קרקע

קרקע היא תערובת של מינרלים, חומרים אורגנים, מים, ואוויר המצוייה בשכבה העליונה של קרום כדור הארץ. קרקעות שונות נבדלות זו מזו ביחסי כמויות החומרים המרכיבים אותן. יחס של: 1% חומר אורגני, 49% מינרלים, 25% מים ו-25% אוויר, הוא יחס אידיאלי לגידולי חקלאות שונים.

Duerre
קרקע יבשה
חיות בישראל (10)
קרקע רטובה בחוף הים

הגדרות קרקע

כיום ניתן להגדיר חמישה גורמים עיקריים המשפיעים על התהוות קרקע:

  1. חומר האב.
  2. האקלים.
  3. הטופוגרפיה (תבליט השטח).
  4. חומר אורגני.
  5. זמן.

בנוסף, נהוג להוסיף את הגורם השישי - האדם.

תהליך ההיווצרות של הקרקע

דרך ההתהוות של הקרקע קובעת במידה רבה את תכונותיה. קרקע מתחילה להיווצר כאשר סלע יסוד או סלע משקע מתפורר ונשחק בעקבות תהליכי בליה וסחיפה; שינויי טמפרטורה, גשם, זרמי מים וזרמי רוח גורמים להתפוררות הסלע, להמסת חלק ממרכיביו ולתחילת היווצרות הקרקע. לתהליך התפוררות הסלע תורמות גם חזזיות שהן צורות חיים שבהן שותפים פטריות ואצות ביחסי גומלין. הצמחים המצליחים להיאחז בקרקע תורמים להתפוררותה ומעשירים אותה בחומר אורגני. במשך מאות ואלפי שנים משתנה הקרקע ללא הרף; הרוח וזרמי המים מרחיקים את החלקיקים הקלים יותר ועל ידי כך משנים את ההרכב של הקרקע הנותרת. על הקרקע משפיעים תהליכים פיזיקליים, כימיים וביולוגים. תהליכים אלה משפיעים יחד על תכונות הקרקע ומתרחשים כל העת ואינם פוסקים.

הקרקע כבית גידול

פארק הכרמל 5 - גנים לאומיים בצפון הארץ - אתרי מורשת 2016 (1223)
קרקע כבית גידול

הקרקע מהווה בית גידול לאורגניזמים כגון חיידקים, פטריות, חד-תאיים שונים, חרקים ויונקים קטנים. הפטריות והחיידקים מפרקים חלקי אורגניזמים שמתו ומשחררים את תוצרי הפירוק (מינרלים שונים) לקרקע.

הצמחייה כגורם משפיע על הקרקע ולהפך

מבצר דטרוא - אתרי מורשת עתלית 2016 (13)
צמחייה הגדלה על הקרקע

סוגי הצמחים הגדלים בבית הגידול נקבעים במידה רבה על פי תכונות הקרקע במקום זה. הצמחייה עצמה משפיעה על תכונות הקרקע; תורמת להתפוררותה ולחומר האורגני שבה, וכך, בעקיפין, משפיעה הקרקע גם על סוגי בעלי החיים המתקיימים בבית הגידול וניזונים מהצמחים הגדלים בה.

הרכב הקרקע

כמות האוויר והמים משתנה בהתאם לאקלים ולעונה, אך לרוב ביחד הכמות עומדת על כ 40 – 45 אחוז מסך הקרקע.

מרקם הקרקע

מרקם הקרקע (טקסטורה) נקבע על פי הגדרת התפלגות היחס בין גודל החלקיקים המינרלים בנפח הקרקעי (חול, טין וחרסית);

  1. מקטע החול, הוא הגס בין המקטעים, מכיל את כל החלקיקים המינראליים שקוטרם גדול מ-50 מיקרומטר ועד לגודל הקטן משני מילימטר.
  2. מקטע הטין (סילט), הוא המקטע הבינוני, מכיל את גודל החלקיקים הנע בין שני מיקרומטר ועד לחמישים מיקרומטר.
  3. מקטע החרסית, הוא המקטע הקטן מבין השלושה, מכיל את כל החלקיקים בעלי גודל הקטן משני מיקרומטר.

בספרות מקצועית מופיע גם המושג חול דק, כמרקם שבין חול לטין.

לרוב, יופיעו בקרקע כל סוגי המרקם. היחס ביניהם הוא זה שיקבע את טיב הקרקע. לדוגמה:

  • קרקע המכילה 52% חול, 28% חרסית ו-20% טין היא קרקע בעלת מרקם של חול חרסיתי-סילטי.
  • קרקע המכילה 62% חרסית, 20% חול ו-18% טין היא קרקע בעלת מרקם חרסיתי.

מבנה הקרקע

מבנה הקרקע (סטרקטורה של הקרקע) הוא אופן סידור גרגירי המרקם המוצקים במרחב נתון. יחידת המבנה הקטנה ביותר היא התלכיד (אגרגט). תלכידי הקרקע נחלקים לסוגים הבאים: אגוזי, לווחי, פריזמטי או עמודי, גרגרי. אופן הסידור קובע מהו נפח הקרקע הכולל, ומה היחס בין הנפח של נקבובי קרקע לעומת חומר מוצק.

למבנה הקרקע השפעה רבה על מעבר אוויר ומים בקרקע. ככל שהמעברים החופשיים גדולים ורבים יותר, כך יהיה קל יותר לשורשים להגיע אל המים והגזים שבקרקע.

הרכב הקרקע ופרופיל הקרקע[1]

הרכב הקרקע

הקרקע היא שכבה של חומר לא מלוכד הנמצא במקומות רבים על פני השטח, בעוביים שונים - מכמה מילימטרים ועד כמה עשרות מטרים. היא מורכבת מכמה חומרים:

א . חלקי סלע וחלקיקי סלע, שהם תוצרים ישירים של תהליכי הבליה.

ב . תוצרי בליה עדינים ודקים יותר, גרגירי חול וחרסית, שחלקם קשורים לתהליכי בליית הסלע באתרו וחלקם הובלו על ידי המים או הרוח מאזורים רחוקים יותר.

ג . חומרים אורגאניים ורקב, שהם תוצרים של פעילות הצמחים ובעלי החיים באתר שבו הקרקע מתפתחת.

