ראובן בונפיל

ראובן (רוברט) בּוֹנְפִיל (Bonfil; נולד ב-1937) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

ראובן בונפיל
ראובן בונפיל

חייו ופועלו

ראובן בונפיל נולד בשם רובר בונפיל בקרדיצה, עיירה בחבל תסליה שביוון. אביו דוד נולד באיסטנבול ואמו אפטימיה אלגרה לבית דוד, נולדה למשפחה רומניוטית בצפון יוון. שני הוריו עסקו בהוראה. עם כיבוש חבל תסליה בידי הגרמנים בסתיו 1943 ברחה משפחת בונפיל אל הר האגרפה והסתתרה בכפר אפידיה אצל משפחת גולס (Goulas), משפחה יוונית-אורתודוקסית.

לאחר שחרור יוון שבה משפחת בונפיל לביתה שבקרדיצה ואביו של בונפיל מונה לכהן כראש הקהילה היהודית הקטנה בעיירה. בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה ביוון לאחר מלחמת העולם השנייה עזבה משפחת בונפיל את קרדיצה ועברה להתגורר באתונה.

בשנת 1949 נענה להצעה לעקור לאיטליה וללמוד בבית המדרש לרבנים באיטליה. בשנת 1958 נישא לאווה (חווה) לבית רכטשאפן, ניצולת שואה ילידת המבורג שלמדה הוראה בירושלים ואותה פגש בונפיל בעת ששהה אף הוא בירושלים במסגרת לימודיו לרבנות. בני הזוג בונפיל קבעו את מקום מושבם בעיר מילאנו.

ב-1959 הוסמך לרבנות, ב-1960 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת טורינו (באותן שנים באיטליה הלימודים האקדמיים עד לתואר דוקטור ארכו ארבע שנים). עסק במשך תשע שנים כרב במילאנו, בתחילה כמשנה לרב הראשי ואחר כך כרב הראשי בפועל. ב-1968 עלה עם משפחתו לישראל, ושימש כמזכיר הלשכה של הראשון לציון הרב יצחק נסים. כמו כן כתב דוקטורט בהיסטוריה יהודית באוניברסיטה העברית בהנחייתם של הפרופסורים חיים הלל בן ששון ויוסף ברוך סרמוניטה, אותו קיבל ב-1976. העבודה עסקה ברבנות איטליה בתקופת הרנסאנס. בשנים 1975–1980 היה מרצה בכיר באוניברסיטת בן-גוריון, ב-1980 נעשה מרצה בכיר באוניברסיטה העברית, ב-1990 פרופסור מן המניין וב-2005 יצא לגמלאות. שימש כראש המחלקה להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בן-גוריון וכיהן כמנהל משגב ירושלים, המכון ללימודי קהילות יהודיות ספרדיות ומזרחיות.

בונפיל היה עמית מחקר ופרופסור אורח במכון ללימודים מתקדמים שבאוניברסיטה העברית, באוניברסיטת הרווארד, בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה שבפריז, במכון סטודי סטוריצ'י שבנפולי, באוניברסיטת ייל, בישיבה יוניברסיטי, באוניברסיטת לה ספיינזה שברומא, באוניברסיטת מילאנו ובמכון סכוליון שבאוניברסיטה העברית. ב-1976 ייסד, יחד עם פרופסור יוסף ברוך סרמוניטה, את כתב העת "איטליה", לחקר תולדות היהודים באיטליה, והוא עורכו. היה חבר מערכת הפרסומים של מרכז זלמן שזר, היה חבר הוועד המנהל של החברה ההיסטורית הישראלית, שימש כחבר המערכת של כתב העת פעמים, מאז 1992 הוא חבר מערכת של "La Rassegna Mensile di Israel" ומאז 1986 חבר מערכת כתב העת "Jewish History" בהוצאת אוניברסיטת חיפה.

בונפיל הוא זוכה פרס ורבורג למצוינות אקדמית (1973–1975), עמית באקדמיה האמריקאית למחקר יהודי (the American Academy for Jewish Research) מאז 1994, מחזיק בתואר אבירות של מסדר הכוכב של איטליה (Ordine della Stella d'Italia) מטעם נשיא הרפובליקה האיטלקית משנת 2012 ואקדמאי ממונה מטעם הספרייה האמברוזיאנית (Biblioteca Ambrosiana) משנת 2015.

בונפיל נשוי ולו שלושה ילדים, בתו רוחמה ארכאולגית, בנו דוד מומחה בתחום החיטה ופועל במכון וולקני[1] ובתו עליזה עוסקת בחינוך ופסיכולוגית.

