ראובן רובין

ראובן רוּבִּין (13 בנובמבר 1893, גאלאץ13 באוקטובר 1974, תל אביב) היה מגדולי הציירים הישראליים; התפרסם בתקופת המנדט הבריטי ובראשית המדינה. הוא ביטא ביצירותיו את תחושת האור והרוחניות של ארץ ישראל. על מכלול יצירתו זכה בפרס ישראל לשנת 1973.

ראובן רובין
Reuven Rubin in his studio 1946
Reuven Rubin 005
ראובן רובין בשנות ה-50
דיוקן עצמי (1924) ראובן רובין, מוזיאון ישראל
דיוקן עצמי (1924), אוסף מוזיאון ישראל
דיוקן עצמי (1921) מאת ראובן רובין מוזיאון ישראל
דיוקן עצמי (1921), אוסף מוזיאון ישראל
PikiWiki Israel 7176 Bialik Street in Tel - Aviv
חדר העבודה בבית ראובן
PikiWiki Israel 14515 Tomb of painter Reuven Rubin and his wife in Tel A
קברם של ראובן רובין ורעייתו אסתר

ביוגרפיה

ראובן רובין נולד בגאלאץ שברומניה למשפחה חסידית ענייה, בשם ראובן זליקוביץ'. אביו היה חזן. בשנת 1912 עלה לארץ ישראל פעם ראשונה והחל ללמוד בבצלאל אמנות. הוא לא אהב את השיטה שהייתה נהוגה בבצלאל, לכן עזב ב-1913, אחרי שנה אחת, לפריז, ללמוד באקדמיה "אקול דה-בוזאר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא חזר לרומניה, לעיירה פלטיצ'ן שבצפון מולדובה הרומנית, בה נשאר עד תום המלחמה. ב-1915 הוא ערך ביקור באיטליה.

ב-1919 הגיע לצ'רנוביץ (בירת בוקובינה) ושהה שם עד 1920, אז נסע לארצות הברית. בתקופת זו, פרסם מספר יצירות שיריות ביידיש, בין היתר בכתב העת Libertatea (ברומנית: החירות); אך שיאו של המסע היה תערוכת יחיד בניו יורק ב-1922.

ב-1923 שב רובין לארץ ישראל חדור בתפיסה אמנותית ייחודית ובעל ידע בטכניקות של ציור שהכיר באמריקה. הוא היה מהבולטים באמני אסכולת ארץ ישראל שמרדו באסכולה ה'גלותית', לשיטתם, שנלמדה לכאורה בבצלאל. ב-1924 היה רובין הצייר הארצישראלי הראשון, שהציג תערוכת יחיד של ציוריו במגדל דוד שבירושלים. שם התערוכה היה "הכל מזמר בקווים ובצבעים את יופי החיים".

בעקבות סירובו של הנציב העליון הרברט סמואל להשתתף בפתיחת התערוכה, בשל הסתייגות מהסגנון האמנותי שלו, היה רובין ממקימי אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, ונבחר לוועד הראשון שלו ביחד עם יוסף זריצקי ואברהם מלניקוב. במשך מספר שנים היה יושב ראש האגודה[1].

ראובן רובין נהג לחתום על ציוריו בשם "ראובן", צייר בסגנון גאה ואישי, וכמו ציירים אחרים בני דור החלוצים - יצר בסגנון ארצישראלי נקי וישיר. עם השנים המבע החומרי בציוריו הלך ופחת, והנושאים נעשו יותר ויותר רוחניים כביכול, אפופים בכעין עשן קסום או ערפל מואר. הוא הרבה לצייר את נופי הארץ, עצי הזית, ואת נופי ירושלים והגליל.

כמו כן, עבד ראובן בתכנון תפאורה לתיאטרון הבימה, ולעוד תיאטראות בתל אביב.

ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל. בשנים 19481950 היה הציר הדיפלומטי הראשון של ישראל ברומניה.

ראובן זכה בפרס דיזנגוף ב-1964, ובפרס ישראל ב-1973.

