רבי חייא

רבי חייא (נקרא גם רבי חייא הגדול או חייא רובא) היה חכם מפורסם[1], שחי בדור המעבר בין התנאים לאמוראים, בסוף המאה השנייה לספירה. היה בנו של אבא כרסלא מכפרי שבבבל[2].

רבי חייא
פטירה המאה השלישית
תקופתו דור המעבר בין התנאים לאמוראים
בית מדרש אמוראי ארץ ישראל
רבותיו רבי יהודה הנשיא
תלמידיו רבי אושעיא
אביו ר' אבא כרסלא מכפרי
צאצאים יהודה וחזקיה

עלייתו לארץ ישראל

רבי חייא נולד וחי בבבל, סמוך לעיר סורא במאה השנייה לספירה, ועבר לארץ ישראל כדי ללמוד מפי רבי יהודה הנשיא (רבי). הוא עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו יהודית, בניו התאומים, שתי בנותיו, ואחייניו רבה בר חנא ורב. רבי שמח לקראת בואו של רבי חייא, ואמר[3]: "מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי" [4].

התלמוד הבבלי מייחס לרבי חייא ייחוס גניאולוגי המגיע עד שמעה אחי דוד. במסכת כתובות מסופר: "רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא, כי מטא למיכתב כתובה נח נפשה דרביתא. אמר רבי: חס ושלום פסולא איכא יתיבו ועיינו במשפחות, רבי אתי משפטיה בן אביטל ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד. אזיל איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זימרא" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב').
תרגום: "רבי היה עסוק [להשיא] לו לבנו מבית רבי חייא, כאשר הגיע לכתוב כתובה נפטרה הנערה. אמר רבי: חס ושלום יש פסול? ישבו ועיינו במשפחות, רבי בא משפטיה בן אביטל ורבי חייא בא משמעי אחי דוד (שנחשב פחות מיוחס). הלך ועסק [להשיא] לו לבנו [בת] מבית רבי יוסי בן זימרא..."[5]. הרב אהרן היימן שיער שמדובר בבנו הצעיר של רבי, רבי שמעון[6].

מימרה מפורסמת שלו הובאה בתלמוד:

אמר רבי חייא: אני אעשה לתורה שלא תשתכח מישראל. מה אעשה? אלך ואזרע פשתן, ואסרוג רשתות, ואצוד צבאים, ואאכיל את הבשר ליתומים, ומן העורות אתקן מגילות, ואכתוב חמישה חומשי תורה, ואלך לעיר שאין בה מלמדי תינוקות, ואקריא לחמישה תינוקות חמישה חומשים, ואשנה לשישה תינוקות שישה סדרי מישנה, ואומר להם: עד שאחזור ואבוא, הקריאו והשנו זה לזה. וכך אעשה שלא תשתכח תורה מישראל. וזהו שאמר רבי: גדולים מעשי חייא

כתובות דף קג ע"ב

.

עוד נאמר בתלמוד: "אמר ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחילה כשנשתכחה תורה מישראל- עלה עזרא מבבל ויסדה. חזרה ונשתכחה- עלה הלל הבבלי ויסדה. חזרה ונשתכחה- עלו רבי חייא ובניו ויסדוה""[7].

ממדרש בראשית רבה עולה כי עסק במסחר משי עם ר' שמעון ברבי[8]

יחסיו עם רבי יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא ורבי חייא העריכו מאד זה את זה. רבי חייא התגורר בטבריה, אך הקפיד לבקר את רבי יהודה הנשיא בציפורי. רבי אף הוא העריכו מאוד וכינה אותו באוזני רבי ישמעאל: "אדם גדול, אדם קדוש"[9], ונעזר בו רבות לכתיבת המשנה. גם רבי חייא נתן כבוד גדול לרבי וכינה אותו: "רוח אפינו משיח ה'"[10]. רבי חייא פעל רבות לפרנסת יתומים ולמניעת השכחות התורה מישראל, וכששמע זאת רבי אמר: "כמה גדולים מעשי חייא"[11]. רבי חייא ביקש מרבי לבצע סמיכה לאחייניו רבה בר חנא ורב. רב הקים ישיבה בסורא, הידועה כישיבת סורא, אשר יחד עם ישיבתו של שמואל בפומבדיתא היו הישיבות הגדולות בבבל.

