רבי אליעזר בן יעקב

רבי אליעזר בן יעקב הוא תנא שחי בשלהי ימי בית המקדש השני ובתקופה שלאחר חורבנו (המאה הראשונה לספירה). הוא מרבה למסור פרטים על בית המקדש ועבודתו, ובתלמוד מיוחס לו חיבורה של מסכת מידות, המתארת בפרוטרוט את בית המקדש השני. נאמר עליו ש"משנתו קב ונקי" – סולת מנופה, מעטת כמות ורבת איכות. לאור הגדרה זו, מקובל בין פוסקי ההלכה לתת עדיפות לדעתו על פני החולקים עליו.

יש אומרים שהיו שני תנאים בשם זה: האחד בשלהי ימי בית שני, כאמור, והשני – "רבי אליעזר בן יעקב השני" כעבור כמה עשרות שנים, מתלמידי רבי עקיבא (על פי החלוקה המקובלת של דורות התנאים: האחד בדור השני, והשני בדור הרביעי).

רבי אליעזר בן יעקב
התנא רבי אליעזר בן יעקב3
ציון המערה המיוחסת לרבי אליעזר בן יעקב
תקופתו המאה ה-1
דור שני
רבי יעקב
ציון רבי יעקב כנראה אביו של רבי אליעזר

זהותו וזמנו

במקורות לא מסופר דבר על קורותיו ומשפחתו, פרט לעובדה שדודו, אחי אמו, היה לוי שעבד במקדש.

מעדויותיו הרבות על בית המקדש משתמע שחי בזמן שבית המקדש השני היה קיים. בתלמוד הבבלי[1] אף מובאת מימרא של שמעון בן עזאי: "מצאתי מגילת יוחסין בירושלים, וכתוב בה... משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי". ומאחר שבעקבות החורבן פסק היישוב היהודי בירושלים – יש להניח שהמגילה נכתבה בטרם החורבן, ומכאן שכבר בימי בית שני נחשב רבי אליעזר בן יעקב כחכם מוכר ובעל משקל.

לעומת זאת, ממקורות אחרים משתמע שהיה מאוחר יותר: במדרש בראשית רבה[2] הוא נמנה בין אחרוני תלמידיו של רבי עקיבא: "שנים עשר אלף תלמידים היו לרבי עקיבא... וכולם בפרק אחד מתו... ובסוף העמיד שבעה: רבי מאיר, ורבי יהודה, רבי יוסי, ור' שמעון... ור' אליעזר בן יעקב"[א]. הוא מוזכר גם כמי שהשתתף בעיבור השנה עם תלמידי רבי עקיבא[3]. כמו כן, בכמה מקורות מובאת דעתו לצד דעה של אחד מתלמידי רבי עקיבא הללו, ומשתמע שהיה בן דורם וחברם.

ראשוני העוסקים בחקר תולדות התנאים והאמוראים, כמו ספר יוחסין השלם וסדר הדורות, סברו שמדובר בתנא אחד, שהאריך ימים מזמן הבית ועד הדור הרביעי לתנאים (כ-80 שנה לאחר החורבן), או שלא ראה בעצמו את המקדש, אלא שמע עליו מפי דודו, ששירת במקדש, כאמור.

חוקרים בעת החדשה קבעו לראשונה שמדובר בשני תנאים שונים[4], אם כי, הדבר תמוה שהמשנה מציינת את שניהם באותו שם בלי לבדל ביניהם באמצעות כינוי כלשהו, כגון "הזקן" לראשון שבהם (כמו "רבן גמליאל הזקן")[ב]. יש משערים שאולי השני היה נכדו של הראשון[5]. ההיסטוריון זאב יעבץ[6] מתווה כללים למיון המאמרים שנזכרו בשמם, אלו שייכים לראשון ואלו לאחרון, על פי שמות החכמים עמם נשאו ונתנו וכן על פי תוכן המאמרים (עדויות על בית המקדש – מקורם בראשון), אך ציין שעל כמה מאמרים אין לדעת מי אמרם. לא ברור מה סבר התלמוד הבבלי בשאלה זו, האם היה זה תנא אחד או שניים[ג].

