קריפטה

במונחים מתקופת ימי הביניים קריפטה (אנגלית: Crypt מהמילה הלטינית crypta והמילה היוונית kryptē - "חבוי") היא חדר אבן או חלל כלשהו הבנוי בדרך כלל מתחת לרצפה של כנסייה או טירה, ובדרך כלל היא משמשת כאתר קבורה המכיל סרקופג, ארון מתים או שרידים קדושים של אישים כגון קדושים או בעלי תפקידים בכירים בכנסייה.

Bayeux-crypte1
קריפטה בבאייה, צרפת

היסטוריה

חלק מהכנסיות נבנו מעל פני הקרקע על מנת שהקריפטה תיבנה בקומת הקרקע. הקריפטות נבנו בדרך כלל מתחת לאפסיס, אך לעיתים הן נבנו מתחת לכנפות הכנסייה והספינות. בין הקריפטות הקדומות ביותר בתולדות הנצרות הן אלה שבשלף (Chlef) ובג'ימילה שבאלג'יריה. בתקופת שלטונו של קרל הגדול השימוש בקריפטות נעשה נפוץ גם במערב אירופה. לאחר המאה ה-10 הצורך בקריפטות פחת כאשר הנהגת הכנסייה התירה לקבור שרידים קדושים בקומה הראשית של הכנסייה. בתקופה שבה הבנייה נעשתה בעיקר בסגנון גותי נבנו מעט מאוד קריפטות.

בתקופות יותר מודרניות הקריפטות שימשו בדרך כלל כחלל קבורה שבו נשמרו גופות הנפטרים. קריפטות נמצאות בדרך כלל בבתי קברות ותחת מבני דת ציבוריים כגון כנסיות או קתדרלות, ולעיתים הן נמצאות מתחת למאוזוליאומים וקפלות פרטיים. משפחות מלוכה רבות, לדוגמה, החזיקו בבעלותן קריפטות גדולות מאוד המכילות את גופותיהם של עשרות בני משפחה. באזורים מסוימים הכינוי הנפוץ של קריפטה הנמצאת מעל הקרקע הוא מאוזוליאום, מונח המתאר גם בניין גדול המשמש כמקום קבורה עבור אדם יחיד או כמה אנשים.

במאה ה-19 הייתה תופעה נפוצה של בניית קריפטות באחוזות משפחתיות בינוניות או גדולות, בדרך כלל בקצה גבול אדמות האחוזה או כחלק מהמרתף. במקרה שבו האחוזה נמכרה הקריפטה נאטמה ואחד התנאים בשטר המכירה היה שאזור הקריפטה יוותר כפי שהוא.

ראו גם

אבו תור

אַבּוּ תוֹר (בערבית: أبو ثور), הידועה גם בשם גִּבְעַת חֲנַנְיָה, היא שכונה חצויה יהודית-ערבית בירושלים, מדרום לעיר העתיקה. היא תחומה מצפון על ידי גיא בן הינום, ממערב על ידי דרך חברון ומתחם הרכבת, ומדרום על ידי נחל אצל, יער השלום וטיילת שרובר. השכונה שוכנת במרומי גבעת אבו תור, שגובהה 777 מ' מעל פני הים. מצפון נשקפים העיר העתיקה וחומותיה, הר הבית והר ציון, ממזרח נשקפים שכונת סילוואן ונופי מדבר יהודה, ומדרום ארמון הנציב ותלפיות מזרח.

בין השנים 1948–1967 הייתה השכונה חצויה בידי "הקו העירוני" בין מערב ירושלים הישראלית למזרח ירושלים הירדנית, לאחר שהחלק העליון המערבי של השכונה נכבש על ידי ישראל במלחמת העצמאות ואילו החלק התחתון נכבש על ידי ממלכת ירדן. חלקה היהודי של השכונה הוא כיום שכונת יוקרה, ובה וילות ערביות לצד בתי דירות מודרניים הבנויים בסגנון שמשתלב באופי השכונה.

בשכונה מתגוררים נכון ל-2014 כ-18,000 תושבים.

