ראש מדינה

ראש מדינה הוא הנציג העליון של מדינה, מדינת לאום, פדרציה או חבר עמים, המגלם בתפקידו את ההמשכיות והלגיטימיות של המדינה, עומד בראש הממשל, ומנהל את ענייניה תוך הפעלת סמכויותיו השלטוניות, הפוליטיות, הטקסיות והאחרות, המפורטות על פי רוב בחוקת המדינה.

במשטר מלוכני (מונרכיה), המלך הוא ראש המדינה. במשטר רפובליקני ראש המדינה מכונה על פי רוב בתואר נשיא, אף שקיימים תארים אחרים (ראו להלן), וישנם מנהיגים שתוארם הרשמי הוא "ראש המדינה", פשוטו כמשמעו.

Reuven Rivlin as the president of Israel
ראובן ריבלין, נשיא מדינת ישראל. על פי החוק הישראלי, הנשיא הוא ראש המדינה; בפועל לנשיא תפקיד סמלי בעיקר.

מערכות שלטוניות

אף שקיימות מערכות שלטוניות שונות ברחבי העולם, ככלל ניתן להצביע על ארבעה טיפוסים עיקריים:

מערכות נשיאותיות

Bushtaxcuts
נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש הבן חותם על תיקון חקיקתי במהלך טקס ציבורי. כראש מדינה במערכת נשיאותית, חתימתו של הנשיא נדרשת על כל החוקים. עם זאת, ניתן לעקוף את סמכות הווטו שלו על ידי רוב של שני שלישים בקונגרס

ישנן חוקות (או חוקי־יסוד) לפיהן ראש המדינה משמש בפועל ראש הרשות המבצעת, הפועל בנפרד ובאופן עצמאי מהרשות המחוקקת. מערכת זו ידועה, לעיתים, כ"מערכת נשיאותית", שכן הממשלה על גופיה השונים כפופה למרותו של ראש־מדינה פעיל, הממנה את חבריה ללא התערבות הרשות המחוקקת. ישנן מערכות נשיאותיות המחייבות אישור חקיקתי לפני מינויי שרים, או מקנות לרשות המחוקקת את הסמכות להדיח את הנשיא.

במערכות נשיאותיות אחדות קיים גם ראש ממשלה, אלא שבדומה ליתר חברי הממשלה גם הוא כפוף לנשיא, ולא לרשות המחוקקת. ברוב המקרים האלה משרת ראש הממשלה היא בעלת חשיבות פוליטית שולית; לעיתים היא אף מופקדת בידיו של פקיד ולא בידי פוליטיקאי. לראש ממשלה במערכת נשיאותית אין את הסמכויות הנתונות בידי ראש ממשלה במערכת פרלמנטרית; הנשיא הוא שמתווה את המדיניות הלאומית, כאשר לראש ממשלתו סמכויות מנהלתיות בדרך כלל.

מערכות נשיאותיות מאפיינות את חוקותיהן של חלק ניכר ממדינות אמריקה. הגם שרוב הנשיאים במערכות אלה נבחרים באופן דמוקרטי (בחירות ישירות או בלתי־ישירות), אפשר שיתפסו את השלטון גם באמצעים אחרים (הפיכה צבאית, למשל) ויקיימו מערכת נשיאותית בדמות משטר צבאי. כמה ממאפייניה של המערכת הנשיאותית (כלומר, אישיות פוליטית חזקה החולשת על הרשות המבצעת, ולא המחוקקת) קיימים גם במונרכיות אבסולוטיות, כמו בערב הסעודית, ובסין, שמשטרה רשמית פרלמנטרי.

מערכות נשיאותיות למחצה

מערכות נשיאותיות־למחצה משלבות מאפיינים נשיאותיים ופרלמנטריים, כשעיקרון היסוד הוא שהרשות המבצעת כפופה הן לנשיא והן לרשות המחוקקת. חוקתה של הרפובליקה הצרפתית החמישית קובעת כי בסמכותו של נשיא צרפת למנות ראש ממשלה, ואולם המינוי חייב בהסכמת הפרלמנט הצרפתי. כאשר הנשיא הצרפתי נמנה עם צד מסוים בקשת הפוליטית, ואילו בפרלמנט שולטת האופוזיציה, הנשיא נאלץ למנות את נציג האופוזיציה לראש ממשלה (תהליך המכונה קוהביטציה). כך מינה הנשיא הסוציאליסט פרנסואה מיטראן את איש הימין ז'אק שיראק לראש ממשלה בפרק זמן מסוים בשנות ה־80. במצב של קוהביטציה במערכת הצרפתית, הנשיא אחראי בדרך כלל על ענייני מדיניות החוץ שעה שראש הממשלה מופקד על ענייני הפנים.

לאורך ההיסטוריה המודרנית אימצו מדינות דפוסים שונים של מערכת נשיאותית־למחצה. רפובליקת ויימאר, לדוגמה, קבעה בחוקתה נשיא בעל סמכויות תאורטיות לשעת חירום, בנוסף לקבינט שאת חבריו בחר מקרב הפרלמנט הגרמני, הרייכסטאג. הקבינט אמור היה להיות כפוף במידה שווה לרייכסטאג, ואילו משרת הנשיא נועדה להיות סמלית במהות, בעוד הפוליטיקה הוויימארית סובבת סביב הרייכסטאג. בעקבות חוסר יציבות כרוני חל שינוי במבנה הפוליטי של המדינה, וניצול סמכויות החירום של הנשיא נגד גורמים עוינים נעשה תדיר יותר ויותר. עד 1932 נתערער מאזן הכוחות באופן כה חמור עד כי הנשיא פאול פון הינדנבורג יכול היה לפטר את הקאנצלר (ראש הממשלה) גם אם זכה לתמיכת הרייכסטאג, ולבחור תחתיו קאנצלר מטעמו. פון הינדנבורג השתמש בסמכותו זו כדי למנות את אדולף היטלר לנשיא הרייך מבלי להיוועץ עם הרייכסטאג.

