ר"ן

רבי נסים בן ר' ראובן גִירוֹנְדִי (הר"ן או הרנב"ר) (ה'ע"ה, 1315 בערך - ט' בשבט ה'קל"ו, 1 בינואר 1376), מן הראשונים. המקובל מבין פרשני הרי"ף ומגדולי פרשני התלמוד.

הר"ן היה בעל השכלה מדעית, פילוסופית ורפואית. כמו כן התמחה בכתיבת סת"ם, ואף כתב לעצמו ספר תורה, ששרד, וכיום ומוחזק בספרייה הלאומית בירושלים[1]. היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו על פי הקדמתו לספרו "בית יוסף".

ר"ן
השתייכות בית מדרשו של הרמב"ן
תחומי עיסוק פרשן תלמוד, פוסק, פילוסוף ורופא
רבותיו אביו - ר' ראובן בן ר' נסים ורבי פרץ הכהן
תלמידיו הריב"ש, ר' חסדאי קרשקש, ר' יוסף חביבא (בעל הנמוקי יוסף)
בני דורו רבי וידאל די טולושא
חיבוריו חידושי הר"ן על הש"ס, פירוש על הלכות הרי"ף, 'דרשות הר"ן'

תולדות חייו

הר"ן נולד בעיר ברצלונה שבספרד בתחילת המאה ה-14. את תורתו למד מאביו[2] ר' ראובן בן ר' נסים, וכן למד אצל רבי פרץ הכהן[3]. על כתביו וסגנון לימודו ניכרת השפעתו של רבי דוד בונפיד, אותו הוא מרבה לצטט בחידושיו למסכת סנהדרין ולמסכת פסחים, לעיתים תוך ציטוט פיסקאות שלמות מחיבורו. כמו כן, למד מפי תלמידי חכמים נוספים בדורו אשר שמותיהם טרם פוענחו לעת עתה.

בבגרותו שימש דיין ומורה הלכה בברצלונה. כמו כן, לימד והעמיד ישיבה בברצלונה. בעת כהונתו כרבה של קהילת ברצלונה ניסה הר"ן להוכיח את עשירי הקהילה על דרכם, זאת לאחר שהעשירים בדורות שלפני גירוש ספרד החלו לזלזל בשמירת מצוות וייתכן שזאת הייתה סיבת התוכחה. ניסיון התוכחה לא עלה בידו שכן עשירי הקהילה סירבו לשנות את אורחות חייהם ולשמור מצוות באופן קפדני יותר.

תיאור הדברים מובא בשו"ת שכתב תלמידו הריב"ש: "וחי נפשי ראיתי אני בברצלונה את מורנו הרב רבנו ניסים זצ"ל כשהיה רוצה להוכיח על איזה דבר מעצמו קצת עשירי הקהילה, היו מתריסים נגדו ומבטלין עצתו" (שו"ת הריב"ש, תשובה תמ"ז).

במרוצת הזמן עלתה קרנו, ונחשב לראש כנסת ישראל בספרד, כמו הריטב"א והרשב"א בדור שלפניו. גם בקרב הגוים חלקו לו כבוד. חכמתו וידיעתו בתורה נפוצו בכל קצוות תבל, ומכל קהילות העולם ביקשו תורה מפיו. שאלות רבות שעליהן השיב אבדו במרוצת השנים, ונותרו אך מעט מתשובותיו שנתפרסמו בקובץ שו"ת הר"ן.

בעת ששימש כרב בברצלונה, העלילו עליו ועל כמה מנכבדי ורבני הקהילה עלילת שווא, שבעקבותיה נאסרו לחמישה חדשים, אשר בסופם נתבררו כחפים מפשע ושוחררו. תקופת פעילותו של הר"ן נמשכת לערך משנת ה'ק"י (1350 לספה"נ), שנה הנזכרת באחת מתשובותיו, עד ט' בשבט שנת ה'קל"ו (1376) בה נפטר[4]. באחת מדרשותיו, מזכיר הר"ן את המגפה השחורה כאירוע שהתרחש שלוש עשרה שנה קודם לכן.

חיבוריו

  • פירוש להלכות הרי"ף - הר"ן נתפרסם בעולם התורה, בעיקר בזכות פירושו על הלכות הרי"ף. פירוש זה נדפס עם הרי"ף כבר בהוצאה הראשונה. כמו כן חיבר חידושים על הש"ס אשר אינם מתייחסים לרי"ף, כמפורט להלן.

