רבה

רַבָּה[1] בר נחמני (270 בערך - 310 או 330 בערך) הקרוי בדרך כלל "רבה", היה כהן, אמורא בבלי מהדור השלישי של האמוראים, מהאמוראים המפורסמים והמקובלים ביותר בדורו,[2] ראש ישיבת פומבדיתא במשך 22 שנים. היה תלמידם של רב הונא ורב יהודה. כל מאות פסקיו של רבה התקבלו להלכה חוץ משלושה.[3]

רבה
תקופתו הדור השלישי לאמוראי בבל
בית מדרש ראש ישיבת פומבדיתא
רבותיו רב הונא, רב יהודה
חבריו רב יוסף
תלמידיו אביי, רבא

תולדותיו

רבה נולד בבבל למשפחת כהנים מיוחסים אחר עלי הכהן.[4] אחיו הזמינו אותו לארץ ישראל כדי ללמוד תורה מפי רבי יוחנן,[5] ולדעת התוספות נענה רבה להזמנתם.[6]

רבה היה תלמידם של רב הונא בישיבת סורא ושל רב יהודה בר יחזקאל בישיבת פומבדיתא. כשנפטר רב יהודה בר יחזקאל, היו שני מועמדים להחליפו בתפקיד ראש ישיבת פומבדיתא: רבה ורב יוסף. כיוון שרב יוסף היה בקי בהלכה ("סיני") (בניגוד לרבה, שהצטיין בפלפול, "עוקר הרים"), הוחלט למנותו, אך הוא לא הסכים לקבל את התפקיד, ולכן התמנה רבה.[7] בימיו של רבה הגיעה ישיבת פומבדיתא לשיא פריחתה. את לימודו היה פותח בדבר בדיחה, ולאחר מכן עבר לדיון הלכתי.[8] במחלוקות הרבות שבין רבה לרב יוסף, תמיד הלכה כרבה, מלבד שלושה מקרים.[9] רבה התעמק גם במשניות שיתר חכמי בבל לא גילו בהן עניין, משום שנכללו בהן הלכות שלא נהגו בבבל, והעיד על עצמו: "יחיד אני בנגעים, יחיד אני באהלות".[10] הוא היה המומחה הגדול בדורו לעניין הלכות נגעים.[11] היה ממעט בשינה, ועל פי עדות תלמידו אביי, הוא ישן רק כשינת הסוס - "שיתין נשמי" (שישים נשימות) כרבו המובהק רב.[12]

בעת שמונה לראש ישיבת פומבדיתא היה רבה בן 18 שנה, ועמד בראש הישיבה עד מותו, בגיל 40. על פי דעות אחרות היה רבה כשהוכתר בן 38, ונפטר בגיל 60.[13] התלמוד מסביר[4] שרבה לא זכה לאריכות ימים משום שהיה מצאצאי עלי הכהן, שעליו נאמר: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". קיימת גם גרסה שבתלמוד מדובר אודות "רבא" חבירו של אביי, אך רבות הראיות כי הגרסה המדויקת היא "רבה" דודו של אביי, שהוא היה כהן בוודאות, ולא על רבא.[14]

רבה חי בעוני, ותלמידו רבא השווה בינו ובין רב חסדא כדי להראות שאריכות ימים, בנים ומזונות אינם ניתנים לאדם לפי זכותו, אלא תלויים במזל: רב חסדא חי 92 שנים, ורבה - 40 בלבד; בביתו של רב חסדא היו 60 חתונות, ובביתו של רבה - 60 אסונות; בביתו של רב חסדא גם הכלבים אכלו סולת, ובביתו של רבה - אפילו לחם שעורים לאנשים היה נדיר.[15]

היה דודו ואביו המאמץ של אביי ורבו המובהק.[16] תלמיד נוסף שלו היה רבא, ושני תלמידיו אלה היו ראשי הדור הרביעי של האמוראים בבבל.

על פי התלמוד, פטירתו הייתה כרוכה בכמה נסים.[10] הדבר אירע בעקבות הלשנה למלך פרס שיש יהודי נכבד שמבטל 12,000 יהודים ממסי המלכות שני חודשים בכל שנה, בזמן ירחי כלה. בעקבות ההלשנה, חיפשו שוטרי המלך את רבה. רבה ברח ולא מצאוהו. לאחר סדרת חיפושים, נפטר רבה בלא ששוטרי המלך מצאוהו.

האגדה מספרת[10] שבשמים נפלה מחלוקת בעניין של טהרה: הקב"ה קבע: טהור, ופמליתו קבעה: טמא. החליטו לקרוא לרבה, שהיה בקי בתחום זה, שיפסוק במחלוקת. מלאך המוות, שנשלח להביאו, לא יכול לקחתו, משום שרבה לא חדל לרגע מתלמודו. נשבה הרוח בענפים, ורבה חשב שאלה פרשי המלך המחפשים אותו, וביקש למות כדי שלא ליפול בידיהם, ויצאה נפשו באומרו, בתשובה לשאלת השמים, "טהור טהור". יצאה בת קול ואמרה: "אשריך רבה בר נחמני, שגופך טהור ויצאתה נשמתך ב'טהור'".

חבריו

על חבריו נמנה רב חסדא שככל הנראה נחשב גדול ממנו. על כך מסופר בבבא מציעא[17] כי רב אושעיא ביקש מרבה שכאשר הוא הולך להפגש עם רב חסדא בסורא (ככל הנראה ללמוד תורה) ישאל אותה שאלה הלכתית (בדין תקפו כהן).