אדריכלות גותית - מונחים

רשימת מונחים בנושא אדריכלות גותית. הרשימה כוללת גם מושגים הקשורים באדריכלות הכנסיות של ימי הביניים, ואדריכלות התחייה הגותית.

בסוגריים מופיעה צורת הכתיב של המושג באנגלית. לכל מושג קיים גם תעתיק מקורי באנגלית או בשפת המקור (לרוב יוונית או לטינית, צרפתית וגרמנית).

אדריכלות כנסיות

אדריכלות הכנסיות התפתחה יחד עם הנצרות במהלך אלפיים השנים האחרונות. הכנסייה היא מבנה הפולחן המרכזי של הנצרות, ותפקידה לשמש מקום אספה לקהילה ולאפשר את קיומה של הליטורגיה הדתית של העדות הנוצריות השונות. אדריכלות הכנסיות והקתדרלות, בכל מקום ובכל תקופה, התאימה עצמה לאופי הקהילה ולמנהגיה הדתיים.

לאורך תקופות ארוכות בהיסטוריה התרכזה האדריכלות בעיקר בבנייה של כנסיות. בחקר המודרני של תולדות האדריכלות המערבית, נהוג לבחון את הכנסיות שנבנו בכל מקום ותקופה (לפחות באירופה) כמייצגות את פסגת הישגי האדריכלות של אותו מקום. האדריכלות התפתחה על פי שינויים בתאולוגיה הנוצרית, ברוח החברה, בטכנולוגיה ובסגנונות האמנות. תחרויות בלתי רשמיות בין ערים שונות באירופה על בניית כנסיות גדולות יותר ומרשימות יותר, האיצו התפתחויות אלה.

אולמות האבירים

אולמות האבירים הם אולמות ששימשו בעבר ללינה ואכילה עבור מסדרי הצלבנים שהתקיימו בעכו, ואשר שוכנים במצודת עכו. האולמות התגלו בשנות השישים של המאה העשרים במהלך חפירה להנחת צנרת ביוב, והמחקר באתר החל ב-1992‏, ונכון ל-2012 טרם הושלמה מלאכת השימור והחפירה.

איל דה לה סיטה

איל דה לה סיטה (בצרפתית: Île de la Cité) הוא אחד משני האיים הטבעיים שבנהר הסן בשטח פריז, צרפת (השני הוא איל סן לואי). הוא מרכזה של פריז, והגרעין ההיסטורי ממנו התפתחה העיר.

בקצה המערבי של האי היה ארמון מאז התקופה הרומית, ואילו הקצה המזרחי הוקדש מאז אותה תקופה לענייני דת, במיוחד מאז בניית קתדרלה במקום במאה העשירית, היכן שניצבת כיום קתדרלת נוטרדאם. השטח בין הקצוות יועד למגורים ולמסחר עד שנות החמישים של המאה ה-19, אך מאז אוכלס בבנייני משרד המשטרה, היכל הצדק הפריזאי (Palais de Justice), בית החולים אוטל דייה (Hôtel-Dieu) ועוד. רק החלקים המערבי והצפוני של האי משמשים כיום למגורים, בהם כמה שרידים לבתים מהמאה ה-16.

בזיליקת סן לורנצו

בזיליקת סן לורנצו (באיטלקית: Basilica di San Lorenzo) היא כנסייה בתבנית בזיליקה, מהגדולות והעתיקות בעיר פירנצה. הכנסייה שימשה כשלוש מאות שנה כקתדרלה העירונית והייתה כנסייתה הרשמית של משפחת שליטי פירנצה, משפחת מדיצ'י. במתחם הכנסייה, הממוקמת במרכז השוק העירוני, נמצאים גם קפלת מדיצ'י, הספרייה הלורנציאנית שתוכננה על ידי מיכלאנג'לו, לשכת כלי הקודש הישנה בתכנונו של פיליפו ברונלסקי והלשכה החדשה שנבנתה לפי תכנון של מיכלאנג'לו. במבני הכנסייה מצויים קבריהם של רבים מבני משפחת מדיצ'י, חלק ממצבות הקבר הן יצירות אמנות בעלות חשיבות משל דונטלו, ורוקיו ומיכלאנג'לו. כמו כן בכנסייה יצירות מאת פיליפו ליפי, אניולו ברונזינו ואחרים.

