קרלוס מריגלה

קרלוס מריגלהפורטוגזית: Carlos Marighella;‏ 5 בדצמבר 1911, סלוודור, באהיה - 4 בנובמבר 1969, סאו פאולו) היה מהפכן וסופר ברזילאי בעל דעות מרקסיסטיות, אשר כתב, בין השאר, אודות גרילה עירונית. מריגלה נהרג במארב משטרתי בסאו פאולו.

ביוגרפיה

קרלוס מריגלה נולד לאב ממעמד הפועלים, שהיגר לברזיל מאיטליה, ולאם צאצאית למשפחת עבדים שמוצאה משבטי ההאוסה שבמערב אפריקה. בשנת 1932 הוא נעצר לראשונה לאחר שכתב שיר בקורת על גורמים בממסד של באהיה.

Marighella foto1 carteira pcb apeerj
תעודת חבר המפלגה הקומוניסטית בברזיל של מריגלה

המפלגה הקומוניסטית הברזילאית

בשנת 1934 מריגלה עזב את לימודיו בהנדסה אזרחית והצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית. בנוסף, הוא עזב את באהיה ועבר לריו דה ז'ניירו, שם עסק בארגונה-מחדש של המפלגה. כיוון שנרדף על ידי השלטונות, מריגלה, כמו יתר חברי המפלגה, ירד למחתרת. בשנת 1936, בעת שלטונו הרודני של ז'טוליו ורגאס, אשר נטה לימין, הוא נעצר שוב בשל חתרנות. הפעם ישב בכלא כשנה, במהלכה עבר חקירות בעינויים. לבסוף הוא שוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום. ב-1939 הוא נאסר שוב, ושוחרר רק ב-1945, כאשר תהליך דמוקרטיזציה שעברה ברזיל באותה עת, הביא בכנפיו שחרור של אסירים פוליטיים. ב-1946 מריגלה נבחר כנציג באהיה של המפלגה הקומוניסטית בקונגרס הלאומי הפדרלי, אך ב-1948 נאלץ לוותר על כסאו, עת שינוי האקלים הפוליטי השיב את המפלגה למחתרת. במהלך כהונתו בקונגרס הלאומי הוא נאם פעמים רבות, כמעט בכל ישיבה[1].

מריגלה מילא כמה תפקידים בהנהגת המפלגה, וב-1954-1953 הוא ביקר בסין העממית, להזמנת המפלגה הקומוניסטית המקומית, כדי ללמוד על המהפכה הקומוניסטית בסין. במאי 1964, לאחר שבברזיל התרחשה הפיכה צבאית, מריגלה נורה ונעצר על ידי המשטרה הפוליטית, וב-1965 הוא שוחרר. ב-1966 הוא ויתר על מקומו בהנהגה הארצית של המפלגה, עדות לקרע שנתגלע בינו לבין הארגון, ממנו הורחק ב-1968. באוגוסט 1967 השתתף, בניגוד לעמדת המפלגה, בוועידה של מהפכנים בקובה שקראה לשימוש בטרור ברחבי דרום אמריקה. בפברואר 1968 מריגלה יסד את ארגון הגרילה 'הפעולה לשחרור לאומי' (Ação Libertadora Nacional - ALN). הארגון אותו יסד חטף בספטמבר 1969 את השגריר האמריקני צ'ארלס בורק אלבריק (Elbrick), תוך שיתוף פעולה עם ארגון גרילה אחר: 'התנועה המהפכנית של השמונה באוקטובר' (Movimento Revolucionário 8 de Outubro — MR8). בנוסף, הארגון ערך מספר מעשי שוד וכן פעולות חטיפה אחרות. אחד המשתתפים בחטיפת השגריר סיפר בחקירתו על שני נזירים שיש להם קשר עם מריגלה. המשטרה עצרה אותם והביאה אותם לשתף פעולה בלכידת מריגלה. הם קבעו פגישה עם מריגלה בסאו פאולו וכשמריגלה הגיע הורו לו שוטרים חמושים שארבו לו, להיכנע. בקרב יריות שהתפתח נהרג מריגלה, אחד משומרי ראשו, שוטרת ועובר אורח[1]. מותו של מריגלה הביאה להחלשת הטרור בברזיל, אך לא להעלמותו[2].