מסורותיו על בית המקדש ועבודתו

כאמור, רבי אליעזר בן יעקב מתייחד בין התנאים במסורות רבות על מבנה בית המקדש ואירועים שהתרחשו בו. כך למשל, תיאר את מקומו המדויק של הדוכן ששימש לעמידת הלויים בשעת השירה במקדש[7] ואת השתתפותם של נערים בשירה זו, בהם גם ממשפחות נכבדות בירושלים[8]. הוא מתאר[9] כיצד פעם נרדם דודו, אחי אמו, תוך כדי שמירתו במקדש, וכעונש שרפו את כסותו (מעין שמיכה). כמו כן תיאר את דלתות הנחושת שעמדו בשער ניקנור[10]. עוד הוא מספר על חיילים רומאים שהתגיירו בערב פסח, כנראה מתוך התרשמותם מן ההכנות לחג, וטבלו במקווה בו ביום והשתתפו בקורבן הפסח[11].

בשני מקומות במסכת מידות אומר רבי אליעזר בן יעקב על לשכה מסוימת במקדש: "שכחתי מה הייתה משמשת"[12]. מכאן הסיק התלמוד הבבלי[13] שהוא התנא שהורה את מסכת מידות בכללותה על פי זכרונו, מלבד הפרטים ששכח. דעה זו מובאת גם בתלמוד הירושלמי[14], ושם מופיעה הסתייגות, שיש במסכת פרטים שלא נאמרו על ידו.

ממאמריו המפורסמים בהלכה

  • "לא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה [=וכבר בשעת הנישואין הוא מתכנן להיפרד ממנה], משום שנאמר[15]: אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ"[16].
  • "לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו זה לזה, ונמצא אח נושא את אחותו"[16].
  • אח ואחות חורגים שגדלו יחד – אסורים להינשא גם אם אין להם אב או אם משותפים, מפני מראית עין[17].
  • קניין יכול לחול גם על חפץ שטרם נוצר: "אדם מקנה דבר שלא בא לעולם"[18].
  • מצווה שמתקיימת בחפץ גזול – אינה מצווה, ואפילו אם החפץ השתנה ואיבד את צורתו המקורית – אין לברך עליה: "הרי שגזל סאה של חטין, טחנה, לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, כיצד מברך? אין זה מברך אלא מנאץ"[19].
  • בית דין מוסמך להעניש מעבר לדין הקבוע בתורה, כאשר יש בכך צורך זמני: "שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא כדי לעשות סייג לתורה. ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו. לא מפני שראוי לכך[ד], אלא שהשעה צריכה לכך".
  • ניתן להשלים את כמות מי הגשמים במקווה על ידי מים שאובים, בתנאי שהמים השאובים הם מיעוט, ושלא ישפכו ישירות למקווה אלא לקרקע הסמוכה לו וממנה ישפכו למקווה (פעולה זו נקראת "המשכה")[20].
  • בניגוד לדעת חכמים, בנושא מוציא שם רע סובר רבי אליעזר שדברים ככתבם, ויש להביא בפני בית הדין את השמלה ולא עדי זנות[21].

משקלו בפסיקת ההלכה

בתלמוד נאמר: "משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי"[22], מעטת הכמות ורבת האיכות. משפט זה מובא בתלמוד לא רק כביטוי של שבח סתמי, אלא כנימוק להכרעת ההלכה כמותו במחלוקותיו עם תנאים אחרים[23], וזאת אפילו כאשר הדעה המנוגדת היא דעת רוב התנאים, ובניגוד לכלל הרווח: "יחיד ורבים – הלכה כרבים"[24]. קיימים תנאים נוספים עליהם נאמר שיש להם עדיפות על פני הדעה החולקת עליהם (כמו רבי עקיבא ורבי), אך זאת דווקא כאשר החולק הוא תנא יחיד[25], ומבחינה זו רבי אליעזר בן יעקב יוצא דופן.

בין פוסקי ההלכה הראשונים עורר הדבר מחלוקת רבתי: יש שפוסקים הלכה כמותו בכל מקום, אפילו כנגד דעת רבים[26], יש שפוסקים כמותו רק כנגד דעת יחיד, ולא נגד רבים[27], ויש אומרים שאף כנגד יחיד אין דעתו מכרעת, והנימוק "קב ונקי" הובא רק כשיקול תומך, ולא כנימוק בלעדי להכרעה כמותו[28].

יש מפרשים ש"קב" מתפרש כגימטריה, כלומר שמניין מאמריו של רבי אליעזר בן יעקב הוא 102[29]. אכן, זהו בדיוק מספר מאמריו ההלכתיים במשנה ובתלמוד הבבלי.

לדעת בעל הנימוקי יוסף הביטוי משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי כוללת גם ברייתות[30].