הפירוש המצוי בידינו היום הוא על חמש עשרה מסכתות בלבד (הפירושים למסכת מועד קטן ולמסכת מכות יוחסו בעבר לר"ן בטעות. יש הטוענים שהר"ן חיבר פירוש על כל המסכתות, אלא שלא הגיעו כתבי היד למדפיסים[דרוש מקור]). בפירוש זה מגלה הר"ן את כוחו בתורה, ואינו נרתע מלבחון ולשקול את דברי החכמים שקדמו לו.

  • חידושי הר"ן - קודם לפירוש הרי"ף, כתב הר"ן חידושים על כמה ממסכתות התלמוד. בחיבור זה אין הוא מפרש אליבא דהלכתא את הרי"ף – מסקנת הסוגיה – אלא מאריך בדיונים על לשון הגמרא ופירושה. בכך הלך הר"ן בעקבות חכמי ספרד הקודמים – תלמידי הרמב"ן, זאת בשונה מחכמי אשכנז שכתבו את מסקנותיהם על הגמרא בדרך של פסקים (כגון פסקי הריא"ז, הרא"ש ועוד). חלק מחידושיו אלו עדיין לא ראו אור.
  • פירוש למסכת נדרים - במסכת זו, פירושו, שהודפס במהדורות הש"ס לצד הגמרא, מהווה את הפירוש המרכזי ללומדי המסכת, כיון שהמפרשים הרגילים, רש"י ותוספות למסכת זו אינם מצויים במהדורה רגילה.
  • דרשות הר"ן - חיבור נוסף של הר"ן. בספר שלוש עשרה דרשות, העוסקות בסוגיות שונות בעיון פילוסופי, לא ברור האם נאמרו בבית כנסת במתכונות של דרשה לקהל הרחב או בפורום מצומצם יותר, בכל מקרה מדובר בדרשות ארוכות ומעמיקות. דיון על זיהוי המחבר נמצא בפתיחת המהדורות החדשות של הספר, למשל בזו של מוסד הרב קוק.

יחסו לקבלה

ישנה עדות מפי הריב"ש, תלמידו המובהק של הר"ן, שרבו לא היה עוסק בתחום הנסתר, ואף התרחק ממנו. וכך כותב הריב"ש: "וכן הודעתיך מה שאמר לי בייחוד מורי הרב רבנו ניסים ז"ל כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בעניין הקבלה ההיא..." (שו"ת הריב"ש סימן קנז).

תלמידיו וחבריו

  • הריב"ש. המפורסם מבין תלמידיו - ר' יצחק בר ששת, אשר כתב עליו: "אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל ואין להשוות. כולם לפניו כקליפת השום וכגרגיר שומשום" (שו"ת הריב"ש סימן שעה).
  • ר' חסדאי קרשקש, שנתפרסם בשיטותיו הפילוסופיות הייחודיות, ובספרו אור ה', הוא מתלמידי הר"ן.

לקריאה נוספת

  • מנחם לורברבוים, פוליטיקה וגבולות ההלכה, תרגם יובל ג'ובני, הוצאת מכון שלום הרטמן, 2005
  • אבינועם ביר, עיון במשנת התשובה של רבנו ניסים בן ראובן (הר"ן) מגירונא -- סיני קמז (תשע"ד), עמ' ג-ז.

קישורים חיצוניים

מספריו
דרשות הר"ן

הערות שוליים

  1. ^ כתב יד מספר 4°5935 Ms. Heb בקטלוג הספרייה הלאומית. יש שם לינק לצפייה בצילום הס"ת
    על ספר התורה ראו את מאמרו של שלמה זלמן הבלין, "ספר-תורה שכתב לעצמו רבנו נסים מגירונדי (ע"פ כ"י בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים 5935)", עלי ספר יב, תשמו. (עמודים 5-36) (נדפס גם בקטלוג "'אוצרות גנוזים, הוצאת בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, 2000, עמ' 12).
    פולמוס על אותנטיות הספר התחיל במוסף התורני "קולמוס" של מגזין משפחה: משה א’ בלוי, "מאמר", קולמוס 73, ניסן תשס"ט. (עמודים 12-15) שלמה זלמן הבלין, "תגובה", קולמוס 102, אב תשע"א. (עמודים 8-14), הרב מאיר מאזוז "תגובה לדברי בלוי" קובץ PDF. שלמה זלמן הבלין, ‏"עוד בעניין ספר התורה המיוחס לר"ן והצד"י ביו"ד הפוכה", המעין תשרי תשע"ג. וכן אצל שלמה צוקר, "זיופי תעודות בשולי המחקר ההיסטורי" קובץ PDF, מתוך תרביץ פ, ד, תמוז-אלול תשע"ב. ואברהם דויטש, "על ספר התורה המיוחס להר"ן", ישורון (מאסף תורני) כרך ל"ה, תשרי תשע"ז. (עמודים תתקנב ואילך),
  2. ^ לפי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל בערכו (קישור בפרק "קישורים חיצוניים").
  3. ^ רבי דוד קונפורטי, קורא הדורות כ"ו. וכך עולה מנוסח דבריו של הר"ן במכתבו אליו "כן דעת תלמידכם נוטה" (שו"ת הר"ן סי' מ"ח).
  4. ^ עדות בנו שנמצאת בארכיון מלכות ארגון בברצלונה, חומר נטריוני מתקופת המלך פדרו השלישי, תיבה 54 מס' 6607, כפי שפרסם אריה ליב פלדמן. ראו: מבוא לשו"ת הר"ן, מכון שלם תשמ"ד, עמ' 22.
1320

