ראש חודש

רֹאשׁ חֹדֶש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש עברי, ובחודשים ארוכים יותר, שיש בהם שלושים יום - גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא.

חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים.

Holman Blowing the Trumpet at the Feast of the New Moon
תקיעה בחצוצרות להודעה כי קידשו את החודש.

ראש חודש בתנ"ך

ראש חודש מוזכר לראשונה בספר שמות, פרק יב, פסוק ב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ומפרש שם רש"י: "הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש". מהתנ"ך נראה שראש חודש היה נחשב יום שבתון ממלאכה, על פי ספר עמוס, פרק ח', פסוק ה': "מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת, וְנִפְתְּחָה-בָּר?", וכן מפסוקים שבהם מופיע הצירוף של יום השבת ויום החודש כמועדים מיוחדים,[1] כמו בספר יחזקאל, פרק מ"ו: "שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית... יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ". סימן נוסף לשביתה ממלאכה למדו הפרשנים מן הנזכר בפסוק "וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ (=ראש חודש)... וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה" שהחודש עצמו אינו יום מעשה, ומכאן מקור למנהג שהנשים לא עושות מלאכה בראש חודש.

על פי המסופר בספר שמואל[2] ניתן ללמוד כי בזמן המקרא צוין ראש החודש בשני ימים (ייתכן שמדובר בפעמים מסוימות),[3] וכן כי בבית המלך נקראו כל בעלי המשרות לאכול לחם בחברת המלך. מן הנאמר בספר מלכים בהקשר לנביא אלישע והאישה השונמית, ראש חודש היה גם זמן ההקבלה של הנביאים.[4]

במקרא מפורטים קורבנות מיוחדים שיש להקריב ביום ראש חודש בבית המקדש.

קביעת ראש חודש

על פי מסכת ראש השנה, בתקופה שבה קבעו את הלוח העברי על פי ראיית מולד הירח, היה ראש חודש נקבע על ידי הסנהדרין שחקרו עדים שהעידו שראו את המולד. אם אושרה העדות היו חברי בית הדין מכריזים על קידוש החודש בקריאה "מקודש, מקודש". לאחר מכן היו מעבירים את הידיעה לכל הקהילות היהודיות על ידי הדלקת משואות בראשי ההרים. בשלב מסוים הדליקו השומרונים (משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ב') משואות משלהם ששיבשו את העברת הידיעה, ואז קבעו שההודעה על קידוש החודש תימסר על ידי שליחים.

בימינו ראש חודש נקבע מראש על פי הלוח שקבע הלל השני. בשבת שלפני ראש חודש מכריזים בבית הכנסת על ראש החודש. יש נוהגים להתענות ביום שלפני ראש חודש, והוא נקרא יום כיפור קטן, מלבד ראש חודש טבת החל בימי החנוכה, וראש חודש תשרי (ראש השנה) שצמים חצי יום בלבד.

מעמדו של ראש חודש

Rosh Chodesh
ראש חודש, מתוך ספר הטקסים היהודים (בגרמנית: Juedisches Ceremoniel), מהדורה שנייה משנת 1724

ישנם מקורות המעידים כי ראש החודש הוא יום רגיל אך מאידך ישנם מקורות רבים המעידים כי ראש חודש הוא מועד מיוחד. למחלוקת זו השלכות רבות בנוגע לדיני ראש החודש, העיקרית שבהן היא איסור מלאכה. את שורש השאלה ניתן לתלות בכתוב: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם..." מצד אחד אנו רואים בפסוק זה שיש לציין את ראשי החודשים בתקיעת חצוצרות כמו במועדים, אך מאידך ניתן לדייק מפסוק זה שראשי החודשים אינם בכלל המועדים, שהרי נדרש הכתוב לציין במפורש את ראשי החודשים אחרי שכבר נקב בשם הכללי 'מועדיכם'.

