ראש פינה

ראש פינה (רֹאשׁ פִּנָה) היא מושבה ומועצה מקומית במורדות הגליל העליון למרגלות הר כנען והעיר צפת, ובסמיכות לחצור הגלילית, נוסדה ב-12 בדצמבר 1882 (ב' בטבת ה'תרמ"ג)[3], כהמשך לניסיון התיישבות קודם שהחל ב־1878. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.

ראש פינה היא מבין המושבות היהודיות הראשונות, שהוקמו בסוף המאה ה־19 (תקופת העלייה הראשונה), וההתיישבות בהן נמשכת ברציפות עד ימינו.

ראש פינה
Rosh Pina COA
Roshpina
ביתו של פרופ' גדעון מר, הלוחם במלריה באתר השחזור בראש פינה
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה מוטי חטיאל
גובה ממוצע[1] ‎308 מטר
תאריך ייסוד 1882
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 3,120 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 243
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.9% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 185 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 210
תחום שיפוט[2] 16,780 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 85
(למפת הגליל העליון רגילה)
Upper galil
 
ראש פינה
ראש פינה
32°58′09″N 35°32′33″E / 32.9690849913596°N 35.5424574292941°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
7 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4731
    - דירוג מדד ג'יני 19
פרופיל ראש פינה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.rosh-pinna.muni.il
RoshPina22
ראש פינה בגלויה ישנה
בית הכנסת בראש פינה
בית הכנסת הישן בראש פינה (נוסד 1887)
Jaauneh - Rosh Pina - PEF map 1880
ג'עוני במפה של הקרן הבריטית לחקר א"י 1880
Rosh Pina's 80th anniversary stamp
בול משנת 1962 שהונפק לרגל 80 שנה למושבה, בעיצובם של האחים שמיר

גאוגרפיה

ראש פינה שוכנת בגליל העליון למרגלות הר כנען וממזרח לצפת, על הדרך העתיקה שקישרה בין צפת לטבריה בתוואי נחל ראש פינה. היישוב שוכן בצומת דרכים מרכזי, וממנו מתפצלות דרכים צפונה לעבר עמק החולה, עמק עיון ולבנון, דרומה לטבריה ובקעת הירדן, ומזרחה לעבר רמת הגולן, קונייטרה ודמשק. היישוב שוכן באזור מישורי יחסית, וסביבו קרקע המתאימה לחקלאות. בסמוך ליישוב שלושה מעיינות בנחל ראש פינה.

היסטוריה

גֵיא אוֹנִי

ב-1875 רכש אליעזר רוקח מצפת, יחד עם אחדים מחבריו בני היישוב הישן, מחצית מאדמות הכפר הערבי ג'עוני, ששכן למרגלות צפת בסמוך לדרך צפת-טבריה, וב-1878 התיישבה במקום קבוצה של 17 משפחות יהודיות מצפת. המתיישבים קראו ליישוב החדש בשם גיא אוני, בדומה לצליל היישוב הערבי. המושבה הוקמה שבועות מספר לפני הקמת המושבה פתח תקווה בידי מתיישבים מירושלים ומכאן שהיא המושבה היהודית הראשונה שנוסדה בארץ ישראל בתקופה המודרנית.

מטרת המתיישבים הייתה שינוי אורח חייהם - מהתבססות על כספי החלוקה לפרנסה מעבודת אדמה. אולם בצורת, רעב, מחלות (כולל דבר שחיסל את העדר) והעדר ניסיון מקצועי-חקלאי אילצו את המתיישבים לנטוש את המקום, וזאת למרות העזרה לה זכו מתושבי ג'עוני הערבים ולמרות ניסיון לגייס כספי תרומות שיעזרו לעבור את תקופת ההקמה. מרבית המתיישבים ששרדו את המחלות שבו לצפת, שם זכו ליחס עוין מהתושבים בעקבות הסכסוך האידאולוגי המר שפרץ על עצם היציאה מצפת התורנית, הנסמכת על כספי החלוקה, והקמת יישוב חקלאי שאמור לחיות על תוצרתו. רק שלוש משפחות המשיכו להיאחז בגיא אוני עד להצטרפות קבוצת העולים הבאה למרות כל קשיי הקדחת והבצורת - פרידמן, קלר ושוורץ[4].

