קריית טבעון

קִרְיַת טִבְעוֹן היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. הקריה נבנתה על שרשרת גבעות בגבול עמק יזרעאל ועמק זבולון, וממוקמת כ-15 ק"מ דרומית-מזרחית לחיפה ו-5 ק"מ מיקנעם עילית. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958.

שם היישוב הוא חיבור של שמות היישובים קריית עמל וטבעון, אשר אוחדו לרשות אחת, ונקראו בשמה של העיירה התלמודית טבעון (וגם: טבעין ו- טבעונין) אשר שכנה בסמוך, וממנה יצאו מספר חכמים.

כביש חיפה-נצרת (כביש 75) חוצה את קריית טבעון כאשר בצפונו נמצאת טבעון (לשעבר) ובדרומו קריית עמל, אלרואי וקריית חרושת (לשעבר). גבולות קריית טבעון: במערב – קיבוץ שער העמקים וכביש ג'למי-מגידו, בדרום – שדות העמק ומושב כפר יהושע, במזרח – קיבוץ אלונים והמושב שדה יעקב, בצפון – היישובים בסמת טבעון ונופית.

בתחום קריית טבעון נמצאים גן לאומי בית שערים, עיר מוצאו של רבי יהודה הנשיא, וכן פסלו של אלכסנדר זייד.

קריית טבעון
סמל העיר

סמל העיר קריית טבעון
Tivon-07
Tiveon065
PikiWiki Israel 11684 Geography of Israel
Tivon-14
כיכר בן-גוריון, קריית עמל, קריית חרושת ורח' אלונים.
Tiveon 072
קריית טבעון מהכרמל
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה עידו גרינבלום
גובה ממוצע[1] ‎120 מטר
תאריך ייסוד 1937
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 18,121 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 114
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.3% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 2,215 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 97
תחום שיפוט[2] 7,990 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 153
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
קריית טבעון
קריית טבעון
32°42′56″N 35°07′36″E / 32.715602506898°N 35.126578276875°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
8 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4836
    - דירוג מדד ג'יני 10
פרופיל קריית טבעון נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.ktv.org.il

תולדות המקום

השם "טבעון" נזכר החל מתקופת הבית השני. לאחר חורבן הבית, היה במקום כפר יהודי ובו בית כנסת. מיקומם, כנראה[דרוש מקור] בקרבת מוסד רמת-הדסה של היום.

בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי נזכרת העיירה לצד חיפה ובית שאן כיישוב בו היהודים לא הקפידו על הגיית האות עי"ן נכונה, ולכן לא הורשו לעלות לתורה: "אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין"[3].

בתוספתא נזכר בית הכנסת של טבעון לעניין הלכות קריאת מגילה בפורים: "מעשה ברבי מאיר שקראה בבית הכנסת בטבעין מיושב והיו בני הכנסת יושבין"[4].

בנוסף, מהעיירה יצאו מספר חכמים, ובהם התנא אבא יוסי חליקופרי איש טבעון הנזכר במשנה[5], וכן הדרשן רבי חנינה איש טבעין הנזכר במדרש ספרי דברים[6].

שם היישוב הקדום השתמר עד ימינו בשם החורבה הסמוכה, ח'רבת טַבְּעוּן, המתועדת עוד במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.

בתקופת השלטון העות'מאני, הוקמו במקום היישובים שייח' אבריק (בשטח גבעות זייד) וחארת'יה. אדמות אלו נרכשו על ידי קק"ל ובמקום התיישבו בשנת 1924 קבוצות של חסידים (נחלת יעקב, עבודת ישראל), אך לא הצליחו להאחז בקרקע, נטשו והקימו את כפר חסידים. משכשל ניסיון ההתיישבות של קבוצות חסידים אלו, עלו על אדמות שייח אבריק בשנת 1926 אנשי "קבוצת הרועים" אשר הזמינו את אלכסנדר זייד ורעייתו ציפורה להצטרף אליהם. הקבוצה עסקה בכיבוש העבודה ושמירה במקום במסגרת אגודת השומרים. על הלחימה העיקשת וההתמדה להיאחז בקרקע, כתב אליעזר שמאלי את הרומן "אנשי בראשית". אלכסנדר זייד נרצח ב-10 ביולי 1938 על ידי ערבים מקומיים מן המארב, סמוך לקברות השומרים של היום.

ההתיישבות החדשה באזור החלה במחצית השנייה של שנות ה-30, כאשר נוסדו "קריית-חרושת", "אלרואי" ו"קריית-עמל" על ידי שיכון עובדים. כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 1947, נוסדה טבעון. תוכנית הבינוי היישוב תוכננה בידי הפרופסור לאדריכלות מהטכניון, אלכסנדר קליין, ששימש אז כיועץ תכנון ערים של הקרן הקימת לישראל[7].

בתחילת 1939 חוברו היישובים לרשת הטלפון בהשתדלותו של פרדריק קיש[8]. בינואר 1944 הונחה אבן פינה לצרכניה מקומית[9].

מבנה מוניציפלי

כבר בשנת 1946 ביקשו פרנסי קריית עמל להקים מועצה מקומית למקום כדי לקבע את אופייה ההסתדרותי עוד טרם יתיישבו בסביבה שכונות לא הסתדרותיות[10]. שלטונות המנדט הבריטי עוד הספיקו לאשר את הקמת המועצה לפני סיום המנדט ובחירות ראשונות התקיימו במאי 1948[11][12]. בקרב מפלגת הפועלים רווחה הדעה שיש להקים מועצה אחת לטבעון ולקריית עמל, אולם בגלל התנגדות גורמים מסוימים בטבעון, בהם החברה המיישבת קרת, הדבר נדחה[13] ובטבעון הוקמה מועצה מקומית נפרדת[14] בסוף שנת 1949[15]. הדיונים על איחוד שתי המועצות נמשכו במהלך שנות ה-50[16].

