ר' בנימין

ר' בנימין (קרי: רבי בנימין; 23 במאי 188015 בדצמבר 1957) הוא שמו הספרותי של יהושע רדלר-פלדמןעיברת אותו ליהושע התלמי), סופר, עיתונאי ואיש ציבור.

ר' בנימין
ר' בנימין בשנות ה-40

תולדות חייו

Rabi Binyamin2s
ר' בנימין עם אשתו, דבורה וילדיו אלון (מימין) ויעקב (משמאל)
Martin Buber and Rabbi Binyamin
ר' בנימין (משמאל) עם מרטין בובר
Front Rabi Binyamin 6 St
ביתו של ר' בנימין ברח' ר' בנימין 6 בבית הכרם. בחזית הבניין יצוקות בקרמיקה אמרותיו, פרי יצירתה של ידידתו האמנית לאה מג'רו-מינץ

"והיה כי תבוא לרשת את ארץ מולדתך לא תבוא אליה כצר וכאויב ופקדת לשלום את יושב הארץ; לא באיבה ולא בעברה ולא במשטמה תבנה את משכן דורותיך כי אם באהבה ובחסד בצדק ובאמונה; שנאה תעורר מדנים ואהבה תשכך חימה; אף היא תקרב אחים ובין רחוקים תשלים; ואהבת את יושב הארץ כי אחיך הוא עצמך ובשרך לא תעלים עין ממנו; מבשרך לא תתעלם... כי הוריש לא תורישו מלפניך כאשר לא הורישו אבותיך את יושבי-הארץ מלפנים... כי תבנה בית חרושת וחי הערבי עמך; לא תרע עינך בשכרו כי כמוך כמוהו; אין הבדל ופדות בין עברי לערבי; להחיות את הארץ באתם ואת יושביה עמה; ולא לקחת מאחרים באתם כי אם להוסיף להם... חֻקה אחת ומשפט אחד לעברי ולערבי."

ר' בנימין, "משא ערב"

יהושע רדלר נולד בזבורוב שבגליציה שתחת שליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה) באביב שנת תר"ם (1880). בשלב מסוים הוסיף לשמו גם את שם משפחתה של אמו: פלדמן. הוא למד ב"חדר" ובבית המדרש אשר בזבורוב, אך את רוב שעותיו בילה בקריאה בעברית ובגרמנית ובעיקר התעניין בראשית צמיחת הציונות. הוא נעשה פעיל ציוני באזור עד שבשנת 1901, כשהיה בן 21, נסע לברלין כדי להמשיך בלימודים כלליים בבית הספר הגבוה לחקלאות. בברלין נפגש עם סופרים אחרים שכתבו בעברית, ובשנת 1902 פרסם את מאמרו הראשון, "רשימות קטועות" ברוח הציונות ההרצליאנית ונגד אחד העם. בנוסף, עסק בברלין בפעילות ציונית כללית כגון ארגון סטודנטים לעלייה לארץ ישראל. עם שניים מחבריו הוא ייסד את הירחון "הקשת" – הירחון המצויר הראשון בשפה העברית.

בשנת 1906 עבר ללונדון שם נפגש עם יוסף חיים ברנר. פגישה זו הביאה לחברות נפש בין השניים. הם ייסדו וערכו יחד את הירחון "המעורר". עקב פרעות באותה התקופה, נסגרו כל העיתונים העבריים במזרח אירופה. ברנר ור' בנימין ראו בהוצאת "המעורר" משום שליחות, ואת החוברת הראשונה כתבו כמעט לבדם. כדי לגוון הם חתמו בשמות עט שונים על המאמרים בחוברת. ר' בנימין חתם על מאמר אחד בשם רדלר ועל שני בשם פלדמן. על השלישי החליט לחתום בשם ר' בנימין, והסבר על כך ניתן בספרו "מזבורוב ועד כנרת":

משום מה? הוא הזכיר את שם סבי רבי בונם ז"ל, שהיה יקר לי (רמז משפחתי). והוא הזכיר את בנימין הנוסע הנודד (רמז המצב) ועל הכל: הוא הזכיר את ר' בנימין בסיפור נפלא למנדלי "לא נחת ביעקב", דמות שהייתה באותן שנים חביבה עלי (רמז ספרותי). וכך הופיע שם זה על המאמר השלישי באותה חוברת, בלי שניחשתי ששם זה ידבק בי כצל, ושוב לא יעזבני עולמית.[1]

