רבי אמי

רבי אמי בן נתן, המוכר כרבי אמיירושלמי נקרא לפעמים רבי אימי), היה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי לאמוראים. תלמידו של רבי יוחנן, חבר ובר פלוגתא של רבי אסי.

רבי אמי
דור דור שלישי לאמוראי ארץ ישראל
רבותיו רבי יוחנן, רבי אושעיא, רבי אלעזר
חבריו רבי אסי, רבי אבהו
תלמידיו רבי זירא, רב אושעיא, רב ביבי, רבי זריקא

תולדותיו

נולד בבבל למשפחת כהנים. עלה מבבל לארץ ישראל והתיישב בקיסריה, שם למד אצל רבי אושעיא. לאחר מכן עבר לטבריה, שם למד אצל רבי יוחנן, רבו המובהק[1], וכשנפטר התאבל עליו כמו על קרובו[2]. לאחר מותו של רבי יוחנן עמד ביחד עם רבי אסי, רבי אבהו, רבי יצחק ורבי שמואל בר נחמני בראש ישיבת טבריה. עיקר הפסיקה נשארה בידי רב הונא שישב בבבל, אך לאחר מותו עברה לרב אמי. דבריו מובאים בתלמוד על ידי רבי יוסנא.

יצא בשליחות רבי יהודה נשיאה עם רבי אסי ורבי חייא בר אבא לבדוק את מצב החינוך. כמו כן היה מלווה את רבי יהודה נשיאה לחמת גדר פעמים רבות. באופן אישי מתח עליו ביקורת על שנהג למנות אנשים תמורת כסף.

בנו היה רב פנחס בר רב אמי[3], ובן אחר שלו נקרא ינאי[4].

מתלמידיו המובהקים, היה רבי זריקא. מסופר כי פעם אחת קיבל רבא מעות מאיפרא הורמיז אמו של שאפור המלך, לאחר שזו שלחה אותם לרבי אמי כדי שיחלקם לצדקה, והרב סירב לקבלם. כאשר שמע רבי אמי שרבא קיבל את הכסף וחילקו לצדקה, הוא הקפיד (כעס) על רבא . רבא, שקיבל את המעות, הסביר כי הוא קיבל אותם משום שלום מלכות. למרות זאת, רבי אמי הקפיד על כך שרבא לא חילק את הכסף לעניי גויים, כפי שהיה ראוי לנהוג לדעתו ובתלמוד מובא כי הוא לא ידע שאכן כך נהג רבא למעשה[5].

קברו מצוין בטבריה, במתחם הסמוך לקבר הרמב"ם לצד רבי אסי.

ממאמריו

  • דאגה בלב איש - ישחנה. רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: ישיחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה - לאחרים.[6]
  • אין מטריחין את הציבור יותר מדאי.[7]
  • אין מיתה בלא חטא, ואין ייסורין בלא עוון.[8]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ה, עמוד ב'.
  3. ^ ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ז', עמוד ב'.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"א, עמוד א'.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י', עמוד ב'.
  6. ^ יומא עה א
  7. ^ תענית יד ב
  8. ^ שבת נה א
אבימי בר פפי

אבימי בר פפי היה אמורא בן הדור השלישי, חברם של רב נחמן ועולא (בתלמוד הבבלי מסופר שישבו יחד).

אמוראי ארץ ישראל

אמוראי ארץ ישראל הם אמוראים שפעלו בתקופת התלמוד בארץ ישראל.

המאה ה-4

המאה ה-4 היא התקופה שהחלה בשנת 301 והסתיימה בשנת 400. היא המאה הרביעית של המילניום הראשון.

חייא בר אבא

רבי חייא בר אבא (או רבי חייא או רבי חייה) הכהן, אמורא מהדור השלישי, נולד בבבל, עלה לארץ ישראל ולמד אצל רבי יוחנן.