ד . חללי אוויר, שחלקם מלאים במים, בגרגירי אבק או בחרסיות. בחתך של קרקע מסוימת אפשר להבחין בפרופיל של הקרקע, הכולל כמה אופקים B, A - ו . C- האופקים הם מעין שכבות הנוצרות בתהליך ההיווצרות של הקרקע. כל אחד מאופקי הקרקע מתאפיין בתכונות פיזיקאליות, כימיות וביולוגיות המייחדות אותו מהאופקים שמעליו או מתחתיו. ככל שזמן ההיווצרות של הקרקע ארוך יותר כן גדל מספר האופקים ואופקי-המשנה שאפשר לראות בחתך הקרקע.

פרופיל הקרקע

פרופיל הקרקע, הנוצר במהלך התפתחות הקרקע, מתפתח מפני השטח כלפי מטה. בחתך סכמתי אופק - A האופק העליון, שראשיתו בפני השטח, ועוביו - מסנטימטרים בודדים ועד 40 ס"מ . צבעו כהה בדרך כלל, והוא עשיר בחומר אורגאני, בעיקר סמוך לפני השטח . החומר האורגאני כולל עלים, שורשי צמחים, שאריות של בעלי חיים מתים או תרכובות אורגאניות שהן תוצרי הפירוק שלהם . דרך אופק זה מחלחלים מי הגשם ומשקעים אחרים היורדים על פני השטח, והם שוטפים כלפי מטה את החלקיקים הקטנים ביותר : חרסיות, מלחים וחומרים אחרים המתמוססים במים . בחלקו התחתון של אופק זה יש פחות חומרי ריקבון אורגאניים, ולכן צבעו בהיר יותר . אופק B הוא אופק של הצטברות . הוא כולל בעיקר את המרכיבים הבאים : גרגרים בגודל חרסיתי ; שרידים של פעילות אורגאנית שהתרחשה בעומק ( באזור שורשי הצמחים, למשל ;( ולעיתים גם מלחים או גבישי קלציט, שנשטפו לעומק עם מי הגשמים והתגבשו בחללי האוויר שבקרקע . צבעו של אופק זה הוא לרוב חום או אדמדם, הוא בהיר יחסית לאופק, A ועוביו בדרך כלל 60-20 ס"מ . אופק - C האופק התחתון - מכיל שברים של סלע האב שלא השתנו . בין השברים ניתן למצוא גרגרי חול וגרגרים חרסיתיים, שהם תוצר ישיר של בליית סלע האב או שנשטפו מהחלקים העליונים של הקרקע . עוביו של אופק זה שונה ממקום למקום, והוא מושפע פחות מהתהליכים המתרחשים מעליו . משאב טבע - כל אחד מהחומרים המצויים באוויר, במים ובקרקע ומנוצלים על ידי האדם לצרכיו . בית גידול - המקום שבו גדל ומתפתח אורגניזם, והוא כולל את כל התנאים ( קרקע, מים, מזון, טמפרטורה ועוד ) הנחוצים לקיומו .

סלע האב

סלע המקור שחומרי הבלית מתנתקים ממנו בתהליך הבליה . פרק שלישי : הקרקעות והיווצרותן אחד התוצרים של תהליכי הבליה השונים הוא הקרקע . הקרקע היא משאב טבע חיוני ביותר לאדם, לצמחים ולבעלי החיים . היא הבסיס למרבית הפעילות האנושית : היא משמשת בסיס לפעילות חקלאית המייצרת מזון, והיא מהווה שטח פתוח המשרת תפקודי סביבה שונים כמו בנייה, תחבורה ועוד . לבעלי החיים ולצמחים הקרקע משמשת בית גידול . חתך של קרקע

הרכב כימי

לקרקע ארבעה מרכיבים עיקריים:

  1. חומר אנאורגני (50%-60%) - מוצקים: החומר האנאורגני קובע את המרקם (ביחס בין חלקיקים גדולים לקטנים). מקורו הוא בסלע האב. התרכובת הנפוצה ביותר היא צורן דו-חמצני SiO2. עוד חומרים נפוצים הם זרחן, תחמוצות ברזל, חמרן, גפרית, סידן, אשלגן, מגנזיום וכו'. אלו הם תוצרי פירוק של חומרים אורגנים, למשל אמון +NH4. המינרלים חשובים מאוד להתפחות התקינה של הצמחים. מינרלים אלה נקלטים על ידי שורשי הצמחים יחד עם המים. דוגמה לכך היא היסוד מגנזיום (Mg) המהווה חלק ממולקולות הכלורופיל. הצמחים קולטים את המגנזיום מהקרקע ובלעדיו לא יתפתח הכלורופיל. דוגמה אחרת היא היסוד זרחן (P) המהווה חלק ממולקולת הATP וחלק מחומצות הגרעין שבתאי הצמחים.
  2. חומר אורגני (עד 10%) - מוצקים: מקור החומר האורגני בשורשי הצמחים, בהפרשות, בעלים, בפירות שנשרו ובאורגניזמים שמתו. את כל אלה מפרקים אוכלי הרקב; תולעים, חרקים שונים, פטריות וחיידקים (מפרקים). חומרים אורגנים אינם אחידים בהרכבם ובשיעורי התפרקותם. למשל: עמילן וסוכר מפורקים מהר יותר מאשר תאית (רב-סוכר) וליגנין (חומר עיקרי בעצים גדולים). לאחר הפירוק הראשוני, נותר בקרקע חומר אורגני המתפרק באיטיות רבה, זוהי הרקבובית (הומוס - Humus). החומר האורגני בקרקע הוא המקור החשוב ביותר לחנקות (תרכובות המכילות בתוכן יוני -NO3) ומלחי אמוניה +NH3 המשמשים לבניית חלבונים. לתהליך פירוק החומרים האורגנים חשיבות רבה משום שהוא מאפשר קיומה של מערכת אקולוגית ומיחזור חומרים. החומר האורגני קובע את טיב הקרקע בכך שהוא יוצר גושים גדולים התורמים לאיוורור בקרקע.
  3. אוויר בקרקע (15%-20%) - גזים שונים: תהליכי הנשימה של האורגניזמים בקרקע גורמים לשינוי בהרכב האוויר שבקרקע לעומת האוויר החופשי שמעליה. ההבדל הגדול ביותר הוא באחוז הCO2 שריכוזו בקרקע גבוה יותר. אוויר מהקרקע הוא המקור לחמצן הדרוש לנשימת שורשי העצים והאורגניזמים האחרים.
  4. תמיסת קרקע (25%-35%) - נוזל - מים הממיסים חומרים שונים בתוך הקרקע: מיד אחרי השקיה או רדת גשמים, מתמלאים חללי האוויר שבין חלקיקי הקרקע במים. כוח הכובד (כוח המשיכה, גרביטציה), גורם לכך שחלק מהמים מחלחלים ישירות לשכבות העמוקות של הקרקע והם אינם זמינים לצמחים ששורשיהם נמצאים בשכבות הקרקע העליונות. מים אלה נקראים מי הכובד. לא כל המים מחלחלים לעומק; לחלקיקי הקרקע נצמדות מולקולות מים בכוח האדהזיה (Adhesion);
  • נקודת קיבול השדה - מצב שבו נמצאת הקרקע כאשר רוב מי הכובד חילחלו לעומק ונותרו מים זמינים לצמחים, בשכבות הקרקע העליונות.
  • נקודת הכמישה - כמות המים המוחזקת בקרקע ואינה זמינה לצמחים משום שמים אלה צמודים לחלקיקים הקרקע. נקודת הכמישה מגיעה כאשר הצמחים הצליחו לינוק את רוב המים שהיו צמודים לחלקיקי הקרקע ונותרו עוד מים צמודים לחלקיקי הקרקע אך הצמח אינו יכול לינוק אותם יותר והוא כומש ונובל.

