רבי אבהו

רבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי (סוף המאה ה-3 - תחילת המאה ה-4). מתלמידיו החשובים של רבי יוחנן. ישב בקיסרין.

רבי אבהו כיהן בתור ראש ישיבה בקיסריה וייצג את היישוב היהודי בארץ בפני שלטונות האימפריה הרומית[1]. הוא ידע להגן על עמו ותורתו בכבוד וכישרון. הצטיין בייחוד באגדה, אבל גם בהלכה הוא תפס את אחד המקומות החשובים בין חכמי דורו.

רבי אבהו
תקופתו אמוראים
דור שלישי
רבותיו רבי יוחנן
חבריו רבי אמי, רבי אסי ורבי חייא בר אבא
תלמידיו רבי זירא, רבי חזקיה ורבי ירמיה

רבותיו

מספר מאמריו בשם רבי יוחנן רבו מגיע לכמה מאות. הרבה שמועות נמסרו מפי רבי אבהו בהלכה ובאגדה, אך הם מובאים מפי חכמים אחרים כמו: ריש לקיש, רבי אלעזר, רבי יוסי בר חנינא וחכמים אחרים.

חבריו

בין חבריו היו רבי אמי, רבי אסי ראשי ישיבת טבריה, ורבי חייא בר אבא[2]. חבריו אלו היו מבוגרים ממנו אך בכל זאת כיבדוהו בשל גדולתו. את שלושת החכמים הללו כיבד ביותר, ואליהם פנה בשאלות דבר הלכה[3], ואף שהיו קשישים ממנו וגדולים ממנו בתורה, כיבדוהו בשל חשיבותו אצל השלטונות[4]. מחבריו בני גילו נמנו רבי יצחק נפחא ורבי חנינא בר פפי.

תלמידיו

כמה חכמי ישראל מוסרים הלכות בשמו, מבין תלמידיו המפורסמים היו רבי זירא ורבי ירמיה. רבי זירא היה לו כתלמיד חבר, והוא חיבבו וכיבדו מאוד. כשחלה רבי זירא, קיבל רבי אבהו על עצמו שכשיבריא רבי זירא ממחלתו יעשה יום טוב (סעודת הודייה) לרבנן[5].

גם חכמי הדור הבא, רבי יונה ורבי יוסי, היו מתלמידיו האחרונים, התייחסו אליו בהערצה, ובאו אליו לנחמו באבלו[6]. בין תלמידיו נמנה גם רבי ירמיה[7]. במחיצתו של רבי אבהו נתרכזו כמה חכמים הנקראים בשם הקיבוצי "רבנן דקיסרין".

כמו כן נודע בוויכוחים בנושאי דת ואמונה שהיו לו עם גויים משכילים. בשל ויכוחים אלה שנאו אותו המינים (הנוצרים), וכאשר חלה, הם שלחו את "יעקב מינאה" לרפא אותו כביכול, והוא שם לו סם מסוכן, אך תלמידי רבי יוחנן גילו את הדבר מבעוד מועד.[8]

רבי אבהו תיקן תקנות רבות. אחת מתקנותיו המפורסמות היא סדר תקיעת שופר בראש השנה (ג' תשר"ת, ג' תש"ת, ג' תר"ת), מה שהפך כיום לסדר התקיעות המקובל.[9]

רבי אבהו מתואר כאדם עם גוף גדול, מתואר גם כיפה באופן מיוחד, עד שיופיו מתואר כעין יופיו של יעקב אבינו[10]. היה גיבור, מסופר כי פעם נפל בבית המרחץ יחד עם שני משמשיו, הוא נתפס בעמוד ביד אחת, וביד השנייה הוא העלה את שני משמשיו[11]. כן סיפרו על גבורת זרועו[12], ועל רוב עושרו[13].

בנו אבימי נמנה עם האמוראים, אמרותיו מוזכרות בתלמוד[14]. הוא שימש כשליח החכמים, ששלחוהו לעיתים לשאול שאלות מסובכות את אביו הגדול[15]. בתלמוד מובא כי הוא היה שוחט בהמה לכבוד סעודת מלווה מלכה. כאשר גדל בנו אבימי הוא יעץ לו להשאיר כליה מהבהמה שנשחטה לכבוד שבת, במקום להפסיד בהמה שלימה רק בשביל חלק קטן הנאכל בסעודת מלווה מלכה, ובא אריה ואכל את הכוליה שהושארה[16].

