רבי יונה

רבי יונה היה אמורא ארצישראלי בולט, מהדור הרביעי של התקופה. שימש כראש ישיבת טבריה, ועסק בעיקר בהלכה (ופחות באגדה). בתלמוד הבבלי הוא מתואר מ"תקיפי ארעא דישראל".[1]

רבי יונה
תקופתו תקופת האמוראים
מקום פעילות ארץ ישראל
דור רביעי של התקופה
בית מדרש ישיבת טבריה
רבותיו רבי ירמיה
חבריו רבי יוסי בר זבידא

ביוגרפיה

רבי יונה היה תלמידו של רבי ירמיה,[2] ורבי הילא[3][4] ובמקום נוסף מוזכר כי גם שמע מרבי זירא.[5] כבר מגיל צעיר התבלט בכשרונו ורבי אבהו כיבד אותו כגדולי הרבנים בדורו[4].

רבי יונה היה חבר קרוב של רבי יוסי בר זבידא, והם מופיעים כחברותא ובני-פלוגתא פעמים רבות בתלמוד הירושלמי. הם לא רק למדו אחד עם השני, אלא גם היו שותפים עסקיים (במסחר ביין) לאורך כל חייהם,[6] וכן בילו יחד רבות; כך לדוגמה ביקרו יחד את רבי אחא כשהיה חולה,[7] והלכו יחד לנחם את רבי אבהו כשהיה אבל.[8] הם היו חברים טובים עד כדי כך שכשרבי יונה שמע שבנו של רבי יוסי נפטר, הוא צם לאורך כל היום.[9]

כאשר רבי יונה נפטר, בנו, רבי מנא, שאף הוא היה תלמיד חכם, החליף אותו בראשות הישיבה בטבריה, לצד רבי יוסי.

משנתו

רבי יונה שם את עיקר עיסוקו בבירור משנת התנאים, הסברת לשונה ועניינה ומסירת שמועות מגדולי האמוראים בשמם. העיסוק במשא ומתן של חידוד ופלפול היה לו לציצים ופרחים לתורה, אך לעניין הלכה למעשה אמר: "נישבוק אולפנא ונייתי לן למתניתא".[10] רבי יונה היה ידוע בהסבריו המפורשים שהיו מובנים היטב לשומעיו[4].

בניגוד לדעת רבי יוחנן, סבר ששיעורים נקבעו על ידי חכמים ואינם הלכה למשה מסיני[4].

בתלמוד הירושלמי נכתב כי רבי יונה העדיף לתת את המעשרות, המיועדים לבני שבט לוי, לתלמיד חכם - רבי אחא בר עולא - שהיה עני, כדי לקיים את מאמר הכתוב: "לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה'" (ספר דברי הימים ב', פרק ל"ד, א').[11] לפי פרשנות אחת הוא העדיף לתת את המעשרות לכהן שהיה גם תלמיד חכם.[12] לפי פרשנות אחרת, בעקבות גזרת עזרא שלא לתת את המעשרות ללוויים שנמנעו מלעלות לארץ ישראל, הוא העניק את המעשר לתלמיד חכם עני, למרות שלא היה כהן, כדי לקיים את רוח הכתוב.[13]

רבי יונה, יחד עם חברו רבי יוסי, התיר ליהודי הגליל לאפות לחם בשבת בתקופת מרד גאלוס, על פי דרישת הכובשים, מפני פיקוח נפש, וקבע שאין זו שעת השמד, מפני שכוונת הרומאים להנאתם בלבד.[14]

כשעלו רבי יונה יחד עם חבירו רבי יוסי לאנטוכיא, כאשר ראה אותם ארסקינוס, מפקד הצבא הרומאי, קם לכבודם, "שאלוהו עבדיו: האם מפני יהודים אלה אתה קם?! אמר להם: את פניהם של אלה אני רואה ונוצח (מנצח) בקרב."[15]