חומציות ומליחות הקרקע

  • חומציות - קרקע עשירה ביוני מימן בעלת pH נמוך מ-5 היא קרקע חומצית. החיסרון העיקרי של קרקע זו היא בכך שמשתנה בה מאזן הקטיונים (יונים חיוביים). כמותם של קטיונים חשובים לצמח, כמו למשל קטיון סידן (Ca+2) יורדת ומצד שני עולה כמותם של קטיונים אחרים כמו אלומיניום וברזל העלולים להיות רעילים לצמחים.
  • מליחות - קרקע מלוחה אופיינית לאזורים שבהם יורדים משקעים מעטים. מקור נוסף להגברת מליחות הקרקע היא השקיה של שטחי חקלאות במים שבהם ריכוז המלחים גבוה. באזורים שבהם משקעים רבים, מומסים המלחים ונשטפים אל מי התהום. באזורים שחונים מצטברים המלחים בשכבות העליונות של הקרקע. היונים הגורמים למליחות הקרקע הם יוני כלוריד (-Cl), יוני גפרית (למשל SO4-2), דו-פחמות (-HCO3) ויוני נתרן (+Na). ריכוז מלחים הנקלטים בצמח הוא גבוה יחסית לריכוזו שבתאי השורש ומקשה על קליטת המים מהקרקע.

סלעים והקרקעות הנוצרות עליהם

  • על סלע גיר באקלים ים תיכוני נוצרת קרקע טרה רוסה.
  • על סלע דולומיט באקלים ים תיכוני נוצרת קרקע טרה רוסה עם פחות קלציט לעומת הטרה רוסה שעל סלע הגיר.
  • על סלע קירטון נוצרת קרקע רנדזינה בעלת גוון אפור.
  • על סלעי אבן גיר ודולומיט באקלים ערבתי נוצרת קרקע רנדזינה.
  • על סלע בזלת נוצרת קרקע בזלת.

קרקעות בישראל

PikiWiki Israel 14738 thirsty soil
אדמה יבשה במושב עוצם בדרום

בצפון הנגב ובצפון-מערב הנגב רווחת אדמת לס בעומק של עד כ-20 מ' (חריג מאוד) – בקעת באר שבע וחבל אשכול. במרכז הנגב יש קרקע לס מאוד רדודה. מעורבת בחצץ וסלעים (עומק אדמה של סנטימטרים מועטים). הגבול הצפוני של קרקעות הלס הוא נחל שקמה.

הלס בישראל הוא תוצאה של בליית סלעים במדבר סהרה והסעתם על ידי הרוח. הסיבה להתרכזות הלס באזור זה היא מישור החוף והלחות הגבוהה בו. עם התקדמות חלקיקי הלס צפונה הם סופגים לחות עד שהם נעשים כבדים מדי בשביל הרוח ושוקעים. לכן מאזור נחל שקמה יורדת דרסטית כמות חלקיקי הלס הנישאים באוויר.

התנאים הגאולוגיים בארץ עוזרים להיווצרות קטנות. ניתן לראות כי באזורים נרחבים באזור הגלבוע, הכרמל, רמת הגולן, בקעת הירדן והנגב התופעה נמצאת בשפע.

חול הים

חוף ים בישראל (2)
חול ים

תפרוסת: לאורך קו החוף כאשר הרצועה נעשית צרה יותר כלפי צפון.

  • הרכב:
    • גרגירי קוורץ (Sio2) מהווים 90%.
    • קלציט (CaCo3), שלדי בעלי חיים ימיים – 7%.
    • ברזל (Fe) ושאר מינראלים כהים – 3%.
  • גודל הגרגרים: 0.1 מ"מ – 2 מ"מ.

סלע עם אחוז גבוה של קוורץ מזכיר את אבן החול בתמנע ובאילת (אבן החול הנובית) אך זה אינו יכול להיות מקור החול שכן הכמות שם קטנה מדי וכן לא קיימת רציפות מאתרים אלה לחול הים. ריכוז גבוה של קוורץ ואבן חול נמצא ליד הרי הגרניט (השילד הערבו-נובי) באזור חבש (אתיופיה), סודאן ומזרח מצרים. הנילוס עובר דרך הרי גרניט וחול אלו.

הנילוס מסיע את אבן החול, הגרניט והקוורץ אל הים התיכון שם הם מורבדים ויוצרים את הדלתא של הנילוס (דלתא – כיבוש האדמה את הים). זרמי הים התיכון סוחפים מתוך הדלתא את החול הזה אל חופי סיני וא"י (תוך אספת קלציט בדרך), המינרלים הכהים מגיעים מהגרניט (מיקה – ברזל). הצרות הרצועה כלפי צפון תומך במסקנה זו שכן הם קרובים יותר למצרים (מקור החול). אם בודקים את גודל הגרגירים, מוצאים גרגרים קטנים יותר ככל שמצפינים שכן הספיקו להישחק יותר עם הובלתם בים (סיני: 2 מ"מ, חיפה: 0.1 – 0.4 מ"מ).

הגרגר אינו מוסע על ידי הים בלבד שכן היה שוקע. כיוון הרוח הדומיננטית (דרום מערב) משפיעה על הגלים והם שזורקים את הגרגר על החוף בסיני. בעקבות שטיפת הגלים הוא חוזר לתוך הים במאונך לחוף וכשהוא מוטח חזרה בחוף הוא מוטח קצת צפונה (כיוון הגלים עם כיוון הרוח הדומיננטית) וכך הגרגר מתקדם בזיגזגים (גלסים) לאורך החוף צפונה.

