קריית ענבים

קִרְיַת עֲנָבִים הוא קיבוץ בהרי יהודה, כ-10 ק"מ ממערב לירושלים, ליד הכפר אבו גוש. הקיבוץ נוסד בשנת 1920 על ידי עולים מאוקראינה. במרוצת הזמן הצטרפו אליהם עולים מפולין, מגליציה, מגרמניה ומארגנטינה. שטח הקיבוץ כ-4,600 דונם ומספר חבריו כ-133 (נכון ל-2019).

קריית ענבים הוא הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ ישראל באזור הררי; הקיבוץ היה ממקימי "תנובתנו" ("תנובה"), שיאן תפוקת חלב ושיווקו המאורגן בשנות העשרים, ובסיס עיקרי להגנה, לפלמ"ח ולצה"ל במאבק על הדרך לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. במקום בית קברות צבאי ואתר הנצחה לחללי הקרבות במאבק זה.

ענפי החקלאות: כרם, גידולי שדה (לא בשטח הקיבוץ). תעשייה: מפעל למוצרי בידוד "ענביד".

בשנת 2007 הקיבוץ השלים את תהליך ההפרטה.

כיום הקיבוץ נמצא בתהליך הרחבה וקליטה של חברים חדשים ובנים חוזרים.

ב-כ' בתמוז 2019 (100 שנה אחרי איחוד הקבוצות ל-"קואופרטיב ארץ ישראל", לימים "קריית ענבים"), פתח הקיבוץ את שנת ה-100 להיווסדו, שעתידה להסתיים ב-כ' בתמוז 2020 (100 שנה אחרי יום העלייה לקרקע).

קריית ענבים
Kiryat Anavim
הכניסה לקריית ענבים
מחוז ירושלים
מועצה אזורית מטה יהודה
גובה ממוצע[1] ‎677 מטר
תאריך ייסוד 1920
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
מוצא המייסדים אוקראינה, פולין, גליציה, גרמניה, ארגנטינה
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 459 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 0.0% בשנה עד סוף 2018
(למפת הרי ירושלים רגילה)
Jerusalem area
 
קריית ענבים
קריית ענבים
31°48′38″N 35°07′11″E / 31.8104880714421°N 35.1197440454182°E
מפת היישובים של מועצה אזורית מטה יהודה
באדום - קריית ענבים
בירוק - מיקום בניין המועצה
kiryatanavim.homestead.com
Kiryat Anavim from Beit Nekofa
מראה כללי של הקיבוץ ובית ההארחה.
KIBBUTZ KIRYAT ANAVIM
מראה כללי של הקיבוץ, 1964

היסטוריה

ראשיתו

לקראת סוף התקופה העות'מאנית התעניינו חוגים יהודיים ברכישת קרקעות בקרבת ירושלים, זאת מתוך רצון ליצור רצף טריטוריאלי יהודי בין שפלת החוף לבין ירושלים. משנת 1910 ועד לפרוץ מלחמת-העולם הראשונה ניסתה חברת הכשרת היישוב לרכוש חלקות בקרבת אבו גוש. החברה התעניינה בגוש הקרוי "דִּילְבּ", השוכן על יד עין אל-דלב, הנקרא כך על שם החורשה הסמוכה של עצי הדולב. בנובמבר 1910 נחתם הסכם בין ארתור רופין לבין עבדאללה אפנדי אבו ע'וש ועבד אל-חמיד אפנדי אבו פטרש, ולאחר משא ומתן מייגע עם פקידי השלטון העות'מאנים הצליחה החברה לקבל אישור סופי לרישום הגוש בטאבו[2]. ניסיון התיישבות ראשון במקום ב-1914, על ידי אנשי העלייה השנייה, ננטש עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה[3].

בשנת 1920 אישר השלטון המנדטורי הבריטי לבצע העברות קרקע. שתי העברות קרקע חשובות נעשו בתקופה זו בין חברת הכשרת היישוב לקרן הקיימת לישראל. בשנת 1920 רכשה הקרן הקיימת את אדמות "דילב א'" (1,839 דונם) בסך כולל של 7,941.264 לא"י. על חלקה זו הוקם בהמשך קיבוץ קריית ענבים. העברת קרקע נוספת נוספת הייתה של אדמות שכונו בשם "דילב ב", שבתחילה היו שייכות לקיבוץ קריית ענבים אך ב-1938 הוקם עליהן קיבוץ מעלה החמישה.[2]

