קרנא

קרנא, מראשוני האמוראים בבבל, לאחר חתימת המשנה. חברם של שמואל ושל רב. בתלמוד הבבלי נקרא בשם קרנא סתם, ובירושלמי נקרא רב קרנא. שימש בתפקיד דיין, והתואר הסתמי "'דייני גולה'" בתלמוד הבבלי מכוון אליו. חיבר קובץ ברייתות לסדר נזיקין, שהיה ידוע בשם "נזיקין של בית קרנא". פרנסתו הייתה מבדיקת טיב יינות.

עם שמואל ורב

פעמים אחדות בתלמוד מוזכר קרנא יחד עם שמואל, ראש ישיבת נהרדעא. מלשון התלמוד משמע שהיה קרנא כפוף לשמואל כתלמיד[1]. ביחס לזה מסופר[2]: שמואל וקרנא היו יושבים על שפת נהר מלכא. ראו את מי הנהר שהיו גליים ועכורים. אמר לו שמואל לקרנא: אדם גדול בא מארץ ישראל, וחולה הוא במעיו, ומתרוממים המים לשם כבודו; לך לתהות על קנקנו (=לבדוק מה טיבו). היה זה האמורא רב, שהגיע לבבל. קרנא הלך לבחון את רב, ורב ענה על כל שאלותיו. העיכוב הזה גרם צער לרב, מפאת מחלתו, ולכן פנה אל קרנא: מאי שמך? - קרנא. - אמר לו רב: יהי רצון שתצא לו "קרנא" (=קרן) בעיניו.

בתלמוד מובאת ברייתא, ולפיה "מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים", כלומר - בית הדין חייב למנות פקָּחים שיבדקו את טיב כלי המידות והמשקולות המשמשים בשווקים למקח וממכר, אבל אין צורך למנות פקחים לאכיפת מחירים ולמניעת העלאתם. בהקשר זה מסופר[3]:

אנשי בית הנשיא (=ראש הגולה) העמידו שומרים למידות וכן לשערים (מחירים). אמר שמואל לקרנא: צא ולַמד אותם: מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים! יצא ודרש להם: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים. אמר לו שמואל: מה שמך - קרנא, תצא לו קרן בעינו. יצאה לו קרן בעינו.

המלים "יצאה לו קרן בעינו" הן על פי נוסחת דפוסי התלמוד כיום. בכתבי יד אחדים של התלמוד משפט זה אינו מופיע ופרשנים אחדים העירו על כך[4]. על טיבה של "קרן" זו דנו מפרשי התלמוד. יש שפירשו שהכוונה היא לרצועת בשר הבולטת מן העור, ויש מי שכתב שהכוונה לקרום בעין[5]. התלמוד מברר את הסיבה לדרשתו של קרנא, אשר נוגדת לכאורה את דברי הברייתא, ומסבירה כי הלכה זו שנויה במחלוקת.

והוא, קרנא, כמו מי סבר? כמו זו שאמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים, מפני הרמאין.

בתלמוד הירושלמי מופיע, באותו הקשר, מעשה שונה[6]:

ראש הגולה מינה את רב (אמורא) לפקח על השוק, והיה מכה (=מעניש) על המידות ולא על השערים (המחירים). ראש הגולה ראה בכך אי-מילוי של התפקיד, ושם את רב במעצר. נכנס קרנא לבקר את רב. אמר רב לקרנא: שומרים שאמרו למנות - על המידות, ולא על השערים, כך ההלכה, וכך נהגתי.

המשך המעשה בירושלמי, הוא שקרנא יצא בעקבות זאת והשמיע דברי ביקורת בפני אנשי ראש הגולה על שאסרו את רב, שהוא בקי גדול בהלכה. לפי פירוש אחר, קרנא ביטא את חוסר הסכמתו עם דברי רב[7].

קרנא חלק על רב ושמואל בהלכות נוספות. באחת המחלוקות, לאחר שביטא תמיהה על הלכה שאמר שמואל, אמרו לו: הנה מר עוקבא ובית דינו בעיר כפרי, לך אליו[8].