בשנת 1957 סופחו למועצה של קריית עמל המעברה הסמוכה אליה, שיכון עמלים והיישוב אלרואי. למועצה של טבעון סופחו המעברה הסמוכה אליה ורמת הדסים[17]. בשנת 1958 אוחדו קריית-עמל וטבעון ליחידה מוניציפלית אחת בשם קריית טבעון[18]. בגלל היקפה הקטן, נעשו מאמצים במהלך שנות ה-70 לסיפוחה של קריית חרושת לקריית-טבעון[19]. באפריל 1978 הושגה הסכמה למהלך[20], ובעקבות זאת לא התקיימו בחירות בקריית חרושת בשנת 1978[21]. המיזוג הושלם בשנת 1979.

ראשי המועצה המקומית קריית טבעון בעבר ובהווה

  • הוגו טלטש 1948-1950 (קריית עמל)
  • זאב רזיאלי 1949-1950 (ראש ועד מקומי טבעון)
  • יהודה אורלי 1950-1958 (קריית עמל)
  • לוי גרי (גרינשפון) 1950-1956 (טבעון)
  • אליעזר סגל 1956-1958 - (טבעון), 1958-1962 (קריית טבעון - לאחר איחוד עם קריית עמל)
  • יצחק קלנברג 1962-1974 (קריית טבעון)
  • עמיחי בן-דרור 1974-1989
  • שמואל אבואב 1989-2004
  • אלון נבות 2005-2008
  • דוד אריאלי 2008-2018
  • עידו גרינבלום 2018
קריית עמל: הוגו טלטש
מ-1948
יהודה אורלי
מ-1950 עד 1958
טבעון: זאב רזיאלי
מ-1949 (ראש ועד)
לוי גרי (גרינשפון)
מ-1950
אליעזר סגל
מ-1956 עד 1958
קריית טבעון: אליעזר סגל
מ-1958
יצחק קלנברג
מ-1962
עמיחי בן-דרור
מ-1974
שמואל אבואב
מ-1989
אלון נבות
מ-2005
דוד אריאלי
מ-2008
עידו גרינבלום

מ-2018

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בקריית טבעון 18,121 תושבים (מקום 114 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לקריית טבעון דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 81.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 12,171 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[22]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

שכונות וישובים-לשעבר במועצה

Tiveon065
בתיו הדרומיים של היישוב

קריית עמל

אל מול מצב של חוסר תעסוקה, הגה דב פטישי ב-1936 את רעיון השיכון העצמי של מחוסרי-עבודה וארגן קבוצה של בעלי מלאכה לבנות יחדיו בתים בזול[23][24]. הקבוצה הופנתה לגבעות חרתיה והקימה את היישוב "קריית עמל"[25]. פטישי ביקש להקים 1,500 יחידות דיור[26], אולם בשלב ראשון הוקמו 100 בתים[27] ובשלב שני, בתחילת 1939 נוספו עוד 50 בתים[28]. ליד כל בית הוקצת חלקה חקלאית למשק עזר.

בתחום קריית עמל נמצא בית הקברות של אגודת השומרים.

טבעון

Tivon-18
מרכז טבעון באזור כיכר בן-גוריון

דב פטישי לא הסתפק בהקמת קריית עמל והמשיך להגות רעיונות התיישבות בקנה מידה גדול. ב-1940 הוא פרסם את תוכניתו להקמת עיר-גנים בת 2,000 תושבים בגבעות חרתיה, שייח' אבריק וקוסקוס – טבעוּן. לשם כך פנה לקק"ל וזאת הפגישה אותו עם ליאופולד שן כדי לשתף פעולה בהקמת עיר הגנים עבור יהודי אנגליה. פטישי, בהזמנת שן, אף נסע בימי מלחמת העולם השנייה לממלכה המאוחדת[29], וארגן יחד עם שן כ- 200 נרשמים ראשונים להקמת עיר הגנים שנקראה בשם בית שערים הצפונית שיועדו למכירה/להשכרה למחוסרי דיור בארץ ישראל. עם שובו ב-1945 מונה למנהל הבינוי של החברה הזמנית 'בית שערים הצפונית' אותה הקים שן, והחל בעריכת החוזים עם הקבלנים והמשתכנים הארצישראלים. סולל בונה בנתה את 200 יחידות הדיור הראשונות ובעקבות סכסוך שהתגלע המשיכה את הבניה חברת 'קרת' אותה ייסד ליאופולד שן.[30][31].

באוגוסט 1947 הוחלף שמה של השכונה ל'טבעון' בהמלצת יעקב אריכא מזכיר ועדת השמות של קק"ל.[32] השכונה שגשגה ו'קרת' המשיכה בתנופת הבניה שהתרחבה לכיוון הגבעות המזרחיות ובהקמת מרכז מסחרי חדש, אכסניות ובית מלון. אולם, מקורותיה הכספיים של החברה הצטמצמו ושן נפנה לגייס כספים מאמריקה. באמריקה נפגש שן עם הנדבן אברהם בלומנסון אשר מיד תרם סכום כסף נכבד להקמת שכונה בטבעון ע"ש אביו, אברהם פרץ (כיום רח' אמנון ותמר). בשכונה זו בנתה 'קרת' עוד כ -1,000 בתים ונסלל הכביש ל'רמת הדסה'. 'קרת' גם יצרה שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית בהקמת חברה קשורה משותפת בשם 'נאות עולים' אשר שן היה מנהלה בפועל. 'נאות עולים' בנתה בנוסף בטבעון 192 בתי שיכון זולים.

טבעון הוקמה בתוך חורש אלונים. המתיישבים בחלקם הגדול היו בעלי מקצועות חופשיים וזאת בניגוד לתושבי קריית-עמל אשר ברובם היו עובדי כפיים.