ההבחנה בין "רבה" ל"רבא"

בדפוסי התלמוד הבבלי, ויותר מכך בכתבי היד שלו, רבים החילופים בין רבה לרבא. על ההבדל ביניהם, בכתיב ובהגייה, כתב רב האי גאון:[18] "אלו כֻּלן ראבה נכתבין בהי והבֵּי דגש. אבל ראבא נכתב באלף, והבֵּי רפוי... ודעו כי ראבה אַבָּה שמו, וזה ריש שהוסיפו עליו - במקום רב. ורַאבָא אֲבָא שמו, וזה ריש המוסיף עליו - כמו רב. ופירוש אַבָּה כמו שאומר אָבִי, ופירוש אֲבָא כמו שאומר אבא סתם." במסורת ההגייה הרווחת היום, ההבדל בין השמות הוא בכך שרבה נהגה ב-ב' דגושה, ואילו רבא ב-ב' רפה. במסורת יהדות תימן ההבדל הוא בין דגש קל לדגש חזק, ושתי הקריאות מכוונות עקרונית להבחנה של רב האי, שלדעתו גם הדברים נובעים מהבדל במשמעות בין השמות, בין "[ה]אב" ל"אבי".

באשר לכתיב, עמדו חוקרים על כך שגם בכתבי יד משובחים אין הבחנה חותכת ביניהם, ורבים החילופים. לדעת שמא יהודה פרידמן, הממצא בכתבי היד מעלה כי ככל הנראה במקור לא היה הבדל בכתיב בין שני החכמים, גם אם נשמר הבדל בהגייה, וככל הנראה במשך השנים הוסיפו צורות הבחנה שונות כדי להבדיל ביניהם גם בכתיב, אך לכלל אחידות לא הגיעו, וזה מה שיצר את החילופים הרבים בין החכמים.[19]

מתורתו

משפחתו

מבניו מוזכרים בתלמוד רבי חייא[21] ורבא בריה דרבה[22].

לקריאה נוספת

  • רפאל הירשמן, "רבא ורבה - כמה שנים חיו ?", משפחה, מוסף "קולמוס" 56.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על הגיית השם ועל הכתיב שלו, בהבחנה מן האמורא רבא, ראו להלן בגוף הערך.
  2. ^ רש"י בבא קמא ל"ג ב
  3. ^ הלכה כרבה לבל משדה עניין ומחתה (בבא בתרא ל"ב ע"ב)
  4. ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד א'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד א'
  6. ^ תוספות מסכת עירובין דף כב עמוד ב, ד"ה קרקפנא חזיתיה לרישך.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ד, עמוד א'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל', עמוד ב'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"ד, עמוד ב'
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו, עמוד א'
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו, עמוד א'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ו, עמוד ב'.
  13. ^ הרב אהרן היימאן, "רבה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 1063-1062, באתר HebrewBooks
  14. ^ ראיות שונות המצביעות על כך שרבא לא היה כהן, וממילא לא היה מצאצאי עלי הכהן. גם רש"י (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד א') ובעלי התוספות (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ה, עמוד א') כותבים שרבא לא היה כהן, וכך גם בעל סדר הדורות שהביא ראיה מרבא שאמר על עצמו (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ב, עמוד ב'.) כי הוא יהיה בעלה השני של בת רב חסדא לאחר רמי בר חמא. ומכיוון שבוודאי לא התכוון לקלל את רמי בר חמא שימות - אלא שיגרש את אשתו, ברור שרבא לא היה כהן ולכן יכול היה לשאת גרושה. ראיה נוספת נובעת מהוראתו של רבא לבניו שלא להינשא לגיורת (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב'.), ולפיכך לא היה כהן ומותר היה לבניו להינשא לגיורת. בנוסף, נכתב שרבא ישב אצל רב הונא כאשר היה גוסס (מועד קטן כח א), על אף שלכהן אסור לשהות בבית שיש בו מת
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח, עמוד א'
  16. ^ רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ו', עמוד ב'.
  18. ^ סוף מסכת עבודה זרה, כ"י בית המדרש לרבנים, מהדורת ש' אברמסון.
  19. ^ ש"י פרידמן "כתיב השמות 'רבה' ו'רבא' בתלמוד הבבלי", סיני קי (סיון-תמוז תשנב), עמ' קמ-קסד. ראו גם: אליקים ויסברג, "כתיב השמות רבה ורבא: שיטת רב האיי גאון ושיטות חולקות", בתוך: מחקרים בלשון ה-ו (תשנב) עמ' 181–214. וראו: א' שויקה, עיונים בספר הלכות גדולות: נוסח ועריכה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אב תשס"ח, עמ' 71–73. לדעתו כ"י פריז של הלכות גדולות משמר הבחנה בין "ראבה" (רבא אצלנו), ב-א' מצעית וב-ה' סופית, לעומת "רבא" (רבה אצלנו), ללא א' מצעית, והוא משער שהסופר תפס את השם הראשון כנגזר מ"ר' אבה", ואת השני כנגזר מ"רבא"=גדול בארמית. לעומת זאת בהלכות פסוקות כ"י ששון וברוב כתבי היד של התלמוד הבבלי הכתיב הרווח הוא "ראבא", ב-א' דווקא.
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"א, עמוד ב'.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ט, עמוד ב'. ראה מאמרו של היימן אודותיו.
  22. ^ לפי תיקון שמציעה הוצאת עוז והדר על פי דברי רבי רפאל בלום (גאב"ד קאשוי) וכמה כתבי יד, מוזכר במסכת כתובות דף פ"ה עמוד א' בן נוסף של רבה, והוא חמא בר רבה.
איטלקים

איטלקים (באיטלקית: Italiani), עם וקבוצה אתנית לטינית שמוצאה בדרום אירופה, מחצי האי האיטלקי וסביבתו; מרוכזים כיום בעיקר באיטליה, אם כי נפוצו במידה רבה גם לשאר מדינות מערב אירופה, דרום אמריקה וצפונה. שפתם היא האיטלקית על הדיאלקטים השונים שלה ודתם היא, במידה מכרעת, נצרות קתולית.

