קרב רפיח

קרב רפיח היה קרב מכריע במלחמה הסורית הרביעית בין תלמי הרביעי ממצרים ואנטיוכוס השלישי (הגדול) מהאימפריה הסלאוקית. הקרב נערך ביום ה-22 ביוני 217 לפנה"ס, ליד העיר רפיח, ובעקבותיו זכו המצרים לשוב ולשלוט על קוילה-סוריה.

קרב רפיח
מלחמה: המלחמה הסורית הרביעית
תאריך: 22 ביוני 217 לפנה"ס
מקום: ליד רפיח, ברצועת עזה של היום
31°17′19″N 34°15′07″E / 31.288611111111°N 34.251944444444°E 
תוצאה: ניצחון מצרי
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

70,000 חיל רגלים, 5,000 פרשים, 73 פילי מלחמה

62,000 חיל רגלים, 6,000 פרשים, 102 פילי מלחמה

אבידות

1,500 רגלים, 700 פרשים ו-16 פילים

10,000 רגלים, 300 פרשים, 5 פילים ועוד 4,000 שבויים

Battle raphia

רקע

בשנת 219 לפנה"ס, יצא אנטיוכוס השלישי למלחמה נוספת עם מצרים התלמיית. ההחלטה לפתוח במלחמה זו, המכונה המלחמה הסורית הרביעית, נתגבשה לאחר שבחצר אנטיוכוס נוצר הרושם כי תלמי עומד מאחורי אכאיוס, דודו של אנטיוכוס, אשר הכריז עצמו למלך על הטריטוריות של האימפריה הסלאוקית באסיה הקטנה (טורקיה של ימינו) ושאף להלחם באנטיוכוס על השליטה באימפריה.

אנטיוכוס שאף להחזיר לעצמו את השליטה בחלקים שאבדו לאימפריה מימי שלטונו של סלאוקוס הראשון. הוא ביקש לנצל את חולשתה של מצרים, שנבעה מאי שקט ציבורי ומבעיות בחילופי השלטון התלמיי. אנטיוכוס כבש בחזרה את עיר הנמל סלאוקיה וכן ערים בארץ ישראל ובעבר הירדן המזרחי.

במטרה למשוך זמן בו יוכלו המצרים לארגן צבא מתאים למאבק באנטיוכוס, הם החלו בדיוני סרק על הסכם בין הצדדים, תוך העמדת פנים כי בכוונתם להתפשר עם אנטיוכוס.

בקיץ 217 לפנה"ס, כאשר אנטיוכוס עוד עסוק בכיבושיו בארץ ישראל, נודע לו על צבאו של תלמי, המתעתד להלחם בו, והוא נזדרז לאסוף את צבאו והציבו מול צבאו של תלמי.

ההכנות לקרב

שני הצבאות נפגשו מעבר לרפיח, כאשר תלמי הוא זה שבוחר, הלכה למעשה את שדה הקרב. בראש הצבא עמד תלמי הרביעי עצמו ביחד עם אשתו ואחותו ארסינואי השלישית.

צבאו של תלמי מנה כשבעים אלף לוחמים רגליים, מהם חמישים ושלושה אלף מצוידים בצורה כבדה ומאומנים להלחם במערך פלנקס. להם נוספו כששת אלפים פרשים ו-73 פילי מלחמה, מהסוג הצפון אפריקאי (שנכחד מאז). מולו עמד אנטיוכוס בראש צבא שמנה, לפי ההיסטוריון פוליביוס, ששים ושניים אלף רגלים, אשר מתוכם רק כשלושים אלף היו חיילים כבדים שלחמו במערך פלנקס. היתר היו לוחמים קלים יותר מרחבי הממלכה, שלחמו לפי שיטות הלחימה המקומיות שלהם. איתם רכבו כחמשת אלפים פרשים ו-102 פילים, מהסוג האסייתי, הגדול יותר. תלמי הוא זה שנטל את היוזמה בבחירת פריסת הלוחמים, ואשר הביא את אנטיוכוס לנהוג לפי תכתיביו. הוא פרש את חיל הרגלים שלו במרכז, ומשני צדיו, הציב את פרשיו, ואת פיליו מקדימה להם. בין הפרשים לרגלים הציב את חייליו הקלים יותר ואת קשתיו. אנטיוכוס פרש את צבאו בצורה דומה מולו, מה שהביא לכך שמרכזו היה חלש בהרבה מזה של תלמי.