סכר אסואן קוטע את מהלכו של הנילוס (באגם נאצר). הנהר מביא עמו חולות קוורציים. הסכר חוסם את מעבר החולות הקוורציים, ואל הדלתא של הנילוס זורמת רק כמות קטנה של חול והדלתא מצטמקת. במהלך 40 השנה מהקמת הסכר הדלתא הצטמקה ב-2-1 ק"מ. כחלק מניסיון לעצור את הסחף שמו המצרים חגורות בטון כדי לעצור את הסחף ושחיקת הדלתא. לארץ ישראל מגיע רוב החול היום מהמצבורים הגדולים בסיני אך מצבורים אלה אינם מתחדשים בחול חדש מהדלתא. כרגע השפעת הסכר אינה משמעותית אך אספקת החול הסדירה לישראל נעצרה.

כאשר מצפינים ממפרץ חיפה מגלים שהרכב החול שונה לחלוטין: קוורץ (20%-40%), קלציט+דולומיט (40%-60%). חול זה נקרא בלשון מדוברת זיפזיף ומוצאו בהרס סלעי הכורכר שלאורך החוף ובבלייה של סלעי המשקע הימי בגליל.

הדיונות ורכסי סלע הכורכר

לאחר נחיתת החול בארץ ישראל הוא מתחיל לפלוש לפנים הארץ הוא עושה זאת על ידי הרוח לאחר שנשחק מספיק בהובלתו דרך הים והחוף. החולות נעים "בהקפצות", לרוב עד חצי מטר גובה. נחיתתם מקפיצה לעיתים גרגרים אחרים (תלוי במסת הגרגיר). כאשר החול נתקל במכשול הוא נערם ויוצר מתלול מתון אל עבר המכשול ולאחריו נפילה תלולה – הדיונה.

מאחר שהקלציט מושפע מהר יותר מהמים מאשר הקוורץ, הגשם היורד בחורף ממיס את הקלציט וגורם לו לחלחל מטה אל קרקעית הדיונה, תהליך הנמשך לאורך שנים. עם המעבר לעונה היבשה מתאדים המים דרך החללים שבחול. מתחת לדיונה נוצר ריכוז גבוה יחסית של קלציט אשר עוטף את גרגירי הקוורץ. הקלציט מתגבש סביב הקוורץ ומתקבל סלע הבנוי גרגירי קוורץ המלוכדים על ידי הקלציט. זהו הכורכר (אבן חול גירית: קוורץ וקלציט לעומת אבן החול הנובית: קלציט ותחמוצת הברזל).

הכורכר בנוי 30%-60% קוורץ ו 30%-60% קלציט בתלות בעומק הכורכר ובמשך היווצרותו. היווצרות הכורכר דורשת אקלים ים תיכוני (עונות גשומות לצד עונות יבשות). הכורכר מסודר ברכסים בכיוון צפון דרום וגבהם אינו עולה על 80 מ'. בצפון ישנם 2-3 רכסים זה לצד זה ובדרום מספרם מגיע ל 4-5 רכסים בו זמנית לאורך הרצועה.

ישנה סברה האומרת שרכסי הכורכר הם עדות לקו חוף ישן אך טענה זו הופרכה על ידי בדיקת שרידי האדם ברכסי הכורכר. אם אכן היו רכסי הכורכר עדות לקו חוף ישן היינו מוצאים רכסי כורכר עם שרידים חדשים יחסית ללא שרידים ישנים, אך זה אינו המצב - אנו מוצאים בכל רכסי הכורכר עדות לבני אדם מתקופות שונות ללא הבחנה או סדר.

חמרה

מקור השם במילה אחמר שפירושה אדום - צבעו של חול זה.

תפרוסת: רכסי חול אדום נמצאים במרכזו של מישור החוף.

  • הרכב:
    • קוורץ – 90%
    • תחמוצת הברזל – 5%
  • גודל הגרגירים: תמיד קטן יותר מחול הים

החמרה היא בעצם חול הדיונות עם תחמוצת הברזל. ההנחה אומרת שצבעה האדום בא מהברזל ששוקע עליה מהלס, וכן זוהי הסיבה שלטרה רוסה יש גוון אדום למרות שזו אדמה שהתפתחה מגיר.

תצורת רג

אינה נפוצה בארץ (ניתן לראות משטחים בעיקר במעלה עקרבים הרומי, באזור ירוחם ובנחל חתירה). מדובר במשטחי סלע רציף המכסים את פני הקרקע. לעומתם נפוצה בארץ - בעיקר לאורך הערבה ובמישורי הנחלים פארן וחיון - תצורת הסרירים (טעות נפוצה בארץ היא לכנות את צורת הסרירים בשם "רג"...), שהיא משטח של חלוקי סלע המכסים את פני הקרקע. הסרירים הם שברי אבן צור שנותרו על פני השטח אחרי שחלקי סלע רכים וקלים יותר הוסרו והוסעו ברוח ובמים. קרקע זאת דלה ואיננה משמשת לחקלאות.

קישורים חיצוניים

  • כדור הארץ והסביבה ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה מחבר/ים: עקיבא פלכסר, חנן גינת, זאב שטסל, בילי סביר, יהודה דינר, מוסטפא עספור ויואב יאיר שם הספר: כדור הארץ והסביבה : ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה שם ההוצאה: ישראל. משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודים שנת ההוצאה: תשע"א - 2010 - http://school.kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=94476070&nTocEntryID=94480089#1.9071.6.default

הערות שוליים

  1. ^ כדור הארץ והסביבה : ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה, ישראל. משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודים, שנת ההוצאה: תשע"א - 2010
אגם

אֲגַם או ימה הוא גוף גדול של מקווה מים (בדרך כלל מים מתוקים) המוקף יבשה.

אגמים גדולים נקראים לפעמים "ים", וימים קטנים נקראים לפעמים "אגם". למשל, ים כנרת וים המלח הם למעשה אגמים. האגם הגדול בעולם הוא מלוח - הים הכספי. האגם העמוק ביותר הוא ימת באיקל בסיביר. המונח אגם משמש גם לתיאור אתרים יבשים בדרך כלל המתמלאים מים רק לאחר גשמים כבדים, כמו למשל אגם אייר באוסטרליה.

אגמים יכולים להיווצר בדרכים מגוונות:

אגמים טקטוניים - נוצרו עקב תזוזות טקטוניות של הלוחות היבשתיים. לדוגמה, ימת בייקל במזרח סיביר, ים כנרת וים המלח מתזוזת השבר הסורי אפריקני.