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוחלט במחלקת ההתיישבות שהקים ועד הצירים, לימים ההנהלה הציונית, על הכשרת הקרקעות בדילב ועל הקמת יישוב באתר בידי חלוצים אנשי העלייה השלישית. בעבודות הכשרת הקרקע השתתפו מספר חבורות חלוצים וחלוצות, ביניהם אנשי גדוד העבודה והשומר הצעיר; חבורות אלו הקימו אחר כך יישובים בעמק יזרעאל. קבוצת החלוצים אשר יועדה להתיישבות הקבע באתר, נוסדה באוקראינה בשם "קואופרטיב ארץ ישראל". היא הורכבה משתי קבוצות של חניכי החלוץ: קבוצת "ארץ ישראל" מפרילוקי, וקבוצת "למתנדבים בעם" מקמניץ-פודולסקי, ועברה הכשרה באודסה בחווה של האגרונום זוסמן.[3]

ששה חלוצים ראשונים, ביניהם חלוצה אחת, נשלחו על ידי האספה המייסדת של הקבוצה: יהודה לביטוב, אברהם ליכטרוב-בן-נריה, זיתה גולשטיין, שלום קאושנסקי והאחים עזריה ואברהם ברכר-קריתי. הם יצאו לארץ על סיפון האוניה "רוסלאן", אשר הפליגה מנמל אודיסה לארץ ישראל ב-1919 כשעל סיפונה 637 עולים חוקיים ועוד מספר מעפילים בלתי חוקיים. לאחר הגיעם לארץ ישראל, התיישבו החלוצים בקרית ענבים והניחו את היסוד החומרי לשאר החבורה. בספטמבר 1920 הגיעו שאר חברי הקבוצה.[3]

שנות ההקמה

BenzviMaale5
פסל שיצר זאב בן-צבי ב"גן צילה"
Kiryatanavim2014
בניין חדר האוכל

עשר השנים הראשונות היו קשות למייסדי היישוב. ההתיישבות בהר הייתה רצופה בקשיים ובכשלונות. הקושי העיקרי היה מצוקת המים; בתכנון המוקדם היו אמורים החלוצים לקבל מים ממעיין דילב הסמוך, אולם התברר כי הוא מעיין אכזב ועם תום החורף פסקה אספקתו. המתיישבים נאלצו להביא מים מבור מים מרוחק, או לקנותם משכניהם הערבים בעין נקובא ולהובילם בחביות על גבי חמור או עגלה. חברי קריית ענבים נאלצו להתמודד עם בעיות תברואה קשות, ואף עם תמותה בעקבותיהן, בעיקר בקרב הילדים. העבודה הייתה מפרכת, המים מזוהמים בחיידקים, תנאי המגורים בלתי הולמים והתנאים הסניטריים ירודים; כל אלו נתנו במתיישבים את אותותיהם. חברי הקיבוץ אשר חלו במחלות קשות עזבו ארעית לאזור חם בארץ, וחזרו אליו רק לאחר תקופת הבראה. חלק אחר של חברי הקיבוץ נטש. בנוסף, בהיותה יישוב עברי בודד מוקף כפרים ערביים, היה מוקד להתקפות בכל תקופה של מתיחות. ב-1921 נחפרו חפירות הגנה ראשונות מהצריפים ועד לבנין האבן היחיד שהיה קיים, הרפת.[3]

אחד מחברי הקיבוץ, יהושע זלצמן-מלחי, הביע בשנת 1924 את תחושת החברים ואת תסכולם:

יסודות חיינו מתמוטטים אחד אחד [...] העייפות כבר תקפה חלק גדול מחבירנו [...] תקפה אותנו המרה השחורה; וחלק מאיתנו התחיל לברוח ולעזוב את המערכה, מצדיק את בריחתו ומאשים את הקבוצה ובינתיים משתתף בהריסת הקבוצה ורעיונה.

[4]

מנהיגי התנועה הציונית וציבור הפועלים הארץ ישראלי ראו בקיבוץ קריית ענבים משק חקלאי חלוצי, ראשון בשרשרת יישובים שיקומו ויספקו לתושבי ירושלים תוצרת חקלאית. אולם לנוכח הקשיים המרובים, הביעו המוסדות המיישבים ספקות באשר לעתיד היישוב. בנוסף, בשנת 1920 החליטה "ועדת הראורגניזציה" של ההנהלה הציונית לצמצם את תמיכת ההסתדרות הציונית בהתיישבות השיתופית בהר, כמו גם באתרים אחרים בארץ, מפאת משבר תקציבי. רק בזכות התערבותם של רופין ושל האגרונום עקיבא אטינגר, המשיכה הקרן הקיימת לתמוך באנשי קריית ענבים שלא איבדו תקווה והחלו לתכנן את ענפי המשק. הוחלט על גידול ירקות, הקמת לול, רפת, כוורת, וכן על הכשרת שטחי פלחה, כרמים ומטעי נשירים.[3] בשנת 1921 הוקמה בקריית-ענבים תחנת אקלום ניסיונית שנקראה "אילוניה נתן גרוס" על שם מזכירה המנוח של הקרן הקיימת.[4]

Kiryat Anavim barn
הרפת היא המבנה הראשון שנבנה בקריית ענבים על ידי החלוצים.