כדוברי שפה רומאנית, התרבות והזהות האיטלקית נוצרו מהלחם השפעות של תרבויות שונות, בשל פלישות רבות של עמים וקבוצות אתניות שהיו מנת חלקו של חצי האי האיטלקי במהלך ההיסטוריה שלו והתערותם בעם ובתרבות המקומיים. המונח "איטלקי" מופיע כבר בתלמוד, בעיקר בהקשרים של מטבעות או סוגי יינות. הוא נכנס לעברית מרומית (italicus) או מיוונית (italikos). הסיומות הלועזיות "os" הוחלפו בסיומת עברית, וכך נוצר המונח "איטלקי" ולאי "איטלי".

בעוד שבאיטליה עצמה ישנם כ-56 מיליון איטלקים "אתניים", הרי שהפזורה האיטלקית נפוצה בכל העולם כמעט; כ-750,000 חיים בשווייץ, כ-28,000 חיים בסן מרינו, וקבוצות קטנות יותר מתגוררת גם בסלובניה וקרואטיה. פזורה איטלקית נכבדת הרבה יותר קיימת גם בארצות הברית, ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה, אורוגוואי, קנדה, בלגיה, אוסטרליה, בריטניה, צרפת וגרמניה (ראו הרחבה בטבלה).

העם האיטלקי הצמיח מתוכו, בעיקר בתקופת הרנסאנס, אישים שהיו לגדולי האומנים והאמנים, אנשי רוח, הממציאים, המדענים והמשוררים בכל הזמנים; בהם ניתן למנות את לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, מונטוורדי, ויואלדי, רוסיני, ג'וזפה ורדי, דנטה אליגיירי, ג'ובאני בוקאצ'ו, מקיאוולי, לואיג'י פיראנדלו, מרקו פולו, כריסטופר קולומבוס וגוליילמו מרקוני (ראו רשימה מלאה בקטגוריה:איטלקים).

האיטלקים היהודים היו מן הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות באירופה והצמיחו מתוכם אנשי תורה ורוח רבים.

ברחבי העולם זכו האיטלקים למוניטין של עם שמח וחם מזג שאוהב את הנאות החיים; שינה, אוכל משובח, יין, לבוש אופנתי וערכי משפחה.

אמוראים

אַמוֹרָאִים (ביחיד אַמוֹרָא) הם חכמי התלמוד שפעלו במאות ה-3-5 לספירה, בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. פעלו בשני מרכזים עיקריים, בבל וארץ ישראל. דיוניהם ההלכתיים מתועדים ברובם בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ודרשותיהם האגדיות מתועדות במדרשי אגדה אמוראיים ובשני התלמודים. קדמו להם התנאים, שרבים מדבריהם הורחבו על ידי האמוראים, או נוסחו מחדש על ידם, ולבסוף הוכללו במפעלם הגדול: התלמוד. אחריהם הגיעו הסבוראים.

ארץ ישראל

ארץ ישראל (הנקראת בלשונות לועזיות Palestina, פַּלֵשְׂתִינַה. ובערבית فلسطين, בתעתיק לעברית: פלסטין) היא חבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, באגן הים התיכון ובחלק של המזרח התיכון המכונה לבנט. כיום בשטחי מדינות ישראל, ירדן, לבנון וסוריה, ויש המרחיבים את ההגדרה גם לחלקים נוספים הנשלטים כיום על ידי מצרים. ארץ ישראל המערבית חופפת בקירוב לשטחי פלשתינה א"י המנדטורית, כיום במדינת ישראל.

לארץ ישראל, השוכנת במיקום אסטרטגי בין מצרים, סוריה וחצי האי ערב, נודעה חשיבות רבה מבחינה דתית, תרבותית, מסחרית ופוליטית. האזור אוכלס ונשלט בידי עמים רבים, ובהם המצרים הקדמונים, כנענים, עברים, אשורים, בבלים, פרסים, יוונים, רומאים, פרתיים, ערבים-מוסלמיים, צלבנים, ממלוכים, עותמאנים, בריטים, ישראלים, ירדנים, מצריים ופלסטינים. כיום, באזור ארץ ישראל חיים מספר כמעט שווה של יהודים-ישראלים וערבים-מוסלמיים.

בארץ ישראל התחולל חלק ניכר מן ההיסטוריה היהודית, ועל פי התנ"ך היא הארץ אותה הבטיח אלוהים לזרעם של אברהם ויצחק, ולאחר מכן לזרעו של יעקב הקרוי בתנ"ך גם בשם "ישראל". לכן העם היהודי, "בני ישראל", רואים בה מרכז לאומי יהודי. כמו כן, מוסלמים ונוצרים רבים רואים בארץ ישראל מרכז דתי בעל חשיבות היסטורית רבה.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה האזור מקום לסכסוך לאומי, בין התנועה הציונית לתנועה הלאומית הפלסטינית. כיום, למעט רצועת עזה, כל שטחה של הארץ, שהיה לפני קום המדינה תחת שלטון המנדט הבריטי, נשלט על ידי מדינת ישראל. גבולותיה של ישראל מוכרים בינלאומית כקו הירוק. יהודה ושומרון, השוכנים בליבה של הארץ, מוחזקים צבאית על ידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים, ומיושבים חלקית בישראלים שהתנחלו באזור. המחלוקת על מעמדו של שטח זה מהווה את אחד מנושאי הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

גיטריסט

גיטריסט הוא מוזיקאי המנגן בגיטרה. הגיטריסט יכול להיות חלק מלהקה, הרכב או להופיע לבד. את פריצתם לקדמת הבמה חייבים הגיטריסטים למוזיקת הג'אז והרוק, אך עוד קודם לכן הם היו חלק חשוב מהרכבים שונים כגון: הרכבי קאנטרי, ניגון בריקודי פלמנקו והרכבים קלאסיים.