שמה של טבעון נישא כעיר הגנים היפה ביותר בארץ. כך סיפר עליה משה שרת (אז בתפקיד שר החוץ) בביקור שערכו הוא והנשיא יצחק בן צבי בטבעון בשנת 1955 "הוזמנו לארוחת ערב בחברת הנשיא בביתו של ליאופולד שן, יוזמה של טבעון. שוב נוכחנו לדעת איזו פינה מרהיבה היא שכונת גבעות וחורשות זו - לעילא מכל חמודותיה של שכונת בית הכרם בירושלים, שהייתה פעם שיא של תרבות עיר גנים בארץ".[33]

רמת טבעון

השכונה הרשמית הראשונה בקריית טבעון, הוקמה באמצע שנות ה-80 עד לתחילת שנות ה-90 ונמצאת בקצה היישוב, בסמיכות לכפרים הערביים בסמת טבעון וכפר זבידאת. בשכונה נמצא המתנ"ס הקהילתי השני בגודלו ביישוב, גני ילדים וחטיבת ביניים אורט גרינברג טבעון שנבנתה במקביל להקמת השכונה. בתי המגורים של רחוב תמר שבחלק ב' של רמת טבעון, אופייניים לפרבר עירוני, אם כי רובם דו-משפחתיים. במשך השנים התפתח האזור שסביב וכולל אזור מסחרי השייך למעשה לכפר זבידאת הסמוך. בשנת 2006 הודיעה מועצת היישוב על הקמת קניון ראשון בשכונה, קניון בשם "מול היער" (מול כמשחק מילים בין mall לבין לפני היער). הקמת הקניון לוותה בהתנגדות עזה מכיוון רוב תושבי היישוב בטענה שהוא ייפגע בצביון הכפרי שלו ומיקומו על חלקת יער ייגרום לכריתת עצים מיותרת שלא לצורך. לבסוף נפתח הקניון ב-2012, העצים שהיו בשטח הבנייה הועברו לחלקת אדמה סמוכה וניטעו מחדש. הקניון חווה קשיים בתחילת דרכו ומרבית בתי העסק שבו נסגרו, אך ב-2015 נפתחו במתחם 2 מרכזי פיזיותרפיה של שירותי בריאות כללית ומכבי.

אלרואי

אבישי טייכר 184
תחנת רכבת העמק באלרואי
Alroy spring 006
שכונת אלרואי

מקור השם: דוד אלרואי שעמד בראש תנועה משיחית בכורדיסטן, עיראק ופרס במחצית השנייה של המאה ה-12. היישוב נוסד בשנת 1935 על ידי תושבים שמקורם מכורדיסטן ומכאן השם של היישוב. התושבים היו יהודים כורדים שעלו לארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. הם היו מאוגדים בארגון בשם "ארגון הכורדים מסג'רה למושב עובדים"[34] שבאו מחיפה, חלקם יוצאי קמישלי (סוריה), חלקם יוצאי קהילת נציבין שבטורקיה. חלק מהמשפחות הללו התגוררו בעבר בחוות סג'רה ומשם עברו לאילניה ועזבו[35].

הקמת היישוב במיוחד ליוצאי כורדיסטן התקבלה לאחר מאבק שקיים "ארגון הכורדים בחיפה" מול המוסדות המיישבים. במסגרת המאבק, החליטו פעילי הארגון לעלות לירושלים ולקיים שביתת שבת במשרדי הקרן הקיימת לישראל. בעיצומה של השביתה הגיעו הדברים לכדי תגרת ידיים ואחדים מן השובתים נעצרו. הם הזעיקו לעזרתם את יוצאי כורדיסטן תושבי ירושלים, בני השכונות זיכרון יוסף ושערי רחמים (נחלאות) אשר עלו לבניין הקק"ל ודרשו בתוקף את שחרור העצורים. מנחם אוסישקין, יו"ר הקק"ל, התערב ופנה למשטרה בבקשה לקיים הליך שיפוט מהיר. כל העצורים נקנסו בסך חצי לירה (הקנס שולם על ידי המוסדות המיישבים) ושוחררו בו בלילה. מספר ימים לאחר מכן התקבלה הודעה מהקק"ל, כי הוחלט להקים יישוב ליהודים הכורדים אנשי חיפה באדמות חרתיה, סמוך לטבעון. בני היישוב בנו במו ידיהם צריפים למגוריהם, ועיבדו לידם חלקות אדמה כמשקי עזר. כמו כן, עסקו בגידול צאן ובקר ומשקי בית כגון גידול תרגולות וברווזים. עד מהרה נאלצו לחסל את גידולי הבקר, בשל חוסר ניסיון וחוסר הדרכה חקלאית והחלו לעבוד מחוץ ליישוב. תושבים רבים עבדו בבית חרושת "נשר" הסמוך.