דיין

התואר "דייני גולה", המופיע בתלמוד הבבלי, מכוון אל קרנא[9]. ראשונים כתבו כי התואר מכוון אל שמואל ואל קרנא יחד[10].

ברוב האזכורים של האמורא קרנא בתלמוד, ההקשר הוא דיני נזיקין. במקורות אחדים מוזכר קובץ ברייתות על סדר נזיקין, שקובצו ונאספו בידי קרנא ונקראו על שמו, "נזיקין דבי (=של בית) קרנא"[11].

לפרנסתו עסק קרנא בהרחת יינות ובבדיקת טיבם. הוא היה מומחה ליינות, ועל סמך דבריו היו משווקי היין מחליטים אילו חביות אפשר לשמר ואילו יש להוציא למכירה לאלתר[12].

עם זאת, שימש קרנא דיין. התלמוד דן בנוהל שנהג בבית דינו של קרנא, שעל כל אחד משני הצדדים הבאים להתדיין יש לשלם דינר אחד. לפי הנאמר שם, אין לקבל כסף עבור עשיית דין, והתשלום היה על בטלתו של קרנא ממלאכת בדיקת טיב היין בזמן שעסק בדין.

באגדה

מאמר אחד בלבד באגדה נמסר בשמו של קרנא בתלמוד הבבלי, והוא עוסק בדבריו של יעקב ליוסף לפני פטירתו, ובבקשתו להיקבר בארץ ישראל. קרנא קושר זאת עם תחיית המתים ועם הנאמר בתלמוד כי מתים שנקברו בחוץ לארץ עתידים להתגלגל במחילות לארץ ישראל ולקום בה לתחייה[13].

"ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם" (בראשית מז, ל) - אמר קרנא: דברים בגו (יש כאן דברים מסותרים בדבר זה, וצריך לתת להם לב - רש"י)! יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את בניו? שלא קיבל עליו צער מחילות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, שבת קח ע"א; בבא בתרא פט ע"א. כך הסיק מדברי התלמוד הרב רפאל הלפרין באטלס עץ חיים, כרך ד.
  2. ^ בבלי, שבת שם, מתורגם לעברית.
  3. ^ בבלי, בבא בתרא פט ע"א, מתורגם לעברית.
  4. ^ ראו דקדוקי סופרים. ראו גם ב"פירוש הרשב"ם העיקרי" המודפס על דף התלמוד בצד, שכתב שאין גורסים משפט זה, שלא אירע כן במציאות.
  5. ^ את הסברה הראשונה כתבו רבנו חננאל (בפירושו לבבלי, שבת קח ע"א) והערוך. הסברה הראשונה נמצאת ב"שיטה להר"ן" (במסכת שבת שם), פירוש של אחד מן הראשונים שלא ידוע שמו, אשר במשך דורות יוחס בטעות לר"ן.
  6. ^ ירושלמי, בבא בתרא ה, ה, בתרגום חופשי, על פי פירוש "פני משה".
  7. ^ ראו שם בפירוש "פני משה" ובהרחבתו לפירוש ב"מראה הפנים". אבל ראו בהגהות "יפה עיניים" על הבבלי, בבא בתרא פט ע"א.
  8. ^ בבלי, קידושין מד ע"ב.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז, עמוד ב'.
  10. ^ רשב"ם בפירושו לבבא בתרא, דף נא ע"א, ועוד.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מ"ז, עמוד ב'; מסכת סנהדרין, דף ל', עמוד ב'; ראו גם תלמוד ירושלמי, בבא קמא ט, ב; בבא בתרא ב, ב.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה, עמוד א', ופירוש רש"י שם.
  13. ^ בבלי, כתובות קיא ע"א. מופיע גם בילקוט שמעוני בראשית, קנו. הנוסחה המובאת כאן היא על-פי המובא בילקוט שמעוני, וכפי שהגיה ב"מסורת הש"ס" על התלמוד שם.
אבא דמן יפו

אַבָּא דְּמִן יָפוֹ, הידוע גם בתור אַדָּא דְּמִן יָפוֹ, היה אמורא שחי ביפו ונודע בעיקר בשל ההוראה שלו לקרוא את כל שמות בני המן בנשימה אחת בזמן קריאת מגילת אסתר בפורים. בנו היה רבי חייא.

