רא"ש

רבי אשר בן יחיאל (ה'י', 1250 - ט' בחשון ה'פ"ח, 1327), המכונה הרֹא"ש, היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.

רא"ש
לידה 1250
ה'י'
האימפריה הרומית הקדושה קלן, ארכיבישופות קלן
פטירה 1327 (בגיל 77 בערך)
ט' בחשון ה'פ"ח
כתר קסטיליה טולדו, כתר קסטיליה
השתייכות בעלי התוספות
רבותיו רבי יחיאל אביו, המהר"ם מרוטנבורג, רבי חיים אחיו
תלמידיו בנו - רבי יעקב בעל הטורים
בנו - רבי יהודה בן הרא"ש
בן אחותו - רבי משה בן אלעזר הכהן מקובלנץ (מחבר ספר חסידים - המשכיל)

תולדות חייו

הרא"ש נולד באשכנז, כיום גרמניה, בין השנים ה'ה'-ה'י'. אביו רבי יחיאל בן אורי היה גדול בתורה והיה מתכתב בהלכה עם גדולי דורו. מלבד זאת היה ידוע בחסידותו המופלגת ונמנה בין חסידי אשכנז. החכם המפורסם רבי אליעזר בן נתן (הראב"ן) היה בין אבות אבותיו.[1]

בראשית ימיו למד הרא"ש אצל אביו רבי יחיאל. בהמשך החל ללמוד בישיבתו של המהר"ם מרוטנבורג, שהיה הפוסק החשוב והבלתי מעורער באשכנז באותה התקופה, ועד מהרה הפך לתלמידו המובהק. בין הרב והתלמיד שררו יחסי הערכה וחיבה הדדיים, והם עמדו תכופות בחלופת מכתבים הלכתית. במהלך השנים הפנה הרא"ש עשרות שאלות בהלכה אל המהר"ם, וזה השיב לו עליהם בכבוד גדול ובהערכה. על ההערכה הרבה שרכש המהר"ם כלפי תלמידו הנאמן ניתן ללמוד מאחת התשובות ששלח לו בו הוא פותח בהפלגת שבחיו:

כל דתיליד ליה אימיה כמוך תלד, יניק וחכים, דורש ומסכים, סוגר ומקליד, כל קמחא קמח, וקמחא דאמך סולת מנופה כשלג וכגליד, דעת שפתיך בהיר צח ונהיר, בלא לקוי וחליד, לפיד שלהבת אהבתך כאש לפידות ולפיד, אף על פי שהשמים ביני ובינך כרשפי חבתך לבי יסליד, אלופי ומיודעי מורי הרב רבי אשר שיחיה, אשר מדי דברי בך ברוך לקחתיך ולא אשיב עד אם ברכתיך.

במכתב אחר מבקש המהר"ם מתלמידו להתפלל בעדו שיבריא מחוליו "ומובטחני בתפילתך זכה שתעשה פירות ופירי פירות".

בשנת ה'מ"ו (1286) נכלא רבו מהר"ם באשמת בריחה מגרמניה וניסיון לארגון בריחה המונית ממנה. הקיסר תבע מהיהודים סכום עצום של 20,000 מארק תמורת פדיונו, והרא"ש ערב להבאת הכסף ואסף את דמי הכופר. בסופו של דבר לא יצא הדבר לפועל בשל סירובו של המהר"ם שיפדוהו בסכום כזה, מה שיגרור ניסיונות סחיטה נוספים מצד השליטים, זאת, על פי ההלכה ש"אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן" (משנה, מסכת גיטין, פרק ד', ו').

פרנסתו הייתה בהלוואה בריבית לגויים, ונראה שמצבו הכלכלי היה טוב. לאחר מאסרו של רבו, ובייחוד לאחר פטירתו בכלאו, ירש הרא"ש את מקומו בהנהגה בוורמס, ונעשה לגדול הדור באשכנז.