על שם עט זה שיבח אותו ש"י עגנון:

הרגל הוא בסופרים שמתכבדים בכבוד תואריהם הגויים: כל שהוא פרופסור מפריס פרופסוריותו, ואם הוא דוקטור מדקטר את מאמריו; אבל סופר שקורא לעצמו בתואר שיהודי כשר נקרא בפי אחיו לא מצינו. עד שבא ר' בנימין וקרא לעצמו ר' בנימין.[2]

בחורף של 1907 ארגן הכשרות חקלאיות ברומניה. שם במעין "התקף נבואי", כתב את מאמרו "משא ערב", מעין מניפסט לרעיון הפּאן-שמי.

ב-1907 עלה ארצה בעלייה השנייה, והחל לעבוד כפועל חקלאי בפתח תקווה. לאחר מכן שימש כמזכיר הראשון של הגימנסיה העברית "הרצליה", ומשם עבר לייסד עם חבריו את קבוצת כנרת. ב-1909, במהלך נסיעה נוספת לאירופה לצורך עידוד עלייה, פגש את דבורה שפינר, המורה הראשונה לעברית בלבוב. השניים נישאו וגם דבורה עלתה לארץ. ר' בנימין עבד במשרד הארצישראלי ביפו (בהנהלת ארתור רופין), שם עסק בהעלאת יהודי תימן (שנים לאחר מכן הוא נבחר כנציג מטעם התאחדות התימנים לוועד הלאומי הראשון ליהודי ארץ ישראל). ר' בנימין היה פעיל ב"מלחמת השפות". באותו זמן הזדהה עם הסתדרות "הפועל הצעיר", והיה ממשתתפיו העיקריים של ביטאונה. כן השתתף בירחון של ברנר "רביבים" ובעתון החרות הירושלמי.

השתתף בייסוד תל אביב, בייסוד המושבה רוחמה בדרום, בייסוד העיר בת ים, ובייסוד השכונות נווה שאנן בחיפה ובית וגן ובית הכרם בירושלים. בירושלים התגורר תחילה בבית המעלות, ואותה קבע גם כמשכנה של "תנועת ברית שלום", ואחר כך קבע את ביתו בבית הכרם.

במלחמת העולם הראשונה מונה לייצג את ענייני היהודים בארץ ישראל בפני הקונסול הגרמני בארץ; בעזרת קשריו מנע גזירות שונות מהיישוב היהודי בארץ. אחרי המלחמה היה ר' בנימין פעיל בציבור הדתי הציוני בארץ ישראל, ועם הזמן נעשה לאחד מחשובי דובריו. תקופה מסוימת ריכז את עבודת "המזרחי", בארץ וערך את פרסומיה.

לאורך כל השנים המשיך בפעילות ספרותית ענפה: הוא כתב מאמרים, ייסד עיתונים וכתבי עת (בהם העיתון היומי "הצופה"[3]), תרגם את רוב כתבי הרצל לעברית, סייע בתרגום ספרי-לימוד לעברית ועוד. בשנת 1910 הקים ביפו הוצאת ספרים בשם "יפת" שהוציאה תרגומים של ספרות יפה .[4] יצירותיו ממזגות עיון, ליריוּת והומור.

חלק גדול מעמדותיו הציבוריות של ר' בנימין היו שונות במידה ניכרת מהשקפתו של רוב הציבור היהודי בישראל. הוא נלחם על דעותיו – לרוב ללא הצלחה ניכרת.

עם הצלחותיו נמנות קריאתו להקמת אוניברסיטאות בתל אביב ובחיפה, ובנוסף לייסד אוניברסיטה דתית – זאת בעידן של "דואופול" של האוניברסיטה העברית והטכניון. קריאתו זו, שנתקלה על פי עדותו ב"לגלוג כללי" ובסירוב לפרסם את מאמריו בנושא, הביאה לבסוף להקמת ועדה מטעם משרד החינוך ולייסודן של שלוש אוניברסיטאות כפי שהציע.

