קרב מגע

קרב מגע היא שיטת לחימה ישראלית מתחום השיטות המבוססות מציאות ("לחימת רחוב"), ששמה דגש בלימוד ופיתוח יכולות הגנה עצמית, תוך זמן קצר ושימוש בטכניקות מהירות ויעילות, המחפשות לתת מענה למצבים נפוצים שיכולים להתרחש ב"רחוב", כשהאדם מותקף על ידי גורמים שרוצים להזיק לו או מאיימים עליו, אך לא ב"זירה". קרב מגע פותח בצבא כאמנות לחימה צבאית המשמשת ללחימה ולהגנה עצמית בקרב פנים אל פנים. היא אומצה לראשונה על ידי צבא הגנה לישראל וכיום היא מפורסמת בכל העולם, ואף אומצה על ידי כוחות לחימה במדינות אחרות.

קרב מגע
Conan kick
אימון קרב מגע
ארץ מקור ישראל  ישראל
מייסד אימי שדאור ליכטנפלד
סגנון משולב: גראפלינג, סטרייקינג,
התפתחה מ קרב פנים אל פנים, קרבות רחוב

היסטוריה

Kravmaga
אימון קרב מגע בקורס קומנדו שנערך בבסיס הצנחנים בתל נוף, 1955

שורשי השיטה מקורם באימי שדאור ליכטנפלד, מומחה ואלוף בהיאבקות ובאיגרוף. ליכטנפלד שהתגורר בצ'כוסלובקיה בשנות השלושים, הושפע בעיקר מאביו, שהיה בלש בכיר ומדריך להגנה עצמית בכוח המשטרתי. אימי לימד לראשונה טכניקות לחימה ללא נשק על פי השקפת עולמו בברטיסלאבה לקבוצות יהודיות במטרה להגן על הקהילה היהודית מפני התקפות פשיסטיות של בריונים מקומיים. בשלב מאוחר יותר של חייו שירת אימי בצבא הבריטי שם כנראה למד את טכניקות הלחימה ברובה מכודן וטכניקות של לחימה ללא נשק שהיו נהוגות שם.

כאשר הגיע ליכטנפלד ליישוב היהודי בארץ (טרם קום המדינה), הוא החל ללמד בהגנה את תורת הלחימה ללא נשק שהייתה ידועה אז בשם "קפא"פ"- קרב פנים אל פנים והתבססה בעיקרה על לחימה במקל, איגרוף מערבי וג'ו ג'וטסו. לאחר הקמת המדינה והקמתו של צה"ל, מונה אימי לתפקיד מדריך כושר גופני ראשי של צה"ל. עם חלוף הזמן, הבחין אימי שישנם חיילים שאינם מסוגלים לבצע חלק מטכניקות הלחימה ללא נשק שהיו בשימוש בזמנו ולכן גרע את חלקן או התאימן ליכולתו של חייל ממוצע בצה"ל. לאחר התבססות הז'רגון הצה"לי החל השימוש במושג "קרב מגע" כדי לתאר את תחום הלחימה הלא חמושה ובכך נדחק המושג קפא"פ אל דפי ההיסטוריה.

עם פרישתו משירות הקבע פתח אימי מכון קרב מגע "אזרחי" שם התאים את שיטת הקרב מגע לצורכי האוכלוסייה האזרחית. בתחילה ביסס אימי את הלחימה בשיטת הקרב מגע על טכניקות שונות מתחום הג'ו ג'יטסו והאגרוף המערבי, לצד אלמנטים נוספים מתחום ההיאבקות והקפא"פ. עם גדילתו של דור המתאמנים הראשונים אשר הבולטים ביניהם הם: אלי אביקזר, רפי אלגריסי, חיים זוט, אוסקר קליין, מנחם גני ותלמידיהם, החלה שיטת הקרב מגע להתבסס על טכניקות מקוריות שהתפתחו מתוך צורך לתת מענה לאיומים עכשוויים ברחוב ובשטח. אימי פיתח את השיטה בהתבסס על עקרונות הפעולה הבאים:

"לא להיפגע", "פעל לפי יכולתך, אך פעל נכון", "השתמש בידע לפי הצורך", "הדרך הפשוטה שהיא הדרך הקצרה ביותר והמהירה ביותר".