תולדות המתיישבים הראשונים היו רצופי מאבק וקשיים עצומים הן במישור הביטחוני כאשר אנשי היישוב התאגדו להגנת היישוב מול הכנופיות הערביות. ארגון ההגנה סייע לתושבים בתגבורת בת 8–10 בחורים, שהיו מצטרפים לתושבי אלרואי בשמירה הלילית. ההגנה אף סיפקה לתושבים כלי נשק, רובים ורימוני יד, וסייעה בבניית גדר ביטחון גובה שני מטר עם חוטי תיל דוקרני. שבמשך היום היו מוסתרים בסליק. יוסף בן בנימין מראשוני ומנהיגי היישוב הקטן היה ממונה על 50 רימוני יד. הוא אף תפר עבורם נרתיקים מיוחדים לכל זוג רימונים. הוא הכין סליק בתוך חבית הטמונה באדמה ובכל ערב היה מוציא אותם מחדש כדי לחלקם בין השומרים. בקיץ של 1936 הצליחה כנופייתו של יוסוף אבו דורה לחדור באחד הלילות לקריית חרושה הסמוכה לאלרואי, שם רצחו ושרפו בני משפחה יהודית אחת. מפקד היישוב באלרואי, יעקב לובליני, לקח עמו את ששון חודדה, איש אלרואי, לקריית חרושת, בעקבות הלהבות שהיתמרו לרחוק מן הבית העולה באש. הם החלו לירות באוויר כדי להזעיק עזרה. הכנופיה נמלטה מן המקום והמשטרה הבריטית שהוזעקה לא יכלה להושיע. יוסף בן בנימין מספר כי לאחר טבח זה החליטה המשטרה הבריטית להעניק שישה רובים, באופן רשמי, לשישה מתושבי אלרואי, שהושבעו כגפירים. עם פרוץ המאורעות וכתוצאה מאי-הופעת הפועלים הערבים לעבודה במחצבת נשר, הופנו רבים מחברי היישוב לעבודה בנשר ובמחצבת אבן וסיד. התושבים נאלצו להתמודד גם מול רשויות ושלטונות ה"יישוב" והמדינה.

לאחר המאורעות החל אוטובוס לפקוד את היישוב אולם רק פעמיים ביום ורק בקיץ. בחורף נאלצו הפועלים לבוסס בבוץ מרחק של כשני קילומטרים, ולא פעם הגיעו לעבודה רטובים עד לשד עצמותיהם, ומדי פעם חלו ונפלו למשכב. סיפר יוסף בן-בנימין: כדי להגיע לכביש הראשי, כביש חיפה-ג'נין (היום כביש חיפה-מגידו) נאלצו העובדים לחצות את נחל הקישון ולעיתים, תוך כדי קפיצות מאבן לאבן, היו שנפלו אל המים. יוסף בן בנימין שהיה נגר ובעל יד טובה, לקח שני פועלים שסייעו בידו להקים גשר באמצעות ברזלים של מסילת רכבת, שלרוחבם לוחות עץ. גשר זה החזיק מעמד עד קום המדינה. אפילו כביש הגישה לאלרואי מכביש חיפה-נצרת נסלל רק לאחר מאבק עיקש וקשה. עד אז נאלצו תושבי היישוב לצעוד ברגל, בקיץ ובחורף, כדי לתפוס אוטובוס לחיפה[36]. כיום, אלרואי היא שכונה במועצה המקומית קריית טבעון. ליד השכונה נובע מעיין אלרואי.

כיום, על אף כניסתם של תושבים חדשים רבים לשכונה, משמרים ותיקי אלרואי את תרבות המייסדים. הדבר בולט בעיקר בסגנון התפילה ובניגונים המיוחדים הנהוגים בבתי הכנסת באלרואי. בנוסף מתקיימות במקום מדי שנה חגיגות ה"סהרנה" בחול המועד סוכות.

קריית חרושת

Xaroshet061
קריית חרושת

מקור השם: היישוב המקראי חרושת הגויים שלפי סברה שכן בסביבה זו. בקיץ 1920 התמקם על גבעת "חרושת גויים" מחנה העבודה הכללי של גדוד העבודה לסלילת כביש חיפה-ג'דה ובסמוך לו התמקם גדוד שומריה שאף אנשיו עסקו בסלילת הכביש. קריית-חרושת נוסדה בשנת 1935 וסבלה קשות במאורעות 39–1936. בשנת 1938 נרצחו חמישה מתושביה בהתקפת ערביים מכפרי הסביבה.[37] היישוב שהיה רשות מקומית קטנה, שמנתה כ-240 תושבים, לא התפתח כמתוכנן ולכן הוחלט במשרד הפנים, ביולי 1979, לספח את קריית-חרושת לקריית-טבעון.

כיום מכילה קריית חרושת את רוב עתודות הקרקע לבניה של קריית טבעון. הבנייה היא צמודת קרקע, ומורכבת בעיקר מבתים דו משפחתיים ופרויקט בנה ביתך רחב היקף.

אופי היישוב

קריית טבעון מתאפיינת בבניה נמוכה, חורשות עצים וגינון רב. סגנון זה מושך קבוצות אוכלוסייה חזקות ולכן יש מגמה לשמר אותו יחד עם פיתוח ובנייה של שכונות חדשות. כמו כן קיימת החלטת מועצה שלא לפתח תעשייה או מלאכה אשר יש בה מזהמי אוויר, מים או קרקע. היישוב היה חלוץ בתחום המיחזור עוד בשנות השמונים, עת שברוב יישובי ישראל לא הייתה תשתית לריבוי מיכלי-אשפה, הפרדת אשפה, מתקני מיחזור וכדומה. בכל בית ביישוב היו שני פחים - פסולת למחזור ולפסולת רטובה, הנאספים בימים שונים. אולם מחקר שנערך על ידי עיתון מקומי גילה שמפני האשפה לא מבדלים בהפרדת הפסולת ומשליכים את תכולת שני הפחים למשאית הזבל ולמעשה מייתרים את קיומו של הפח הכפול.

אלון התבור העתיק בקריית טבעון
אלון התבור העתיק בקריית טבעון. היקף גזעו-5.3 מטר
QIקריתטבעון 1977
מגדל המים בנקודה הגבוהה ביישוב
Tivon-12
בית מגורים ברחוב אלונים, מוותיקי טבעון אשר נבנה בשנת 1945.

אקלים

תנאי האקלים באזור נחשבים לנוחים. הפרש הטמפרטורה שנתית ממוצעת: 19 מעלות. הטמפרטורה הממוצעת בין יום ולילה היא 10 מעלות. הלחות הממוצעת: 70% - 65%. ממוצע ימי שרב בשנה: 20 - 40 יום וימי שרב כבדים: 3 - 6 ימים. כמות הגשם הממוצעת בשנה: 700 מ"מ.

