קרויסוס

קרויסוס (יוונית: Κροῖσος) היה מלך לידיה שבאסיה הקטנה בשנים 560 לפנה"ס-546 לפנה"ס, בנו של אליאטס השני.

חייו

קרויסוס נחשב לאחד האנשים העשירים בעולם העתיק. כהמשך למדיניותו של אביו כבש קרויסוס את הערים היווניות לחופי אסיה הקטנה. הוא אירח יוונים בביתו, שנודע כמקום מקלט לפליטים פוליטיים; המפורסם ביניהם הוא ככל הנראה סולון מאתונה. קרויסוס מימן את הקמתו מחדש של מקדש ארטמיס באפסוס, אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק.

האגדה

סולון מאתונה מתארח אצל קרויסוס, והלה מראה לו את העושר הרב שיש לו ושואל אותו מי הוא האיש המאושר ביותר, לפי דעתו. סולון אינו מתרגש מעושרו של קרויסוס ונותן לו שם של אתונאי שיש לו ילדים טובים והוא מת בכבוד. קרויסוס, המאוכזב מהתשובה, שואל לגבי האיש השני בעיר. גם התשובה השנייה אינה קרויסוס, אלא מספר על שני אתלטים שזכו באולימפיאדה ובאחד מהמקרים, בו מרכבת אמם נהרסה, סחבו השנים את מרכבתה, כשהיא עליה וזכו לכבוד. הפעם, קרויסוס נפגע ושואל את סולון אם הוא משווה אותו לאדם פשוט. סולון עונה לו שהעושר מביא צרות ועד אשר לא ימות קרויסוס הוא לא יוכל לומר לו אם הוא אכן אדם מאושר או לא. קרויסוס אינו שמח מהתשובה ומסלק אותו ולכן האל מחליט להעניש את קרויסוס.

מות הבן

קרויסוס חולם חלום שבנו ימות מחנית. בעקבות החלום קרויסוס אוסר על בנו להתקרב אל נשק. יום אחד מגיע אל הממלכה אדם בשם אדראסטוס אשר הרג בטעות את אחיו. קרויסוס מקבל את הנער אליו כאורח. בזמן הארוחה מגיעים שליחים ומודיעים שחזיר בר הורס את היבול והם מנסים לתפוס אותו, הם מבקשים מקרויסוס שיביא את בנו כדי שיוכל לעזור להם. קרויסוס מסרב ובנו ששומע את זה כועס על אביו כיוון שבדרך זו אביו פוגע בכבודו כאציל (חלק מתכונות האצילים ביוון הייתה לחימה). האב מנסה להסביר לבנו על החלום שלו ועל כך שהוא מנסה להגן עליו. הבן מפציר באביו, מסביר לו שהחלום אמר שימות מחנית ולא חזיר, עד שלבסוף האב נכנע ושולח את בנו יחד עם אדראסטוס ומבקש ממנו להגן על בנו.

העלילה מסתבכת כאשר אדראסטוס זורק חנית על החזיר המת ובטעות הורג את בנו של קרויסוס, הוא חוזר בבושת פנים אל הארמון יחד עם הגופה ומתחנן שהמלך יהרוג אותו. קרויסוס מרחם על אדראסטוס, אולם הנער לא מסתפק בכך ובסוף מתאבד על קבר הבן.

גזירת האורקל - פרס

בהמשך העלילה קרויסוס הבין כי הפרסים מתחזקים הוא שלח שליחים אל המקדשים כדי שיבררו אם עליו לצאת למלחמה מול הפרסים. קרויסוס ציווה על השליחים לשאול שאלה את האורקל, מה עליו לעשות. השליחים הגיעו אל הנביא בדלפי ששר שיר אותו מפרש קרויסוס כשיר שענה נכון על שאלתו. הוא שלח מתנות וקורבנות למקדש דלפי ושאל אם כאשר יצא למלחמה נגד הפרסים האם הוא ינצח . תשובת האורקול הייתה שאימפריה גדולה תיפול. בהמשך שאל קרויסוס מתי שלטונו יגמר - תשובת האורקול : "כאשר ישלוט פרד בעם המדים, אז, לידי רך הרגליים, ברח לאורך ההרמוס, מלא החצץ ואל תשתהה, גם אל תתבייש, להיות מוג לב."