את הגיטריסטים ניתן לחלק לאלו המנגנים על גיטרה חשמלית, גיטרה קלאסית או גיטרה אקוסטית.

עם עליית מוזיקת הרוק החלו גיטריסטים לקבל מעמד של כוכבי על, מאחר שבמוזיקת רוק חשיבותה של הגיטרה היא רבה, שנייה או מתחרה עם השירה. עם פריצתו של ג'ימי הנדריקס לתודעה בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, החל תור הזהב של נגני הרוק ושל הסולואים הארוכים.

כיום, יצרניות הגיטרה מייצרות גיטרות הנושאות שמות של גיטריסטים ידועים, ומיוצרות על פי המפרט הטכני של הגיטרה המזוהה עם הגיטריסט, בהם: ריצ'י בלקמור, אריק קלפטון.

דלק

דלק הוא שם כולל לכל חומר שאצורה בו אנרגיה פוטנציאלית רבה, שההעברה שלה לצורה אחרת של אנרגיה (חום, אנרגיה קינטית, אנרגיה חשמלית או כל טיפוס אחר של אנרגיה) היא קלה ויעילה. בדרך כלל העברה כזאת מתבצעת בצורה של שריפה, ודלק הוא פשוט חומר המשחרר אנרגיה רבה בשעת שריפתו.

דלקים משמשים ליצירת חשמל בתחנות כוח (בעיקר פחם, מזוט ודלקים גזיים), להפעלת מנועים (בנזין, סולר, גז), לחימום והסקה.

ישנם סוגים רבים של דלק. דלק מוצק כמו פחם או עץ, שהם חומרים דליקים היוצרים אנרגיית חום. פחם היה משמש בעבר להנעת רכבות קיטור. עץ לעומתו משמש בדרך כלל לחימום ביתי ותעשייתי, אולם כיום השימוש בדלק זה הולך ופוחת.

דלקים נוזליים הנמצאים בשימוש הם ברובם תוצרי נפט גולמי כגון: קרוסין (דלק סילוני) המשמש במנועי סילון, בנזין המשמש בעיקר לתדלוק מנועי בנזין, סולר המשמש במנועי דיזל וכן להסקה, מזוט המשמש בעיקר לחימום ויצירת קיטור. ישנם דלקים נוזליים המופקים ממקורות אורגניים ובפרט משמנים צמחיים. דלקים אלו נקראים "ביו דיזל".

דלקים גזיים כוללים גז טבעי, וגז פחמימני מעובה (גפ"מ) הידוע גם כגז בישול, שאף הוא תוצר של נפט.

הדלק אינו חייב להיות רק אנרגיה פוטנציאלית הנובעת כתוצאה משינוי מולקולרי, המתרחש בעת בעירה. הוא יכול להיות גם חומר שאינו דליק, המשחרר את האנרגיה שאצורה בו בתהליכים של ריאקציה גרעינית. במקרה זה למשל עובר הדלק ביקוע, או היתוך (כמו בשמש בה המימן מהווה דלק לתהליך ההיתוך).

הדלק העיקרי המשמש לאספקת אנרגיה בגוף האדם הוא פחמימות פשוטות (סוכרים) ופחמימות מורכבות, שומנים וחלבונים מהווים מקורות אנרגיה נוספים לגוף. מקורות אלו מהווים בסיס ליצירת מולקולות אדנוזין תלת-זרחתי ATP המהווה את מקור האנרגיה בתאים.

הכרונולוגיה המקראית והמסורתית

הכרונולוגיה המקובלת במסורת היהודית מבוססת על התנ"ך ואחריו על ספרים מסורתיים נוספים - בעיקר על מדרשי האגדה, כפי שרוכזו וסודרו בספר "סדר עולם" - ולא על ממצאים ארכאולוגיים או מחקרים היסטוריים. כרונולוגיה זו נהוגה ברוב ספרי תולדות עם ישראל שהתחברו אחרי התלמוד, ובהם: ספר הישר, ספר יוחסין השלם, סדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, ספר הקבלה, שלשלת הקבלה, צמח דוד וסדר הדורות. הכרונולוגיה של המדרש מסתיימת בחורבן בית המקדש השני, ומשם ואילך מתואמת עם הכרונולוגיה המקובלת במחקר.

חז"ל

חז"ל (בראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) הם המנהיגים הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל לאחר חתימת המקרא בימי אנשי כנסת הגדולה ובעיקר מתקופת בית שני (החל מתחילת תקופת הזוגות במאה ה-3 לפנה"ס) ועד לחתימת התלמוד הבבלי, בתחילת המאה ה-6. חז"ל הניחו את היסודות לכל התורה שבעל פה ומהווים תשתית לכרונולוגיה וההיסטוריה בתולדות עם ישראל במיוחד בדורות הרבים בהם לא הייתה ריבונות.

טוויטר

טוויטר (באנגלית: Twitter) היא רשת חברתית מקוונת חינמית המאפשרת לשלוח ולקרוא מסרים קצרים של עד 280 תווים (פעולה שזכתה לשם "מיקרו-בלוגינג"), וגם הסרטונים המועלים בה מוגבלים ל-140 שניות. הרשת נוסדה במרץ 2006 על ידי ג'ק דורסי, סטודנט באוניברסיטת קורנל המשמש כיום כיושב ראש וכמנכ"ל, אוון ויליאמס ששימש כמנכ"ל, וביז סטון ששימש כמנהל העיצוב של החברה.