צמחייה

בשטח הגבעות בתחומי היישוב וסמוך אליו גדלים שרידי יער אלון התבור והליבנה הרפואי והאלה האטלנטית, חורש טבעי וכן יעור אינטנסיבי חדש של אורנים נטע הקק"ל.

בין עצי אלון התבור הוא עץ האלון העתיק שהיקף גזעו 5.3 מטר. בסביבתו המטופחת הוצבו ספסלים כפינת הנצחה לחייל אילן גבאי, קצין צנחנים שנפל במלחמת לבנון השנייה.

אורח חיים

סגנון המגורים בקריית טבעון מהווה לתושבים רבים, המתגוררים בה, מעין פשרה בין ההתיישבות העובדת לבין סגנון חיים בכרך. שיעור ניכר מתושבי הקריה הם עוזבי קיבוצים. התושבים מגלים מעורבות רבה בנעשה ביישוב, לדוגמה: אחוז המתנדבים למשא"ז קריית טבעון, מבין תושביה, הוא מן הגבוהים במדינה.

גודל היישוב, מאפשר לתושביו להתכנס באירועים מיוחדים כמו חגים לאומיים, עצרות זיכרון וכדומה, לציינם ולחגוג אותם יחדיו. חגיגיות יום העצמאות נחגגות באופן מסורתי באצטדיון העירוני, כאשר את המופע המרכזי הוא הפקה המסתמכת על הקהילה עצמה, כגון הקונסרבטוריון העירוני, בתי הספר, תנועות הנוער, מקהלות שונות, חוגי ריקוד ועוד.

מקורות פרנסה

מאחר שבקריה עצמה אין תעשיות, מפעלים ומוסדות רבים, עובדים רוב התושבים מחוץ למקום (בחיפה, מפרץ חיפה, עפולה וכיוצא בזה).

חינוך פורמלי וחינוך משלים

בקריה 17 גני ילדים (טרום חובה וגני חובה), 3 בתי ספר ממלכתיים, בית ספר ממלכתי-דתי, בית ספר לחינוך מיוחד, חט"ב ובית ספר תיכון. בקריה נמצא אחד מבתי הספר של הקהילה האנתרופוסופית[38]. אחוז מקבלי תעודת הבגרות נכון לסוף 2004 עומד על 72%.

תנועת הצופים העבריים ותנועת הנוער העובד והלומד הן תנועות הנוער הגדולות ביותר בקריית טבעון, ובהם חברים למעלה מ-650 ו-120 בני נוער בהתאמה. בשאר התנועות (חילוניות ודתיות) חברים עוד כ-100 בני נוער - אחוז בני הנוער הפעילים בתנועות נוער הוא גבוה מאוד באופן יחסי.

מוסדות חינוך נוספים

תרבות, פנאי וספורט

עד מלחמת ששת הימים הייתה קריית טבעון מרכז לקייט ונופש והתאפיינה בפנסיונים רבים ובבתי הבראה. השינוי בהרגלי הנופש והקייט בציבור הישראלי, הרצון לשהות קרוב לשפת הים, הנהירה לחו"ל, והרצון לנפוש באזורי הגליל העליון, רמת הגולן וסיני, הביאו לדעיכה של הקייט והנופש בקריה.

ביישוב בית קולנוע, בריכות שחייה שבה משחקת קבוצת הכדורמים של היישוב הפועל קריית טבעון ומגרשי כדורגל וכדורסל. קונסרבטוריון למוזיקה ובית ספר למחול פועלים ביישוב ומהווים חלק מרכזי בטקסים ממלכתיים שנערכים ביום העצמאות ובימי הזיכרון, בנוסף לרסיטלים שמתקיימים בחודשי הקיץ.

את היישוב מקיף מסלול נסיעה מסודר לאופניים, אשר סומן על ידי המועצה בשם "סובב טבעון". אורך המסלול כ 30 ק"מ. אחת לשנה מתקיים במסלול אירוע ספורט עממי. באירוע משתתפים כמאות רוכבים מרחבי הארץ.

קונסרבטוריון

הקונסרבטוריון בקריית טבעון הוא מהגדולים בארץ. בשנת 2012 למדו בקונסרבטוריון כ 600 תלמידים, במגוון רחב של כלי נגינה, תזמורות, מקהלות ושירה. בקיץ 2013 ייצגה תזמורת כלי הנשיפה של הקונסרבטוריון את היישוב בתחרות בעיר Kerkrade שבהולנד וזכתה במדליית זהב. הקונסרבטוריון מפעיל ביחד עם מוסדות החינוך ביישוב, פרויקט "בית ספר מנגן", בו תלמידים בביתי הספר היסודי לומדים לנגן על כלי נגינה במסגרת הלימודים.

אתרים

השכנים הבדואים

סמוך לקריית-טבעון שוכן היישוב בסמת טבעון - יישוב המאוכלס בבדואים אשר רוכזו מכפרים בלתי מוכרים מהסביבה הקרובה. כמו כן, צורפו למועצה המקומית כפרים בדואים מסורתיים כערב אל חילף וזבידאת.