קברו

מסורת מהמאה ה-14 מזהה את קברו של רבי אליעזר בן יעקב ליד כפר חנניה (כביש 85, כ-3 ק"מ מצומת קדרים לכיוון כרמיאל), בסמוך לקברי תנאים נוספים (רבי חלפתא ובנו רבי יוסי).

הנוסע רבי יעקב בן נתנאל הכהן (המחצית השנייה של המאה ה-12) מציין את קבר רבי חלפתא ובנו, וכותב ששאר הקברים שלצידו אינם מזוהים[31]. לעומתו, תלמידו האלמוני של הרמב"ן (ראשית המאה ה-14) מציין את קבר רבי אליעזר בן יעקב בסמוך לכפר חנין, ולצידו את קבר רבי יעקב איש כפר חנין, שהוא מזהה אותו כאביו של רבי אליעזר בן יעקב[32]. מסתבר שזיהוי הקבר נשען על הקירבה לכפר חנניה, ועל זיהויו של רבי יעקב איש כפר חנן כאביו של רבי אליעזר. ברם, הקישור בין שני האישים תמוה, שכן רבי יעקב איש כפר חנין הוא אמורא מן המאה ה-3 לספירה[ה].

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ בהמשך המדרש מופיעה רשימה חלופית של שבעת התלמידים, ממנה נשמט רבי אליעזר בן יעקב. במקור מקביל (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב') נמנו חמישה תלמידים בלבד, ורבי אליעזר בן יעקב אינו ביניהם.
  2. ^ בגלל קושי זה קבע פרנקל שהאחד מהם נקרא "אליעזר" והשני "אלעזר", ואין לדעת מי מהם נקרא כך ומי אחרת.
  3. ^ פרנקל (דרכי המשנה, עמ' 74) טען שהמאמר "קב ונקי" נאמר על ראב"י הראשון, ואילו התלמוד (מסכת ערובין, דף ס"ב, עמוד ב') מביא אותו על השני משום שלא ידע שהיו שניים. על כך השיב בעל דורות הראשונים (חלק ג', עמ' 182), שאמנם היו שני תנאים בשם זה, ו"קב ונקי" נאמר על הראשון בלבד, אבל לדעתו התנא בערובין שם הוא הראשון. לעומתו, בעל 'תולדות תנאים ואמוראים' (ערך ראב"י) סבר ש"קב ונקי" נאמר על שניהם (דברי בן זומא – על הראשון, ודברי איסי בן יהודה, ראו להלן – על השני). סוגיה אחת במסכת יומא (דף ט"ז, עמוד ב'), שהמפרשים התחבטו בפירושה, מתבארת יפה מתוך ההנחה שהתלמוד הכיר בכך שאלו שני תנאים שונים (ראו 'שערי היכל' למסכת יומא, הוצאת מכון המקדש, ירושלים תשס"ו, מערכה כ"ד והערה 10).
  4. ^ רכיבה על בעלי חיים אסורה בשבת רק מדרבנן, ועונש סקילה מיועד רק לחילול שבת באיסור דאורייתא
  5. ^ הוא מוסר בתלמוד הירושלמי ובמדרשי ארץ ישראל בשם ריש לקיש ורבי יהושע בן לוי