מערכות פרלמנטריות

במערכות פרלמנטריות ראש המדינה ממלא בדרך כלל תפקיד טקסי וסמלי, כאשר סמכותו הביצועית היא בדרך כלל תאורטית או סמלית בלבד (כך למשל מכונה ממשלתה של מלכת אנגליה "ממשלת הוד מעלתה", כדי לציין שלהלכה, הממשלה שייכת למלכה ולא לפרלמנט). במציאות, תהליך ההתפתחות החוקתית שחל באזורים רבים בעולם (ובעיקר במערב אירופה) הביא לכך שעל פי רוב, הסמכות הביצועית במערכת פרלמנטרית היא בידי ממשלה שבראשה עומד ראש ממשלה, הכפופה לפרלמנט. כפיפות זו באה לידי ביטוי בכך שראש הממשלה ומרבית, אם לא כל חברי הממשלה, הם חברי הפרלמנט ומהווים בו רוב. בנוסף, בסמכותו של הפרלמנט להטיל וטו על החלטות הממשלה ואף להפיל את הממשלה.

מעמדו של ראש המדינה במערכת הפרלמנטרית מועד לשינויים ולגרסאות שונות. ככל שהחוקה מוקדמת יותר, כך סביר שראש המדינה יהנה מסמכויות רבות יותר ביחס לממשלה; מערכות פרלמנטריות מוקדמות העניקו לראשי המדינה סמכויות המקבילות לאלו של נשיאים במערכות נשיאותיות־למחצה ואף נשיאותיות לחלוטין, לעיתים תוך עקיפת סמכויות הפרלמנט. כך למשל חוקתה של ממלכת איטליה משנת 1848 אפשרה למלך ויקטור עמנואל השלישי להעלות את בניטו מוסוליני לשלטון בנסיבות מעוררות מחלוקת. דוגמה נוספת היא זו של לאופולד השלישי מלך בלגיה, אשר החליט - בניגוד לרצון ממשלתו - להיכנע בשם מדינתו לצבא הגרמני שפלש לבלגיה ב־1940. בתום המלחמה פרץ ויכוח סוער בבלגיה אודות מעשהו של המלך, שבסיומו נאלץ המלך לוותר כליל על הכתר.

ראשי מדינות נטולי סמכות מבצעת

את הטיפוס האחרון (והמודרני ביותר) של ראשי מדינה ניתן לכנות "ראש מדינה נטול סמכות מבצעת". אישים אלה אינם נמנים אפילו להלכה על הרשות המבצעת של המדינה. אין להם כל תפקיד בממשלה, ולכן אין מתייחסים לממשלות מדינותיהם ככפופות למרותם, בניגוד למודל הפרלמנטרי המסורתי. גם כאן, כמובן, קיימים חריגים וגרסאות שונות המעניקים מידה מסוימת של סמכות שאיננה טקסית בלבד. מלך שוודיה, לדוגמה, איננו מחזיק בסמכויות המדיניות בהן החזיקו קודמיו עד כינונה של החוקה השוודית המודרנית בשנות השבעים; ואולם הוא עדיין מקבל דיווח חודשי על פעולות הממשלה. דוגמאות נוספות לראשי מדינות מעין אלה הן נשיא מדינת ישראל, נשיא הרפובליקה הפדרלית של גרמניה וקיסר יפן. נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן חש מאוד שלא בנוח עם חוסר הסמכויות של תפקידו, שאותו תיאר במילים "ממחטה היא הדבר היחידי שהממשלה מרשה לי לדחוף בו את אפי".

תפקידי ראש המדינה

ראשי מדינות ממלאים כמה מהתפקידים הבאים, ולעיתים אף את כולם (בכפוף לטיפוס החוקתי אליו הם משתייכים).

קודקוד המדרג הדיפלומטי

  • ראש המדינה מאמין (מסמיך) את שגרירי מדינתו באמצעות חיבור כתבי האמנה שאותם מוסרים השגרירים לראש המדינה המארחת. לפי הפרוטוקול הדיפלומטי, אדם איננו רשאי למלא כל תפקיד דיפלומטי בכיר במדינה זרה ללא האמנה רשמית מראש מדינתו.
  • ראש המדינה מקבל האמנתם של נציגים דיפלומטים זרים המשוגרים למדינתו.
  • ראש המדינה חותם על אמנות בינלאומיות בשם מדינתו, או שולח נציגים שיחתמו בשמו.
דוגמה: לפי ס' 59 (1) ל"חוק היסוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה" (חוקת גרמניה) -
"הנשיא הפדרלי ייצג את הפדרציה ביחסיה הבינלאומיים. הוא יחתום על הסכמים עם מדינות זרות בשם הפדרציה. הוא יאמין ויקבל נציגים [דיפלומטיים]."

ראש הזרוע המבצעת

ברובן הגדול של מדינות העולם, בין אם הן מקיימות משטר מלוכני או רפובליקני, הסמכות הביצועית נתונה, לפחות להלכה, בידי ראש המדינה. במערכות נשיאותיות ראש המדינה משמש בפועל כראש הרשות המבצעת. במערכות פרלמנטריות הסמכות הביצועית היא להלכה בידי ראש המדינה, אך למעשה בידי ראש הממשלה או הקבינט. דוגמאות למערכות פרלמנטריות מעין אלה, בהן ראש המדינה משמש בתאוריה ראש הזרוע המבצעת, כוללות את אוסטריה, אוסטרליה, איטליה, בריטניה וקנדה. יוצאות־דופן בולטות הן ישראל, שוודיה ואירלנד, שבהן הממשלה מוגדרת בפירוש כזרוע המבצעת בנפרד מראש המדינה.