ב-1974 הוא נפטר, ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. קברו עוצב על ידי הפסל משה ציפר. את ביתו הוא הוריש לעיריית תל אביב. ב-1983 נפתח שם בית ראובן המשמש כמוזיאון ליצירותיו. אלמנתו, אסתר (שהפרש הגילים ביניהם היה 18 שנים), נפטרה ביולי 2010, בגיל 99.

השכלה

  • 1912 בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1914-1913 בית הספר לאמנויות בוזאר, פריז ואקדמיה קולרוסי, פריז

פרסים

  • 1926 פרס הלורד פלומר לציור
  • 1945 קבלת תואר דוקטור לשם כבוד, המכון היהודי לדת, ניו יורק
  • 1964 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב
  • 1971 פרס אמן השנה, האוניברסיטה ליהדות, לוס אנג'לס
  • 1973 פרס ישראל לציור

מיצירותיו הנודעות

ציורים

שירים

  • בלדה לעיר הלבנה[דרוש מקור]
  • השיר שלי
Studio Reuven rubin 2
חדר העבודה של ראובן רובין

תערוכות

בשנת תשס"ז 2007 נערכו שתי תערוכות תערוכה רבות היקף של עבודתו, אליהן הובאו יצירות ממוזיאונים, מוסדות ציבור ואספנים פרטיים ברחבי תבל. היצירות הוצגו במוזיאון ישראל בתערוכת "נביא בעיר",[2] ובמוזיאון תל אביב לאמנות, בתערוכת "מקום חלום".[3]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "ראובן רובין (זליקוביץ)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1662
  2. ^ ראו: אמיתי מנדלסון, נביא בעירו: יצירתו המוקדמת של ראובן רובין, 1923-1914, ירושלים מוזיאון ישראל, 2007.
  3. ^ ראו: כרמלה רובין (עורכת), מקום חלום: ראובן רובין והמפגש עם ארץ ישראל בציוריו משנות ה-20 וה-30, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007.
13 בנובמבר

13 בנובמבר הוא היום ה־317 בשנה בלוח הגרגוריאני (318 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 48 ימים.

1893

שנת 1893 היא השנה ה-93 במאה ה-19. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1893 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אגד (קבוצה אמנותית)

"אגד אמני ארץ ישראל" או "אגד" היא שמה של תערוכת אמנות מודרנית שהתקיימה בתל אביב בסוף שנת 1929. התערוכה נחשבת לאחת מן הביטויים המרכזיים של התארגנות העצמית של האמנים המודרניים בתל אביב תקופת מגדל דוד.

תערוכת "אגד" נפתחה ב-29 בדצמבר 1929 בדירה ברחוב אלנבי מס' 38 בתל אביב. על משתתפי התערוכה נמנו חנה אורלוף (פסל של ראש נערה וצמד רקדניות), אברהם מלניקוב (פסל הגבס "תלמיד חכם", ודמות נוספת משיש), ראובן רובין ("ילד עם דגי זהב"), נחום גוטמן ("התאומים", "עין זיתים"), ציונה תג'ר ("טבע דומם", "ציפה", "יפו העתיקה"), אריה אלואיל (הפורטרט "נצחיה", "חליבת עיזים"), חיים גליקסברג ("פרחים"), יוסף זריצקי ואריה (לאון) פיין.

במקביל לתערוכת "אגד" הוצגה בתל אביב תערוכה של קבוצה בשם "מסד", ובה הציגו אמנים מודרניים צעירים יותר כגון אהרן פריבר, אביגדור סטימצקי ואחרים.

אגודת הציירים והפסלים

אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל הוקמה בשנת 1934 והיא איגדה ציירים ופסלים רבים שפעלו בארץ ישראל. עם הקמת המדינה שונה שמה ל"אגודת הציירים והפסלים בישראל". בשנת 2002 שונה שמה ל"אגודת הציירים והפסלים (ת"א)" ובנוסף לה הוקמו שלוש אגודות עצמאיות של ציירים ופסלים, בירושלים, בחיפה ובבאר שבע.

אמיתי מנדלסון

אמיתי מנדלסון (נולד ב-20 בדצמבר 1969) הוא אוצֵר אמנות. החל מסוף שנת 2006 משמש כאוצר לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל בירושלים.