בית קברות

בית קברות או בית עלמין או בית חיים, הוא שטח אדמה ייעודי, שבו נטמנות גופות אנשים לאחר מותם.

בתי הקברות נחשבים לאתרים שנועדו לספק למת מנוחה שלווה, ולשמש מקום הנצחה ראוי ומכובד לאלה הרוצים לכבד את זכרו ולפקוד את מקום קבורתו. במקרים רבים בית הקברות הוא מוסד דתי המנוהל על ידי אנשי דת ומתחם בית הקברות נחשב למקום מקודש מחד וטמא מאידך.

מיתוסים רבים ואמונות טפלות נקשרו בבתי הקברות, ברובם מתבססים על הפחד האנושי מן המוות ועל מסורות שונות המאמינות בתחיית המתים או בהיפרדות נשמתו של המת מגופו הגשמי. בתי קברות הצטיירו בפולקלור העממי כמקומות רדופי רוחות רפאים, המועדים לפורענות בעיקר בשעות הלילה.

גבעת הגולגולתא

גולגולתא (בארמית "גולגולת"; ביוונית Γολγοθάς) הוא שם המקום הכולל את הגבעה והסלע, עליהם התרחשה לפי המסורת הנוצרית צליבת ישו.

המקום שכן במשך רוב תקופת בית שני מחוץ לחומות ירושלים, עד ימי המלך אגריפס ה-1, ושימש בין היתר כאזור קבורה. המקום המזוהה על ידי רוב הזרמים הנוצרים כגולגולתא נמצא כיום בין כותלי כנסיית הקבר הקדוש. הפרוטסטנטים וזרמים הקשורים אליהם מזהים את אתר הגולגולתא בגן הקבר.

גואה העתיקה

גואה העתיקה (בפורטוגזית: Goa Velha) היא עיירה השוכנת על הגדה הדרומית של נהר מנדובי במדינת גואה במערבה של הודו. היא מרוחקת כ-15 ק"מ מהאוקיינוס ההודי ומוקפת בצמחייה. העיר שנכבשה על ידי הפורטוגזים בשנת 1510, הייתה עד מהרה לבירת הודו הפורטוגזית, ובשיאה התגוררו בה יותר מ-200,000 תושבים. שישים כנסיות ומנזרים ברחבי העיר הקנו לה את הכינוי "רומא של המזרח", אך העיר ננטשה במחצית השנייה של המאה ה-18 בשל מגיפות, ורוב מבניה נהרסו. בשנת 2001 מנתה אוכלוסיית העיר 5,411 איש. בשנת 1986 הוכרזה גואה העתיקה כאתר מורשת עולמית.

דוגה

דוגה או תוגה (ערבית دقة - "דקה"; צרפתית Dougga או Thugga) הוא

אתר ארכאולוגי השוכן בצפון-מערב תוניסיה. האתר משתרע על פני שטח של 700 דונם והודות לריחוקו ממרכזי יישוב אחרים בעת העתיקה ובהווה, הוא מצטיין ברמת שימור טובה. במקום שרידים מהתקופה הפונית, ההלניסטית, הנומידית, הרומית והביזנטית. בשנת 1997 הוכרזה דוגה כאתר מורשת עולמית.

כורסי

גן לאומי כורסי הוא אתר ארכאולוגי לחופה המזרחי של הכנרת, ובו שרידיו של מנזר נוצרי, המתוארך למחצית המאה ה-5 לספירה. על פי המסורת הנוצרית מזוהה האתר עם מקום התרחשותו של "נס החזירים" שביצע ישו. המקום התגלה תוך כדי הכנות לסלילת כביש עוקף כנרת, בדרך למעלה גמלא. ב-1980 נפתח המקום כגן לאומי.