מחקריו

ראובן בונפיל עוסק בתולדות התרבות והחברה של היהודים בימי הביניים ובראשית העת החדשה באירופה הנוצרית ובעיקר באיטליה ובביזנטיון.

הרבנות באיטליה בתקופת הרנסאנס

ספר זה הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט של ראובן בונפיל. הספר דן במקומם של הרבנים בחברה ובתרבות היהודית באיטליה במאות ה-15 וה-16. התפישה המקובלת במחקר, בה דגלו חוקרים כגון בצלאל (ססיל) רות ומשה אביגדור שולוואס שהרבנים התנגדו למגמת ההשתתפות בהומניזם וברנסאנס מתוך הנחה שכתוצאה מכך זיקתם ליהדות התרופפה. בונפיל גילה במחקרו כי דבר זה אינו נכון ושהאנשים שהיו בחוד החנית של ההתקרבות לחברה הלא-יהודית היו דווקא הרבנים. בונפיל מחזיק בתפישה בספרו זה ובמחקריו האחרים כי יהודים ונוצרים חולקים אותו עולם תרבותי ואותם הלכי רוח והם חלק מאותו מארג של מסגרת כוללת, למעט עניינים שבהם השונות הדתית מחייבת יהודים ונוצרים כאחד לנקוט עמדות מנוגדות.

במראה כסופה: חיי היהודים באיטליה בימי הרנסאנס

ספר זה מחולק לשלושה מדורים: האחד הוא החלק התשתיתי, המסגרת שבה היהודים חיו והוא סוקר להיכן גירשו אותם, איפה הם חיו ואת מרקם יחסיהם עם השלטונות. החלק השני והעיקרי עוסק בשאלה כיצד היהודים הגדירו את עצמם תרבותית, מה היו חינוכם והאידיאלים התרבותיים והחברתיים, וכן המסגרת המוסדית של התארגנות הקהילות. החלק השלישי בוחן את הסטרוקטורות המנטליות של היהודים ומנסה לבדוק איך יהודי מרגיש בתוך המסגרת הלא יהודית. חלק זה עיקר עיסוקו בתחושות של היהודים.

ספרים שכתב

  • Rabbis and Jewish Communities in Renaissance Italy (Oxford: The Littman Library of Jewish Civilization by Oxford University Press, 1990). Second printing (paperback): London 1993. Reprint: 2004

[= גרסה אנגלית של הרבנות באיטליה בתקופת הריניסאנס / מאת ראובן בונפיל; ירושלים :).]

  • Jewish Life In Renaissance Italy (Berkeley-Los Angeles-London: University of California Press, 1994).
  • Gli ebrei in Italia nell’epoca del Rinascimento. (Firenze, Sansoni, 1991).
  •  : Les Juifs d’Italie à l’époque de la Renaissance. Stratégies de la différence a l’aube de la modernité (Paris: L’Harmattan,1995).
  • Tra due mondi. Cultura ebraica e cultura cristiana nel Medioevo (Napoli: Liguori, 1996). (אסופת מאמרים באיטלקית).
  • History and Folklore in a Medieval Jewish Chronicle – The Family Chronicle of Ahima‘az ben Paltiel (Leiden and Boston: Brill, 2009).
  • Cultural Change Among the Jews of Early Modern Italy (Farnham, England: Ashgate Publishing Company, 2010). = Variorum collected studies series; 945