מידותיו

הרבה סופר על מידותיו התרומיות, צדקתו וחסידותו, חכמתו ויראת חטאו. חכמי ישראל שבחו מאוד את ענוותנותו, בדומה למאמרו: "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שמשים עצמו כמי שאינו"[17]. התלמוד מספר על מקרה בו אשתו של תלמידו העליבה את אשתו של רבי אבהו ואמרה לה שבעלה חכם בפני עצמו ואינו צריך לתורתו של רבי אבהו. כשסיפרה זאת לרבי אבהו אמר לה "מה זה משנה מי יותר חכם, -ממני או ממנו יתפאר הבורא"[18].

היה בעל אגדה פורה ודרשן מצוין, ורבים היו שומעי דרשותיו. פעם אחת נזדמנו רבי אבהו ורבי חייא בר אבא למקום אחד. רבי אבהו דרש באגדה, ורבי חייא בר אבא בהלכה. הניחו הכל את רבי חייא בר אבא והלכו לשמוע את דרשת רבי אבהו. חלשה דעתו של רבי חייא בר אבא. אמר לו רבי אבהו: אמשלו לך משל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סדקית. על מי קופצין? לא על זה שמוכר מיני סדקית?[19].

מלבד ידיעותיו בתורה הייתה לו יד בחוכמה. עסק הרבה בחשבונות[20], וידע להשתמש בלשון נמלצת לפי רוח הזמן "לשון חוכמה"[21], והטיב לדבר יוונית[22].

מקום מושבו קיסרין היה אז בירת השלטון הרומי בארץ, ומקום מושב הפרוקונסול הרומי. רבי אבהו היה מקורב לשלטונות[23], והשתדל בטובת אחיו[24]. כנראה במסגרת מעמדו הרשמי וסמכותו אצל השלטונות נסע למקומות שונים בארץ ובחוץ לארץ. אנו מוצאים אותו בדרום, בלוד, בטבריה, בארבאל, בבצרה ובאלכסנדריה.

הוא הרבה להתווכח עם המינים הנוצרים. לשם כך סיגל לו בקיאות במקרא ובדרכי פירושו[25] שניים מדרשותיו המכוונות נגד הנצרות ואמונת השילוש: "אני ראשון - שאין לי אב, ואני אחרון - שאין לי אח, מבלעדי אין אלוהים - שאין לי בן"[26]; אם יאמר לך אדם "אל אני" - מכזב הוא "בן אדם אני" - סופו לתהות בו, "שאני עולה לשמים" - ההוא אמר ולא יקימנה[27].

סמכותו אצל בני דורו הייתה רבה. התקנות שהתקין בקיסרין נתקבלו בכל ישראל עד ימינו. לדוגמה: תשמש תקנתו שיש לתקוע תקיעה, שלושה שברים, תרועה ותקיעה[28]. בהיותו יושב לדין בקיסרין ישב כדיין יחיד[29].

מחיי משפחתו ידועים פרטים רבים. חותנו היה תלמיד חכם ושמו רבי תחליפא דקיסרין. גם בניו היו תלמידי חכמים. את בנו חנינה שלח ללמוד בישיבת טבריה, אך שמע עליו שבמקום ללמוד הוא עוסק בגמילות חסדים שלח ואמר לו: המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריה?[30]. על בן אחר של רבי אבהו, אבימי[31], מסופר שהיה מקיים מצוות כיבוד אב באופן יוצא מן הכלל[32]. גם בנו רבי זעירא היה תלמיד חכם. את ביתו לימד יוונית על פי מאמרו של רבי יוחנן, המתיר ללמד בנות יונית, שהיא תכשיט להן. אך חברו רבי שמעון בר אבא עירער על כך[33].

אהבתו הגדולה לארץ ישראל מתבלטת במאמרו: "אפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת העולם הבא"[34]. ממאמריו באגדה: "לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפים"[35]; "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין"[36].

בני משפחתו

בניו היו אבימי בריה דרבי אבהו[37], אביי[38], רבי זעירא[39], רבי חנינא[40], ורבי שמעון[41].