תוארו בתלמוד אינו קבוע, לפעמים נקרא בשם "רב", ולפעמים "רבי".

חסא דאשתמוע

חסא דאשתמוע היה אמורא שפעל באשתמוע שבארץ ישראל בסוף המאה השלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה. הוא מוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי בהקשר לביקור של ר' יסא אצלו.

רב הונא (הכהן)

רב הונא (השני) היה אמורא שחי בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל. הוא היה כהן, בניגוד לרב הונא הידוע שהיה "ישראל".

רב הונא נולד למשה בר עצרי העשיר שהתגורר בבבל. הוא למד בישיבתו של רב הונא (האמורא הידוע רבו של רב חסדא). התגורר בבבל, ועלה לארץ ישראל שם קיבל תורה מפי גדולי החכמים - רבי אלעזר רבי אמי רבי אבהו ורבי חייא בר אבא.

הוא למד גם אצל רב הונא בר חיננא. מסופר כי בצעירותו בתקופת שהותו בבבל, הוא היה עני מאוד. אביי יעץ שיגרש את אשתו ויגבה מאביו - שהיה עשיר מופלג והיה הערב - את כתובתה, ואחרי זה יחזירנה. אף על פי שבמשנה מובא כי המגרש את אשתו בבית דין במקרה כזה שכתובתה על אחרים, צריך לידור ממנה הנאה כדי שלא יחזירנה לאחר הגירושין, וזאת מפני חשש שמא מערים הוא לגרש אותה כדי שתגבה את כתובתה ותתעשר, נענה אביי שיכול הוא לגרש את אשתו בצנעא ללא התערבות בית דין וממילא לא יכריחוהו לעשות כך. לבסוף התברר שהוא כהן ואינו יכול לגרש את אשתו כי אז יהיה אסור לו להחזיר אותה. אמר על כך אביי: ""בתר ענייא אזלא עניותא" - אחרי עני הולכת העניות אף על פי שהיה עני ואף על פי שהותר לו לאכול מעשר - בתור כהן, הוא סירב לאכול מעשר שני.

רב עוירא

רבי עוירא היה אמורא בדור השלישי והרביעי לאמוראי ארץ ישראל, תלמידו של רבי יוחנן, וחבירו של רבי אבהו.

רבי עוירא מוזכר בתלמוד כשהוא דן עם רבי יוחנן בהלכה, וכחבירו של רבי אבהו ורבי חלבו, גם הוא תלמידו של רבי יוחנן. מרבה להביא דרשות בשם רבי אמי ורבי אסי.

יש להבדיל בינו לבין רב עוירא אחר, אמורא בבלי, שמוסר מאמרים בשם רבא.

רבי אבא

רבי אבא היה אמורא בבלי שחי בדור השלישי. היה עשיר ועסק במסחר במשי. עלה לארץ ישראל.

על יחסו לרבי אמי לכאורה המקורות סותרים זה את זה: במסכת בבא בתרא מסופר על דיון שבא לפני רבי אמי ונאמר שם שהיה רבי אבא יושב לפניו (כתלמיד היושב לפני רבו), ומשמע מזה שרבי אבא היה תלמידו של רבי אמי. לעומת מקור זה, במסכת בבא מציעא מסופר שרבי אמי מצא פרגיות שחוטות בין טבריה לציפורי ובא לפני רבי אבא לשאול לגבי חיוב השבת אבדה, ומכך נראה שרבי אבא היה רבו של רבי אמי. בתוספות בבבא בתרא שם, הקשה ר"י הזקן קושיה זו, וכתב שיש הגורסים בבבא מציעא רבי אסי במקום רבי אבא, ולשיטתם לא קשה. בדומה לכך, הכריעו בתוספות בבבא מציעא שם מכח הסתירה, שבבבא מציעא הגרסה הנכונה היא רבי אסי ולא רבי אבא. לסיכום: רבי אבא היה תלמידו של רבי אמי.