בתקופת המשנה והתלמוד ראש החודש היה חג, שהרי קריאת התורה (4 קרואים, כמו בחולו של המועד) היא אחד מהסממנים העתיקים של ראש חודש, מה גם שהיו מקריבים בבית המקדש מוסף המיוחד ליום זה. ברייתא תלמודית מנמקת את ההבדל בין הימים שבהם קוראים שלושה עולים לתורה לבין ימים שבהם מעלים ארבעה עולים כגון ראש חודש וחול המועד, בכך שבאחרונים ממילא העם בטל ממלאכה ולכן אפשר להאריך בזמן הקריאה יותר מהרגיל. מברייתא זו ניתן ללמוד שבראש חודש לא עשו מלאכה, אך אין זה אומר שראש חודש הוא חמור ממועדים אחרים אלא שהוא כמו חול המועד שאינו בין הימים הקרואים "יום טוב".

בתקופת האמוראים קבע אביי - אמנם אגב דרשה שאינה הלכתית - כי ראש החודש נקרא מועד.[5] ברור שהכינוי מועד כשלעצמו אינו מלמד הרבה, אבל אפשר שהדברים עולים בקנה אחד עם דברי אביי במקום אחר[6] לפיהם בזמן שקידשו את החודש בבית דין על פי עדים השיאו משואות גם כשבית הדין קידש את החודש בזמנו, וזאת 'משום ביטול מלאכה לעם לשני ימים' - כדי שהעם ידע שראש חודש נגמר והם מותרים בעשיית מלאכה.[7]

מנגד, מדרש הלכה מבחין במפורש בין חול המועד האסור במלאכה לבין ראש חודש המותר במלאכה, וכך גם בכמה מקומות בתלמוד הבבלי כתוב שראש חודש מותר במלאכה[8] ושאף זאת הסיבה לכך שאין אומרים הלל שלם בראש חודש.[9]

נראה כי אפשר ליישב את כל המקורות הנ"ל ע"פ הסבר היסטורי: כל זמן שבית המקדש היה קיים ראו את החודש כמועד שאסור לעשות בו מלאכה, אולי משום קורבנות המוספים שהקריבו במיוחד בראש החודש. בארץ ישראל איסור המלאכה הלך והצטמצם, ובבבל, שהייתה פחות מושפעת מחורבן הבית הצטמצם האיסור בקצב איטי יותר.[דרוש מקור]

צוואת רבי יהודה החסיד

ע"פ צוואת רבי יהודה החסיד אין להסתפר ואין לגזוז ציפורניים בראש חודש. איסור זה הובא במשנה ברורה שכתב שיש נוהגים שלא להסתפר וליטול הצפורניים בר"ח אף כשחל בערב שבת כי כן צווה ר' יהודה החסיד,[10] וכן מנהג רבים מהאשכנזים. אולם מנהג הספרדים שלא לחוש לזה.[11]

חג הנשים

ראש חודש נחשב ביהדות כחגן של הנשים, ולכן נכתב בהלכה שמנהג טוב של הנשים להימנע ממלאכה.[12] הימנעות מסויגת ממלאכה בראש חודש נמצאת בתלמוד הירושלמי, שם מובא כי ישנו מנהג של הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. בפרקי דרבי אליעזר נאמר שמנהג זה של נשים הוא שכרן על שלא פרקו את נזמי הזהב שלהן למעשי העגל ועל כן הן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים.

יש שסברו שמספיק לבצע שינוי ספונטני מיום חול רגיל.[13] בכמה קהילות (למשל אצל יהודי גאורגיה ובכמה קהילות בצפון אפריקה ותימן) המנהג הוא שהנשים מדליקות נרות בליל ראש חודש. כיום נראה כי עדיין נשארו שרידים מאותו מנהג שלא לעשות מלאכה, ואף כיום יש נשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בראשי חודשים.

השקפות קבליות

בראש חודש נוהגים להוסיף בתפילה את ההלל. הלל נאמר על שום נס שאירע לעם ישראל במהלך ההיסטוריה, אולם בראש חודש לא היה נס. על פי המהר"ל, בראש חודש חוגגים את הנס שעתיד לבוא. החגים נחגגים על נס העבר, ולעומתם נחגג ראש חודש על הנסים העתידיים. אותו נס עתידי לפי המהר"ל, הוא הולדת הלבנה. בראש חודש הלבנה בהוולדה והיא עתידה לגדול במהלך החודש. הלבנה משולה לאור הרוחני בעולם. במהלך החודש נחשף האור הרוחני ומתגדל שמו של ה' בעולם וזהו הנס העתידי.

