רבי אבא

רבי אבא היה אמורא בבלי שחי בדור השלישי. היה עשיר[1] ועסק במסחר במשי[2]. עלה לארץ ישראל.

על יחסו לרבי אמי לכאורה המקורות סותרים זה את זה: במסכת בבא בתרא[3] מסופר על דיון שבא לפני רבי אמי ונאמר שם שהיה רבי אבא יושב לפניו (כתלמיד היושב לפני רבו), ומשמע מזה שרבי אבא היה תלמידו של רבי אמי. לעומת מקור זה, במסכת בבא מציעא[4] מסופר שרבי אמי מצא פרגיות שחוטות בין טבריה לציפורי ובא לפני רבי אבא לשאול לגבי חיוב השבת אבדה[5], ומכך נראה שרבי אבא היה רבו של רבי אמי. בתוספות בבבא בתרא שם, הקשה ר"י הזקן קושיה זו, וכתב שיש הגורסים בבבא מציעא רבי אסי במקום רבי אבא,[6] ולשיטתם לא קשה. בדומה לכך, הכריעו בתוספות בבבא מציעא שם מכח הסתירה, שבבבא מציעא הגרסה הנכונה היא רבי אסי ולא רבי אבא. לסיכום: רבי אבא היה תלמידו של רבי אמי.

עלייתו לארץ ישראל

קבלת הפנים בבית מדרש בטבריה

עלה לארץ ישראל, לפני שעלה ביקש מהקדוש ברוך הוא שדבריו יתקבלו. כאשר הוא עלה לארץ ישראל, הוא פגש קבוצה מתלמידי רבי יוחנן שדנו בסוגיא הלכתית סבוכה במסכת ביצה[7], והקשו אודות משנה הדנה אודות איסור טלטול אוכל מחוץ לתחום - מחוץ למקום שבעליו של האוכל רשאי ללכת.

המשנה אומרת כי כאשר אשה משאילה לחברתה תבלין ומלח לערב בתבשיל, נחשב התבשיל כאילו היה הן של האשה בעלת התבשיל והן של האשה בעל התבלין, שכן בשעת בין השמשות, היה התבלין של האשה המשאילה. קבוצת האמוראים, בהם נמנה רבי אבהו, רבי אבין, וחבריו הקשו למה לא יהא התבלין בטל ברוב התבשיל, ששייך לאשה השואלת ולא לאשה המשאילה? השיב להם רבי אבא: ביטול ברוב שייך דווקא כאשר מדובר באיסורים, מכיוון שהאיסור בטל ברוב, אך בדיני ממונות לא שייך ביטול, וכמו שברור שאדם שהתערב קב פירות שלו בתוך תשעה קבים של חבירו, לא יהיו כל העשרה קבים של מי שהרוב שלו, כך כאן, מכיוון שהשאלה בה תלוי איסור הביטול תלויה באיסור ממוני, לא שייך לומר דין ביטול ברוב. כאשר שמעו האמוראים את סברתו זו, הם חייכו עליו. שאל אותם רבי אבא: מדוע אתם מחייכים וצוחקים עלי? וכי לקחתי ממכם את בגדיכם? והם חזרו וחייכו עליו.

לפי הסבר החת"ם סופר, הסיבה לכך שתפילתו לא התקבלה - ודבריו לא התקבלו בבית המדרש - קשורה בכך, שאין לאדם להתפלל שדבריו יתקבלו בבית המדרש, שהרי אם הם לא נכונים - מוטב שלא יתקבלו, אלא יש לאדם להתפלל שהשם יעמידו על האמת ויאמר דברים נכונים ואמיתיים.

הצלחה בתלמודו

בהמשך זכה רבי אבא להצלחה גדולה בתלמודו, עד שתואר בתלמוד כ"רבותינו שבארץ ישראל (הוא) רבי אבא".[8] רבים מהחכמים למדו ממנו תורה בארץ ישראל, ביניהם רב ספרא[9]. בתלמוד מסופר שמרוב אהבה לארץ ישראל היה מנשק את סלעי עכו.[10]

מסופר בתלמוד שכדי לקיים מצוות צדקה בסתר היה רבי אבא קושר בחלקו האחורי של בגדו כסף, ועניים היו מתירים את הקשר ולוקחים את הכסף.[11] מוזכר רבות בתלמודים, הבבלי והירושלמי. אחת הסוגיות הסבוכות בדיני ממונות מכונה על שמו נסכא דרבי אבא[12].

