ראלף באנץ'

ראלף ג'ונסון באנץ'אנגלית: Ralph Johnson Bunche;‏ 7 באוגוסט 1904 - 9 בדצמבר 1971) היה דיפלומט ומדינאי אמריקאי, המתווך השני בין מדינת ישראל למדינות ערב במלחמת העצמאות וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1950. עסק גם בהוראה בתחום מדעי המדינה ומדעי החברה.

ראלף באנץ'
Ralph Bunche - 1963 March on Washington
Ralph Bunche, 1951
באנץ' ב-1951. צלם" קארל ואן וכטן
Count Bernadotte Ralph Bunche
ראלף באנץ' בחברת הרוזן ברנדוט

ביוגרפיה

רקע משפחתי וילדותו

ראלף באנץ', נולד בדטרויט, מישיגן, למשפחה דלת אמצעים אפרו-אמריקאית בעלת שורשים איריים, ב-7 באוגוסט 1904. אביו, פרד באנץ', היה ספר. אמו, אוליב לבית ג'ונסון, הייתה מוזיקאית חובבת.

אבות משפחת האם חיו בזמנם כעבדים. סבא-רבא מצד האם, ג'יימס ה. ג'ונסון היה מטיף בפטיסטי ממדינת וירג'יניה שהתחתן עם אלינור מאדן (Eleanor Madden), בת לשפחה שחורת-עור ולבעל חווה אירי קתולי. לג'יימס ולאלינור היו אחד-עשר ילדים. בן זקוניהם, תומאס נלסון ג'ונסון, סבו של ראלף באנץ', היה מורה, בוגר מכללת שרטלף מאולטון (Alton), אילינוי (בשנת 1875). בשנת 1875 הוא נשא לאישה את אחת מתלמידותיו, לוסי טיילור מסדייליה (Sedalia) שבמיזורי. היא הייתה גם כן פרי קשר תערובת בין בעל חווה אירי ושפחת בית אפרו-אמריקאית.

אמו של המדינאי, אוליב (ילידת קנזס 1882), הייתה בתם השנייה. אחרי מות אביה תומאס מהתקף מלריה בשנת 1890 אלמנתו לוסי ג'ונסון, שנותרה ללא פרנסה ומטופלת בחמישה ילדים, מכרה את כל רכושה על מנת שתוכל לחזור לאולטון, אילינוי. בשנת 1900 הם עברו מאולטון לדטרויט.

אוליב ג'ונסון מצאה בן זוג שחור-עור בשם פרד באנץ', ספר במקצועו, שקורות משפחתו אינן ידועות היטב. הוא לא הסתגל בלב שלם למשפחת אשתו, הגדולה, החמה והמוכשרת, ולא הצליח לפרנס כראוי את אשתו ואת ילדיו. הם התגלגלו בכמה מקומות מגורים בקליבלנד, אוהיו, אחר כך בנוקסוויל, טנסי, ושוב לטולדו, אוהיו. אחותה של אוליב, אתל, שבאה לבקרם, מצאה את בני הזוג ושני ילדיהם גרים בדירת חדר כשהבעל, פרד, מובטל, ואוליב חולה בשחפת. בעזרת אתל הם עברו לדטרויט, משם בגיל 10–11 ליווה ראלף את הוריו ואת דודו צ'ארלס חולה שחפת גם הוא, לאלבקרקי, ניו מקסיקו, שם קיוו שהאקלים יעזור בריפוי המחלה. האב נפרד מהם ונסע ללא שוב. לא ידועים פרטים רבים על חייו בהמשך. נראה שאחרי מות אשתו, אוליב, מסיבוכים בפרקים, בשנת 1913, פרד באנץ' התחתן שוב. הילד היתום בן ה-13, גדל בשנים הבאות בלוס אנג'לס בבית סבתו מצד האם, "ננה", לוסי טיילור ג'ונסון.

לימודיו

ראלף באנץ' הצטיין בלימודים ובספורט והיה הראשון בין תלמידי הכיתה בבית הספר התיכון. מנעוריו השתדל ראלף באנץ' לעזור לפרנסת המשפחה בעבודות מזדמנות -במכירת עתונים, מאוחר יותר בשמירה, בהנחת שטיחים בבתים. בעת לימודיו באוניברסיטה עבד בחנות ספרים.