בסיס הממשק נלקח מרעיון שליחת הודעות (SMS) בין טלפונים ניידים, על כן הוא מכונה בשם "The SMS of the internet". את ההודעות ברשת, המכונות tweets ("ציוצים"), ניתן לקבל באתר החברה, דרך מסרונים לטלפון סלולרי ודרך מגוון רחב של אפליקציות העושות שימוש ב-API עשיר המאפשר שימוש מלא בכל תכונות השירות כולל קבלה ושליחה של עדכונים בצורה שוטפת, חיפוש, הוספה, מחיקה וחסימת חברים, וכל זאת ללא צורך בגלישה לאתר האינטרנט של החברה. העיקרון של טוויטר הוא כתיבת מסר (tweet), שאותו יכולים לראות כל העוקבים אחר הפרופיל בדף הבית שלהם ולהפך: רישום למעקב (following) אחרי מישהו (חבר או ידוען למשל) מאפשר לראות את המסרים שהוא מפרסם. הבחירה במי לעקוב לא מצריכה את אישורו של הנעקב, אלא אם הגדיר את החשבון שלו כפרטי. עוד הבדל משמעותי בין טוויטר לרוב הרשתות החברתיות, הוא שאין באתר סינון תכנים והוא פתוח לתכני פורנוגרפיה ואלימות.

מאז היווסדה צברה החברה תאוצה רבה ומוערכת נכון לתחילת 2013 כרשת החברתית המקוונת השנייה בגודלה לאחר פייסבוק. נכון ליוני 2015 לטוויטר כ-302 מיליון משתמשים המוגדרים "פעילים" ברמה החודשית, ממוצע הציוצים הנשלחים ביום עומד על כ-500 מיליון. על פי דירוג חברת דירוג האתרים אלקסה, טוויטר הוא האתר ה-11 הנצפה ביותר באינטרנט.טוויטר מחזיקה באפליקציית הסרטונים הקצרים Vine. באוקטובר 2016 הודיעה החברה על סגירת השירות. בספטמבר 2017 הכפילה החברה את מספר התווים המרבי לציוץ ל-280 (במקום 140 תווים עד למועד זה).

י"א בחשוון

י"א בחשוון הוא היום האחד עשר בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד עשר בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. י"א בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"א חשוון היא פרשת וירא, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום שלישי או חמישי, או פרשת לך לך אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שני או שבת.

י"א בסיוון

י"א בסיוון הוא היום האחד עשר בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד עשר בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. י"א בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

י"ב באלול

י"ב באלול הוא היום השנים-עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השנים-עשר בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. י"ב באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

י"ג באב

י"ג באב הוא היום השלושה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושה עשר בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. י"ג באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

כ"א בכסלו

כ"א בכסלו הוא היום העשרים ואחד בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ואחד בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

מפיק מוזיקלי

מפיק מוזיקלי הוא המנהל הראשי של הפקה מוזיקלית, בדרך-כלל אלבום מוזיקה.

תפקידו של מפיק מוזיקלי ניהולי פחות מזה של מפיק קולנוע שמעורבותו בתחום היצירתי פחותה. למפיק מוזיקלי תפקיד טכני מאוד, שתורם ישירות לעיצוב המוזיקה והתוצאה הסופית. מפיק מוזיקלי הוא לרוב מוזיקאי עתיר ניסיון וידע בתחום.

בהפקת שיר המפיק המוזיקלי מקבל מיוצרי השיר את המילים והלחן כשהם "עירומים", כשהם עדיין מהווים רעיון בסיסי במוחו של היוצר. תפקידו של המפיק הוא להקנות לשיר צורה סופית. המפיק מחליט על המקצב, כלי הנגינה, קולות השירה ואורך השיר; אכן, למפיק המוזיקלי השפעה מכרעת על הגוון הסופי של השיר. לאחר שהחליט המפיק על הפרטים הטכניים של השיר, מתפקידו ליישם את החלטותיו: עליו לארגן ולגייס נגנים (גם כשמדובר בלהקה, לרוב משתתפים נגנים נוספים בהקלטת האלבום; לעיתים אף משתתפת תזמורת שלמה), לארגן כלי נגינה במקרה הצורך, לגייס זמרי ליווי, להדריך את הנגנים והזמרים, לתאם הקלטות וחזרות, לגייס טכנאי מוזיקה (בעיקר: איש מיקס ואיש מאסטר) ולהדריכם. לעיתים מבצע המפיק בעצמו את התפקידים הטכניים (את ההקלטה והמיקס, אך כמעט אף פעם לא את המאסטר). יש מפיקים מוזיקליים המקפידים להיות גם בהופעות של האומנים לשם עיצוב הצליל של המופע (לדוגמה יעקב גלעד).

בניגוד למפיק קולנוע, למפיק מוזיקלי נגיעה מועטה בתחום העסקי והשיווקי של האלבום; למרות זאת, נושא זה שונה ממפיק למפיק.

מוזיקאים רבים, במיוחד בתחום הרוק האלטרנטיבי והכבד, מפיקים בעצמם את שיריהם ואלבומיהם. לעומתם, מפיקים רבים, לאחר שנים של עבודה "מאחורי הקלעים", הוציאו בעצמם אלבומים, שאותם הם כתבו ואותם הם מבצעים.

מפיקים פיתחו לאורך השנים "חתימה מוזיקלית" ייחודית - סגנון, אווירה וגוון המייחדים את הפקותיהם. לעניין זה חשיבות רבה בעולם המוזיקה, ובכל דיון על אלבום או שיר מסוים נידונה ההפקה המוזיקלית. אמירות כגון "הפקתו של בריאן אינו ניכרת בצליל החללי ובאפקטים המקוריים" (נאמר על האלבום Achtung Baby של U2) אינן נדירות, ומשקפות את השפעת המפיק על היצירה המוזיקלית.