קרב מגע הוא קרב חופשי, כמו כן אימי לא שילב בקרב מגע את הבעיטה הסיבובית או את האגרופים הסיבוביים (הלקוחים מהקראטה). אימי האמין כי אם אדם מסתובב בקרב רחוב הוא עלול להיפגע כשהוא מפנה את גבו לאויב, אך עדיין שילב בקרב מגע אגרופים, בעיטות, חניקות והפלות למיניהן, במטרה לנטרל את היריב בזמן הקצר ביותר, וזאת על מנת לדמות כמה שיותר מצב שיכול לקרות ב"רחוב". בניגוד לאמנויות לחימה תחרותית (או בכינוי אחר שלהן, לחימת זירה), בהן יש לרוב הגבלה על פגיעה ביריב באזור המפשעה, פנים וצוואר, קרב מגע, עקב ייעודו, אינו כפוף להגבלות אלו ולכן גם אינו מתאפיין בתחרויות או ייצוג אולימפי (ביצוע תחרות קרב מגע ללא הגבלות אלו עלול לגרום לפציעות קשות ואף מוות בקרב היריבים).

קרב מגע שיטות נוספות

קיימים זרמים נוספים שהתפתחו מקרב מגע ובהם קומנדו-קרב מגע, קרב מגן ישראלי אשר גם הן מיועדות ללוחמת רחוב ופותחו במדינת ישראל. קרב מגע מבצעי הוא יישום של קרב מגע המשמש יחידות ביטחון שונות בישראל.

בשנת 1995 הוקם ארגון IKMF.

קרב מגע בעולם

Krav Maga Marines
מדריך קרב מגע ישראלי, דוד קהן, מאמן חיילי חיל נחתים אמריקאים ביפן ביסודות קרב מגע

קרב מגע היא אחת משיטות הלחימה המקובלות ביותר בעולם בקרב פנים אל פנים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אייקי

קרב מגע אייקי עמי ניב היא אמנות לחימה ישראלית המחנכת נגד אלימות רחוב. השיטה פותחה במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 על ידי עמי ניב אשר ראה צורך חיוני לחנך את תלמידיו נגד אלימות פיזית ומילולית ורק לאחר מכן ללמד את חניכיו כיצד להגן על עצמם נגד אלימות רחוב.

מקור המילה "אייקי" מהשפה היפנית ופירושה "איי" – הרמוניה; "קי" – אנרגיה. בנוסף לכך, המילה "אייקי" מהווה עבור ניב ראשי תיבות של "אמנות קרב ישראלית".

אימי שדאור ליכטנפלד

אִימִי (אימריך) שְׂדֵאוֹר (ליכטנפלד) (26 במאי 1910 - 9 בינואר 1998) היה אמן לחימה ישראלי יליד הונגריה. הוא המפתח של שיטת הלחימה וההגנה העצמית "קרב מגע", המהווה בסיס לרוב שיטות הלחימה הישראליות.

ג'ו ג'וטסו

גּ'וּ גּ'וּטְסוּ (או גּ'וּ גּ'יטְסוּ, ביפנית: 柔術 (מידע • עזרה)) הוא שם של אמנות לחימה יפנית בה עשו שימוש הסמוראים. משמעות המילים ג'ו ג'יטסו היא "תורת הנסיגה", כלומר: על ידי כניעה מדומה מגיעים לניצחון.. כמו כן טכניקת הג'ו ג'וטסו מהווה חלק נכבד מהסילבוס של אמנויות לחימה נוספות, ביניהן קרב מגע ודניס הישרדות.

ראוי להבדיל בין הג'ו ג'וטסו, ששימשה כאמור את הסמוראי "איש הצבא", ובין הנין ג'וטסו, שיטת לחימתם של הנינג'ה - "סוכני החרש", "המרגלים" ו"אנשי הלוחמה הזעירה", בתקופה הפיאודלית ביפן.

שיטת הג'ו-ג'וטסו מתמקדת גם בלחימה בכלי נשק, נעילות מפרקים, הטלות ובריחים, או חבטות שונות.