מהלך הקרב

תלמי פתח את הקרב בכנפו השמאלית, החלשה יותר. אנטיוכוס הצליח באמצעות פיליו העדיפים לדחוק לאחור את הפילים של תלמי וליצור אי-סדר בכנפו השמאלית. התקפה מסיבית של אנטיוכוס בראש פרשיו, הצליחה לבודד את הכנף משאר צבאו של תלמי, ואנטיוכוס החל לרדוף אחרי הכוחות הנמלטים, תוך כדי שהוא מתרחק משדה הקרב האמיתי, קרב שטרם החל.

תלמי לעומתו, ידע לסגת מראש הכנף השמאלית שהייתה בשליטתו לאחר שנוכח בכישלון ההתקפה. הוא עבר לפקוד על כנפו הימנית והחזקה יותר של צבאו. פרשיו של תלמי איגפו את הפילים של אנטיוכוס, ויחד עם הרגלים של האגף הימני הצליחו להכריע את הכנף השמאלית של אנטיוכוס. בשלב זה נתייצב תלמי מאחורי מרכז צבאו, והצעיד את הפלנקס להתקפה. כאמור, היה הפלנקס של תלמי עדיף על זה של אנטיוכוס ובהדרגה החל זה האחרון לכרוע תחת לחץ ההתקפה. את נסיגתו חסמו הפרשים של האגף הימני של תלמי, ומספר ההרוגים לצבא אנטיוכוס היה רב.

רק כעת עמד אנטיוכוס בעצמו, שעוד רדף אחר האגף השמאלי של תלמי, על האירועים בקרב המתחולל, ומרגע שחזר אל זירת הקרב כבר היה מאוחר מדי. אנטיוכוס נאלץ לסגת עם שרידי צבאו, שהתרכזו ברפיח.

תוצאות הקרב

ניצחונו של תלמי היה מוחלט. אבדותיו הסתכמו בכ-1,500 חיילים רגליים, 700 פרשים ו-16 פילים. אנטיוכוס איבד כרבבה מחייליו הרגליים, 300 פרשים ו-5 פילים, ובנוסף להם עוד 4,000 נפלו שבויים.

ההיסטוריון פוליביוס רואה את חוסר ניסיונו של אנטיוכוס וגילו הצעיר כסיבה לכשלונו. בנוסף, חייב תלמי את ניצחונו במידה לא מבוטלת ליתרונו בקרב חיילי הפלנקס שלו אשר היו רבים יותר ומאומנים כראוי. קיימים גם דיווחים כי פיליו של אנטיוכוס נבהלו ונמלטו מהקרב.

המצרים ראו בניצחון כהצלחה חד פעמית, ולא כמנוף להמשך כיבושים על חשבונו של אנטיוכוס. בהסכם הפסקת האש שנחתמה בין הצדדים לאחר מכן, זכתה מצרים לשמור ולהחזיק בפרובינציה של סוריה. עם זאת, לאורך זמן יצאו המצרים מן הקרב כמפסידים: הניצחון הושג הודות לתרומתם של החיילים המצרים המקומיים שאומנו כראוי כהופליטים. בקרב אלו נתחזקו הרגשות הלאומיים וביטחונם העצמי והם העזו למרוד בשלטון בית תלמי.

אנטיוכוס לעומתו, חש כי הפסדו נגרם הודות לפחדנותם של חיילים ונותר נחוש בדעתו להיערך מחדש לקרב על סוריה לאחר שיסדיר את בעיותיו בשאר גבולותיו. ואכן, שנים אחר-כך, במלחמה הסורית החמישית הביס אנטיוכוס את המצרים והשתלט על אזור סוריה וארץ-ישראל.

ראו גם

לקריאה נוספת

E. Galili, Raphia, 217 BCE, revisited, Scripta Classica Israelica 3, 1976-7, pp. 52-126.

210-219 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 219 - 210 לפנה"ס

אוגדה 84

אוגדה 84 הייתה אוגדה בצבא הגנה לישראל שהשתתפה במלחמת ששת הימים, תחת פיקודו של האלוף ישראל טל. מוכרת גם בשמות "אוגדת הפלדה", ו"אוגדת טל".