הערות שוליים

  1. ^ מסכת יבמות, דף מ"ט, עמוד ב'
  2. ^ בראשית רבה, פרשה ס"א, פסקה ג'
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ג', הלכה א'
  4. ^ זכריה פרנקל, דרכי המשנה, עמ' 73, ודעתו נתקבלה על הבאים אחריו.
  5. ^ דורות הראשונים, חלק ג', עמ' 182.
  6. ^ תולדות ישראל, חלק ו', עמ' 284–285
  7. ^ משנה, מסכת מדות, פרק ב', משנה ו'.
  8. ^ משנה, מסכת ערכין, פרק ב', משנה ו' ותוספתא שם פרק ב הלכה ב
  9. ^ משנה, מסכת מדות, פרק א', משנה ב'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ח, עמוד א'
  11. ^ תלמוד ירושלמי מסכת פסחים סוף פרק שמיני
  12. ^ משנה, מסכת מדות, פרק ב', משנה ה'.
  13. ^ מסכת יומא, דף ט"ז, עמוד א'
  14. ^ מסכת יומא, פרק ב', הלכה ב'
  15. ^ ספר משלי, פרק ג', פסוק כ"ט
  16. ^ 16.0 16.1 תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ז, עמוד ב'
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ג, עמוד ב'. התלמוד קובע שאין הלכה כך, כי בדרך כלל הדבר ידוע לציבור שאינם אחים.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף צ"ג, עמוד א'. ההשלכה ההלכתית הנדונה שם היא, שניתן להפריש תרומות ומעשרות מפירות קיימים גם על פירות שטרם גדלו.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ד, עמוד א'. הלכה זו הובאה בפוסקים לגבי ציצית (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן י"א, סעיף ו'), מצה (אורח חיים, סימן תנ"ד, סעיף ד'), לולב (אורח חיים, סימן תרמ"ט, סעיף א'), ועוד.
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף י"ב, עמוד א'. הלכה זו שנויה במחלוקת בתלמוד, ובפוסקים קיים דיון נרחב אודותיה. הדעה המקובלת היא שאין להשלים את מי המקווה במים שאובים, ורק לאחר מילוי המקווה בארבעים סאה מי גשמים ניתן להוסיף עליו מים שאובים.
  21. ^ ספרי דברים רלז, תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מ"ו, עמוד א'
  22. ^ המשפט נאמר על ידי שמעון בן עזאי בשם "מגילת סתרים", כאמור, וכן בשם התנא איסי בן יהודה בתלמוד במסכת גיטין, דף ס"ז, עמוד א'
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ס"ב, עמוד ב', מסכת יבמות, דף ס', עמוד א', מסכת בכורות, דף כ"ג, עמוד ב'.
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ז, עמוד א', ועוד רבים
  25. ^ "הלכה כרבי מחברו – ולא מחבריו", תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ז, עמוד א'
  26. ^ רמב"ן בפירושיו על הרי"ף בגיטין (כה,ב-כו,א), רבינו אשר (מסכת ביצה, פרק א, סימן ו–ז), ריטב"א (על מסכת שבועות, דף מ"ב, עמוד ב').
  27. ^ ראב"ד על הרי"ף, גיטין שם
  28. ^ שו"ת רבי ישעיה די טראני, סימן א
  29. ^ רבי שמעון בן צמח דוראן בפירושו "מגן אבות" למסכת אבות, פרק ד', משנה י"ג
  30. ^ נימוקי יוסף בבא בתרא סג, א בדפי הרי"ף.
  31. ^ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל תל אביב תש"ו, עמ' 58
  32. ^ מסעות ארץ ישראל, עמ' 84, 89. מקורות נוספים מרוכזים אצל: מנחם איש שלום, מסורות קברים בארץ ישראל, סיני טז, עמ' רעה
אבא שאול

אַבָּא שָׁאוּל היה תנא בדור הרביעי, בן דורו של רבי עקיבא.

אבטולמוס

אַבְטוֹלְמוֹס (ביוונית: Εὔτολμος) היה תנא מן הדור השלישי. נזכר פעמים ספורות במשנה ובתוספתא כאשר רבי יוסי מוסר בשמו עדויות על ענייני הלכה משמם של "חמישה זקנים".

ייתכן שזהו אבטולמוס בן ראובן, הנזכר בתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ג, עמוד א' כמי שהותר לו, בשל קרבתו למלכות, לגדל תספורת מסוג "קומי" – קרחת מהמצח עד אמצע הראש ומאמצע הראש עד העורף שערות – שהייתה נהוגה בקרב הגויים.

בספרות התנאים מופיע תנא בשם רבי יונתן בן אבטולמוס, ואפשר שהוא בנו.

אפרוח

אפרוח הוא אבקוע שהוא צאצא של עוף מקבוצת עוזבי קן על הקרקע, הבוקע מביצתו כשהוא מכוסה פלומה ופקוח עיניים. האפרוח מסוגל לעמוד וללכת על רגליו ולאכול בכוחות עצמו ללא עזרת הוריו כבר מיומו הראשון, אולם ברוב המינים הוא יהיה עדיין תלוי בהוריו לצורך הגנה מטורפים ומציאת מקורות מזון ומחסה, ולעיתים גם לצורך תהליך החתמה ולימוד התנהגות שתשמש אותו להישרדותו במהלך חייו הבוגרים.

עופות המולידים אפרוחים הם תרנגולים, שלווים, פסיונים וברווזיים (ברווזים, אווזים וברבורים), יענים (יען, אמו, ננדו), סיקסקים, לעומת דורסים, ציפורי שיר, יונים ותוכים, המולידים גוזלים.

בן זומא

שמעון בן זומא, המכונה בפשטות בן זומא (בכת"י קאופמן ואחרים בן זומה), היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה ה-2 לספירה.