הערכה

רבי יונה נחשב לצדיק ועושה חסד; כך לדוגמה מסופר עליו כי נתן צדקה באופן מיוחד: "כיצד רבי יונה היה עושה? כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו, היה אומר לו: 'שמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר, טול ואתה פורע' (קח ממני, ופרע לי בעתיד), ואחרי שהיה לוקח היה אומר לו יהא במתנה".[16] סופרו אודותיו מופתים שונים שהתפרסמו אפילו עד בבל,[1] לדוגמה, הוא מנע מכותי לחלל שבת ולכבות שריפה שפרצה בביתו, ובאופן פלאי הכל ניצל.[17]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג, ב'.
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, ד', ה'.
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ב', הלכה ב' (דפוס וילנא: דף יג, עמוד א') וב'
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו, חלק ג', פרק עשירי, עמודים 98-99
  5. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בכורות, ל', א'.
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, ד', ו'.
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, ו', ט'.
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, ו', ה'.
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, ח', א'.
  10. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה ה' (דפוס וילנא: דף מח, עמוד א')
  11. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ה', הלכה ג'.
  12. ^ נראה שכך פירש רבי אליעזר יהודה וולדינברג, בספרו ציץ אליעזר,חלק ד', סימן י', ענף א', ו'.
  13. ^ רבי ברוך הלוי עפשטיין, תורה תמימה, במדבר, פרק י"ח, הערה קי"ד.
  14. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, ד', ב'.
  15. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ה', א'.
  16. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, ח', א'.
  17. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, ד', ט'.
אבימי בר טובי

אבימי בר טובי היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי מתלמידיו של רבי אבהו.

בתלמוד הירושלמי מסופר על נכרית אחת שבאה לשאול שאלה את רבי אבהו והוא שלח את אבימי בר טובי לענות לה.

אבימי בר פפי

אבימי בר פפי היה אמורא בן הדור השלישי, חברם של רב נחמן ועולא (בתלמוד הבבלי מסופר שישבו יחד).

אמוראי ארץ ישראל

אמוראי ארץ ישראל הם אמוראים שפעלו בתקופת התלמוד בארץ ישראל.

אמוראים

אַמוֹרָאִים (ביחיד אַמוֹרָא) הם חכמי התלמוד שפעלו במאות ה-3-5 לספירה, בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. פעלו בשני מרכזים עיקריים, בבל וארץ ישראל. דיוניהם ההלכתיים מתועדים ברובם בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ודרשותיהם האגדיות מתועדות במדרשי אגדה אמוראיים ובשני התלמודים. קדמו להם התנאים, שרבים מדבריהם הורחבו על ידי האמוראים, או נוסחו מחדש על ידם, ולבסוף הוכללו במפעלם הגדול: התלמוד. אחריהם הגיעו הסבוראים.

חסא דאשתמוע

חסא דאשתמוע היה אמורא שפעל באשתמוע שבארץ ישראל בסוף המאה השלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה. הוא מוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי בהקשר לביקור של ר' יסא אצלו.

חסידות קמינקא

חסידות קמינקא הייתה חסידות מזרח גליציאנית. מייסד החסידות היה רבי שלום רוזנפלד.

יונה אבן ג'נאח

רבי יונה אבן ג'נאח (או בקיצור: ריב"ג) הנקרא בערבית אבו אלוליד או מרואן בן ג'נאח או בשמו הלטיני מרינוס, לפי דבריו של הראב"ע הוא חי ופעל בקורדובה שבספרד במפנה המאות ה-10 וה-11, מחשובי המדקדקים העבריים בימי הביניים.

יונה גירונדי

רבי יונה גירונדי (מכונה רבנו יונה, ~ - כ"ח בחשוון ה'כ"ד; 1210–1263 או 1264), ידוע גם בשם "החסיד", בן ר' אברהם היה רב מתקופת הראשונים, מחבר הספר "שערי תשובה".