פעילותו הציבורית של ר' בנימין בנושא יחסי יהודים-ערבים הייתה שנויה במחלוקת עוד יותר. ב-1925 היה ר' בנימין בין מייסדיה של אגודת "ברית שלום", אגודה שקראה להקמת מדינה דו-לאומית בה ייהנו היהודים והערבים משוויון זכויות מלא, ואף ערך את ביטאונה "שאיפתנו". הוא עזב את "ברית שלום" לאחר מספר שנים היות שכ"ציוני נוסח הרצל" הוא התנגד לוויתורים להם היו מוכנים חבריו בענייני עלייתם של יהודים לארץ ישראל. עם זאת, פעילותו למען שלום ושיתוף פעולה בין יהודים וערבים נמשכה עד יומו האחרון באגודות כגון "הליגה להתקרבות יהודית-ערבית" ו"איחוד" ובירחון "נר" אותו ייסד וערך.

בשנת 1936 היה ר' בנימין בין מייסדי מוסד "אלומה" בירושלים; היה זה מן הניסיונות הראשונים בארץ לשילוב לימודי-ישיבה עם לימודי-חול. הוא אף הטיף לצמחונות ולגיור.

באוקטובר 1942, כשהחלו להגיע לארץ ישראל העדויות הראשונות על השמדת יהודי פולין, ארגן ר' בנימין אנשי רוח ופעילים חברתיים מכל המפלגות במסגרת שנקראה "אל דומי". מטרת ההתארגנות הייתה להעלות את המודעות ביישוב לנעשה באירופה בכל דרך אפשרית.

ב-1947, בזמן מלחמת העצמאות, נתן ר' בנימין מחסה בביתו לילדים רבים שפונו מכפר עציון (ביתו היה סמוך למנזר רטיסבון, שאליו פונו הנשים והילדים מהכפר). לאחר מותו, הוקם חדר לזכרו בכפר.

כששמע על הטבח בכפר קאסם ב-1956, בגיל 76, הכריז ר' בנימין כי יעבור לגור בכפר לאות הזדהות עם תושביו, אך לא עשה כן.

לדבורה ולר' בנימין נולדו 2 ילדים. יעקב (אלעמי) הבכור, חי ונפטר בירושלים, בבית הכרם, בבית שנקרא על שם אביו. בנו השני אלון (תלמי) נולד, חי ונפטר בתל אביב.

בכ"ב בכסלו תשי"ח, 15 בדצמבר 1957, נפטר ר' בנימין. בהלווייתו השתתפו הרב הראשי לישראל, יושב ראש הכנסת, שרי ממשלה ורבים מחבריו הסופרים.

על שמו נקרא רחוב ר' בנימין בשכונת בית הכרם בירושלים ובבת- ים, וסמטת יהושע התלמי ליד נחלת בנימין בתל אביב.

בסוף שנת 2002 הוציאה מדינת ישראל בול לזכרו.

כתביו

מאמרים

  • רשימות קטועות – מאמר הביכורים שפורסם ב"לוח אחיאסף", תרס"ג.
  • פאנשמיות – מאמר בו ביסס ר' בנימין את תפיסתו בנוגע לשותפות-הגורל של הגזע השמי כולו.
  • משא ערב – מאמר שכתב ר' בנימין והוא מעין מניפסט לרעיון הפאן-שמי.

כתבי-עת שערך

  • הקשת – ירחון מצויר שר' בנימין היה ממייסדיו.
  • המעורר – ירחון שערך ביחד עם יוסף חיים ברנר (1906).
  • רביבים – ירחון שייסד יוסף חיים ברנר ור' בנימין השתתף בכתיבתו.
  • שאיפותינו – ביטאונה של אגודת ברית שלום שערך ר' בנימין (1925).
  • ההד – ירחון שערך ר' בנימין בין השנים 1926–1952, שמטרתו הייתה לקרב את היהדות החרדית למפעל ארץ ישראל. ירחון זה היה באותן שנים בימתה העיקרית של היהדות הציונית-הדתית.
  • מאזנים – ביטאון אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל שערך ר' בנימין (1930).
  • הצופה – ר' בנימין היה מיוזמי העיתון וערך את גיליונותיו הראשונים (1937).
  • נר – ירחון שייסד לאחר קום המדינה ובו תקף בחריפות את מדיניותה הרשמית של ישראל בשאלה הערבית.

ספרים

  • על הגבולין – ספרו של ר' בנימין שיצא ב-1922.
  • פרצופים - א'-ב': 1934-1936 שני כרכים המאגדים כמה מיצירותיו של ר' בנימין.
  • מזבורוב ועד כנרת – ספר זיכרונותיו של ר' בנימין שיצא ב-1950.
  • "משפחות סופרים" ו"כנסת חכמים"אגודות נוספת של יצירותיו (בעריכת דב סדן, 1960/1961).

