ראובן מרגליות

הרב ראובן מרגליות (ז' בכסלו תר"ן, 30 בנובמבר 1889 - ז' באלול תשל"א, 28 באוגוסט 1971) היה למדן, חוקר וספרן. חיבר למעלה מחמישים ספרים במגוון נושאים תורניים. מייסד ספריית הרמב"ם והספרן שלה במשך שנים רבות. חתן פרס ישראל ופרס הרב קוק לספרות תורנית.

הרב ראובן מרגליות
למרכז
השתייכות ציונות דתית
חיבוריו ראו להלן

תולדות חייו

נולד בלמברג (לבוב) שבגליציה. את השכלתו התורנית רכש מאביו משה, והרבה ללמוד באופן עצמאי מספרים. הוסמך לרבנות בגיל צעיר על ידי גדולי הרבנים, כרבי מאיר אריק מבוצ'אץ', אך למרות זאת לא קיבל עליו משרה רבנית ועסק במסחר ספרים. היה מפעיליה של תנועת המזרחי, במסגרתה שימש בתפקידים שונים.

בטבת תרצ"ה (1934) עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. משנת עלייתו לארץ ועד יום מותו שימש כמנהל ספריית הרמב"ם בתל אביב. נפטר ללא שהשאיר אחריו ילדים.

בבחירות לכנסת השישית הוצב במקום ה-118 של רשימת המפד"ל[1].

כתיבתו

הרב מרגליות היה בעל זיכרון מיוחד ובקי במרחב עצום של התורה שבעל פה. כתב על נושאים מגוונים, כשספריו יועדו הן לציבור הרחב והן לחוקרים.

עסק רבות בנושאי מחקר תולדות המשנה והתלמוד, והביע בנושא זה דעות מקוריות ביותר, בחריפות ובבקיאות מרובה.

עסק בספריו אף בענייני הקבלה, כשהוא כותב ספרים על ספר הזוהר, כגון "הרמב"ם והזוהר", העוסק בהשוואת דבריו של הרמב"ם למובא בזוהר, וכן "שערי זוהר", העוסק בהבאת שיטת הזוהר על סמך שאר הספרות של תורה שבעל פה, כגון התלמוד בבלי ומדרשים.

בנוסף כתב הרב מרגליות ספרים הקשורים לארץ ישראל, כדוגמת ספריו "קוי אור" ו"טל תחיה", העוסקים במשפט עברי ובמדינה המתחדשת.

תחום נוסף של ספרים שכתב הוא מונוגרפיות של חכמי ישראל, כשהוא כותב על הרמב"ן, רבי יחיאל מפאריס, רבי אברהם בן רמב"ם, רבי חיים בן עטר, המהרש"א ועוד.

ד"ר יצחק רפאל כתב שסגנון כתיבתו התאפיין בכתיבה מתומצתת, ששאפה להכיל נושאים רבים.

ספריו נכתבו תוך קשיים גדולים, כפי שהוא עצמו מתאר בהקדמתו לספרו "נפש חיה" (הערות וחידושים על השו"ע); כך ספרו נכתב תוך כדי מלחמת העולם הראשונה בעת שהותו בלבוב.

בשנת תשס"ד הוקם בבאר שבע מכון להוצאת כתבי הרב מרגליות. עד כה ההדירו שמונה מספריו.

בכתביו הוא מגלה בקיאות רבה במדעים.