חנן המצרי

חנן המצרי היה תנא מהמאה ה-2 שהתגורר תחילה באלכסנדריה ומאוחר יותר עבר ליהודה והיה פעיל בקרב חכמי יבנה. היה תלמידו של רבי עקיבא ומצוטט כ'דנין לפני חכמים' (בבלי סנהדרין, דף י"ז עמוד ב). רק הלכה אחת, הנוגעת לעבודת המקדש ביום כיפור מוזכרת בשמו (בבלי יומא, דף ס"ג עמוד ב').חכם תלמודי נוסף הנושא את אותו שם כיהן בתפקיד שופט בבית המשפט האזרחי בירושלים בתקופת בית המקדש. הוא היה פעיל כמה דורות קודם לכן.

ידוע הבבלי

ידוע הבבלי היה תנא שמוזכר פעם אחת במשנה ועל פי הקשר איזכור זה מסיקים שהוא מהמאה ה-2 לספירה בדור החמישי לתנאים.

ידוע הבבלי נזכר במשנה לגבי פסק המתייחס לחיוביו של שומר במשפט העברי: "שני כלבים - אינו אונס (לגבי פטור מתשלום). ידוע הבבלי אומר משום ר' מאיר: מרוח אחת - אינו אונס, משתי רוחות - אונס"..

שמו מעיד עליו שהוא מבבל. מכך שהוא מביא שמועה בשם רבי מאיר שחי בארץ ישראל מניחים שהוא נולד בבבל, עלה לארץ ישראל והפך לתלמידו של רבי מאיר.

לשכת פרהדרין

בבית המקדש השני, לשכת פרהדרין (או: פלהדרין) הייתה לשכתו של הכהן הגדול, ששימשה לו למגורים בשבעת הימים שלפני יום הכיפורים. יש המזהים לשכה זו עם לשכת העץ, שלפי הנוסח המקובל במשנה הייתה בדרום העזרה, ולפי הנוסח שמובא בתלמוד - בצפון.

מסכת מידות

מַסֶּכֶת מִדּוֹת היא המסכת העשירית בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה, ויש בה חמישה פרקים. אין על מסכת זו תוספתא או גמרא.

המסכת מתארת את צורת בית המקדש השני והעזרות שסביבו לפרטיהם (דהיינו מידותיהם, בנייניהם, שעריהם, לשכותיהם ותאיהם).

על פי המסורת וכפי הנובע מנוסח המסכת, מי ששנה אותה היה רבי אליעזר בן יעקב, שמוצאו מצד אמו היה מהכוהנים; ומה שרבי אליעזר שכח, השלים אבא שאול.

נחום המדי

נחום הַמָּדִי היה תנא שעלה ממדי לארץ ישראל, ופעל בה, בשלהי תקופת בית המקדש השני ולאחר חורבנו במאה ה-1.

נחמיה העמסוני

רבי נחמיה העמסוני היה תנא - כנראה מהדור השני של התנאים. על פי חוקרים רבים הוא נחום איש גמזו.

רבי אליעזר בן יעקב (השני)

רבי אליעזר בן יעקב השני היה לפי ההשערה תנא מתלמידי רבי עקיבא, שפעל בארץ ישראל בדור הרביעי של התנאים.

רבי אלעאי (תנא)

רבי אלעאי היה תנא בדור השלישי.

היה תלמידם של רבי אליעזר בן הורקנוס ושל רבן גמליאל דיבנה. מוזכר פעם אחת במשנה, ושש פעמים בתוספתא. מפורסמת אמרתו: "בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו ובכיסו ובכעסו".

בנו הוא התנא המפורסם רבי יהודה בר אלעאי, ונכדו הוא רבי יוסי ברבי יהודה. בן אחר הוא יוחנן ברבי אלעאי. מסופר במסכת סוכה, כי רבי אליעזר שבת בחג הסוכות בסוכתו של רבי יוחנן ברבי אלעאי (בנו של תלמידו) בקיסרי.

רבי חנינא בן תרדיון

רבי חנינא בן תרדיון היה מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו, אחד מעשרת הרוגי מלכות ואביה של ברוריה. במקורות חז"ל שמו מופיע בגרסאות שונות: "חנינה", "חנניא" או "חנניה".

רבי יוחנן הסנדלר

רבי יוחנן הסנדלר‏ (נולד באלכסנדריה, מצרים; נפטר ב-150). תנא בן המאה השנייה. מתלמידי רבי עקיבא. רבי יוחנן היה דור רביעי לרבן גמליאל הזקן.