באנץ' למד מדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס וסיים לימודי תואר ראשון בשנת 1927 בהצטיינות מרבית summa cum laude. בלט בכושר טיעוניו ובספורט בקבוצות כדורסל ופוטבול. בעזרת מלגה מהאוניברסיטה ותרומות מהקהילה האפרו-אמריקאית מלוס אנג'לס נשלח ללמוד לתואר שני באוניברסיטת הרווארד. סיים שם בשנת 1928 ובה גם קיבל תואר דוקטור במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים בשנת 1934. התקבל כחבר באגודת פי בטא קפא היוקרתית. לאחר מכן השתלם ועסק בהוראה באוניברסיטאות שונות עד 1942.

פעילותו בהוראה ובדיפלומטיה

במלחמת העולם השנייה שירת במשרד לשירותים אסטרטגיים (או. אס. אס.), שקדם לסוכנות הביון המרכזית. ב-1944 עבר לשרת במחלקת המדינה. מילא תפקיד מרכזי בהליכי היסוד של האו"ם ובשלבי קיומו הראשונים.

תיווכו מטעם האו"ם במזרח התיכון וקבלת פרס נובל לשלום

בשנת 1947 נתמנה לחבר בוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל תחת המתווך פולקה ברנדוט, בתפקיד זה היה אחראי לגיבושם של הסכמי שביתת הנשק הראשונה והשנייה (שלא החזיקו מעמד). המצע העיקרי של הסכמים אלו היה מדינה דו לאומית בראשות המלך עבדאללה עם אוטונומיה יהודית ואוטונומיה ערבית. יש הסוברים שאת עיקרי הרעיון קיבל באנץ' מיהודה מאגנס, נשיא האוניברסיטה העברית שממנו הושפע באנץ'. לפרטים נוספים ראה תוכנית ברנדוט.

לאחר רצח ברנדוט בספטמבר 1948 (באנץ', שהיה אמור להיות באותה מכונית, ניצל במקרה משום שעוכב במעבר מנדלבאום[1]), נתמנה ראלף באנץ' למלא את מקומו ובתפקיד זה ניהל את המשא ומתן בין נציגי ישראל לנציגי מדינות ערב ברודוס שהתנהל בחודשים ינואר עד יולי 1949[2], שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק בין כל המדינות המעורבות במלחמה (למעט עיראק שמעולם לא חתמה על הסכמי הפסקת אש)[3][4]. על תיווכו ההוגן זכה להערכת שני הצדדים ובשנת 1950 הוענק לו פרס נובל לשלום בין היתר על גיבושה של הפסקת האש[5].

המשך פעילותו

ב-1954 נתמנה לתת-מזכיר האו"ם[6][7]. השתתף במשימות שמירת השלום בתעלת סואץ ב-1956, בישראל ב-1958[8], בקונגו ב-1960[9], בתימן ב-1963[10] ובקפריסין ב-1964[11] ושימש כיועצו הראשי של מזכיר האו"ם או תאנט. ב-1971 פרש עקב מצב בריאותו ונפטר ב-9 בדצמבר[12].

במשך שנות פעילותו הציבורית שמר באנץ' על קשר מתמיד עם האקדמיה והיה פרופסור למדעי המדינה בכמה אוניברסיטאות אמריקאיות, ביניהן אוניברסיטת הווארד.

חיים אישיים

היה נשוי החל משנת 1930 למורה בשם רות אתל האריס, שהייתה תלמידתו בשיעורי ערב למדעי המדינה באוניברסיטת הווארד ולזוג נולדו שלושה ילדים - שתי בנות ובן. חיי המשפחה סבלו לעיתים קרובות מהעדרויותיו הממושכות של אב המשפחה מהבית עקב דרישות הקריירה האקדמית והדיפלומטית.

בשנת 1963 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית על ידי ג'ון קנדי.

בשנת 1966 פקדה את המשפחה טרגדיה כשבתו ג'יין, אם לשלושה ילדים, איבדה עצמה לדעת. בשנותיו האחרונות סבל ראלף באנץ' מסוכרת תלויית אינסולין, ליקוי בראייה ודלקת וורידים. בשנת 1967 ביקש להתפטר מתפקידו כתת-מזכיר האו"ם אך נשאר עקב לחציהם של המזכיר הכללי או תאנט ושל הנשיא לינדון ג'ונסון. כיהן בתפקיד זה עד סתיו 1971.