רבי חייא, יחד עם תלמידו רבי אושעיא, קיבצו אוסף של ברייתות, קובצי משניות שרבי לא הכניסן למשנה, וערכו אותם כתוספתות וכברייתות עצמאיות. על כך נאמר במסכת חולין: כל ברייתא שאינה נשנית בבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא משובשת היא, ולא תביאו ממנה ראיה לבית המדרש.

התלמוד מספר כי פעם אחת בשבתו הוא ובניו על שולחנו של רבי, השתכרו בני חייא ופגעו ברבי על ידי נבואה מסוימת, ואמר להם רבי: "קוצים אתם משימים בעיני"[12].

שני בניו של רבי חייא, יהודה וחזקיה, נמנו אף הם עם החכמים, ונקברו עמו בטבריה, ולאחר מכן נקבר עימם רב הונא.

אחיינו של רבי חייא, בן אחיו, היה האמורא רבה בר בר חנה. בנוסף, רב היה בן אחיו וגם בן אחותו[13].

שיטתו הלימודית

פסיקותיו של רבי חייא היו מקילות יותר מהמקובל בתקופתו, והוא התיר דברים שנאסרו על ידי חכמים אחרים. מסופר כי הוא אמר, כי לולי קראו לו בבלאי שרי איסורי היה מתיר לטלטל סנדל המסומר, אפילו יש בו עשרים וארבעה מסמרים (לפי גרסת ישיבת פומבדיתא) או עשרים ושניים (לפי גרסת ישיבת סורא)[14].

אגדה

רבות מאמרותיו מתייחסות לטבען של נשים. הוא קבע כי "אין אשה אלא לבנים", ואף עסק בטבע האשה להוליד בנים, ואמר כי כשם שהשאור יפה לעיסה - כך דמים יפים לאשה[15][16]. כן אמר רבי חייא כי "אין אשה אלא ליופי", ובדומה לכך קבע כי "אין אשה אלא לתכשיטי אשה" והיה נותן עצות כיצד לשפר את יופי הנשים: "הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן הרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה"[17]. לפי שיטתו, פטורה האשה ממלאכות העשויות לפגוע ביופיה[18]. מאמרים אלו של רבי חייא, מתקשרים לביטוי שהתבטא אודות אשתו יהודית שציערה אותו ולמרות זאת הוא נהג לכבדה: די לנו להכיר טובה לנשותינו, על כך שהן מגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מחטא של הרהור בנשים אחרות[19].

פטירתו

על פי האגדה, כאשר הגיע זמנו של רבי חייא להפטר מהעולם, לא יכול היה מלאך המוות ליטול את נשמתו, ואף לא היה יכול להתקרב אליו מרוב קדושתו. יום אחד בא מלאך המוות לביתו של רבי חייא כשהוא מחופש לעני, וביקש ממנו חתיכת לחם. הביא לו רבי חייא פת לחם לאכול, אמר לו מלאך המוות: מרחם אתה על עניים, ומדוע אין אתה מרחם עלי, שמצווה אני ליטול את נשמתך ואין אני יכול לבצע זאת. לדרישתו של רבי חייא הראה לו מלאך המוות את ה"שוטא דנורא" - מקל האש שבידו, ורבי חייא שהבין כי אכן מדובר במלאך המוות, נענה לבקשתו ונפטר מהעולם[20].

משפחת רבי חייא

אישה אחרת
 
 
 
 
אבא בר אחא כרסלא
 
 
 
 
 
 
 
 
אמא של רבי חיא
 
 
 
 
איש אחר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איבוחנהשילאמרתארבי חייא
 
יהודיתאימא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר חנהרביהודהחזקיהטויפזיאושעיה?[א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר בר חנה?חייאאיבו
  1. ^ עיינו "תולדות תנאים ואמוראים", ערך רבי אושעיה ברבי חייא