תפילות ראש חודש

הלכות ראש חודש מתבטאות בעיקר בשינויים בתפילה: בתפילת עמידה ובברכת המזון מוסיפים את תפילת יעלה ויבוא, ובמהלך תפילת שחרית מוסיפים חצי הלל וקריאה בתורה. אחרי תפילת שחרית מתפללים תפילת מוסף. אין אומרים תחנון. בקהילות הספרדים (כגון יהודי צפון אפריקה וגאורגיה ועוד), יש האומרים את הפרק "ברכי נפשי" לפני תפילת ערבית של ראש חודש. התימנים נוהגים להוסיף לפני כן את הפיוט "שער הרחמים".

בשבת, בנוסף להוספות הנ"ל מוציאים ספר תורה שני ובו קורא המפטיר מפרשת פינחס את קרבנות שבת וקרבנות ראש חודש (במדבר, כ"ח, ט'-ט"ו). ההפטרה נקראת מספר ישעיה, ס"ו, א'-כ"ד. הטעם העיקרי לקריאתה הוא שבסופה מוזכר ראש חודש ושבת. בתפילת מוסף משנים את ברכת קדושת היום מתכנת שבת לאתה יצרת.

במקרה שראש חודש יחול ביום ראשון, בשבת הסמוכה לו מפטירים "מחר חודש" (שמואל א', כ', י"ח-מ"ב). בקצת קהילות אשכנז, אומרים פיוטים בברכות קריאת שמע בשבת ראש חודש; בקהילות איטליה, אומרים פיוט יוצר בין קדיש לברכו.

ערב ראש חודש

יש הנוהגים לצום בכל ערב ראש חודש, ולעשות מעין "יום כיפור" ומכאן כינוי המנהג - "יום כיפור קטן". במקור אמורים לצום בראש חודש עצמו אולם מפאת העובדה שזהו יום שמחה, הנהיג רבי משה קורדובירו (מקובל צפתי, ורבו של האר"י) להתענות בערב ראש חודש.

ראש חודש אופיין כיום כפרה מהעובדה שיש להביא בו קרבן חטאת, וכן מהמדרש המובא במסכת שבועות (ט ב), שבו מבקש הקב"ה לכאורה, שיביאו עליו כפרה שמיעט את הירח.

בנוסף לתענית יש הנוהגים לומר את "סדר יום כיפור קטן" המובא בסידור וכולל קטעי תפילה ותחינה שונים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל שבת ומועדי ישראל

לקריאה נוספת

  • יוסף תבורי, לאופיו של יום ראש החודש בתקופת המשנה והתלמוד, מחקרי חג (תשמ"ח)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דבורה אושפיזאי (מחקרי חג תשנ"ח) הציגה השוואות רבות בתנ"ך בין ראש חודש לשבת וטענה שזאת כיון ששבת וראש חודש הם תלויים בטבע (ימות השבוע והחודשים) בניגוד לשאר החגים שתלויים באירועים היסטוריים.
  2. ^ ספר שמואל א', פרק כ'
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ג' (דף כב ע"א). ראו גם שו"ת הרי"ד סימן לב.
  4. ^ "וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם." (מלכים ב', ד', כ"ג)
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף י', עמוד א'; נציין כי מן הדיון שם משתקפת ההנחה הבסיסית של הסוגיא שראש חודש דווקא לא נקרא מועד, ורק מתוך הכרח הקושיא מתרצת הסוגיה (סתמאית) שראש חודש נקרא מועד.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ג, עמוד א'
  7. ^ כך פרשו תוספות את הדברים, אמנם רש"י פירשם על ראש השנה, וניתן לפרשם גם באופן אחר.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ד, עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י', עמוד ב'
  10. ^ משנה ברורה סימן רס ס"ק ז', בשם המגן אברהם.
  11. ^ קצור שולחן ערוך ילקוט יוסף סימן רס סעיף ב.
  12. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תי"ז.
  13. ^ בית יוסף שם.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

א' באב

א' באב הוא היום הראשון בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

א' בניסן

א' בניסן הוא היום הראשון בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

ראש חודש ניסן שימש בתקופת התנ"ך ובתקופת התלמוד, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה.

בא' ניסן קנו את הקורבנות ציבור בבית המקדש מכסף החדש של התרומה החדשה שנתרמה על ידי מחצית השקל.פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' ניסן היא פרשת ויקרא, אם בר המצווה בשנה פשוטה.

