קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

קרל החמישיגרמנית:Karl der Fünfte, בלטינית: Carolus Quintus, בספרדית: Carlos Primero de España (24 בפברואר 1500 - 21 בספטמבר 1558) היה מלך ספרד בשנים 1516-‏1556 (שם כונה קרלוס הראשון) וקיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנים 1519-‏1556. אביו היה פיליפ "היפה", בנם של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ומארי, דוכסית בורגונדיה. אמו הייתה חואנה "המשוגעת" מקסטיליה, בתם ויורשתם של "המלכים הקתוליים", פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה. קרל ירש מהם נחלות רבות, ובתקופתו כונתה ממלכתו "האימפריה בה השמש אינה שוקעת לעולם".

קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
Carolus Quintus Romanorum Imperator
Carlos Primero de España
Emperor charles v
קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
לידה 24 בפברואר 1500
האימפריה הרומית הקדושה גנט, רוזנות פלנדריה
פטירה 21 בספטמבר 1558 (בגיל 58)
כתר קסטיליה קואקוס דה יוסטה , קסטיליה
מקום קבורה ספרד אל אסקוריאל, ספרד
בת זוג איזבלה, נסיכת פורטוגל
שושלת בית הבסבורג
אב פליפה הראשון, מלך קסטיליה
אם חואנה הראשונה, מלכת קסטיליה
צאצאים פליפה השני, מלך ספרד
מריה מספרד
חואנה מספרד
קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מלך גרמניה, מלך איטליה
28 ביוני 151927 באוגוסט 1556
(37 שנים)
ארכידוכס אוסטריה
12 בינואר 151928 באפריל 1521
(שנתיים ו-15 שבועות)
מלך ספרד
23 בינואר 151616 בינואר 1556
(40 שנים)
אדון הולנד ודוכס בורגונדיה
25 בספטמבר 150625 באוקטובר 1555
(49 שנים)
פרסים והוקרה
Charles V Arms-imperial
שלט האצולה של קרל ה-5

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

קרל נולד ב-24 בפברואר 1500, בגנט שבפלנדריה, וחי עד 1517 בארצות השפלה. מורהו באותן שנים היה אדריאן מאוטרכט, לימים האפיפיור אדריאנוס השישי. קרל ירש את ארצות השפלה ואת פראנש-קונטה ב-1506, לאחר מות אביו.

ב-1516, לאחר מות סבו מצד אמו, פרננדו השני, ירש קרל את אראגון, נווארה, נאפולי, סיציליה, סרדיניה ואמריקה הספרדית, ובנוסף הפך למלך קסטיליה במשותף עם אמו חואנה. למעשה, ירש קרל את ממלכת ספרד המאוחדת (אף כי השם ספרד התייחס באותה תקופה לכל חצי האי האיברי, כולל פורטוגל שלא הייתה בשליטתו) ואת מושבותיה.

זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון עורר קרל מורת-רוח בקרב אצילי קסטיליה. הללו התנגדו לאילוצם להשתתף במימון מלחמותיו של מלכם הרחק מספרד, וכן להעדפתו לאייש את המשרות הבכירות בספרד בפלמים, במקום בבני האזור. בעקבות זאת התמרדו האצילים נגד קרל, במלחמת הקהילות של קסטיליה.

ב-18 באוגוסט 1518 חתם קרל החמישי על צו מלכותי המאשר הובלת עבדים ישירות מאפריקה לאמריקה. עד אז הועברו בדרך כלל עבדים אפריקאים לספרד או לפורטוגל, ורק לאחר מכן לאיים הקריביים. החלטתו של קרל לאפשר סחר ישיר מאפריקה שיפרה במידה ניכרת את מצבם הכלכלי של סוחרי העבדים, ושינתה באופן דרמטי את טיבה ושיעורה של תעשיית סחר העבדים האטלנטי[1].

ב-1519, לאחר מות סבו מצד אביו, מקסימיליאן הראשון, ירש קרל את נחלות בית הבסבורג שבאוסטריה, וב-28 ביוני באותה שנה נבחר להיות קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

קרל נשא לאישה את דודניתו, איזבלה, נסיכת פורטוגל, שאחיה, ז'ואאו השלישי, מלך פורטוגל, נישא זמן קצר לפני כן לקתרינה, אחותו של קרל.