המבנה הראשון שהוקם במקום היה הרפת. התושבים הראשונים שיכנו את פרותיהם במבנה אבן, בעוד הם עצמם ישנו באוהלים. בניין הרפת ההיסטורי הוא מבנה אבן מרהיב בן קומה אחת וחלל גג רעפים. המבנה בנוי אבן לפי מיטב מסורת התקופה בה נבנה: אבני הקירות בעיבוד טובזה וחשפי החלונות בעיבוד תלטיש. על אבן הראשה, מעל הכניסה המרכזית לבניין, מצוי תבליט של מגן דוד וחקוקה הכתובת "בתמוז תרפ"א" – שנת ההקמה.[5] בשנות ה-70 הופסקה פעילותה של הרפת. בשנים 19221923 נרכשו פרות וענף הרפת החל להניב הכנסות. ב-1927, בעקבות רכישת פרות בהולנד, נסקה תפוקת החלב של קריית ענבים לגבוהה בארץ, "והתחולל מהפך כלכלי מהפסד לרווח נקי".[4]

עד שנת 1924 שווקה התוצרת החקלאית של הקיבוץ דרך "המשביר". בשנה זו התארגנו חברי קריית ענבים יחד עם חקלאים במושבה מוצא ובמושב עטרות, והוחלט על הקמת קואופרטיב ליצרני חלב במחוז ירושלים בשם "המחלבה המשותפת של משקי העובדים". בראשיתה, שכנה המחלבה במחסן שכור בשוק מחנה יהודה במרכז העיר. ב-1925 הקימו אנשי קריית ענבים בירושלים, לראשונה בארץ, מזנוני זיכיון למכירת חלב שתייה ותוצרת חקלאית בשם "תנובתנו". בשנים 19261927 הם איחדו את המחלבה בירושלים תחת קורת גג ארצית של איגוד חקלאים חברי ההסתדרות הכללית. איגוד זה, אשר הוקם על ידי אליעזר יפה, נקרא בשם: "תנובה".[3]

במאורעות תרפ"ט (1929) נחרבו היישובים חולדה, הרטוב וכפר אוריה על ידי פורעים ערבים. חברי קריית-ענבים שמנו אז 104 נפש (41 גברים, 30 נשים ו-33 ילדים) הצטיידו בסך הכול ב"כ-18 רובים בלתי ליגאליים" ותוגברו אקראית בבני נוער ששהו במקום במחנות עונתיים של תנועות הנוער הצופים וחוגי הנוער העובד והלומד. בנסיבות אלה ומפאת מצבו המשקי והחברתי האיתן של הקיבוץ ומיקומו הגאוגרפי הנסתר, בחרה מפקדת ההגנה, ואחר כך הפלמ"ח, בקריית ענבים לבסיס המרכזי באזור. בסיס זה כלל מעבדת ייצור של חומרי נפץ, אתר הדרכה, אימונים וניסויים בשיטות לחימה ובכלי נשק וגם בית הארחה עבור הלוחמים.[4]

בין השנים 19261934 חוסל ענף המטעים כמעט לחלוטין וכן הוזנחו גידולי השדה, המספוא והירקות. בשנים אלו הגיע היבול ל-510 טון לשנה. בין השנים 19351941 חלה מגמה של חידוש הנטיעות, אך בשנים אלו משק הקיבוץ מתקיים בעיקר מהרפת, מהלול ומעבודה שכירה בתחבורה ובתנובה. בשנת 1937 החלו לגדל מספוא בכמויות גדולות יותר. בעזרת הקרן הקיימת לישראל נרכשה גם חלקת אדמה בת 80 דונם בקרבת נס-ציונה. בין השנים 19421948 חלה עלייה ניכרת בנטיעות וענף המטעים תפס מקום מקום חשוב במשק. בשנים אלו חלה ירידה בתפוקת הרפת, שסבלה מקשיים פנימיים ומחוסר רווחיות, אך היבול הגיע לתפוקת שיא של 8,863 טון לשנה.[2]