דוגמה 1 (מערכת נשיאותית): לפי ס' 2.1 לחוקת ארצות הברית -
"הסמכות הביצועית מופקדת בידי נשיא ארצות הברית."
דוגמה 2 (מונרכיה חוקתית): לפי ס' 12 לחוקת דנמרק (1953):
"בהיותו כפוף להגבלות המופיעות בחוקה זו, יחזיק המלך בסמכות עליונה בכל ענייני הממלכה, ויפעיל סמכות זו באמצעות חברי הממשלה."
דוגמה 3 (מערכת נשיאותית־למחצה): לפי ס' 26 (2) לחוקת יוון (1975):
"הסמכות הביצועית תופעל על ידי נשיא הרפובליקה ועל ידי הממשלה."

עורך המינויים הראשי

  • ראש המדינה ממנה את כל פקידי המפתח במדינה, כולל חברי הממשלה, ראש הממשלה (אם קיים), שופטים בכירים ויתר בעלי המשרות הבכירות בשירות המדינה. ברוב המערכות הפרלמנטריות מינוי ראש הממשלה כפוף לאישור הפרלמנט, ואילו פקידים אחרים ממונים על ידי ראש הממשלה או לפי המלצתו. הפעם האחרונה שבה התערב ראש המדינה הבריטית במינוי ראש הממשלה הייתה ב־1963 כאשר המלכה אליזבת השנייה בחרה באלק דאגלס-יום כמחליפו של הרולד מקמילן. במערכות נשיאותיות כמו זו האמריקנית, המינויים נעשים על פי שיקול דעתו של הנשיא (אף שבארצות הברית הליך מינויים של חברי הממשלה ובכירים במערכת המשפט טעון אישור הסנאט).
  • ראש המדינה רשאי להעביר פקידים מתפקידם. במערכות פרלמנטריות הדבר נעשה רק בכפוף להמלצת ראש הממשלה. עם זאת, ראשי מדינות רבים מחזיקים בסמכות תאורטית לפטר כל פקיד במדינותיהם, אף שהדבר נדיר ביותר. במערכות נשיאותיות, בסמכות ראש־המדינה לפטר כל פקיד על פי שיקול דעתו.
דוגמה 1 (מערכת נשיאותית למחצה): לפי ס' 4.2 לחוקת הרפובליקה של קוריאה:
"ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא בכפוף להסכמת האספה הלאומית"
דוגמה 2 (מערכת פרלמנטרית): לפי ס' 13.1.1 לחוקת אירלנד:
"הנשיא ימנה את ראש הממשלה שבשמו נקב הפרלמנט".

חתימה ואישור הצעות חוק

רוב מדינות העולם דורשות כי ראש המדינה יחתום על כל הצעות החוק המאושרות בפרלמנט בטרם תיעשנה לחוקים רשמיים. במדינות אחדות, כמו בריטניה ואירלנד, ראש המדינה נחשב במידה מסוימת לציר רשמי בפרלמנט. במערכות נשיאותיות לנשיא יש על פי רוב זכות וטו ביחס להצעות חוק המועלות בפרלמנט. עם זאת, ברוב המערכות הפרלמנטריות אין בסמכותו של ראש המדינה להתנגד לחתימה על הצעות החוק; חתימתו היא סמלית במהותה, ונועדה לאשר כי הליך העברת החוק היה תקין.

דוגמה 1 (מערכת נשיאותית): לפי ס' 1.7 לחוקת ארצות הברית:
"כל הצעת חוק שהועברה בבית הנבחרים ובסנאט תוצג, בטרם תהא לחוק, בפני נשיא ארצות הברית."
דוגמה 2 (מערכת פרלמנטרית): לפי ס' 11.א.1 לחוק יסוד: נשיא המדינה:
"נשיא המדינה יחתום על כל חוק חוץ מחוקים הנוגעים לסמכויותיו."

ישנן מערכות פרלמנטריות בהן לראש המדינה סמכויות מסוימות ביחס להצעות חוק, שאותן ביכולתו להפעיל בהתאם לשיקול דעתו. סמכויות אלה עשויות לכלול:

  • הטלת וטו על הצעת חוק עד שבתי הפרלמנט ישקלוה מחדש ויאשרוה בשנית.
  • דחיית החתימה על הצעת החוק או השהייתה לפרק זמן בלתי מוגבל.
  • להעביר את הצעת החוק למערכת המשפטית על מנת לבחון את מעמדה החוקתי.
  • להעביר את הצעת החוק לעם באמצעות משאל עם.

מפקד הצבא העליון

  • במדינות רבות ראש המדינה הוא מפקדו העליון – נומינלית או מעשית – של צבא מדינתו, ומחזיק בדרגה הרמה ביותר בשרשרת הפיקוד הצבאית.
דוגמה: לפי ס' 2.2 לחוקת ארצות הברית:
נשיא יהא מפקדם העליון של צבא ארצות הברית וצייה, וכן של כל מיליציות המדינות השונות הנקראות לשירות ארצות הברית."
  • בדיקטטורות צבאיות, או בממשלות שקמו לאחר הפיכות צבאיות, תפקיד זה של ראש המדינה ברור מאליו, שכן עצם סמכותה של ממשלה מעין זו נגזר משליטתה בכוח צבאי.