המלחמות נגד צרפת והרפורמציה

אחד מהסכסוכים הבולטים של קרל היה נגד צרפת ושליטיה, פרנסואה הראשון ובנו, אנרי השני. המלחמות גבו משאבים רבים מקרל החמישי ומממלכתו, אך בסופו של דבר הובילו להצלחה, לא מעט בשל עוצמתו של הטרסיו[2] הספרדי ומדיניותם של שריו מרקורינו גטינרה ופרנסיסקו דה לוס קובוס אי מולינה.

קרל נלחם בצרפת פעמים רבות במסגרת המלחמות האיטלקיות, שהראשונה שבהן הייתה ב-1521 בצפון איטליה. ב-1525 כבש מידי הצרפתים את מילנו ואת פראנש-קונטה, לאחר ניצחונו בקרב פאביה. הוא הכריח את פרנסואה הראשון, מלך צרפת, שאותו שבה במלחמה, לחתום על הסכם מדריד, שבו נכתב כי צרפת מוותרת על תביעותיה לצפון איטליה. עם זאת, לאחר שחרורו הורה מלך צרפת לפרלמנט לחזור בו מההסכם, כיוון שחתם עליו תחת לחץ. הצרפתים מצידם חתמו על ברית עם האימפריה העות'מאנית. הסולטאן סולימאן הראשון הצליח אכן במהלכיו הצבאיים נגד האימפריה הרומית הקדושה וכבש את הונגריה לאחר קרב מוהאץ'. ההתקדמות העות'מאנית נעצרה רק עם כשלונם במצור על וינה ב-1529. באותה שנה חתם קרל על הסכמים עם מלך צרפת ועם האפיפיור, לפיהם צפון איטליה ייוותר ברשותו.

ב-1527, במסגרת המלחמות האיטלקיות, השתלט קרל על רומא, ובעקבות זאת הפך האפיפיור קלמנס השביעי לעושה דברו. כך, בין היתר, גרם לאפיפיור להתנגד לגירושיו של הנרי השמיני, מלך אנגליה, מקתרינה מאראגון, שהייתה דודתו של קרל.

קרל זימן את מרטין לותר לועידת וורמס, שם נצטווה האחרון לחזור בו מדעותיו. לאחר שסירב, הוציא קרל אותו ואת מאמיניו מחוץ לחוק, אך לא הצליח להכחיד את הפרוטסטנטיזם. ב-1546 החלה מלחמת הדתות בגרמניה, הקרויה המלחמה השמלקלדית. קרל ובעלי בריתו הקתולים נלחמו כנגד אנשי ברית שמלקלדן הפרוטסטנטית, בראשות הקורפירסט יוהאן פרידריך מסקסוניה והרוזן פיליפ מהסן, אשר נסתיימה בניצחונו של קרל ב-1547.

המלחמות נגד האימפריה העות'מאנית

במשך כמה שנים נלחם קרל נגד סולימאן המפואר, סולטאן האימפריה העות'מאנית ובעושי דברו. כך למשל נלחם בשודד הים ח'יר א-דין "ברברוסה" שכבש את תוניס והשתלט על מרחבי הים התיכון. ב-1536 פלש קרל לתוניס באמצעות צי ספרד ואיטליה בפיקוד האדמירל של ג'נובה, אנדריאס דורייה, וזכה לניצחון מוחץ. כמה שנים מאוחר יותר התמקם ח'יר א-דין באלג'יר וב-1541 כאשר יצא קרל להילחם בו שם, התחוללה סערה גדולה בים אשר שמה לאל את המסע. קרל נאלץ לחזור לאיטליה עם אבדות כבדות ומבלי שהשיג מטרה כלשהי.

שנותיו המאוחרות

ב-1556 ויתר קרל על השלטון בכל האזורים בהם שלט ופרש למנזר. אחת הסיבות המשוערות לפרישתו היא מחלת השיגדון ממנה סבל. את האימפריה הספרדית הוריש לבנו פיליפ, ואת האימפריה הרומית הקדושה הוריש לאחיו פרדיננד. הוא נפטר ב-1558 כתוצאה ממחלת המלריה[3].