ראש פינה

בשנת 1882, לאחר קונגרס פוקשאן, הקונגרס הראשון של חובבי ציון, החליטה קבוצה של 30 משפחות חסידים מהעיר מוינשט ברומניה, לעלות לארץ ישראל ולעסוק בחקלאות. הם שלחו את נציגם, דוד שוב, אליו הצטרף האיכר דוד בוקששתר, לאתר מקום מתאים להתיישבות. בחודש תמוז תרמ"ב (1882) הגיעה לארץ ישראל קבוצת חלוץ של חמש משפחות ובתוכן ברוך ואביו יצחק גולדרינג, זאב בן שמעון בלום, אברהם בן שלום רוטברג וגרשון בן שבח גולדמן[5], שהצטרפו בצפת לדוד שוב.

ב-24 ביולי 1882 רכש דוד שוב, כנציג חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה, את הקרקעות שהיו חלק מאדמות גיא אוני ואדמות נוספות מהכפר ג'עוני. בחודש אוגוסט 1882, יצאה האוניה "טטיס" מנמל גאלאץ ועליה עשרות משפחות נוספות. במהלך ההפלגה פרץ סכסוך על רקע דתי בין הנוסעים - יהודי מוינשט היו קפדנים יותר במצוות הדת מיהודי גאלאץ - לכן נפרדו הקבוצות[6]. מרבית יוצאי מוינשט ירדו בחוף ביירות ובמסע רגלי בעזרת חמורים ופרדות הגיעו לצפת וממנה לגיא אוני. הם החליטו לשנות את שם המקום לראש פינה לפי הפסוק מתהילים, קי"ח, כ"ב: "אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה". שינוי השם רמז על הכוונה להניח את אבן הפינה ולבנות מחדש את ההתיישבות במושבה, וכן מסמן את ההתגברות על כישלון ההתיישבות הקודם. יתר העולים המשיכו עם האוניה לחיפה ובהמשך ייסדו את זכרון יעקב.

המתיישבים עלו לאתר בא' בטבת תרמ"ג (1883). השלטונות הטורקים אסרו על בנית מבנים חדשים במושבה, ולכן נאלצו המתיישבים להמשיך ולחיות בבתים שנרכשו מהכפר הערבי. המתיישבים שלא היו בעלי רקע חקלאי סבלו מקשיים שונים וממצוקה כספית. הבתים נבנו בחלקה העליון של המושבה, בצפיפות גדולה בסמיכות לכפר ג'עוני, במקום הקרוי כיום 'הרחוב העליון'.

אדמונד דה רוטשילד (1934 - 1845)-JNF014540.jpeg
אדמונד דה רוטשילד

ב־1883 נחלץ הברון רוטשילד לעזרת ראש פינה, שהפכה לאחת מהמושבות הראשונות אותן לקח תחת חסותו. בתמורה להעברת בעלות על כל האדמות ומבני המושבה לידי הברון, דאג הוא להמשך קיומה ובנייתה ותשלום החובות שצברו. הברון דאג לבניית בית מגורים מרווח לכל משפחה ולתפעול שירותים שונים במושבה, כדוגמת מורה, רופא, שו"ב ורב. השליטה במושבה הייתה בידי פקיד מטעם הברון. במהלך השנים הוקמו בראש פינה בית כנסת (1887), בית הספר העברי-לאומי הראשון בגליל (1899) שהוקם על ידי יצחק אפשטיין, מפעל ליצור חוטי משי, יקב, בית בד, בית המלון הראשון בגליל ועוד. בראשית המאה ה-20 הייתה ראש פינה המושבה הרביעית בגודלה בארץ ישראל. בשנת 1900, בעקבות כישלון משטר הפקידות וסכסוכים רבים שהתגלעו בין האיכרים לפקידי הברון, העביר הברון את המושבה לחסותה של חברת יק"א, שהייתה כפופה לברון הירש.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נסלל כביש חדש מהמושבה לצפת (כחלק מכביש טבריה-צפת, כיום כביש 8900), שהחליף את דרך העפר שעלתה בתוואי נחל ראש פינה ובשיפוע תלול יחסית. סמוך למושבה נסללה דרך נוספת לדמשק, ואבן זיכרון עות'מאנית הוצבה בסמוך לצומת הדרכים בכניסה לראש פינה. אזור המושבה נכבש על ידי הצבא הבריטי בשלהי ספטמבר 1918 במסגרת כיבוש צפון ארץ ישראל, סוריה ולבנון.