אם בר המצווה בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה היא לרוב פרשת תזריע, אך אם בר המצווה בשנה מעוברת המתחילה ביום חמישי היא פרשת מצורע.

א' בסיוון

א' בסיוון הוא היום הראשון בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

אב

אָב הוא חודש בלוח העברי, החמישי במספר לפי המסורת המקראית והאחד-עשר לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בשיא הקיץ בארץ ישראל.

חודש אב הוא תמיד חודש מלא בן 30 ימים. ראש חודש אב חל בימים שני, רביעי, שישי או שבת.

אדר א'

אדר א' הוא כינויו של חודש בלוח העברי, אותו מוסיפים בשנה מעוברת. אדר א' חל לפני חודש אדר "הרגיל", שנקרא בשנה זו "אדר ב'". חודש זה בן שלושים יום.

אירועים המתרחשים בחודש אדר בכל שנה שאינה מעוברת ("שנה פשוטה"), יצוינו בשנה מעוברת באדר ב', למעט אזכרות שאותן מקובל לפי מנהג אשכנז לציין בחודש אדר א'.

א' באדר א' יכול לחול בימים שני, רביעי, חמישי ושבת.

ארבע פרשיות

אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הן פרשות מיוחדות שתקנו חז"ל לקרוא בנוסף לפרשת השבוע בארבע שבתות לאורך חודש אדר הסמוך לניסן, דהיינו בשנה רגילה חודש אדר ובשנה מעוברת אדר ב'. השבתות עצמן נקראות בשמות מיוחדים: "פרשת שקלים", "פרשת זכור", "פרשת פרה", "פרשת החודש".

בשבתות הללו אין אומרים "אב הרחמים" ולא מזכירים נשמות קודם תפילת מוסף, אך אומרים "צדקתך" במנחה (אלא אם כן זה שבת ערב ראש חודש, שבת ראש חודש או ערב פורים שאין אומרים "צדקתך"). במנהג התפילה של נוסח אשכנז ישנם פיוטים רבים מיוחדים לשבתות אלו.

ב' בסיוון

ב' בסיוון הוא היום השני בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן. מכונה גם בשם יום המיוחס.

ברכת החודש

בִּרְכַּת הַחֹדֶשׁ (ביהדות ספרד ותימן: הכרזת ראש חודש או תיקון ראש חודש) היא תפילה בה מברכים את החודש הבא ומכריזים על מועדו של ראש החודש. התפילה נאמרת בין ההפטרה לתפילת מוסף בשבת שלפני ראש חודש. שבת זו נקראת שַׁבַּת מְבָרְכִים, על שם הברכה, והיא נחשבת לשבת חגיגית יותר מהרגיל.

ברכת הלבנה

ברכת הלבנה (בנוסח אשכנז: קידוש לבנה) היא ברכה מיוחדת הנאמרת בחציו הראשון של החודש העברי, אל מול פני הלבנה ההולכת וגדלה בתקופה זו של החודש. נוהגים להוסיף אחרי הברכה פרקי תהילים וטקסטים אחרים.

חגי ישראל ומועדיו

חגי ישראל ומועדיו הם כלל החגים והמועדים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח העברי. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים. ניתן לסווג את החגים והמועדים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, ומועדים שהם ימי צום ותענית, ימי אבל וזיכרון וימים של חשבון נפש.

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעיתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג". מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

במשנה ובתלמוד מובאים דיונים והלכות על רוב החגים. רוב מוחלט של דינים אלה מובאים בסדר מועד.

יום כיפור קטן

יום כיפור קטן ביהדות הוא שם למנהגי צום ותענית, ואמירת סליחות, שיש הנוהגים לקיימם בכל ערב ראש חודש, וכשחל ראש חודש בשבת או ביום ראשון, מקדימים את "יום כיפור קטן" ליום חמישי. ראשיתו של המנהג כנראה בצפת והוא מוזכר בספר "מנות הלוי" לרבי שלמה אלקבץ ובתורת הקבלה לרבי משה קורדובירו. עם זאת היה המנהג כבר ידוע באשכנז באמצע המאה ה-15 והוא מוזכר בספר "לקט יושר".[דרושה הבהרה]

ניסן

ניסן הוא חודש בלוח העברי, הראשון במספר לפי המסורת המקראית והשביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת האביב בארץ ישראל.