לאומיותו של קרל החמישי

קשה להצביע על הלאום אליו השתייך קרל החמישי. מצד אביו, השתייך קרל לבית הבסבורג הגרמני, אך לא ראה את עצמו כגרמני. השפה הצרפתית, שפת האצולה בארצות השפלה בהן גדל, הייתה שפת אמו. בצעירותו, שהה פעמים רבות בפריז, שהייתה העיר הגדולה ביותר במערב אירופה, וטען כי "פריז אינה עיר, אלא עולם ומלואו". אמירה ידועה אחרת שלו הייתה: "אני מדבר ספרדית לאלוהים, איטלקית לנשים, צרפתית לגברים וגרמנית לסוס שלי". עם זאת, היה קרל אויבו של מלך צרפת במשך שנים רבות. אמו הייתה ספרדיה, וספרד הייתה חלק עיקרי מממלכתו, אך תמיד ראה את עצמו בספרד בתור זר, שאינו חלק מהמקום. ככל הנראה, חש קרל משויך יותר לארצות השפלה, שם חי בצעירותו.

יחסו ליהודים

קרל החמישי היה קתולי אדוק, ולא חש אהדה ליהודים. הוא הנהיג אחדות אמונה בכל ארצותיו והנהיג את האינקויזיציה בארצות השפלה. כאשר השתלט על נפולי, דאג לגרש גם משם את היהודים. בשנת 1532 הוא העלה את שלמה מולכו על המוקד, וכלא את דוד הראובני עד למותו.
מאידך, בגרמניה התייחס קרל בחסד ליהודים, ואת זאת יש לייחס להשפעתו של רבי יוסף בן גרשון מרוסהיים, שמצא חן בעיניו כבר בביקורו הראשון אצלו בספרד (1520) תוך סיכון נפש. הוא הוציא כמה כתבי חסות ליהודים בגרמניה, הראשון שבהם ב-1530, ולאחר מכן מדי פעם, ובעיקר בזמן המלחמה השמלקלדית שאז היו זקוקים היהודים להגנה מיוחדת. ב-1543 הוא הוציא צו האוסר על עלילות דם. עם זאת, לקראת סוף תקופת מלכותו (1551) הסכים לגירוש היהודים מוירטמברג.

משפחתו ויורשיו

קרל החמישי נישא ב-10 במרץ 1526 לאינפנטה איזבלה, נסיכת פורטוגל, בת דודו ואחותו של ז'ואו השלישי, מלך פורטוגל. היחיד מבניו שהגיע לבגרות, פיליפ, ירש מאביו את ספרד ונודע בשם פליפה השני, מלך ספרד. אחת מבנותיו, מריה נישאה לדודנה מקסימיליאן, לימים מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בת נוספת, חואנה, נישאה לז'ואאו, יורש העצר של פורטוגל, והייתה אמו של סבשטיאו, מלך פורטוגל. היא משלה בספרד בפועל לזמן-מה, במהלך היעדרותו של אחיה.

דודתו קתרינה, בת פרדיננד ואיזבלה, נישאה להנרי השמיני מלך אנגליה. אחיו פרדיננד, שנשא לאשה את יורשת ממלכות בוהמיה והונגריה, היה למלך שתי המדינות[4].

כמו כן נולדו לקרל החמישי מספר ילדים מחוץ לנישואין. מבין הללו הפכו שניים לשליטי הולנד מטעם שושלת הבסבורג: מרגרטה מפרמה, בתה של המאהבת יוהנה מאריה ון דר חיינסט; וחואן מאוסטריה, בנה של המאהבת ברברה בלומברג, שהתפרסם אחר כך בקרב לפנטו.

אילן יוחסין

פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
לאונור מפורטוגל, קיסרית האימפריה הרומית הקדושה
 
שארל הראשון, דוכס בורגונדיה
 
איזבל מבורבון
 
חואן השני, מלך אראגון
 
חואנה אנריקס
 
חואן השני, מלך קסטיליה
 
איזבלה מפורטוגל, מלכת קסטיליה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
 
 
 
 
מארי, דוכסית בורגונדיה
 
 
 
 
 
פרננדו השני, מלך אראגון
 
 
 
 
 
איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פליפה הראשון, מלך קסטיליה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חואנה הראשונה, מלכת קסטיליה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