אמנות נאיבית

אמנות נאיבית (Naïve art) היא סוגה של אמנות פלסטית, לרוב ציור אך גם פיסול בחומרים שונים. הסוגה מאופיינת ביצירה של אמנים ללא הכשרה אומנותית רשמית, אך קיימת גם אצל אמנים שלמדו אמנות באופן מסודר ומחקים את הסגנון במכוון. הסוגה מתאפיינת לא אחת בפשטות ילדותית לכאורה, חוסר פרופורציות, תמונות מרובות פרטים ודמויות, ויצירות מחיי היומיום. אחד האמנים המשפיעים בסוגה זו הוא אנרי רוסו. הסוגה נקראת לפעמים בטעות "אמנות פרימיטיבית".

הדוגמה הטובה ביותר לציור הנאיבי הם ציורי ילדים.

דוגמאות אחרות הן יצירות הפיסול של עמים שונים, כגון: באפריקה או בדרום אמריקה לפני הכיבוש הספרדי.

האמנות הנאיבית מאופיינת פעמים רבות בסצנות אידיליות מחיי היום-יום, בהאדרת התמימות כמו גם בשימוש בצבעים בהירים מלאי חיוניות התואמים פרספקטיבה של ילדים. הציורים קלים מאוד להבנה ולפרשנות והפשטות היא אחד מסימני ההיכר הבולטים שלה. אמנים נאיביים רבים מבטאים בציוריהם את משאלת לבם לאיך אמור להראות עולמנו. חזון זה בא לידי ביטוי בצבעוניות הרבה ובראיית עולם אופטימית וחיובית.

המאפיינים של אמנות נאיבית:

מספרים סיפור פשוט לקליטה מחיי יום יום, לרוב עם בני אדם.

מיצגים אידיאליזציה של הצייר את המציאות - מיפים את המציאות.

אי שמירת פרספקטיבה- בעיקר פירוט גם בפרטים מרוחקים.

שימוש רב בתבניות חוזרות - ריבוי פרטים.

צבעים חמים ועזים.

לפעמים דגש על קווי מתאר.

לרוב הדמויות שטוחות, חסרות נפח אם כי לא תמיד.

אין עניין במרקם, בהבעה, בפרופורציות נכונות ובאנטומיה.

אין שימוש רב באור וצל אבל חלק נותנים אפקטי תלת מימד.

לעיתים קרובות אין עניין בקומפוזיציה.

נדיר לראות בסגנון אימפרסיוניסטי ויותר קרוב לסגנון הפיגורטיבי.המושג אמנות נאיבית מניח את הימצאותה של דרך ביטוי אמנותית מושכלת אך עם זאת, באופן פרדוקסלי לכאורה ישנם בתי ספר של אמנים נאיבים. עם הזמן הפך הסגנון למקובל ואף כזה שאמנים בוחרים בו מרצונם, כביטוי להעדפה אמנותית. הסגנון הפך לפופולרי ומוכר עד כדי כך שישנן דוגמאות רבות הנחשבות "פסאודו-נאיביות" (pseudo-naïve art).

בין הנציגים של האמנות הנאיבית בעידן המודרני נמנים אנרי רוסו, אלפרד וואליס, פול קלה, פיקאסו, גוגן, סראפין מסנליס והציירת האמריקאית אנה מארי רוברטסון הידועה בכינויה סבתא מוזס. בין הציירים הישראלים שיצרו בסגנון נאיבי היו שלום מושקוביץ', יוחנן סימון, ראובן רובין, נחום גוטמן, יפים לדיז'ינסקי, חיים חרבון, משה אל-נתן, נתן הבר ורחל רובין ובימינו גבריאל כהן, רפי פרץ, נירה לב, מיכאל פלק, אהרן ציגל, תירזה חורין קרגולה, יצחק (איקי) בוברמן, שלומי אשר, אילנה הלן כהן, עדי לב, שרה פלד, אברהם קאן, טובה צביק, אביבה סונסינו, רחל טוקן שיין, מלכה טנציפר, אנה גנלין ורחל קנופ. וגליה רון

גלריה ג'ינא בתל אביב היא היחידה מסוגה בעולם אשר מציגה יצירות בינלאומיות. [דרוש מקור] בגלריה כ-200 ציורים של אמנים שונים מ-33 מדינות שונות ברחבי העולם.