ב-9 בדצמבר 1971 נפטר בבית חולים בניו יורק[13].

לקריאה נוספת

  • אלעד בן-דרור, המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1949-1947, הוצאת מכון בן-גוריון, 2012.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תום שגבהאבא של הקו הירוק, באתר הארץ, 8 ביוני 2012
  2. ^ בגץ' מגיש הצעות חדשות, דבר, 15 בפברואר 1949
  3. ^ שתי המשלחות קיבלו הצעתפשרה של באנץ', הבקר, 16 בפברואר 1949
  4. ^ תום שגבשיעור היסטוריה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2008
  5. ^ דר באנץ' זכה בפרס נובל לשלום, הארץ, 24 בספטמבר 1950
  6. ^ באנץ' יתמנה למפשר בסכסוכים בינלאומיים, דבר, 19 באפריל 1954
  7. ^ באנץ' סגן מזכיר האו"ם, הבקר, 20 באוגוסט 1954
  8. ^ באנץ' מגיע לטפל בבעית הר הצופים, הבקר, 11 במאי 1958
  9. ^ משימתו הרביעית של ראלף באנץ', למרחב, 19 באוגוסט 1960
  10. ^ באנץ' בקאהיר: מזועזע מהתנאים בתימן, ביטל ביקורו בסעודיה, על המשמר, 6 במרץ 1963
  11. ^ ,באנץ בקפריסין, למרחב, 10 ביולי 1966
  12. ^ מת ד"ר ראלף באנץ', מעריב, 10 בדצמבר 1971
  13. ^ תנחומי דייו לאלמנת באנץ', דבר, 12 בדצמבר 1971
10 בדצמבר

10 בדצמבר הוא היום ה-344 בשנה, (345 בשנה מעוברת), בשבוע ה-50 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 21 ימים.

1904

שנת 1904 היא השנה הרביעית במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1904 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1904 בארצות הברית

1904 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 128 שנה מיום היווסדה.

1950 בארצות הברית

1950 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 174 שנה מיום היווסדה.

1971 בארצות הברית

1971 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 195 שנה מיום היווסדה.

7 באוגוסט

7 באוגוסט הוא היום ה-219 בשנה (220 בשנה מעוברת) בשבוע ה-32 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 146 ימים.

9 בדצמבר

9 בדצמבר הוא היום ה־343 בשנה (344 בשנה מעוברת), בשבוע ה־50 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 22 ימים.

אוניברסיטת הווארד

אוניברסיטת הווארד (באנגלית: Howard University) היא אוניברסיטה פרטית בוושינגטון די. סי., ארצות הברית. האוניברסיטה, מבחינה היסטורית וגם כיום, מאופיינת ברוב של אפרו-אמריקאים.

באוניברסיטה לומדים (נכון ל-2010) כ-10,500 תלמידים, ב-15 פקולטות, בין השאר בית הספר לרפואה הוותיק, המפעיל אף בית חולים מטעמו.

באנץ'

האם התכוונתם ל...

הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות

הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לשכנותיה בעקבות מלחמת העצמאות הם הסיום הרשמי של מלחמה זו. הסכמים אלו ידועים גם בשם הסכמי רודוס.

בסוף שנת 1948 היה ניצחונה של מדינת ישראל במלחמת העצמאות ברור. ב-22 באוקטובר 1948, עם הניצחון של ישראל במבצע יואב, הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת אש, אך זו לא נכנסה לתוקף, ולאחריה פתח צה"ל במבצע חירם, שבו נכבש כל שטחו של הגליל העליון. במבצע חורב לסילוק הכוחות המצריים מן הנגב, הגיע צה"ל עד אל עריש.