האוגדה, כאחת משלוש אוגדות משימתיות שצוותו בחזית הדרום (עם אוגדת אריאל שרון - אוגדה 38 ואוגדת אברהם יפה - אוגדה 31), הבקיעה ראשונה את המערך המצרי בגזרת צפון סיני, וכבשה חלקים נרחבים מצפון סיני. כעבור ארבע יממות הגיעו כוחותיה אל תעלת סואץ בקנטרה ומול איסמעיליה.

גזרת הפעולה של האוגדה הייתה הגזרה של אוגדה 77 במבצע קדש.

פעולות האוגדה תועדו בספר "חשופים בצריח" של שבתי טבת.

המאה ה-3 לפנה"ס

המאה ה-3 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 201 לפני הספירה. זוהי המאה השלישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלכה הופצה התרבות היוונית ברחבי העולם ההלניסטי, שצמח על האימפריה האדירה שכבש אלכסנדר הגדול, ונוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה.

מאבקים רבים התרחשו בעולם ההלניסטי המפולג, כשמקביל התגבשה רומא ככוח החזק באיטליה וכמעצמה אזורית אימפריאליסטית.

המלחמה הסורית הרביעית

המלחמה הסורית הרביעית הייתה המלחמה הרביעית שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה והתרחשה בין השנים 219 לפני הספירה ל-217 לפני הספירה.

המלחמות הסוריות

המלחמות הסוריות הן שש מלחמות בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה, שהתחוללו בין השנים 275 לפנה"ס ל-200 לפנה"ס.

יום שישי השחור

האם התכוונתם ל...

ספר מקבים ג

ספר מקבים ג' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי תלמי הרביעי, מלך מצרים (222-205 לפני הספירה): ניסיון חילול בית המקדש, התנכלות ליהודי מצרים והצלתם על ידי אלוהים. הספר נכתב כנראה במאה ה-1 לפני הספירה וגם בו מסופר על מסירות דתית של יהודים בזמן השלטון היווני. מפני שהספר אינו עוסק בתקופת החשמונאים, סוברים ששמו ניתן לו באופן שרירותי רק מכיוון שהוא מופיע בספרות החיצונית לאחר ספר מקבים ב' ולפני ספר מקבים ד'.

פתחת רפיח

פתחת רפיח היא אזור גאוגרפי הנמצא מדרום וממערב לעיר רפיח, בקצהו הצפון מזרחי של חצי האי סיני. האזור הוא מישורי עם קרקע חולית אך עבירה בחלקה לרכב. הפתחה משתרעת על פני שטח של כ-250 קמ"ר. גבולה הצפוני בים התיכון והדרומי בשטחי החוליות של חולות חלוצה והמשכן מעבר לגבול המצרי. גבולה המזרחי הוא העיר רפיח והמערבי הוא חולות שיח' זוויד וביר א-ח'רובה.באזור זה נסללה מסילת הברזל שחיברה בין רפיח ואל עריש ונסללו כבישי אורך ורוחב. כמו כן, הוקמו בזמן מלחמת העולם השנייה, מדרום מערב לרפיח, מחנות גדולים של הצבא הבריטי. הנקודה המרכזית באזור היא צומת רפיח אשר בו מצטלבים כביש עוקף עזה (המשכו של כביש 4) הממשיך לכיוון אל עריש וכביש רפיח - עוג'ה אל חפיר.

מיקומה האסטרטגי של הפתחה כמעבר המועדף בין ארץ ישראל וחצי האי סיני הביא לכך שניטשו עליה שלושה קרבות גדולים במלחמות בין ישראל ומצרים במאה ה-20. בשלושת הקרבות הללו הוחזקו מערכי פתחת רפיח על ידי הצבא המצרי והותקפו על ידי צה"ל.

בשנים בהן החזיקה ישראל בסיני, ממלחמת ששת הימים ועד הסכם השלום בין ישראל למצרים, הוקמו בפתחת רפיח מספר מושבים וקיבוצים של מתיישבים ישראלים. יחד עם העיר ימית, אשר הוקמה מצפון לפתחה, על שפת הים התיכון, נקרא אז האזור חבל ימית. בעקבות הסכם השלום ופינוי סיני על ידי ישראל, פונו יישובים אלו ונהרסו.

באזור הפתחה יושבים בדואים ממטות הארמילאת והסווארקה.