כנסיית יוחנן המטביל (ירושלים)

כנסיית יוחנן המטביל בירושלים, היא כנסייה יוונית-אורתודוקסית קטנה ברובע הנוצרי. הכנסייה מצויה בדרום הרובע הנוצרי בפינת רחוב הנוצרים ורחוב דוד (רחוב השוק) והכניסה אליה היא מתוך שער בין החנויות בקצה הדרומי של רחוב הנוצרים. חלק מהכנסייה מתוארך לתקופה הביזנטית והיא מהכנסיות הקדומות ביותר בעיר העתיקה. הכנסייה קרויה על שמו של יוחנן המטביל ומכונה גם פרודרומוס, כינויו של יוחנן המטביל בשפה היוונית.

מתחת לרצפת הכנסייה מצויה קריפטה אליה יורדים בגרם מדרגות צדדי, בקריפטה מצויים שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית (המאות ה-4 - ה-6 לספירת הנוצרים) או הצלבנית מהמאה ה-11 (יש חוקרים שרואים בשרידים מבנה רומי מתקופת אליה קפיטולינה). בתקופה הצלבנית הייתה הכנסייה ברשותו של מסדר ההוספיטלרים אשר אימץ את יוחנן המטביל כפטרונו. גם לאחר קרב קרני חיטין אשר בו איבדו הצלבנים את אחיזתם בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, נשארו מספר נזירים על מנת להשגיח על הכנסייה.

הכנסייה חרבה בשנת 1244 ושוקמה מחדש בשנת 1842. אז גם הוקמה כנסייה חדשה יותר המצויה מעל הכנסייה הקדומה. בבניין הכנסייה החדשה יותר מצויות בשימוש משני אבנים מתקופות קדומות. כמו כן מצויה בכנסייה החדשה עצם המיוחסת לגולגלתו של יוחנן המטביל. אחד מקדושי הכנסייה הוא סנט פאנאיוקיס שהגיע לירושלים בשנת 1820 בבגדים מסורתיים יוונים, נכלא על ידי העות'מאנים במצודה והוצא להורג. עצמותיו שמורות בכנסייה. בכנסייה איקונוסטאזיס מפואר שהוא בין הארוכים ביותר בארץ.

הכנסייה מצויה ברשותה של הפטריאכיה היוונית-אורתודוקסית. והיא מצויה בתוך חצר. בחצר יש עץ הדר ובור מים. על חוליית הבור מצויה כתובת קדומה בשפה היוונית.

מאוזוליאום

מאוזוליאום הוא מבנה קבורה מפואר, המשמש לעיתים כמקום סגידה לנפטר או לנפטרים הקבורים או חנוטים בתוכו.

המאוזוליאום הראשון, אשר טבע את המושג, היה המאוזוליאום בהליקרנסוס מהמאה הרביעית לפני הספירה, שהוקם בעיר הליקרנסוס, בירת ממלכת קאריה (בדרום מזרח אסיה הקטנה, כיום בודרום (Bodrum) שבטורקיה). את אחוזת הקבר בנתה ארטמיסיה השנייה, אלמנתו של מאוסולוס, סאטרפ (בפרסית: אחשדרפן - נציב) קאריה, לזכר בעלה. כיום נותרו שרידים מועטים של קבר זה במקום, אך חלק מפסלי הקבר נמצאים במוזיאון הבריטי בלונדון. מאוזוליאום זה נמנה עם שבעת פלאי תבל.

מנזר אום ליסאן

מנזר אום-ליסאן הוא מנזר ביזנטי בדרום-מזרח ירושלים, שהוקם על ידי פטר האיברי בשנת 430. במסגרת חפירות ארכאולוגיות שהתבצעו במנזר, התגלתה כתובת עתיקה בשפה הגאורגית ובה השימוש העתיק ביותר במונח "כרתוולי" ("גאורגי").

נצרת

נָצְרַת או נָצֶרֶת (ערבית أَلنَّاصِرَة, תעתיק מדויק: אלנָּאצִרַה, תעתיק חופשי: א-נָּאסִירַה; לטינית Nazara) היא עיר עתיקה במחוז הצפון בישראל, וכיום היא העיר הערבית הגדולה בישראל.

בסוף שנת 2016 התגוררו בעיר כ-78,000 איש, רובם ככולם ערבים, כ-70% מהם מוסלמים ויתרתם נוצרים. נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון במעלה בקרב ערביי ישראל, והיא סמן חשוב להלך הרוח במגזר הערבי בישראל.