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי דעת רש"י בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב' היה מצאצאי ישי אבי דוד המלך ולא מצאצאי דוד, וזו הסיבה שלא השתדך עמו רבי יהודה הנשיא.
  2. ^ בבלי, מסכת סנהדרין, דף ה', ע"א
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ח, עמוד ב'
  4. ^ ספר ישעיהו, פרק מ"ו, פסוק י"א
  5. ^ אהרון אופנהיימר, רבי יהודה הנשיא, ירושלים, מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 2007, 23.
  6. ^ תולדות תנאים ואמוראים, ערך "רבי שמעון בר רבי"
  7. ^ סוכה דף כ עמוד א
  8. ^ בראשית רבה, פרשה ע"ז, פסקה ב'.
  9. ^ בראשית רבה פרק ל"ג, סעיף ג'.
  10. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט"ז, הלכה א'
  11. ^ בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד ב'.
  12. ^ בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ח, עמוד א'.
  13. ^ סנהדרין ה א.
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס', עמוד ב'.
  15. ^ אמרה דומה למשנתו של רבי מאיר "כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין".
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י', עמוד ב'.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ט, עמוד ב'.
  18. ^ כתובות שם, ותוספות.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ג, עמוד ב'. ורש"י שם
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח, עמוד א'.
אבא דמן יפו

אַבָּא דְּמִן יָפוֹ, הידוע גם בתור אַדָּא דְּמִן יָפוֹ, היה אמורא שחי ביפו ונודע בעיקר בשל ההוראה שלו לקרוא את כל שמות בני המן בנשימה אחת בזמן קריאת מגילת אסתר בפורים. בנו היה רבי חייא.

חזקיה בן רבי חייא

חזקיה היה אמורא בדור השני לאמוראי ארץ ישראל, בנו של רבי חייא ורבו של רבי יוחנן, והוא אותו "חזקיה" המוזכר בתלמוד פעמים רבות.

לדעת רש"י הוא נחשב גם לתנא, וכן דעת התוספות.

על חבריו נמנו רבי ינאי שהיה קשיש ממנו, בר קפרא, רב כהנא (הראשון), ורבי יהושע בן לוי.

על תלמידיו הגדולים נמנה רבי יוחנן, וכל זמן שהוא היה קיים, לא מונה רבי יוחנן לראש ישיבה, מפאת כבוד רבו.

בית מדרשו היה בטבריה ומסופר כי הוא קרא את המגילה בטבריה גם בי"ד באדר וגם בט"ו באדר, מכיוון שהסתפק האם עיר מוקפת חומה, היא עיר שמוגנת מארבעת צדדיה, ואם כן גם עיר כזו שיש את הכנרת בשפתה נחשבת לעיר מוקפת, או שמא הגדר של חומה הוא, שהעיר מכוסה מכל ארבעת צדדיה ולא ניתן לרגל בה מבחוץ.

חייא בר אבא

רבי חייא בר אבא (או רבי חייא או רבי חייה) הכהן, אמורא מהדור השלישי, נולד בבבל, עלה לארץ ישראל ולמד אצל רבי יוחנן.

תוארו בתלמוד אינו קבוע, לפעמים נקרא בשם "רב", ולפעמים "רבי".

יהודה בריה דרבי חייא

רבי יהודה בן רבי חייא היה אמורא בתקופת המעבר בין תנאים לאמוראים, בנם של רבי חייא ויהודית, ותאומו של חזקיה.

אמרותיו מוזכרות בתלמוד פעמים רבות, בעיקר בסדר קדשים.

בהגיעו לפרקו נשא את בתו של רבי ינאי. לאחר נישואיו הלך ללמוד בבית המדרש כל השבוע, ובשבת היה מגיע הביתה, כשלפניו הולך עמוד של אש. באחת מהפעמים, היה שקוע בסוגיה תלמודית ולא שם לב שכבר הגיע הזמן שבו נהג לבוא לביתו, לקיים את מצוות עונה שזמנה לתלמידי חכמים הוא פעם בשבוע. כאשר שמע על כך חותנו רבי ינאי, אמר: כנראה שיהודה נפטר, שכן לוּ היה בחיים, ודאי לא היה מבטל את מצוות העונה. לפי הסבר חכמי התלמוד, דבריו של רבי ינאי היו "כשגגה היוצאת מלפני השליט" כלומר - דבריו של צדיק מוכרחים להתקיים גם אם לא התכוון לקיומם, ויהודה חתנו נפטר.

