רבי חנינא בר חמא

רבי חנינא בר חמא היה מראשוני האמוראים בארץ ישראל. יש המחשיבים אותו כתנא, עקב היותו בן הדור שבין התנאים לאמוראים[1]. היה תלמידו המובהק של רבי יהודה הנשיא, ושימש אחריו בראשות הישיבה הגלילית בציפורי.

רבי חנינא בר חמא
תקופתו אמוראים
דור ראשון
רבותיו רבי יהודה הנשיא,
רבי ישמעאל ברבי יוסי,
רבי חייא ובר קפרא
חבריו רבי אפס, לוי, רב ועוד
תלמידיו רבי יהושע בן לוי,
רבי יוחנן, רבי אושעיא,
רבי אלעזר בן פדת,
רבי שמעון בן לקיש ועוד

משפחתו

יש מייחסים את רבי פנחס בר חמא הכהן כאחיו של רבי חנינא, ובעל הסדר הדורות הציע כי ייתכן שאביו היה רבי חמא בר אבא[2].

קורות חייו

רבי חנינא נולד בבבל בסביבות שנת ג'תתק"ה (145 לספירה), ולמד שם אצל רב המנונא. בהיותו כבן שלושים עלה ארצה עם בנו חמא, כדי ללמוד תורה מפיו של רבי יהודה הנשיא. מלבד לימוד המשנה מפיו, התקרב אליו והעיד מספר עדויות על הנהגותיו ההלכתיות של רבי. על קרבתו לרבי תעיד העובדה, שמכל תלמידיו בחר בו רבי לתפקיד ראש הישיבה תחתיו (ראו להלן). עסק במסחר בדבש ממנו התפרנס בריווח ומכספו בנה ישיבה. על גדלותו הרוחנית של רבי חנינא העיד רבי יהודה הנשיא. הוא היה נוהג להפגש בחשאי עם הקיסר אנטונינוס, אך זה התנה עם רבי שאיש לא יהיה נוכח במפגשים אלו. באחת הפעמים, כשהגיע אנטונינוס לרבי, מצא שם את רבי חנינא, והעיר על כך לרבי. ענה לו: "לית דין בר איניש", כלומר – "אין זה בן אדם", אלא מלאך[3].

רבי חנינא בר חמא האריך ימים מתוך בריאות איתנה. בהיותו בגיל 80 עוד היה כוחו במתניו, והיה עומד על רגל אחת תוך כדי חליצת נעל ונעילתה בשנית על רגלו השנייה[4]. הוא נפטר סמוך לשנת ד' אלפים (240 לספה"נ), בהיותו כבן 95.

תפקידיו הציבוריים

רבי יהודה הנשיא, ריכז בידיו, מתוקף תפקידו, את כל המשרות החשובות ביותר בדור ההוא. לפני פטירתו הוא ביזר את משרותיו וסמכויותיו בין בניו ותלמידיו. התלמוד מספר כי רבי הורה כך: "שמעון בני - חכם. גמליאל בני - נשיא. חנינא בר חמא ישב בראש". רבי חנינא סירב לקבל את התפקיד, משום שחשש מפגיעה בכבודו של רבי אפס, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים וחצי. רק לאחר פטירתו של רבי אפס נאות רבי חנינא להתמנות למשרה תחתיו[5]. היה זה עשרים שנה ומעלה לאחר פטירת רבי[6].

מלבד כוחו הגדול בידע חכמת התורה, היה כוחו רב בפלפול. כך למשל, כאשר רבי חייא ורבי חנינא התווכחו זה עם זה, אמר רבי חנינא לרבי חייא: אם תשתכח תורה מישראל, יכול אני להחזירה על ידי פלפול[7].

משמעותו של המינוי "לשבת בראש" שנויה במחלוקת בקרב פרשנים והיסטוריונים. רש"י ופרשנים קלאסיים אחרים סבורים, שהכוונה לכהונה בראשות הישיבה המרכזית של תנאי ארץ ישראל, שבימי רבי יהודה הנשיא שכנה בציפורי. לעומתם מוכיח יצחק אייזיק הלוי שמדובר בתפקיד אדמיניסטרטיבי בעל השפעה על כלל הציבור ועל הישיבה גם יחד. למעשה נראה ששתי הדעות צודקות, ותפקיד ראש הישיבה כלל גם אחריות לצרכים ציבוריים נוספים.