אמורא נוסף בשם זה חי בדור השישי. היה חברו של רב אשי.[13]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד א'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ז, עמוד ב'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ד, עמוד א'.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ד, עמוד ב'.
  5. ^ אמנם יש שם מחלוקת האם בא לשאול שאלה זו לפני רבי אבא, לפני רבי יוחנן, או שהביא שאלה זו לבית המדרש.
  6. ^ כנראה שראשי התיבות ר"א נפתחו שלא כהוגן על ידי אחד המעתיקים.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ח, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז, עמוד ב'.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"א, עמוד ב'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"ב, עמוד א'.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ז, עמוד ב'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ג, עמוד ב'.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ז, עמוד ב'.
אבימי בר טובי

אבימי בר טובי היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי מתלמידיו של רבי אבהו.

בתלמוד הירושלמי מסופר על נכרית אחת שבאה לשאול שאלה את רבי אבהו והוא שלח את אבימי בר טובי לענות לה.

אבימי בר פפי

אבימי בר פפי היה אמורא בן הדור השלישי, חברם של רב נחמן ועולא (בתלמוד הבבלי מסופר שישבו יחד).

אמוראים

אַמוֹרָאִים (ביחיד אַמוֹרָא) הם חכמי התלמוד שפעלו במאות ה-3-5 לספירה, בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. פעלו בשני מרכזים עיקריים, בבל וארץ ישראל. דיוניהם ההלכתיים מתועדים ברובם בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ודרשותיהם האגדיות מתועדות במדרשי אגדה אמוראיים ובשני התלמודים. קדמו להם התנאים, שרבים מדבריהם הורחבו על ידי האמוראים, או נוסחו מחדש על ידם, ולבסוף הוכללו במפעלם הגדול: התלמוד. אחריהם הגיעו הסבוראים.

חז"ל

חז"ל (בראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) הם המנהיגים הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל לאחר חתימת המקרא בימי אנשי כנסת הגדולה ובעיקר מתקופת בית שני (החל מתחילת תקופת הזוגות במאה ה-3 לפנה"ס) ועד לחתימת התלמוד הבבלי, בתחילת המאה ה-6. חז"ל הניחו את היסודות לכל התורה שבעל פה ומהווים תשתית לכרונולוגיה וההיסטוריה בתולדות עם ישראל במיוחד בדורות הרבים בהם לא הייתה ריבונות.

חסא דאשתמוע

חסא דאשתמוע היה אמורא שפעל באשתמוע שבארץ ישראל בסוף המאה השלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה. הוא מוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי בהקשר לביקור של ר' יסא אצלו.

רב גידל

רב גידל היה אמורא בדור השני לאמוראי בבל וארץ ישראל, תלמיד מובהק של רב.

הוא מביא עשרות פעמים בתלמוד את מאמריו של רב, לעיתים רבות - שמע אותם מרבו חייא בר יוסף, ולעיתים נדירות - גם את מאמריו של זעירי.

לאחר פטירתו של רב, עבר רב גידל ללמוד מפי תלמידו רב הונא. רב הונא היה מאריך בדרשותיו ושיעוריו בתלמוד, ולכן רבים מתלמידיו, בינם רב גידל, התאפקו מלצאת לצרכיהם בשעת השיעור, ונעשו עקרים, ולא יכלו להוליד עוד.

בהמשך עבר להתגורר בארץ ישראל, בבית מדרשו של רבי יוחנן בטבריה. בהקשר לכך, מסופר על האמורא, רבי אבא, שהקדים את רב גידל בקניית קרקע שרב גידל כבר התעסק בקנייתה. המקרה הגיע לידיעתו של רבי יצחק נפחא, והוא שאל את רבי אבא: אם עני מהפך בחררה (עוגת קמח צלויה על גחלים), ובא אחר ולוקחה ממנו, מה הדין? רבי אבא ענה: הוא נקרא רשע. רבי אבא הסביר לרבי יצחק שהוא לא ידע שרב גידל כבר התחיל להתעסק בקניית קרקע זו, ועכשיו שהוא יודע את הרקע הוא מסכים לתת לו אותה במתנה אך לא למכרה לו, משום שמכירת הקרקע הראשונה נחשבת לסימן רע. רב גידל סירב לקבלה במתנה, על פי הפסוק במשלי "שונא מתנות יחיה". מאחר ששניהם סירבו להשתמש בקרקע, היא נשארה הפקר, והייתה מכונה "הקרקע של הרבנים".

היה נוהג לעמוד ליד שערי טבילה (מקום שנמצאות שם נשים), כדי להורות הלכות טבילה לנשים, וכאשר שאלו אותו חכמים האם אין הוא מפחד מגירוי היצר, ענה שאין חושש לדבר, שכן אין יצר הנשים שולט עליו כלל.

רב יימר

רב יימר היה אמורא בבלי בדור השישי. תלמידו של רב כהנא מפום נהרא וחברו של רב אשי שאיתו נשא ונתן רבות בהלכה. על פי אגרת רב שרירא גאון רב יימר היה ממלא מקומו של רב אשי במשך 5 שנים (427-432) כראש ישיבת סורא. בסדר תנאים ואמוראים מסופר כי בעת מותו נראה עמוד אש בשמים שעמד שלושים יום.