מתרגומיו

לקריאה נוספת

  • נחום אריאלי, אזכרה: מחברים שנפטרו בשנת תשי"ח; ר' בנימין (יהושע רדלר־פלדמן, התלמי), בתוך: ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך א, עמ' 497–498.
  • עיתון "כותרת ראשית" – גיליונות 252 ו-253 שנת 1987.
  • אלפי מאמרים, מכתבים ואגרות פרי עטו של ר' בנימין מאוחסנים בארכיון הציוני בירושלים.
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך ב:
    • פרק ע"ט - מהגימנסיה ביפו לחות הלימוד בכנרת - "מן השעה הראשונה", קבוצת פועלים ויישוב חדש בגליל ההוא כנרת, זיכרונות ר' בנימין
    • פרק פ"ו, - שליחות של שמואל יבנאלי לתימן, זיכרונות ר' בנימין

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ר' בנימין, מזבורוב ועד כנרת
  2. ^ ש"י עגנון, מעצמי אל עצמי, עמ' 174
  3. ^ עיתון ללא הפסקה, "הצופה" - מתוך כתבה לקראת גיליון העשרים אלף
  4. ^ "המצפה", 20.5.1910
אברהם צבי הירש אייזנשטט

אברהם צבי הירש אייזנשטט (ה'תקע"ג, 1813, ביאליסטוק – ה'תרכ"ח, 1868, קניגסברג), בעל הפתחי תשובה, היה מגדולי הרבנים והפוסקים ברוסיה.

אברהם שמואל בנימין סופר

הרב אברהם שמואל בנימין סופר (שרייבר) (א' באדר א' שנת תקע"ה, 11 בפברואר 1815 – י"ט בטבת תרל"ב, 18 בינואר 1872) היה בנו של החת"ם סופר ויורשו כרבה של פרשבורג וראש הישיבה בה. היה מחבר תורני פורה וממנהיגי היהדות האורתודוקסית בימי הקרע ביהדות הונגריה. נודע בכינויו "הכתב סופר" על שם חיבוריו.

אלול

אֱלוּל הוא חודש בלוח העברי, השישי במספר לפי המסורת המקראית והשנים-עשר לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בסוף הקיץ והוא מאופיין במנהגי תשובה רבים לקראת ימים נוראים.

בחודש אלול 29 יום. א' באלול חל בימים ראשון, שני, רביעי או שישי.

בית הכרם

בית הכרם היא שכונה ותיקה במערב העיר ירושלים. בצפון גובלת השכונה בשכונת קריית משה, במערב בשכונת יפה נוף ויער ירושלים ובשדרות הרצל, בדרום ברמת בית הכרם ובמזרח בדרך בגין וגבעת רם. השכונה קרויה על שם בית הכרם המקראית, אשר ייתכן כי שכנה באזור עין כרם של ימינו. יישוב מקראי זה מוזכר בספר נחמיה (ג‘, י"ד): "ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר הפלך בית הכרם, הוא יבננו ויעמיד דלתותיו ומנעוליו ובריחיו".

חלק ממייסדי השכונה התגוררו קודם לבנייתה במרכזה של ירושלים, באזור בו בשנות האלפיים נמצא רחוב הלל. אזור זה כונה אז גם בשם "בית הכרם", על שם העצים והגנים שהקיפו אותו. ייתכן כי שם זה נדד עימם כאשר התיישבו בשכונה החדשה.

בנימין זאב הרצל

בנימין זאב תאודור הרצל (בגרמנית: Theodor Herzl; בהונגרית: Herzl Tivadar; י' באייר ה'תר"ך, 2 במאי 1860 – כ' בתמוז ה'תרס"ד, 3 ביולי 1904) היה עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי ומדינאי יהודי, יליד בודפשט. מפתח רעיון הציונות המדינית ומייסד הציונות כתנועה לאומית-מדינית ממוסדת. בתנועה הציונית, ואחר כך בציבוריות היהודית ביישוב בארץ ישראל וברחבי העולם, וכן בספרות, ביצירה ובמחקר, הוענק לו התואר "חוזה המדינה".