ספרים שערך וההדיר

  • סליחות כפי מנהג איטליאני הנהוג בק"ק מילאנו יע"א עם תרגום וביאור מאת ראובן בונפיל/ מילאנו : מוסד שלמה ס. מאיר תשי"ט 1959
  • ספר אנגילו מרדכי: סדר הגדה של פסח כפי מנהג איטלייאני עם ח"נ העקריים במנהגי אשכנז וספרד בתוספת "הגדה לילדים" עם תרגום, באור ומבוא באיטלקית מאת ראובן בונפיל/ מילאנו : מוסד שלמה מאיר, תשכ"ב 1962
  • מראה מקרא : קובץ מוקדש לעיצוב ספרי תנ"ך / (עריכה: ראובן בונפיל); ‫ ירושלים : משרד החינוך והתרבות, המחלקה לתרבות תורנית, תשל"ו
  • ספר זיכרון לשלמה אומברטו נכון : קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה / בעריכתם של ראובן בונפיל... (ואחרים); ירושלים : מוסד שלמה מאיר, תשל"ח
  • Scritti in memoria di Umberto Nahon; Saggi sull’ebraismo italiano, Edited by Roberto Bonfil, Daniel Carpi, Maria. Modena Mayer, Giorgio Romano,Giuseppe B. Sermoneta, (Jerusalem: Fondazioni Sally Mayer-Raffaele Cantoni, 1978).
  • ITALIA; Studi e Ricerche Sulla Storia, la Cultura e la Letteratura Degli Ebrei d’Italia, Edited by Robert Bonfil & Giuseppe B. Sermoneta, vols. I (1976) - X (1993).
  • ITALIA; Studi e Ricerche Sulla Storia, la Cultura e la Letteratura Degli Ebrei d’Italia, Edited by Robert Bonfil, vols.XI (1994) - XVII (2006).
  • שמואל דוד לוצאטו : מאתיים שנה להולדתו / ערכו: ראובן בוניפיל, יצחק גוטליב וחנה כשר; ירושלים : הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ד 2004
  • משה דוד קאסוטו / בעריכת ראובן בונפיל ; ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית ; קדם - יד ליקירינו תשס"ז 2007
  • ספר מלווה ולווה: מדריך למשכונאות מאיטליה מימי הרנסאנס/ ההדיר והקדים מבוא ראובן בונפיל; ירושלים : מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, תשע"ה 2015

ספר יובל לכבודו

  • טוב עלם: זיכרון, קהילה ומגדר בחברות יהודיות בימי הביניים ובראשית העת החדשה, בעריכת אלישבע באומגרטן, רוני ויינשטיין ואמנון רז-קרקוצקין, ירושלים תשע"א 2011.

לקריאה נוספת

  • משה אידל, על ספרו של בונפיל ראובן בונפיל העוסק במוסד הרבנות באיטליה בין השנים 1600-1450, פעמים, 4, חורף תש"ם 1980, עמ' 100–102.
  • מרדכי בן יצחק ברויאר, (על) ראובן בונפיל, "הרבנות באיטליה בתקופת הריניסאנס" (תשלט), ‫ קריית ספר נה, ב (תשם 1980) 363-368.
  • אליהו צ. בן-זמרה, (‫על) ראובן בונפיל, "הרבנות באיטליה בתקופת הריניסאנס" (תשלט), דעות; בטאון האקדמאים הדתיים מח (תשם 1980) 213-218.
  • בנימין חיים יצחק רביד, (על) ראובן בונפיל, "במראה כסופה : חיי היהודים באיטליה בימי הרינסאנס" (תשנד), ‫ קריית ספר סח [מוסף] (תשנח 1998) 245-253.
  • Benjamin Ravid, "Bonfil, Robert", Encyclopedia Judaica, Second Edition, Volume 4, pp. 61-62
  • בתוך ספר היובל, מאמר שכתבו העורכים ומתאר את מחקריו של בונפיל:
  • "ראובן בונפיל - רב, היסטוריון ואיש הברוק", עמ' 13–20.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד בונפיל, באתר מכון וולקני
אחימעץ בן פלטיאל

רבי אֲחִימַעַץ בֶּן פַּלְטִיאֵל (1017, קפואה, איטליה – 1054/1060, אוריה, פוליה, איטליה) היה היסטוריון ופייטן יהודי-איטלקי, שנודע בשל חיבור כרוניקה, בשם: "ספר היוחסין" (היא "מגילת אחימעץ").

אמנון רז-קרקוצקין

אמנון רז-קרקוצקין (נולד ב-27 בנובמבר 1958) הוא פרופסור חבר להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בונפיד

האם התכוונתם ל...

גזירות קנ"א

גזירות קנ"א הן כינוי לפוגרומים שביצעו נוצרים קתולים נגד יהודים בספרד בשנת ה'קנ"א (1391). רבים מהיהודים לא עמדו בכפייה להתנצר, ונטשו את אמונתם. עם שוך הפרעות מינתה הממשלה ועדות חקירה, אך לא נקטה פעולות של ממש נגד הפורעים, שחלקם נמנו עם השכבות הנכבדות. גזירות 1391 פתחו תקופה של לחץ כבד על יהדות ספרד להתנצר, ועד לוויכוח טורטוסה ב-1414 ואחריו התנצרו בין 33% ל-60% מתוכה, כשהם יוצרים אוכלוסיית מראנוס עצומה. המומרים נותרו כיחידה חברתית מובחנת שהוסיפה לעורר את חשד וקנאת "הנוצרים הישנים."