הרב אהרן היימאן בספרו תולדות תנאים ואמוראים טוען כי אלו היו חמשת הבנים המוזכרים בתלמוד[42] כבני אבימי בריה דרבי אבהו וטוען שאלו היו אחיו ולא בניו.

פטירתו

על פטירתו סיפרו אגדות שונות: כשמת רבי אבהו הראו לו את חלקו המזומן לו בעולם הבא, והעבירו לפניו י"ג נהרי אפרסמון. כששאל למי כל אלה? ענו לו: כל אלא בשביל רבי אבהו. התפלא ואמר: "האומנם כל אלא בשבילי הם, ואני אמרתי לריק יגעתי..."[43]. כשמת רבי אבהו הורידו אפילו עמודי השיש שבקסרי דמעות[44].

נקבר בקיסריה למול החוף.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ד, עמוד א'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"א, עמוד ב'.
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ד', הלכה י"א.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ', עמוד א'.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ו, עמוד א'.
  6. ^ ירושלמי סנהדרין סוף פרק ו.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ט"ז, עמוד ב'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ח, עמוד א'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"ד, עמוד א'
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד א'.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד א'.
  12. ^ ברכות ס:א
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד א',רש"י
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א, עמוד א'.
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ט, עמוד ב'.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד ב'.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ט, עמוד א'.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ', עמוד א'
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ', עמוד א'.
  20. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ה', הלכה א', סוכה סוף ה
  21. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ב'.
  22. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ד', הלכה ב', ועוד
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ז, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ד, עמוד א'
  24. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ב'
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ד', עמוד א'.
  26. ^ שמות רבה, כט, ה
  27. ^ ירוש' תענית ב:א
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"ד, עמוד א'.
  29. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק א', הלכה א'
  30. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ג', הלכה ז'
  31. ^ הרב אהרן היימאן, "אבימי בריה דרבי אבהו", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א, עמודים 88, באתר HebrewBooks.
  32. ^ מסכת קידושין, פרק א'.
  33. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה א'
  34. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד א'
  35. ^ בבא קמא צג:א
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ד, עמוד ב'
  37. ^ ראו אודותיו תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף פ"ה, עמוד א'.
  38. ^ מוזכר בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ט, עמוד א'.
  39. ^ מוזכר בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה א'.
  40. ^ מוזכר בתלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ג', הלכה ז'.
  41. ^ מוזכר במדרש רבה בראשית פרק י"ח פסוק ה'.
  42. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א, עמוד ב'.
  43. ^ ירוש' ע"ז ג:א
  44. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ה, עמוד ב'
אבימי בר טובי

אבימי בר טובי היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי מתלמידיו של רבי אבהו.

בתלמוד הירושלמי מסופר על נכרית אחת שבאה לשאול שאלה את רבי אבהו והוא שלח את אבימי בר טובי לענות לה.

אבימי בריה דרבי אבהו

אבימי בריה דרבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי, חי בסביבות שנת 323 (ד'פ"ג).

היה עשיר גדול ועסק בסחורה עם בני בבל ואנשי העיר מחוזא. בתלמוד הבבלי מובא שנצרך לשלוח לשם כסף, גלה לבבל יחד עם אמוראים ארץ ישראלים נוספים בשל רדיפות על רקע דתי ומשערים כי לכן לא מוזכרות מימרות בשמו במקורות הארצישראלים כמו התלמוד הירושלמי ומדרשים אחרים, ומוזכרות מימרות שהשמיע בחזרתו ממחוזא.כמו כן היה מפורסם בכיבוד אב. אביו התפאר בו ואמר כיצד מצוות כיבוד אב כגון אבימי בני.

בר קפרא

בר קפרא היה חכם בדור המעבר שבין התנאים והאמוראים. תלמידו של רבי יהודה הנשיא. היה ידוע כבדחן. בילדותו למד תורה מפי רבי מאיר.

יש שמזהים אותו עם רבי אלעזר הקפר, ואחרים אומרים שהוא ר' אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר. סידר קובץ משניות ערוך המכונה "משנת בר קפרא" (בבלי בבא בתרא, קנד, ב). קובץ זה מקביל ומשלים את משנת רבי יהודה הנשיא.