בעשור הראשון של המאה ה-21 חלה עלייה בחשיפתם של המפיקים המוזיקליים (לדוגמה, מרק רונסון בפופ ודייוויד גטה, אביצ'י וקלווין האריס במוזיקה אלקטרונית), ועניין זה התבטא בהוצאת אלבומים שבהם המפיק הוא הדמות המרכזית. בנוסף, מפיקים החלו להופיע בעצמם בין אם כחלק מהרכב או בתור די ג'יי.

סוג (טקסונומיה)

סוג (בלועזית: גנוס, Genus) הוא רמה של מיון טקסונומי של יצורים חיים.

מעל לרמת הסוג נמצאת רמת המשפחה (ולעיתים תת-משפחה). רמת הסוג מתחלקת למספר מינים.

לעיתים מתחת לרמת הסוג קימת גם קבוצת משנה תת-סוג.

ביצורים חיים רבים ניתנת חשיבות רבה לסוג, כשהמינים עצמם פחות מוכרים. מספר מינים של הפרוטיסט Plasmodium, לדוגמה, גורמים למחלת המלריה; לפיכך מוזכר בדרך כלל באזכורים יום-יומיים ובספרות המדע הפופולרי סוג ה-Plasmodium כגורם למחלת המלריה, מבלי לפרט את המינים השונים. עץ האלה מוכר לרוב האנשים בשמו זה; זהו למעשה סוג הכולל כמה מינים, כגון אלה ארצישראלית ואלת המסטיק. גם הדוב מהווה סוג הכולל כמה מינים (דוב הקוטב, דוב חום ועוד). הסוג דוב משתייך למשפחת הדוביים, הכוללת, לצד הדובים, את הסוג פנדה, למשל. הפנדה, אם כן, היא "קרובת משפחה רחוקה" של הדוב החום ושל דוב הקוטב, כיוון שהיא אינה משתייכת לאותו הסוג אליו משתייכים השניים האחרונים. דוב הפנדה, אגב, הוא דוגמה לסוג הכולל מין בודד; הפנדה המוכרת לנו היא יחידה מסוגה. רבים מכנים בטעות את דביבון הפנדה "דוב פנדה אדום" וסבורים כי מדובר במינים קרובים, אך למעשה דביבון הפנדה אינו שייך כלל למשפחת הדוביים, כי אם למשפחת הראקוניים. דביבון הפנדה הוא גם דוגמה לסוג הכולל מין יחיד. בשנים האחרונות גובר קולם של אלו הסבורים כי מקומו של דביבון הפנדה בכל זאת במשפחת הדוביים, או אולי במשפחה נפרדת משלו. הדבר ממחיש את הדינמיות הרבה של מדע הטקסונומיה.

במקרים אחרים השתרשה אמונה שגויה בנוגע ליצורים הכלולים תחת סוג מסוים. הסוג חתול, למשל, אשר רבים מקשרים עם חתול הבית בלבד, כולל למעשה מינים רבים אחרים, כגון חתול מדבר סיני וחתול חולות. חתול הבית, למרות שמופיע, במספר רב מאוד של זנים, הרי שאינו מהווה אפילו מין בפני עצמו, כי אם תת-מין המשתייך לַמין חתול בר.

בכתיב מדעי מופיע הסוג והמין של יצור מסוים באותיות לטיניות ובכתב מוטה (כל הרמות הנמצאות מעל לסוג אינן נכתבות בכתב מוטה). הסוג מופיע לפני המין ונכתב באות גדולה; המין עצמו נכתב באות קטנה. באזכורים של יצורים בספרות המדעית מסתפקים כמעט תמיד בציון הסוג והמין; המשפחה והרמות שמעליה לעולם אינן מוזכרות, למעט במאמרים העוסקים בטקסונומיה.

להלן מספר דוגמאות: Plasmodium malariae הוא הגורם הנפוץ ביותר למחלת המלריה; Pistacia lentiscus היא אלת המסטיק. לעיתים מופיע גם ציון תת-מין אחרי ציון המין: Felis silvestris catus הוא חתול הבית.

צפיפות אוכלוסייה

צפיפות אוכלוסייה או צפיפות אוכלוסין היא מונח בתחום הדמוגרפיה, המציין את יחס האוכלוסייה לשטח עבור מרחב גאוגרפי. היחס נמדד לקילומטר רבוע, או מטר רבוע לתושב.

מונח זה מאפשר לזהות בקלות שטחים לא מיושבים, שטחים כפריים וערים. כמו כן, הוא מסוגל לקבוע את דמות היישוב. לרוב, כאשר צפיפות האוכלוסייה נמוכה (מעט תושבים) ניתן לצפות להתיישבות הנפרסת על פני שטחים גדולים ומקצה מרחב גדול לכל פעילות (מגורים רחבים, שדות חקלאיים וכו'), בעוד שבמקרה של צפיפות אוכלוסין גבוהה (תושבים רבים) ניתן לצפות לניצול מרבי וחסכני של השטח (מבנים רבי קומות, מפעלי תעשייה כמקור הכנסה וכו').

