רבי חייא בר יוסף

רבי חייא בר יוסף,[1] היה אמורא בדור השני (המאה ה-3), שלמד בבבל מפי גדולי האמוראים, רב ושמואל, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל ולמד יחד עם רבי יוחנן וריש לקיש.

רבי חייא בר יוסף
תקופתו אמוראים
מקום פעילות בבל, ארץ ישראל
דור שני
רבותיו רב, שמואל
חבריו רבי יוחנן, ריש לקיש
תלמידיו רב גידל, רבי חייא בר אבא

רבותיו וחבריו

למד בעיקר מפי רב ומרבה למסור את מאמריו.[2] לעיתים היה הולך לישיבתו של שמואל ומוסר את שמועותיו של רב, ומקבל עליהן את תגובתו של שמואל[3] היה גם תלמידו של שמואל (כנראה אחרי פטירת רב, כמו כמה מתלמידי רב), ושאל אותו שאלות,[4] ולעיתים אף נחלק עליו.[5]

בעלותו לארץ ישראל למד עם רבי יוחנן וריש לקיש,[6] ומסר להם מהלכותיו של רב.[7] גם על רבי יוחנן נחלק לעיתים בעניינים שונים.[8] מצינו שרבי חייא שואל את רבי יוחנן בהלכה,[9] אך כנראה לא נחשב לתלמידו: במחלוקות ביניהם רבי חייא מוזכר לפניו, וספקות שונים בהלכה הובאו לפני שניהם כאחד.[10] לעיתים הוא מוסר גם בשם רבי אושעיא.[11]

תלמידיו

האמורא רב גידל למד ממנו עוד בהיותו בבבל, ומוסר בשמו כמה פעמים שמועות בשם רב.[12]

בהיותו בארץ למד מפיו רבי חייא בר אבא, שהיה בעיקר תלמיד רבי יוחנן.[13] גם "רבנן דקיסרין", תלמידי ישיבת קיסרי, מצטטים בשמו.[14]

קורותיו

בהיותו בבבל התגורר כנראה בעיר סיכרא שעל שפת החידקל, סמוך למחוזא,[15] והיה חכם העיר, שתיקן בה תקנות (ראו להלן: מאמריו).

בהיותו בארץ עסק במסחר במלח.[16]

לא ידוע דבר על משפחתו, פרט לכך שכעבור זמן מאז עלייתו ארצה בגפו שלח להביא גם את אשתו.[17]

ממאמריו בהלכה

  • המקדש אשה בדבר האסור בהנאה מדרבנן (כגון חמץ בערב פסח בשעה השישית ביום) - קידושיו בטלים, כדין המקדש בחפץ חסר כל ערך.[18]
  • הקונה יין ולאחר זמן מה החמיץ - המוכר אינו אחראי לפצותו, משום שעמידות היין תלויה גם באישיותו של הקונה ולא רק בטבעו של היין.[19]
  • תקנתו בעיר סיכרא: פועל שנשא לבדו מטען שמשקלו גבולי, מעט גדול מדי עבור סבל אחד אבל מעט קטן מדי עבור שני סבלים, והמטען נפל ונשבר - הדבר נחשב במידה מסוימת כפשיעה ורשלנות ומאידך גם כאונס, ולפיכך ישלם מחצית מהנזק.[20]
  • על הפסוק "אשר יאמר כי הוא זה" (ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ח'), המשמש מקור לשבועת מודה במקצת, קבע ש"עירוב פרשיות כתוב כאן", והפסוק עוסק בהלוואה, למרות שהוא כתוב בפרשיה העוסקת בפקדון.[21]
  • ההגדרה של "כרם" כמושג הלכתי, בהלכות כלאים ונושאים נוספים, שאובה ממנהגי הכנענים. על פי זה דרש את הפסוק (ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק ב'): "ארץ כנען לגבולותיה" - "גבולות שבדו להם כנענים".[22]
  • קידוש ידיים ורגלים לקראת עשיית פרה אדומה נעשה בבית המקדש ובכלי שרת, כדין קורבן רגיל, למרות שהפרה האדומה איננה קורבן והיא נעשית בהר הזיתים, מחוץ למקדש.[23]