ערים תאומות

לקריאה נוספת

דב פטישי, "קריה בצל אלונים:תולדות קריית-טבעון", הוצאת צ'ריקובר, 1983

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ד, עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד'.
  4. ^ תוספתא, מגילה, ב, ב.
  5. ^ משנה, מסכת מכשירין, פרק א', משנה ג'.
  6. ^ ספרי דברים, שכ"ג.
  7. ^ רשימת האדריכלים הבולטים, שפעלו בארץ ישראל, בתקופת העלייה החמישית, כולל סיכום קורות החיים המקצועיים של כל אחד מהם, מתוך חומר עזר בקורס לתולדות האמנות, מאת אליעזר פרנקל
  8. ^ קרית עמל, דבר, 26 במרץ 1939
  9. ^ נוסדה צרכנייה בקריית עמל, הצופה, 18 בינואר 1944
  10. ^ צבי ברנזון, קרייה פועלית ותפקידיה, דבר, 17 בנובמבר 1946
  11. ^ בחירות למועצה המקומית בקריית עמל, הצופה, 5 באוגוסט 1948
  12. ^ בעיות מוניציפאליות בקרית עמל, על המשמר, 15 בפברואר 1949
  13. ^ לעתידה המוניציפאלי של טבעון, על המשמר, 12 בספטמבר 1948
  14. ^ מועצה מקומית נפרדת בטבעון, מעריב, 4 בספטמבר 1949
  15. ^ לכל תושבי טבעון, דבר, 13 בנובמבר 1949
  16. ^ ד. י. זכאי, תנועת אנוסיס בטבעון, הצופה, 11 במרץ 1956
  17. ^ שר הפנים לוחץ לביצוע איחוד טבעון וקריית עמל ההסתדרותית, חרות, 11 באוגוסט 1957
  18. ^ קריית עמל וטבעון מוזגו, חרות, 3 באפריל 1958
  19. ^ המועצה המקומית קריית טבעון, דבר, 13 בינואר 1975
  20. ^ קריית חרושת תמוזג עם קריית טבעון, דבר, 3 באוגוסט 1978
  21. ^ נדחו הבחירות בקריית חרושת, מעריב, 18 באוקטובר 1978
  22. ^ פרופיל קריית טבעון באתר הלמ"ס
  23. ^ דב פטישי, מפעל השיכון העצמי, דבר, 3 ביוני 1936
  24. ^ לקראת שיכון העצמי, דבר, 1 ביולי 1936
  25. ^ שכונה ע"ש בילינסון, דבר, 27 בנובמבר 1936
  26. ^ דב פטישי, מפעל השיכון העצמי בחרתיה, דבר, 17 ביוני 1937
  27. ^ דב פטישי, הבנין בקרית עמל, דבר, 3 באפריל 1938
  28. ^ שיכון מרחיב את קריית עמל, דבר, 31 במרץ 1939
  29. ^ 60 בניינים נחנכו בקריית עמל, משמר, 28 בינואר 1945
  30. ^ אבן פנה לשיכון יהודי אנגליה, הצופה, 24 בדצמבר 1945
  31. ^ בית שערים הצפונית, דבר, 31 בינואר 1947
  32. ^ דבר, 28 באוגוסט 1947
  33. ^ אתר העמותה למורשת משה שרת
  34. ^ בית יגאל אלון. מוזיאון ומרכז חינוכי - אדם בגליל, מאגר מידע - אתרים אלרואי
  35. ^ דובי זכאי, הצימרים הכי טובים בישראל, באתר nrg‏, 30 במרץ 2010
  36. ^ מוטי זקן, "האובדים מארץ אשור" -העליות מכורדיסתאן וההתיישבות בארץ ישראל, עדות-עדות לישראל, בעריכת אהרון בן-דוד ואבשלום מזרחי, 340-373. המאמר מייחד מקום נרחב לתיאור העלייה על הקרקע וההתיישבות באלרואי. מחבר המאמר ד"ר מוטי זקן הוא מחבר הספר החשוב ,Jewish Subjects and ,their tribal chieftains in Kurdistan, על היהודים המוסלמים והנוצרים בכורדיסתאן במאות ה-19 וה-20, הספר יצא בהוצאת בריל (2007).
  37. ^ הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון, אנדרטה לזכרם של חללי קרית חרושת : בני המשפחות גוטרמן ושפיגלר ז"ל
  38. ^ [1].
אלונים

אַלּוֹנִים הוא קיבוץ בצפון עמק יזרעאל, ליד קריית טבעון, המשתייך לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ, שעלה לקרקע במיקומו הנוכחי בשנת 1938, נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

אמנון אשל

אמנון אשל (נולד ב-12 באפריל 1966), הוא אלוף-משנה במילואים, שירת כמפקד חטיבה 7 במלחמת לבנון השנייה.

בית שערים

בית שערים הוא אתר ארכאולוגי הכולל נקרופוליס השוכן בגליל התחתון. במקום התקיים יישוב יהודי חשוב בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. שיא פריחת היישוב הייתה בין המאות ה-2 וה-4 לספירה, עת שהתה בו הסנהדרין בראשותו של רבי יהודה הנשיא. האתר הוכרז כגן לאומי.

בית שערים הקדומה ממוקמת על גבעת שייח' אבריק ליד קריית טבעון של ימינו. הגבעה נמצאת על אחת מהשלוחות הדרומיות של הגליל התחתון וניתן להשקיף ממנה על עמק יזרעאל מדרום-מזרח ועל הר הכרמל ממערב.

ב-5 ביולי 2015 הוכרז בית שערים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

בנימין ענבר

בנימין (בני) ענבר (ברנשטיין) (1931–2010) היה תת-אלוף בצה"ל, בעל עיטור העוז, בעבר כיהן בין היתר כקצין המשטרה הצבאית הראשי.

גדי סוקניק

גדי סוקניק (נולד ב-26 באוגוסט 1952) הוא עיתונאי, מגיש רדיו וטלוויזיה ישראלי. שימש, בין היתר, כמגיש מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2.

דודו פישר

דודו פישר (נולד ב-18 בנובמבר 1951) הוא זמר, שחקן וחזן ישראלי.

הגליל

הַגָּלִיל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ודרום לבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית כרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה בהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1204 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: "מכפר חנניה (יישוב בבקעת בית כרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון" (שביעית ט, ב).