מספריו

  • מרגליות הים על מסכת סנהדרין, מוסד הרב קוק, ירושלים, הוצאה שישית תש"ן. לעיתים הרב מרגליות היה מכונה בשם ספרו זה[דרוש מקור].
  • תולדות אדם, תולדותיו ומשנתו של המהרש"א, למברג תרע"ב.
  • קב בשמים, הערות על דברי בעלי התוספות, לבוב תרע"ג.
  • מלאכי עליון, אנציקלופדיה לענייני מלאכים, ירושלים : מוסד הרב קוק, תש"ה. (מהדורה מקוונת: ראובן מרגליות, ‏מלאכי עליון, באתר HebrewBooks)
  • ניצוצי אור הערות על התלמוד ועוד ספרי חז"ל, מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב.
  • שערי זוהר השוואת דברי הש"ס והמדרשים לזוהר, מוסד הרב קוק.
  • יסוד המשנה ועריכתה סקירה כללית על השתלשלות מימות אנשי כנסת הגדולה עד חתימתה, ותוכנית סדורה, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ן. (מהדורה מקוונת: ראובן מרגליות, ‏יסוד המשנה ועריכתה, באתר HebrewBooks)
  • המקרא והמסורה קובץ מחקרים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט.
  • מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט. (יצא יחד עם עוללות).
  • עוללות, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט (יצא יחד עם מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו).
  • לחקר שמות וכינויים בתלמוד, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט. (מהדורה מקוונת: ראובן מרגליות, ‏לחקר שמות וכינויים בתלמוד, באתר HebrewBooks)
  • לתולדות אנשי שם בלבוב, הערות לספרו של ר' שלמה בובר, אנשי שם.
  • נפש חיה, הגהות הערות וחידושי דינים לשולחן ערוך חלק אורח חיים.
  • פירושים להגדה של פסח באר מרים וקהלת משה, תל אביב תרצ"ז.
  • ויכוח הרמבן ותולדות הרמב"ן (מהדורה מקוונת: ראובן מרגליות, ‏ויכוח הרמב"ן ותולדות הרמב"ן, באתר HebrewBooks)
  • טל תחיה על המשפט העברי, הרפואה המודרנית בהלכה, ועל גר תושב (היחס לערביי הארץ) (מהדורה מקוונת: ראובן מרגליות, ‏טל תחיה, באתר HebrewBooks)
  • נר למאור הערות וביאורים על הספר "אור החיים הקדוש" של רבי חיים בן עטר (מהדורה מקוונת: ראובן מרגליות, ‏נר למאור, באתר HebrewBooks)

ספרים שההדיר:

  • ספר חסידים (כת"י בולוניה), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ז (עם מקורות והערות מקור חסד ומפתחות).
  • מלחמות ה' לר' אברהם בן הרמב"ם, בצירוף מאמר על דרשות חז"ל ואגרות, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ג.
  • ספר הזוהר עם הערות ניצוצי זוהר, שלשה כרכים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"א-תש"ו.
  • שו"ת מן השמים לר' יעקב ממרויש (עם מבוא ארוך בענייני פסיקת הלכה על פי רוח הקודש), לבוב תרפ"ו; ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ז. ‬
  • ספר הבהיר, עם פירושים, וביאור 'אור בהיר, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א.
  • זהר חדש עם ניצוצי זהר, ירושלים : מוסד הרב קוק, תשי"ג. ‬ ‬
  • תיקוני הזהר עם ניצוצי זהר, ירושלים : מוסד הרב קוק, תש"י. ‬ ‬

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רשימת המפד"ל לכנסת השישית, אתר המכון לדמוקרטיה
אברהם בן הרמב"ם

רבי אברהם בן הרמב"ם (הראב"ם, כונה גם "החסיד" ו"הנגיד"; כ"ח בסיון ד'תתקמ"ו, 1186 - י"ח בכסלו ד'תתקצ"ח, 1237) היה הפרשן הגדול הראשון של תורת אביו הרמב"ם, איש הלכה, פרשן מקרא מקורי על דרך הפשט, פילוסוף והוגה דעות, רופא ומנהל בית החולים הכללי בקהיר, נגיד יהודי מצרים למשך כשלושים שנה, ומנהיג הזרם היהודי-סופי המכונה במחקר זרם חסידי מצרים.