יוחסין

רבי חנינא התעסק בענייני יוחסין, כאשר היו שרצו לקבוע כי בבל מיוחסת פחות מארץ ישראל, שלח רבי יהודה הנשיא את רבי חנינא לטפל בעניין, וזה אכן הוכיח להם כי מקובל מפיו של רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם אביו רבי יוסי שבבל מיוחסת יותר מארץ ישראל[8].

הוא גם סבר כי יש להחמיר במיוחד ביוחסין ובלשון חז"ל "מעלה עשוי ביוחסין". לפי זה פירש זעירי בשם רבו רבי חנינא, את המשנה במסכת כתובות[9] "אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אמר רבי יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה", ופירש שמדובר שם שעברה שם קבוצת אנשים שכל אחד מהם כשר לכהונה - כלומר שאינו פוסל בביאתו את האשה שבא עליה, ואינו נתין או ממזר, ומלבד זאת רוב אנשים העיר כשרים לכהונה, כך שישנם שני רוב להכשיר. בטעם הדבר פורש בתלמוד, שלא די ברוב אחד, כמו שאר ההלכות שבהן נפסק להלכה כי אם הרוב כשר ניתן לסמוך עליו למעשה, ולמשל אם נמצאה חתיכת בשר ליד עשר חנויות שתשע מהן כשרות - מותר לאכול את חתיכת הבשר, אך ביוחסין החמירו שצריך שני רוב, וגזרו שמא אם יסתמכו על רוב אחד, שמא יקרה שהאשה תבוא לביתו של הבועל, שאז הבועל הוא "קבוע", ותקף לגביו הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ולכן גזרו שגם כאשר הבועל יצא מביתו ואינו קבוע בביתו, אין לסמוך על רוב העיר, ואף על רוב קבוצה שמהם פירש אחד ובעל אין לסמוך, שמא יסמכו על רוב העיר במקרה של קבוע שבו אין רוב מועיל.

משנתו

הוא היה ידוע בביטחונו באל, כאשר מכשפה רצתה לקחת עפר מתחת רגליו כדי לעשות בו כשפים, הוא לעג עליה: קחי כמה שברצונך, כתוב "אין עוד מלבדו" ואיני חושש משום כוח חוץ מכוחו של אלוהים[10]. לפי הסבר התלמוד, דווקא רבי חנינא שהיו לו זכויות מיוחדים, יכול היה לסמוך על האל בצורה כזו, אבל אדם רגיל יש לו ליזהר מכשפים.

אחד מהכללים ההלכתיים שנקבעו על ידיו הוא רוב וקרוב הלך אחר הרוב, המשמש במקרה של אובייקט שנמצא במקום שלא ניתן לדעת משם בבירור מאין הגיע. כלל אחד קובע: "הלך אחר הרוב", וכלל אחר - "קרוב" - מכריע כי האובייקט הגיע מהמקום הקרוב ביותר. אמנם שני הכללים מהתורה, אך במקרה של הכרעות סותרות בין שניהם, הכלל שקבע רבי חנינא בר חמא מכריע לפי הרוב.

רבותיו, חבריו ותלמידיו

מלבד רבי יהודה הנשיא למד אצל רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי חייא ובר קפרא. חבריו היו לוי, רבי אפס, רבי יהושע בן לוי, רב ושאר חכמי דורם. עם תלמידיו נמנים רבי יוחנן, בנו – רבי חמא[11], רבי אושעיא, רבי אלעזר בן פדת, רבי חייא בר אבא, רבי אבא, רבי שמעון בן לקיש ורבים אחרים.

חתנו היה האמורא שמואל סבא[12].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף מ"ט, עמוד ב', תוספות דיבור המתחיל אמר רבי אסי, בשם רש"י
  2. ^ סדר הדורות, ערך רבי פינחס הכהן בר חמא
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד ב'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"ד, עמוד ב'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג, עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'
  6. ^ כך מוכיח יצחק אייזיק הלוי מדברי התלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה, עמוד ב'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד ב'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"א, עמוד א'.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ד, עמוד ב'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ז, עמוד ב'.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע', עמוד ב'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ב, עמוד ב'.
אבא דמן יפו

אַבָּא דְּמִן יָפוֹ, הידוע גם בתור אַדָּא דְּמִן יָפוֹ, היה אמורא שחי ביפו ונודע בעיקר בשל ההוראה שלו לקרוא את כל שמות בני המן בנשימה אחת בזמן קריאת מגילת אסתר בפורים. בנו היה רבי חייא.

אבימי בר טובי

אבימי בר טובי היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי מתלמידיו של רבי אבהו.

בתלמוד הירושלמי מסופר על נכרית אחת שבאה לשאול שאלה את רבי אבהו והוא שלח את אבימי בר טובי לענות לה.