קרויסוס פרש את הנבואה כחיובית והחליט לצאת למלחמה נגד פרס. עקב השתלטות פיסיטאטוס על אתונה והפיכתה לטירניה, בחר קרויסוס לא לכרות ברית עם אתונה, אלא עם הספרטים. כמו גם, יש סיפור צדדי נוסף על הזקן ליכס שמצא את עצמות אגממנון[1].

כורש היה באותה עת מלך הפרסים, והוא ניצח את קרויסוס בקרב בזכות אחד החיילים שלו. בזמן המצור, לחייל לידי אחד נפלה הקסדה בצד תלול של העיר. החלק הזה של החומה הושאר ללא שמירה מפני שהיה תלול מאוד ונחשב כבלתי ניתן לכיבוש. החייל ירד לשם כדי להחזיר לעצמו את הקסדה, והצליח בכך. הפרסים ראו את זה ולמחרת טיפסו מאותו מקום, וכבשו את העיר. קרויסוס מובל לאש ואז נזכר בדברי סולון. הוא קורא בשמו שלוש פעמים. כורש מנסה להבין מה הוא אומר. לבסוף בוחר קרויסוס לספר לו על שהתרחש. בתום הסיפור ירא כורש לשרוף את קרויסוס מנקם האלים וציווה לכבות את האש. הם לא מצליחים להתגבר על האש, לכן, קרויסוס מתחנן לאל אפולו שיוריד גשם וכך ניצל.

כורש שואל את קרויסוס מי שלח אותו להלחם בו והוא אומר שהאל היווני עודד אותו לעשות זאת.

כורש שואל את קרויסוס מה היה רוצה לקבל וקרויסוס עונה שהוא רוצה שיאסרו את האל במקדש דלפי שעודד אותו לצאת למלחמה. הנביאה במקדש מוצאת את האל פטור מהאשמה בשל גזירת אורקל עליה כיפר קרויסוס, שהתרחשה לפני 5 דורות כאשר גיגס רצח את המלך לבקשת אשתו (שאיימה עליו שאו שיהרוג את המלך וינשא לה או שתספר על מעשיו). כמו כן, הם מוציאים את האשמה בפרוש הנבואה באופן שגוי.

על פי סיפור נוסף, קרויסוס הפך ליועץ למלך כורש. על סמך האגדה הזו כתב הרצל את אחד מסיפוריו הנודעים, "סולון בלידיה".

מקורות

קישורים חיצוניים

  • מטבע זהב של קרויסוס מתוך סדרת הרדיו של ה-BBC: "ההיסטוריה של העולם במאה עצמים"

הערות שוליים

  1. ^ הרודוטוס, היסטוריה, ספר א, 54-70
540-549 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 549 - 540 לפנה"ס

איוניה

איוניה (יוונית Ιωνία, טורקית İyonya) הייתה ברית ערים בקצה המערבי של אסיה הקטנה, סביב העיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אשר כללה גם את האיים כיוס וסמוס.

איוניה גבלה באיוליס (Aeolis) מצפון, בלידיה ממזרח ובקאריה מדרום, ולפי המסורת היוונית נוסדה על ידי מהגרים איונים שהגיעו מתחום מושבם באטיקה שביוון, ואשר העניקו לה את שמה. לפי מסורת זו התיישבו האיונים באיוניה 140 שנה לאחר מלחמת טרויה, היינו בסביבות שנת 1040 לפנה"ס. סביר שלא רק איונים אלא גם שבטים הלנים אחרים התיישבו באיוניה, והעיר סמירנה (איזמיר) עצמה הייתה במקור יישוב איולי. ברי בכל אופן שהשבטים ההלנים התערבבו אלה באלה ובאוכלוסייה ההודו-אירופית המקומית.