ב-16 בנובמבר 1948 פנתה מועצת הביטחון לצדדים בדרישה תקיפה לפתוח במשא ומתן על שביתת נשק וב-29 בדצמבר קיבלה החלטה הקוראת לפתיחת שיחות על שביתת נשק בין מדינת ישראל למדינות ערב, בחסותו של המתווך מטעם האו"ם, ראלף באנץ'. ב-12 בינואר 1949 נפתחו שיחות שביתת הנשק במלון השושנים באי רודוס (מכאן שמם - "הסכמי רודוס"). השיחות ארכו שישה חודשים ונסתיימו ב-20 ביולי 1949 עם חתימת ההסכם עם סוריה, שהיה האחרון מבין ההסכמים שנחתמו. הלחימה במלחמת העצמאות נמשכה במקביל לשיחות בחלק מהחזיתות, במטרה לקבוע עובדות בשטח, ונסתיימה ב-10 במרץ 1949, עם כיבוש אילת במבצע עובדה. באופן רשמי נסתיימה המלחמה עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון.

בהסכמי שביתת הנשק נקבע מנגנון פיקוח של משקיפי או"ם באמצעות ארבע ועדות שביתת נשק מעורבות של נציגי ישראל ונציגי כל אחת מארבע המדינות שחתמו עמה על ההסכמים. תוואי "הקו הירוק", שהיה גבולה של ישראל עד למלחמת ששת הימים, נקבע רשמית בהסכמים אלו.

ועדת אונסקו"פ

ועדת אונסקו"פ - הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל (UNSCOP - United Nations Special Committee on Palestine) - הייתה ועדת חקירה בינלאומית שמונתה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות במאי 1947 כדי לבחון את שאלת ארץ ישראל, בעקבות בקשתה של ממשלת בריטניה לחוות דעת של האו"ם, לאחר שלא הושגה הסכמה על הפתרון העדיף.

חזון אחרית הימים (ישעיהו)

חזון אחרית הימים מופיע בספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ב'-ד' וכולל נבואה לפיה באחרית הימים יכירו עמים רבים באלוהי ישראל, ושבעולם ישרור שלום כללי, שיהפוך את כלי הנשק למיותרים. נוסח דומה לנבואה זו מופיע בספר מיכה, פרק ד', פסוקים א'-ה'.

יהודה לייב מאגנס

הרב יהודה לייב מאגנס (באנגלית: Judah Leon Magnes;‏ 5 ביולי 1877, כ"ד בתמוז ה'תרל"ז - 27 באוקטובר 1948, כ"ד בתשרי ה'תש"ט) היה רב רפורמי, ממנהיגי הקהילה הרפורמית בארצות הברית, קאנצלר האוניברסיטה העברית בירושלים ונשיאהּ הראשון.

כ"ט בנובמבר

כ"ט בנובמבר הוא הכינוי לתאריך 29 בנובמבר 1947 (י"ז בכסלו תש"ח), היום בו החליטה (החלטה 181) עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בפארק פלאשינג מדוז על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי.

כיס פלוג'ה

כיס פלוג'ה היה מובלעת אויב ובה אלפי חיילים של הצבא המצרי, אשר הייתה נתונה תחת מצור של צה"ל במהלך מלחמת העצמאות בתחומי העיירה הערבית אל-פאלוג'ה, סמוך לצומת פלוגות וקריית גת של ימינו. המצור שנמשך קרוב לארבעה חודשים וחצי היווה מנוף לחץ חשוב של ישראל להביא את מצרים לחתום עמה על הסכם שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות.

מבצע עובדה

מבצע עוּבדה (נערך מ-6 עד 10 במרץ 1949) היה אחרון המבצעים של צה"ל במלחמת העצמאות, אשר נערכו כנגד אויב, ובו נכבשו הנגב הדרומי ודרום עמק הערבה, לרבות אילת. בנוסף, נערך במסגרתו מבצע ייצוב, אשר שלביו הראשונים נערכו מספר ימים קודם ל'עובדה', ובו נתפסו אזורי עין גדי ומצדה. מבצע עובדה היה בעיקרו מבצע לוגיסטי שהתבצע כמעט ללא לחימה, וללא אבדות לצד הישראלי.

פולקה ברנדוט

פולְקֶה בֶּרְנָדוֹט (בשוודית: Folke Bernadotte;‏ 2 בינואר 1895 - 17 בספטמבר 1948) היה דיפלומט בן משפחת המלוכה השוודית. היה קשור למשא ומתן על הוצאת אסירי מחנות מגרמניה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. בין האסירים נכללו גם יהודים, אף כי לא ברור אם הוא היה מעוניין בכך. תיווך מטעם האו"ם בין מדינת ישראל למדינות ערב במלחמת העצמאות, ונרצח בירושלים על ידי ארגון הלח"י בשל הצעותיו הפרו-ערביות.