רב (אמורא)

אבא בר איבו (ג'תתקל"ה, 175 לערך - 247; נודע בתלמוד בפשטות בכינוי רב, ומכוּנה גם אבא אריכא, משום שהאריך ימים או משום שהיה גבוה) היה חכם תלמודי מחשובי האמוראים, ומייסד ישיבת סורא. היה מאחרוני התנאים, ומראשוני אמוראי בבל. חזרתו מארץ ישראל לבבל נחשב כאירוע רב חשיבות ש"העניק את הדחיפה המכרעת לקראת ההתפתחות של מרכז רוחני יהודי בבבל", ושסימן את תחילת חילופי התרבויות בין הקהילות בארץ ישראל ובבל.

למד תורה מפי רבי יהודה הנשיא, וכן מפי דוֹדוֹ, רבי חייא. רב נזכר פעמים רבות בתלמוד במחלוקותיו עם שמואל, נחשב כמחמיר בהלכה ותרם תרומה משמעותית לחיבור התפילות.

רב אושעיא

רב אושעיא (או הושעיא) היה אמורא בדור השני והשלישי לחכמי ארץ ישראל, אחיו של האמורא רב חנינא.

רב אושעיא היה נצר למשפחת חכמים גדולים. הוא היה רווק כל ימיו, ויחד עם אחיו מכרו נעליים לזונות, ולמרות זאת הם לא הגביהו את עיניהם כדי לראות אותם, האמורא רבא אומר, כי על שני אחים אלו, נאמר המאמר כי רווק כזה הדר בעיר ואינו חוטא, מכריז הקדוש ברוך הוא עליו בכל יום.

רבי יוחנן רצה לסמוך לרבנות אותו ואת אחיו, אך לא עלה בידו, עד שרב אושעיא ואחיו רב חנניה הסבירו לו כי הוא צאצא של בית עלי הכהן, שעליו נאמרה הקללה " וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים", קללה המכוונת שלא יהיה זקן במשמעותו התורנית - רב - מצאצאיו של עלי.

לעיתים ניתן לטעות בין רב אושעיא שנקרא כך ולא "רבי" מכיוון שלא הוסמך, לבין רבי אושעיא חבירו של רבי חייא שהוסמך לרבי (ככל הנראה על ידי רבו רבי יהודה הנשיא), במיוחד במקומות בהם כתוב בתלמוד ר' בראשי תיבות, ולא ידוע אם הראשי תיבות הוא של המילה רבי או רב.

רב אידי בר אבין

רב אידי בר אבין הוא אמורא בבלי בדור הרביעי, בנו של רבי אבין, ואחיו של רבי חייא בר אבין.

רב הונא קמא

רב הונא, שמוזכר גם כרב הונא קמא (=הראשון; להבדילו מן האמורא הבבלי המפורסם רב הונא, בן הדור השני) היה ראש הגולה בבבל בתקופה שבה פעל רבי יהודה הנשיא בארץ ישראל, בדור החמישי לתנאים. מצאצאי משפחת המלוכה של דוד המלך.

רב חייא בר אבין

רב חייא בר אבין הוא אמורא בבלי בדור הרביעי.

רבי חייא נולד לרבי אבין, אמורא ששימש לפרנסתו כנגר.

למד תורה מפי רב עמרם ומסר מספר משמועותיו, ואף למד תורה אצל רב הונא ורב חסדא, יחד עם אחיו רב אידי בר אבין.

מספר משמועותיו הם בשם רב ושמואל, אך ככל הנראה לא שמע אותם מפיהם. הוא היה בארץ ישראל תקופה מסוימת, ושם למד תורה מפי רבי יוחנן. בתקופה זו, שמע כמה מאמרותיהם של חכמי ארץ ישראל, ולאחר מכן מסר אותם בשמם.

רב כהנא (הראשון)

רב כהנא (הראשון) היה כהן ואמורא בבלי מהדור הראשון.