תקופת המנדט הבריטי

לאחר מלחמת העולם הראשונה, עברה רמת הגולן לשליטת המנדט הצרפתי על סוריה. קו הגבול נמתח לאורך נהר הירדן, ובראש פינה הסמוכה לקו הגבול החדש נבנתה תחנת משטרה אזורית ותחנת מכס (מבנה המשטרה משמש גם כיום את משטרת ישראל). המושבה שימשה כנקודת ההתיישבות המרכזית באזור, וכמרכז אזורי של המושבות והישובים השונים שנוסדו.

בשנת 1920 היוותה המושבה בסיס פעולה ליוסף טרומפלדור וחבריו, ובשנות השלושים פעל בה הפרופסור גדעון מר לחקר והדברת מחלת המלריה. בהמשך שימשה המושבה בסיס להברחת יהודים מסוריה במסגרת העפלה מארצות המזרח. בראש פינה גם שהתה פלוגת העבודה של בית"ר בה היה חבר עולה הגרדום הראשון שלמה בן יוסף.

ב-1924 עברה המושבה לחסות פיק"א.

לאחר קום המדינה

עם הקמת מדינת ישראל מסרו הבריטים לערבים את משטרת ראש פינה ומחנות צבא נוספים באזור[דרוש מקור]. ב-26 באפריל 1948 התארגן כוח מעורב של אנשי אצ"ל מראש פינה ואנשי הגנה ובפעולה משולבת השתלטו על בניין המשטרה וכן על מחנה "פילון" הסמוך. תושבי ג'עוני (שמנתה כ־1,300 תושבים, יותר ממספר תושבי ראש פינה), שחששו מנקמת יהודי ראש פינה וקיוו שהסורים יכבשו את האזור, עזבו ברובם את היישוב ונדדו צפונה[דרוש מקור]. אלו מתוכם שרצו להשאר שוכנעו אף הם לעזוב את היישוב ליישובים אחרים באזור[דרוש מקור], נחשבו כנפקדים ולא התאפשר להם לחזור לבתיהם. רוב תושבי ג'עוני מצאו עצמם במחנות פליטים בלבנון.

איכרי המושבה החלו לעבד את אדמות ג'עוני הנטושות והשתמשו בחלק מבתי הערבים. אל שאר הבתים נכנסו עולים חדשים וחיילים משוחררים. ראש פינה, שמנתה כ-350 נפש במאי 1948, קלטה כ-150 תושבים נוספים במהלך 1948-1949 ומספר דומה של עולים בתחילת שנות ה-50. ב-1970 היו בה כ-850 תושבים. בתי הכפר ג'עוני נהרסו בראשית שנות ה־60, למעט מבנה אחד המכונה 'הבית האמריקאי' הניצב גם כיום בחלקה העליון של המושבה.

במהלך שנות ה־50 הוקמה מעברה גדולה בסמוך למושבה, שהפכה במשך הזמן לחצור הגלילית. למרות הסמיכות הגאוגרפית, שני היישובים נפרדים לגמרי.

במהלך השנים החלק הישן של המושבה ננטש ונהרס בחלקו בעקבות מעבר התושבים לחלק החדש יותר. בין שנת 1964 לתחילת שנות השבעים התיישבו מספר צעירים במבנים אלו שבמעלה ההר, בהם היו הצלם אבי נוה, המוזיקאי אלי מגן, הצייר והסופר לוליק (אריה אקשטיין), גדעון ונילי לביא, יוסף ספרא וחבורת "בית הספר לעצמיותו של האדם" שישבו ב"מלון אלתר שוורץ" ובסביבתו, בתמיכה מסוימת של ועד המושבה. הקבוצה הייתה קומונה אנרכיסטית היפית שהתגוררו במבנים ללא אספקת חשמל ומים, והתפרקה כעבור מספר שנים. הקבוצה מונצחת בתערוכה המוצגת כיום בבית מר.

בשנות ה-80 הגיע גל נוסף של אנשי רוח למושבה ובהם איש מצפן לשעבר והמתרגם אריה בּוֹבֵּר, אלן רדנר חסידו של גורדייף ודרורה חבקין.