בשנת 800 לפנה"ס לערך הקימו 12 ערי איוניה את "הליגה האיונית", ברית תרבותית-דתית, ללא מאפיינים מדיניים-צבאיים, ומאוחר יותר הצטרפה אליה גם סמירנה, היא איזמיר. איוניה עצמה הייתה חבל ארץ גאוגרפי קטן למדי, וחלק מערי הברית שכנו בחבלים הגאוגרפיים של קאריה ולידיה ושתיים מהן היו היישובים ההלנים באיים כיוס וסמוס. בשל האדמה הפורייה והשטחים החקלאיים בשפכי נהרות מערב אסיה הקטנה, נחשבה איוניה לעשירה מבין הממלכות ההלניות בחוף המזרחי של הים האגאי. העיר מילטוס התבלטה הן כמרכז מסחרי והן כמוקד תרבותי אשר שגשג בין 700 ל-500 לפנה"ס, וממנו יצאה האסכולה המילטית. ערים חשובות נוספות היו אפסוס ופוקיאה (Phocaea).

כשכנותיה סבלה גם איוניה מפלישת הקימרים לאסיה הקטנה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס. המלך גיגס מלידיה (מלך עד 657 או 652 לפנה"ס), המזוהה לעיתים עם גוג המקראי, פלש לערי איוניה וכבש את שטחן של סמירנה ומילטוס. עם זאת רק בתקופת קרויסוס, מלך לידיה בין השנים 560 עד 545 לפנה"ס, השלימה האחרונה את השתלטותה על ערי איוניה. קרויסוס בנה את מקדש ארטמיס באפסוס שהיה לאחד משבעת פלאי תבל בעולם העתיק. עם תבוסת קרויסוס לכורש, נכבשה גם איוניה על ידי הפרסים והייתה לחלק מהממלכה האחמנית. ערי איוניה נהנו ממידה רבה של אוטונומיה תחת השלטון הפרסי, אך סבלו מזרועם הקשה של שליטים מקומיים שמונו לתפקידם על ידי הפרסים, מעול המיסים ומחובת השירות הצבאי שנכפה עליהן. בשנת 500 לפנה"ס לערך, מרדו ערי איוניה בפרסים בסיוען של אתונה ושל ארטריה, והמרד התפשט לאורך כל חופי הים האגאי. עם זאת המרד דוכא תוך מספר שנים והוכרע באופן סופי בקרב לאדה בשנת 494 לפנה"ס. מילטוס הושמה במצור וחרבה. הפרסים לא הענישו את הערים המורדות, אלא הרגיעו את התסיסה שגרמה למרד על ידי הדחת שליטיהן הטיראנים וכינון משטר דמוקרטי בחלק מהן.

אפסוס

אֵפֶסוֹס (טורקית: Efes, יוונית: Έφεσος) הייתה אחת מהערים הגדולות והחשובות של היוונים האיוניים בלידיה שבאנטוליה (כיום בטורקיה). העיר נוסדה בידי יוונים מאתונה סמוך לשפך נהר הקייסטר (Cayster) שעל הים האגאי.

חורבות העיר מהוות אטרקציה מבוקשת במיוחד לתיירים באזור זה של טורקיה. ב-2015 הוכרה אפסוס כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו.

בודרום

בודרום (בטורקית: Bodrum) היא עיר נמל וקייט בנפת מולה בריביירה הטורקית בדרום-מערב טורקיה. העיר ניצבת במקום בו עמדה העיר היוונית הליקרנסוס (Halicarnassus) (יוונית Αλικαρνασσός; טורקית Halikarnas), והעיר פטרוניום בימי הביניים.

העיר שוכנת בחצי האי בודרום לחוף מפרץ גקובה, למול האי היווני קוס, ומהווה אתר תיירות ושיט יאכטות. מדי שנה מבקרים בעיר מאות אלפי תיירים. בעיר מתגוררים 36,401 תושבים (2013).