הערות שוליים

  1. ^ Details of horrific first voyages in transatlantic slave trade revealed, בעיתון האינדפנדנט, ‏17 באוגוסט 2018 (באנגלית).
  2. ^ Tercio- יחדת חיל רגלים ספרדית מובחרת
  3. ^ de Zulueta J., "The cause of death of Emperor Charles V", Parassitologia 49(1-2), 2007, pp. 107-9
  4. ^ ו. א. קולדוואל, א. ה. מאריל, "קורות העולם - תולדות האנושות מראשיתה ועד ימינו", הוצאת "מסדה", תשכ"ג, פרק ארבע-עשרה: המהפכה הדתית, עמ' 337
קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
בית הבסבורג
נולד:24 בפברואר 1500 מת:21 בספטמבר 1558
פליפה הנאה דוכסויות בראבנט, לימבורג, לותייר, לוקסמבורג ובורגונדי
רוזנויות פלנדריה, ארטואה, היינאו, הולנד, נאמור וזילנד
15061555
פליפה הזהיר
חואנה המשוגעת ממלכת נאפולי
15161554
ממלכות קסטיליה, לאון, אראגון, מיורקה, ולנסיה וסיציליה,
רוזנויות ברצלונה, רוסיון וסרדניה
15161556
וילהלם העשיר דוכסות חלרה ורוזנות צוטפן
15431555
מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ארכידוכסות אוסטריה, דוכסויות בראבנט, לימבורג, לותייר ורוזנות טירול
15191521
פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
ממלכת גרמניה
15191556
האימפריה הרומית הקדושה
15301556
ממלכת איטליה
15301556
הקודם:
פרננדו השני, פליפה הראשון וחואנה
מלך ספרד הבא:
פליפה השני
24 בפברואר

24 בפברואר הוא היום ה-55 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 310 ימים (311 בשנה מעוברת).

איזבלה, נסיכת פורטוגל

איזבלה, נסיכת פורטוגל (פורטוגזית: Isabel de Portugal;‏ 24 באוקטובר 1503 - 1 במאי 1539), הייתה בתו של מנואל הראשון, מלך פורטוגל ואשתו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

אנדראה גריטי

אנדראה גריטי (באיטלקית: Andrea Gritti; ‏ 1455–1538) היה הדוכס ה-77 של ונציה. גריטי כיהן כדוג'ה מאז מינויו בשנת 1523 ועד פטירתו.

גריטי נולד בבארדולינו הסמוכה לוורונה. בצעירותו שהה זמן רב בקונסטנטינופוליס בה פעל לפיתוח הסחר של לה סרניסימה. בשנת 1499 נכלא גריטי בקונסטנטינופוליס על ידי השלטונות באשמת ריגול ונידון להוצאה להורג. בזכות חברותו עם אישים בכירים בממשל העות'מאני הומתק דינו, והוא שוחרר מכלאו כעבור מספר שנים.

בשנת 1509, לאחר ההפסד הוונציאני בקרב אנדאלו, בעקבותיו איבדה ונציה שטחים רבים בצפון איטליה, התמנה גריטי לתפקיד פרובדיטור - האחראי מטעם הרפובליקה על מפקדי הצבא השכירים, ובהוראת מועצת העשרה עמד בראש כוחות מקומיים אשר הביאו לבסוף לשחרורה של פדובה, החזרתה לשליטה וונציאנית, והגנתה מפני כוחותיו של מקסימיליאן הראשון קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1510, בעקבות מותו של ניקולו די פיטיליאנו, מונה גריטי למפקד הצבא הוונציאני. גריטי הגן על ונציה מפני הצבא הצרפתי ופיקד על הצבא הוונציאני במהלך מלחמת ליגת קמבריי. בשנת 1512 עמד בראש המשא ומתן עם פרנסואה הראשון, מלך צרפת, שהביאה לכך שוונציה עזבה את הליגה הקתולית ועברה לצידה של צרפת.

בשנת 1523 נבחר גריטי לדוג'ה. לאחר בחירתו חתם גריטי על הסכם עם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובעקבותיו עזבה ונציה את המלחמות האיטלקיות. גריטי ניסה לשמור על הנייטרליות של ונציה, וקרא לקרל ולפרנסואה להפסיק את הלוחמה ביניהם ולהתגונן יחדיו מפני האימפריה העות'מאנית אשר כבשה באותה עת חלקים מהונגריה. בשנת 1537, בעקבות התקפת הסולטאן סולימאן הראשון על קורפו, פרצה מלחמה בין ונציה לבין האימפריה העות'מאנית.

גריטי נפטר בשנת 1538.

ביזת רומא (1527)

ביזת רומא (באיטלקית: Sacco di Roma) היא הכינוי לכיבוש רומא ב-6 במאי 1527 על ידי הכוחות של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. מקור הכינוי בהשתוללות חיילי הקיסר (שלא קיבלו את שכרם) שבמשך שמונה ימים בזזו את העיר.