זימון הפרלמנט ופיזורו

  • בסמכותם של ראשי מדינות רבים לכנס ולפזר את הרשות המחוקקת. ברוב המערכות הפרלמנטריות, הדבר נעשה בהמלצת ראש הממשלה או הממשלה. במערכות פרלמנטריות אחדות, כמו גם במערכות נשיאותיות מסוימות, ראש המדינה עשוי לעשות זאת ביוזמתו הוא. עם זאת, ישנן מדינות (כארצות הברית) שבהן מושב הפרלמנט קבוע, ואין אפשרות להקדים את תאריך הבחירות. גם במערכות אחרות המושב קבוע, אולם בסמכותו של ראש המדינה לפזר את הפרלמנט בנסיבות מסוימות. מדינות אחדות מסמיכות את ראש המדינה לסרב לפיזור הפרלמנט גם אם ראש הממשלה אינו זוכה עוד לאמונו, וכך נאלץ ראש הממשלה להתפטר.
דוגמה: לפי ס' 13.2.2 לחוקת אירלנד:
"הנשיא רשאי – על פי שיקול דעתו – לסרב לפיזור הפרלמנט לפי המלצת ראש ממשלה שאינו זוכה עוד לרוב בפרלמנט."

תפקיד סמלי

Elizabeth II greets NASA GSFC employees, May 8, 2007 edit
מלכת אנגליה מכהנת כראש מדינה עבור האומות הרבות ביותר

אחד מתפקידיו החשובים ביותר של ראש המדינה המודרני הוא להוות סמל לאומי של מדינתו. ברוב מדינות העולם דיוקנו הרשמי של ראש המדינה מופיע במשרדי ממשלה, בנמלי תעופה, ובבניינים ציבוריים דומים. הרעיון, ששורשיו עוד בימי הביניים, הוא ליידע את הציבור בדבר סמליות הקשר בין ראש המדינה לעמו. לעיתים מפריזים במנהג הזה, וראש המדינה מתחיל להאמין כי הוא לבדו מהווה סמל האומה. כך נוצר פולחן אישיות, שבו דיוקנו של ראש המדינה הופך לייצוג החזותי היחיד של המדינה, ונעשה חשוב יותר אף מהדגל, ההמנון הלאומי, החוקה, מייסדי המדינה וכדומה. ביחסים דיפלומטיים, ראשי מדינות הם בדרך כלל הראשונים לברך אורח רם־מעלה המבקר במדינה. הם אף עשויים לקיים תפקיד של "מארחים" בלתי־רשמיים במהלך ביקורו של האח"מ, בהזמינם אותו לארוחה מדינית בארמונם או באחוזתם, או בקיימם מחוות אחרות.

בחירת ראש המדינה

ישנן כמה דרכים בהן עשוי ראש מדינה להתמנות לתפקיד:

  • מלכים בדרך כלל עולים לכתר מתוקף ירושה. כיום, קיימים חריגים מעטים לכך, כגון האפיפיור.
  • במדינה המקיימת משטר רפובליקני, ראש המדינה נבחר בדרך כלל לתפקידו, בין אם ישירות, לאחר קיום בחירות עממיות, או בעקיפין, על ידי חברי הפרלמנט או על ידי גוף בוחרים מצומצם אחר.
  • ראש מדינה שהוא שליט אוטוקרטי עשוי לתפוס את השלטון בכוח. דיקטטורים משתמשים בדרך כלל בתארים דמוקרטיים, ואולם אחרים מכריזים על עצמם מלכים. כך עשו הקיסר נפוליאון השלישי וזוג מלך אלבניה, בעוד שאידי אמין הכריז על עצמו "נשיא לכל ימי חייו".

תארים

לצד התארים המקובלים לראשי מדינה (נשיא, מלכה), מנהיגים שונים מחזיקים בתארים אחרים: בכווית מכונה ראש המדינה אמיר; במונקו ובליכטנשטייןנסיך; בלוקסמבורגדוכס גדול; בעומאןסולטאן; בוותיקןאפיפיור; וביפןקיסר. בנוסף, קיימות מדינות שבהן תוארו ומהות תפקידו של ראש המדינה מעורפלים כגון עלי ח'אמנאי, "המנהיג העליון" של איראן או מועמר קדאפי שהיה השליט הדיקטטורי של לוב עד ההתקוממות בלוב (2011) על אף שלא נשא בכל תואר ממלכתי רשמי.

סטטיסטיקה לגבי ראשי מדינות

19 בספטמבר

19 בספטמבר הוא היום ה-262 בשנה (263 בשנה מעוברת), בשבוע ה-38 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 103 ימים.

2012

שנת 2012 היא השנה ה-12 במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2012 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אוקאז

אוקאז (רוסית: указ) הוא הוראה, הצהרה או פקודה המונפקת על ידי ראש מדינה (נשיא או מונרך) במדינות הסלאביות.

אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת

אליזבת אלכסנדרה מרי וינדזור (באנגלית: Elizabeth Alexandra Mary Windsor; נולדה ב-21 באפריל 1926), או המלכה אליזבת השנייה (Queen Elizabeth II), היא מלכת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד ו-15 מדינות נוספות. מכהנת גם כראש חבר העמים הבריטי, בו חברות גם מדינות שהיא אינה מולכת עליהן. החל מספטמבר 2015 הפכה למלכה אשר תקופת כהונתה היא הארוכה ביותר בהיסטוריה של המלוכה הבריטית.

החל מאוקטובר 2016, לאחר פטירת ראמה התשיעי מלך תאילנד, היא מנהיגת המדינה הוותיקה ביותר בעולם.

מלבד היותה ראש הממלכה המאוחדת וחבר העמים הבריטי, משמשת אליזבת כמפקדת העליונה של הצבא הבריטי ומושלת כנסיית אנגליה. במקומות מסוימים היא נושאת תארים שונים, בין היתר: דוכס נורמנדי, דוכסית לנקסטר, הצ'יף הראשי של פיג'י ולורד האי מאן. המלכה היא אחת משני אישים בלבד המכהנים כראש מדינה ביותר ממדינה אחת (השני הוא נשיא צרפת, המכהן כנסיך שותף של אנדורה).