ביתיניה

ביתיניה (ביוונית Βιθυνία, בלטינית Bithynia) היא חבל ארץ גאוגרפי והיסטורי בצפון-מערב אסיה הקטנה (כיום בטורקיה). ביתיניה הייתה ממלכה עצמאית החל משנת 297 לפנה"ס ועד שנת 74 לפנה"ס, עת ניקומדס הרביעי, מלכה האחרון, מסרה מרצונו לידי הרפובליקה הרומית שעשתה אותה לפרובינקיה.

הלנה

אלן (יוונית: Ἑλένη; מילולית: לפיד) היא דמות במיתולוגיה היוונית שנודעה כיפה בנשים. אלן הייתה אשתו של מנלאוס וחטיפתה על ידי פאריס הביאה לפרוץ מלחמת טרויה.

המאה ה-6 לפנה"ס

המאה השישית לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 501 לפני הספירה. זוהי המאה השישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במאה השישית לפני הספירה חל מהפך עצום במחשבה האנושית בכל העולם, מהפך שהשפעתו ניכרת מאוד עד היום.

במזרח התיכון - המחצית הראשונה של המאה מתאפיינת בהגדלת השפעתה של ממלכת בבל לאחר ניצחונה על ממלכת אשור. בשנת 586 לפנה"ס נחרבה ממלכת יהודה על ידי הבבלים. לאחר מכן, הודחו הבבלים על ידי האימפריה הפרסית בהנהגת כורש, ששלטה על כל אזור מסופוטמיה, צפון המזרח התיכון, ואסיה הקטנה.

שור הבר הפסיק להתקיים בשטחה של ישראל.

ממלכת קרתגו הרחיבה את השליטה במערב ים התיכון.

ביוון - תחילת הפילוסופיה המערבית עם תאלס, ראשון הפילוסופים המוכרים לנו.

בסין - קונפוציוס מייסד את תורתו, לאו דזה מייסד את הדאואיזם.

בהודו - סידהרתה גאוטמה מייסד את הבודהיזם, מהווירה מייסד את הג'ייניזם.

המונותאיזם היהודי מגיע לפרקו[דרושה הבהרה] עם הנביאים הגדולים יחזקאל וירמיהו.

בפרס נוסדת דת זרתוסטרה.

הרודוטוס

הֶרוֹדוֹטוֹס (ביוונית: Ἡρόδοτος) מהליקרנאסוס (היום בודרום בטורקיה) (484 לערך עד 425 לפנה"ס) הוא היסטוריון יווני המכונה "אבי ההיסטוריה", שתיאר בחיבורו "היסטוריוֹת" את הפלישה הפרסית ליוון בראשית המאה ה-5 לפנה"ס.

לידיה

לידיה (ביוונית Λυδία, בלטינית Lydia בטורקית Lidya ובעברית המקראית לוד) הייתה ממלכה במערב מרכז אסיה הקטנה, סמוך לעיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אך בשיא התפשטותה שלטה על כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה, מנהר קיזילאירמאק במזרח ועד לים האגאי במערב. המצאת המטבע בשנת 660 לפנה"ס לערך מיוחסת ללידיה, ולפי גרסה אחרת למלך קרויסוס אשר מלך עליה באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

מטבע

מטבע, במשמעותו המקורית, הוא גוש מתכת בעל צורת עיגול או צורה דומה, שעליו הטבעה כלשהי (ומכאן נגזר שמו), ואשר מטרתו לשמש אמצעי תשלום, המקל על פעולות הקנייה, המכירה והתשלום עבור סחורות, עבודה או שירותים.

בהשאלה, המושג מטבע משמש גם כינוי כללי לכל הכספים הרשמיים במדינות העולם, הכוללים שטרות כסף ומטבעות המוגדרים כהילך חוקי של כל מדינה. בישראל המטבע החוקי הנוכחי נקרא שקל חדש, והוא כולל את שטרות הנייר והמטבעות.

המילה 'מטבע' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה.