ממאמריו באגדה

רבי חייא בר יוסף הותיר אחריו כמה מאמרים באגדה, ביניהם על הגאולה העתידה ותחיית המתים.[24] מפורסם מאמרו:[25] "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת" (לחמניות ובגדי צמר), שזכה לפירושים שונים, האם הדברים כפשוטם או שמובנם שהפרנסה תהיה בשפע.[26]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במקורות ארץ ישראליים נקרא לרוב "חייה" במקום "חייא", ושם אביו לעיתים "יוסי". מכונה גם "רב", כמקובל בין חכמי בבל
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ז', עמוד א'תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף צ"ב, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ', עמוד ב', ועוד
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ג, עמוד א'תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ה, עמוד ב'. בשני המקרים שמואל הגיב על דברי רב בחריפות יוצאת דופן, שאם כך אמר - איננו מבין כלום בהלכות שבת וטריפות, ביטוי שאין לו אח ורע בתלמוד, ואפשר שסבר שרבי חייא לא הבין היטב את שמועתו ('יבוא הלוי' חולין עמ' קפז).
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ח, עמוד א'.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף צ"ה, עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק א', הלכה ג'. בתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ב, עמוד ב' נאמר: "תני רב חייא בר יוסף קמיה דרב נחמן", והדבר אינו מתיישב עם סדר הזמנים האמור. ברם, בהלכות גדולות (הלכות יום טוב) וברא"ש (על מסכת ביצה, פרק ד, סימן ח) הנוסח: "קמיה דרבי יוחנן".
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ"ד, עמוד א'תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ז', עמוד א'.
  7. ^ חולין שם; תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ל"ט, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ', עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף צ', עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ד', הלכה ב'.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ח, עמוד ב'.
  10. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ד', הלכה ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק ט', הלכה ו'.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט"ז, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"א, עמוד ב'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ז', עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף צ"ב, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ', עמוד א'.
  13. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ד', הלכה ד'.
  14. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק א', הלכה א'.
  15. ^ על פי תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ד, עמוד ב'.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ח, עמוד ב'. על פי מעשה מקביל בתלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ד', הלכה ב', רבי חייא היה הקונה ולא המוכר.
  17. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק א', הלכה ג' מפרשי הירושלמי פירשו, על פי ההקשר שם, שהיה כהן ואשתו נפלה בשבי, ובעל 'תולדות תנאים ואמוראים' בערכו סובר שהדברים אינם נכונים ופירש אחרת את קשר העניינים בסוגיה.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ז', עמוד א'.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"ח, עמוד א'. להלכה נפסק כדעה החולקת בתלמוד שם.
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ג, עמוד א'.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"ו, עמוד ב'.
  22. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ד', הלכה ו'.
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ', עמוד ב'.
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד ב'.
  25. ^ כתובות, שם. במקבילה בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל', עמוד ב', הובאו הדברים בשם רבן גמליאל
  26. ^ ראו רמב"ם בפירושו למשנה, הקדמה ל"פרק חלק".
בר-יוסף

האם התכוונתם ל...

חייא

רבי חייא (בתלמוד ירושלמי: חייה) היה שמם של כמה מחכמי התלמוד

האם התכוונתם ל...

מודה במקצת

במשפט העברי, מודה במקצת, הוא נתבע המודה בנכונות חלק מטענתו של התובע. התורה מחייבת נתבע שהודה במקצת להישבע על נכונות טענתו הנתונה במחלוקת עם התובע, על מנת שטענתו תתקבל כנכונה על ידי בית הדין. ואין פוטרים אותו משבועה מטעם מיגו, שהייתה לו טענה טובה יותר שיכול היה לכפור בחוב כולו, שכן קיימת לנו חזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו זה לשיטת רבה. אבל לרבי חייא זוהי גזירת הכתוב, ולכן הוא מחייב את הנתבע גם כאשר עדים מעידים על המקצת, ובזה כמובן לא שייכת החזקה אין אדם מעיז פניו, שהרי הנתבע עצמו כפר בחוב כולו.

בימינו נוהגים בתי הדין להימנע ככל האפשר מלחייב נתבע בשבועה, ולכן מקובל שבית הדין מציע פשרה בין הצדדים, בה באה לידי ביטוי העובדה שהנתבע היה מחויב עקרונית בשבועה.

רבי יוחנן

רבי יוחנן (מכונה גם בר נפחא; 180 - שנת 280) היה גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני. היה ראש ישיבת טבריה (הישיבה הגדולה והכמעט היחידה בארץ ישראל באותה תקופה) שנים רבות - שמונים או שישים שנה. תרומתו בתחומי ההלכה והאגדה ממלאת את דפי שני התלמודים, הבבלי והירושלמי, וכן המדרשים. פעילותו משתרעת החל מהרבע הראשון של המאה השלישית לספירה ועד לסיומה של המאה כמעט. תרומתו של רבי יוחנן לחתימת התלמוד הירושלמי היא גולת הכותרת של חייו.

רבי יוחנן זכה לאריכות ימים, ולכן עם תלמידיו נמנים אף גדולי האמוראים בדור הרביעי לאמוראים.

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.