'גרילה עירונית'

במהלך פעילותו בארגון הגרילה, מריגלה כתב מעין 'מדריך לגרילה עירונית', אשר הפך אותו לתאורטיקן בולט של אותו סוג לוחמה[3]. הדעות שהופגנו בו הביעו קנאות בלתי רגילה לדרך המהפכה. המדריך כלל דרכי פעולה והתנהלות של ארגוני הגרילה. בין היתר, הדגיש מריגלה את חשיבותה של התקשורת המודרנית להצלחת הגרילה העירונית. כן הדגיש ב'מדריך' את חשיבות הפצת דיסאינפורמציה, במידה שהיא משרתת את מטרות המהפכה. ב'מדריך' זה הטיף לביזור ארגוני הגרילה העירונית, כך שכל חוליה תפעל כמעט עצמאית, כולל סמכויות החלטה. חוליה צריכה למנות כארבעה או חמישה לוחמים, מאומנים היטב. לטענת מריגלה פעולות הדיכוי של הממשלה, בתגובה לפעולות הגרילה, יביאו עליה, ולא על חברי המחתרת, את התמרמרותו של העם, וכך יקרבו את המהפכה המקווה[4]. כן הטיף להרג סוכני ממשלה, ולחטיפת שוטרים ואמריקנים.

לקריאה נוספת

זאב לקויר, גרילה, הוצאת משרד הביטחון, 1979.

Holmes, Richard; Hugh Biceno (2001). Oxford Companion to Military History. Oxford University Press. ISBN 0-19-860696-6.

קישורים חיצוניים

מאמר בטיים אודות מגפת הטרור, באנגלית:

'מדריך מקוצר לגרילה עירונית' מאת מריגלה, מתורגם לאנגלית:

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 דוד מרכוס, מותו של‭‬ "צ'ה" הבראזילי, מעריב, 19 בנובמבר 1969
  2. ^ דוד מרכוס, כמה טירוריסטים שתה דיפלומט?, מעריב, 6 באפריל 1970
  3. ^ ג'ין קירקפטריק, ישראל במילכוד, מעריב, 29 בפברואר 1988
  4. ^ טרור: השלב הבא - סחטנות גרעינית, מעריב, 2 בינואר 1976
גרילה

גרילה (בספרדית guerra פירושה מלחמה ו־guerrilla פירושה מלחמה קטנה) היא שיטת לחימה המתבצעת על ידי קבוצות קטנות, זריזות וגמישות, ולא על ידי צבא סדיר. הגרילה מאפשרת למורדים להתמודד עם הצבא הסדיר הגדול של השלטון באמצעות טקטיקות צבאיות (כגון טקטיקת פגע וברח), מארבים, חבלות ופשיטות.

המילה שימשה לראשונה לתיאור המאבק העממי כנגד הכיבוש הצרפתי של ספרד במהלך מלחמות נפוליאון, ומכאן בא המונח.

ארגוני טרור משתמשים בלוחמת גרילה להגשמת מטרותיהם. בשיח המשמש את השלטון שכנגדו נלחמים לוחמי הגרילה, גם לוחמי הגרילה הם טרוריסטים. הבחנה אובייקטיבית יותר לא תראה לוחמי גרילה כטרוריסטים, כאשר מאבקם מופנה רק נגד השלטון וכוחותיו, ולא כנגד אזרחים חפים מפשע, ולהפך, ארגון התוקף במכוון אזרחים חפים מפשע הוא ארגון טרור, גם אם הוא במקביל נוקט בפעולות גרילה כנגד מטרות צבאיות. חזבאללה, למשל, האחראי לפעולות טרור נגד תושבים בישראל ובעולם כולו, משלב גם לוחמת גרילה. פעולות גרילה כוונו באופן אינטנסיבי נגד צבא ההגנה לישראל עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000.

בצה"ל נקראת לוחמת גרילה גם בשם לוחמה זעירה (לו"ז).

הפיכת 1964 (ברזיל)

הפיכת 1964 בברזיל הייתה הפיכה צבאית שהתרחשה בברזיל ב-1964.