מקדש ארטמיס באפסוס

מקדש אָרְטֵמִיס בֵאֶפְסוּס (ביוונית עתיקה: Ἀρτεμίσιον ארטמיסיון), אחד משבעת פלאי תבל, הוא מקדש לכבוד ארטמיס, אלת הירח והציד היוונית, אשר נבנה באפסוס באסיה הקטנה (כיום כ-50 ק"מ דרומית לאיזמיר שבטורקיה). בניית המקדש החלה תחת קרויסוס מלך לידיה, נמשכה כ-120 שנה והושלמה ברובה בשנת 550 לפנה"ס. היום כמעט ולא נשארו שרידים מהמקדש ובמקומו עומדת העיר סלג'וק (Selçuk).

המקדש תואר לראשונה על ידי אנטיפטרוס מצידון, שמזכיר בשירו משנת 140 לפנה"ס את שבעת פלאי התבל:

"ראיתי את פסלו המוזהב של זאוס, הגנים התלויים מבבל, את קולוסוס השמש, הנמל רחב-הידיים למרגלות הפירמידות הגבוהות, קברו העצום של מאוזולוס. אבל כאשר ראיתי את ביתו של ארטמיס, שמגרד את העננים כל שאר הפלאים איבדו מיופיים, ואמרתי מלבד האולימפוס השמש מעולם לא ראתה דבר כל כך יפה."

סולון

סולון (ביוונית Σόλων) ‏(638 - 558 לפנה"ס) היה מדינאי, משורר, מחוקק וארכונט אתונאי, הזכור בעיקר בזכות כינון החוקה האתונאית. נחשב אחד משבעת חכמי יוון.

סולון בלידיה

סולון בלידיה (בגרמנית: Solon in Lydien) הוא סיפור קצר מאת בנימין זאב הרצל, שפורסם ב-1900. עלילתו של הסיפור מתרחשת במאה ה-6 לפנה"ס, ושואבת את השראתה מסיפור המפגש האגדי בין סולון האתונאי לבין קרויסוס מלך לידיה, שהובא על ידי מחברים יווניים רבים כגון הרודוטוס ופלוטארכוס.

על-פי סיפורו של הרצל, בפני קרויסוס מוצגת המצאה מהפכנית שמאפשרת לייצר כמות בלתי מוגבלת של מזון, ללא צורך בגידול תבואה, ובכך פותרת את הצורך בעמל ומונעת את הפחד ממחסור. עם זאת, ובהתאם לאזהרותיו של סולון, ההמצאה לא מביאה לשיפור ברווחת בני-האדם, מכיוון שהיא הופכת אותם לעצלנים ורודפי-תענוגות, ובהמשך לכך למרדנים ואלימים זה כלפי זה, ומאיימת על יציבותה של החברה כולה.

הסיפור עובד גם למחזה על ידי הרצל, ועלה ב-1903 בתיאטרון הגרמני (Deutsches Theater) בפראג. המחזה הועלה בישראל על ידי תיאטרון "האהל" ב-1949, בד בבד עם העלאת עצמותיו של הרצל לקבורה בישראל.

סיפורו של הנזיר

סיפורו של הנזיר (אנגלית: The Monk's Tale) הוא אחד מסיפורי קנטרברי שכתב ג'פרי צ'וסר בשלהי המאה ה-14.

הסיפור מגיע מיד לאחר הסיפור על מליבאוס, סמוך לסוף המסע, קרוב לעיר רוצ'סטר. למעשה אין זה סיפור אלא סדרת דרשות היסטוריות קצרות על דמויות היסטוריות שהמוטו המשותף להם הוא:

הנזיר מקדים עוד ומתנצל שהאירועים אינם מסודרים על פי סדרם ההיסטורי אלא על פי הסדר בו עלו ברוחו.