כיום הגליל במובן הרחב מתייחס לכל השטח הישראלי מעברו הצפוני של הכרמל (לא כולל הגולן), כך שגם העמקים נכללים בו, אך אזור הקריות בדרך כלל לא נחשב לחלק מהגליל. הגדרה זו חופפת פחות או יותר את מחוז הצפון של משרד הפנים (לא כולל הגולן), אשר כולל גם חלק מרמות מנשה ליד יקנעם עילית אך לא את קריית טבעון שנחשבת לחלק מהגליל ואף יושבת על הקצה הדרום מערבי של הרי הגליל התחתון.

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, וציונו של התנא רבי מאיר בטבריה. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. כמו כן, אותרו ברחבי הגליל עשרות בתי כנסת מתקופת התלמוד.

הפועל מרנין-קריית טבעון

הפועל מרנין-קריית טבעון היא קבוצת כדורסל ישראלית מהיישוב קריית טבעון, המתמודדת בליגה א' (מחוז זבולון).

הקבוצה מארחת את משחקיה באולם הפיס המכיל 400 מקומות ישיבה.

יוסי כץ

יוסי כץ (נולד ב-19 באוגוסט 1949) הוא חבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, בכנסת ה-13, ה-14 וה-15.

יוסי לוי

יוסי לוי היה קצין בדרגת ניצב אשר שירת במשטרת ישראל.

לוי שירת 36 שנים בצה"ל ובמשטרת ישראל. תפקידיו הבכירים במשטרה כללו היותו קצין חקירות מרחבי במחוז הצפון, ומפקד מרחב חיפה בשנים 1988–1991. בתחילת 1991 מונה לראש היחידה הארצית לחקירות הונאה. בשנים 1993–1996 כיהן כראש אגף החקירות. בתקופת כהונתו בראש האגף היה מעורב בחקירות סביב טבח מערת המכפלה, רצח רבין, פרשת נמרודי, עוזי משולם ובחקירות ראשונות לבדיקת מימון אנשי ציבור בעידן הפריימריז. לבקשת השר לביטחון פנים אביגדור קהלני, לוי עיכב את פרישתו לגמלאות ומשנת 1996 נותר לשמש ראש המטה המבצעי של השר. בתפקיד זה נותר גם בתקופת כהונתו של שלמה בן-עמי במשרד לביטחון פנים.

בתפקידו האחרון, תחת השר קהלני, הואשם לוי במסירת מידע לשר שהועבר לעופר נמרודי, במהלך חקירתו. בשנת 2000 הושגה עסקת טיעון בעניינו, שהביאה להרשעתו בהתרשלות בשמירת מידע מתוקף תפקידו על פי חוק העונשין.

לאחר שיחרורו מהמשטרה, שימש לוי מנהל פרויקטים בחברת אבטחה אזרחית, ובשנת 2005 הוזכר כמועמד לראשות המועצה המקומית קריית טבעון, אך נתן תמיכתו למועמד אחר.

לוי היה בעל תואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה ובוגר לימודים במכללה לביטחון לאומי ובבית הספר הלאומי למודיעין.

לוי נפטר ב-3 בדצמבר 2018 ונטמן בטקס הלוויה צבאי בבית העלמין של שכונת אלרואי בקריית טבעון השכונה בה גדל והתגורר עד מותו.

יחזקאל פנט (קצין)

יחזקאל פנט (5 במרץ 1909 – 29 במאי 1984) היה מפקד בכיר בארגון ההגנה ולאחר מכן שירת כקצין בכיר בצה"ל, בין השאר כמפקד חטיבת כרמלי, מפקד הגנה מרחבית בצפון וראש הג"א. לאחר שחרורו מצה"ל, שימש כמנהל מחוז חיפה והצפון במשרד השיכון.

כביש 75

כביש 75 הוא כביש רוחב ארצי בצפונה של ישראל, העובר לאורך מורדותיו הצפון מזרחיים של הכרמל ודרך עמק יזרעאל. הכביש מוביל ממחלף קישון עם נתיבי המפרץ והכניסה המזרחית לחיפה ועד צומת המוסכים בתחומי העיר נצרת. אורכו של הכביש הוא 41 ק"מ. בשנים 2011–2014, שודרג הכביש בקטע שבין צומת ישי לצומת נהלל. במסגרת השדרוג, הורחב הכביש בנתיב נוסף לכל כיוון, בנוסף לביצוע סדרת שיפורים בטיחותיים, שיפור צמתים, בניית מפרדה קשיחה בין המסלולים והקמת תאורה לאורכו של הקטע.

עד לנובמבר 2018, קטע הכביש בין מחלף יגור לצומת העמקים, שאורכו 4 ק"מ, היה קטע משותף לכביש 75 וכביש 70. עם פתיחת מחלף שער העמקים והגעתו של כביש 6 למקום, הוסר הסימון של כביש 70 בקטע זה.

מחוז חיפה

מחוז חיפה הוא אחד מששת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. המחוז הסובב את העיר חיפה ומכיל בעיקר את פרווריה ובירתו חיפה.

מרכזית המפרץ

מרכזית המפרץ היא המרכז התחבורתי הגדול ביותר בישראל, אשר משרת את תושבי מטרופולין חיפה והישובים בסביבתה. היא ממוקמת באזור מסחר ליד כביש 75 וצומת קישון שבצ'ק פוסט במזרחה של העיר חיפה. המרכזית משלבת מגוון רחב של כלי תחבורה: אוטובוסים עירוניים, אוטובוסים בין עירוניים, מטרונית ורכבת ישראל (בתחנת הרכבת מרכזית המפרץ).

בעתיד תשרת גם רכבת קלה לנצרת ורכבלית לכיוון הטכניון ואוניברסיטת חיפה.