מאז כינוס הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 עד פטירתו של הרצל, הפכה התנועה הציונית לתנועה מדינית ומעשית, דינמית ומשמעותית. רעיונותיו של הרצל מצאו הד בקרב יהדות אירופה, והגיעו לקהילות היהודים בכל העולם. תמיכת המוני היהודים ברעיונות הציונות השפיעה על התגברות גלי העלייה לארץ ישראל, והיא זו שאפשרה בסופו של דבר את הקמת מדינת ישראל.

בנימין מינץ

בנימין מִינץ (12 בינואר 1903 – 30 במאי 1961) היה חבר הכנסת, שר בממשלות ישראל ופעיל ציבור.

בנימין רבינוביץ'

הרב בנימין רבינוביץ' (תקע"ד, 1814 – ט"ז בחשוון תר"ל, 1869) היה רב ליטאי, רבן של פיקלין, שילעל, רוגולי ווילקומיר.

בתי ברוידא

בתי ברוידא היא שכונה חרדית ברחוב התבור בירושלים, בשולי שכונת נחלאות. שמה הרשמי הוא "אהלי יעקב", על שם יעקב ברוידא, התורם לבניינה. השכונה נוסדה בשנת 1902, ומצויה בסמוך לשכונת כנסת ישראל.

בחודש סיוון תרס"ג (1903) תיאר דוד ילין בעיתון השקפה את הקמת בית הכנסת המרכזי בשכונה:

השכונה בנויה בקומפלקס בניינים אחד עם שכונת בתי ראנד, וכוללת בניין אחד ארוך בעל שלוש קומות עם קשת במרכזו, וגרמי מדרגות בצדו האחורי.

בשער הכניסה לשכונה חקוק באבן:

הפסוק "ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, טוב מבנים ומבנות" מעיד כי מכיוון שלמקים השכונה לא היו ילדים, על ידי בניית השכונה הוא הנציח את שמו.

הכיתוב מנציח גם את שרגא פייבל יעקבזון השותף ליוזמת הקמת השכונה.

שכונת בתי ברוידא נבנתה בצמוד לשכונות כנסת ישראל, וכמוהן נועדה לאוכלוסייה חרדית "פרושית" (כלומר ליטאית) של אנשי היישוב הישן, בניגוד לשכונת בתי ראנד הסמוכה שנועדה לאוכלוסייה חסידית.

תושבי השכונה נבחרו בקפידה ומנו רק תלמידי חכמים שעסקו בתורה ובהוראה בישיבת "עץ חיים". תושבי השכונה נאלצו לחתום על חוזה "חובת הדר", שבה התחייבו לא לבצע שינויים במבנה, לשמור על הניקיון ולהתפלל בבית כנסת של השכונה.

ביום שושן-פורים תרצ"ב (23.3.1932) התקיים ברחבה שלפני בית הכנסת של בתי ברוידא 'פורים שפיל' (מחזה פורימי היתולי), שבו כביכול הועמד למשפט הרב קוק. בסופו של המחזה הורשע הרב קוק והוצא להורג ביריית אקדח. הייתה זו יוזמה של קנאי ירושלים, שתיעבו את הרב קוק. היורה היה מנחם פרוש הצעיר, שלימים טען כי הובל אל הבמה ברגע האחרון מבלי שהיה מודע להקשר. ביזויו של הרב הראשי לארץ ישראל עורר סערה ביישוב, וגם אישים חרדיים מתונים גינו את המעשה. הרב איסר זלמן מלצר, שהתגורר אותה עת בשכונה, עבר מאותו יום להתפלל בבית הכנסת של בתי ראנד השכנה.

בתי השכונה אינם רכוש התושבים אלא שייכים ל"הקדש ברוידא" והם מתגוררים בהם בשכירות מוגנת (דמי מפתח), דבר המאפשר למנהלי ההקדש לשמור על אופי וצביון אוכלוסיית השכונה.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

ההד

ההד היה ירחון בעל אופי דתי/חרדי לאומי, שראה אור בירושלים בשנים 1953-1925.