פרדינאן שבאל - אדריכל "נאיבי"

אסכולת ארץ ישראל

אסכולת ארץ ישראל או האסכולה הארצישראלית הוא כינויה של אסכולת אמנות שפעלה בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20. סגנון הציור של הקבוצה הושפע מן האמנות המודרנית האירופית, ובעיקר מן הציור הפוסט אימפרסיוניזם. סגנון זה היווה אנטיתזה לסגנון ולאסכולה שנלמדו באקדמיית 'בצלאל' באותה עת. בין נציגיה הבולטים של אותה אסכולה היו ראובן רובין, נחום גוטמן, ציונה תג'ר, ישראל פלדי ואחרים.

בית ביאליק

בית ביאליק הוא ביתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ברחוב ביאליק 22, בתל אביב, בסמוך לבית העירייה הישן.

בית ראובן

בית ראובן (באנגלית: Rubin Museum) הוא מוזיאון לאמנות המוקדש ליצירותיו של הצייר ראובן רובין, מחלוצי האמנות בארץ ישראל.

ה'תשל"ג

ה'תשל"ג (5733) או בקיצור תשל"ג היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-9 בספטמבר 1972, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 26 בספטמבר 1973. שנה מסוג זחג, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים. זו שנת שמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשל"ג 25 שנות עצמאות.

הביאנלה של ונציה

הביאנלה של ונציה (באיטלקית: Biennale di Venezia) היא תערוכת אמנות עכשווית בינלאומית הנערכת בוונציה שבאיטליה. התערוכה נערכת מדי שנתיים ומכאן שמה, "ביאנלה", שפירושו באיטלקית הוא "דו-שנתי". הביאנלה של ונציה נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם האמנות, ומכל מדינה נבחרים להשתתף בה אך ורק האמנים הבולטים ביותר בתחומם, אשר יוצרים יצירות אמנות במיוחד לקראתה. כחלק מהביאנלה נערך גם פסטיבל הסרטים של ונציה ומתארחות בעיר הצגות תיאטרון ומיצגים.

הרוקדים ממירון

"הרוקדים ממירון" (1926) הוא ציור מאת הצייר הישראלי ראובן רובין. הציור מציג קבוצה של יהודים דתיים הנושאים ספר תורה על רקע נוף המייצג את הר מירון.

תיאור זה דומה בתכניו לאחד מן ההדפסים מן הסדרה "מבקשי אלוהים", שיצר רובין בשנת 1923. ייתכן כי נושא התיאור קשור לתהלוכת נשיאת ספר התורה המסורתית של משפחת עבו מצפת למירון בל"ג בעומר. היהודים מתוארים במישור הקִדמי של הציור כדבוקה של שמונה אנשים אשר מקיפה רב הנושא ספר התורה. הם לבושים בגד הדומה לקפוטה וחובשים שטריימל. לצדם מתוארת עז אפורה ושיחים. בצדם מופיעה דבוקה נוספת של שש נשים יושבות המקיפות אישה האוחזת בתינוק. הן מתוארות בבגדים לבנים-ורדרדים. ברקע מתואר ייצוג של נוף גלילי הכולל שביל ועליו יהודי בלבוש מסורתי אף הוא, רכוב על חמור או פרד, גבעות עם עצי זית ובתי יישוב רחוקים.

הדימוי הובא בסדרת בולים של השרות הבולאי בישראל.

יונה זרצקי

יונה זרצקי (1928 - 11 בפברואר 1988) היה במאי ומפיק עצמאי, בעל חברה משלו להפקת סרטים.

נולד בגרודנו שבפולין. למד בימוי והפקה בצרפת ב"אידק" ובמכון לפילמולוגיה באוניברסיטת פריז.

בשנת 1949 עלה לישראל. את דרכו בארץ התחיל כצלם ביחידת ההסרטה של הגדנ"ע. אחר-כך עבד שנים אחדות במכון לפריון העבודה והייצור. התמחותו בנושאי חקלאות ותעשייה הקנתה לו מעמד מיוחד בתחום זה.