בצעירותו למד אצל רבי שלמה מן ההר (מונטפלייר), ואצל האחים רבי משה בר שניאור ורבי שמואל בר שניאור. למד גם מבן דודו הרמב"ן (אמו של הרמב"ן היא אחותו של רבי אברהם, אביו של רבנו יונה), והתקשר עמו בקשרי חיתון, כאשר השיא את בתו לרבי שלמה, בנו של הרמב"ן.

בשנת 1244 מונה לרב בטולדו. היה רבו של הרשב"א.

כ"ח בחשוון

כ"ח בחשוון הוא היום העשרים ושמונה בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושמונה בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. כ"ח בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ח חשוון היא תמיד פרשת תולדות.

נחל

נַחַל הוא מוביל מים טבעי, שגבולותיו הם קרקעית הנחל ושתי גדותיו. נחל גדול מפלג וקטן מנהר. לעיתים משתמשים בקהילה המדעית בביטוי נחל לציון כל מוביל מים טבעי, בלא התחשבות בגודלו. מחקר הנחלים ונתיבי המים קרוי הידרולוגיה והוא נושא חשוב בגאומורפולוגיה.

את הנחלים מקובל לחלק לשלושה סוגים עיקריים:

נחל איתן - הוא נחל הזורם כל השנה, מוזן בדרך כלל על ידי מי מעיינות. דוגמה לנחלים כאלה הם הירדן ומקורותיו.

נחל אכזב - הוא נחל הזורם בחורף בלבד, מוזן בעיקר ממי גשמים או ממעיינות עונתיים.

נחל אפיזודי-שטפוני - הוא נחל הזורם רק זמן קצר אחרי הגשם, ומפסיק כעבור מספר ימים או אף שעות. מרבית הנחלים בישראל הם נחלים אפיזודיים, אם כי מרבים לכנותם נחלי אכזב.בעברית מקראית ובלשון חז"ל משמש המונח נחל גם כביטוי לעמק, ולאו דווקא למקום בו זורמים מים, כמו המילה המקבילה אליו בערבית - ואדי.

רב יימר

רב יימר היה אמורא בבלי בדור השישי. תלמידו של רב כהנא מפום נהרא וחברו של רב אשי שאיתו נשא ונתן רבות בהלכה. על פי אגרת רב שרירא גאון רב יימר היה ממלא מקומו של רב אשי במשך 5 שנים (427-432) כראש ישיבת סורא. בסדר תנאים ואמוראים מסופר כי בעת מותו נראה עמוד אש בשמים שעמד שלושים יום.

רב פפי

רב פפי היה אמורא בבלי בדור החמישי. מגדולי תלמידיו של רבא. חבר ובר-פלוגתא של רב פפא ושל רב הונא בריה דרב יהושע. מתלמידיו היו רב אשי ורב ירמיה מדפתי.

רבי אבא בר זבינא

רבי אבא בר זבינא (נקרא גם אבא בר זמינא או זימונא; נולד ד'ס"ה, 305 בערך) היה אמורא במאה הרביעית, היה תלמידו של רב זירא והעביר מימרות רבות בשמו.מסופר שלפרנסתו עסק כחייט ברומי בביתו של גוי אשר תחת איום במוות ניסה לפתותו לאכול מאכלות אסורות. לאחר שסירב אמר לו הגוי כי אם היה אוכל היה הורג אותו, כי אם הוא יהודי הוא צריך להיות יהודי עד הסוף. (בלשון התלמוד "או יהודיי יהודיי, או ארמאי ארמאי")במדרש תנחומא מסופר סיפור נוסף על חייט יהודי בעיר רומא שקנה דג יקר מאד לשבת, וייתכן כי סיפור זה הוא גם על רבי אבא בר זבינא.

רבי אבהו

רבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי (סוף המאה ה-3 - תחילת המאה ה-4). מתלמידיו החשובים של רבי יוחנן. ישב בקיסרין.

רבי אבהו כיהן בתור ראש ישיבה בקיסריה וייצג את היישוב היהודי בארץ בפני שלטונות האימפריה הרומית. הוא ידע להגן על עמו ותורתו בכבוד וכישרון. הצטיין בייחוד באגדה, אבל גם בהלכה הוא תפס את אחד המקומות החשובים בין חכמי דורו.