שנת 1320 היא השנה ה-20 במאה ה-14. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1380

שנת 1380 היא השנה ה-80 במאה ה-14. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

ברכת אירוסין

בִּרְכַּת אֵרוּסִין, בהלכה היהודית, היא ברכה שמברכים בשעת הקידושין המכונים גם "אירוסין", שהם השלב הראשון מתוך שניים במיסוד הנישואים, (קידושין וחופה).

בזמן המשנה והתלמוד מעשה הקידושין היה בנפרד ממעשה הנישואין - החופה, וביניהם הייתה שהות גדולה של כשנה. בתקופה זו אסור לזוג לקיים יחסי מין קודם שברכו "ברכת חתנים" המכונים היום "שבע ברכות", כפי מאמר חז"ל: "כלה בלא ברכה, אסורה לבעלה כנידה" (תחילת מסכת כלה).

כיום שהקידושין נעשים בצמוד לחופה נוהגים לברך ברכה זאת בחלקה הראשון של החופה.

הכנסה לכיפה

במשפט עברי, הכנסה לכיפה או כפייה לכיפה היא עונש מאסר שתכליתו גרימת מותם של עבריינים ללא הוצאתם להורג. בתי הדין נהגו לגזור עונש זה, שאין לו מקור מקראי, במקרה של עבירות חוזרות על איסורים שעונשם מלקות, או במקרים בהם ברור שהנידון עבר בזדון על איסור שדינו מיתה, אך הוא לא התחייב במיתת בית דין כיון שקיים פגם פורמלי בהליכי הדין המקובלים.

הלכה כסתם משנה

הלכה כסתם משנה הוא כלל בפסיקת הלכה בספרות היהודית רבנית, הקובע כי כאשר קיימת משנה המציגה פסק הלכה ללא ציון שם אומרה, יש לפסוק את הנאמר בה כהלכה למעשה.

המאה ה-14

המאה ה-14 היא התקופה שהחלה בשנת 1301 והסתיימה בשנת 1400 (בין התאריכים 1 בינואר 1301 ל-31 בדצמבר 1400).

במחצית המאה הכתה באירופה ואסיה מגפת המוות השחור, וקטלה, לפי הערכות שונות, כ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה, ובין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה.

באסיה ירדו מגדולתן ארבע המעצמות שירשו את האימפריה המונגולית, בעקבות שורת משברים. שושלת יואן בסין נפלה, אורדת הזהב במזרח אירופה התפוררה ואיבדה מכוחה, החאנות של צ'אגאטאי במרכז אסיה פוצלה, והמדינה האילח'אנית באיראן התפצלה לנסיכויות יריבות וחדלה מלהתקיים.

באירופה זוהי תקופת ימי הביניים הגותיים. במהלכה פרצה מלחמת מאה השנים בין אנגליה וצרפת, בכנסייה הקתולית צמחו מאבקים וסכסוכים, ובאיטליה הופיע ראשית הרנסאנס. במקביל, עלתה קרנה של האימפריה העות'מאנית, תוך איום גובר והולך על אירופה הנוצרית.

חושן משפט

חושן משפט או בקיצור חו"מ הוא שמו של החלק הרביעי והאחרון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

מקור השם "חושן משפט" נובע מהפסוק "ועשית חושן משפט מעשה חושב" וזאת משום המילה משפט המורה על עיסוקו של הספר בדיני ממונות.

כיום משמש הביטוי חושן משפט למכלול הדינים הנוגעים לדיני ממונות.

ט' בשבט

ט' בשבט הוא היום התשיעי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשיעי בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בט' שבט היא,

ברב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

מוקצה

מוקצה הוא מונח שתיקנו חכמים, לפיו יש חפצים האסורים בטלטול בשבת וביום טוב. ככלל, כל חפץ שאין לאדם מה לעשות איתו בשבת נחשב למוקצה. יש להבחין בין איסור זה, המתייחס לחפצים מסוימים, לבין "איסור טלטול" הידוע גם כהוצאה מרשות לרשות, הנוגע בטלטול כל חפץ שהוא בין רשויות שבת.