בשנת 1968 ביים, והפיק בשיתוף עם מוטי סלונים, את הסרט העלילתי "אסירי החופש". ייחודו של הסרט בכך שמשתתף בו לראשונה בקולנוע הישראלי, בצורה בולטת ומשמעותית, שחקן ערבי (יוסף פרח) והעלילה עוסקת בנושא ערבי. הסיפור סובב סביב שלושה אסירים שיצאו מבית הסוהר לחופשה בת 24 שעות, בהם אסיר ערבי החוזר לכפרו ולמשפחתו. הסרט זכה להדים חיוביים והוצג בפסטיבלים ברחבי העולם: בברלין, אדינבורו, מלבורן, ובפסטיבל סרטים בנושא זכויות האדם בשטרסבורג. כן שודר בתוכנית יוקרה של ה-BBC, "הקולנוע העולמי". הסרט זכה בפרס בפסטיבל פנום פן.

בזכות "אסירי החופש" הפך יונה זרצקי להיות מעין מומחה לנושאים ערביים והוא ביים עשרות סרטי שירות על נושאים ערביים לטלוויזיה.

בין הסרטים הדוקומנטריים שהפיק וביים:

"המפגש" (על התעשייה הכימית בישראל),

"שחור על גבי לבן" (על דפוס ופועלי דפוס),

"המחשב ואנחנו",

"חקלאי של המאה העשרים",

"העיקר הבריאות",

"בלי ידיים",

"הזמן עושה את שלו".

"שני צדי האשנב", צילום: יעקב יונילוביץ', 1962

"דיוקנו של אמן - מרדכי ארדון, 1980.

"דיוקנו של אמן - משה קסטל, (תסריט ובימוי), 1984.התמחותו בשטח החקלאי הביאה לו הזמנה מטעם ממשלת תאילנד, שעבורה הפיק שלושה סרטים על נושאי הפיתוח החקלאי.

עסק גם בנושאי אמנות והפיק עבור שירות הסרטים הישראלי סרטים על הציירים ראובן רובין, נחום גוטמן, משה קסטל ומרדכי ארדון.

יונה זרצקי נפטר בישראל מהתקף לב בגיל 60 בשנת 1988.

מבקשי אלוהים

"מבקשי אלוהים" הוא אלבום הדפסי עץ שיצר ראובן רוּבִּין בשנת 1923. תריסר ההדפסים – מספרם נושא משמעות סמלית – הודפסו ב-100 עותקים והם מציגים דימויים המשלבים בין מסורת יהודית לבין נופי ארץ ישראל בתקופת העלייה השלישית.

ראובן יצר את ההדפסים בדפוס "הפועל הצעיר". גודל הדפים הוא 37x55 ס"מ, אולם גודל ההדפסה אינו זהה בכולם. חלק מן הנושאים והדימויים שבההדפסים, כגון "הרוקדים ממירון" (1926), הופיע גם בציורי שמן של רובין בשנים אלו. בחלק מן ההדפסים משלבים מוטיבים מן המסורת היהודית, ומרכיבים מהמיסטיקה היהודית, לצד מיסטיקה וסממנים נוצריים (כגון תנוחת האוֹרַנְס בהדפס "הנביא במדבר"). שילוב זה אופייני לעבודותיו המוקדמות של ראובן. הדימוים מבטאים מערך נפשי-רוחני של השתוקקות וכמיהה דתית, חוויות של הקרבה ופרישות בהקשר הדתי והתנ"כי, ולצידם אמירה על זוגיות ומשפחתיות.