בר קפרא

בר קפרא היה חכם בדור המעבר שבין התנאים והאמוראים. תלמידו של רבי יהודה הנשיא. היה ידוע כבדחן. בילדותו למד תורה מפי רבי מאיר.

יש שמזהים אותו עם רבי אלעזר הקפר, ואחרים אומרים שהוא ר' אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר. סידר קובץ משניות ערוך המכונה "משנת בר קפרא" (בבלי בבא בתרא, קנד, ב). קובץ זה מקביל ומשלים את משנת רבי יהודה הנשיא.

עם תלמידיו נמנה רבי יהושע בן לוי שמסר רבים מאמרותיו ופסקיו.

בשנת 2010 נמצא קברו באזור כרמיאל - למרות שעד אז חשבו שהוא קבור עם רבי אליעזר הקפר.

ברוך ממז'יבוז'

ר' ברוך ממז'יבוז' (תקי"ז, 1757 – י"ח בכסלו תקע"ב, 1811) היה נכדו של הבעל שם טוב ואדמו"ר בדור השלישי לחסידות. היה האדמו"ר הראשון שהשתית את טענתו לתואר ולבכורה על ייחוסו, ובכך היה חלוץ רעיון השושלתיות בתנועת החסידות.

ה'תשל"א

ה'תשל"א (5731) או בקיצור תשל"א היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-1 באוקטובר 1970, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 19 בספטמבר 1971. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשל"א 23 שנות עצמאות.

ז' באלול

ז' באלול הוא היום השביעי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן. ז' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אלול היא לרב פרשת כי תצא. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת שופטים.

מסורה

המָסוֹרָה היא רשימת הערות על נוסח המקרא, שמטרתה הייתה ליצור נוסח אחיד בכל קהילות ישראל ולהאחיד את הנוסח שנפלו בו מחלוקות בין כתבי יד שונים, ושמה לעצמה מטרה לקבוע את נוסחו הסופי ולמנוע שינויים או טעויות בעתיד, שאם לא אזי כל עמלם יהיה לשווא. ובכך להמשיך את מסירת התנ"ך והעברתה מדור לדור. בתקופה שבה הפצת הכתובים הייתה רק על ידי העתקת כתבי יד בידי "סופרים" היה חשש גדול לטעויות אנוש. בעלי המסורה התגברו על תופעה זו באמצעות ספירת מילים, צירופי מילים ותופעות שונות, שעברו במשך מאות שנות פעילותה.

מסכת טהרות

מסכת טְהָרות היא המסכת החמישית בסדר טהרות. אורך המסכת עשרה פרקים ויש עליה משנה ותוספתא אבל לא תלמוד בבלי או ירושלמי. המסכת עוסקת בעיקר בדיני טומאה וטהרה. שמה של המסכת ניתן לה בלשון נקייה שהרי העיסוק בה הוא בענייני טומאות.

מסכתנו עוסקת בעיקר בשלושה עניינים:

טומאת אוכלין ומשקים - מתי אוכל נטמא ומתי לאו, העברת טומאה, דינו של אוכל שנטמא ועוד.

ספק טומאה ברשות היחיד - מה דינו של ספק טומאה (דוגמת שדה שידוע שהיה בו קבר אך אינו ידוע היכן) ברשות היחיד ורשות הרבים

טומאת עם הארץ.

מסכת סנהדרין

מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין היא המסכת הרביעית בסדר נזיקין שבמשנה ובתלמוד. המסכת עוסקת ברובה בעניינים הטכניים של המשפט העברי.

בתלמוד הבבלי יש למסכת זו 112 דפים.

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהתבארו דיני הנזיקין במסכת הנזיקין (על שלושת חלקיה), "התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם".

מקור ברוך (פירושונים)

מקור ברוך הוא שמם של מקומות ישוב, ושל ספרים רבים. מקור השם בפסוק בספר משלי (ה', י"ח): "יְהִי-מְקוֹרְךָ בָרוּךְ", ובשמם של אישים שונים בשם ברוך. בספרים, בדרך כלל שמו הפרטי של המחבר.