אבימי בר טובי

אבימי בר טובי היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי מתלמידיו של רבי אבהו.

בתלמוד הירושלמי מסופר על נכרית אחת שבאה לשאול שאלה את רבי אבהו והוא שלח את אבימי בר טובי לענות לה.

אבימי בר פפי

אבימי בר פפי היה אמורא בן הדור השלישי, חברם של רב נחמן ועולא (בתלמוד הבבלי מסופר שישבו יחד).

אמוראים

אַמוֹרָאִים (ביחיד אַמוֹרָא) הם חכמי התלמוד שפעלו במאות ה-3-5 לספירה, בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. פעלו בשני מרכזים עיקריים, בבל וארץ ישראל. דיוניהם ההלכתיים מתועדים ברובם בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ודרשותיהם האגדיות מתועדות במדרשי אגדה אמוראיים ובשני התלמודים. קדמו להם התנאים, שרבים מדבריהם הורחבו על ידי האמוראים, או נוסחו מחדש על ידם, ולבסוף הוכללו במפעלם הגדול: התלמוד. אחריהם הגיעו הסבוראים.

חסא דאשתמוע

חסא דאשתמוע היה אמורא שפעל באשתמוע שבארץ ישראל בסוף המאה השלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה. הוא מוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי בהקשר לביקור של ר' יסא אצלו.

מר עוקבא

מר עוקבא היה אמורא בבלי בדור הראשון לאמוראים, כיהן כראש הגולה בבבל בתקופתו של שמואל. שמואל היה רבו, אך היה כפוף לו בתוקף סמכותו של מר עוקבא כאב בית הדין. מקום מושבו ובית דינו של מר עוקבא היה בעיר כפרי. לפי איגרת רב שרירא גאון, התמנה לתפקיד ראש הגולה אחרי פטירתו של רב הונא קמא. בתלמוד מסופר עליו שהיה חסיד ונתן צדקה בסתר, שלא לבייש את העניים. כתלמידו של שמואל, היה למר עוקבא ידע גם בתחום הרפואה.

סימפוניה

סימפוניה (מיוונית: "סינ-" = יחד, ו"פון" = צליל) היא צורה מוזיקלית לתזמורת, המבוססת לרוב על ארבעה פרקים. עד התקופה הקלאסית ציין המושג באופן רופף יצירות כליות ליותר מכלי אחד; מהתקופה הקלאסית ואילך הכוונה בדרך כלל ליצירה תזמורתית בצורת סונאטה.

רב זביד (השני)

רב זביד היה אמורא בבלי בדור הרביעי והחמישי. היה תלמידו של רבא ובר פלוגתא של רב פפא. לפי הכתוב באגרת רב שרירא גאון, כיהן שנים אחדות כראש ישיבת פומבדיתא.

רב יוסף בר חמא

רב יוסף בר חמא היה אמורא בבלי שחי בדור השלישי של תקופת האמוראים, במחוזא. היה תלמידו של רב ששת, אך מובאים בתלמוד ציטוטים שלו גם בשם רב נחמן בר יעקב.בנו היה רבא, מגדולי האמוראים וראש ישיבת פומבדיתא במחוזא.

רב יימר

רב יימר היה אמורא בבלי בדור השישי. תלמידו של רב כהנא מפום נהרא וחברו של רב אשי שאיתו נשא ונתן רבות בהלכה. על פי אגרת רב שרירא גאון רב יימר היה ממלא מקומו של רב אשי במשך 5 שנים (427-432) כראש ישיבת סורא. בסדר תנאים ואמוראים מסופר כי בעת מותו נראה עמוד אש בשמים שעמד שלושים יום.

רב פפי

רב פפי היה אמורא בבלי בדור החמישי. מגדולי תלמידיו של רבא. חבר ובר-פלוגתא של רב פפא ושל רב הונא בריה דרב יהושע. מתלמידיו היו רב אשי ורב ירמיה מדפתי.