בחודש זה יש 30 ימים. א' בניסן יכול לחול בימים ראשון, שלישי, חמישי ושבת.

קידוש החודש

קידוש החודש הוא מצווה דאורייתא על בית הדין שבארץ ישראל, לקבוע מדי חודש בחודשו את ראש החודש על פי עדות ראייה של מולד הלבנה. מצווה זו יסודית לקביעת לוח השנה העברי, שעל פיו נחגגים כל חגי ישראל. חלק משלים למצווה זו הוא עיבור השנה, השומר על מחזור שנת השמש לצד מחזור חודשי הירח. מערכת זו הופכת את לוח השנה העברי ללוח ירחי-שמשי.

בשנות הגלות מארץ ישראל לא יכלו לקיים מצווה זו על פי עדות ראייה, ולכן קביעת החודשים נעשית עד היום בפועל על פי מערכת של חישובים אסטרונומיים קבועים וידועים מראש.

קריאת ההלל

ההלל הוא חלק בתפילה היהודית הנקרא (לרוב בשירה) בימי חג ומועד לאחר תפילת עמידה, כדי להודות לאל ולשבח אותו. ההלל מורכב מהמזמורים קי"ג-קי"ח בספר תהילים.

ישנם ימים שבהם אומרים את כל ההלל, ואז נקרא הלל גמור או הלל השלם, בספרות חז"ל מכונה הלל זה גם "הלל המצרי".וישנם זמנים שבהם אמורים את ההלל בדילוג, ונקרא חצי הלל.

נחלקו הפוסקים אם חובת אמירת ההלל היא מצווה מדאורייתא או מצווה מדרבנן. לכל הדעות אמירת ההלל היא על גאולתם של עם ישראל מעבדות לחירות.

לפני ואחרי אמירת ההלל אומרים ברכה וביום שבו נאמר הלל אין אומרים תחנון.

שבת

הַשַׁבָּת היא יום קדושה ומנוחה שבועי לעם ישראל, המועד הראשון במועדים הקבועים מהתורה. המועד חל באופן קבוע מדי שבעה ימים, ביום השביעי שבשבוע. תחילת השבת היא בערבו של יום שישי, מעט קודם לשקיעת החמה - זמן הקרוי "ליל שבת", וסיומה הוא ביום המחרת, עם צאת הכוכבים - זמן הקרוי "מוצאי שבת". ביהדות נחשבת השבת למועד המקודש ביותר.שמירת שבת היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות; לפי המדרש, השבת הראשונה ניתנה לאדם ביום היבראו, ושמירתה שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.השבת מסמלת ביהדות את בריאת העולם בידי אלוהים, וקדושתה קבועה מאז בריאת העולם על ידי אלוהים, ובשונה מחגי ישראל, אינה תלויה בקידוש החודש שנעשה בידי בית הדין. טעמי המצוות והמנהגים המיוחדים לשבת מקורם בציווי המקראי לקדש יום זה ולשבות בו ממלאכה, כמעשה האל אחר השלמתו את הבריאה בששת ימי בריאת העולם, וממספר מקורות בתנ"ך. השבת אינה משמשת רק למנוחה ולהימנעות מעשיית מלאכה, וכבר בתקופת התנ"ך נתפסה כיום של קדושה, עונג, לימוד תורה[דרוש מקור] והתרוממות הנפש. שמירת השבת היא הודאה מעשית בבריאת העולם, מחזקת את האמונה ואי שמירתה גורמת להיחלשות האמונה היהודית, כמו כן שמירת השבת מקרבת את האדם לבורא העולם יותר מפרישות ונזירות גופנית.בחילול השבת רואה התורה חטא חמור שהעונש על עשייתו במזיד בפני עדים שהתרו בו הוא מיתת סקילה, שנחשבת לחמורה מבין ארבע מיתות בית דין. או עונש כרת במקרה שחילל שלא בפני עדים, ואם חילל בשוגג חייב קרבן חטאת.