רב ספרא

רב ספרא (280 לערך – 338 לערך) היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי.

רב פפי

רב פפי היה אמורא בבלי בדור החמישי. מגדולי תלמידיו של רבא. חבר ובר-פלוגתא של רב פפא ושל רב הונא בריה דרב יהושע. מתלמידיו היו רב אשי ורב ירמיה מדפתי.

רבה בר ירמיה

רבה בר ירמיה (נכתב לעיתים בשיבוש: רבא. בירושלמי: רבי אבא בר ירמיה) היה אמורא בבלי בדור השני (המאה ה-3), תלמידו של שמואל. מאמריו בתלמוד הבבלי מועטים, והובא מספר פעמים גם בתלמוד הירושלמי. רוב מאמריו נמסרו על ידי רבי זירא, שהיה מהחכמים שהעבירו מאמרים רבים מבבל לארץ ישראל. שכיח הצירוף: "אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל", כלומר, האחד בשם השני בשם השלישי. גם רבי אבא מסר בשמו.

התגורר בסורא. רבי זירא שמע ממנו שם דברים בשם רב, ולאחר מכן התברר שרבה בר ירמיה לא שמעם ישירות מרב אלא מרב חמא בר גוריא ייתכן, מכל מקום, שהיה חי עוד בחיי רב.

לפי דעה אחת היה בנו של רב ירמיה בר אבא.

רבה בר רב שילא

רבא (או רבה או רבי אבא) בר רב שילא היה בדור הרביעי לאמוראי בבל, תלמידו של רב חסדא.

על רבותיו נמנו מלבד רב חסדא, רב מתנה, ורב המנונא סבא. שימש כדיין.

מסופר, כי מצא את אליהו הנביא. שאלו: מה עושה כעת הקדוש ברוך הוא? אמר לו אליהו הנביא: אומר שמועות (דברי תורה) משמם של חכמי התנאים, חוץ מרבי מאיר, מכיוון שלמד תורה מפיו של אחר. שאל אותו רבה בר שילא: והלא לקח רק את הפנימיות מתורתו, אבל לא למד ממעשיו, כאדם המוצא רימון, שאוכל את תוכו וזורק את קליפתו? השיב אליהו הנביא: בעקבות דבריך, אומר הקב"ה שמועה מפיו של רבי מאיר - "מאיר בני אומר..."רבה בר רב שילא הוא האמורא הראשון המוזכר בתלמוד בבלי בדף הראשון בש"ס ע"פ ה"שלמי חיים" זו הסיבה שנבחר להאמורא הפותח את הש"ס כי הוא בעל המאמר דלעיל שמביע את העובדה כי כל מאמר תורני הנאמר בתורה נאמר מפי הקדוש ברוך הוא.

רבי אבא בר זבינא

רבי אבא בר זבינא (נקרא גם אבא בר זמינא או זימונא; נולד ד'ס"ה, 305 בערך) היה אמורא במאה הרביעית, היה תלמידו של רב זירא והעביר מימרות רבות בשמו.מסופר שלפרנסתו עסק כחייט ברומי בביתו של גוי אשר תחת איום במוות ניסה לפתותו לאכול מאכלות אסורות. לאחר שסירב אמר לו הגוי כי אם היה אוכל היה הורג אותו, כי אם הוא יהודי הוא צריך להיות יהודי עד הסוף. (בלשון התלמוד "או יהודיי יהודיי, או ארמאי ארמאי")במדרש תנחומא מסופר סיפור נוסף על חייט יהודי בעיר רומא שקנה דג יקר מאד לשבת, וייתכן כי סיפור זה הוא גם על רבי אבא בר זבינא.

רבי אבא בר ממל

רבי אַבָּא בַּר מַמֵּל היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל.

מוזכר לרוב בדיונים שדן יחד עם אמוראי בית מדרש טבריה, שבראשותו של רבי יוחנן, ותלמידיו רבי אבהו, רבי אלעזר - ובר הפלוגתא העיקרי שלו - רבי זירא. לדעת כרמולי, רבי אבא בר ממל הוא המוזכר בתלמוד באופן סתמי כ"רב אבא".

מוזכר גם יחד עם רבי אמי ורבי אסי שנחשבו גם כרבותיו, ככל הנראה לאחר פטירת רבי יוחנן. כמו כן למד גם אצל רבי אושעיא.

רבי אסי

רבי אסי היה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי לאמוראים. תלמידו של רבי יוחנן, חבר ובר פלוגתא של רבי אמי. ישב בעיקר בטבריה.