ראובן שילוח

ראובן שילוח (נולד זַסְלַנְסקי, אחר כך קיצר ל-זסלני; "שילוח" היה כינויו המחתרתי) (20 בדצמבר 1909 – 10 במאי 1959) היה מראשיה של קהילת המודיעין במדינת ישראל וממייסדיה. ממקימי המוסד ומפקדו הראשון.

תוכנית החלוקה

תוכנית החלוקה היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם לחלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות, יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי. התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 וקיבלה את השם הרשמי: "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם". בישראל היא מכונה לעיתים קרובות "החלטת כ"ט בנובמבר".

הצעת החלוקה הייתה האחרונה בסדרה של תוכניות מסוג זה שהוצעו על ידי ועדות חקירה בריטיות לארץ ישראל. תוכנית החלוקה הייתה תוכנית לביצוע שכללה מועד ברור להקמת מדינה יהודית ונתנה לגיטימציה בינלאומית לעליית הפליטים היהודים לארץ ישראל.

קבלת הצעת תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם נחשבת לאחד האירועים החשובים בתולדות הציונות, זכתה לאישורה של הסוכנות היהודית אשר תפקדה כממשלה בפועל של היישוב ונדחתה על ידי הנהגת ערביי ארץ ישראל. התוכנית לא יושמה במלואה בסופו של דבר, אולם קבלתה סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל. ההחלטה מוזכרת במגילת העצמאות, בה נכתב כי "הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה" ובכל מקרה היא אינה מקור הזכות אלא הכרה בזכות הקיימת ממילא הנזכרת במגילה בתחילתה.

זוכי פרס נובל לשלום
19011925 דינן, פאסי (1901)דוקומון, גובאט (1902)קרמר (1903)המוסד לחוק בינלאומי (1904)פון זוטנר (1905)רוזוולט (1906)מונטה, רנו (1907)ארנולדסון, באייר (1908)ברנארט, דה קונסטן (1909)לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910)אסר, פריד (1911)רוט (1912)לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916)הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918)וילסון (1919)בורז'ואה (1920)ברנטין, לאנגה (1921)ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924)צ'מברליין, דוז (1925) Nobel Prize
19261950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928)קלוג (1929) • סודרבלום (1930)אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932)אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934)פון אוסייצקי (1935)לאמאס (1936) • ססיל (1937)משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944)הול (1945)באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948)אור (1949) • באנץ' (1950)
19511975 ז'ואו (1951)שווייצר (1952)מרשל (1953)נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956)פירסון (1957) • פיר (1958)נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960)המרשלד (1961)פאולינג (1962)הצלב האדום (1963)לותר קינג (1964)UNICEF(1965) • לא הוענק (1966–1967)קאסן (1968)ארגון העבודה הבינלאומי (1969)בורלוג (1970)ברנדט (1971) • לא הוענק (1972)קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974)סחרוב (1975)
19762000 ויליאמס, מגוואייר (1976)אמנסטי אינטרנשיונל (1977)בגין, סאדאת (1978)תרזה (1979) • אסקיבל (1980)נציבות האו"ם לפליטים (1981)מירדאל, רובלס (1982)ואלנסה (1983)טוטו (1984)האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985)ויזל (1986)אריאס (1987)כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988)גיאטסו (1989)גורבצ'וב (1990)סו צ'י (1991)מנצ'ו (1992)מנדלה, דה קלרק (1993)רבין, פרס, ערפאת (1994)רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995)בלו, הורטה (1996)המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997)יום, טרימבל (1998)רופאים ללא גבולות (1999)קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001)קרטר (2002)עבאדי (2003)מאטאיי (2004)הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005)יונוס, גרמין (2006)גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007)אהטיסארי (2008)אובמה (2009)שיאובו (2010)ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011)האיחוד האירופי (2012)הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013)יוספזאי, סאטיארת'י (2014)קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015)סנטוס (2016)התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017)מוראד, מקווגי (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.