בקיץ 1298 פרצו באשכנז פרעות רינדפלייש. בפרעות הושמדו כ-146 קהילות, ונהרגו עשרות אלפי יהודים, בהם רבי מרדכי בן הלל, קרובו וחברו של הרא"ש מישיבתו של מהר"ם מרוטנבורג, יחד עם אשתו וחמשת ילדיו. בשל ההחמרה במצבם המדיני של יהודי אשכנז ובשל החשש שגורלו יהיה כגורל רבו המהר"ם, החליט הרא"ש לעזוב את ארץ מולדתו ולעבור למקום אחר. על פי מסורת אחת דרש הקיסר אלברכט (יורשו של רודולף הראשון) מהרא"ש לפרוע את סכום הכסף עליו ערב לשם שחרורו של מהר"ם מרוטנבורג, ובשל כך נאלץ לברוח. מסורת דומה מביא המהרש"ל לפיה שמע הרא"ש כי בכוונת הקיסר לתפוס אף אותו ובשל כך התכונן לבריחה[2]. לשם כך הוא שלח את בנו הרביעי, רבי יהודה, לספרד כדי שיתור לו מקום למגורים. במשך מספר שנים ניסה לסייע בשיקום הקהילות שנפגעו בפרעות רינדפלייש, ואז בשנת ה'ס"ג (1303) מצא שעת כושר לעזוב את גרמניה וברח עם בני ביתו לספרד, מעבר שרושש אותו כספית. הרא"ש עבר טלטולים רבים, אך הקהילות בספרד קיבלו אותו בכבוד גדול. על פי המקורות מאותה תקופה "חכמתו ויראתו האירו פניו" והיה נראה "כמלאך ה' צבאות"[דרוש מקור] באחד מטלטוליו הגיע למקום מושבו של הרשב"א בברצלונה, שאף הוא קיבלו בכבוד גדול, וקרא לקהילות ספרד לנהוג בו בכבוד גדול[3].

ראשי קהילת טולידו (טוליטולה) הזמינו אותו להתיישב בתוכם, ללמד תורה ולעמוד בראש בית דינם. כך מונה לראש בית הדין ולראש הישיבה בטולידו, מינוי המעיד על יוקרתו העצומה, שכן לא היה זה מקובל למנות אדם בן אשכנז לרב ביהדות ספרד.

הימצאותו של הרא"ש בספרד יצרה תקדים מעניין של חכם אשכנזי מהראשונים המכיר היטב גם את דרכיהם ומנהגיהם של הספרדים. יוקרתו בעיני הממשל הייתה אף היא גדולה, והשלטונות אמנם התייעצו עמו בענייני משפט.

הרא"ש נפטר ונקבר בטולידו. על מקום קבורתו נכתב: "האבן הראשה תשואות חן חן לה" (על פי לשון הפסוק בזכריה[4]).[5] שד"ל בספרו "אבני זיכרון"[6] שיער כי הסיבה שלא הוספו תהילות ותארים למצבתו של הרא"ש, היא משום שבלאו הכי היה מפורסם, ודי בכך שנרמז שמו בכיתובת: אבן הראשה: מקום קבורת הרא"ש, חן לה: הגימטריה של שנת פטירתו - ה'פ"ח (1328). אולם לפי מה שרבי יוסף הכהן הרופא כותב בספרו עמק הבכא[7] כי בעקבות ציוויו של רבי יצחק די ליאון בחלום לאשתו, חרשו את קברו יחד עם קברי הרא"ש, רבנו יונה ועוד, ושוב לא נודע מקום קבורתם (ככל הנראה למנוע התעללויות בעצמותיהם), מובן טעם העלמת שמו ממצבתו, ואף זה עולה יפה עם הרחבת לשון פסוק המקור: "והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה".

בנו הנודע ביותר הוא רבי יעקב בעל הטורים. בנים נוספים שהיו לו הם רבי יהודה בן הרא"ש, ממלא מקום אביו בטולידו ובעל שו"ת "זכרון יהודה", רבי יחיאל בן הרא"ש (בנו הבכור), רבי שלמה החסיד, רבי משה ועוד.

יצירתו ופסיקתו

Halakhot-Ketanot-Rosh-Frankfurt-1720-HB42032.pdf
ספר הלכות קטנות לרא"ש. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

פסקי הרא"ש

יצירתו החשובה ביותר, שנכתבה לקראת סוף ימיו[8], כוללת דיון בקטעי תלמוד ופסיקת הלכה. חיבורו מבוסס על דברי הרי"ף עם הוספות מדברי התוספות ומשלו. יצירה זו מודפסת בסוף ספרי התלמוד בדפוס וילנה. בגלל שהרא"ש כתב את פירושו על הרי"ף, במהדורות מסוימות הודפסו דברי הרי"ף והרא"ש ביחד בתור פסקי הרא"ש.