בעת תחילת שלטונה, בשנת 1952, היו נתונות למלכותה שבע מדינות, ולאורך כהונתה היא מלכה ב-32 מדינות שונות. במהלך כהונתה קיבלו מדינות רבות שהיו נתונות לשלטון האימפריה הבריטית עצמאות, אך חלקן הוסיפו לראות בה את מלכתן באופן סמלי עד שמינו לעצמן ראש מדינה מקומי (בדרך-כלל נשיא). 15 מדינות מלבד בריטניה מוסיפות לראות בה את מלכתן גם כיום, והן קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, ג'מייקה, ברבדוס, גרנדה, בהאמה, פפואה ניו גינאה, איי שלמה, טובלו, סנט לוסיה, סנט וינסנט והגרנדינים, אנטיגואה וברבודה, בליז וסנט קיטס ונוויס. בכל מדינה ממדינות אלו מוכר שלטונה של המלכה באופן עצמאי והיא מיוצגת בהן על ידי מושל כללי, הממונה מטעמה בהמלצת הממשלה המקומית. כל המדינות שבהן מולכת אליזבת השנייה חברות בחבר העמים הבריטי ואוכלוסייתן מקיפה כ-130 מיליון תושבים. בחבר העמים הבריטי חברות גם מדינות שאינן נתונות למלכותה של אליזבת השנייה, אולם היא מכהנת כראש הארגון.

סמכויותיה רחבות היקף להלכה, אך בפועל אין היא רשאית לעשות בהן שימוש. כמעט כל פעולותיה, בפרט בתחום הפוליטי, נעשות לצרכים סמליים וטקסיים בלבד. לדוגמה, בעת הצגת ממשלה חדשה בבריטניה, היא נדרשת לקרוא את הנאום שכתב ראש הממשלה הנבחר כאילו כתבה אותו בעצמה. בינואר 2013 נחשף חריג למצב זה בממלכה המאוחדת: חוקים הנוגעים למלוכה הבריטית הובאו לאישורם של אליזבת השנייה או בנה צ'ארלס, וחלקם נפסלו על ידם.כהונתה החלה עם פטירת אביה, המלך ג'ורג' השישי, ב-6 בפברואר 1952. היא נישאה בשנת 1947 לנסיך פיליפ, הנושא מאז נישואיהם בתואר "הדוכס מאדינבורו" (ובהתאם, אליזבת היא גם דוכסית אדינבורו מנישואיה לפיליפ, בלי קשר לעובדת היותה מלכה), שכן במקרה שהמלכה מכהנת בתפקיד המונרך, בעלה אינו נקרא "מלך".

ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת

ג'ורג' השישי (באנגלית: Albert Frederick Arthur George - אלברט פרדריק ארתור ג'ורג'; 14 בדצמבר 1895 - 6 בפברואר 1952) היה מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד מ-11 בדצמבר 1936 ועד מותו. טקס הכתרתו נערך ב-12 במאי 1937. בנוסף להיותו מלך בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, הוא היה אחרון קיסרי הודו (עד עצמאות הודו ב-1947), והאחרון שנשא בתואר מלך אירלנד (עד פרישתה מחבר העמים הבריטי ב-1949).

עלה לשלטון בעקבות התפטרותו של אחיו הבכור, אדוארד השמיני, שוויתר על כיסא המלוכה כדי להינשא לאהובתו ווליס סימפסון.

הגברת הראשונה

הגברת הראשונה (באנגלית: The First Lady) הוא כינוי הניתן לאשת ראש מדינה, כמו נשיא או מושל מדינה.

בארצות הברית הגברת הראשונה אינה בהכרח אשת הנשיא, אלא, במקרה שהנשיא אינו נשוי, מקובל שאחת מקרובותיו ממלאת את הפונקציה של הגברת הראשונה (מארחת וכו'). כך למשל בתקופת נשיאותו של נשיא ארצות הברית של ג'יימס ביוקנן, שהיה רווק, הייתה הארייט ליין אחייניתו "גברת ראשונה".

הראשונה בנשות נשיאי ארצות הברית שזכתה לתואר "הגברת הראשונה" הייתה דולי מדיסון בשנת 1849 בנאום שנישא בהלוויתה על ידי הנשיא זכארי טיילור. ככל הנראה היה זה השימוש הראשון במונח זה.

התואר משמש, באופן לא רשמי, גם את נשות ראש ממשלת הממלכה המאוחדת ונשיא צרפת.

הלוויה ממלכתית

הלוויה ממלכתית היא טקס הלוויה ציבורי, הנועד לכבד ראש מדינה או דמות ציבורית חשובה אחרת. בניגוד להלוויה רגילה, הלוויה ממלכתית כוללת עיסוק רב בטקסים ומטרתם עירוב של הציבור הרחב, כולל אנשים שלא הכירו אישית את הנפטר, באבל.

ח'ליפה

ח'ליפה (ערבית: خليفة, להאזנה (מידע • עזרה)) הוא השם או התואר של המנהיג האסלאמי של ה"אֻמָה" (أمة) , או אומת האסלאם. פירושו בערבית "מחליף" או "יורש", כלומר המחליף או ממלא המקום של הנביא מוחמד. לעיתים קרובות הח'ליפה נקרא "אמיר אל-מואמינין" (أمير المؤمنين), "מנהיג המאמינים" או "שליט המאמינים". מאז התפרקות האימפריה העות'מאנית ב-1924, לא היה עוד אדם המכונה בשם זה. הח'ליפה הוא בעל הסמכות הרוחנית והחומרית על כל המוסלמים, אך הוא אינו נחשב כנביא, מכיוון שמוחמד נחשב כנביא האחרון באסלאם. בעברית מקובל גם התעתיק השגוי "ח'ליף".