עם תלמידיו נמנה רבי יהושע בן לוי שמסר רבים מאמרותיו ופסקיו.

בשנת 2010 נמצא קברו באזור כרמיאל - למרות שעד אז חשבו שהוא קבור עם רבי אליעזר הקפר.

יואל ואביה בני שמואל

יוֹאֵל, הבן הבכור של שמואל, ואָבִיָה, בנו השני, שפטו את ישראל בעת זקנת אביהם שמואל, בבאר שבע.

כאשר הזדקן שמואל ולא יכול היה לשאת עוד בתפקיד השופט, הוא מינה את שני בניו לשופטים במקומו. שמואל עשה מינוי זה בהתאם להלכה האומרת "לא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל, ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם". בנו של יואל, הימן, היה משורר בימי דוד המלך.

בספר שמואל, מתואר כי עלי ביקש משמואל שיספר לו את נבואתו הראשונה, שעסקה בעונש בני עלי. עלי הוסיף על בקשתו: "כה יעשה לך אלוהים וכה יוסיף, אם תכחד ממני דבר". רבי אבהו באר, שסוף הפסוק הוא קללה לשמואל, שאם לא יספר לעלי את הנבואה, גם בניו לא ילכו בדרך הישר. ואע"פ ששמואל סיפר לו את הנבואה, התקימה הקללה בבניו. ומכאן למד רבי אבהו: "קללת חכם, אפילו על תנאי, היא באה".

סומכוס

סוּמָכוֹס (מיוונית: Σύμμαχος, בן ברית) או סוּמְכוּס בן יוסף, היה תנא מהדור החמישי של תקופת התנאים. נחשב לתלמידו המובהק של רבי מאיר, מדבריו נותרו בידינו דברים ספורים, ומתוכם שנים משל רבי מאיר. המפורסמת שבהוראותיו היא "ממון המוטל בספק - חולקין", העומדת בניגוד לדעת שאר החכמים כי המוציא מחברו עליו הראיה.סומכוס נחשב לתלמיד-חכם חריף, ונאמר עליו: "אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: תלמיד היה לו לרבי מאיר, וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה, ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה." לאחר פטירת רבו, רבי מאיר, למרות אי-רצונו של רבי יהודה ללמד את תלמידי רבי מאיר שנחשבו ל"קנתרנים", נדחק סומכוס לשיעורו, והתווכח בהלכה עם רבי יהודה.שיטה נוספת ייחודית לסומכוס היא, שעל נזק הנגרם כתוצאה מצרורות יש לשלם את מלוא שווי הנזק ("נזק שלם") בניגוד לדעה המקובלת שיש לשלם רק את מחצית הנזק.

בענייני אגדתא לא מצאנו דבר מדברי סומכוס, למעט "כל המאריך באחד של שמע - מאריכין לו ימיו ושנותיו."קברו של סומכוס מצוין כיום במבנה קבר רבי מאיר בעל הנס.

רב הונא (הכהן)

רב הונא (השני) היה אמורא שחי בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל. הוא היה כהן, בניגוד לרב הונא הידוע שהיה "ישראל".

רב הונא נולד למשה בר עצרי העשיר שהתגורר בבבל. הוא למד בישיבתו של רב הונא (האמורא הידוע רבו של רב חסדא). התגורר בבבל, ועלה לארץ ישראל שם קיבל תורה מפי גדולי החכמים - רבי אלעזר רבי אמי רבי אבהו ורבי חייא בר אבא.

הוא למד גם אצל רב הונא בר חיננא. מסופר כי בצעירותו בתקופת שהותו בבבל, הוא היה עני מאוד. אביי יעץ שיגרש את אשתו ויגבה מאביו - שהיה עשיר מופלג והיה הערב - את כתובתה, ואחרי זה יחזירנה. אף על פי שבמשנה מובא כי המגרש את אשתו בבית דין במקרה כזה שכתובתה על אחרים, צריך לידור ממנה הנאה כדי שלא יחזירנה לאחר הגירושין, וזאת מפני חשש שמא מערים הוא לגרש אותה כדי שתגבה את כתובתה ותתעשר, נענה אביי שיכול הוא לגרש את אשתו בצנעא ללא התערבות בית דין וממילא לא יכריחוהו לעשות כך. לבסוף התברר שהוא כהן ואינו יכול לגרש את אשתו כי אז יהיה אסור לו להחזיר אותה. אמר על כך אביי: ""בתר ענייא אזלא עניותא" - אחרי עני הולכת העניות אף על פי שהיה עני ואף על פי שהותר לו לאכול מעשר - בתור כהן, הוא סירב לאכול מעשר שני.