רבי יוסי

רבי יוסי - ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא - מגדולי התנאים בדור הרביעי. התגורר בציפורי שבגליל. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חברם של רבי יהודה ורבי שמעון ורבו של רבי יהודה הנשיא. נסמך בידי רבי יהודה בן בבא בתקופה שבה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה. לו מיוחס החיבור סדר עולם, שעוסק בסדר הדורות ובמאורעות היסטוריים.

רבי ישבב הסופר

רבי יְשֵבָב הסופר סופר ותנא בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה. תלמידו של רבי יהושע וחברו של רבי עקיבא.רבי ישבב הסופר היה נדיב, ואת כל נכסיו חילק לעניים, דבר שלא כל חבריו ראו בעין יפה. פעם אחת רצה לחלק חמישית מנכסיו לעניים, ורבי עקיבא לא הניח לו לעשות זאת.

רבי ישבב הסופר נמנה בין עשרת הרוגי מלכות. מסופר, שביום שהוציאוהו להורג היה בן תשעים שנה וביקש מתלמידיו להחזיק איש ברעהו ולאהוב שלום ומשפט.

על פי המסורת רבי ישבב לא זכה לקבורה, שכן גופתו הושלכה לכלבים.

רבי שמעון בן נתנאל

רבי שמעון בן נתנאל היה תנא בדור השני, תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי, שכינה אותו ירא חטא.

היה כהן ונשא לאישה את בתו של רבן גמליאל הזקן.

שותפות (משפט עברי)

במשפט העברי, שותפות היא בעלות משותפת של שני אנשים על נכס או בעסק. חוקי השותפות עוסקים בהגדרת מהות בעלותו של כל אחד מהשותפים בתוך מסגרת השותפות, זכויותיו בנכס ויכולתו להגביל את צעדי השותף כשאינו מסכים להם; לשאלות אלו ישנן השלכות גם בתחומי הלכה אחרים. ובהליך פירוק השותפות או התנהלות נפרדת בתוך מסגרת השותפות, להן מוקדש הפרק הראשון במסכת בבא בתרא.

שמעון בן ננס

שמעון בן ננס המכונה גם סתם בן ננס היה תנא בדור השלישי.

תנאים
סוף תקופת הזוגות הלל הזקןשמאי הזקןבני בתירהמנחםעקביא בן מהללאלחנניה בן חזקיה
דור ראשון רבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן יוחנן בן זכאייונתן בן עוזיאלבבא בן בוטארבי חנינא בן דוסארבי חנינא סגן הכהניםאבא שאול בן בטניתאדמוןרבי דוסא בן הרכינסרבי יהודה בן בתירא • רבי אליעזר בן יעקב • נחום המדיחוני המעגל
דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) רבן גמליאל דיבנהרבי יהושע בן חנניהרבי אליעזר בן הורקנוסרבי אלעזר בן ערךרבי נחוניה בן הקנהנחום איש גמזואבא חלקיהרבי צדוקרבי שמעון בן נתנאלנחמיה העמסוני
דור שלישי רבי עקיבארבי טרפוןרבי יהודה בן בבארבי ישמעאלרבי אלעזר בן עזריהרבי יוסי הגלילירבי חנינא בן תרדיוןרבי יוחנן בן ברוקהבן זומאבן עזאישמעון בן ננסאונקלוסרבי חנינא בן אנטיגנוסרבי חנינא בן חכינאירבי יוחנן בן נורירבי אלעזר חסמאאלישע בן אבויהרבי אלעאירבי אלעזר המודעירבי חלפתאחנניה בן אחי רבי יהושעאבטולמוסרבי יוסי בן קיסמארבי ישבב הסופרעקילס הגררבי יוחנן בן תורתארבי אלעזר בן יהודה איש ברתותארבי מתיא בן חרשחנן המצרישמעון התימני
דור רביעי רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודהרבי יוסירבי יונתןרבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאירבי אלעזר בן שמוערבי נחמיהרבי נתןרבי יהושע בן קרחהאבא שאולרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילירבי יוחנן הסנדלררבי פינחס בן יאיררבי שמעון שזורי
דור חמישי רבי יהודה הנשיארב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודהרבי ישמעאל ברבי יוסירבי אלעזר ברבי שמעוןרבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן יהודהרבי אלעזר הקפרסומכוסאיסי בן יהודהבר קפרארבי יוסי בן זמרהלוי בר סיסירבי בנאהרבי שמעון בן מנסיאידוע הבבלירבי שמעון בן חלפתא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.