ב-1978 הוקמה ביוזמתו של יגאל אלון, נכדו של אלתר שורץ ממייסדי ראש פינה, העמותה לשחזור מושבת הראשונים, במטרה לשחזר את המושבה הישנה. מטרת העמותה - להסב את האתר למרכז חינוכי ותיירותי. בשנת 1983 הכריז שר הפנים יוסף בורג על הגרעין הישן של המושבה כאתר לאומי. התוכנית לשימור ושחזור אתר הראשונים הוכנה ע״י האדריכל קלמן כ״ץ בעבור הקרן הקיימת לישראל, החברה הממשלתית לתיירות והמועצה המקומית של ראש פינה. הוחלט לשקם את רחוב החלוצים ולשחזרו בקפידה כפי שהיה. מרבית אתר השימור הושאר בתבניתו המקורית והוא למעשה מעין מוזיאון פתוח הכולל את הרחוב העליון אשר נבנה על ידי החלוצים ומקיף את בתי הפקידות וגן הברון המפורסם. שופץ בית הרופא, נפתח מוזיאון לתולדות היישוב וההתיישבות בגליל העליון, נוסד ארכיון ראש פינה ומבנים ישנים הפכו לצימרים.

כיום מספר החקלאים במושבה מצומצם, והעוסקים בחקלאות שוכנים בעיקר בשכונת "הרחבה א" ו"הרחבה ב'", שהוקמו כאגודות שיתופיות. המושבה זוכה לתיירות חוץ ופנים הודות למספר רב של צימרים, חדרי אירוח ואתרי בילוי ופנאי. בכניסה למושבה שני מרכזים מסחריים המספקים שירותים למרחב היישובים הסובב אותה.

נתונים סטטיסטיים

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בראש פינה 3,120 תושבים (מקום 243 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לראש פינה דירוג של 7 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 75.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 9,397 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[7]

חינוך

בראש פינה יש בית ספר יסודי לכיתות א' עד ו' הקרוי בית החינוך וילקומיץ' ללימודי שדה וקהילה על שם המורה שמחה וילקומיץ, שהיה המורה בבית הספר הראשון של המושבה. בבית הספר לומדים כ-220 תלמידים והוא בית הספר העברי הראשון שנוסד בגליל. תלמידים בגילאי חטיבת הביניים ובית הספר התיכון של ראש פינה לומדים מחוץ ליישוב, בבתי ספר מאזור אצבע הגליל: אורט-חצור הגלילית, בית הספר עמק החולה בכפר בלום, בית הספר הדמוקרטי עינות ירדן בקיבוץ עמיר ובית הספר הר וגיא שבקיבוץ דפנה.

אזכורים בתרבות

הסופרת שולמית לפיד תארה את חיי החלוצים במושבה בספרה "גיא אוני". השיר יוצא לאור אשר נכתב והולחן על ידי אהוד בנאי נכתב על המושבה.

ראשי מועצה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א':
  • ייסוד המושבה ראש פינה, זכרונות דוד שוב, 1882 -1883 - פרק מ"ד
  • מחיי המתיישבים בראש פינה, זכרונות יעקב בנדל, 1883 - 1890 - פרק מ"ה
  • משה דוד שוב, זכרונות לבית דוד שבעים שנות עבודה על שדה התחיה והיישוב, תרצ"ז.
  • ראש פינה בת מאה (תרמ"ב- תשמ"ב) עורך דוד יניב, הוצאת המועצה המקומית ראש פינה תשמ"ג-1983.
  • הברון והמושבות: ההתיישבות היהודית בא"י בראשיתה, רן אהרנסון, 1990
  • רן אהרנסון, 'ראש פינה', בתוך: לכו ונלכה - סיורים במושבות הראשונות, 2004, עמ' 342-321
  • שולמית לפיד, גֵיא אוֹני - רומן, הוצאת כתר 1982. סיפור העלייה הראשונה על רקע היסטורי אותנטי.
  • שולמית לפיד, חוות העלמות, הוצאת כתר
  • אהרון אבן חן, מסע לשנת תרל"ח, בתוך: חתונה בצידון, הוצאת מסדה, 1972