הסיפורים הם אודות הדמויות הבאות:

הילל בן שחר הוא לוציפר המלאך שנפל

אדם הראשון

שמשון הגיבור

הרקולס

נבוכדנצר

בלשצר, המלך האחרון של בבל

זנוביה, מלכת תדמור שנפלה בשבי הקיסר אורליאנוס (270 לספירה)

פדרו, מלך קסטיליה (1350–1369), נרצח על ידי אחיו דון אנריקו

פייר, מלך קפריסין הוא פייר דה לוסיניאן, מלך בממלכת קפריסין ומלך ירושלים בשנים 1358–1369, נרצח על ידי אציליו

ברנבאו ויסקונטי, שליט מילאנו (1354-1385), נכלא ונרצח על ידי בן-אחיו (וחתנו) ג'אן גלאצו ויסקונטי

אוגולינו מפיזה, נסיך פיזה (1220-1289), מוזכר גם על ידי דנטה ב"הקומדיה האלוהית" ("התופת", קאנטו 32 שורות 124-129 וקאנטו 33 שורות 1-90). הואשם בבגידה, נכלא והורעב עד מוות עם שלושת ילדיו.

הקיסר הרומאי נרון

הולופרנס, מצביא אשור בספר יהודית

אנטיוכוס אפיפנס

אלכסנדר מוקדון

יוליוס קיסר

קרויסוס, מלך לידיה שבאסיה הקטנה בשנים 560 לפנה"ס-546 לפנה"ס. יצא למלחמה בעצת האורקל מדלפי והפסיד את ממלכתו.

פפלגוניה

פפלגוניה (לטינית Paphlagonia; יוונית Παφλαγονία) היא חבל ארץ היסטורי בצפון אסיה הקטנה ולחופי הים השחור. פפלגוניה שכנה בין ביתיניה ממערב ופונטוס ממזרח ומצפון לפריגיה ולקפדוקיה.

פריגיה

פריגיה (ביוונית Φρυγία - "פרייה"; בטורקית Frigya) הייתה ממלכה במערב חלקה המרכזי של אסיה הקטנה שנמצא כיום במערב טורקיה. הפריגים התיישבו באזור החל מ-1200 לפנה"ס והקימו את ממלכתם במאה ה-8 לפנה"ס. פריגיה נשטפה על ידי שבטים קימריים בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולאחר מכן נכבשה על ידי ממלכת לידיה, שכנתה ממערב, עד לכיבושה בידי הפרסים, באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

קורוס

קורוס (ביוונית עתיקה: κοῦρος) הם פסלי גברים ונערים שנעשו ביוון הארכאית, בין השנים 650 - 500 לפנה"ס. לדעת החוקרים, שימשו פסלים אלו כמנחות לאל אפולו. לעיתים הם אף מכונים כפסלי "אפולו" או "אפולון". חוקרים אחרים מאפיינים אותם כפסלי נפטרים או כדמויות מנצחים בתחרויות אתלטיות.

קפדוקיה

קפדוקיה (בטורקית: Kapadokya, ביוונית: Καππαδοκία) היא חבל ארץ גאוגרפי והיסטורי במרכז רמת אנטוליה באסיה הקטנה שבטורקיה. המושג נזכר לראשונה בכתובות פרסיות מתקופת הממלכה האחמנית בצורה קַפַטוּקַה, ואף על פי שבפרסית משמעותו "ארץ הסוסים היפים", נראה כי המילה אינה ממקור פרסי.

קרב האליס

קרב האליס או קרב ליקוי החמה היה קרב שהתקיים ביום 28 במאי 585 לפנה"ס סמוך לנהר האליס, הוא הקיזילאירמאק בטורקיה של ימינו, בין צבא מדי לחיילי ממלכת לידיה. הקרב סיים 5 שנות לחימה בין הצדדים היריבים והסתיים בפתאומיות בעקבות ליקוי חמה שפורש על ידיהם כסימן מהאלים להפסקת הלוחמה.

הסכם לסיום הקרב נוסח בחופזה וקבע קשרי נישואין בין משפחות המלוכה של שני הצדדים וכן כי הנהר ישמש כקו הגבול בין שתי הממלכות. מצב זה השתמר משך 40 שנה עד שהופר על ידי קרויסוס מלך לידיה, והביא בכך לפלישת כורש ולכיבוש כל אסיה הקטנה על ידי הפרסים.

בשל היכולת לחשב את מועדו המדויק של ליקוי החמה, קרב האליס הוא הקרב המוקדם ביותר בהיסטוריה שניתן לתארכו בדיוק ובאמינות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.