אבימי בר פפי

אבימי בר פפי היה אמורא בן הדור השלישי, חברם של רב נחמן ועולא (בתלמוד הבבלי מסופר שישבו יחד).

חמא

האם התכוונתם ל...

חסא דאשתמוע

חסא דאשתמוע היה אמורא שפעל באשתמוע שבארץ ישראל בסוף המאה השלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה. הוא מוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי בהקשר לביקור של ר' יסא אצלו.

לוי בר סיסי

לוי בר סיסי או לוי היה מחכמי ארץ ישראל בדור המעבר מתקופת התנאים לתקופת האמוראים, ולכן הוא נחשב גם לתנא וגם לאמורא. כחכמים אחרים מבני דורו גם לוי סידר קובץ של ברייתות שהובא כמה פעמים בשני התלמודים

רב יימר

רב יימר היה אמורא בבלי בדור השישי. תלמידו של רב כהנא מפום נהרא וחברו של רב אשי שאיתו נשא ונתן רבות בהלכה. על פי אגרת רב שרירא גאון רב יימר היה ממלא מקומו של רב אשי במשך 5 שנים (427-432) כראש ישיבת סורא. בסדר תנאים ואמוראים מסופר כי בעת מותו נראה עמוד אש בשמים שעמד שלושים יום.

רב פפי

רב פפי היה אמורא בבלי בדור החמישי. מגדולי תלמידיו של רבא. חבר ובר-פלוגתא של רב פפא ושל רב הונא בריה דרב יהושע. מתלמידיו היו רב אשי ורב ירמיה מדפתי.

רבי אלכסנדרי

רבי אלכסנדרי היה אמורא ארץ ישראלי בדור השני והדור השלישי.

היה דרשן גדול, וכל מאמריו בתלמוד עוסקים בענייני אגדה.

מימרות רבות בענייני אגדה מופיעות בשמו בתלמוד, ומהמפורסמות שבהן, שהיה הולך ומכריז מי מי רוצה לחיות? וכשהתקבצו סביבו אנשים היה מראה להם את הפסוק מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך מרע.

רבי אלעזר בן פדת

רבי אלעזר בן פדת, היה כהן, אמורא בדור השני והשלישי של אמוראי ארץ ישראל, הוא הנקרא בתלמוד בשם הסתמי רבי אלעזר (כאשר מדובר באמורא. ואולם, בלבול מסוים נוצר לעיתים מכיוון שישנו גם תנא בשם סתמי זה, רבי אלעזר בן שמוע).

רבי אפס

רבי אפס היה אמורא ארץ ישראלי מהדור הראשון של האמוראים (בסביבות שנת 225).

רבי אפס היה מבית דינו של רבי יהודה הנשיא. במדרש מובא כי רבי מינה אותו לכתוב מכתב לאנטונינוס, והרב היימן מסיק מכך שהוא היה סופרו של רבי יהודה הנשיא. גר בדרום הארץ והוא מכונה בתלמוד הירושלמי "רבותינו שבדרום". רבי יהודה הנשיא ציווה לפני מיתתו שימנו את רבי חנינא בר חמא כממלא מקומו בראשות הישיבה, אך הוא סירב ליטול את המשרה כל עוד היה רבי אפס בחיים מכיוון שרבי אפס היה גדול ממנו שתי שנים ומחצה, לכן הוכתר רבי אפס כראש הישיבה לאחר רבי. בתפקיד זה שימש לפחות עשרים שנה, עד פטירתו, ורק אחריו מונה רבי חנינא בר חמא. רבי אושעיא מזכירו פעמים רבות. מתלמידיו היה לוי בר סיסי[דרוש מקור][דרושה הבהרה].

רבי יהודה נשיאה השלישי

רבי יהודה נשיאה השלישי היה נשיא בדור השישי לאמוראי ארץ ישראל. דור י"ג להלל הזקן. בזמנו היה רבי ירמיה. אביו רבן גמליאל החמישי, היה תלמידו של רבי אבהו,

ייתכן שהיה אביו של הלל נשיאה.

רבי יונתן בן אלעזר

רבי יונתן בן אלעזר (מוזכר בתלמוד לרוב בפשטות: רבי יונתן) היה אמורא ארץ ישראלי שחי בדור הראשון של האמוראים. עסק בעיקר באגדה ונחשב לבר סמכא בתחום. כונה בחשיבות "שר הבירה".רבו המובהק היה רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, וייתכן כי גם למד אצל רבי חייא. היה חבר של רבי חנינא בר חמא ורבי יהושע בן לוי,, אך צעיר מהם, והיה בידידות גם עם רבי יוחנן שהיה צעיר ממנו. תלמידו היה רבי שמואל בר נחמני - גם הוא עסק בעיקר באגדה.