גירוש ספרד

גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 ה'רנ"ב של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. גירוש בתנאים שונים מעט הוחל חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1497 ה'רנ"ז, על יהודי פורטוגל. עוד שנה אחר כך, בשנת 1498 ה'רנ"ח, גורשו גם יהודי ממלכת נווארה.

הגירוש התבצע מכח צו שנחתם בידי פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ 1492 ופורסם ב-29 באפריל, ג' בניסן הרנ"ב. נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה להתנצר או לעזוב עד ל-31 ביולי, ז' באב ה'רנ"ב. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונותרו בספרד יחד עם מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס", צאצאי יהודים שהתנצרו במאה הקודמת מאז גזירות קנ"א אך לא נטמעו בחברה הספרדית הכללית שהוסיפה לנהוג בהם בחשד מסוים. רבים מהמומרים הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כאנוסים. אף כי אין אפשרות להעריכו במדויק, רוב ההיסטוריונים אומדים את מספר המגורשים מספרד ב-1492 בין 40,000 ל-160,000 נפש. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה העות'מאנית, ובגלים למערב ומרכז אירופה.

הצו שיקף מדיניות של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור גרנדה הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת 1502 צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו בחרו רבים מהמוסלמים להתנצר לפחות למראית עין והיתר גורשו (המומרים ממוצא מוסלמי התמרדו מספר פעמים והוסיפו לעורר חשש; ב-1609 גורשה אוכלוסייה זו על אף היותה נוצרית להלכה). בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של מלכי ספרד: דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.

גירוש היהודים מספרד סימן את סיומו של פרק בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי, ומאוחר יותר גם צאצאי האנוסים.

היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

היינריך הרביעי (בגרמנית: Heinrich IV‏, 11 בנובמבר 1050 - 7 באוגוסט 1106) היה מלך גרמניה מ־1056 וקיסר האימפריה הרומית הקדושה מ־1084 ועד ויתורו על הכתר ב־1105.

חיים הלל בן-ששון

חיים הלל בן-ששון (Ben-Sasson; כ"א בשבט תרע"ד, 17 בפברואר 1914 – כ"ט באייר תשל"ז, 16 במאי 1977) היה היסטוריון ישראלי, פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. תחום התמחותו הוא תולדות היהודים בימי הביניים, ובנוסף, סוגיות בתולדות היהודים בארץ ישראל בעת החדשה.

יהדות איטליה

יהדות איטליה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות באירופה וראשיתה עוד בתקופת בית שני. מלבד הקהילות האיטלקיות השורשיות, במהלך ימי הביניים היגרו אליה יהודים רבים מאשכנז ומצרפת וייסדו בה קהילות לפי מנהגיהם, ולאחר גירוש ספרד באו אליה רבים מן המגורשים וייסדו בה גם קהילות ספרדיות. באיטליה היה אחד המרכזים החשובים של העולם היהודי מהמאה ה-16 עד המאה ה-18 ובמאה ה-20 היו לאיטליה שלושה ראשי ממשלה ממוצא יהודי: אלסנדרו פורטיס, סידני סונינו, ולואיג'י לוצאטי.כ-8,000 יהודי איטליה (מתוך 64 אלף) נרצחו בשואה.יהודי איטליה מונים כיום כ-35,000 איש, כאשר לפי הגדרה כוללנית יותר ביחד עם יהודים למחצה (popolazione ebraica allargata), צאצאים לנשואי תערובת - מגיע מספר תושבי איטליה המגדירים עצמם כיהודים ליותר מ-45 אלף איש.

יהודה מסר לאון

רבי יהודה בן יחיאל מֶסֶר לאון (לעיתים מסיר ליאון וכן מיסיר ליאון; 1425? – 1498?), רופא, רב ופוסק מרכזי ביהדות איטליה במאה ה-15, אשר שילב תורה והשכלה כללית ושאף להפוך למנהיג יהדות איטליה. ספרו "נופת צופים: על אמנות הנאום העברי" הוא חיבור אסתטיקה-פילוסופי ובלשני שבו הוא מבסס את האפשרות של השפה העברית לשמש לצרכים רטוריים. ספר זה היה מראשוני הספרים העבריים שנדפסו, והראשון שיצא בדפוס בחיי מחברו. תוארו "מסר" (Messer) הוענק לו על ידי השלטונות בטרם מלאו לו שלושים, ומציין את היותו אדם רם-מעלה ובעל השפעה רבה בקהילתו.

מחזור בני רומא כתב יד רוטשילד

מחזור בני רומא כתב יד רוטשילד הוא מחזור בנוסח בני רומי מצפון איטליה משנת 1450 לערך. המחזור מצוי כיום בספרייה הלאומית בירושלים.