אגמים וולקניים - נוצרו עקב פעילות געשית: בלועות הר געש (Okama ביפן, ברכת רם ברמת הגולן), או כתוצאה מחסימת נחלים על ידי זרמי לבה ומהתפוררות ושבירה של מגמה מתקררת (אגם החולה).

אגמים שנוצרו עקב גלישת קרקע - גלישת הקרקע חוסמת לעיתים נחלים, במעלה הסכר מתאספים המים ונקווה אגם.

אגמים קרחוניים (גליצאליים) - נוצרו עקב גלישת קרחונים. כאשר הקרחון גולש הוא חורץ במשקלו את הקרקע וסוחף עמו אדמה רבה. המסת הקרחון וקפיאתו מחדש מביאה להתפוררות הקרקע ולהיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. האגמים הגדולים בארצות הברית וכן מרבית האגמים בעולם נוצרו בדרך זו.

אגמי המסה - שנוצרו עקב תהליכי המסה כימית של סלעים או מינרלים הגורמות להיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. אגמים כאלו מצויים בעיקר באזור של מסלע גיר ונופי קרסט. אזור הלג'ה הגדולה בסוריה ובאזור מבצר נמרוד ברמת הגולן.

אגמים שנוצרו עקב פעילות נחלים - דמויי פרסה או טבעת. כתוצאה מהשתנות ערוצי נחלים והתנתקותם מהערוץ המרכזי. נפוץ באגמים בסמוך לשפך הנחל לים.

אגמים שנוצרו עקב פעילות הרוח - בעיקר באזורי דיונות, עקב שחיקת הדיונה והסעת החול מעל שכבה אטימה נוצר מקום נמוך שאליו נאספים מים.

אגמים אורגניים (בוג) - אגמים קטנים שנוצרים על קרקעית כבול המתאפיינת בתכולה גבוהה מאוד של חומר אורגני. תהליכי היצירה אינם ברורים לחלוטין. מאופיין על ידי צמחים אקזוטיים אוכלי חרקים, המים בדרך כלל צלולים ומעט חומציים.

אגמים מעשה ידי אדם - כתוצאה מפעילות אנתרופוגנית, דוגמת הקמת סכרים להפקת חשמל (אגם פאוול לפני סכר הובר בארצות הברית, אגם נאצר לפני סכר אסואן במצרים) או אגמים לנופש וקיט (כדוגמת פארק הירקון ואגמון הסופרלנד).פינלנד ידועה כ"ארץ אלף האגמים", ומינסוטה היא "ארץ עשרת-אלפי האגמים".

ארטילריה רקטית

ארטילריה רקטית המכונה גם רקטת קרקע-קרקע (רק"ק) היא ארטילריה המצוידת במשגר רקטות במקום פגזים רגילים. בניגוד לפגז, הרקטה מניעה את עצמה באמצעות מנוע רקטי והמשגר רק מתווה לה את כיוון ההאצה הראשוני. הרקטות נבדלות מטילים בכך שאין להם הנחיה או ניהוג עצמי. את הרקטות ניתן לחמש בראשי קרב שונים כגון חומר נפץ מרסק, רסס ופצצת מצרר.

יתרונה של ארטילריה רקטית על ארטילריה קנית (פגזים) היא הטווח והיכולת למטחים מרוכזים של עשרות רקטות תוך שניות מועטות. את רוב הרקטות ניתן לשגר או ממשגר נייח חד-קני או ממשגר נייד רב-קני. בניגוד לטילים, לרקטות אין הנחיה והן עפות במסלול שהוכתב להם מראש בעת השיגור. הרקטות זולות יחסית לטילים אך פחות מדויקות מהם.

החלוצות בתחום הרקטות הארטילריות היו ברית המועצות שפיתחה את רקטות הקטיושה בזמן מלחמת העולם השנייה וגרמניה שפיתחה את טילי ה-V-1 וה-V-2. אחת מהרקטות הארטילריות הנפוצות ביותר בעולם היא רקטת הגראד שייצרה ברית המועצות. כיום הנשק הרקטי העיקרי של צבאות נאט"ו הוא משגר רקטות M-270 MLRS.

ישראל גם היא פיתחה מספר מערכות רקטיות, חלקן מבוססות על נשק שלל סובייטי, והפעילה אותן בהצלחה במבצע שלום הגליל. רקטות שימשו גם את ארגוני הטרור הערביים כנגד ישראל (הפת"ח וחזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה) ועד היום ישראל נתונה לאיום רקטי.

גאומטריה

גאומטריה (מיוונית עתיקה – γεωμετρία. ‏γεω – "אדמה" או "קרקע"; μέτρον‏ – "מדידה") היא ענף של המתמטיקה העוסק בצורות ובמבנים, ובהם הישויות: נקודות, קווים ישרים, עקומות, משטחים, מעגלים ופאונים.

על פי רוב עוסקים בגאומטריה בהוכחת טענות לגבי הישויות בעזרת משפטים, המתבססים על אקסיומות. דוגמה למשפטים גאומטריים מהווים משפטי חפיפה. דוגמאות לאקסיומות מופיעות בערך נקודה.

המבנים היסודיים של הגאומטריה (בדרך כלל, נקודה, קו ישר, מישור, ולעיתים גם הזווית והמרחק) מתוארים באמצעות האקסיומות שהם מקיימים. גישה כזו אינה מסתפקת בתיאור שיטות ואבחנות גאומטריות, אלא מתארת במפורש את הנחות היסוד (האקסיומות), וגוזרת מהן בדרך של הוכחה את המשפטים המתייחסים לאותם מבנים.

התעמלות מכשירים

התעמלות מכשירים היא אחד מענפי ההתעמלות. זהו ספורט אולימפי בו מתחרים בנפרד גברים ונשים. חוקת הענף, והחלטות רשמיות אחרות נקבעות על ידי הפדרציה הבינלאומית להתעמלות (Federation Internationale de Gymnastique, בראשי תבות FIG). הענף נחשב לאחד משלושת הענפים האולימפיים החשובים, לצד האתלטיקה והשחייה.

הגברים מתחרים בשישה מכשירים: קרקע, סוס סמוכות, טבעות, קפיצות, מקבילים ומתח, נשים מתחרות בארבעה מכשירים: קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה וקרקע. כן נערכות תחרויות קרב-רב, בהן מתחרים המתעמלים בכל המכשירים ומדורגים על פי הניקוד המצטבר שלהם, ותחרויות קבוצתיות, בהן מכל קבוצה או נבחרת מתחרה מתעמל אחד על כל מכשיר.