רב שילא

רב שילא חי בתקופת המעבר בין התנאים לאמוראים ונחשב לאמורא. כנראה שאת רוב תורתו למד בארץ ישראל ולאחר מכן עבר לבבל, בבבל עמד בראש ישיבת סידרא (שנקראה בהמשך ישיבת נהרדעא).

רב חסדא מביא בגמרא מאמר בשם רב שילא ומכנה אותו "גברא רבה" תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ה, עמוד א'

מסופר בגמרא שפעם טעה רב שילא בפסק הלכה, רב רצה לנדותו אך שמואל מנע זאת ובירר עם רב שילא את העניין, רב שילא הודה בטעותו ולא נודה.

רבי אלכסנדרי

רבי אלכסנדרי היה אמורא ארץ ישראלי בדור השני והדור השלישי.

היה דרשן גדול, וכל מאמריו בתלמוד עוסקים בענייני אגדה.

מימרות רבות בענייני אגדה מופיעות בשמו בתלמוד, ומהמפורסמות שבהן, שהיה הולך ומכריז מי מי רוצה לחיות? וכשהתקבצו סביבו אנשים היה מראה להם את הפסוק מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך מרע.

רבי יהודה נשיאה השלישי

רבי יהודה נשיאה השלישי היה נשיא בדור השישי לאמוראי ארץ ישראל. דור י"ג להלל הזקן. בזמנו היה רבי ירמיה. אביו רבן גמליאל החמישי, היה תלמידו של רבי אבהו,

ייתכן שהיה אביו של הלל נשיאה.

רבי ירמיה (השני)

רבי ירמיה (השני) היה אמורא בדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל ובבל.

הוא היה תלמידו של רבי יוחנן בצעירותו.

בהמשך דרכו, עבר לגור בבבל שהייתה אז מרכז הישיבות, ושם היו תלמידיו רב הונא ורב נחמן, רבין, רבי אבין ורב יצחק ברבי.

רבי ירמיה זה היה מזקני תלמידיו של רבי יוחנן, ולכן אמר לרבי אבהו שיש להעדיף את שיקול דעתו ושל חבריו רבי אבין ורבי מיישא על פני דעתם של רבי אבהו ושאר צעירי התלמידים.

רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון

רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון הוא אמורא מארץ ישראל בדור החמישי. בנו של האמורא רבי יוסי ברבי בון. היה תלמידו של אביו, וחבירו של רבי מתניא. וכן מסר בשמו של רבי נסה.

רבי תחליפא בר מערבא

רב תחליפא בר מערבא היה אמורא ארצישראלי שלמד תחת רבי אבהו.

היה נוסע באופן תדיר לבבל. נראה שנקרא בשם "בר מערבא" כדי לבדלו מרב תחליפא הבבלי.

רבן גמליאל החמישי

רבן גמליאל החמישי - בדור הרביעי לאמוראים. נשיא ישראל. תלמידו של רבי אבהו. "אמר אבהו ואני לא שאלני רבן גמליאל ברבי וכו' ואסרתי לו וכו' דאדם קטן היה וביקש ר' אבהו לגודרו".

סבו רבי יהודה נשיאה השני, היה תלמידו של רבי יוחנן (ר"ה כ' ע"א). את מקומו מילא רבי יהודה נשיאה השלישי, אביו היה הלל השני, שתיקן את הלוח העברי .

רבן גמליאל הרביעי

רבן גמליאל הרביעי היה נשיא הסנהדרין בדור השני לאמוראים בארץ ישראל. בנו של רבי יהודה נשיאה, ונינו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.

לא נמסרו בשמו מאמרים בתלמוד הבבלי. התלמוד הירושלמי מספר עליו:

"ביקש רבן גמליאל בר רבי להנהיג את הדמאי בסוריה, ולא הניח לו רבי הושעיה."

על כיסאו ישב בנו, רבי יהודה נשיאה השני, שהיה תלמידו של רבי יוחנן.

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבא • קרנא • רב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.