היה תלמידו של רב בקבלת השמועות מהדורות הקודמים אך לא בסברא. הוא היה חברו של רב אסי (שהיה צעיר ממנו ושמו מוזכר תמיד אחרי רב כהנא), ויחד היו דנים עם רב בהלכה. שיטת לימודם הייתה אחרת מרב והם לא קיבלו את דעתו, ולכן פעמים רבות הם שאלו את רב שאלות בסברה, ורב שתק מכיוון שסבר שלא ניתן להסביר דברים התלויים בסברא. כך למשל הם נחלקו בדין דופן שלישית בהלכות סוכה, שמקובל כהלכה למשה מסיני שדי בטפח אחד. חכמי הגמרא נחלקו היכן להעמיד דופן זו, באופן שתיראה כחלק מהסוכה, ותשלים את מראה כדירת עראי במידת האפשר. בעוד שרב סבר שיש להעמידה ליד סיומה של אחת מהדפנות כדי שתיראה בבירור שהיא המשך של הסוכה, הקשו רב כהנא ורב אסי שיש להעמידה בקצה המקביל, בדיוק מול המקום בו נפגשות שתי הדפנות באלכסון. כאשר הקשו רב כהנא ורב אסי שאלה זו לרב, הוא שתק. לפי הסבר התוספות הסיבה לשתיקתו היא מכיוון שלא ידע מה להשיב להם.

הוא נחשב לגדול חכמי בבל, וכאשר רב בא מארץ ישראל לבבל הוא מצא אותו, ולמד ממנו שמועות שקיבל מחכמי הדור הקודם שהיו בארץ ישראל, כמו רבי יהודה הנשיא ורבי חייא, למרות שלא נחשב לתלמיד שלו, מכיוון שלא קנה ממנו את דרך הסברה ורק היה זקוק לשמועותיו.

לאחר זמן קצר בו שהה עם רב בבבל, בזקנותו של רב כהנא, הוא עלה לארץ ישראל, ומסיבה זו - משערים החוקרים - כמעט לא נמצאות בתלמוד מחלוקות בינו לבין רב, בשונה מרב אסי. כאן מצא את בניו של רבי חייא, ועימם נשא ונתן בהלכה, לפעמים גם חלק על אחד מהם.

רב כהנא מפום נהרא

רב כהנא מפום נהרא (מכונה גם: רב כהנא השלישי) היה אמורא בבלי בדור השלישי והרביעי, עמד בראש ישיבת פום נהרא.

הוא היה כהן ממשפחת עלי הכהן.

בימי נעוריו למד אצל רב יהודה, אחרי פטירתו הוא שימש גם את רבה, ולמד אצלו את מסכת סנהדרין יחד עם חבירו רב ספרא. הוא עלה לארץ ישראל יחד עם רב ספרא חבירו, ולמד אצל זעירא ואצל רבי אבהו. כן למד אצל רבי חייא בר אבא, שגם התפלל עבורו שיאריך ימים, ואכן ברכתו התקיימה.

אחרי תקופה מסוימת חזר לבבל, ואז קבע את ישיבתו בפום נהרא, שם למד רב אשי, שהפך להיות תלמידו המובהק. שהתייחס אליו בכבוד מיוחד, ואף על פי שרב אשי ראה גם באמימר את רבו וקרא לו בלשון כבוד "מר", לא עשה זאת כאשר עמד בפני רב כהנא.

היה חברו של רב נחמן בר יצחק, וביחד נשאו תוכחותיהם על "גסי הרוח" (עשירי העם, המתערבים במינוי דיינים ופרנסים), אשר ברוממות לבם ובעשרם כי רב, ישכחו את חובותיהם.

ישיבתו של רב כהנא בפום-נהרא הייתה כפופה לישיבת סורא, אך עם פטירתו של רבא והלאה, הגיעו ראשי ישיבת נהרדעא, פעמים רבות, לבקר את רב כהנא בפום נהרא, וזאת כנראה מתוך כוונה לבסס את הקשר בין ישיבתם, לישיבת פום נהרא. רב כהנא הספיד בפום נהרא את רב זביד מנהרדעא, שהיה רבו מצד שני נותר קשר גם עם הישיבה בסורא, ומהציטוטים בתלמוד נראה כי רב יימר שהיה ראש ישיבת סורא במתא מחסיא הושפע מרב כהנא.