האם התכוונתם ל...

מרגליות (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

משפט עברי

משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.

בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים. מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות" (Judicial) והלכות "דתיות" (Religious). דעה דומה מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים.[דרוש מקור] לעומתם, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו היא שרירותית.

נוב (עיר מקראית)

נוב (במקרא כתוב נֹב) הייתה עיר בנחלת בנימין שמוזכרת בספר שמואל כעיר כהנים ולפי התלמוד, במשך שלוש-עשרה שנה שכן בה המשכן. לפי תרגום יונתן היה ניתן לראות ממנה את ירושלים. ספר הזוהר מציג דעה כי העיר נוב היא בעצם ענתות המקראית, אך דוחה אותה בנימוק שענתות לא הייתה עיר אלא כפר. הרב ראובן מרגליות מפרש[דרוש מקור] את סברת שוויון המקומות על פי הפסוקים בספר נחמיה (פרק יא) וספר ישעיה (פרק י) המזכירים אותם זה לצד זה.

הארכאולוג חנן אשל זיהה בשועפאט את מיקומה של נוב עיר הכהנים, מתקופת בית ראשון.

ספר הבהיר

ספר הבהיר הוא מן החיבורים הראשונים בתורת הקבלה. זהות מחבר הספר וזמן חיבורו עלומים, אולם אזכוריו הראשונים הם בין מקובלי פרובנס בראשית המאה ה-13. המסורת מייחסת את הספר לתנא רבי נחוניא בן הקנה, המוכר גם כדמות מרכזית בספרות ההיכלות והמרכבה, אשר מוזכר בראש הספר. ככל הנראה, צורתו הספרותית התגבשה ונערכה במהלך המאה ה-12 באשכנז ובפרובנס, אף שהוא מבוסס על מקורות קדומים יותר שקשה למקמם ולתארם.

ספר הבהיר הוא יצירה מצומצמת בהיקף של מאתיים סעיפים, רובם קצרים, שנכתבו בעברית ובארמית. הקטעים כוללים אוסף מדרשים בסגנון מדרשי חז"ל, שחלקם מיוחסים לתנאים ולאמוראים. הוא פותח במשפט "אמר רבי נחוניא בן הקנה: כתוב אחד אומר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים", ועל כן כונה בפי המקובלים ספר הבהיר. ממשפט זה נלקח גם הכינוי "מדרש ר' נחוניא בן הקנה", בו השתמש הרמב"ן, אחד הראשונים שמזכירים את הספר, אך בין המקובלים התקבל "הבהיר" כשם הספר.

פרס הרב קוק לספרות תורנית

פרס הרב קוק לספרות תורנית על שם הרב אברהם יצחק הכהן קוק הוא פרס הניתן בתחום הספרות התורנית על ידי עיריית תל אביב-יפו לזכרו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל.

סכום הפרס עומד על 18000 ש"ח, והזוכים נבחרים בידי ועדה בת 5-7 חברים של עיריית תל אביב-יפו, שבה חברים גם נציגים של הרבנות הראשית לישראל ו/או הרבנות הראשית לתל אביב-יפו, מישיבת מרכז הרב ומאוניברסיטאות העוסקות בתחום.

הפרס ניתן החל משנת 1943 לעוסקים בתחום ספרות תורנית מקורית כמו פרשנות, חידושים ושאלות ותשובות וספרות מחקר וספרי עזר תורניים, כמו הוצאות מחדש של ספרי ראשונים, ספרי עזר, מחקרים ופילוסופיה דתית. הפרסים ניתנו על ספרים שיצאו ב-2–3 השנים שלפני שנת חלוקת הפרס. מטרת הפרס בחיזוק אלו העוסקים בכתיבת ובחקר ספרות תורנית. סכום הפרס נקבע על מאה לירות לשנה, בשנת 1944 הוכפל ל-200 לירות וב-1945 חולקו פרסים בשווי 400 לירות.