חרסית

חרסית – מילה המתארת שני מונחים בגאולוגיה:

גרגרים המרכיבים סלע או קרקע שגודלם קטן מ-0.004 מ"מ.

קבוצת מינרלים מסוימת הקרויה מינרלי חרסית. מינרל חרסית הוא מינרל יציב מאוד המתפתח בתנאי בליה מתוצרי פרוק כימי של פלדספטים (פצלות השדה) ורוב המינרלים האחרים פרט לקוורץ. המינרל מאופיין בגביש זעיר הבנוי מסיליקה (SiO2) ואלומינה (Al2O3) ובנטייה לספוח מים. נוהגים להבדיל בין חרסית אלוכטונית, כלומר כזו שהוסעה על ידי נהרות לים, לבין חרסית אוטיגנית, שהיא חרסית שנוצרה בים.סלע חרסית שהוא סלע משקע וגם סלע יסוד מחבר בין שני המונחים שלעיל, שכן בהגדרתו הוא בנוי ברובו (מעל ל-75%) מגרגרים הקטנים מ-0.004 מ"מ, ורוב מינרליו (מעל ל-75%) הם מינרלי חרסית.

סלע החרסית מורכב מגרגירים זעירים מאוד.

טיל

טיל או טיל מונחה הוא עצם הנע באוויר או בחלל בעל מנוע רקטי או מנוע סילוני עם מערכת הנחיה המכוונת אותו למטרתו. המונח "טיל" משמש בדרך כלל לתיאור סוג של כלי נשק, אולם יש המכנים כך בעברית גם משגר לוויינים וחלליות. רקטה היא מונח קרוב, שבעברית משמש לתיאור עצם בעל מנוע רקטי וללא מערכת הנחיה ויכולת ניהוג.

טיל בליסטי

טיל בליסטי הוא טיל שחלק ניכר ממסלולו הוא בליסטי, כלומר מושפע מכוחות הכבידה והתנגדות האוויר (גרר) בלבד. למרות שהגדרה זו מתאימה למעשה למרבית הטילים וכן לפגזי ארטילריה, השימוש המקובל במונח "טיל בליסטי" מתאר טיל שמרבית מסלולו מתבצע מחוץ לאטמוספירה, והוא בעל טווח של מאות ק"מ לפחות. טיל כזה מונחה לרוב רק בשלב בו הוא מונע ומסלולו נקבע על-פי חוקי האסטרודינמיקה והבליסטיקה. מסלולו של טיל בליסטי בשלב הטיסה החופשית הוא פרבולי.

מסלול הטיסה של טיל בליסטי כולל שלושה שלבים:

השלב הממונע - בו הוא נע בכוח מנועו (רקטת דלק מוצק או נוזלי). יכול להמשך מעשרות שניות בודדות ועד מספר דקות. חלק זה מהטיסה יכול להיות מונע בשלב יחיד או במספר שלבים.

שלב הטיסה החופשית - השלב הארוך ביותר בטיסת הטיל, שנמשך מרגע סיום פעולת המנוע ועד לשלב הכניסה מחדש לאטמוספירה, במהלכו הטיל מושפע מכוח הכבידה בלבד הפועל ככוח מרכזי. בעוד ששלב זה מהווה לרוב מעל 80% מן המסלול הן מבחינת זמן והן מבחינת מרחק. לרוב אין בשלב זה כל יכולת לשנות את מסלול הטיל.

שלב החדירה - בו חוזר הטיל לאטמוספירת כדור הארץ. הוא מתחיל בגובה שבו הגרר האטמוספירי מתחיל להשפיע משמעותית על מסלול הטיל, ונמשך עד לפגיעת הטיל.ניתן לשגר טילים בליסטיים מאתרים נייחים או ממשגרים ניידים, לרבות כלי רכב קרקעיים (נושא-מזקיף-משגר), מטוסים, ספינות וצוללות.

על מנת להגיע למרחקים ארוכים, משוגרים טילים בליסטיים בדרך-כלל לטיסה תת-מסלולית גבוהה; טילים בין-יבשתיים יכולים להגיע בשיא הגובה שלהם בטיסה חופשית לכ-1,200 ק"מ.

ניווט הטיל הבליסטי היא בדרך כלל מערכת ניווט אינרציאלית. מדי תאוצה מודדים את תאוצות הטיל בשלושה צירים, גירוסקופים מודדים את התאוצות הזוויתיות, מחשב מחשב את הדרך שעשה הטיל, מיקומו ומצבו על בסיס התאוצות, משווה לנתוני הירי שהוזנו מראש ומוציא פקודות תיקון להגאים. בסיום שלב החדירה משתמשים לרוב להנחיית הטיל בביות סופי.

טיל קרקע-אוויר

המונח טיל קרקע־אוויר (בראשי תיבות: טק"א; באנגלית: Surface to Air Missile ובראשי תיבות SAM) מתייחס למערכות הגנה מפני כלי טיס, באמצעות שיגור טילים לעברם על ידי כוחות קרקעיים.

טיל קרקע-קרקע

טיל קרקע-קרקע (בראשי תיבות: טק"ק) הוא טיל שתפקידו לשאת ראש קרב קונבנציונלי - טעון חומר נפץ, או בלתי קונבנציונלי - כימי, ביולוגי או גרעיני, מנקודת שיגור קרקעית לעבר מטרה קרקעית מרוחקת.

הטילים השונים נבדלים במספר נקודות:

טווח הטיל: מבחינים בין רקטות שמגיעות עד ל-50 ק"מ לבין טילים שטווחם מאה ק"מ או יותר לבין טילים בין יבשתיים המסוגלים לשאת ראשי קרב למרחק של מאות או אלפי קילומטרים.

מערכת הניווט וההנחיה של הטיל: מבחינים בין יכולת דיוק הפגיעה של הטילים על בסיס מנגוני ניווט והנחיה בהם (גירוסקופ, מד תאוצה, ראש ביות וניווט לווייני ועוד).

כושר הנשיאה של הטיל: יכולת לשאת ראש קרב גדול ומכאן גם הרסני יותר (כאשר מדובר בראש קרב קונבנציונלי).