רבה בר בר חנה

רבה בר בר חנה היה אמורא, בן הדור השלישי של האמוראים. חי בסוף המאה ה-3, נולד בבבל והיה תלמידו של רבי יוחנן. לאחר פטירת רבו, קיבל את מרותו של ממשיך דרכו - רבי אלעזר.

מפורסמים מעשי הגוזמאות שסיפר, המופיעים במסכת בבא בתרא (דף ע"ג, עמוד ב' עד דף ע"ד, עמוד א'.), ונקראים "אגדות רבה בר בר חנה". מפרשי אגדות התלמוד המסורתיים כגון המהרש"א והרב קוק, שכתב פירוש על אגדות אלו שמופיע במאמרי הראי"ה, פירשו אותן כאלגוריה על תולדות עם ישראל.

ספרו המפורסם של רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, כולל פירושים על דרך הקבלה על אמירותיו של רבה בר בר חנה. רבי נחמן סיפר כי בשובו מארץ ישראל נגלה אליו חזיון של רבה בר בר חנה, וגילה לו את הפירושים האמיתיים לאגדות האלגוריות שלו.

רבי אושעיא

רבי אושעיא (בתלמוד הירושלמי: רבי הושעיה רבה או רבי אושעיה בר חמה) היה כהן, מגדולי הדור הראשון של האמוראים בארץ ישראל. היה תלמידו של רבי חייא והמשיך את מפעלו העצום של רבו בסידור שארית הברייתות שלא סודרו על ידיו. כונה "אבי המשנה".

רבי ברכיה

רבי ברכיה (או רבי ברכיה הכהן) היה מגדולי חכמי האגדה בדור הרביעי לאמוראי ארץ ישראל. רוב מאמריו עוסקים באגדה ורק מאמרים בודדים בהלכה מצויים ממנו. במדרשים שמו של רבי ברכיה נפוץ ביותר. לעומת זאת בתלמוד הבבלי הוא מופיע פעמים בודדות בלבד.

רבי חייא בר יוסף

רבי חייא בר יוסף, היה אמורא בדור השני (המאה ה-3), שלמד בבבל מפי גדולי האמוראים, רב ושמואל, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל ולמד יחד עם רבי יוחנן וריש לקיש.

רבי חנינא בר חמא

רבי חנינא בר חמא היה מראשוני האמוראים בארץ ישראל. יש המחשיבים אותו כתנא, עקב היותו בן הדור שבין התנאים לאמוראים. היה תלמידו המובהק של רבי יהודה הנשיא, ושימש אחריו בראשות הישיבה הגלילית בציפורי.

רבי ירמיה (הראשון)

רבי ירמיה הראשון היה תנא ואמורא בדור האחרון לתנאי ארץ ישראל, בתקופת המעבר בין התנאים לאמוראים.

רבי שמעון בן חלפתא

רבי שמעון בן חלפתא היה תנא בדור הרביעי, אחיו של רבי יוסי ובנו של רבי חלפתא. התגורר בעין נוטרה.

היה מבאי ביתו של רבי יהודה הנשיא וחברו של רבי חייא, עמו למד בבית המדרש בטבריה.

בתלמוד הבבלי מובא שרבי שמעון בן חלפתא היה אדם כבד בשר. מסופר, כי ביום חם הוא ביקש מבתו לנופף עליו במניפה כדי להשיב עליו רוח קרה, וישלם לה בככרות של בשמים בשם נרד. לפתע נשבה רוח, נענה רבי שמעון: כמה ככרות נרד עלי להביא לבעל הרוח (- אלוהים)!היה עני מרוד, ולא היה לו די להוצאות שבת ויום טוב. בעקבות תפילתו, ניתנה לו מרגלית מן השמים, ובתמורתה השתמש לצורך הוצאות שבת ויום-טוב. כששמעה על כך אשתו, אמרה שאינה מסכימה לזה, כדי שלא יחסר מחלקו לעולם הבא. הלך רבי שמעון בן חלפתא לשדה והתפלל, וחזרו ונטלו אותה ממנו. חז"ל אמרו, שהנס השני גדול מן הראשון, כי מהשמים נותנים ולא לוקחים בחזרה את מתנות השמים.