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ יום ייסודה של ראש פינה נקבע על פי… הגשמים הראשונים שהחלו לרדת בחג החנוכה תרמ"ג. באותה שנה לא ירדו גשמים עד לסוף חודש כסלו, וכבר היה חשש כבד מבצורת (ורעב). בזכות הגשם שהחל לרדת בחנוכה יכלו המתיישבים, שהגיעו למקום כמה חודשים קודם לכן, לחרוש לראשונה את האדמה – לקראת הזריעה. יום זה, שהיה אז נר שביעי של חנוכה (12 בדצמבר 1882), היה יום החריש הראשון במושבה המתחדשת והוא נקבע כ"יום הולדתה" של המושבה. (מתוך אתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית)
  4. ^ אתר השחזור מושבת הראשונים ראש פינה
  5. ^ (המגיד 1882, גיליון 38, חיבת ציון ברומניה, פרק י"ח-ד"ר ישראל קלויזנר)
  6. ^ ראשונים לחובבי ציון / יעקב גלר
  7. ^ פרופיל ראש פינה באתר הלמ"ס
  8. ^ תוצאות הבחירות בשבי ציון ובראש־פינה, קול העם, יום שישי, נובמבר 25, 1949; עמוד 8
  9. ^ לאן נעלמה היהדות מראש פינה? סיור במושבה הציורית, שעל מקימיה נמנו חרדים, אברהם ישראל פרידמן / יום ליום, 2017
  10. ^ מתי יצלצלו הפעמונים לראש־פינה? ישעיהו עשני, דבר, יום רביעי, פברואר 26, 1958
  11. ^ מעגל הקסמים של ראש פינה, מכתבים למערכת, מעריב, יום ראשון, אוקטובר 25, 1964; עמוד 7
  12. ^ משה זרחיה - יריד המועצה בראש־פינה, מנחם רהט, מעריב, יום שני, אוגוסט 30, 1965; עמוד 23
  13. ^ ה.הרשקוביץ נבחר לראשות מועצת ראש־פינה, דבר, יום חמישי, דצמבר 02, 1965; עמוד 4
  14. ^ 14.0 14.1 ראש־פינה - ראשות המועצה ליהורם מאירי, מעריב, יום שלישי, ינואר 01, 1974; עמוד 8
אבן פינה

אבן פינה היא לבנה סמלית, אשר הנחתה מסמלת את תחילת בנייתו של מבנה. במקרים רבים האבן מודגשת וממוקמת בפינת המבנה, במקום בולט, ולעיתים היא כוללת תבליטים שעליהם סיפור הקמת המבנה ויום תחילת הבנייה.

בבנייתם של מבנים בעלי חשיבות, כגון מבני ציבור ובעיקר מבני דת שונים, נערך טקס הנחת אבן פינה. בטקס זה מתכבד לרוב אדם חשוב בקהילה או יוזם הבנייה להניח את האבן ולהתחיל בה את בניית המבנה השלם. בעידן המודרני, טקס הנחת אבן הפינה עשוי להיות גם יציקת הבטון הראשונה ולאו דווקא הנחת לבנה האופיינית לבנייה מלבנים. המושג "אבן פינה" משמש לעיתים רבות כביטוי לייסודם של דברים, כגון ארגונים, חברות, מיזמים ואף תאוריות מדעיות או אמנותיות חדשות וחלוציות, אשר אינם מבנים פיזיים.

מקור מנהג הנחת אבן הפינה הוא עתיק, אם כי לא ידוע בדיוק מתי החל. האזכור המוקדם ביותר של הנחת אבן פינה מוזכר בספר תהילים:

מפסוק זה נלקח שמה של המושבה ראש פינה. אבן פינה מוזכרת גם בברית החדשה, במשל בעל הכרם, שם מתוארת הנחת האבן כמעשה אירוני.

הנחת הלבנה הסמלית בפינת המבנה נובעת משיקולי בנייה, משום שנוח להתחיל בפינה וממנה להמשיך את הבנייה מאשר להתחיל את הבנייה באמצע, ובאופן זה מתקבלת בנייה מדויקת יותר וללא סטיות.

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד (Edmond James de Rothschild;‏ 19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר 1934, ט"ז באב ה'תר"ה – כ"ד בחשוון התרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב נקרא על שם בנו, בעוד מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

דוד שוב

משה דוד שו"ב (משה דוד ינקוביץ שו"ב) (כ"ב בתמוז תרי"ד – כ' באדר ב' תרצ"ח; 18 ביולי 1854 – 23 במרץ 1938) היה שליחה של חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה ממוינשט, רכש אדמות ראש פינה בשם האגודה, והיה מראשי מייסדי המושבות ראש פינה יסוד המעלה ומשמר הירדן.

הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה

הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה (על ידי עבודת אדמה) היה הגוף הביצועי שנבחר בקונגרס פוקשאן, ב-11 בינואר 1882, לשם ארגון העלייה לארץ ישראל.

הנהלת הוועד הורכבה מיהודים תושבי גאלאץ:

נשיא הוועד Isac Loebel

סגן נשיא הוועד Iosef Abeles

מזכיר כללי שמואל פינלס

יועצים Leibuş Goldenberg ו-M. Sheinבוועד השתתפו גם 3 נציגים של יהודי יאשי, הברון יעקב נוישוץ, ד"ר קרפל ליפה ו-Moise Mattes ואחד מבוקרשט, Meier Weinberg.הוועד החליט לפעול לפי הקווים המנחים הבאים:

מציאת פתרון למצוקת יהודי רומניה.

הפתרון יתבסס על הגירה המונית.

ארץ היעד של המהגרים תהיה ארץ ישראל.

ההגירה וההתיישבות יתבצעו על בסיס כלכלי.משפחות יהודיות מהיישובים הרומניים גאלאץ, טקוץ', פיאטרה נאמץ, בקאו, מוינשט ועוד, התארגנו במסגרת הוועד כדי לעלות לארץ ישראל. האגודה של מוינשט הייתה הראשונה שעברה לביצוע מעשי של התוכניות, מנתה כ-30 בתי אב, בחודש תמוז תרמ"ב (1882) הגיעה לארץ קבוצת חלוץ של 5 משפחות יהודיות ובתוכן ברוך ואביו יצחק גולדרינג, זאב בן שמעון בלום, אברהם בן שלום רוטברג וגרשון בן שבח גולדמן (המגיד 1882, גיליון 38, חיבת ציון ברומניה, פרק י"ח-ד"ר ישראל קלויזנר) שהצטרפו בצפת לדוד שוב. ביום 24 ביולי 1882 רכש דוד שוב, כנציג יהדות רומניה, את הקרקעות ששימשו לאחר מכן להקמת היישוב ראש פינה.

הוועד ארגן את הפלגת האוניה "טטיס" מגאלאץ ביום 25 באוגוסט 1882. על סיפון האוניה יצאו מרומניה חמישים משפחות שכללו 228 יהודים. היהודים האלה הקימו את ראש פינה ואת זכרון יעקב. בהמשך ארגן הוועד עוד שלוש הפלגות בהן יצאו אל ארץ ישראל עוד 120 משפחות שכללו 600 יהודים.

יחס השלטונות העות'מאניים היה חיובי בהתחלה, אך בהמשך שינו את טעמם ואסרו את המשך העלייה. באביב 1883 נקלע הוועד לקשיים כספיים ובספטמבר הפסיק לפעול.

העלייה הראשונה

העלייה הראשונה היא גל העלייה משנת תרמ"ב (1881), עד שנת תרס"ד (1904). בראשית התקופה מנתה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל כ-26,000 נפש. במשך התקופה באו אליה עולים רבים ממגוון מדינות ביבשות אירופה, אפריקה ואסיה. בסיומה, נאמדה האוכלוסייה היהודית בארץ כ-55,000 נפש.

תקופת העלייה הראשונה נקראה כך בשל ממדיה הגדולים, ובזכות הצלחתם של העולים לממש לראשונה התיישבות עצמאית עירונית וחקלאית נרחבת בארץ ישראל.

לאחר הצהרת בלפור בשלהי מלחמת העולם הראשונה החלו פובליציסטים בארץ ישראל לכנות את העליה הגדולה שצפו שעומדת להגיע בשם העלייה השלישית. בכך הם כיוונו לעליית ששבצר ו-או זרובבל בתור העלייה הראשונה הגדולה, ועליית עזרא כמה עשרות שנים אחר כך בתור העלייה השניה. לימים, משלא הגיעה העלייה הגדולה המתוכננת, נשתרש השם העלייה השלישית עבור העלייה שאחר המלחמה ואילו לשני הגלים הגדולים שקדמו לה ניתן השם עלייה ראשונה ושניה.

התחנה המרכזית של עכו

התחנה המרכזית של עכו היא תחנה מרכזית ומסוף האוטובוסים המרכזי של העיר עכו. שוכנת במרכז העיר, סמוך לתחנת הרכבת עכו בדרך הארבעה.