ישנן הבנות מודרניות רבות לתפקידו של הח'ליפה. יש תנועות בפילוסופיה המודרנית של האסלאם שהדגישו את המימד ההגנתי של השלטון האסלאמי והמדיניות החברתית שלו, הנובעת מהבנה כי תפקידו של הח'ליפה להגן על המוסלמים. יש שרואים בכך שאין כיום ראש מדינה יחיד לכל המוסלמים הפרה של החוק האסלאמי, השריעה. אחרים טוענים כי לאחר ארבעת הח'ליפים הצדיקים הראשונים התפקיד לא היה קיים עוד, כלומר שאלה שטענו אחר כך לתואר ח'ליפה היו למעשה מלכים בלבד. תנועות אחרות טוענות כי יש צורך לחדש את המוסד של אדם יחיד המאחד בתוכו את הסמכויות הפוליטיות, הצבאיות והחוקיות הברורות, כיורשו של מוחמד ושליטם של כל המוסלמים.

חנינה

חנינה היא צעד שבו הגוף המוסמך (על-פי רוב ראש מדינה, דהיינו נשיא או מלך) מוחל לאדם שנאשם או הורשע בפלילים ומבטל בכך כל הליך משפטי רלוונטי, בין של חקירה, משפט או מאסר. בדרך כלל, החנינה מאפשרת לאסיר לצאת מהכלא, אך לעיתים היא כוללת רק הפחתה במידת העונש. לעיתים, החנינה כוללת לא רק ביטולו של עונש, אלא אף את ביטולה של העבירה ומחיקתה מהרישום הפלילי. על-פי רוב, סמכותו של ראש המדינה לתת חנינה היא מוחלטת, סופית, ולא נתונה לערעור. מסיבה זו, במדינות רבות מגבילים אותה על ידי כך שמחייבים כתנאי נוסף גם את הסכמתה של ועדה מיוחדת או של שר המשפטים (או שניהם). במדינות פדרטיביות, הנשיא נותן חנינה למי שעברו על חוקים פדרליים ואילו המושלים נותנים חנינה על כל פשע אחר. חנינה המונית נקראת אמניסטיה (Amnesty).

יחסי אנדורה–צרפת

יחסי אנדורה–צרפת הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין נסיכות אנדורה לבין הרפובליקה הצרפתית. המגעים הראשונים בין האימפריה הפרנקית לאנדורה היו במאה ה-11 לספירה. ב-1278 נחתם בין אנדורה לצרפת ה-pareage שנתן לרוזן פווה (בעבר ישות בדרום צרפת) להיות נסיך שותף באנדורה., עם הזמן, תואר רוזן פווה עבר לשליט צרפת, ואיתו תואר הנסיך השותף של אנדורה. לכן, שתי המדינות תמיד חולקות את אותו ראש מדינה; אותו אדם (כיום עמנואל מקרון) מחזיק במשרות: נשיא צרפת ונסיך שותף של אנדורה.

מעל רבע מהסחר הבינלאומי השנתי של אנדורה מתבצע עם צרפת בשנת 2000, אנדורה ייצאה לצרפת סחורה בשווי 11.9 מיליון דולר אמריקאי, לעומת שוויו של הייבוא האנדורי מצרפת 269.7 מיליון דולר.

יחסי ישראל–מיאנמר

מדינת ישראל מקיימת קשרים דיפלומטיים עם ממשלת מיאנמר, ויש לה שגרירות ביאנגון. שגרירות מיאנמר בישראל נמצאת בתל אביב והיא אחת משגרירויותיה הגדולות בעולם. הקשרים כוללים סחר בידע והכשרת פקידי ממשל ממיאנמר בישראל. על-פי פרסומי עיתונים שונים בעולם, הקשרים כוללים גם סחר בנשק. בורמה (שמה הקודם של מיאנמר) הייתה אחת המדינות הבודדות באסיה שכוננו יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל הצעירה, וביקורו של ראש ממשלתה או נו בישראל בשנת 1955 היה הביקור הרשמי הראשון של ראש מדינה זרה בישראל.

מונרכיה

מוֹנַרְכְיָה, ממלכה או מלוכה (ביוונית: μοναρχειν - "שלטון יחיד", μονος (מונוס) - יחיד, αρχειν (ארכיה) - לשלוט) היא שיטת ממשל שבה בראש המדינה עומד שליט יחיד המכהן, מרגע מינויו, לכל ימי חייו. לגיטימיות השלטון נובעת לרוב מכוח הורשה אך לעיתים גם מסיבות אחרות כגון מכוח המסורת והנוהג או מתוקף החוק. טענה זו ללגיטימיות היא המפרידה בין המונרכיה לדיקטטורה. ראש המדינה מכונה מונרך ולו מעמד טקסי מיוחד המלווה בתואר כבוד כגון: מלך, נסיך, קיסר, צאר, ברון, דוכס, רוזן, אמיר, סולטן, שאה, אפיפיור וכו'.