לחיבור זה נכתבו לאורך הדורות מספר פרושים והגהות (כדוגמת הגהות אשרי). רבי יוסף קארו עשה שימוש בפסקיו כבסיס לשולחן ערוך, יחד עם פסקי הרמב"ם והרי"ף. נכתבו פרושים רבים לדבריו, המרכזיים שבהם נכתבו על ידי התוספות יום טוב, ואחרים על ידי רבי שמואל קאיידנובר, רבי נתנאל וייל. כמו כן נכתבו עליו הגהות של הב"ח ושל הגר"א.

תוספות הרא"ש

הרא"ש כתב גם תוספות על התלמוד, המבוססות על בעלי התוספות הקדומים, כמו ר"י הזקן ורבי שמשון משאנץ. החוקרים חלוקים בדעתם על מידת העצמאות של הרא"ש בעריכת התוספות שהיו לפניו. יש אומרים שתוספותיו אינן חיבור מקורי, כתוספות רבנו פרץ ורבי אליעזר מטוך, אלא הרא"ש העתיק מהתוספות שהיו לפניו כמעט ללא שינוי.[9] אחרים ביקרו את הגישה הזו, על סמך השוואה בין תוספות הרא"ש על מסכת פסחים לבין מקורותיו, וקבעו שהרא"ש עיבד את החומר שהיה מונח לפניו, בהוספות השמטות ושינויי ניסוח, לא פחות משאר עורכי התוספות.[10].

פירוש למסכת נדרים

במהדורות ש"ס וילנא מודפס פירושו למסכת נדרים. פירוש זה קצר באופן משמעותי ביחס לפירוש הר"ן.

פירוש המשנה

הרא"ש חיבר פירוש למשנה. קטעים מפירושו לסדר זרעים נדפסו בש"ס וילנא כהערות לפירוש הר"ש (מלבד הפירוש לכמה פרקים במסכת כלאים). במהדורות חדשות רבות הוא מופיע בשלמותו. פירוש זה מבוסס ברובו על פירוש הר"ש משאנץ.

שו"ת הרא"ש

הרא"ש כתב תשובות רבות לשואליו. והם קובצו ב"שאלות ותשובות הרא"ש". לשו"ת הרא"ש ישנה עריכה ייחודית המבדילה אותו מיתר תשובות הראשונים, בכך שהתשובות נערכו בקבצים פנימיים (המכונים "כלל") לפי נושאים, ותחת הכותרת "כלל" נתקבצו מספר תשובות העוסקות באותו נושא, למרות היותן לשואלים שונים ובתקופות שונות.

פירוש לתורה

כתב גם פירוש לתורה אשר לוקט בספר "הדר זקנים" יחד עם פירוש התוספות על התורה ועל פירוש רש"י.

אורחות חיים להרא"ש

בין כתביו נמצא גם חיבור בענייני מוסר ויראת שמים הנקרא בשם "אורחות חיים". חיבור זה תורגם ליידיש על ידי הרב יום-טוב ליפמן הלר, וזכה לפירושים רבים. מהם של הרב מנשה קליין,[11] של הרב חיים קנייבסקי, ושל הרב משה שטרנבוך.[12]

על אף שהשתייך כאמור למשפחה של חסידי אשכנז, לא ברור האם אכן ראה עצמו מחויב להוראותיו של רבי יהודה החסיד.

הספר בשמים ראש והטענה שהרא"ש חיברו

שאול ברלין הוציא בשנת תקנ"ג ספר שו"ת הנקרא "בשמים ראש" וטען שהוא קובץ תשובות הרא"ש שנערך בידי חכם מימי הבית יוסף. לצד תשובות הלכתיות רגילות, הכיל הספר גם דעות הקרובות לרוח ההשכלה, ועל כן נטען שברלין זייף אותו, אולם רבנים אחרים עשו בו שימוש הלכתי. הדעה המקובלת בימינו היא שספר זה זיוף גמור שנוצר על ידי ברלין במאה ה-18, אך יש עדיין הסוברים שאכן הרא"ש כתבו, ורק אחדות מהתשובות מזויפות. למעשה נוטים רוב פוסקי ההלכה לתת לספר זה מעמד הלכתי, אך לא מעמד של דברי הרא"ש.