רב כהנא (השני)

רב כהנא (השני) היה אמורא, בן הדור השני לאמוראים, תלמידו של רב. פעל בבבל ובארץ ישראל.

לפי מסורת הגאונים, רב כהנא היה בנו החורג של רב מאשתו השנייה. חרף שמו, הוא לא היה כהן. ויש סוברים כי היה כהן.

במסכת ברכות מסופר שרב כהנא הסתתר מתחת מיטתו של רב בעת שזה עסק בתשמיש המיטה. כאשר רב שם לב לכך, נזף בו שאין זו דרך ארץ. ענה רב כהנא: "תורה היא, וללמוד אני צריך". עוד בהקשר זה מסופר במסכת שבת (קנב, א) שרב כהנא הקריא לרב את פסוקי פרק יב בספר קהלת, העוסקים בזקנה, וכאשר הקריא את המילים "ותפר אביונה", שפירושן תתבטל חדוות המין, נאנח רב. אמר רב כהנא: "שמע מיניה בטל ליה חמדיה דרב", כלומר נובע מכך (מהאנחה) שבטלה אצלך חדוות המין.

במסכת בבא קמא מסופר שבעת שלמד רב כהנא אצל רב הגיע לשם מלשין, והצהיר בפני רב על כוונתו למסור ממון ישראל לגויים. לאחר שלא נענה לדבריו של רב שלא לעשות כן ואף הכריז ברמה על כוונתו הברורה למסור, קם עליו רב כהנא והרגו וזאת על פי ההלכה שמותר ואף מצווה להרוג אדם שהוא מוסר. רב הורה לרב כהנא לברוח לארץ ישראל, ושם לא להקשות בשיעוריו של רבי יוחנן במשך שבע שנים. שמע רב כהנא בעצתו, והגיע לישיבתו של ריש לקיש, ושם הראה כמה גדול כוחו בתורה. הלך ריש לקיש לרבי יוחנן ואמר לו: "ארי עלה מבבל". למחרת הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה בבית מדרשו של רבי יוחנן. רב כהנא קיים את עצת רב, ושתק במשך כל לימודו של רבי יוחנן, וכיוון שכך, הזיזוהו לאחור, שורה אחר שורה, עד לשורה השביעית האחרונה. אמר רבי יוחנן לריש לקיש: "ארי שאמרת נעשה שועל". אמר רב כהנא בלבו: יהי רצון ששבע השורות שהזיזוני יחשבו לי לשבע השנים שאמר רב. קם והקשה קושיות על רבי יוחנן, וזה לא מצא להן מענה. הסתכל רבי יוחנן ברב כהנא וסבר שהוא מחייך חיוך ניצחון, חלשה דעתו ומיד מת רב כהנא. למחרת אמרו חכמים לרבי יוחנן שרב כהנא לא חייך, אלא זהו מראה פניו. התחרט רבי יוחנן והלך למערת הקבורה של רב כהנא. ראה נחש שומר על פתח המערה. אמר לו: "נחש, נחש, פתח פיך וייכנס הרב אצל תלמיד", ולא פתח; "ייכנס חבר אצל חבר", ולא פתח; "ייכנס תלמיד אצל הרב", פתח לו. ביקש עליו רחמים והחזירו לחיים. שאל רבי יוחנן את רב כהנא את כל הספקות שהיו לו, ורב כהנא פתר אותן. זהו שאמר רבי יוחנן בכמה מקומות: "דילכון אמרי, דילהון היא", כלומר: "מה שאני אומר לכם, שלהם (של בני בבל) הוא".