רבי אבא בר ממל

רבי אַבָּא בַּר מַמֵּל היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל.

מוזכר לרוב בדיונים שדן יחד עם אמוראי בית מדרש טבריה, שבראשותו של רבי יוחנן, ותלמידיו רבי אבהו, רבי אלעזר - ובר הפלוגתא העיקרי שלו - רבי זירא. לדעת כרמולי, רבי אבא בר ממל הוא המוזכר בתלמוד באופן סתמי כ"רב אבא".

מוזכר גם יחד עם רבי אמי ורבי אסי שנחשבו גם כרבותיו, ככל הנראה לאחר פטירת רבי יוחנן. כמו כן למד גם אצל רבי אושעיא.

רבי אבהו

רבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי (סוף המאה ה-3 - תחילת המאה ה-4). מתלמידיו החשובים של רבי יוחנן. ישב בקיסרין.

רבי אבהו כיהן בתור ראש ישיבה בקיסריה וייצג את היישוב היהודי בארץ בפני שלטונות האימפריה הרומית. הוא ידע להגן על עמו ותורתו בכבוד וכישרון. הצטיין בייחוד באגדה, אבל גם בהלכה הוא תפס את אחד המקומות החשובים בין חכמי דורו.

רבי אושעיא

רבי אושעיא (בתלמוד הירושלמי: רבי הושעיה רבה או רבי אושעיה בר חמה) היה כהן, מגדולי הדור הראשון של האמוראים בארץ ישראל. היה תלמידו של רבי חייא והמשיך את מפעלו העצום של רבו בסידור שארית הברייתות שלא סודרו על ידיו. כונה "אבי המשנה".

רבי אלעזר בן פדת

רבי אלעזר בן פדת, היה כהן, אמורא בדור השני והשלישי של אמוראי ארץ ישראל, הוא הנקרא בתלמוד בשם הסתמי רבי אלעזר (כאשר מדובר באמורא. ואולם, בלבול מסוים נוצר לעיתים מכיוון שישנו גם תנא בשם סתמי זה, רבי אלעזר בן שמוע).

רבי אסי

רבי אסי היה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי לאמוראים. תלמידו של רבי יוחנן, חבר ובר פלוגתא של רבי אמי. ישב בעיקר בטבריה.

רבי זירא

רב זירא (כשמוזכר בתלמוד הבבלי, קודם סמיכתו) רבי זירא (בבבלי, לאחר סמיכתו, לפי רש"י. לפי תוספות אלו שני חכמים שונים) או רבי זעירא (בתלמוד הירושלמי) - אמורא בבלי, ואחר כך ארץ ישראלי, בדור השלישי. מעתיקים שונים החליפו בטעות בינו לבין רבי זירא השני שחי בדור החמישי לאמוראים.

רבי זריקא

רבי זריקא היה אמורא בדור הרביעי לאמוראי ארץ ישראל.

למד אצל רבי אבהו יחד עם רבי ירמיה חבירו. הוא היה תלמיד של ריש לקיש, רבי אלעזר, רב יהודה ותלמיד מובהק של רבי אמי. היה מעתיק ברייתות ומסדרן.

הוא מזכיר גם מאמרותיו של רב הונא. חברו היה רבי זירא.

רבי חנינא בר פפי

רבי חנינא בר פפי היה אמורא בדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל.

הוא היה מצעירי תלמידיו של רבי יוחנן. הוא היה נחשב כדוגמה של אדם צדיק שאינו חשוד על שום חטא, כאשר רב הלך עם תלמידו רב יהודה, הוא אמר לתלמידו: בואו ונתרחק מאותה אשה ההולכת לפנינו, כדי שלא נענש באש הגיהנום. שאלו תלמידו: הרי נאמר ששני אנשים כשרים מותרים להתייחד עם אשה? אמר לו רב: ומי אומר שהכוונה היא עלינו, שמא הכוונה על אדם כרבי חנינא בר פפי?.