את כתב העת מימן האגף החרדי של קרן קיימת לישראל. העורך הראשון היה הרב חנוך הניך בורנשטיין, ולאחריו שימש בתפקיד במשך כעשרים וחמש שנים הסופר ואיש הרוח ר' בנימין, שאף כתב לא מעט מן הכתובת והמאמרים שהופיעו בעיתון בשנים הראשונות. אופיו של הירחון היה ייחודי, והוא עסק בו בזמן בסוגיות דתיות, לאומיות, יישוביות ופוליטיות. אחת ממטרותיו העיקריות הייתה לקרב את הציבור היהודי האורתודוקסי לעשייה הציונית והלאומית בארץ ישראל, ומסיבה זו תמכו בהפקתו קרן קיימת לישראל וקרן היסוד.

הגיליונות הראשונים הודפסו במכונת כתיבה פשוטה. בהמשך החל להיות מודפס בבתי דפוס בירושלים. בשנת 1932 גדל מספר העמודים ל-32 בגיליון והעטיפה הוחלפה לאיכותית יותר ועליה גם פרסומות. בשלב מסוים הובטחה לחותמים על כתב העת מתנה מיוחדת - אחד מספריו של רבי בנימין.

המאמרים שפורסמו בכתב העת הוקדשו לדמויותיהם של רבנים ואישי ציבור שהזדהו עם התנועה הלאומית היהודית ועם מטרותיה; לתיאור הקמתם של מוסדות דת, חינוך ומדינה בארץ ישראל; לדיונים אידאולוגיים בנושא השפה העברית, התנועה הציונית הדתית, המעש ההתיישבותי הציוני בארץ ישראל ועוד. בין הכותבים היו אישים דוגמת הרב אברהם יצחק הכהן קוק וש"י עגנון. תפוצתו של ההד הייתה בחלק מן השנים רחבה למדי, והוא הופץ גם בקהילות יהודיות באירופה, בארצות הברית ובדרום אמריקה.

הוצאת אמנות

הוצאת אמנות הייתה הוצאת ספרים עברית שנוסדה ב-1917 והתקיימה עד שנות הארבעים. ההוצאה נודעה בתרגום ספרי ילדים ונוער מפורסמים לעברית.

ההוצאה נוסדה ב-1917 על ידי שושנה פרסיץ בעיר מוסקבה עם סניף באודסה. ב-1920, עקב המהפכה הבולשביקית, עברה לפרנקפורט שבגרמניה, ובסוף 1925 עברה לארץ ישראל וקבעה את משרדה הראשי בבית לב בשדרות רוטשילד בתל אביב. במרץ 1927 עברו משרדי ההוצאה לרחוב יהודה הלוי ולאחר מספר שנים עברה לבניין משלה ברחוב שינקין. ההוצאה פעלה ללא כוונות רווח, ופעילותה הייתה מסובסדת ועל כן לא נפגעה מהמשבר בענף הספרים בסוף שנות ה-20 בארץ ישראל. בשנת 1937 בקשה ההוצאה לעבור לבית לודז'יה. לאחר מכן עברו לחולון בבנין הנמצא כיום ברחוב פרוג 6.

עד שנת 1942 הוציאה ההוצאה כ-500 ספרי קריאה. היא העסיקה מתרגמי בית שכללו את משה בן-אליעזר, יצחק ליב ברוך, שמעון הלקין, שלמה הרברג, מנחם זלמן וולפובסקי, יוסף ליכטנבום, יצחק למדן, אביגדור המאירי, אמיל פוירשטיין, יעקב פיכמן, ישורון קשת, מנחם קפליוק ויעקב שטיינברג.ההוצאה נודעה בעיקר ב"סדרת עלומים" בה תורגמה מיטב הספרות העולמית לילדים ולנוער לעברית על ידי מתרגמים כיצחק למדן וישראל דושמן. הסדרה נערכה ברוב שנותיה על ידי אריה ליב סמיאטיצקי ובין הספרים שתורגמו במסגרתה היו עלובי החיים, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, הרפתקאותיו של האקלברי פין ופינוקיו וספריהם של ויקטור הוגו, הנריק סנקביץ', ז'ול ורן, צ'ארלס דיקנס.

בנוסף התפרסמה בהוצאה ספרייה ראשונה בעברית שיועדה לגיל הרך בשם "גמליאל" ובה סיפורים קצרים, בעיקר ממקור רוסי, שאוירו באיורים המקוריים של האמנים הרוסים שכונו בכל חוברות גמליאל "חבורת ציירים, אפטר, מוצלמכר, קרבצוב וחיגר". בין השאר ראה אור בסדרה זו סיפורו של חיים נחמן ביאליק, "התרנגולים והשועל".