הרעיון הבסיסי של השבת, יום מנוחה שבועי, אומץ על ידי כלל עמי העולם עוד בימי קדם, ואף השפיע על דוקטרינות סוציאליסטיות שונות לפעול לקיצור אורך יום העבודה ושבוע העבודה. בישראל נקבע יום השבת כיום מנוחה רשמי.

שנת הכז

שנת הכז היא אחת מארבעה-עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג הכז היא שנה המתחילה ביום חמישי (ה), היא כסדרה (כ) ועל כן בחשוון יש 29 ימים ובכסלו יש 30 ימים, וחג הפסח חל בשבת (ז). שנה מסוג הכז היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 354 ימים שבהם 51 שבתות.

שנת הכז היא סוג השנה הנפוץ ביותר, והיא מתרחשת ב-18.05% מהשנים. שנה מסוג הכז הייתה לאחרונה בה'תשמ"ח בה'תשנ"א, בה'תשנ"ח, בה'תשע"ב, בה'תשע"ה ובה'תשע"ח. שנת הכז צפויה שוב בה'תשפ"ט ובה'תשצ"ב.

שנת השג

שנת השג היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג השג היא שנה המתחילה ביום חמישי (ה), היא שלמה (ש) ועל כן גם בחשוון וגם בכסלו יש 30 ימים, וחג הפסח חל בה ביום שלישי (ג). שנה מסוג השג היא שנה מעוברת ומכילה שני חודשי אדר.

6.66% מהשנים הן שנות השג ועל כן זו היא השנה המעוברת השכיחה ביותר. אורך שנת השג היא 385 ימים שהם 55 שבועות בדיוק. שנה מסוג השג הייתה בשנת ה'תשמ"ד, ובה'תשע"א וכן שנת ה'תשע"ד, היא שנה כזו. שנת השג הבאה צפויה שוב בשנת ה'תשצ"ה וכן בשנת ה'תשצ"ח.

שנת זשג

שנת זשג היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג זשג היא שנה המתחילה בשבת (ז), היא שלמה (ש) ועל כן יש 30 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל ביום שלישי (ג). שנה מסוג זשג היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 355 ימים שבהם 51 שבתות.

שנת זשג היא מהשנים השכיחות בלוח העברי והיא מתרחשת בערך ב 13.7% מהשנים. לאחרונה הייתה שנת זשג בה'תש"ן, בה'תשס"ד, בה'תשס"ז ובה'תש"ע ותחול שוב בה'תשפ"ח, בה'תשצ"א ובה'תשצ"ד.

תענית

ביהדות, תַּעֲנִית היא יום צום בעל משמעות דתית. יש חמש תעניות קבועות במהלך השנה: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר. יום הכיפורים לא נחשב לתענית מכיוון שהוא צום למטרות כפרה על חטאים ולא צום למטרות אבל. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות חד-פעמיות שיחידים או קהילות מחליטים לצום. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.

חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנהיום הכיפוריםסוכותשמיני עצרתפסחשביעי של פסחפסח שנישבועותחול המועד
Im Gebet beim Laubhüttenfest, Paula Gans IMG 4724 4725 4726 edit
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חגהושענא רבהשמחת תורהחנוכהט"ו בשבטפוריםל"ג בעומרט"ו באב
ימים מיוחדים שבת • ראש חודש • חודש אלולעשרת ימי תשובהפורים קטןספירת העומרימי בין המצרים
תעניות ציבור מתקנת נביאים צום גדליהעשרה בטבתתענית אסתרי"ז בתמוזתשעה באב
תעניות רשות יום כיפור קטןתענית בכורותכ' בסיווןשובבי"םתענית בה"בתעניות גשמיםז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכיםשבת שובהשבת שירהשבת שקליםשבת זכורשבת פרהשבת החודששבת הגדולשבת חזוןשבת נחמו
חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאותיום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורהיום הזיכרון לחללי מערכות ישראליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודעיום הזיכרון ליהודי אתיופיהיום גירוש יהודי ערב
הנצחת אישים ממלכתית יום הרצליום זאב ז'בוטינסקייום הזיכרון לרחבעם זאבייום הזיכרון ליצחק רביןיום הזיכרון לדוד בן-גוריון
חגי עדות יום שמחת כהןסיגדי"ט כסלופורים שניבסיסהמימונהסהרנה
פורטל שבת ומועדי ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.