רב כהנא חזר לבבל, ושם למד אצל רב הונא רב יהודה. עם תלמידיו, שמסרו דברים בשמו, נמנו רבה ורב יוסף. על בניו נמנה רב מרי בריה דרב כהנא.מתואר כיפה באופן מיוחד, יופיו היה כעין יופיו של רבי אבהו שיופיו היה כעין יופיו של יעקב אבינו.עלה שוב לארץ ישראל ובה נפטר.

רב כהנא מפום נהרא

רב כהנא מפום נהרא (מכונה גם: רב כהנא השלישי) היה אמורא בבלי בדור השלישי והרביעי, עמד בראש ישיבת פום נהרא.

הוא היה כהן ממשפחת עלי הכהן.

בימי נעוריו למד אצל רב יהודה, אחרי פטירתו הוא שימש גם את רבה, ולמד אצלו את מסכת סנהדרין יחד עם חבירו רב ספרא. הוא עלה לארץ ישראל יחד עם רב ספרא חבירו, ולמד אצל זעירא ואצל רבי אבהו. כן למד אצל רבי חייא בר אבא, שגם התפלל עבורו שיאריך ימים, ואכן ברכתו התקיימה.

אחרי תקופה מסוימת חזר לבבל, ואז קבע את ישיבתו בפום נהרא, שם למד רב אשי, שהפך להיות תלמידו המובהק. שהתייחס אליו בכבוד מיוחד, ואף על פי שרב אשי ראה גם באמימר את רבו וקרא לו בלשון כבוד "מר", לא עשה זאת כאשר עמד בפני רב כהנא.

היה חברו של רב נחמן בר יצחק, וביחד נשאו תוכחותיהם על "גסי הרוח" (עשירי העם, המתערבים במינוי דיינים ופרנסים), אשר ברוממות לבם ובעשרם כי רב, ישכחו את חובותיהם.

ישיבתו של רב כהנא בפום-נהרא הייתה כפופה לישיבת סורא, אך עם פטירתו של רבא והלאה, הגיעו ראשי ישיבת נהרדעא, פעמים רבות, לבקר את רב כהנא בפום נהרא, וזאת כנראה מתוך כוונה לבסס את הקשר בין ישיבתם, לישיבת פום נהרא. רב כהנא הספיד בפום נהרא את רב זביד מנהרדעא, שהיה רבו מצד שני נותר קשר גם עם הישיבה בסורא, ומהציטוטים בתלמוד נראה כי רב יימר שהיה ראש ישיבת סורא במתא מחסיא הושפע מרב כהנא.

רב עוירא

רבי עוירא היה אמורא בדור השלישי והרביעי לאמוראי ארץ ישראל, תלמידו של רבי יוחנן, וחבירו של רבי אבהו.

רבי עוירא מוזכר בתלמוד כשהוא דן עם רבי יוחנן בהלכה, וכחבירו של רבי אבהו ורבי חלבו, גם הוא תלמידו של רבי יוחנן. מרבה להביא דרשות בשם רבי אמי ורבי אסי.

יש להבדיל בינו לבין רב עוירא אחר, אמורא בבלי, שמוסר מאמרים בשם רבא.

רבי אבא בר ממל

רבי אַבָּא בַּר מַמֵּל היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל.

מוזכר לרוב בדיונים שדן יחד עם אמוראי בית מדרש טבריה, שבראשותו של רבי יוחנן, ותלמידיו רבי אבהו, רבי אלעזר - ובר הפלוגתא העיקרי שלו - רבי זירא. לדעת כרמולי, רבי אבא בר ממל הוא המוזכר בתלמוד באופן סתמי כ"רב אבא".

מוזכר גם יחד עם רבי אמי ורבי אסי שנחשבו גם כרבותיו, ככל הנראה לאחר פטירת רבי יוחנן. כמו כן למד גם אצל רבי אושעיא.