בתלמוד הירושלמי מובא מעשה בו טייל עם רבי חייא בבקעת ארבל עם הנץ החמה, ואלו דימו בכך את גאולת ישראל לעתיד לבוא: "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא, בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת".

על פי האמור בספר שער הגלגולים הוא טמון בבית העלמין העתיק בצפת: "בלכתך מצפת, לצד מערב לבית הקברות הנז"ל, יש שם באר א', ונקרא בור של גויזו, והנה שם יותר רחוק מעט לצד מערב, קבור רבי שמעון בן חלפתא, ואין בו שום היכר".

לאחרונה אותר אזור קבורתו על ידי ועד אהלי צדיקים, וסומן[דרוש מקור].

שמעון בר אבא

רבי שמעון בר אבא (או רבי שמעון בר בא או בר ווא) הכהן היה תלמיד-חבר של רבי יוחנן.

התלמוד ירושלמי (ברכות פ"ב) מזכירו כמדקדק במצוות, הגם שהיה בר-ידען בשוויון יהלומים לא הצליח להיות עשיר מימיו, אבל היותו מוכר כאיש כהן עזר לו להתפרנס ממעשר. בתלמוד הירושלמי מובא שבעל אחוזה עשיר בשם אליפוסה ביקש ליתן לו מעשרות, אך רבי שמעון בר אבא היסס לקבלן, מפני שפקפק בנאמנותו של אליפוסה בתרומות ומעשרות, ורק לאחר שהתייעץ עם רבי יוחנן, שאישר לו נאמנות האיש, הסכים לקבלם (ירושלמי תרומות פ"א ה"א). ייתכן שהיה קרובו או אף אחיו של רבי חייא בר אבא.

תנאים
סוף תקופת הזוגות הלל הזקןשמאי הזקןבני בתירהמנחםעקביא בן מהללאלחנניה בן חזקיה
דור ראשון רבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן יוחנן בן זכאייונתן בן עוזיאלבבא בן בוטארבי חנינא בן דוסארבי חנינא סגן הכהניםאבא שאול בן בטניתאדמוןרבי דוסא בן הרכינסרבי יהודה בן בתירארבי אליעזר בן יעקבנחום המדיחוני המעגל
דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) רבן גמליאל דיבנהרבי יהושע בן חנניהרבי אליעזר בן הורקנוסרבי אלעזר בן ערךרבי נחוניה בן הקנהנחום איש גמזואבא חלקיהרבי צדוקרבי שמעון בן נתנאלנחמיה העמסוני
דור שלישי רבי עקיבארבי טרפוןרבי יהודה בן בבארבי ישמעאלרבי אלעזר בן עזריהרבי יוסי הגלילירבי חנינא בן תרדיוןרבי יוחנן בן ברוקהבן זומאבן עזאישמעון בן ננסאונקלוסרבי חנינא בן אנטיגנוסרבי חנינא בן חכינאירבי יוחנן בן נורירבי אלעזר חסמאאלישע בן אבויהרבי אלעאירבי אלעזר המודעירבי חלפתאחנניה בן אחי רבי יהושעאבטולמוסרבי יוסי בן קיסמארבי ישבב הסופרעקילס הגררבי יוחנן בן תורתארבי אלעזר בן יהודה איש ברתותארבי מתיא בן חרשחנן המצרישמעון התימני
דור רביעי רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודהרבי יוסירבי יונתןרבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאירבי אלעזר בן שמוערבי נחמיהרבי נתןרבי יהושע בן קרחהאבא שאולרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילירבי יוחנן הסנדלררבי פינחס בן יאיררבי שמעון שזורי
דור חמישי רבי יהודה הנשיארב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודהרבי ישמעאל ברבי יוסירבי אלעזר ברבי שמעוןרבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן יהודהרבי אלעזר הקפרסומכוסאיסי בן יהודהבר קפרארבי יוסי בן זמרהלוי בר סיסירבי בנאהרבי שמעון בן מנסיאידוע הבבלירבי שמעון בן חלפתא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.