אחרי כ-30 שנה של ניסיונות בענפים שונים הגיעו חברי הקיבוץ למסקנות שונות לגבי רווחיות הענפים השונים, ולפיהן ענפי הפלחה והמספוא אינם מתאימים לאזור ההר; ענף הנשירים מתאים לאזור ההר רק במידה ותינתן תוספת מים ויוכנס מיכון ובאם יתגברו המתיישבים על המחלות והמזיקים; ענפי הלול והרפת מתאימים לאזור. המסקנה העיקרית של חברי הקיבוץ הייתה כי אי אפשר להתבסס באזור זה על חקלאות בלבד וכי יש להגדיל את הרווחים מהכנסות חיצוניות ומעבודות שאינן מתחום החקלאות. בשנת 1948 עסקו 56.8 אחוזים מהחברים בחקלאות. שטח הקיבוץ בשנת 1938, כולל אדמות דילב ב' (טרם הקמת קיבוץ מעלה החמישה על שטחן), היה 3,558 דונם, מתוכם הוקצו 49 דונם לשטח בנוי, 287 דונם למטעים, 683 לתבואה, 25 דונם לדרכים ו-2,514 דונמים לא עובדו. באותה השנה מנתה אוכלוסיית הקיבוץ 187 איש, ואילו ב-1945 מנתה האוכלוסייה 380 איש.[2]

בשנת 1940 הועלתה לראשונה הצעה להקמת בית מרגוע בקיבוץ; פונו כמה בתים ביישוב, סודרו מטבח ושירותים, ובמשך שני חודשי הקיץ התארחו בקרית ענבים כ-300 אורחים. הענף החדש זכה להצלחה רבה. הוקמו גם סדנאות ובתי מלאכה, תחילה רק לצורכי המשק, אך עם תוספת במיכון ובכוח אדם מקצועי החלו לייצר מוצרים גם למכירה. כמו כן הוקמו ענפי שרות נוספים: מכבסה, מתפרה וסנדלריה.[3]

בין מאורעות תרפ"ט למלחמת השחרור

במאורעות תרצ"ו (1936) ניסו ערבים לחדור אל היישוב. עמדות מגן הוקמו באתרים נקודתיים גבוהים בשטח היישוב, הקרויים: "המזבח" וה"סנטוריום", ומעל היישוב, במעלה ההר.[3]

במלחמת השחרור מילאו קיבוץ קריית ענבים, וקיבוץ מעלה החמישה הסמוך לו, תפקיד חשוב באכסון הכוחות הלוחמים של הפלמ"ח, ולאחר מכן צה"ל. בנוסף, היה הקיבוץ נקודת יציאה לקרבות הרבים שהתחוללו באזור; רבים נפלו בסביבות קריית ענבים במאבק על פתיחת הדרך לירושלים ועל ההגנה על היישוב עצמו, ונטמנו בבית הקברות הצבאי במקום. ב-26 במאי 1948 התקיף כוח משורין של הלגיון הירדני את קריית ענבים והגיע עד לגדרות היישוב. לאחר קרב קשה נבלם הכוח הירדני כקילומטר אחד מצפון ליישוב, שם נקבע קו הגבול של מדינת ישראל וירדן עד למלחמת ששת הימים.

לאחר קום המדינה

לאחר קום המדינה חל פיתוח מזורז של הקיבוץ; נוספו קרקעות חקלאיות, הוקמה רשת השקיה אשר חוברה אל המוביל הארצי, נבנו לולים ורפתות חדשים והוכנסו מיכון ואוטומציה מודרניים למפעלי הקיבוץ.

בשנת 2005 הקיבוץ הופרט ועבר למודל "רשת ביטחון".

בקיבוץ קיים ארכיון המכיל חומר רב על הקמת היישוב הכפרי באזור ההר. החומר רב גוני ומורכב מרישום של פרטי כל האסיפות וישיבות הוועדות השונות, פרסומים פנימיים, יומנים אישיים והתכתבות עניפה בין בעלי תפקידים למוסדות המדינה.[6]