רבי אבדימי דמן חיפה

רבי אבדימי דמִן חיפה (רבי אבדימי מהעיר חיפה) היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל. במקומות אחדים הוא נקרא רב דימי דמן חיפה או רבי אבדיא דחיפה.כמה ממאמריו ההלכתיים והאגדתיים נזכרו בתלמוד ובמדרשים. הוא מוסר הלכות בשם לוי בר סיסי וריש לקיש. בשמו מוסרים רבי אבהו, רבי זירא, רבי חלבו ועוד מאמוראי ארץ ישראל. בן דורו הוא רבי יצחק בר נחמן.על קורות חייו לא נמצאו פרטים מלבד מגוריו בחיפה, שם היה פוסק בהלכות עירובין.ציון קברו מזוהה בבית העלמין היהודי הישן של חיפה והוא אחד השרידים מעברה היהודי הקדום של העיר. נוסעים ועולי הרגל מימי הביניים אשר פקדו את חיפה ציינו את קברו של רבי אבדימי. גם כיום פוקדים רבים את ציון קברו, שהפך למוקד עלייה לרגל מכל רחבי הארץ.נכון ל-2013 מנוהל מתחם קברו על ידי נאמני בית הדין הרבני עמותת "והחי יתן אל ליבו" אשר משקיעים בהעלאת ושימור זכרו הקדוש של האמורא כמו כן מקיימים במקום ימי תפילה מיוחדים.

רבי אבין

רבי אבין הוא אמורא ארץ - ישראלי, בדור השלישי, מגדולי תלמידיו של רבי יוחנן. לפי מחקרו של הרב אהרון הימן, מדובר באמורא המפורסם רבין.

בצעירותו עוד הספיק ללמוד אצל רבי יהודה הנשיא, והוא מסר הלכות בשמו. אך את עיקר תורתו קנה מפי רבו המובהק רבי יוחנן. אמרותיו של רבי אבין מוזכרות פעמים רבות בתלמוד בבלי, לרוב כ"בעי" (חקירה הלכתית), וכאמורא ארץ ישראלי הוא מוזכר גם פעמים תכופות בתלמוד ירושלמי. לדעת אהרן היימאן בנו הוא האמורא יוסי בר אבין.

רבי אבין הוא היחיד מבין האמוראים שנקראו כשמו - שנקרא כך לא שם ליווי או כינוי, בשונה מהאמוראים האחרים שחיו בבבל, "רבי אבין נגרא" אביו של רב חייא ורב אידי, ומרבין ששמו האמיתי היה "רבי אבין", כמוזכר בתלמוד ירושלמי.

חבירו היה רבי ירמיה (הראשון), (שניהם היו מזקני תלמידיו של רבי יוחנן), שאמר לרבי אבהו שמסיבה זו יש להעדיף את שיקול דעתו שלו עצמו - רבי ירמיה, ושל רבי אבין ורבי מיישא על פני דעתם של רבי אבהו, רבי יצחק נפחא ורבי חנינא בר פפי.

בחורבות הכפר קצרין העתיקה נתגלו ארבע כתובות בארמית, רק אחת מהן שלמה: "רבי אבון משכבו בכבוד". הארכאולוג, דן אורמן, סבור שזו מצבה מקברו של האמורא רבי אבון, (פעמים נקרא ר' אבין ר' אבון).

רבי אמי

רבי אמי בן נתן, המוכר כרבי אמי (בירושלמי נקרא לפעמים רבי אימי), היה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי לאמוראים. תלמידו של רבי יוחנן, חבר ובר פלוגתא של רבי אסי.

רבי זריקא

רבי זריקא היה אמורא בדור הרביעי לאמוראי ארץ ישראל.

למד אצל רבי אבהו יחד עם רבי ירמיה חבירו. הוא היה תלמיד של ריש לקיש, רבי אלעזר, רב יהודה ותלמיד מובהק של רבי אמי. היה מעתיק ברייתות ומסדרן.

הוא מזכיר גם מאמרותיו של רב הונא. חברו היה רבי זירא.

רבי חנינא בר פפי

רבי חנינא בר פפי היה אמורא בדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל.

הוא היה מצעירי תלמידיו של רבי יוחנן. הוא היה נחשב כדוגמה של אדם צדיק שאינו חשוד על שום חטא, כאשר רב הלך עם תלמידו רב יהודה, הוא אמר לתלמידו: בואו ונתרחק מאותה אשה ההולכת לפנינו, כדי שלא נענש באש הגיהנום. שאלו תלמידו: הרי נאמר ששני אנשים כשרים מותרים להתייחד עם אשה? אמר לו רב: ומי אומר שהכוונה היא עלינו, שמא הכוונה על אדם כרבי חנינא בר פפי?.