כוריאוגרפיה

כוריאוגרפיה היא היצירה של התנועה. פעולת "חיבור" מחול, כאשר השפה התנועתית היא חופשית ואינה מוגבלת. הכוריאוגרף (יוֹצֵר מְחוֹלוֹת על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית) לא חייב להיות רקדן במקצועו. היצירה של התנועות נעשית אצל כל כוריאוגרף בדרכו שלו כאשר ברוב המקרים ישנו סגנון אישי שמנחה אותו. את תחום הכוריאוגרפיה אפשר להשוות לבימוי, הלחנה, כתיבה, ציור וכל יצירה חופשית שאדם יוצר בכל תחום שהוא. בכוריאוגרפיה חומר היצירה הוא הרקדנים והחלל והכוריאוגרף הוא האחראי להוות את השפה תנועתית שהיצירה במלואה שמורכבת מגורמים שונים. תחום הכוריאוגרפיה התפתח במהלך השנים מאז התקופה של התמקצעות המחול ועד התקופה הזו וממשיך להתפתח. כיום לכל כוריאוגרף יש שפה תנועתית שהוא מסגל לעצמו במהלך חייו ובמהלך הניסיון שלו ככוריאוגרף.

במקור, שימש מונח זה בתחום המחול אך כיום משתמשים בו בתחומים רבים ושונים כגון:

קרבות מבויימים - בקולנוע, בתיאטרון, מופעים ועוד

התעמלות אמנותית והתעמלות קרקע

החלקה אמנותית על הקרח

מצעדים

מופעי רחוב

מופעי ראווה

סינמטוגרפיה

בלט

משחק (תיאטרון או קולנוע)

מטוס קרב

מטוס קרב הוא מטוס שתוכנן במטרה להשתתף באופן פעיל בלחימה על היבטיה השונים - אם זה ביירוט מטוסי אויב, השגת עליונות אווירית ובתקיפת מטרות קרקעיות.

מטוסי קרב בדרך כלל הם מהירים (מטוסי קרב מודרניים עוברים את מהירות הקול) ובעלי יכולת תמרון גבוהה ויש להם חימוש מתקדם הכולל מקלעים, תותחים אוטומטיים, טילים מסוגים שונים (בעיקר טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע) ופצצות מסוגים שונים, כולל פצצות מונחות. במטוסי הקרב המודרניים משולבות טכנולוגיות מתקדמות כמו מערכות אוויוניקה, מערכות הפעלת נשק מתקדמות, טילים מונחים, מערכת ניווט הכוללת מכ"ם, מכשיר ראיית לילה, מערכות לגילוי מטוסי אויב והתראות נעילה, ומערכות לוחמה אלקטרונית הכוללות מערכות שיבוש שונות.

מחירו של מטוס קרב מודרני מגיע לעשרות מיליוני דולרים. הוא נחשב לאחד מכלי הנשק החזקים ביותר בשדה הקרב בזכות ניידותו ועוצמת האש הגדולה שלו. באסטרטגיה הצבאית המודרנית מקובל לנסות להגיע ל"עליונות אווירית" בראשיתה של מערכה מול צבא סדיר, דבר המקנה יתרון טקטי ואסטרטגי שיש בו כדי להכריע את המערכה. עם זאת, בלחימה מול ארגוני גרילה בעלי חתימה נמוכה יש חשיבות פחותה לעליונות אווירית.

מישור החוף

מישור החוף הוא חבל ארץ מישורי בארץ ישראל המשתרע לאורך חוף הים התיכון, מגבול הצפון (מישור החוף הצפוני) בראש הנקרה ועד לגבול מצרים בדרום (מישור החוף הדרומי), ברצועת עזה.

מישור החוף הוא אזור נוח לפיתוח ולהתיישבות. קרקעות הסחף עמוקות ופוריות, האקלים ממוזג, גשמים עם טמפרטורות נוחות, ומפלס גבוה של מי תהום המאפשר שאיבת מים בקלות יחסית. החלק המישורי נוח לתנועה ולמעבר והסמיכות לים התיכון מהווה מקור פרנסה.

מעיין

מעיין הוא מבוע של מי תהום מתוך האדמה. לרוב מדובר במי גשמים שחלחלו מפני הקרקע עד לשכבת קרקע אטומה (שכבת האקוויקלוד) המונעת את המשך החלחול. מים אלה זורמים על פני השכבה האטומה עד למוצא כלשהו אל פני השטח.

מפציץ

מפציץ הוא מטוס צבאי שנועד להטיל פצצות על מטרות קרקע. בניגוד למטוסי קרב, מפציצים מתאפיינים בקיבולת גבוהה של חימוש והחימוש שלהם נמצא לרוב בתוך תא פצצות בתוך גוף המטוס ולא על מתלה חימוש בכנפיים. המפציצים זכו לעדנה בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה. כיום המפציץ המסורתי הולך ונדחק הצידה ומופיעים יותר ויותר מטוסי קרב רב-משימתיים שמסוגלים לשאת חימוש הכולל פצצות, פצצות מונחות וטילי אוויר-קרקע.

מקרקעין

מקרקעין הם נכסים שאינם מיטלטלין. דהיינו קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה. על פי רוב ההגדרות, כוללים המקרקעין כל דבר המחובר לקרקע חיבור של קבע, ויש אף הגדרות הכוללות דברים המחוברים חיבור זמני. לישות בעלת הבעלות במקרקעין יש זכות להחזיק במקרקעין ולעשות בהם עסקאות. הבעלות על מקרקעין חלה גם מתחת לפני הקרקע, וגם מעל הקרקע למעט מעבר אווירי מעל הקרקע. מקרקעין קרויים גם נִכְסֵי דְלָא נָיְדֵי, מקור המונח בשפה הארמית (ובראשי תיבות: נדל"ן, ותרגומו העברי "נכסים שלא נודדים/נעים"), משום שמאפיין של נכסים אלה הוא חוסר היכולת להזיזם ממקומם.

בכל מדינות העולם, המדינה שומרת לעצמה את הזכות על המשאבים הטבעים שלה כגון מחצבים ובסמכותה להפקיע את הקרקע.

העברת הבעלות על מקרקעין נעשית באמצעות מכירתם. קיימות עסקאות נוספות במקרקעין, המקנות זכות שימוש בנכס בלא העברה של הבעלות ובהן שכירות וחכירה, זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם לתקופה מסוימת. בישראל יש גם עסקאות מסוג דמי מפתח, עסקת נדל"ן המהווה מעין הכלאה בין רכישת הנכס לשכירתו.

בהערכת שוויו נכס מקרקעין, כבסיס לעסקה בנכס זה או לשם ביטוחו עוסק שמאי מקרקעין.

בטיפול משפטי של העברת, רכישת או מכירת נכס מקרקעין עוסק עורך דין מקרקעין.