גורמים רבים מושפעים מצפיפות האוכלוסייה:

ההשפעה על הקשרים החברתיים והתודעה האנושית שונים. לרוב במקומות בעלי צפיפות אוכלוסייה גבוהה קיימת נטייה לזרות וניכור סביבתי, וחיבור למנגנונים חברתיים המוניים (מקום עבודה גדול ומורכב, מקומות בילוי המוניים וכו'), בעוד שבמקומות דלילי אוכלוסין קיימים חוגים חברתיים מצומצמים ואינטימיים יותר. כמו כן, אזורים צפופי אוכלוסייה נחשבים ל"מרכזיים" בחברה הכללית, בעוד שדלילי האוכלוסייה נחשבים ל"שוליים".מידת ההפרעה לאקולוגיה הטבעית: באזורים בהם צפיפות אוכלוסייה גבוהה, קיימת הפרעה רבה ביותר ביחס לשטח, שכן הפעילות הכלכלית גדלה. עם זאת, לעיתים קרובות ההפרעה לנפש קטנה יותר שכן השטח מנוצל בצורה חסכנית. לצורך הבהרה, ניתן לקבוע כי אילו צפיפות האוכלוסייה בעולם הייתה קטנה פי 2 בעוד שמספר התושבים לא ישתנה, אזי שטחים לא מיושבים "טבעיים" יהפכו לשטחי מגורים.שיטת התחבורה משתנה, ומתאימה עצמה לצורכי התושבים. לרוב, במקומות מיושבים בצפיפות יושם דגש על רשת תחבורה צפופה (כביש בכל רחוב, רכבות תחתיות וכו') וכלי רכב קלים הנוסעים למרחקים קצרים (אופניים, אוטובוסים עירוניים, אופנועים וכו') בעוד שבמקומות מיושבים בדלילות תהיה נטייה למעט קווי תחבורה ארוכים, בהם כלי רכב מהירים בעלי קיבולת גבוהה (מטוסים, רכבות מהירות וכו').התשתיות באזורים צפופי אוכלוסייה לרוב מבוססות יותר, בשל העלויות הנמוכות. עם זאת, צפיפות אוכלוסין גבוהה מהיכולת הכלכלית של החברה עשויה להביא לקריסת התשתיות מרוב עומס.לארגונים החשובים לכלל האוכלוסייה, כדוגמת מוסדות ממשלתיים, משרדי חברות ארציות, נמלי ים ותעופה, מגרשי ספורט, יש נטייה להימצא במקומות צפופי אוכלוסייה, מטעמי נגישות הקהל וכוח האדם.מצב בו צפיפות האוכלוסין רבה במיוחד, ומביאה לנזקים בלתי נשלטים (פגיעה חמורה באקולוגיה, קריסת התשתית העירונית, צמצום יתר של שטחי חקלאות, מחסור במגורים וכו') מכונה פיצוץ אוכלוסין.

התייחסות לצפיפות האוכלוסייה היא מרכיב מרכזי בתכנון דמוגרפי. ברוב הארצות פיזור האוכלוסייה אינו אחיד, וקיימים שטחים מסוימים בהם צפיפות גבוהה מהרגיל. אזורים אלו מכונים "המרכז". הכוח העיקרי המביא להיווצרותם של המרכזים הוא יעילות כלכלית מסיבות גאוגרפיות או היסטוריות הגורמת לפיתוח ומגורים במרכז שזולים יותר מאזורי הפריפריה. ממשלות רבות רואות יתרון בפיזור מסוים של האוכלוסייה, מטעמים שונים (צמצום פערים חברתיים, הגנה על גבולות, מניעת פיצוץ אוכלוסין וכו').

קומיקס

קוֹמִיקְס (מאנגלית: Comics; בעברית: עֲלִילוֹן) היא מדיה גרפית וסוג אומנות בה דמויות אשר מצוירות ברצף ואירועים אשר משתנים מתמונה לתמונה מצטרפים לכדי עלילה. המונח "קומיקס" שימש בתחילה לצורך תיאור רצועות הקומיקס המוקדמות אשר הופיעו בעיתונות והיו בעלי תכנים קומיים, אך בהמשך הפך למונח המתאר את כל סוגי התכנים המופיעים במדיום זה, כולל אלו אשר רחוקים מלהיות משעשעים. פעמים רבות מכונה הקומיקס בכינוי "האומנות התשיעית".

רוב הקומיקסים משלבים מילים עם תמונות, כאשר מקובל לרוב לרשום את מה שהדמויות אומרות בבועת דיבור (או "בלון" בעגת הקומיקס) המצוירת בקרבתן ומיוחסת אליהן על ידי מתיחת קטע קטן ממנה לעבר פיה של הדמות הדוברת. עם השנים התפתחו פורמטים שונים של קומיקס, ובין היתר נוצרו מסגרות התמונה ("חלונות" או "ריבועים" בעגת הקומיקס), אשר צורתם, רוחבם או אורכם, וכן מיקומם, תורמת לעלילה על ידי יצירת רושם מסוים. לדוגמה: רצף צפוף של תמונות קצרות נועד ליצור תחושה ואווירה של חיפזון, מהירות וכדומה.

הקומיקס מופץ בכתבי עת, עיתונים, חוברות ובעת האחרונה אף באינטרנט. הקומיקס בא בסוגות שונות: החל מעלילות וסיפורים ארוכים שמתמשכים בסדרות ארוכות של ספרים וחוברות וכלה ברצועת קומיקס קצרה ומצחיקה עם שורת מחץ בסופה.

הנושאים בעלילות הקומיקס רבים ומגוונים, בהם סיפורי הרפתקאות, מתח, הומור, פעולה, גיבורי-על

ונבלי-על, פנטזיה, מדע בדיוני, ואפילו מין. גיבורי קומיקס רבים אף זכו לעיבוד קולנועי ולסדרות טלוויזיה משלהם, כאשר הבולטים שבהם הם אלה המשתייכים לסיפורי גיבורי-העל האמריקאיים של חברות DC ומארוול, ובהם: סופרמן, באטמן, ספיידרמן, איירון-מן, הענק הירוק והאקס-מן.