מנחם בן-ששון

מנחם בן-ששון (נולד בירושלים ב-7 ביולי 1951) הוא פרופסור מן המניין להיסטוריה של עם ישראל, נגיד האוניברסיטה העברית בירושלים

ובעבר הנשיא והרקטור שלה. כיהן כחבר הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ה-17, מטעם סיעת קדימה. במהלך כהונתו בכנסת עמד בראש ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת סוגיית האזנות הסתר בישראל, שהוקמה בעקבות האזנות הסתר בתיק רמון.

משה דוד קאסוטו

משה דוד (אוּמְבֶּרְטוֹ) קָאסוּטוֹ (Umberto Cassuto;‏ י"ד באלול תרמ"ג, 16 בספטמבר 1883, פירנצה – י"ט בכסלו תשי"ב, 18 בדצמבר 1951, ירושלים) היה רב בפירנצה ופרופסור למקרא באוניברסיטה העברית. עסק בפרשנות המקרא, בביקורת נוסח המקרא ובאשורולוגיה.

סילנו

רבי סילנו (סוף המאה התשיעית) היה פייטן יהודי איטלקי קדום, שחי בונוסה שבדרום איטליה. סילנו הוא כנראה אחד הפייטנים הראשונים באירופה בכלל. הפיוטים הידועים לנו ממנו הם מספר סליחות ושירים לחתונה. עיקר המידע על חייו שאוב ממגילת אחימעץ.

עלי יסיף

עלי יסיף (נולד ב-1946, בוקרשט, רומניה) הוא חוקר פולקלור יהודי והסיפור העברי של ימי הביניים. פרופסור אמריטוס בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב ומייסד תוכנית "אופקים" לסטודנטים מצטיינים במדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב.

ריימונדוס מרטיני

ריימונדוס מרטיני (Raymundus Martini) או רמון מרטי (Ramón Martí)‏ (1220–1285) היה חכם נוצרי שנודע בעיקר בשל חיבורו "פגיון האמונה נגד המוסלמים והיהודים" (Pugio fidei adversus Mauros et Iudaeos).

שולחן ערוך

השולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563 ונדפס לראשונה בוונציה במהלך שנת 1565 (שכ"ה-שכ"ו).

הספר נחשב אחד הספרים החשובים בעולם ההלכה היהודי, והוא דה פקטו משמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה.

שלמה אומברטו נכון

שלמה אוּמבֶּרטו נכון (Umberto Nahon; ו' בתשרי ה'תרס"ו, 4 באוקטובר 1905, ליבורנו, איטליה – ג' בשבט ה'תשל"ד, 15 בינואר 1974, ירושלים) היה ממנהיגי התנועה הציונית באיטליה בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. משנת 1947 היה בישראל וכיהן בתור יושב ראש ארגון יוצאי איטליה וחבר בוועד הפועל הציוני בין השנים 1951–1964. הוא עבד במחלקה לארגון ולהסברה של הסוכנות היהודית.

שלמה סימונסון

שלמה סימונסון (30 באוקטובר 1923 - 14 במרץ 2019) היה היסטוריון ישראלי, ממקימי החוג להיסטוריה של עם ישראל, המכון לחקר התפוצות ובית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב. סימונסון היה ממייסדי האוניברסיטה והספרייה המרכזית שלה ושימש כרקטור האוניברסיטה. מחקריו עוסקים בתולדות היהודים בימי-הביניים, ביחסי היהודים עם הכנסייה הקתולית וביהדות איטליה.

שמחה קאלימאני

שמחה קאלימאני, (Simcha Calimani‏; ונציה 1699 - ונציה 1781) מרבני קהילת יהודי ויניציאה, מדקדק עברי, מחזאי ומשורר.

שמחה קאלימאני לימד בתלמוד התורה של הקהילה. הוא חיבר יצירות ספרותיות אחדות, בהן "תוכחת מגולה", המתארת את המידות הרעות של בני זמנו. תוכנו העיקרי של הספר הם דברי תוכחה וביקורת על התופעות השליליות שנתגלו בחברה בה הוא התגורר. במקרים אחדים הוא מתאר לא רק את הצד המכוער בהתנהגות בני האדם אלה גם המגוחך שבאותן התופעות. הוא לועג למעשיהם תוך הוקעת הפגמים במטרה לחנך את הקוראים את יצירתו. אפשר לראות ביצירתו ביטוי לחיים החברתיים בגטו היהודי בוונציה במאה ה-18.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.