קרב איפסוס

קרב איפסוס היה קרב שהתרחש בשנת 301 לפנה"ס כחלק ממלחמות הדיאדוכים (מלחמות הירושה על האימפריה של אלכסנדר הגדול), בכפר בשם איפסוס בפריגיה (באסיה הקטנה ובטורקיה של ימינו). אנטיגונוס מונופתלמוס ובנו דמטריוס פוליורקטס עמדו מול קואליציה של שלושה משריו האחרים של אלכסנדר מוקדון: קסנדרוס (שליט מוקדון), ליסימאכוס (שליט תראקיה) וסלאוקוס הראשון, שליט בבל והממלכה האחמנית. במהלך הקרב עשו כל אחד מן הצדדים שימוש בעשרות אלפי לוחמים מכל צד וביניהם גם פילי מלחמה. הקרב מתואר על ידי פלוטארכוס ב"חיי דמטריוס". הקרב נחשב, לצד קרב רפיח, לקרב החשוב ביותר בתקופה ההלניסטית. במהלך הקרב מת אנטיגונוס, שהיה בן 81 ובנו ירש את כסאו, אך הצד שלהם נחל כישלון בקרב.

אנטיגונוס מונופתלמוס היה שליט האזורים שבהם נמצאות כיום סוריה, טורקיה, לבנון וחלק מישראל. עד לקרב איפסוס נחל אנטיגונוס הצלחה יחסית במלחמות הדיאדוכים. המצור על רודוס גרם לתושבי האי להסכים לסייע לאנטיגונוס עם כל אויב למעט תלמי הראשון. קסנדרוס נותר מבודד ותלמי עצמו התאושש מתקיפה של אנשי אנטיגונוס ב-306 לפנה"ס. אנטיגונוס פנה לתקיפת קסנדרוס. סלאוקוס, שרק זמן קצר קודם לכן העניק לצ'נדרגופטה מאוריה חלק מאדמותיו במזרח תמורת 500 פילי מלחמה, החליט לפצל את כוחותיו של אנטיגונוס ולפלוש לאסיה הקטנה. השניים הצליחו להדוף את אנטיגונוס ולכבוש חלקים נרחבים מאסיה הקטנה. ארץ ישראל נפלה בידיו של תלמי הראשון לאחר התמוטטות שלטון אנטיגונוס. אתונה נקלעה לאנרכיה ולשלטון עלה לאכארס (Lachares) שהפך עד מהרה לטירן. דמטריוס נקרא שוב לשקם את הדמוקרטיה.

הקרב מסמל למעשה את כישלון הניסיון האחרון להחזיק את האימפריה של אלכסנדר הגדול כיחידה אחת ואת התפוררותה הסופית.

קרב הבקעה

הבקעה היא טקטיקה צבאית שבה כוח תוקף מנסה לפרוץ קו חזית סדור, ועל פי רוב מבוצר, של הכוח המגן. על מנת להשיג מטרה זו, מרכז הצד התוקף, בדרך כלל, כוח גדול מול גזרה צרה יחסית של חזית הכוח המגן. לעיתים קורה כי קו הגנה, שעמד בהצלחה בפני מתקפות קודמות שנערכו מול גזרות רחבות שלו, נשבר בתוך זמן קצר יחסית תחת עוצמת המתקפה המרכזת עוצמות כוח אדם ואש חזקות.

בעת שהיחידות הראשונות של הכוח התוקף מצליחות לפרוץ את קו ההגנה, נוצר פעמים רבות תהליך של פאניקה בקרב הכוח המגן, אשר מביא לאפקט דומינו שבו קורס כל המערך ההגנתי.

בקרב התאורטיקנים הצבאיים מקובל כלל אצבע, שלפיו על מנת לאפשר הבקעה, אשר אינה נהנית מיתרון הפתעה או מיתרון איכותי של הצד התוקף בכוח אדם ובכוח אש, נדרש הכוח התוקף ליתרון כמותי ביחס של 3 ל-1 בכוח אדם ובכוח אש על הכוח המתגונן בגזרת קרב ההבקעה.