על שיטתו והנהגתו

רדיפת האמת וסגנונו החריף

באחד מוויכוחיו בהלכה התנצל לפני זה שעמו התווכח:

מעיד אני שמים וארץ שאיני חוקר וחופש (ומחפש) וחוטט (ומחטט) לבטל דבריך, אך אם הייתי יכול לקיימם, היו חביבים עליי מאוד. אך מה אעשה, תורתנו תורת אמת, ואין אדם רשאי להחניף בה

שו"ת הרא"ש כלל מו סימן ב

לעיתים הגיע לחריפות גדולה מאוד באכיפת דעותיו. כאשר החליט רבה של עיר אחת לאסור על שימוש בעירוב חצרות המקובל בקהילות ישראל, האשימו הרא"ש שמאחר שיהודים יטלטלו בכל זאת, הוא גורם בכך שיחללו שבת. הוא דרש "שינהגו בו נידוי באותו המשוגע", ואם לא יחזור בו, "ידונו אותו למוות בדין זקן ממרה"[13].

יחסו לרמב"ם ולכתביו

בתקופתו של הרא"ש כבר התפשט מאוד חיבורו הגדול של הרמב"ם משנה תורה. אנשים רבים, בהם גם רבנים ומורי הוראה, ראו פחות ופחות צורך לעיין יותר בתלמוד לשם פסיקת הלכה והיו מסתמכים על ספרו המקיף של הרמב"ם. כנגד עמדה זו יצא הרא"ש חוצץ:

וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל ואינן בקיאין בגמרא, לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור את המותר... אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה, בלא טעם ובלא ראיה, וכל הקורא בו סבור שמבין בו ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא, אין מבין דבר לאשורו ולאמתו, ויכשל בדין ובהוראה. לכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא.

שו"ת הרא"ש כלל לא סימן ט

נקודה חשובה שבה חלק על הרמב"ם היה בזכותה של אישה לתבוע גט בטענה שאינה חפצה בבעלה עוד. בעוד שהרמב"ם מצא זכות כזו, הרא"ש סבר שאין לעשות זאת לכתחילה מכיוון שפוסקים אחרים חלקו על דעת הרמב"ם, מחשש לגט מעושה שעלול להתיר אשת איש, וכן מחשש שהאישה תובעת גט מכיוון שנתנה עיניה באחר. עם זאת, סבר שאלו שסמכו על הרמב"ם "מה שעשו עשוי".[14]

בוויכוח שבין מצדדי מורשתו הרציונלית של הרמב"ם לבין מתנגדי הפילוסופיה נקט עמדה חד משמעית בעד האחרונים, והצטרף לחרם של הרשב"א על לימוד החוכמות בידי צעירים מתחת גיל 25.

יחסו לפסקים מתקופת הגאונים

בפסיקתו סבר שרק על התלמוד אין לחלוק, אולם פסקי הגאונים אינם מחייבים, אם לפוסק יש ראיות מן התלמוד כנגד דעתם, וראיות אלו התקבלו על דעת חכמי דורו. בכך הייתה שיטתו מנוגדת לזו של פוסקים אחרים בני זמנו.[15]

שימוש בתקנות קהל שנכתבו בערבית

אחד מפולמוסיו הגדולים היה סביב שימוש בתקנות הקהל שנכתבו בערבית. הרא"ש לא ידע ערבית ספרותית, אך התעקש שרב כוחו, כמי ששולט ביצירה התורנית, לפסוק במשפטים הקשורים אליהן (אחרי שיתורגמו עבורו), מכוח מי שבקיא בקיאות גדולה בערבית ויכול להעמיק בעיון בלשון התקנות, אך אינו בעל שליטה במקורות ההלכתיים.