לקריאה נוספת

  • גרשון שמיר קריית ענבים גאוגרפיה ישובית של משק הררי, עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית ירושלים תשל"א–1970
  • אביבה אופז (עורכת ומהדירה), ספר החיים, יומנה של קבוצת קריית ענבים תר"ף-תרפ"ט, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשס"ב–2001.
  • ל-י. טוב. [יהודה לביטוב], מכתב מדילב, הפועל הצעיר, 45, י"ג אלול תר"ף, 27 באוגוסט 1920, עמ' 14–15.
  • יעל ויילר ישראל, חבורתיות של חברי קיבוץ ולוחמים – הפלמ"ח בקרית-ענבים תש"ח, מפנה, 53, אייר תשס"ז, אפריל 2007, עמ' 61–65.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 יוסף גלס, "רכישות הקרקע ושימושיה באזור אבו ע'וש (1873-1948)". בתוך קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 107-122.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 "תולדות הישוב", באתר הרשמי של קריית ענבים.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 יעל ויילר, "ספר החיים של קריית-ענבים", בתוך קתדרה 114, דצמבר 2004, עמ' 149–159.
  5. ^ "קריית ענבים", מאת האדריכל אבנר אופק, מתוך: "אתרים", גיליון 51, מאי 2012; באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
  6. ^ "ארכיון קריית ענבים", באתר הרשמי של הקיבוץ.
אבינעם דנין

פרופסור אבינעם דנין (13 בינואר 1939, כ"ב בטבת ה'תרצ"ט - 12 בדצמבר 2015, ל' בכסלו ה'תשע"ו) היה בוטנאי ואקולוג ישראלי.

אהוד נצר

אהוד נצר (מנצ'ל, 13 במאי 1934 – 28 באוקטובר 2010) היה ארכאולוג ופרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחה באדריכלות של תקופת בית שני ובפרט בתקופת הורדוס. בנם של יוסף ופועה מנצ'ל.

איוון שוובל

איוון שוובל (Ivan Schwebel;‏ 1932, ארצות הברית – 13 ביולי 2011, ישראל) היה צייר ישראלי.

אפרים שטרן

אפרים שטרן (15 בינואר 1934 - 23 במרץ 2018) היה מבכירי הארכאולוגים בישראל, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים, עורך האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, עורך כתב העת "קדמוניות", ופעיל שנים ארוכות בחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה. שימש עד לפטירתו כיו"ר הוועד המנהל של העמותה.

בית הספר מרחבים

מרחבים הוא בית ספר למחוננים ולמצטיינים שנוסד בתחום המועצה האזורית מטה יהודה בספטמבר 1989 ושכן בבית שמש. בשנת 1990 הוא עבר למקומו הנוכחי, בין קריית ענבים למעלה החמישה, בסמוך לבית הספר היסודי "אלון". בבית הספר לומדים תלמידים מכיתות ג'-ט'. התלמידים בבית הספר מגיעים ממגזרים וממקומות שונים: דתיים, חילונים, יהודים וערבים, בני מושבים ובני קיבוצים, בני ישובים קהילתיים וערים. התלמידים מגיעים מיישובי מטה יהודה ומהסביבה. בית הספר מרחבים הוא מוסד רשמי של משרד החינוך, הפועל תחת הנחייתו ופיקוחו של האגף למחוננים ולמצטיינים.

בית הקברות הצבאי בקריית ענבים

בית הקברות הצבאי בקיבוץ קריית ענבים, ממערב לירושלים, הוא בית קברות היסטורי של מלחמת העצמאות. הוקם בתרפ"ב 1922 על ידי קבוצת קריית ענבים, ונקברו בו משנותיה הראשונות חלוצים, חברי הקבוצה וילדיהם. משנת תש"ח 1947-1948, נטמנו בו חללי ארגון ההגנה, הפלמ"ח וצה"ל אשר נהרגו בקרבות על פריצת הדרך לירושלים; וכן, חברי הקיבוץ, ובניו אשר נהרגו בעת שירותם הצבאי ובמלחמות ישראל. באתר בית הקברות ניצבת האנדרטה לחללי חטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת העצמאות.

הגימנסיה העברית "הרצליה"

הגימנסיה העברית "הרצליה" (גע"ה) היא בית הספר התיכון העברי הראשון ואחד ממוסדות החינוך המפורסמים בישראל. במקור, הוקמה ביפו ב־1905, וכיום הגימנסיה היא חטיבת ביניים ובית ספר תיכון ברחוב ז'בוטינסקי אשר בצפון מרכז תל אביב. המקום משמש גם כמרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה ושל בית הספר לבגרות ופסיכומטרי של יואל גבע. מנהל בית הספר הוא ד"ר זאב דגני. מספר התלמידים בבית הספר, נכון לשנת 2018, הוא 1,520.

על מורי הגימנסיה נמנו אישים כמו חיים בוגרשוב, דבורה אילון סרני, צבי נשרי, ישראל דושמן ועוד.