בפברואר 1924 שלח ראובן עותק של האלבום כמתנה לנציב העליון הרברט סמואל, כנראה בהקשר לתערוכה היחיד שנערכה במסגרת "אגודת אמנים עברית" במגדל דוד ובה הוצגה גם סדרת ההדפסים. האלבום הוחזר לראובן בטענה שהנציב אינו "רוחש כל אהדה לאסכולה זו של האמנות".במחצית שנות השישים של המאה ה-20 הוציאה "גלריה בינט" בשיתוף ראובן אלבום מסודר, חתום וממוספר של מחזור חיתוכי העץ ובו 10 מתוך 12 ההדפסים. בהקדמה למהדורה זו כתב מבקר האמנות חיים גמזו כי הניגוד החריף בהדפסים קשור להדפסים של קבוצת "הגשר" והאקספרסיוניזם הגרמני. ניגוד זה, טען גמזו, מייצג את העימות בין עולם המסורת היהודית לבין הלאומיות הציונית.

גבריאל טלפיר כתב על ההדפסים כי הדפסים אלו מבטאים את התחייה הלאומית וכי "בקשת אלוהים באותו פרק זמן ביטאה את הכמיהה המשיחית שהביאה המוני נוער לחזור אל רגבי המולדת".גם גדעון עפרת ראה בהדפסים ביטוי לבקשה לתחייה לאומית, אולם הדגיש את אווירת הדרמה ואת העובדה כי על אף הנושאים, הדימויים נוטים לאקספרסיוניזם אירופי-מיסטי, ופחות לאקזוטיקה מזרחית המאפיינת את ציורי השמן של ראובן לאחר בואו לארץ ישראל.שרגא בר און ניתח את הסדרה כמשקפת את הדרמה של "מבקשי אלהים", כמצב אמונה האופייני לתקופת התחייה. הוא הרחיב את המשמעות הסמלית של שנים עשר התחריטים על רקע הספריות היהודיות והנוצריות העתיקות ועל רקע הספרות הרוסית וספרות החלוצים המודרניות: "מבקשי אלהים נמצאו ונמצאים בכל מקום: בגולה ובארץ-ישראל, בקרב נביאים ובקרב פשוטי העם, בקרב פועלים ובתוך המשפחה, בקרב זקנים ובקרב צעירים, בקרב שומרי תורה ומצוות ובקרב פורקי עול תורה ומצוות"

משכן הנשיא

משכן הנשיא (הידוע גם בשם בית הנשיא או משכן נשיאי ישראל) הוא מעונם הרשמי ומשרדם של נשיאי מדינת ישראל. המעון נמצא ברחוב הנשיא בשכונת טלביה בירושלים, ומשמש את הנשיאים משנת 1971.

פירות ראשונים

"פירות ראשונים" (1923) הוא טריפטיכון מאת הצייר הישראלי ראובן רובין. הציור, שזכה להכרה ציבורית החל משנות השמונים של המאה ה-20, נתפש על ידי פרשנים שונים כביטוי אידיאלי של דמות החלוץ הארצישראלי, וכביטוי לקשר עם המזרח ועם אדמת הלאום בעידן שלפני מאורעות תרפ"ט.

ראובן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

תערוכות מגדל דוד

"תערוכות מגדל דוד" הן תערוכות שהתקיימו במגדל דוד בירושלים בין השנים 1921 ל-1932 והיו אבן דרך בהתפתחות האמנות העברית בארץ ישראל בתקופת היישוב. תקופה זו כונתה בכמה מחקרים בתולדות האמנות הישראלית "תקופת מגדל דוד". בנוסף, שימשו התערוכות כמוקד הפעילות העיקרי של "אגודת אמנים עברית", שהפכה לימים לאגודת הציירים והפסלים.

תקופת מגדל דוד

תקופת מגדל דוד הוא כינוי המתאר את האמנות הישראלית במהלך שנות העשרים של המאה ה-20. הכינוי נטבע בעקבות תערוכות מגדל דוד, שנערכו במבנה מגדל דוד באותה תקופה. במקום סגנון אמנותי אחיד, ניתן למצוא בתקופה זו יצירות אמנות בסגנונות מנוגדים, המשקפות את תפיסת העולם של האמנים ביחס למציאות החברתית, הפוליטית והאמנותית בארץ ישראל ומחוץ לה. לצד האמנות שנוצרה ב"בצלאל", והתאפיינה במוטיבים דקורטיביים ובהשפעת האר נובו, יצרו האמנים הארץ-ישראלים הצעירים יצירות אמנות המשקפות מגוון של השפעות המודרניזם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.