לקריאה נוספת

  • רשימת כתבי הרא"ש בענייני הלכה ומהדורותיהם - מבוא לתוספות הרא"ש על מסכת פסחים, מהדורת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 33-35.
  • מנחם אלון (עורך), מפתח השאלות והתשובות - שו"ת הרא"ש, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1965.
  • תהילה אליצור, תשובות הרא"ש בדיני נזיקין : הגות הלכתית ומתודולוגיה של פסיקה, דיסרטציה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ט.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עיין תשובת הרא"ש (בית יוסף יו"ד סימן מ"ז ה') וכן גם ברא"ש למסכת חולין (פרק ג סימן ד): "דע כי מעשה כזה בא לפני זקני רבי אליעזר בר נתן ז"ל". רבי שלום אלבק כותב בהקדמתו לספרו של הראב"ן, אבן העזר, "רבי אשר בר יחיאל... קורא לרבינו בשם "זקני" ... אבל לא היה בן בתו ממש רק דור שלישי או רביעי לו".
  2. ^ מהרש"ל, ים של שלמה. גטין, פרק ד, סימן סו.
  3. ^ שלשלת הקבלה (ספר) ע"מ קל"ח
  4. ^ פרק ד, פסוק ז.
  5. ^ העתק כתב יד קדמון בספר "אבני זיכרון" (פראג, תר"א) עמ' 70.
  6. ^ פראג תר"א, עמ' 71.
  7. ^ קרקוב תרנה, עמ' 99.
  8. ^ ראו רא"ש על מסכת עבודה זרה (פרק א, סימן ז): "ולחשבון זה הייתה שמיטה שנת שבעים ושלש לאלף הששי". ראו גם תוספות יום טוב על מסכת כלאים (פרק ט, משנה ב).
  9. ^ אפרים אורבך, בעלי התוספות.
  10. ^ הרב אברהם שושנה, מבוא לתוספות הרא"ש על מסכת פסחים, הוצאת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 25-31.
  11. ^ אורחות חיים עם פירוש משנה הלכות, באתר HebrewBooks
  12. ^ ארחות חיים עם ביאור מהרב משה שטרנבוך, באתר HebrewBooks
  13. ^ שו"ת הרא"ש כלל כא
  14. ^ שו"ת הרא"ש כלל מג סימן ו
  15. ^ רא"ש על מסכת סנהדרין פרק ד סימן ו
איסור והיתר

ביהדות, איסור והיתר הוא שמן הכולל של ההלכות, העוסקות בדברים המותרים והאסורים לאכילה.

כדי לקבל הסמכה להוראה מהרבנות הראשית צריך לעבור בין היתר גם מבחן על "איסור והיתר" הכולל הלכות מליחה, תולעים, בשר בחלב, תערובות, מאכלי גויים והכשר כלים.

אליעזר שמשון רוזנטל

פרופ' אליעזר שמשון רוזנטל (כ"א באלול תרע"ה - ט"ז בטבת תש"ם), יליד גרמניה, חוקר תלמוד, מהוגי הדעות של הציונות הדתית מהתקופה של טרום הקמת המדינה. בשנת תרצ"ח 1937-38 מונה ליושב ראש ה"וועדה הדתית" של הקיבוץ הדתי בהשתתפות גדליהו אונא, משה אונא ויוסף לוטבק. תפקידה של הוועדה לטפל בשאלות הצפות ועולות, לעסוק בבירורי הלכה ולהשתדל להביא לפתרון אחיד במסגרת הקיבוצים. נמנה עם מייסדי מסגרת הוועדה לעליית הנוער הדתי . ניהל את הסמינריון למדריכים דתיים של עליית הנוער בשכונת בית וגן בירושלים.

במאמריו עמד על המתח הקיים בהלכה, כמו בשיטות משפט אחרות, בין מגמת ה'מסורת' השמרנית ובין מגמת ה'חידוש' היצירתית.

אליעזר שמשון רוזנטל נמנה עם הזרם הנאו-אורתודוקסי מייסודם של רש"ר הירש ור' עזריאל הילדסהיימר.

אפרוח

אפרוח הוא אבקוע שהוא צאצא של עוף מקבוצת עוזבי קן על הקרקע, הבוקע מביצתו כשהוא מכוסה פלומה ופקוח עיניים. האפרוח מסוגל לעמוד וללכת על רגליו ולאכול בכוחות עצמו ללא עזרת הוריו כבר מיומו הראשון, אולם ברוב המינים הוא יהיה עדיין תלוי בהוריו לצורך הגנה מטורפים ומציאת מקורות מזון ומחסה, ולעיתים גם לצורך תהליך החתמה ולימוד התנהגות שתשמש אותו להישרדותו במהלך חייו הבוגרים.