ביוון העתיקה, משמעותה של מונרכיה הייתה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי בידיו של אדם אחד, שליט כל יכול. כיום, משמעות זו מיוחסת לשלטון אוטוקרטי או דיקטטורי, והמונח "מונרכיה" קיבל משמעות שונה במקצת. המונח יכול להתייחס לשיטת הממשל הנהוגה במדינות שהעומד בראשן טוען ללגיטימיות שאינה מנדט העם, טענה הנעשית לרוב, או לפחות מגובה, על ידי הכרזתו של השליט על עצמו כעל מלך, קיסר, או כל אחד מתארי הכבוד הניתנים למונרכים. לחלופין, המונח יכול להתייחס גם לשיטת הממשל במדינות שבהן תפקיד השליט או ראש המדינה מועבר בירושה, דבר המגובה לרוב בטענות השלטון ללגיטימיות אך לא תמיד. עמידה באחד משני תנאים אלו "מזכה", לעיתים, מדינה במעמד של מונרכיה על אף שאינה עומדת בכל התנאים המוזכרים בתחילת הערך.

המונח "מונרכיה" יכול לשמש גם לתיאור מדינה הדוגלת בשיטת השלטון המונרכית. לעומת זאת, מדינות כאלו מזהות עצמן באופן צר יותר לפי התואר בשימוש על ידי המונרך, לדוגמה: ממלכה, אמירות, נסיכות, קיסרות, סולטנות או דוכסות. גם הדרך שבה מגדירה המדינה את שיטת הממשל שבה, יכולה להשתנות כתלות בתואר המונרך, ולהיקרא מלוכה למשל.

משמר כבוד

משמר כבוד הוא קבוצת אנשים, לרוב במסגרת צבאית, המבצעים תרגילי סדר, במטרה לחלוק כבוד לאדם או לציון מאורע.

משמרי כבוד נהוגים בהלוויה, לרוב הלוויה צבאית; בטקסי זיכרון כדוגמת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל; קבלת פנים לנשיא או ראש מדינה; ובטקסי אבל, כדוגמת משמר כבוד לנר זיכרון הנהוג בכלל בסיסי צה"ל במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

באירועי אבל, מקובל כי משמר הכבוד יורה מספר מטחי כבוד, לפי חשיבות האישיות המובאת לקבורה. מקובל כי כל חייל זוכה לפחות לשלושה מטחי כבוד.

בצבאות שונים, מקובל כי קיימת יחידה ייעודית לטקסים; יחידה זו מאומנת היטב בתרגילי הסדר, והיא עורכת משמר כבוד למרבית הנציגים הזרים. בעת עריכת משמר כבוד לאישיות רמת מעלה, מלווה הקצין המפקד על המשמר את האישיות לסקירת המסדר, ולאחר מכן מנוגנים המנוני המדינות.

בישראל, משמר כבוד לנשיא המדינה ונשיא או ראש מדינה זרה, הוא משמר הכבוד הגדול ביותר. משמר זה כולל צוערים מבית הספר לקצינים, פרחי טיס וצוערי קורס חובלים. משמר כזה קרוי "משמר כבוד תלת זרועי". משמרי כבוד פחותים כוללים חיילים מיחידות וחילות שונים, ונערכים לראשי הצבא של מדינות זרות ושרים זרים.

את משמרות הכבוד הרשמיים של מדינת ישראל ושל צה"ל מלווה תזמורת צה"ל ומשמר הכנסת הוא משמר הכבוד של מדינת ישראל בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות.

נשיא

נָשִׂיא הוא תוארו של ראש מדינה, במדינה מסוג רפובליקה, וכן זהו לעיתים תוארם של נשיאי ארגונים ומוסדות שונים, לדוגמה: "נשיא בית המשפט העליון". סמכויותיו של הנשיא במדינה מסוימת נקבעות בהתאם לצורת המשטר הנהוגה בה.

נשיא הרשות הפלסטינית

נשיא הרשות הפלסטינית המכונה בעברית גם יושב ראש הרשות הפלסטינית או ראש הרשות הפלסטינית (בערבית: رئيس السلطة الوطنية الفلسطينية או الرئيس الفلسطيني) הוא בעל התפקיד הבכיר ביותר במנגנון הרשות הפלסטינית. בנסיבות מסוימות הוא זוכה למעמד של ראש מדינה, אף כי הרשות הפלסטינית אינה נחשבת למדינה עצמאית. עד כה כיהנו בתפקיד שני אנשים: יאסר ערפאת מיום הקמת הרשות הפלסטינית ועד מותו, ומחמוד עבאס (אבו מאזן) מה-15 בינואר 2005. רווחי פתוח שימש נשיא זמני בפרק הזמן שבין מותו של ערפאת למינויו של עבאס.

הרשות הפלסטינית בנויה לפי שיטת המשטר הנשיאותי, כך שבידי נשיא הרשות מרוכזות סמכויות ביצועיות רבות, בפרט בתחום ניהול מנגנוני הביטחון וקשרי החוץ של הרשות. בלחץ ארצות הברית והאיחוד האירופי מונה ב-19 במרץ 2003 ראש ממשלה לרשות הפלסטינית במטרה לצמצם את סמכויות הנשיא דאז יאסר ערפאת, ולהעביר חלק מהן למחמוד עבאס (כיום נשיא הרשות). חוקת הרשות הנוכחית קובעת כי נשיא הרשות ממנה לעצמו ראש ממשלה מתוך המועצה המחוקקת הפלסטינית כדי שיסייע לו בניהול הרשות.

נשיא מדינת ישראל

הנָשִׂיא במדינת ישראל הוא ראש המדינה. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, תפקידו של הנשיא ייצוגי וסמלי בעיקרו, והוא נותן ביטוי לאחדות העם. סמכויותיו ומעמדו של הנשיא מוגדרים בחוק יסוד: נשיא המדינה.

בעקבות שינוי בחוק ב-1998, הנשיא נבחר על ידי הכנסת לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים. לפני השינוי, תקופת הכהונה הייתה בת חמש שנים עם אפשרות להאריכה בחמש שנים נוספות.