רבי יהודה נשיאה השלישי

רבי יהודה נשיאה השלישי היה נשיא בדור השישי לאמוראי ארץ ישראל. דור י"ג להלל הזקן. בזמנו היה רבי ירמיה. אביו רבן גמליאל החמישי, היה תלמידו של רבי אבהו,

ייתכן שהיה אביו של הלל נשיאה.

רבי מנא

רבי מנא היה כהן אמורא בדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל, שימש כראש ישיבה בציפורי, הוזכר בעיקר בתלמוד הירושלמי.

רמב"ן

רבי משה בן נחמן (ידוע בראשי התיבות רמב"ן; ד'תתקנ"ד, 1194 - י"א בניסן ה'ל'[דרוש מקור], 4 באפריל 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא. בלשונות אירופה מקובל לכנות את רמב"ן על דרך היוונית Nachmanides (נחמנידֶס, "בן נחמן" ביוונית).

שיטה מקובצת

שיטה מקובצת הוא שם חיבורו של הרב בצלאל אשכנזי, מגדולי הרבנים בארץ ישראל במאה ה-16. הספר, הקרוי גם אספת זקנים, הוא אנתולוגיה נרחבת של פירושים וחידושים על התלמוד מאת חכמים שונים, למן סוף תקופת הגאונים ואילך.

השיטה מקובצת נתחבר על רוב מסכתות הש"ס, אבל רק חלקם הגיעו לידינו, ואלו הם המסכתות שעליהם הודפסו ספרי "שיטה מקובצת":

ברכות

ביצה

מגילה (יצא לאור לראשונה על ידי מכון אופק)

נזיר

סוטה

נדרים

כתובות

בבא קמא

בבא מציעא

חולין (יצא לאור לראשונה על ידי הרב אלעזר הורביץ [על ידי חברת "אהבת שלום"] וכן על ידי מכון אופק)

בבא בתרא - על יחוס חיבור זה יצאו עוררין כי חיברו רבי אהרן לפפא, שחי כמאה שנים אחריו, אך דומה כי הוכחה אמיתות יחוסו לרבי בצלאל אשכנזי.וכן הודפסו קטעים מפירוש ה"שיטה מקובצת" למסכתות הבאות:

גיטין (יצא לאור לראשונה על ידי הרב משה יהודא בלוי בסוף ספרו "פסקי אור זרוע" ח"ב - נ.י.)

קידושין (יצא לאור לראשונה על ידי הרב משה יהודא בלוי בסוף ספרו "פסקי אור זרוע" ח"ב - נ.י.)

יבמות (יצא לאור לראשונה על ידי הרב משה יהודא בלוי - נ.י.)

יומא (יצא לאור לראשונה על ידי א. יעללינעק ב"קונטרס המזכיר" ע' 20 ואילך)

זבחים

מנחות

כריתות

מעילה

בכורות

תמיד

תמורההשם אספת זקנים ניתן על ידי רבי יונה בן רבי יעקב, המו"ל הראשון של השיטה על מסכת בבא מציעא באמסטרדם שנת ה'תפ"א.

רבים מן החיבורים שהיו לפני רב"א אבדו במהלך השנים, וכך הוא מהווה מקור חשוב ופעמים אף יחידי להרבה מחיבורי הראשונים.

שלמה מן ההר

רבי שלמה בר אברהם (התפרסם בשם: שלמה ממונפלייה וכשלמה מן ההר), היה חכם פרובאנסאלי בן המאה ה-13. הוא נולד בברצלונה, ועבר למונפלייה שבדרום צרפת.

יש להבדיל בינו לבין רבי שלמה בן אדרת (תלמידו של הרמב"ן), וכן לרבי שמשון בן אברהם משאנץ שחלק מחידושיו מופיעים בתוספות.

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידא • רבי יונה • רבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.