עופות המולידים אפרוחים הם תרנגולים, שלווים, פסיונים וברווזיים (ברווזים, אווזים וברבורים), יענים (יען, אמו, ננדו), סיקסקים, לעומת דורסים, ציפורי שיר, יונים ותוכים, המולידים גוזלים.

אשר בן משולם מלוניל

רבי אשר בן משולם הכהן, (נקרא בשם: הרא"ש מלוניל), היה מחכמי פרובנס, בנו של רבי משולם הכהן מלוניל ותלמידו של הראב"ד.

היה מוכר בדורו כפרוש ו"עוסק בתורה יומם ולילה" וגם מנע עצמו מאכילת בשר. יש משערים כי הוא חיבר ספר "המתנות".רבי אשר מלוניל חיבר "ספר המנהגות" וגם הלכות יום טוב. בין מביאי דבריו מוכר מענתו של הר"י הזקן לשאלתו. רבי אשר צוטט בספר התרומות בשער יד ס"א ובשער מג ס"ד.

יש מייחסים לו גם את מדרש עשרת הדיברות.אחיו היה רבי אהרן מלוניל שהיה בקשר אמיץ עם רב יהודה אבן תיבון.

בישולי גויים

בהלכה, איסור בישולי גויים (גם בישולי עכו"ם, בישולי נכרים) הוא גזירת חכמים שנגזרה כחלק מהלכות הרחקה מגויים, לפיה אסור לאכול מאכלים שהוכנו על ידי גויים בדרך בישול, טיגון או צליה . גם כשהגוי בישל מאכלים כשרים בכלים כשרים. לעומת זאת מותר לאכול מאכל כשר שהוכן על ידי גוי תוך שימוש במליחה, עישון או כבישה. פת שנאפתה על ידי גוי אינה כלולה בגזירה זו, אלא באיסור פת נכרי, שלה דינים שונים.

הטעם באיסור זה כדי למנוע קירבה יתרה לגוי העלולה להביא לנישואי תערובת. יש שכתבו כי האיסור נגזר כדי שיהודי לא יהיה רגיל לאכול אצל הגוי, וכך הוא עלול להגיע לידי אכילת דברים שאינם כשרים.

ברכה

בְּרָכָה היא תפילה קצרה שנאמרת בזמן קיום מצווה, מועד או חוויה יוצאת-דופן בחייו של אדם. קיימת חובה על פי התורה היהודית, לברך על אכילה. הברכה הדתית כוללת את המילים "ברוך אתה ה'", ומכילה דברי שבח, הודאה או בקשה לה'. המצווה לברך היא אחת משבע מצוות דרבנן.

ברכה לבטלה

בהלכה, בְּרָכָה לְבַטָּלָה היא ברכה הנאמרת כאשר אין חיוב או צורך לומר אותה.

ברכות הראייה

ברכות הראייה הן קבוצת ברכות אשר יש לברכן (בעיקר) למראה אירועים או תופעות טבע היוצאים מגדר הרגיל, או המתרחשים לעיתים רחוקות או נדירות במיוחד.

ברכת בתולים

ברכת בתולים או אשר צג אגוז, היא ברכה שהוזכרה כבר בזמן הגאונים, שיש לבעל לברך לאחר הבעילה הראשונה שבעל חתן את אשתו הבתולה, וקרע את בתוליה. ברכה זו לא הוזכרה בתלמוד, אך הוזכרה בידי פוסקים אחדים. כיום על פי רוב אין מברכים ברכה זו.

ברכת הנסים

ברכת הנסים הן מספר ברכות מקבוצת ברכות הראייה, הנאמרות בעת ראיית מקום שנעשה בו נס למברך או לציבור.

ברכת עושה מעשה בראשית

ברכת עושה מעשה בראשית היא ברכה שתיקנו חז"ל לאומרה על תופעות טבע יוצאות מגדר הרגיל שאנו יודעים בהם שנברא בששת ימי בראשית כגון על הימים ונהרות גבעות ומדבריות. אמנם לא תקנו ברכה זו על כל הנהרות, אלא רק על נהרות גדולים במיוחד שידוע שנבראו בששת ימי בראשית. וכן יכול לברך ברכה זו על ראיית ברק או שמיעת קול רעם, רוחות סוערות במיוחד, וכן כוכב שביט וכוכב נופל.