ההפיכה התרחשה ב-31 במרץ 1964, ובמהלכה הופל הנשיא הפופוליסט ז'ואאו גולאר (João Goulart) מהרפובליקה החדשה (או השנייה). ההפיכה הונעה בידי אזרחים אשר חששו כי הנשיא גולאר משמש כבובה של גיסו אשר נמנה עם השמאל הרדיקלי, לאונל בריזולה (Leonel Brizola).

הצבא האשים את גולאר באינפלציה הגבוהה שהחלה בתקופת קודמו בתפקיד, ובכך שתוכניתו לחלק את העושר על מנת לשים קץ למשבר הכלכלי במדינה הייתה חלק מתוכנית קומוניסטית לבצר את מעמדו כדיקטטור. כמו כן, חברי קונגרס רבים התרעמו על אובדן כוחם ועל הלחץ שהופעל עליהם בידי הנשיא.

גולאר נמלט לריו גראנדי דו סול, משם ניסה להתמודד עם ההפיכה. אולם תוך זמן קצר הודח מתפקידו בידי הסנטור Auro de Moura Andrade והוגלה לאורוגוואי.

ההפיכה הצבאית לא הייתה אלימה, אבל כתוצאה מההפיכה כוננה בברזיל דיקטטורה צבאית שנמשכה כמעט 21 שנה, והייתה אחד המשטרים האלימים ביותר ביבשת. במסגרת הדיכוי בוטלו זכויות וחירויות רבות של העם הברזילאי. המפלגות הרבות בברזיל הוחלפו בשתיים, מפלגת הצבא - "מפלגת חידוש הברית הלאומית" ומפלגת האופוזיציה "התנועה הדמוקרטית הברזילאית". השלטון הצבאי לא בחל באמצעים להבטיח את מעמדו ובין היתר נהג להעלים, לענות ולהגלות פוליטיקאים, סטודנטים, סופרים, זמרים, ציירים, יוצרי סרטים ואמנים אחרים. בין קורבנות המשטר נמנים פאולו פריירה, קייטנו ולוסו, שיקו בוארקי ופעיל השמאל קרלוס מריגלה. הנשיאה לשעבר דילמה רוסף לקחה חלק בתנועת ההתנגדות למשטר, נכלאה בידי המשטר ועונתה במשך יותר משלוש שנים.

חוק מספר 5 קיבע בברזיל שלטון דיקטטורי שבו הקונגרס הוחלש אבל המשיך לפעול. הגנרלים אשר הנהיגו את ברזיל נבחרו בקונגרס מדי מספר שנים. החוק קבע כמטרה סופית להחזיר את השלטון במדינה לאזרחים אולם רק כאשר האיום השמאלני ידוכא. במקומו של הנשיא גולאר עלה לשלטון אומברטו דה אלנסר קסטלו ברנקו.

המשטר הצבאי התקיים בברזיל תקופה ארוכה עד אשר בין השנים 1979 ו-1989 התקיים מעבר הדרגתי של השלטון מהצבא לאזרחים.

שגריר ארצות הברית בברזיל תיאר את ההפיכה כ"מרד דמוקרטי" על אף האופי הרודני והאלים שלו. השגריר כינה את ברזיל "סין של שנות ה-60". מסמכים מסווגים ששוחררו לאחרונה של סוכנות הביון המרכזית האמריקאית (CIA) מגלים כי המהפכה נתמכה בידי ארצות הברית, אשר הציבה ספינות קרב אל מול חופי ברזיל, שהיו מוכנות לסייע לצבא לתפוס את השלטון במדינה, במידת הצורך. הצורך לא עלה מאחר שהצבא לא נתקל בקושי להדיח את הנשיא גולאר. המבצע האמריקאי נקרא "מבצע האח סם".

ואגנר מורה

ואגנר מניסובה דה מורה (בפורטוגזית: Wagner Maniçoba de Moura; ‏27 ביוני 1976) הוא שחקן קולנוע ברזילאי. התפרסם בזכות תפקידיו בסרטים "יחידת עילית", "יחידת עילית 2" ו"אליסיום". גילם את דמותו של פבלו אסקובר בסדרת הטלוויזיה של נטפליקס "נרקוס".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.