נשיא צרפת

נשיא הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית: Président de la République française) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת של צרפת. מקום העבודה של הנשיא הוא ארמון האליזה בפריז.

ארבע מחמש הרפובליקות הצרפתיות מאז המהפכה הצרפתית העמידו בראשן נשיא, ובכך הפכו את הנשיאות הצרפתית לעתיקה ביותר הקיימת באירופה. עם זאת, בכל אחת מהרפובליקות ניתנו לנשיא סמכויות אחרות, תפקידים אחרים, וחובות אחרות. כך, למשל, בימי הרפובליקה השלישית היה תפקידו של הנשיא בצרפת (בדומה לזה של נשיא מדינת ישראל), תפקיד טקסי בעיקרו, של ראש מדינה בתואר בעל סמכויות מצומצמות, כאשר עיקר הכוח ניתן לראש ממשלת צרפת.

כיום, בימי הרפובליקה החמישית, שחוקתה נתפרה למידותיו של שארל דה גול בימי משבר אלג'יריה שהביא להתמוטטות הרפובליקה הרביעית, לנשיא סמכויות נרחבות, אם כי עדיין עליו לקבל את הסכמת הפרלמנט למינויו של ראש הממשלה, דבר המביא למצב בו אם הרוב בפרלמנט אינו ממפלגתו של הנשיא, הנשיא ייאלץ למנות את ראש המפלגה היריבה לראש ממשלתו. מסיבה זו נחשב כיום המשטר בצרפת למשטר שאינו נשיאותי טהור, אלא שיטה מעורבת, נשיאותית ופרלמנטרית. ועדיין, הנשיא הוא הדמות הפוליטית המרכזית בצרפת, וכפי שכתב שארל דה גול בתארו את תפיסתו בדבר תפקידו של הנשיא הצרפתי, על ראש המדינה לגלם את "רוח האומה" כלפי פנים, ואילו כלפי העולם כולו עליו לספק "une certaine idée de la France" (מושג כלשהו לגבי מהותה של צרפת).

נשיא הרפובליקה מחזיק גם בתואר הנסיך השותף של אנדורה. נשיא צרפת הנוכחי הוא עמנואל מקרון, שנכנס לתפקידו ב-14 במאי 2017.

קיסר יפן

קיסר יפן (ביפנית 天皇, טֶנוֹ, מילולית: מלך-אל) לעיתים מכונה "המיקאדו", הוא סמל המדינה היפנית על פי החוקה הנוכחית, המשמש בפועל כראש המדינה היפנית, והעומד בראש המשפחה הקיסרית.

מאז תחילתה של ההיסטוריה היפנית ועד לאמצע המאה ה-19 נע תפקידו של הקיסר ביפן הלוך וחזור מתפקוד כפקיד רשמי בעל תפקידים טקסיים בלבד ועד לשלטון במדינה כשליט קיסרי בפועל. תחת החוקה הנוכחית של יפן, הקיסר הוא דמות טקסית בעיקרה המהווה סמל שלטוני הכפוף לחוקת המדינה, בדומה לשרידי מלכות אחרים בעולם.

שושלת הקיסרים היפנית נחשבת לשושלת הקיסרים העתיקה בעולם ששרדה עד ימינו.

הקיסר הנוכחי ביפן הוא הקיסר נארוהיטו, שעלה לכס הקיסר לאחר שאביו הקיסר אקיהיטו פרש בשנת 2019.

משכנו של קיסר יפן מאז אמצע המאה ה-19 הוא הארמון הקיסרי של טוקיו (נודע בשם ארמון קוֹקִיוֹ), אשר נמצא בליבה של טוקיו, לפני המעבר לארמון זה התגוררה המשפחה הקיסרית בעיר קיוטו.

חלק מהתאריכים והפרטים המובאים בערך זה נמצאים תחת מחלוקת מתמדת המתנהלת בקרב ההיסטוריונים של יפן. מרשימת קיסרי יפן בעבר עולה כי חלק מהקיסרים הנמנים עליה מתו בגיל צעיר מאוד, כזה שמערער את עובדת היותם בעלי יכולת שלטונית כלשהי, שלטונם של אחדים מהנמצאים ברשימה היה למעשה שלטון שמאחוריו התקיים שלטון צללים של קיסר שפרש כביכול לנזירות, אך המשיך למעשה לשלוט בפועל, וחלק מהקיסרים מילאו תפקיד טקסי משני כל כך עד שהקשר בינם ובין שלטון היה מקרי בהחלט. עם זאת, ישנה חשיבות רבה למניית כל אחד מהקיסרים הרשמיים של יפן ברשימה כיוון שתקופת שלטונו של קיסר מסוים היא דרך החלוקה המקובלת לתקופות היסטוריות בהיסטוריה של יפן אפילו בימינו.

תל יוסף

תֵּל יוֹסֵף הוא קיבוץ בעמק חרוד, הוקם בשנת 1921 על ידי חברי פלוגת גדוד העבודה עין חרוד, במקום מושבה הראשון ליד מעיין חרוד. נקרא על שם יוסף טרומפלדור ממייסדי הגדודים העבריים, וממנהיגי ארגון החלוץ ברוסיה, שרבים מחניכיו היו חברי גדוד העבודה.

בלב הקיבוץ מצויים מבנים בעלי חשיבות ארכיטקטונית גבוהה. אחד מהם בניין חדר האוכל שתוכנן על ידי האדריכל לאופולד קרקואר. בקיבוץ נמצא מוזיאון בית טרומפלדור, ובו רישומים, פרוטוקולים, כרזות, כלי עבודה, וכן ידו התותבת של טרומפלדור (דבר שגרם בעבר למחלוקת עם היישוב והמוזיאון בתל חי).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.