ברשימת בוגרי הגימנסיה ניתן למצוא מספר רב של אנשים מעמודי התווך בחברה הישראלית, ובהם משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, שהיה בוגר מחזור א' של הגימנסיה.

יעקב מטריקין

יעקב מטריקין (15 בספטמבר 1902 – 1 באוגוסט 1981) היה אדריכל ישראלי.

ישראל אלירז

ישראל אלירז (23 במרץ 1936 - 22 במרץ 2016) היה משורר עברי, סופר, מחזאי, מורה ומתרגם. חתן פרס ביאליק לספרות יפה (2008).

כ' בתמוז

כ' בתמוז הוא היום העשרים בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש הרביעי

למניין החודשים מניסן. כ' בתמוז לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

כ' בתמוז, יום פטירת בנימין זאב הרצל הוצע על ידי הציונות הרוויזיוניסטית כ"יום העבודה" במקום אחד במאי.

למתנדבים בעם

למתנדבים בעם הוא שיר מאת המשורר חיים נחמן ביאליק, אשר חובר בזמן ששהה בעיר אודסה בשנת תר"ס (1889-1900).השיר נתפס בציבור בעיקר כעוסק בהתעוררות רעיונית ומעשית שדרושה למאבקה של התנועה הציונית על כינון ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הוא נחשב בשל כך לחלק ממסכת היצירה הציונית, והוא הוקרא והושר בטקסים חגיגיים ביישוב היהודי החדש.

כשמו של השיר נקראה לפחות קבוצת חלוצים וחלוצות אחת, אשר חבריה היו ממייסדי קבוצת קריית ענבים בתקופת העלייה השלישית.חלקים מהשיר הולחנו על ידי המוזיקאים משה לב ואברהם צבי אידלזון,, אשר לחנו זכה לביצועים רבים במאה ה-20 וה-21.

מנחם ברינקר

מנחם ברינקר (20 בספטמבר 1935 - 11 באוגוסט 2016) היה חוקר ספרות ופילוסוף ישראלי, פרופסור בחוגים לספרות עברית ופילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופסור ללימודים עבריים מודרניים באוניברסיטת שיקגו, חתן פרס ישראל בחקר הספרות העברית והכללית לשנת תשס"ד וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2008.

מעלה החמישה

מעלה החמישה (מַעֲלֵה-הַחֲמִשָּׁה) הוא קיבוץ הממוקם בראש אחת הפסגות הגבוהות שבהרי ירושלים, מדרום מזרח להר רפיד, מעל קיבוץ קריית ענבים והכפר אבו גוש ולצד היישוב הקהילתי הר אדר.

עדנה אולמן-מרגלית

פרופסור עדנה אוּלמן-מרגלית (1946 – 16 באוקטובר 2010) הייתה חוקרת פילוסופיה ומדעי החברה בבית הספר לחינוך ובמרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים, מתרגמת ופעילת זכויות אדם ישראלית וחברה במועצת האוניברסיטה הפתוחה.

עמדת הסנטוריום

עמדת הסנטוריום, המוכרת גם בשם אנדרטת הצבי היא מצדית בטון, ששימשה כמוצב חוץ של קיבוץ קריית ענבים בימי המנדט הבריטי ומלחמת העצמאות. היא משמשת כיום כאנדרטה.

פרוזדור ירושלים

פרוזדור ירושלים הוא השטח המחבר בין השפלה לירושלים ונמצא בגבולות הקו הירוק. אזור זה נכבש במלחמת העצמאות, במהלך פריצת הדרך לירושלים, והיה מוקף עד למלחמת ששת הימים בשטח ממלכת ירדן.

פרוזדור ירושלים אינו נבדל מבחינה משמעותית מאזורים גאוגרפים סמוכים לו מצפון ומדרום, והגדרת אזור זה היא צבאית-מדינית ולא גאוגרפית.

קבוצה (התיישבות)

קבוצה היא צורת התיישבות שיתופית שנוסדה בעלייה השנייה והתפתחה בעלייה השלישית, עקרונותיה מבוססים על קיום קבוצה שיתופית, קומונלית, קטנה ואינטימית.

מתיישבי הקבוצה חיו בשיתוף מלא (קופה משותפת להוצאות והכנסות, ללא רכוש פרטי) וללא שליטה חיצונית (מחסן א').