בשנת 1956 נבחר פרופ' שאול ליברמן לקבל את הפרס, על מהדורתו לתוספתא, אך בשל המחאה החרדית ארוכת השנים בעקבות עבודתו בבית המדרש לרבנים באמריקה המשתייך לתנועה הקונסרבטיבית, סירב אחד השופטים לחתום על חלוקת הפרסים לכל הזוכים, וחלוקת הפרס בוטלה. בשנת 1957 בקשו לחלק את הפרסים לזוכים מהשנה הקודמת ולאלו שנוספו עליהם, אולם בעקבות סירובו של הרב משולם ראטה לקבל את הפרס יחד עם ליברמן נדחה טקס חלוקת הפרס, עד שליברמן הודיע שויתר על הפרס.

קובץ יסודות וחקירות

קובץ יסודות וחקירות השלם הוא ספר המכיל ליקוט מקיף של יסודות וחקירות תורניים המבוססים על ספרי הראשונים והאחרונים.

מחבר הספר הוא הרב אחיקם קשת, אברך בישיבת מרכז הרב, מתלמידי הרב אברהם שפירא ור"מ לשעבר בישיבת שלום בניך. הספר יצא לאור במהדורה ראשונה בחוברת בכריכה דקה, ולאחר מכן במספר מהדורות. בשנת תשס"ז יצאה מהדורה בת כ-700 עמודים. מהדורה נוספת יצאה בתשע"ג בת כ-1,230 עמ'. הספר מסודר לפי הא"ב.

הספר כולל כמה נספחים:

"לקט חקירות" מלקט כ-1,500 חקירות על סדר הא"ב

"סוגי הסברות" - "חלוקת הסברות שבש"ס ובמפרשים לשמונה סוגים"

"סוגי החקירות"

"לשיטתם" - מדגים כיצד דעותיהם ההלכתיות של תנאים ואמוראים הן לפי שיטה לימודית מסוימת. כמו כן מרכז הספר לשונות המיוחדים לכל אמורא, כמו "פלוני ופלוני בשיטה אחת", או "תברא". המחבר מביא אחרונים שעסקו בעניין זה של "לשיטתם", כגון הרב ראובן מרגליות והאדר"ת.הנספחים סוגי הסברות, סוגי החקירות ולשיטתם לא נכללו במהדורת תשע"ג, אלא יצאו לאור כחוברת נפרדת, מפאת חוסר מקום.

הספר קיבל את הסכמותיהם של הרב אביגדור נבנצאל, הרב אברהם שפירא, הרב שמחה הכהן קוק והרב זלמן נחמיה גולדברג.

רבי מאיר בעל הנס

רבי מאיר בעל הנס הוא כינויו של עושה נפלאות הקבור בטבריה. הכינוי מופיע החל מהמאה ה-18, ובאופן מסורתי מקובל לזהות אותו עם התנא רבי מאיר, אך יש השוללים זיהוי זה. קברו, קבר רבי מאיר בעל הנס, הוא מוקד עלייה לרגל.

שו"ת מן השמים

"שו"ת מן השמים" הוא חיבור הלכתי מראשית המאה ה-13 מאת ר' יעקב הלוי ממרויש, מבעלי התוספות.

תקופת הזוגות

על פי המסורת היהודית, תקופת הזוגות נמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, ג'תק"ע - ג'תש"ע בערך), ובה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו במשותף כראשי הדור: אחד כנשיא, ומשנהו כאב בית הדין של הסנהדרין. במהלך התקופה כיהנו בתפקיד חמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים.

על אף שהזוגות נחשבים לתנאים, יצר מחקר התלמוד בידול ביניהם ובין התנאים ומקובל להתייחס אליהם כאל תקופה נפרדת שקדמה לתקופת התנאים [דרוש מקור].

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.