מדי שנה מהווים אירועי יום האדמה והפגנות האחד במאי תזכורת לעובדה זו, וחלק ניכר מאירועי אוקטובר 2000 התחולל בעיר.

אזור נצרת היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במערת קדומים על הר הקפיצה שבדרום העיר.

בתקופת בית שני התקיים בנצרת יישוב קטן, ועד לתקופה הביזנטית היא הייתה עיר יהודית. עם הכיבוש הצלבני עלתה חשיבותה של העיר, היא הייתה לבירת דיוקסיה קתולית וקמו בה כנסיות. לאחר מכן ידעה העיר עליות ומורדות, וזכתה לתקופת שגשוג של ממש רק במהלך המאה ה-19, כאשר מעצמות אירופה החלו מגלות בה עניין. בתקופה זו ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקמו בעיר כנסיות, מנזרים ומוסדות חינוך ובריאות רבים.

לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה. העיר היא יעד פופולרי לביקור צליינים.

שלושה אפיפיורים פקדו אותה - פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009.

מספר ערים ברחבי העולם קרויות נצרת על שמה של העיר.

סולטנייה

סולטאנייה (בפרסית سلطانيه) הייתה בירת השושלת המונגולית האלחאנית באיראן במאה ה-14. העיר שוכנת במחוז זנג'אן, כ-240 ק"מ מצפון-מערב לטהראן. פירוש שמה הוא "הקיסרית". בשנת 2005 הכריז ארגון אונסק"ו על סולטאנייה כאתר מורשת עולמית.

סן סבא

סן סבא (באיטלקית: San Saba) היא בזיליקה ואחת הכנסיות הטיטולריות של העיר רומא בירת איטליה. הכנסייה נמצאת על גבעת האוונטין בסמוך לחומת אורליאנוס הקדומה.

קטן (עיר)

קֶטֶן (בגרמנית: Köthen, בעבר גם Cöthen; בעברית נכתב שמה לעיתים קתן) היא עיר בגרמניה, בירת המחוז אנהלט-ביטרפלד שבמדינת סקסוניה-אנהלט. היא שוכנת כ-30 קילומטר צפונית מן העיר האלה. חוצה אותה הנחל ציטה. מספר תושביה - כ-30,000.

בקטן נמצאת אוניברסיטה אזורית של מדעים יישומיים, הנודעת במיוחד בתחום טכנולוגיית המידע. העיר נמצאת בפרשת הדרכים קווי הרכבת בין מגדבורג ובין לייפציג, והיא מחוברת במסילות ברזל גם עם דסאו ועם אשרסלבן.

קטן שוכנת באזור פורה בעל אדמה שחורה עשירה המתאימה לגידול סלק הסוכר. קיימת בעיר תעשיית היי-טק, מפעל למנופים, וכמו כן מפעלים כימיים, למזון ותעשיית דפוס. שמה של העיר נקשר בשמו של המלחין יוהאן סבסטיאן באך, שחי ויצר בה למשך תקופה של כשש שנים. היא מוכרת גם כמרכז של הרפואה ההומאופתית מיסודו של סמואל האנמן.

שוד קברים

שוד קברים היא פעולה של חשיפת קבר או קריפטה במטרה לגנוב חפצי אמנות או חפצים אישיים. אדם העוסק בשוד קברים הוא "שודד קברים" או "פושט על קברים". לעיתים, מטרת שוד הקברים היא חטיפת הגופות עצמן והוצאתן מן הקבר, ולאו דווקא במטרה לגנוב חפצים אחרים.

שוד קברים גורם לקושי רב בלימודי הארכאולוגיה, תולדות האמנות וההיסטוריה. אתרי קבר וקברים בעלי חשיבות היסטורית ותרבותית רבים מספור נשדדו לפני שחוקרים הצליחו לבחון אותם.

שודדי קברים בעידן המודרני, הם לעיתים קרובות אנשים בעלי הכנסה נמוכה, המוכרים את מרכולתם בשוק השחור. ממצאים מסוימים עשויים לעשות את דרכם לידי מוזיאונים או חוקרים, אולם רובם מגיעים לאוספים פרטיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.