לקבוצה קדמו קומונות: ניסיונות של אנשי ביל"ו לחיי שיתוף, קומונות לשם השגת עבודה במשותף ("קומונת הסתתים"), לצריכה משותפת ("קומונת רומני"), הקולקטיב בסג'רה (1907). הרעיון להקמת "קבוצה" במתכונת דגניה הועלה ב-1909 בחוות כנרת שנוסדה על ידי המשרד הארצישראלי בהנהלת ד"ר ארתור רופין.

העולים שהגיעו בעלייה השנייה נתקלו במציאות כלכלית וחברתית קשה. המשק היה עדיין בשלבי משבר כלכלי (משבר הכרמים) ממנו לא התאושש והיה מחסור בעבודה, המנהלים שמונו מטעם הברון לא אהדו את הפועלים והיה פער תרבותי בינם לבין יוצאי מזרח אירופה ובנוסף, הייתה אצל העולים התנגדות עקרונית להיות איכרים, מעמד שנתפש אצלם כבעלי בתים או בורגנים וסתר את השקפת עולמם. הקבוצה השיתופית פתרה בעיות אלו.

הקמת הקבוצה באה כמענה למספר בעיות יסוד בהתיישבות בא"י. בעקרונותיה של הקבוצה באו לידי ביטוי מסקנות שנבעו מכשלונם של אנשי ביל"ו ליצור קומונה או יישוב שיתופי בגדרה.

הקבוצה הוקמה כחלק מהניסיון לכיבוש העבודה במטרה להתמודד עם העבודה הערבית הזולה והיעילה יותר, כיבוש העבודה נתקל בקשיים כאשר פועלים יהודים ניסו להתפרנס לבד משכר העבודה שהיה מקובל באותה עת והמחשבה הייתה שלקבוצה קל יותר להסתדר עם 20 לירות מאשר ל-20 יחידים להסתדר עם לירה כל אחד.

הקבוצה נתפסה כתחליף למשפחה שנשארה מאחור. לקבוצה של פרטים התומכים אחד בשני קל יותר להתמודד עם תנאי סביבה קשים, עם עבודה קשה, עם מצוקות נפשיות הנגרמות מבדידות וניתוק מהמשפחה הגרעינית שנשארה בגולה ועם קשיים הנובעים מתרבות שונה מהתרבות ממנה הגיעו החלוצים.

רצון להוכיח כי החלוצים, דהיינו הפועלים העבריים, מסוגלים להקים משק תוך קיום חיי שיתוף ושוויון, ניסיון שלא עלה יפה אצל אנשי הקולקטיב בסג'רה. מטרה שהשתלבה ברצון למנוע ניצול מכל סוג שהוא.

הקבוצה נתפסה כאמצעי עזר יעיל לקליטת חלוצים - עולים חדשים ולהקלת ייסורי ההגירה וההשתלבות בארץ חדשה.

בנוסף היו שראו בקבוצה ובאנשיה אמצעי יעיל להגשמת מטרות ויעדים לאומיים תוך הבניית אידאולוגיה מוסרית-לאומית וחברתית שונה, אידאולוגיה הנשענת על כוחו של היחיד ואחריות עצמית שהוא נוטל על עצמו בתמיכת הקולקטיב כולו תוך מימוש בדרך של עבודת האדמה.הקבוצה הראשונה שנוסדה בשנת 1910 ושלימים נקראה "אם הקבוצות" (ומאוחר יותר גם "אם הקבוצות והקיבוצים") הייתה דגניה א', שהוקמה באדמות אום ג'וני (שטח ממזרח לירדן שנרכש בשנת 1900 על ידי הקק"ל) ובשנת 1912 עברה למקום הקבע שלה במוצא הירדן מן הכנרת. ב-1911 נוסדה הקואופרציה במרחביה, ב-1913 קבוצת כנרת, ב-1915 איילת השחר בתמיכת קפא"י. כולן היו קבוצות על פי אורח חייהן והאידאולוגיה שלהן ולא היו משויכת לגדוד העבודה ולא למפלגה פוליטית.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הוקמו קריית ענבים, דגניה ב' (1920) וקבוצות אחרות ובהן גני הדר (1927) קבוצת שילר (1927) וחולדה (1930) שנוסדו או נעזרו על ידי תנועת גורדוניה.