התחנה משמשת בעיקר כמסוף אוטובוסים, ומרבית החנויות ודוכני האוכל ממוקמים ממול לתחנה, בתחנה מספר תחנות, שמהם יוצאים קווי אוטובוס לחיפה, נהריה, כרמיאל, קריית שמונה ויישובי האזור.

התחנה נקנתה על ידי נצבא ב-2003.

ח' באב

ח' באב הוא היום השמיני בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמיני בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. ח' באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בח' אב היא,

פרשת דברים, אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת או יום ראשון (שנים מקביעויות זחא, בשז, גכז, הכז, החא, השא) ופרשת ואתחנן אם פסח חל בשנת הבר מצווה ביום שלישי או ביום חמישי.

חטיבת עודד

חטיבת עודד או חטיבה 9 היא חטיבת חי"ר במילואים הכפופה לאוגדת הבשן, אוגדה מרחבית בפיקוד הצפון. בעברה הייתה אחת משלוש החטיבות שהוקמו בצפון הארץ בתש"ח, בזמן מלחמת העצמאות. עם הקמת צה"ל הפכה לחטיבה 9.

סמל החטיבה כולל "איילה שלוחה" - סמלו של שבט נפתלי. כיום חטיבת עודד היא חטיבת חי"ר מילואים ובסיס הקבע שלה נמצא במחנה פילון ליד ראש פינה.

כ"ב בתמוז

כ"ב בתמוז הוא היום העשרים ושניים בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושניים בחודש הרביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ב בתמוז לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

כ' באדר

כ' באדר הוא היום העשרים בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

כביש 90

כביש 90 (לכינויים של המקטעים השונים של הכביש ראו למטה) הוא הכביש הארוך ביותר בישראל, אורכו 478.7 קילומטר והוא נמשך ממעבר טאבה בדרום ועד מעבר מטולה (שער פאטמה) בצפון. תוואי הכביש עובר תחילה לאורך חופיו של מפרץ אילת ולאחר מכן לכל אורכה של הערבה. לאחר מכן הוא ממשיך צפונה לאורך חופי ים המלח ולכל אורכם של בקעת הירדן ועמק הירדן. הוא עוקף את הכנרת ממערב, דרך טבריה וממשיך דרך אצבע הגליל ועמק החולה לאורך המורדות המזרחיים של הגליל.

118.5 קילומטר מסך אורכו של הכביש עוברים בשטחי יהודה ושומרון (צפון ים המלח ובקעת הירדן). ביציאה מקטעי הכביש שבבקעת הירדן מוצבים מחסומים של צה"ל, המונעים תנועת כלי רכב לא מורשים בכביש אל מעבר לקו הירוק.

על-פי תוכנית משרד התחבורה לעדכון המספור של רבים מכבישי ישראל שעליה פורסם בסוף שנת 2018 - כביש 90 צפוי לעבור שינוי במספור ולהיקרא כביש 8, כדרך אורך ארצית ראשית. על פי התוכנית, שינוי מספרי הכבישים בשלטי הדרכים השונים צפוי להתרחש בתוך שנתיים (עד סוף שנת 2020).

מושבה

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".בין השנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ60 מושבות, וארבע נוספות הוקמו בחורן.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

נחל דישון

נַחַל דִּישוֹן (בעבר ואדי חינדאג') הוא הגדול שבנחלי הגליל העליון המזרחי. ראשיתו במורדות המזרחיים של הר מירון, אורכו כ־26 ק"מ, ובסיומו הוא נשפך לנהר הירדן (בעבר לאגם החולה), מצפון לגשר הפקק.

שטח הניקוז של הנחל משתרע על 96 קמ"ר, והוא כולל את השטח התחום בין המורדות המזרחיים של הרי מירון - סאסא - דובב במערב, אזור גוש חלב - דלתון - עמוקה מדרום, ויראון - אביבים - דישון מצפון. שטח הניקוז של הנחל תחום מדרום על ידי נחל מחניים ונחל ראש פינה, ומצפון על ידי נחל גרשום.

בנחל ובסביבותיו נובעים מספר מעיינות, העיקריים שבהם הם עין דישון ועין אביב.