תחום נוסף בו התמחתה ההוצאה היה עיבוד ספרים בחוכמת ישראל לבתי הספר, בהם ספרי הרמב"ם, יהודה הלוי ושירת ימי הביניים שיצאו ביוזמת מחלקת החינוך בארץ ישראל בחוברות שכונו "מגילות" וסדרת ספרים בהיסטוריה של עם ישראל בעריכת ר' בנימין וש. בן-ציון.

ההוצאה התייחדה בכך שהיא ניקדה את כל ספריה, גם אלו המיועדים למבוגרים, מתוך אמונה ש"הנקוד עיקר חשוב, חובה ראשונה, בעבודתינו לתחיית הלשון ותקנתה". כן כללה ההוצאה בחלק מספריה מילון בסוף הספר.ההוצאה הציעה מינויים על ספריה במסגרת "ספריית לכֹּל" וכדי לעודד הצטרפות קיימה הגרלה של פרסים כספיים בין החותמים. שושנה פרסיץ החזיקה מספר שנים ברשת חנויות ספרים בשם "הכל לנוער", בהן יכלו בני נוער לרכוש מספרי ההוצאה ולהחליף ספרים שנקראו, בדומה לספרייה.

הפועל הצעיר (עיתון)

הפועל הצעיר היה עיתון שנוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1907. עורכו הראשון של העיתון (עד שנת 1922) היה יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן. על-אף שיצא במסגרת מפלגתית, היה העיתון "רך" מבחינה אידאולוגית ולא דוגמטי וכופה את האידאולוגיה על התכנים. בראשיתו ראה "הפועל הצעיר" את טיפוח הספרות העברית כאחת ממטרותיו ובין הסופרים שפרסמו בו מפרי עטם נמנו ש"י עגנון, ר' בנימין, אז"ר, אברהם שמואל שטיין (א"ש שטיין), דוד שמעוני (שמעונוביץ'), יצחק וילקנסקי ומשה סמילנסקי, אשר ברש ויוסף חיים ברנר (שהיה, באופן יוצא דופן, גם חבר מערכת העיתון המתחרה, האחדות, של פועלי ציון).

עם האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930 והקמת המפלגה המאוחדת מפא"י, הפך העיתון, שיצא במתכונת שבועית, להיות הבטאון הרשמי של מפא"י ביישוב ובשנות המדינה הראשונות. למרות היותו עיתון רשמי של המפלגה הובעו בו, בעידודו של עורכו לופבן, דעות אופוזיציוניות לקו המרכזי של המפלגה. בעיתון התפרסמו מאמרים מאת אנשי ברית שלום וכותבים אחרים שניגחו את הקו המרכזי האקטיביסטי של מפא"י ואת ראשיה.

בבואו לסכם 40 שנות הופעת "הפועל הצעיר" כתב לופבן, עורכו:

העיתון נסגר בשנת 1970.

וולף היידנהיים

ר' בנימין זאב [וולף] בן שמשון היידנהיים (בראשי תיבות: רוו"ה; בכתיב שנהג בזמנו: וואלף היידענהיים; בגרמנית: Wolf Heidenheim;‏ 1757 – 23 בפברואר 1832, כ"ב באדר א' ה'תקצ"ב) היה חוקר מסורה ובלשן יהודי גרמני. ערך והדפיס ספרי קודש רבים, בהם חמשה חומשי תורה סידורים ומחזורים. תלמידו של רבי יוסף שטיינהארט, מחבר הספר "זיכרון-יוסף", וכן תלמידו המובהק של רבי נח חיים צבי ברלין שהיה רב באה"ו.

מאיר בניהו

מאיר בניהו (28 בנובמבר 1926, כ"ב בכסלו תרפ"ז – 26 באפריל 2009, ב' באייר תשס"ט) היה חוקר ההיסטוריה של הקבלה והשבתאות, חוקר הפזורה הספרדית המזרחית, וחוקר הספרות הרבנית במזרח ובאיטליה.

משה זכות

משה בן מרדכי זַכּוּת (ידוע בכינויו הרמ"ז) (אמסטרדם, שפ"ה 1625? - מנטובה, ט"ז בתשרי ה'תנ"ח, 1 באוקטובר 1697) היה רב, מקובל, ומשורר יהודי ממוצא פורטוגזי.