רבי יונתן מוזכר בירושלמי תמיד ללא שם אביו, ורק בתלמוד בבלי הוא מוזכר עם שם אביו רבי יונתן בן אלעזר. אהרן הימן משער שהוא היה מטבריה. לעומת זאת, יעקב שמואל צורי מזהה את רבי יונתן בן אלעזר עם רבי יונתן מבית גוברין, המוזכר עם ציון מקומו רק במקורות ארצישראליים, וטוען שרבים ממשליו של רבי יונתן מתבססים על סדרי בית המרחץ, דבר התואם את בית המרחץ הגדול של בית גוברין.

רבי יוסי בר חנינא

רבי יוסי בר חנינא היה אמורא ארצישראלי חשוב, משלהי הדור השני ומהדור השלישי של התקופה. היה מתלמידי רבי יוחנן, ושימש כדיין.

רבי ישמעאל ברבי יוסי

רבי ישמעאל ברבי יוסי היה תנא בדור החמישי, בנו של רבי יוסי, הוא נמנה בייחוסו ככהן,

היה תלמידו המובהק של אביו, רבי יוסי, ולמד גם אצל רבי יהודה. בזקנותו ישב לפני רבי יהודה הנשיא ולמד תורה מפיו, ואף סעד על שולחנו. היה חברו של רבי חייא ורבו של רבי חנינא בר חמא.

בתלמוד מוזכר מקרה בו אבדן ניסה לפגוע בכבודו של רבי ישמעאל ברבי יוסי בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, ונענש קשות משמים.

הוא שימש כשוטר תופס גנבים, מכיוון שנאנס על ידי המלך לעשות זאת, ולמרות זאת, כאשר פגש אותו אליהו הנביא הוא הוכיח אותו "עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה" והורה לו לברוח לעיר אחרת.

רבי לוי

רבי לוי היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל. התפרסם כדרשן וכבעל אגדה.

רבי לוי שימש כדרשן בבית מדרשו של רבי יוחנן במשך 22 שנה. בני דורו החשיבו מאוד את דרשותיו. רבי זירא שלח את תלמידיו כדי שישמעו את דרשותיו של רבי לוי. רבי אבא בר כהנא חיבבו ואף נשקו על ראשו בשמעו אחת מדרשותיו, למרות שפעם אחת התנגד במילים חריפות לאחד מפירושיו של רבי לוי.רבי לוי העיד על טיב דרשותיו "אית דידע למחרוז ולא ידע למקדח, ואית דידע למקדח ולא ידע למיחרוז, ברם אנא הוינא חרוזא ואנא הוינא קדוחא". כלומר, שמלבד הבנתו הרבה בעומקן של הפסוקים (למקדח) הוא גם יודע לחבר היטב פסוקים ומקראות הקשורים זה לזה (למיחרוז).

רבי לוי הרבה למסור מאמרים מחכמי דורות קודמים, בייחוד הרבה למסור בשם רבי חמא בר חנינא (בנו של רבי חנינא בר חמא) ורבי שמואל בר נחמן. בשמו מסרו כמה מדרשני הדור הרביעי ובייחוד רבי יהושע דסכנין שמסר משמו יותר ממאה דרשות.

נראה ששהה תקופה מסוימת ב"ערביא". הידיעות שהביא משם שימשו אותו בפירוש מקראות שונים.

רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון

רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון הוא אמורא מארץ ישראל בדור החמישי. בנו של האמורא רבי יוסי ברבי בון. היה תלמידו של אביו, וחבירו של רבי מתניא. וכן מסר בשמו של רבי נסה.

רבי תחליפא בר מערבא

רב תחליפא בר מערבא היה אמורא ארצישראלי שלמד תחת רבי אבהו.

היה נוסע באופן תדיר לבבל. נראה שנקרא בשם "בר מערבא" כדי לבדלו מרב תחליפא הבבלי.

ריש לקיש

ריש לקיש או רבי שמעון בן לקיש (בר"ת: ר"ל או רשב"ל) היה מגדולי אמוראי ארץ ישראל.

פעל בטבריה בדור השני לאמוראים, במחצית השנייה של המאה השלישית לספירה, ושימש כתלמיד חבר ובר פלוגתא מרכזי של גיסו, רבי יוחנן.

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.