המעשה בו התפרסם כצדיק, היה כאשר אחת משרות המלוכה תבעה ממנו לקיים עימה יחסים אסורים, ומכיוון שמדובר היה באשה שיכולה הייתה להמיתו, הוא עשה תחבולה וגרם לעצמו להמלא שחין, אך אותה אשה הסירה ממנו את השחין על ידי כישוף. בראותו זאת, הוא נמלט ממנה לבית בו היו שדים, ביודעו שהשרה לא תרדוף אחריו למקום כזה, שכן מדובר היה בבית

שכל מי שנכנס לשם היה ניזוק, גם אם היו נכנסים שני אנשים יחד, וגם אם היה זה ביום. לאחר מכן שאלוהו חבריו: מי שמרך מהמזיקים? השיב להם רבי חנינא: שני מלאכים באו ושמרוני כל הלילה.

חבריו היו רבי אבהו רבי יצחק נפחא, רבי אמי, ורבי זירא. על תלמידיו נמנו רבי אילעא ורב אדא בר אבימי ייתכן כי הוא האמורא המוזכר בשם "רבי חנינא בר פפא", המוזכר תמיד באגדות הש"ס, שכן הוא מוזכר יחד עם רבי אבהו ורבי יצחק נפחא.

הוא שימש כדיין, ובהזדמנות אחת אף הכריע דין תורה בין שנים מחבריו, רבי יצחק בר יוסף ורבי אבא, רבי יצחק תבע כסף מרבי אבא, אבל אבד לו השטר. רבי אבא לא רצה להחזיר את הכסף מבלי שיקבל את השטר, שכן חשש שמא השטר נמצא איפשהוא בין גנזיו של רבי יצחק, ובניו שימצאו את השטר לאחר פטירתו, יתבעו ממנו את הכסף שוב. רבי יצחק הציע לכתוב שובר (שטר נגדי בו הוא חותם כי קיבל את הכסף מהלווה), אך רבי אבא סירב מכיוון שחשש שמא השטר יאבד לו בעתיד, וטען שכן פסקו רב ושמואל, אך רבי חנינא הכריע כרבי יוחנן וריש לקיש שפסקו כי המלווה יכול לתבוע את הכסף מהלווה אם הוא כותב לו שטר.

רבי יוסנא

רבי יוסנא היה מאמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי.

מסר בשם רבי אמי ורבי אחא. רבי יוסי ברבי בון דן בדבריו.

רבי פרידא

רבי פרידא היה אמורא בדור השלישי לאמוראי בבל. תלמידו המובהק של רבי אמי.

רמי בר אבא

רמי בר אבא (לפעמים מוזכר בשם רבי אמי בר אבא). היה אמורא בדור השלישי לחכמי בבל, ותלמידו של רב הונא.

רמי בר אבא העביר רבות מתקנותיו של רבי יוסי בציפורי, שהיו מסורות בידו, לבני דורו. ביניהם: לא תלך אשה ובנה אחריה בשוק, משום מעשה שהיה, שאשה הלכה בשוק ובנה אחריה; בני אדם פרוצים, תפסו את בנה מאחריה, וכאשר נבהלה בראותה שבנה איננו, הם אמרו לה: בואי ונראה לך היכן בנך. כך משכו אותה למקום מסתור, שם עינו אותה במעשים מגונים. תקנה נוספת: בעבר, היה בית שימוש ציבורי שם נכנס כל החפץ בכך. רבי יוסי תיקן שהנשים ידברו יחד בקול בעודן בבית השימוש, כדי שידעו אנשים שהן שם ולא יתקרבו למקום, דבר האסור משום צניעות וייתכן שגם משום ייחוד.

מזכיר רבים מאמרותיו של רב הונא, שעל פי הידוע לנו היה רבו. הוא עסק רבות באגדה.

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעי • רבי אמי • רבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.