נ"מ

נ"מ (קרי: נוּ"ן-מֵ"ם) הם ראשי התיבות של המונח "נגד מטוסים" הבא לציין את היחידות ואת אמצעי הלחימה שמטרתם היא הגנה אווירית ("מטרייה אווירית") ויירוט כלי טיס של האויב, לרבות מסוקים, מטוסי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים. המונח מתייחס כמעט תמיד ליחידות ומערכות קרקעיות שתפקידם להפיל כלי טיס, ולא לכלי טיס שבעצמם מפילים כלי טיס של האויב בקרבות אוויר, כגון מטוסי קרב ועליונות אווירית שמשגרים טילי אוויר-אוויר.

במובן הרחב, נ"מ כולל הן סוללות תותחים אוטומטיים נגד מטוסים והן סוללות טילי קרקע-אוויר שמשתמשות בטילים מונחים על מנת להפיל כלי טיס. במובן הצר יותר, המונח "סוללת נ"מ" מתייחס למערכות קניות (תותחים אוטומטיים ומקלעים), ואילו למערכות רקטיות/טיליות קוראים "סוללת טק"א" (טק"א = טיל קרקע-אוויר, באנגלית: SAM, ראשי תיבות של Surface-Air Missile).

סלע

סלע בגאולוגיה הוא החומר המוצק הבונה את קליפת כדור הארץ (קרום כדור הארץ) ואשר בנוי מצרוף טבעי של מינרלים. סלעים עשויים להיות מורכבים מגבישים של מינרל אחד בלבד – סלע מונומינרלי, דוגמת אבן גיר המורכבת באופן בלעדי מקלציט, או מתערובת גבישים של כמה מינרלים – סלע פולימינרלי, דוגמת גרניט המורכב מקוורץ, מפצלת השדה ומנציץ.

ההגדרה המדעית של סלע היא: "צירוף טבעי וחוקי של מינרלים". למונח "חוקי" בהגדרה זו שתי משמעויות:

צירוף של מינרלים שונים הנקבע על סמך חוקי הטבע אותם מנסים גאולוגים לפענח.

הסכמה בין גאולוגים לגבי סוג המינרלים ומידת נוכחותם בסלע, לדוגמה: סלע פלוטוני אשר מורכב מפלגיוקלז, פירוקסן, מגנטיט ואוליבין שנוצר בהתקררות איטית של מאגמה בעומק כדור הארץ הוא גברו. לעומת זאת, סלע געשי בהרכב זהה שנוצר מהתקררות לבה על-פני הקרום הוא בזלת.בהנדסה חקלאית סלע הוא "כל חלק מלוכד של קרום כדור הארץ". על-פי הגדרה זו, קרקע אינה סוג של סלע, בעוד שעל-פי ההגדרה הגאולוגית קרקע היא סוג של סלע, אם כי לא מגובש, מאחר שהיא מורכבת מגבישי מינרלים.

תחום המחקר הגאולוגי העוסק בסלעים נקרא פֶּטרוֹלוֹגיָה (מיוונית: petra – סלע, logia – תורה) והוא חוקר את מבנה הסלעים, הרכבם, מרקמם, תפוצתם, מיונם והתהליכים שהביאו להיווצרם.

צוק

בגאוגרפיה וגאולוגיה צוּק הוא בליטת סלע אנכית או כמעט אנכית. צוקים מקוטלגים כתצורות קרקע ארוזיות בגלל דרך היווצרותן. הצוקים נפוצים באזורי חוף, הרים, מדרונות הרים ולאורך נהרות. צוקים נוצרים בדרך כלל מסלע שעמיד בפני בליה ופגעי מזג האוויר. סלעי משקע נוטים ליצור אבן חול, אבן גיר, קירטון, ודולומיט. סלעי יסוד, כגון גרניט ובזלת, נוטים ליצור צוקים.

מדרון (Escarpment) הוא סוג של צוק הנוצר על ידי העתק או מפולת קרקע.

בסיסם של רוב הצוקים הוא בצורת שיפוע המכוסה בחלוקי אבן. באזורי אקלים צחיח או מתחת לצוקים גבוהים מדובר בערימה חשופה של סלעים שהתדרדרו. באזורים שבהם הלחות גבוהה יותר ייתכן ששכבת אדמה תכסה את האבנים.

בצוקים רבים יש גם מפלי מים או מקלטי סלע. במקרים מסוימים הצוק הולך וקטן לקראת סוף הרכס.

מכיוון שהצוק לא בהכרח אנכי באופן מלא, ניתן לתת כמה תשובות לשאלה אם מדרון מסוים הוא צוק או לא, כמו גם לשאלה איזה חלק משיפוע הקרקע נחשב לצוק (לדוגמה: כאשר נתון מצב שבו יש קיר סלע אנכי במלואו מעל שיפוע תלול, ניתן לספור רק את קיר הסלע או את שני החלקים). דבר זה מסבך את הכנתן של רשימות צוקים.

לפי כמה מקורות הצוק הגבוה ביותר בעולם, שגובהו 1,340 מטרים, הוא הצד המזרחי של מגדלי טראנגו בקארקוראם שבצפון פקיסטן (טענה זו מסתמכת על הגדרה מחמירה של המושג צוק, מכיוון שתצורת הקרקע הזאת היא כמעט אנכית). אם מקילים בהגדרת המושג צוק, הגובה הכולל הוא מעל 1,600 מטרים. הצוק הימי הגבוה ביותר (1,010 מטרים) שוכן בכפר קאלאופאפה בהוואי (טענה זו מסתמכת על הגדרה מקילה של המושג צוק, מכיוון שהזווית של הקרקע באזור זה היא 60 מעלות).

כאשר מדובר בקטע שהוא אך ורק אנכי, הר ת'ור באי באפין שבקנדה הוא הצוק הגבוה ביותר (1,370 מטרים).

שטח

שטח הוא גודל של תחום מישורי בהשוואה ליחידת מידה קבועה. באופן כללי יותר, אפשר לחשב שטח לכל יריעה; בפרט, שטח הפנים של גוף תלת-ממדי הוא שטח השפה, או הקליפה החיצונית, של הגוף.

שטח נמדד ביחידות מידה של אורך בריבוע.

השטח של צורות בסיסיות כמו משולש ועיגול ידוע באמצעות נוסחאות. צורות מורכבות יותר ניתן לפעמים לחלק לצורות בסיסיות בעלות שטח ידוע. שטח כללי ניתן לחשב באמצעות אינטגרל, או באמצעות קירובים (גם בעזרת מחשב) בשיטות שונות. ניתן למדוד שטח באמצעות פלנימטר.

מבחינה מתמטית פורמלית, שטח של צורה במישור מוגדר כמידת לבג שלה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.