמי הגמרא.

המילה תנא פירושה שנה, למד, כלומר למסור את התורה שבעל פה.

תנאים
סוף תקופת הזוגות הלל הזקןשמאי הזקןבני בתירהמנחםעקביא בן מהללאלחנניה בן חזקיה
דור ראשון רבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן יוחנן בן זכאייונתן בן עוזיאלבבא בן בוטארבי חנינא בן דוסארבי חנינא סגן הכהניםאבא שאול בן בטניתאדמוןרבי דוסא בן הרכינסרבי יהודה בן בתירארבי אליעזר בן יעקבנחום המדיחוני המעגל
דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) רבן גמליאל דיבנהרבי יהושע בן חנניהרבי אליעזר בן הורקנוסרבי אלעזר בן ערךרבי נחוניה בן הקנהנחום איש גמזואבא חלקיהרבי צדוקרבי שמעון בן נתנאלנחמיה העמסוני
דור שלישי רבי עקיבארבי טרפוןרבי יהודה בן בבארבי ישמעאלרבי אלעזר בן עזריהרבי יוסי הגלילירבי חנינא בן תרדיוןרבי יוחנן בן ברוקהבן זומאבן עזאישמעון בן ננסאונקלוסרבי חנינא בן אנטיגנוסרבי חנינא בן חכינאירבי יוחנן בן נורירבי אלעזר חסמאאלישע בן אבויהרבי אלעאירבי אלעזר המודעירבי חלפתאחנניה בן אחי רבי יהושעאבטולמוסרבי יוסי בן קיסמארבי ישבב הסופרעקילס הגררבי יוחנן בן תורתארבי אלעזר בן יהודה איש ברתותארבי מתיא בן חרשחנן המצרישמעון התימני
דור רביעי רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודה • רבי יוסי • רבי יונתןרבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאירבי אלעזר בן שמוערבי נחמיהרבי נתןרבי יהושע בן קרחהאבא שאולרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילירבי יוחנן הסנדלררבי פינחס בן יאיררבי שמעון שזורי
דור חמישי רבי יהודה הנשיארב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודהרבי ישמעאל ברבי יוסירבי אלעזר ברבי שמעוןרבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן יהודהרבי אלעזר הקפרסומכוסאיסי בן יהודהבר קפרארבי יוסי בן זמרהלוי בר סיסירבי בנאהרבי שמעון בן מנסיאידוע הבבלירבי שמעון בן חלפתא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.