גרמא בנזיקין

המושג גרמא בנזיקין במשפט העברי פירושו היזק הנעשה באופן עקיף ולא באופן ישיר, ואשר על כן אין על המזיק חיובי נזקין, ולא ניתן לחייבו בדיני אדם. עדיין, "גרמא בנזקין אסור", ועל כן חל עליו חיוב בדיני שמים לשלם את הנזק, ועד שלא יעשה כן לא יימחל לו העוון.

מאידך, ישנם מקרים שבהם ההלכה מחייבת, אף־על־פי שהנזק נגרם בעקיפין. על מקרים אלו חל דינא דגרמי ודוגמאות להם יובאו להלן.

לדעת הרמב"ן המזיק בגרמי חייב מן התורה, כי הוא כעושה מעשה בידיים, אף שהנזק נעשה בעקיפין. לעומתו רוב הראשונים טוענים כי מן התורה דין גרמי הוא ככל גרמא רגילה, אולם חכמים קנסו את המזיק היזקי גרמי מצויים.

דם בתולים

בהלכה, דם בתולים הוא דם שיוצא מגופה של בתולה שלא קיימה מעולם יחסי אישות, בעקבות ביתוק קרום הבתולים במהלך יחסי אישות או לחלופין באמצעי אחר. דם בתולים אינו מטמא את האישה כלל, אבל כיום נהוג על פי ההלכה לפרוש מיד אחרי קיום יחסי האישות לראשונה.

מסכת ברכות

מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת היא המסכת הראשונה בשישה סדרי משנה. היא עוסקת בדיני קריאת שמע, תפילה, זימון, ברכת המזון, ברכות הנהנין ושאר הברכות.

מסכת סופרים

מסכת סופרים היא אחת מהמסכתות הקטנות - קובץ דינים ופסקי הלכות אנונימי העוסק בדיני כתיבת ספר תורה, מנהגי תפילה ודינים אחרים. מסכת סופרים נכתבה ככל הנראה בארץ ישראל בתקופת הגאונים במאה השמינית, ויש בה מנהגים והלכות שונים שאינם מוזכרים בתלמוד הבבלי.

המסכת נודעה בעיקר אצל ראשוני אשכנז, וחכמי ספרד לא הכירו אותה, עד לתקופת הרמב"ן שהכיר אותה מקשריו עם יהודי אשכנז. חלק מהראשונים והאחרונים שהכירו אותה ראו בה מקור מחייב, ואחרים לא סברו כך, כנראה על שום איחורה ביחס לתלמוד הבבלי, שנחשב ל"סוף הוראה".

בדורות האחרונים התגלה כתב יד שבו נוסח שונה של מסכת סופרים, והיו שכינו אותו "מסכת ספר תורה".

מסכת קינים

מַסֶּכֶת קִנִּים היא המסכת האחת-עשרה והאחרונה בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה. יש בה שלושה פרקים, העוסקים בקינים - זוגות של עופות המיועדים לקרבן - שנתערבו זה בזה.

למסכת זו אין תוספתא, תלמוד בבלי או תלמוד ירושלמי, אך היא מודפסת ברוב המהדורות של התלמוד הבבלי עם מסכתות מעילה, תמיד ומידות.

רבי יוסי בר חנינא

רבי יוסי בר חנינא היה אמורא ארצישראלי חשוב, משלהי הדור השני ומהדור השלישי של התקופה. היה מתלמידי רבי יוחנן, ושימש כדיין.

שניים שעשאוה

שניים שעשאוה הוא דין הלכתי שעניינו הוא לפטור את האדם מעונש במקרה ששני אנשים עשו יחד את מעשה העבירה. דין שניים שעשאוה הובא בתלמוד לעניין הלכות שבת.

תלמיד חבר

תלמיד חבר הוא כינוי תלמודי המציין מעמד ביניים בין היותו של פלוני תלמיד של אלמוני לבין היותו שווה לו. תלמיד חבר לרוב אינו נופל בהרבה ברמתו מ"רבו", אך עדיין רואה אותו מעליו ולומד ממנו. המונח רווח בעיקר בתקופת התלמוד, אך המשיך כצורת תואר אף בימי הביניים ובתקופות מאוחרות יותר.

תקופת חייו של הרב רא"ש על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורג • רא"ש • המרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.