הרמ"ז כיהן כרב קהילת יהדות מנטובה וכראש ישיבה בה ובקהילת הספרדים בוונציה, והוא נחשב לאחד מגדולי המקובלים ביהדות איטליה במאה ה-17. דרך בית מדרשו נפוצו כתביו של ר' חיים ויטל העוסקים בקבלת האר"י וכן מנהגי התפילה המבוססים עליהם.

נפתלי בן-מנחם

נפתלי בן מנחם (בלועזית: Naftali, or Naphtali Ben Menachem, or Ben Menahem; נולד בשם נפתלי פריעד (Fried, קרי: פְרִיד; י"ג בטבת, תרע"א, 13 בינואר 1911 – י' באדר תשל"ד, 4 במרץ 1974) היה חוקר ספרות עברית, ביבליוגרף, ביבליופיל ואספן ספרים. פרסם מאות רשימות ביקורת על ספרים ומחבריהם, עמד בראש מפעל הביבליוגרפיה העברית במשך חמש עשרה שנה (עד ליום מותו), וכן היה חבר בהנהלת מוסד הרב קוק וחבר ההנהלה הראשונה של גנזך הציונות הדתית.

על מאמריו הראשונים חתם בשם נפתלי פריעד או פריד, על חלק אחר חתם בשם נפתלי אילון ועל חלק א. אמיתי, אך על מרבית מאמריו ועל כל ספריו חתם בשם נפתלי בן מנחם.

צדקיה בן אברהם

ר' צדקיה בן ר' אברהם הרופא ממשפחת הענוים (ד'תתק"פ-ה, 1220-1225, רומא – בערך ה'מ, 1280), מן הראשונים, חי ופעל ברומא שבאיטליה, מחבר הספר שיבולי הלקט בו ליקט פסקי הלכה ומנהגים של חכמי צרפת וגרמניה.

שמואל יוסף עגנון

שְׁמוּאֵל יוֹסֵף עַגְנוֹן (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), מוכר גם בשם המקוצר שַׁ"י עַגְנוֹן, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966 וחתן פרס ישראל לספרות.

עגנון נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית (באוקראינה של היום). שמו שניתן לו בלידתו היה שמואל יוסף צַ'צְ'קֶס (או בכתיב היידי שהעדיף: טשאטשקיס ולפעמים טשאטשקעס). בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ. בשנת 1912 היגר לגרמניה למשך 12 שנים, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד סוף ימיו.

הסיפור הראשון שפרסם בארץ ישראל, באוקטובר 1908, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שמו לעגנון. עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו, וספריו היו הראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים שאותם לא פרסם בימי חייו. ספריו של עגנון תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון", "תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה".

תמונה באבן

תמונה באבן הוא מיזם ירושלמי, שבמסגרתו מונצחות המשפחות שבנו את שכונת "אוהל משה", שהיא חלק משכונת "נחלאות", אחת השכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומות, בשלהי המאה ה-19.

את המיזם יזמה דבורה אבי-דן. למימושו פנתה לצאצאיהם של מייסדי שכונת "אוהל משה", בבקשה לקבל תמונות מהאלבום המשפחתי. מתוך כ-600 תמונות שנאספו, נבחרו עשרים לתלייה על בתי השכונה. המעצב עופר קוטלר עיצב את המיזם. בשלב הראשון הוגדלו תמונות אלה, נצרבו באבן, ונוסף להן תקציר קורות חייהן של המשפחות. מרביתן נתלו על בתי המשפחות המתאימות. את השלב הזה מימן עוזי הלוי, נכדו של ר' בנימין הלוי שהיה ממייסדי השכונה.

בינואר 2006 מומש השלב השני של "תמונה באבן", 17 תמונות קטנות יותר נתלו בסמטה שעל יד בית הכנסת הגדול של אוהל משה. השלב השני מומן על ידי הצאצאים של המשפחות המופיעות בתצלומים. בפתח השלב השני נקבע שירו של אלישע פורת, "פחיתה", העוסק, בדומה למיזם כולו, בשלשלת הדורות. וסוגר את המיזם התרגום לאנגלית של השיר.

בכוונת היזמית להקים גם בשכונת "אבן ישראל" ובשכונות הכורדים "זיכרון יוסף" מפעל דומה.

עם המשפחות המונצחות נמנית משפחת נבון, ממנה יצא יצחק נבון, נשיא המדינה ומשפחות נכבדות נוספות.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.