ישנם ארבעה סוגי מוקצה מרכזיים:

כלי שמלאכתו לאיסור - כלי ששימושו המוגדר הוא למלאכה האסורה בשבת (למשל, גפרור)

מוקצה מחמת חסרון כיס - חפץ יקר שדרושה זהירות בטלטולו (למשל, יצירת אמנות)

מוקצה מחמת גופו - חפץ שאין לו את הנתונים של כלי וגם אין לו שימוש מוגדר בשבת (למשל, אבן)

בסיס לדבר האסור - חפץ שאינו מוקצה מצד עצמו, אך מהווה בסיס לחפץ אחר שהוא מוקצה (למשל, כן שמונחים עליו נרות שבת).

מצוות יישוב ארץ ישראל

ביהדות, מצוות יישוב ארץ ישראל היא מצווה ליישב את ארץ ישראל. ישנה מחלוקת ראשונים האם מדובר באחת מתרי"ג מצוות; אולם מכל מקום ישיבת ארץ ישראל היא יסוד חשוב ביהדות, וחז"ל אף קבעו שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

נישואים

נישואים (מקובלת גם הצורה "נישואין") הם מיסוד קשר בין בני זוג. לעיתים קרובות, זוג יינשא לפני הבאת ילדים לעולם, אך אין קשר הכרחי בין השניים. ההגדרה המדויקת של נישואים השתנתה לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, אך אפשר להגדיר כמה מאפיינים עיקריים: נישואים יוצרים קשר פומבי ומחייב בין אנשים שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה; לקשר הנישואים השלכות חברתיות, משפטיות ודתיות.

הנישואים מסדירים שלושה מישורים של סטטוס הנישואים:

דרך יצירת הנישואים

מערכת זכויות וחובות המהוות את תוכן הנישואים

דרך להפקעת הנישואיםהסדרת הנישואים נעשית בשתי דרכים נפוצות:

נישואים במסגרת דתית, שבהם בני הזוג מקיימים את התהליך הנדרש לנישואים מתוקף דתם או שמוסד דתי מקנה לנישואים את מעמדם.

נישואים אזרחיים, שבהם המדינה, כגוף חילוני, מקנה לנישואים את מעמדם.

פיקוח נפש דוחה שבת

פיקוח נפש דוחה שבת הוא שמו של מושג הלכתי הקובע כי קיימת רשות לחלל את השבת (או יום טוב) לצורך הצלת חיי אדם.

פרץ הכהן

רבי פרץ בן יצחק הכהן (רבנו פרץ, או הרפ"ך; ה'ס"ה 1304 - ה'ק"ל, 1370) היה מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, רבו של הר"ן ושל הריב"ש, כתב פירוש על התלמוד וספר דרשות בקבלה.

קניין ארבע אמות

קניין ארבע אמות במשפט העברי הוא תקנה שקבעו חז"ל, לפיה חפץ של הפקר שייך לאדם שחפץ זה נמצא בקרבתו (במרחק עד שני מטרים) והוא רוצה לזכות בו.

קניין רכוב

קניין "רכוב על גבי בהמה" הוא קנין במשפט העברי, המקנה בעלות על בעל חיים לאדם הרוכב עליו, כאשר הוא עושה זאת במטרה לקנותה מהפקר או מאדם אחר המוכר לו אותה.

רב ניסים גאון

רב ניסים בר יעקב (סביבות 990–1057) כונה "אבן שאהין", "רב ניסים גאון" או "רבינו ניסים", היה ראש ישיבה בקירואן. חיבר מספר חיבורים על התלמוד הבבלי ועל עניינים תורניים נוספים, ובמהדורת וילנא הוכנס פירושו על הדף.

ש"י

ש"י (שירות ידיעות), שירות המודיעין של ארגון "ההגנה" שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל. הש"י נוסד בשנת 1940, אך שורשיו בתקופה מוקדמת יותר. בשנת 1942 הוא אוחד עם ה"ר"ן" (ריגול נגדי). הארגון פעל בשלושה מישורים של איסוף מודיעין - המישור הבריטי, המישור הערבי, והמישור הפנים-יהודי, כנגד גורמי פנים שלא קיבלו את מרות הנהגת היישוב המאורגנת, בעיקר קומוניסטים ואנשי אצ"ל ולח"י. לאחר קום המדינה שימש הש"י כבסיס להקמת ארגוני המודיעין של מדינת ישראל. רבים מאנשי הש"י, ביניהם איסר הראל, איסר בארי ובנימין גיבלי, התקדמו לתפקידים בכירים במסגרת שירותי המודיעין של המדינה, בשב"כ, במוסד, באמ"ן ובשאר זרועות המודיעין.