המעשה בו התפרסם כצדיק, היה כאשר אחת משרות המלוכה תבעה ממנו לקיים עימה יחסים אסורים, ומכיוון שמדובר היה באשה שיכולה הייתה להמיתו, הוא עשה תחבולה וגרם לעצמו להמלא שחין, אך אותה אשה הסירה ממנו את השחין על ידי כישוף. בראותו זאת, הוא נמלט ממנה לבית בו היו שדים, ביודעו שהשרה לא תרדוף אחריו למקום כזה, שכן מדובר היה בבית

שכל מי שנכנס לשם היה ניזוק, גם אם היו נכנסים שני אנשים יחד, וגם אם היה זה ביום. לאחר מכן שאלוהו חבריו: מי שמרך מהמזיקים? השיב להם רבי חנינא: שני מלאכים באו ושמרוני כל הלילה.

חבריו היו רבי אבהו רבי יצחק נפחא, רבי אמי, ורבי זירא. על תלמידיו נמנו רבי אילעא ורב אדא בר אבימי ייתכן כי הוא האמורא המוזכר בשם "רבי חנינא בר פפא", המוזכר תמיד באגדות הש"ס, שכן הוא מוזכר יחד עם רבי אבהו ורבי יצחק נפחא.

הוא שימש כדיין, ובהזדמנות אחת אף הכריע דין תורה בין שנים מחבריו, רבי יצחק בר יוסף ורבי אבא, רבי יצחק תבע כסף מרבי אבא, אבל אבד לו השטר. רבי אבא לא רצה להחזיר את הכסף מבלי שיקבל את השטר, שכן חשש שמא השטר נמצא איפשהוא בין גנזיו של רבי יצחק, ובניו שימצאו את השטר לאחר פטירתו, יתבעו ממנו את הכסף שוב. רבי יצחק הציע לכתוב שובר (שטר נגדי בו הוא חותם כי קיבל את הכסף מהלווה), אך רבי אבא סירב מכיוון שחשש שמא השטר יאבד לו בעתיד, וטען שכן פסקו רב ושמואל, אך רבי חנינא הכריע כרבי יוחנן וריש לקיש שפסקו כי המלווה יכול לתבוע את הכסף מהלווה אם הוא כותב לו שטר.

רבי יהודה נשיאה השלישי

רבי יהודה נשיאה השלישי היה נשיא בדור השישי לאמוראי ארץ ישראל. דור י"ג להלל הזקן. בזמנו היה רבי ירמיה. אביו רבן גמליאל החמישי, היה תלמידו של רבי אבהו,

ייתכן שהיה אביו של הלל נשיאה.

רבי ירמיה (השני)

רבי ירמיה (השני) היה אמורא בדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל ובבל.

הוא היה תלמידו של רבי יוחנן בצעירותו.

בהמשך דרכו, עבר לגור בבבל שהייתה אז מרכז הישיבות, ושם היו תלמידיו רב הונא ורב נחמן, רבין, רבי אבין ורב יצחק ברבי.

רבי ירמיה זה היה מזקני תלמידיו של רבי יוחנן, ולכן אמר לרבי אבהו שיש להעדיף את שיקול דעתו ושל חבריו רבי אבין ורבי מיישא על פני דעתם של רבי אבהו ושאר צעירי התלמידים.

רבי תחליפא בר מערבא

רב תחליפא בר מערבא היה אמורא ארצישראלי שלמד תחת רבי אבהו.

היה נוסע באופן תדיר לבבל. נראה שנקרא בשם "בר מערבא" כדי לבדלו מרב תחליפא הבבלי.

רבן גמליאל החמישי

רבן גמליאל החמישי - בדור הרביעי לאמוראים. נשיא ישראל. תלמידו של רבי אבהו. "אמר אבהו ואני לא שאלני רבן גמליאל ברבי וכו' ואסרתי לו וכו' דאדם קטן היה וביקש ר' אבהו לגודרו".

סבו רבי יהודה נשיאה השני, היה תלמידו של רבי יוחנן (ר"ה כ' ע"א). את מקומו מילא רבי יהודה נשיאה השלישי, אביו היה הלל השני, שתיקן את הלוח העברי .

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסי • רבי אבהו • רבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.