קרב עקבה

בקרב עקבה במלחמת העולם הראשונה, כבשו כוחות ערביים, אשר פעלו לצד הבריטים וכנגד העות'מאנים, את העיירה עקבה (כיום בממלכת ירדן). הכוחות הערביים היו מודרכים בידי לורנס איש ערב ומונהגים בידי השייח' עאודה אבו טאי. עיקר הקרב על עקבה נערך ב-2 ביולי 1917, באבו אל ליסל, המרוחקת כמה עשרות ק"מ מן העיירה. בסופו של הקרב נטבחו רבים מן המגינים לאחר שנכנעו. עקבה עצמה נכבשה ללא קרב ב-6 ביולי.

קרב רפיח (1917)

קרב רפיח (1917), שעיקרו נערך מדרום מערב לעיירה רפיח, היה חלק מן המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. כתוצאה מהקרב, שנסתיים בניצחון בריטי, כוחות האימפריה הבריטית, בהם ניכרה, בשלבים אלה של המערכה הנזכרת, דומיננטיות של כוחות אוסטרלים וניו זילנדים, השלימו את דחיקת כוחות האימפריה העות'מאנית מחצי האי סיני, ונכנסו לארץ ישראל בדרך לכיבושה, ובסופו של דבר להוצאת האימפריה העות'מאנית מן המלחמה בסתיו 1918. הקרב נערך ב-9 בינואר 1917.

קרב רפיח (1956)

קרב רפיח הייתה מערכה שהתנהלו בה קרבות בין אוגדה 77 לבין כוחות של צבא מצרים. הקרבות שנערכו במהלך מלחמת סיני ("מבצע קדש") במתחם פתחת רפיח, במזרח סיני, הסתיימו בניצחון ישראלי. הקרב החל ב-31 באוקטובר בשעות הצהריים, והסתיים ב-1 בנובמבר בצהריים.

קרב רפיח (1967)

קרב רפיח התחולל במלחמת ששת הימים בפתחת רפיח שבצפון סיני. הקרב ניטש ב-5 ביוני 1967 בין חיילים מהדיוויזיה המצרית ה-7 לבין אוגדה 84 של צה"ל.

קרב רפיח (2014)

קרב רפיח הוא מהקרבות הבולטים במהלך מבצע צוק איתן. הקרב נערך ביום שישי, 1 באוגוסט 2014, באזור רפיח, ונהרגו בו שלושה לוחמי סיירת גבעתי, 42 מחבלים ועשרות אזרחים פלסטינים.

קרב רפיח (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

רפיח

רָפִיחַ (בערבית: رفح, רַפַח) היא העיר הדרומית ביותר ברצועת עזה, תושביה ערבים מוסלמים, ומרביתם פליטים פלסטינים.

ברפיח פועל מעבר גבול אל מצרים, והוא משמש בעיקר את תושבי רצועת עזה.

שמעון השני

שמעון השני בן חוניו השני, היה כהן גדול מבית חוניו בתקופת בית שני, שחי בשלהי המאה השלישית לפנה"ס ותחילת המאה ה-2 לפנה"ס. יש הרואים בו את "שמעון הצדיק" המוזכר רבות בכתבי חז"ל.

תלמי הרביעי

תלמי הרביעי "פֿילוֹפָּטוֹר" (ביוונית: Πτολεμαῖος Φιλοπάτωρ; נולד ב-244 או 245 לפנה"ס, מת ב-205 או 204 לפנה"ס) היה מלך מצרים מבית תלמי, בנם הבכור של תלמי השלישי "אֵאוּאֵרְגֵטֶס" וברניקי השנייה.

הוא נולד בעיר אלכסנדריה, והתחנך אצל ארטוסתנס, מגדולי המלומדים של התקופה ההלניסטית. תלמי עלה לשלטון בשנת 222 או 221 לפנה"ס, בגיל 20 או 22. בשנת 220 נשׂא תלמי לאשה את אחותו ארסינואי השלישית, ממנה נולד לו יורשו תלמי החמישי.בימיו התנהלה המלחמה הסורית הרביעית, במהלכה השתלט אנטיוכוס השלישי על קוילה-סוריה לזמן קצר, אך גורש ממנה לבסוף. במהלך מערכה זו נעשׂה שימוש לראשונה בחילות מצריים במסגרת הצבא התלמי. עליית חשיבות האוכלוסייה המצרית באה לידי ביטוי בשנת 206, במרד שפרץ סביב העיר תבאי בדרום. שנתיים לאחר מכן נרצח תלמי בידי שׂר החצר סוסיביוס. שמועת הרצח שלו נשמרה בסוד במשך מספר חודשים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.