תאנה

תְּאֵנָה (שם מדעי: Ficus carica; פיקוס התאנה), היא עץ ממשפחת התותיים. העץ נשיר, ומגיע לגובה 3–10 מטרים. אחד משבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל. העץ גדל בר ליד מעיינות, לאורך בקעת הירדן ובקעת ים המלח.

בספרות המקצועית מקובל שהתאנה בויתה לפני כ-6,500 שנים במזרח הקרוב אך ייתכן כי העץ בוית קודם לכן, כבר בתחילת התקופה הנאוליתית, לפני יותר מ-11,000 שנים. זאת לפי תאנים עקרות שנמצאו בחפירת האתר גלגל הסמוך לקיבוץ גלגל. אם כך, התאנה היא הגידול התרבותי הקדום ביותר הידוע, כאשר ממצא ביות הדגנים המוקדם ביותר באזור מאוחר בכאלף שנים.

אורך חיי המדף של פרי התאנה קצר ולכן אינו שכיח במיוחד בשווקים בניגוד לפרי המיובש, שבימי קדם היה מרכיב מרכזי בתזונה באזור תפוצתו. בעוד פרי התאנה מזין, עץ התאנה, ענפיה ועליה מכילים בין היתר פסוראלן ומגע בהם או במוהל המופרש מהם ("חלב תאנים") יכול לגרום לתגובה דלקתית. לכך מוסיף חספוס החלק העליון של העלים. כמו כן בתרבות המסורתית המקומית מומלץ להימנע משימוש בענפי התאנה וגזעה כחומר בעירה. בשל אופן הצטברות הסוכר בפרי הבשל, תאנים אינן ניתנות להבחלה מוצלחת ויש לארות-ללקט רק פרי בשל, עובדה המקשה גם היא על הסחר בפרי טרי.

תשלומים (משפט עברי)

שיטת התשלומים במשפט העברי קובעת כי תשלום עבור חוב, נזק, לקדש אישה או כל תשלום אחר המושת על האדם, לא חייב להעשות באמצעות כסף ממש, אלא ניתן לשלמו באמצעות כל דבר בעל ערך.

דין זה נלמד משני פסוקים: "ישיב גאולתו מכסף מקנתו" העוסק בעבד עברי, ו"כסף ישיב לבעליו", העוסק בדיני נזיקין. בתלמוד למדים מפסוקים אלה באמצעות מדרש: ""ישיב", לרבות שווה כסף ככסף, ואפילו סובין." כלומר, ניתן לשלם בכל דבר השווה כסף, גם דבר פחות ערך. יש מהראשונים הסבורים כי אין צורך להסיק זאת מהמקרא, שכן זוהי סברה פשוטה שכאשר שני הצדדים מסכימים ניתן לשלם גם בחפצי ערך ולא רק בכסף ממש.רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מסבירים במסכת בבא קמא, כי כללים אלו שנאמרו גם בדיני מזיק וניזק, אינם סותרים את הפסוק האומר כי יש לשלם ממיטב - "מיטב שדהו ישלם", שכל דבר שניתן למכור נחשב כ"מיטב" - תשלום הוגן ויפה - שכן ניתן למכרו ולקבל כסף תמורתו. עם זאת, כאשר אדם רוצה לשלם בקרקע, חלות עליו הגבלות משפטיות מאיזה קרקע עליו לשלם.

תקופת חייו של הרב ר"ן על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
פרשני התלמוד בימי הביניים בספרד ובצפון אפריקה
בית המדרש הקדום בספרד המוסלמית רבי שמואל הנגידרי"צ אבן גיאת
בית המדרש של צפון אפריקה שנדד לספרד רבנו נסים בן יעקברבנו חננאלרי"ף מעבר לספרדר"י מיגאשרמב"ם מעבר לצפון אפריקה
בית המדרש בעיר טולדו רמ"ה • רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של הר"י מיגאש) • (ראב"ן הירחי) • רבנו יונה
בית מדרשו של הרמב"ן בצפון ספרד הנוצרית הרמב"ןרא"הרשב"אריטב"א • ר"ן • רבי פרץ הכהן • הריב"ש מעבר לצפון אפריקה • הרשב"ץ • רבי יצחק קנפנטון • רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה) • רבי יעקב בירב מעבר לצפון אפריקה בגירוש ספרד
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטורים • ר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.