מתחם מרכזית המפרץ החדשה נפתח ב-1 ביולי 2018 אך בוצעו במתחם עבודות נוספות גם בשנת 2019.

נתיב אקספרס

חברת נתיב אקספרס – תחבורה ציבורית בע"מ היא חברה המפעילה קווי תחבורה ציבורית בגליל ומטרופולין חיפה. עד 2015 החברה הפעילה קווים גם בזכרון יעקב, קריית טבעון, יקנעם עילית והעמקים (חלקם באמצעות חברת הבת "אומני אקספרס"). החברה בבעלות מלאה של חברת הנסיעות והתיירות נצרת.

בהנחיית משרד התחבורה מפעילה החברה יחד עם חברת "אגד" שירות "חופשי חודשי" במסגרתו נמכרות כרטיסיות המכובדות על ידי שתי החברות.

רפי גינת

רפי גינת (נולד ב-25 בפברואר 1949) הוא מנכ"ל ערוץ 10 לשעבר, עיתונאי, זמר, מפיק, איש תקשורת, מגיש טלוויזיה ורדיו ישראלי. עורכו לשעבר של העיתון "ידיעות אחרונות".

רשימת אלופות ואלופי ישראל בשחייה

רשימת כל השחייניות וכל השחיינים שזכו במדליות באליפות ישראל בשחייה במהלך השנים, לפי המשחים השונים.

תהל"ה

עמותת תהל"ה (תמיכה להורים של לסביות, הומוסקסואלים ביסקסואלים/יות וטרנסג'נדרים) נוסדה בשנת 1989, ביוזמת יונתן דנילוביץ' ודבורה לוז כקבוצת תמיכה הדדית של הורים להומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, הקבוצה נהגה להיפגש אחת לחודש בבית האגודה בתל אביב, בהנחית שרה אבני. עם הזמן נוספו מפגשים בירושלים ובחיפה, ובהמשך החלו לפעול קבוצות במקומות אחרים בארץ, ונפתחו קווי סיוע. העמותה פועלת באמצעות קבוצות תמיכה, קווי מצוקה טלפוניים, אתר אינטרנט, עלוני קשר ועוד. למפגשים מגיעים הורים, אחים ואחיות, ובמקרים מסוימים גם הילדים עצמם המעוניינים לשתף פעולה עם הוריהם. העמותה פועלת בשיתוף עם יתר ארגוני הקהילה הגאה.

עמותת תהל"ה מנוהלת על ידי ועד מנהל שנבחר מדי שנה על ידי האספה השנתית של חברות וחברי העמותה. כל החברות והחברים הפעילים בעמותה, לרבות חברות/חברי הוועד הם מתנדבים.

במשך שנים ארוכות עמדה בראש הארגון דבורה לוז, שייסדה אותו ביחד עם יונתן דנילוביץ'. אחריה בתפקיד עמדו חנה ארנון ויעל אגמון. דבורה ביחד עם שרה אבני, כתבו את הספר "אמא יש לי משהו לספר לך" (הוצאת שופרא, 2000) – העוסק בנושא ההורות ללהט"ב.

קבוצות תמיכה להורים של עמותת תהל"ה פעילות כיום במקומות רבים בארץ, באשכול, הרצליה, אזור ים המלח, חוף הכרמל, חיפה, קריית טבעון, עמק יזרעאל, ירושלים, מעלה אדומים, עמק חפר, ראשון לציון, רעננה, כפר בלום, כפר סבא, פתח תקווה, רחובות ותל אביב. מתקיימות קבוצות תמיכה גם לאמהות דתיות וקבוצת הורים לטרנסג'נדרים. לאחרונה (2018) החלה לפעול קבוצת תמיכה מיועדת לאבות של צעירים להטב"ק. בהנחיה של מתנדב בעמותה, שהוא גם מנחה קבוצות מקצועי.

מידע על מקומות הפעילות של קבוצות תמיכה של תהל"ה אפשר למצוא באתר האינטרנט של העמותה. שם נמצאים גם מספרי טלפון לקו הקשב המופעל על ידי מתנדבות העמותה.

תחנת הרכבת יקנעם – כפר יהושע

תחנת הרכבת יקנעם – כפר יהושע היא תחנת רכבת המשרתת את יקנעם עילית, קריית טבעון, רמת ישי וסביבתן הקרובה החל משנת 2016. התחנה נבנתה כחלק מהקמת מסילת העמק ומיקומה בשטח פתוח בין יקנעם לכפר יהושע, ממזרח לכביש 70 ומדרום לכביש 722.

לאום ודת[2]
יהודים: 97.5%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 2.5%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.2%
גילאי 5 - 9 7.7%
גילאי 10 - 14 7.3%
גילאי 15 - 19 6.6%
גילאי 20 - 29 11.3%
גילאי 30 - 44 16.9%
גילאי 45 - 59 18.6%
גילאי 60 - 64 5.8%
גילאי 65 ומעלה 19.4%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 8
–  יסודיים 5
–  על-יסודיים 5
תלמידים 2,976
 –  יסודי 1,618
 –  על-יסודי 1,358
מספר כיתות 129
ממוצע תלמידים לכיתה 23.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז חיפה
נפות נפת חיפהנפת חדרה
מפת מחוז חיפה
ערים אום אל-פחםאור עקיבאבאקה אל-גרבייהחדרהחיפהטירת כרמלנשרקריית אתאקריית ביאליקקריית יםקריית מוצקין
מועצות מקומיות בנימינה-גבעת עדהבסמ"הג'סר א-זרקאג'תדלית אל-כרמלזכרון יעקבכפר קרעמעלה עירוןעספיאערערהפוריידיספרדס חנה-כרכורקציר-חריש • קריית טבעון • רכסים
מועצות אזוריות אלונהזבולוןחוף הכרמלמנשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.