גיום די בלה

גיום די בלה (בצרפתית: Guillaume du Bellay; ‏1491 - 9 בינואר 1543), היסטוריון, איש צבא ודיפלומט צרפתי.

נולד למשפחת אצולה בחבל אנז'ו (כיום בחבל פיי דה לה לואר) בצרפת. נודע כלוחם אמיץ והיה נערץ בשל גבורתו ובשל התנהגותו האצילה. שימש כפרש במסדר סן מישל ולקח חלק בקרב פאביה (24 בפברואר 1525), שבו נפל בשבי הספרדי יחד עם פרנסואה הראשון מלך צרפת.

החל ב-1537 היה מושל העיר טורינו בצפון איטליה, ואחר כך התמנה למשנה למלך פיימונטה, שם כבש מספר מקומות מבוצרים מידי צבא האימפריה הרומית הקדושה, ונפצע בקרב מספר פעמים. שימש כשגריר המלך פרנסואה הראשון אל האפיפיור קלמנס השביעי, ואחר כך כשגריר צרפת לאנגליה ולגרמניה. ב-1542 יצא מפיימונטה לפריז כדי לייעץ למלך בענייני הממלכה,

אולם צפונית מערבית מן העיר ליון נתקף בחולשה ונאלץ לחדול ממסעו. הוא נשאר בעיירה סן סמפוראן ונפטר שם ב-1543.

ב-1569 יצאו לאור "הזיכרונות" של מרטאן די בלה (1495 - 1559) בעשרה ספרים ששלושה מהם (5 - 7) נכתבו על ידי אחיו, גיום די בלה שתיאר את הקרבות שבהם לקח חלק ואת המשא ומתן בין הצדדים הלוחמים בשנים 1536 - 1540. זיכרונות אלה מהווים מקור חשוב להיסטוריונים של המלחמות בין פרנסואה הראשון לבין קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. גיום די בלה הוא שהחל לכתוב יצירה זו, ואחיו מרטאן הרחיבה לתקופה 1513 - 1547.

דוכסות פירנצה

דוכסות פירנצה (באיטלקית: Ducato di Firenze) הייתה דוכסות איטלקית שהוקמה על ידי האפיפיור קלמנס השביעי, שהכתיר בשנת 1532 את אלסנדרו דה מדיצ'י לדוכס, והתקיימה עד לשנת 1569, שבה העניק האפיפיור פיוס החמישי את התואר דוכס גדול לקוזימו דה מדיצ'י.

חואנה מאוסטריה, נסיכת פורטוגל

חואנה מאוסטריה, נסיכת פורטוגל (בספרדית: Juana de Austria; ‏24 ביוני 1535 – 7 בספטמבר 1573), הייתה בתו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ואמו של סבשטיאו, מלך פורטוגל.

חוזה מור

חוזה מור נחתם ב-30 באוגוסט 1525 בין הנרי השמיני, מלך אנגליה והממשלה הצרפתית הזמנית בראשות לואיז, נסיכת סבויה. חתימת ההסכם נחגגה על ידי הנרי והשגרירים הצרפתים במור, הרטפורדשייר, טירה שהייתה בבעלות ראש השרים של הנרי, הקרדינל וולזי.אנגליה, שניהלה משא ומתן באמצעות וולזי, הסכימה לוותר על חלק מדרישותיה הטריטוריאליות בצרפת, בתמורה למענק שנתי בסך 20,000 פאונד מהצרפתים. כמו כן, צרפת הסדירה את חובותיה לאחותו של הנרי השמיני, מרי טיודור, מלכת צרפת.

אנגליה גם הסכימה לפעול להבטחת שחרורו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת, שהיה אז שבוי בידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך ספרד.

אנגליה הייתה מוטרדת מחידוש האולד אליאנס (Auld Alliance) בין צרפת וסקוטלנד, וצרפת הסכימה למנוע מג'ון סטיוארט, דוכס אולבני והעוצר הסקוטי לחזור לסקוטלנד.