תעשיית הקומיקס ענפה מאוד באירופה (בארצות כמו בלגיה, צרפת, איטליה, ספרד וגרמניה), ביפן (שם הוא מוכר יותר בשם מאנגה), בארצות הברית, במדינות אמריקה הלטינית ובמדינות מזרח אסיה.

ראשונים

ראשונים הוא כינוי בתולדות עם ישראל לרבנים שפעלו בין המאה ה-11 והמאה ה-15 לערך, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים ולפני תקופת האחרונים, ונודעה לה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת ארון הספרים היהודי.בין הרבנים הבולטים שפעלו בתקופת הראשונים: הרי"ף, רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם, הרא"ש, בנו רבי יעקב בן אשר, הרמב"ן ומאות נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, הפילוסופיה היהודית, המיסטיקה היהודית, השירה, הפיוט ועוד.

שווייץ

שווייץ (או שווייצריה; השם הקצר: בגרמנית: Schweiz; בצרפתית: Suisse; באיטלקית: Svizzera; ברומאנש: Svizra; השם הרשמי: בגרמנית: Schweizerische Eidgenossenschaft; בצרפתית: Confédération suisse; באיטלקית: Svizzera Confederazione; ברומאנש: Confederaziun svizra; בלטינית: Confœderatio Helvetica – "הקונפדרציה ההלווטית", או הקונפדרציה השווייצרית) היא מדינה אלפינית מוקפת יבשה השוכנת במרכז אירופה אשר מאופיינת ברמת חיים גבוהה של תושביה וכלכלה יציבה. שווייץ גובלת בגרמניה בצפון, בצרפת במערב, באיטליה בדרום ובאוסטריה וליכטנשטיין במזרח.

שווייץ מוכרת בנופיה המרהיבים ובהריה ואגמיה הרבים. לטופוגרפיה של שווייץ יש תפקיד מרכזי בעיצוב כלכלתה, תרבותה והמסורת המדינית שלה. היותה של שווייץ הררית הקשה על התהוות חקלאות קלאסית של מישורים נרחבים ואילץ את השווייצרים להתמקד בייצור מוצרים מתוחכמים כמו גבינות ויינות איכות, שוקולדים ושעונים. הטופוגרפיה גם הקשתה מאוד על התחבורה האזרחית והממשלתית כמו גם על התקדמות צבאות אויב. עובדות אלו יצרו בין אזרחי שווייץ מגוון תרבותי ושפתי עשיר, אילצו את השלטון המרכזי לתת לאזרחים מידה רבה של עצמאות מקומית ואפשרו התגוננות נגד אויבים קשים מבחוץ. לכן לשווייץ מסורת ארוכת שנים של משטר דמוקרטי יציב כמו גם מסורת של נייטרליות פוליטית וצבאית כלפי חוץ. באופן טבעי, שווייץ משמשת כביתם של ארגונים בינלאומיים רבים ושל בנקים גדולים.

במשך מרבית שנות קיומה, שווייץ הייתה קונפדרציה של קנטונים (מחוזות אוטונומיים) אשר תושביהם דוברי שפות שונות, ולא הייתה לה שפה רשמית. במהלך המאה ה-19, הקנטונים החליטו על הידוק שיתוף הפעולה, המדינה הוגדרה רשמית כפדרציה ומבחינה מנהלית היא אימצה מאפיינים חלקיים של ארגון פדרלי. כך, למשל, בניגוד לפדרציות, אזרח שווייצרי נחשב לאזרח של אחד הקנטונים ולא של שווייץ כולה, אך בניגוד לקונפדרציות, התאזרחות בקנטון אחד דורשת את הסכמתם של הקנטונים האחרים.

במהלך המאה העשרים הוכרזו ארבע משפות המדינה כשפותיה הרשמיות. אחת מהן, רומאנש, משמשת שפה רשמית רק בשווייץ, וככל הנראה, רק בשווייץ קיימות קהילות הדוברות אותה. כאשר לא ניתן או לא נוח להשתמש בכל השפות לכתיבת שם המדינה, משמשת השפה הלטינית כברירת מחדל ובה נקראת המדינה: "הקונפדרציה ההלווטית" (Confœderatio Helvetica). שם זה וראשי התיבות שלו (CH) משמשים למטרות שונות, כגון סימול שם המדינה וסיומת האינטרנט שלה. בולים ומטבעות של שווייץ נושאים את השם Helvetia.

תעשייה

תעשייה, במובנה הרחב, היא קבוצה של עסקים אשר חולקים שיטה משותפת ליצירת רווחים. המונח גם משמש בהתייחסות לתחום כלכלי התפוקתי, המתמקד בייצור אשר כרוך בסכומים גדולים של הון השקעה זמין לפני שניתן להכניס רווחים, תחום זה נקרא גם תעשייה כבדה. בעל הון העוסק בתעשייה נקרא תעשיין.

התעשייה במובנה השני הפכה להיות המגזר העיקרי של ייצור באירופה וצפון אמריקה בזמן המהפכה התעשייתית. מצב זה שיבש את המסחר והפיאודליזם באמצעות התפתחויות טכנולוגיות רצופות ומהירות, כגון פיתוח הקטר, מכונת התפירה המכנית והתקדמויות ייצור בתחום הפלדה והפחם. מדינות תעשייתיות עברו למדיניות כלכלה קפיטליסטית. מסילות ברזל וספינות קיטור החלו להשתלב במהירות רבה בשווקים מרוחקים, ובכך איפשרו לחברות פרטיות להתקדם לעושר ולהיקפי פעילות עצומים במושגי אותו זמן.

בכלכלה ובתכנון ערים, "שימוש תעשייתי" הוא סוג של שימוש מרוכז בקרקע עליה ממוקמים עסקים כלכליים העוסקים בייצור ותפוקה.

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדא • רבה • רב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.