פרט לקבוצות שהצליחו לממש התיישבות חקלאית היו קבוצות נוספות (פלוגות), הן במושבים (בהם עברו הכשרה לחקלאות) והן בערים, פלוגות/קבוצות אלו המתינו להקצאת אדמות להתיישבות והיו מחויבות לרעיון הקבוצה. היו קבוצות כיבוש עבודה בעבודות ציבוריות (בעיקר סלילת כבישים) ובבניין. רוב הקבוצות הללו שאפו להגיע להתיישבות חקלאית אולם חלק מהקבוצות התפרקו ולא זכו להגשים את ההתיישבות. היו קבוצות הכשרה, שנועדו להכשיר את חבריהן בעבודה החקלאית ובחיי שיתוף על מנת להתיישב בעתיד במשבצת קרקע. חלק מקבוצות אלו התמזגו עם היישוב המארח. בנוסף לקבוצות הקטנות היו פלוגות העבודה שהשתייכו לגדוד העבודה ובהתנהלות היום-יום היו דומות לקבוצה.

כבר ב-1923 הוקמה מסגרת בלתי מחייבת - "ועדת הקבוצות" שנועדה להיות גוף מקשר בין הקבוצות השונות, ב-1925, במהלך כנס בבית אלפא, החליטו נציגי 26 קבוצות וקיבוצים, 17 פלוגות (קבוצות חלוצים שעדיין לא מצאו לעצמן מקום להתיישב בו) במושבים ו-7 פלוגות שישבו בערים וכן 4 משקי פועלות, להקים תנועה קומונלית ארצית, תוצאת ההחלטה הייתה הקמת "חבר הקבוצות והקיבוצים" שפעל במסגרת ההסתדרות.

בעקבות רעיון הקבוצה הקטנה בא בשנות ה-20 רעיון הקבוצה הגדולה - הקיבוץ. בשנת 1921 הוקם על ידי אנשי גדוד העבודה הקיבוץ הראשון - עין חרוד.

כבר ב-1927 הקיבוצים שדגלו בקיבוץ גדול ופתוח פרשו מחבר הקבוצות והקיבוצים והקימו את "הקיבוץ המאוחד", כתוצאה מכך, ב-1930 בכנס בגניגר החליף הארגון את שמו ל"חבר הקבוצות" ואחת החלטות הייתה להתמקד בחקלאות ולהפסיק לקיים פלוגות עבודה בערים.

המסגרות הקיבוציות הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ הארצי ויתר התנועות הקיבוציות התפתחו בקצב מהיר יחסית ואילו חלקן של הקבוצות ירד בהדרגה. כמו כן, נמחקו, בהדרגה, כל ההבדלים בין הקבוצה לקיבוץ והקבוצה הפכה קיבוץ לכל דבר. גם מן הבחינה הארגונית נמחקו ההבדלים כאשר בשנת 1952 התמזג "חבר הקבוצות" (שהרוב הגדול של חבריו הזדהה עם מפא"י) עם "איחוד הקיבוצים" - הפלג שהזדהה עם מפא"י ופרש מן הקיבוץ המאוחד וביחד הקימו את איחוד הקבוצות והקיבוצים.

קיימים גם קיבוצים וקבוצות (אם כי מיעוט) במסגרות אחרות, מלבד ההסתדרותיות, למשל קבוצת יבנה ("אם הקבוצות הדתיות"), קיבוץ טירת צבי ואחרים במסגרת הקיבוץ הדתי, קיבוץ חפץ חיים של פועלי אגודת ישראל ועוד.

שמואל אסקרוב

רב-סרן שמואל אסקרוב (נולד ב-27 בספטמבר 1949) שימש סגן מפקד גדוד 53 במהלך קרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

אסקרוב גדל בקיבוץ קריית ענבים. הוא התגייס בנובמבר 1967 ולמרות מחלת האסתמה ממנה סבל, הוא ביקש לשרת כלוחם בחטיבה 7. אסקרוב עבר את מסלול הלוחם בשריון בתפקיד נהג טנק, לאחר מכן עבר וסיים בהיצטינות קורס מפקדי טנקים וקורס קציני טנקים. הוא שירת בתור מפקד מחלקה, סגן מפקד פלוגה וקצין מבצעים בגדוד 82 של החטיבה, הוא השתחרר בשנת 1972 כשהוא חוזר לעבודות החקלאות בקיבוץ.

באוקטובר 1972 חזר אסקרוב לשירות צה"ל ושירת במפקדת חילות השריון. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים עבר אסקרוב לשרת בתור סגן מפקד גדוד 53 של חטיבה 188, בגיל 24 היה אסקרוב הסמג"ד הצעיר ביותר בצה"ל.

שמשון ענבל

שמשון ענבל (קלינגֶר) (30 בספטמבר 1929 – 1 בפברואר 2012) היה דיפלומט, עורך ומתרגם עברי פורה ומילונאי ישראלי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.