חומת קרל החמישי

חומת קרל החמישי (באנגלית: Charles V Wall; במקור בספרדית: Muralla de San Benito - "חומת סט. בנדיקטוס") היא חומת מגן המהווה חלק מהביצורים של הטריטוריה הבריטית שמעבר לים גיברלטר. החומה נבנתה בשנת 1540 בפקודתו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לאחר שגיברלטר הותקפה על ידי שודדי ים ברברים בספטמבר 1540 ונועדה להשיג שליטה מליאה בחלקו הדרומי של חצי האי. החומה נותרה ברובה ללא פגע, והיא משתרעת מהבאסטיון הדרומי ועד לפסגת צוק גיברלטר.

טירת שאמבור

טירת שאמבור (בצרפתית: Château de Chambord) היא טירה בעמק הלואר בצרפת. היא אחת הטירות הידועות בעולם בזכות אדריכלות הרנסאנס שלה המבדילה אותה מטירות אחרות של ימי הביניים.

זוהי הטירה הגדולה ביותר בעמק הלואר (Loire Valley), אך נבנתה במקור רק כדי לשמש כבית ציד עבור פרנסואה הראשון, מלך צרפת, בעוד שארמונו שכן בטירת בלואה ובטירת אמבואז. התוכנית המקורית של הטירה מיוחסת, אך עם ספקות, לדומינקו דה קורטונה, שדגם העץ שבנה לתכנון הטירה שרד די זמן כדי שיצויר בידי אנדרה פליביאן במאה ה-17. מספר כותבים טוענים לעומת זאת, שלאדריכל הרנסאנס הצרפתי פיליברט דלורמה היה תפקיד מרכזי בתכנון הטירה. הטירה שונתה באופן ניכר במהלך 20 השנים בהן נבנתה (1547-1519 הבנייה החלה בספטמבר 1519. אחרי הפסקה ממושכת, הבנייה חודשה בספטמבר 1526. ), במהלכן היא הושגחה על ידי פייר נפבו (Pierre Nepveu). ב-1913 העלה לראשונה מרסל ריימונד את ההשערה שלאונרדו דה וינצ'י, אורח של המלך פרנסואה בקלו לוסה ליד אמבואז, היה אחראי לתכנון המקורי, ששיקף את רעיונו של לאונרדו לטירה ברומוראנטין לאמו של המלך, ואת עניינו בתכנון גרם המדרגות המרכזי בצורת סליל בורגי כפול; הדיון בכך עוד לא הגיע למסקנות חד משמעיות. קרוב להשלמתה, פרנסואה התגאה בכוחו ועוצמתו ואירח בטירת שאמבור את אויבו הוותיק קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

מעבר בורגו

מעבר בורגו (באיטלקית: Passetto di Borgo- "פַּסֶטו די בורגו") או בקיצור "המעבר" (באטלקית: Passetto - "פַּסֶטו") הוא מעבר סתרים המקשר בין קריית הוותיקן לבין טירת סנטאנג'לו. אורכו של המעבר כ-800 מטרים והוא ממוקם ברובע בורגו של העיר רומא. המעבר נבנה בשנת 1277 על ידי האפיפיור ניקולאס השלישי, תוך שימוש משני בחומות שנבנו על ידי טוטילה במהלך המלחמה הגותית.

המעבר, הנמצא בתוך החומה, אפשר לאפיפיורים להימלט ממגוריהם בקריית הוותיקן אל הטירה בעיתות מצוקה.

האפיפיור אלכסנדר השישי השתמש במעבר בשנת 1494 במהלך המצור של שארל השמיני מלך צרפת וכיבוש העיר על ידיו.

האפיפיור קלמנטוס השביעי השתמש במעבר במהלך ביזת רומא בשנת 1527 על ידי חייליו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, לאחר שהחיילים טבחו בכל חיילי המשמר השווייצרי על מדרגות בזיליקת פטרוס הקדוש.

בשנת 1630 הקים האפיפיור אורבנוס השמיני גג מעל המעבר, והפך אותו למעבר סגור. הגג הורד שנת 1949.

כיום המעבר מהווה חלק מהמוזיאון הממוקם בטירת סנטאנג'לו. המעבר שופץ במהלך השנים על מנת לייצבו, ובשנת 2000 הותר למבקרים לראותו.

מצודת סן חואן

מצודת סן חואן או הפורטלסה (בספרדית: La Fortaleza, "המצודה") היא מצודה בעיר סן חואן המשמשת כמעונו הרשמי של מושל פוארטו ריקו. המצודה הוקמה בפינה הדרום-מערבית של העיר העתיקה בין השנים 1530 ל-1540 במטרה להגן על נמל העיר, והיא ידועה גם כ"פלאסיו דה סנטה קטלינה" (Palacio de Santa Catalina - "ארמון קטלינה הקדושה") לאחר שקפלה בשם זה ששכנה בסמוך לה נהרסה בשנות הארבעים של המאה ה-17 והוקמה מחדש במתחם המצודה. מאז שנת 1960 מוכרזת המצודה כאתר היסטורי לאומי וב-1983 היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית.