רבי ברכיה

רבי ברכיה (או רבי ברכיה הכהן) היה מגדולי חכמי האגדה בדור הרביעי לאמוראי ארץ ישראל. רוב מאמריו עוסקים באגדה ורק מאמרים בודדים בהלכה מצויים ממנו. במדרשים שמו של רבי ברכיה נפוץ ביותר. לעומת זאת בתלמוד הבבלי הוא מופיע פעמים בודדות בלבד.

רבי זירא

רב זירא (כשמוזכר בתלמוד הבבלי, קודם סמיכתו) רבי זירא (בבבלי, לאחר סמיכתו, לפי רש"י. לפי תוספות אלו שני חכמים שונים) או רבי זעירא (בתלמוד הירושלמי) - אמורא בבלי, ואחר כך ארץ ישראלי, בדור השלישי. מעתיקים שונים החליפו בטעות בינו לבין רבי זירא השני שחי בדור החמישי לאמוראים.

רבי חנינא בר פפי

רבי חנינא בר פפי היה אמורא בדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל.

הוא היה מצעירי תלמידיו של רבי יוחנן. הוא היה נחשב כדוגמה של אדם צדיק שאינו חשוד על שום חטא, כאשר רב הלך עם תלמידו רב יהודה, הוא אמר לתלמידו: בואו ונתרחק מאותה אשה ההולכת לפנינו, כדי שלא נענש באש הגיהנום. שאלו תלמידו: הרי נאמר ששני אנשים כשרים מותרים להתייחד עם אשה? אמר לו רב: ומי אומר שהכוונה היא עלינו, שמא הכוונה על אדם כרבי חנינא בר פפי?.

המעשה בו התפרסם כצדיק, היה כאשר אחת משרות המלוכה תבעה ממנו לקיים עימה יחסים אסורים, ומכיוון שמדובר היה באשה שיכולה הייתה להמיתו, הוא עשה תחבולה וגרם לעצמו להמלא שחין, אך אותה אשה הסירה ממנו את השחין על ידי כישוף. בראותו זאת, הוא נמלט ממנה לבית בו היו שדים, ביודעו שהשרה לא תרדוף אחריו למקום כזה, שכן מדובר היה בבית

שכל מי שנכנס לשם היה ניזוק, גם אם היו נכנסים שני אנשים יחד, וגם אם היה זה ביום. לאחר מכן שאלוהו חבריו: מי שמרך מהמזיקים? השיב להם רבי חנינא: שני מלאכים באו ושמרוני כל הלילה.

חבריו היו רבי אבהו רבי יצחק נפחא, רבי אמי, ורבי זירא. על תלמידיו נמנו רבי אילעא ורב אדא בר אבימי ייתכן כי הוא האמורא המוזכר בשם "רבי חנינא בר פפא", המוזכר תמיד באגדות הש"ס, שכן הוא מוזכר יחד עם רבי אבהו ורבי יצחק נפחא.

הוא שימש כדיין, ובהזדמנות אחת אף הכריע דין תורה בין שנים מחבריו, רבי יצחק בר יוסף ורבי אבא, רבי יצחק תבע כסף מרבי אבא, אבל אבד לו השטר. רבי אבא לא רצה להחזיר את הכסף מבלי שיקבל את השטר, שכן חשש שמא השטר נמצא איפשהוא בין גנזיו של רבי יצחק, ובניו שימצאו את השטר לאחר פטירתו, יתבעו ממנו את הכסף שוב. רבי יצחק הציע לכתוב שובר (שטר נגדי בו הוא חותם כי קיבל את הכסף מהלווה), אך רבי אבא סירב מכיוון שחשש שמא השטר יאבד לו בעתיד, וטען שכן פסקו רב ושמואל, אך רבי חנינא הכריע כרבי יוחנן וריש לקיש שפסקו כי המלווה יכול לתבוע את הכסף מהלווה אם הוא כותב לו שטר.

רבי יהודה נשיאה השלישי

רבי יהודה נשיאה השלישי היה נשיא בדור השישי לאמוראי ארץ ישראל. דור י"ג להלל הזקן. בזמנו היה רבי ירמיה. אביו רבן גמליאל החמישי, היה תלמידו של רבי אבהו,

ייתכן שהיה אביו של הלל נשיאה.

רבן גמליאל הרביעי

רבן גמליאל הרביעי היה נשיא הסנהדרין בדור השני לאמוראים בארץ ישראל. בנו של רבי יהודה נשיאה, ונינו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.

לא נמסרו בשמו מאמרים בתלמוד הבבלי. התלמוד הירושלמי מספר עליו:

"ביקש רבן גמליאל בר רבי להנהיג את הדמאי בסוריה, ולא הניח לו רבי הושעיה."

על כיסאו ישב בנו, רבי יהודה נשיאה השני, שהיה תלמידו של רבי יוחנן.

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.