בתקופות קדומות ניצלו תושבי האזור את מימי הנחל לשם הפעלת טחנת קמח. עד 1948 היה הנחל נחל איתן אך כיום הוא נחל אכזב, ומימי מעיינותיו נשאבים לטובת מפעל 'עין אביב' של חברת מקורות, לטובת צורכי האוכלוסייה והחקלאות באזור. בנחל תופעות גיאולגיות שונות ובאביב ובחורף זרימת המים בו מרשימה. בעקבות פיגוע אוטובוס ילדי אביבים נסלל כביש עוקף לכביש הצפון בין דובב לאביבים, המתבסס בחלקו על תוואי נחל דישון ונחל יראון, יובל של נחל דישון.

חלקים מהנחל הם שמורת טבע (שמורת נחל דישון ושמורת יער ברעם), וחלקים אחרים משמשים למרעה. חלק משטח הניקוז של הנחל (נחל קציון ונחל מרות) הוא שטח אש, שגבולותיו מגיעים עד לאפיק הנחל בחלקו התחתון.

החל מ-15 במרץ 2013 החל שחרור מי ששת המעיינות המזינים את נחל דישון ובראשם עין אביב באמצעות קידוחי עומק, במטרה להפוך את הנחל לנחל איתן בשנית. במקביל מתבצע טיהור של מי קולחין ושימושם בחקלאות במקום הזרמתם לנחל. בנוסף נאסרה כניסת כלי רכב (כמו טרקטורונים) לחלקו התיכון של הנחל כדי למנוע את סימני הגלגלים שלהם (קוליסים) בשטח. המטרה היא גם למנוע פגיעה בבעלי החיים (בעיקר דו-חיים) השוכנים בנחל.אל הנחל נשפכים שלושה יובלים מרכזיים:

נחל אביב

נחל גוש חלב

נחל צבעוןהחל משנת 1998 מתקיימת בנחל מדי שנה "צעדת האביב" לזכר נופלי מושב דישון הסמוך לנחל.

נחל ראש פינה

נַחַל רֹאשׁ פִּנָה הוא נחל בגליל העליון המנקז את המורדות המזרחיים של הר כנען. תחילתו בהר כנען ממנו הוא יורד לתחומי המושבה ראש פינה ונשפך לירדן ההררי. לאורך הנחל נובעים שלושה מעיינות: עין גיא-אוני, עין פינה ועין כדן. חלקו העליון של הנחל הוא שמורת טבע מוכרזת. שטחה הוא 273 דונם והיא הוכרזה ב-31 ביולי 2007.

פלוגות הגיוס של בית"ר

פלוגות הגיוס של בית"ר היו מסגרות עבודה התנדבותיות של תנועת בית"ר בארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20.

שדה התעופה ראש פינה

שדה התעופה ראש פינה או שדה התעופה מחניים הוא שדה תעופה אזורי, הממוקם בין קיבוץ מחניים לבין ראש פינה, ממזרח לכביש 90. שדה התעופה נקרא על שמו של יצחק בן יעקב, מחלוצי התעופה העברית בארץ ישראל.

תחנת הרכבת כרמיאל

תחנת הרכבת כרמיאל היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל המשרתת את העיר כרמיאל וסביבתה, ואשר הוקמה על מסילת עכו - כרמיאל.

תחנת הרכבת כרמיאל היא תחנת הקצה בקו כרמיאל – באר שבע - מרכז ובקו כרמיאל – חיפה - חוף הכרמל. בעתיד מתוכננת הרחבת המסילה מכרמיאל עד ראש פינה וקרית שמונה, כולל תחנת מטען באזור התעשייה בכרמיאל ותחנה בצומת חנניה שתשרת את אזור מירון.התחנה ממוקמת ברחוב דרור, בסמוך לצומת כרמיאל, שדרות נשיאי ישראל ורח' החרושת. התחנה נפתחה ב-20 בספטמבר 2017.

לאום ודת[2]
יהודים: 96.6%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 3.4%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.2%
גילאי 5 - 9 7.7%
גילאי 10 - 14 7.7%
גילאי 15 - 19 7.4%
גילאי 20 - 29 14.1%
גילאי 30 - 44 17.2%
גילאי 45 - 59 17.2%
גילאי 60 - 64 5.7%
גילאי 65 ומעלה 14.7%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
תלמידים 221
 –  יסודי 221
 –  על-יסודי 0
מספר כיתות 9
ממוצע תלמידים לכיתה 25.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמה • ראש פינה • ריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.