המצודה הייתה המבנה המבוצר הראשון שהוקם בסן חואן בהוראתו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, במטרה להגן על נמל העיר מפני מעצמות אירופיות אחרות ומפני האינדיאנים המקומיים.

בתחילה כלל המבנה חצר פנימית מוקפת חומות ובה מגדל עגול שנודע כ"טורה דה מנדו" (Torre de Mando). מאוחר יותר הוקם מגדל נוסף שנודע כ"טורה אוסטראל" (Torre Austral - "המגדל הדרומי"). מצודת סן חואן הותקפה ונכבשה פעמיים. בפעם הראשונה כבש אותה ג'ורג' קליפורד האנגלי ב-15 ביוני 1598 והחזיק בה עד חודש נובמבר של אותה שנה, אך נאלץ לעזוב את האי בשל מרי אזרחי. בפעם השנייה נכבשה המצודה על ידי ההולנדים ב-1625, ובעת שאלה נסוגו מהאי, העלו אותה באש.

המצודה שימשה לאורך תולדותיה גם כמחסן נשק וכבית סוהר. היא הורחבה במספר הזדמנויות וב-1846 נערכו בה שינויים מרחיקי לכת, אשר נועדו להקנות לה מראה של משכן רשמי ולא של מצודה צבאית. כיום שוכנים במתחם מספר מבנים שכוללים את מעון המושל הרשמי בקומה השנייה ואת אזור המגורים בקומה השלישית. בחלקו הצפוני של המתחם משתרעים גנים ובריכת שחייה.

מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Maximilian I, Heiliger Römischer Kaiser ‏22 במרץ 1459 - 12 בינואר 1519), היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה מ-1493 עד 1519.

מריה, נסיכת ספרד, ארכידוכסית אוסטריה

מריה, נסיכת ספרד, ארכידוכסית אוסטריה (בספרדית: María de Austria y Portugal; ‏21 ביוני 1528 – 26 בפברואר 1603) הייתה בתו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אשתו של מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואם לשני קיסרי האימפריה הרומית הקדושה: רודולף השני ומתיאס. שימשה פעמיים כעוצרת של ספרד.

מריה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

סקודו איטלקי

סְקוּדוֹ (באיטלקית: scudo, ברבים: scudi, סקודי) הוא שם כולל למטבעות כסף שנפוצו ברחבי איטליה עד המאה ה-19. שמו של המטבע, כמו האקו הצרפתי והאשקודו הפורטוגלי, נגזר מן המלה הלטינית scutum ("מגן").

בנוסף לסקודו הכסף התקיים גם סקודו-זהב.

סקודו הכסף הראשון שנקרא scudo d'argento - "מגן כסף" נטבע ב-1551 במילאנו בעת שלטונו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. המטבע נטבע מכסף כיוון שספרד, ששלטה במכרות הזהב של מקסיקו ודרום אמריקה וויסתה את מחירי המתכות ומילאנו הייתה חלק מן האימפריה הספרדית באותה תקופה. ערי איטליה האחרות מיהרו להתאים עצמן להילך החדש.

בעת שלטון מריה תרזה נקבע משקל הסקודו ל-23.10 גרם וכמות הכסף הטהור בו עמדה על 896/1000.

במדינת האפיפיור התקיים הילך חוקי בשם Scudo pontificio עד שהוחלף בלירה איטלקית (ובלירת הוותיקן השווה לה) בשנת 1866. הסקודו האפיפיורי התחלק ל-100 באצ'י (baiocchi) וכל באצ'ו (baiocco) התחלק ל-5 קוואטריני (quattrini).

האזורים שהיו בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית החליפו ב-1857 את הסקודו לפלורין איטלקי בערך של 2 פלורין לסקודו.

עוד מעבר

עוד מֵעֵבֶר (מלטינית: PLUS ULTRA) הוא המוטו הלאומי של ממלכת ספרד. מקורו במוטו האישי של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

המוטו קשור קשר הדוק לעמודי הרקולס, שעל פי המיתולוגיה היוונית הוצבו על ידי הרקולס בקרבת מצר גיברלטר, וסימנו את גבולו המערבי של העולם המוכר דאז. על פי המיתולוגיה הופיעה האזהרה "NEC PLUS ULTRA" (או בגרסאות אחרות - "NON PLUS ULTRA" - "אין עוד מֵעֵבֶר") בשמשה כאזהרה למלחים ולנווטים שלא להפליג אל מעבר למצר.

המוטו אומץ על ידי קרל החמישי כמוטו האישי שלו, ככל הנראה על פי הצעת רופאו ויועצו האישי לואיג'י מרליאנו. הרעיון מאחורי המוטו נועד לעודד את קרל הצעיר להתעלם מאיסורים ואזהרות עתיקות ולעודדו ליטול סיכונים וללכת "עוד מעבר". קרל נולד בעיר גנט השוכנת בפלנדריה וכתוצאה מאימוצו של המוטו, הוא נפוץ באזור זה.

לאחר כהונתו של קרל כמלך קסטיליה ואראגון במאה ה-16, הפך המוטו למוטו של ספרד ההבסבורגית והופיע על מטבע הדולר הספרדי. מטרתו של המוטו הייתה לעודד מגלי ארצות ספרדיים להרחיק מעבר למצר גיברלטר אל עבר העולם החדש.

כיום חקוק המוטו באותיות זהב על סרט אדום המחבר בין עמודי הרקולס המשמשים כתומכים בסמלה של ספרד, ועל דגלה.

קרלוס

האם התכוונתם ל...

שנות ה-20 של המאה ה-16

שנות ה-20 של המאה ה-16 היו העשור השלישי של המאה ה-16, החלו ב-1 בינואר 1520 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1529.

מלכי ספרד
המלכים הקתוליים פרננדו השני ואיזבלה הראשונה Coat of Arms of Spanish Monarch
בית הבסבורג פליפה הראשון • קרלוס הראשון • פליפה השניפליפה השלישיפליפה הרביעיקרלוס השני
בית בורבון פליפה החמישילואיס הראשוןפליפה החמישיפרננדו השישיקרלוס השלישיקרלוס הרביעיפרננדו השביעיקרלוס הרביעי
בית בונפרטה ז'וזף בונפרטה
בית בורבון (שיבה ראשונה) פרננדו השביעיאיזבלה השנייה
בית סבויה אמדאו הראשון
בית בורבון (שיבה שנייה) אלפונסו השנים עשראלפונסו השלושה עשר
בית בורבון (שיבה שלישית) חואן קרלוס הראשוןפליפה השישי
מלכים וקיסרים גרמניים
פרנקיה המזרחית (843–918) קרל השנילודוויג הראשוןלודוויג השני • קרלומן • לודוויג השלישי • קרל השלישי • ארנולף • לודוויג הילד • קונראד הראשון גרמניה

האימפריה הרומית הקדושה

גרמניה הנאצית (1933-1935)
ממלכת גרמניה (919–962) היינריך הצפראוטו הראשון
האימפריה הרומית הקדושה (962–1806) אוטו הראשוןאוטו השניאוטו השלישיהיינריך השני • קונראד השני • היינריך השלישיהיינריך הרביעיהיינריך החמישי • לותאר השלישי • קונראד השלישי • פרידריך הראשוןהיינריך השישיפיליפ משוואביהאוטו הרביעיפרידריך השניקונראד הרביעירודולף הראשון • אדולף • אלברכט הראשוןהיינריך השביעילודוויג הרביעיקרל הרביעי • ונצל • רופרכטזיגיסמונדאלברכט השניפרידריך השלישימקסימיליאן הראשון • קרל החמישי • פרדיננד הראשוןמקסימיליאן השנירודולף השנימתיאספרדיננד השניפרדיננד השלישילאופולד הראשוןיוזף הראשוןקרל השישיקרל השביעיפרנץ הראשוןיוזף השנילאופולד השניפרנץ השני
הקונפדרציה של הריין (1806–1813) נפוליאון בונפרטה
הקונפדרציה הגרמנית (1815–1848) פרנץ השניפרדיננד הראשוןפרנץ יוזף הראשון
הקונפדרציה הצפון-גרמנית (1867–1871) וילהלם הראשון
הקיסרות הגרמנית (1871–1918) וילהלם הראשוןפרידריך השלישיוילהלם השני
פורטל גרמניה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.