להבדיל מאמנויות לחימה אחרות כמו קראטה, ג'ודו או אייקידו להן יש אב מתווה-דרך ממנו התפתחה השיטה, אין מקור רשמי שידוע שממנו התפתח הג'ו ג'וטסו. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים בסין נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג'ו ג'וטסו אך המופע הראשון הידוע של השיטה היה בשנת 1650, על ידי רופא יפני שחי בסין, והציג את השיטה במעמד 10 סמוראים. במשך למעלה ממאתים שנה נשמרה השיטה בסוד בחוג מצומצם של כת הסמוראים. בסוף המאה התשע-עשרה, סטודנט יפני בשם קאנו הוציא מהשיטה את התרגילים המסוכנים ושיווה לה אופי ספורטיבי, ואז התפשטה אמנות הלחימה הזו ברחבי יפן.כלי הנשק המרכזי של הסמוראי הייתה החרב היפנית – קטאנה. תורת הלחימה בחרב נקראה קן ג'יטסו (טכניקת חרב) והיא לימדה שימוש נכון בחרב, שליפה וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב. לעיתים נתקלו סמוראים אלה במקרים בהם לא יכלו לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף. אומנות הג'ו ג'וטסו נקראת גם "אומנות אם" כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות (לדוגמה: ג'ו ג'יטסו ברזילאי, ג'ודו, ואף חלקים מהנין ג'וטסו) המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף.

ההבדל העיקרי בין הג'ו ג'וטסו לבין שיטות הלחימה שהתפתחו ממנו הוא בכך שהג'ו ג'וטסו המסורתי אינו מגביל את עצמו לסוג אחד של לחימה, אלא משלב קרבות עמידה, הטלות מסוגים שונים, בריחים ונעילות בעמידה, ולחימה על הקרקע. לשם השוואה, הג'ודו, למשל, כולל בעיקר הטלות (עם מעט לחימה על הקרקע), אך אוסר שימוש באגרופים ובבעיטות. קראטה, לעומת זאת, מתמחה בבעיטות ואגרופים, אך מוגבל בהטלות ובלחימה על הקרקע, וג'ו ג'וטסו ברזילאי מתמקד כמעט באופן בלבדי בלחימה על הקרקע. לוחמי ג'ו ג'וטסו משלמים לעיתים על היותם רב - תחומיים ביכולת מוגבלת בכל תחום בנפרד.

הגנה עצמית

הגנה עצמית היא הפעלה של כוח על ידי האדם לשם הגנה על חייו. ברגע שאדם חש סכנה רגעית לחייו, ישנו מנגנון בגוף המשדר למערכות הגוף שהגוף בסכנה. במצב שאליו גוף האדם נכנס העצבים הופכים לדרוכים ומצטמצמת הראיה למצב שנקרא "צינור"- מצב זה מיועד לכך שהאדם יוכל לפעול מהר ולקלוט את הסכנה לחייו ויתמקד באובייקט שמסכנו, וכך יוכל במיומנות לנטרלו או לחמוק ממנו. במצב הזה גם מופרש חומר במוח שמשנה את הפעילות הפיזית של האדם ומביא אותו למצב דרוך וזריז כדי להישמר מהסכנה או מהאובייקט המסכן אותו. בשונה מהגנה כללית על כמות אנשים, בהגנה עצמית האדם מתרכז רק בעצמו ולא שם לב לסובב.

היאבקות (ספורט)

היאבקות היא ספורט או משחק המדמה קרב פנים אל פנים בין שני יריבים לא חמושים. ההיאבקות מבוססת על גראפלינג, כלומר על תפיסת גופו של היריב, לפיתות ותנועות משיכה והדיפה. המתאבקים חייבים ללבוש בגד גוף צמוד, כך שאי אפשר לתפוס את הבגד של היריב במהלך הקרב (בניגוד לג'ודו). משיכת שיער היריב אסורה. גם בעיטות, סטירות והפעלת אגרופים אסורות (זהו ההבדל העיקרי בין היאבקות לבין ענפי ספורט אחרים המדמים קרבות, כמו סוגים שונים של אגרוף).

הקרב נערך בין שני יריבים, בזירה עגולה (לא מגודרת), לעיני שופט. ניצחון מיידי בקרב מושג על ידי ריתוק הכתפיים והשכמות של היריב למזרן למשך חמש שניות ברציפות. אם הקרב הסתיים ללא הכרעה, נקבע המנצח לפי מספר הנקודות המוענקות על ביצוע תרגילים ועל שליטה בקרב.

קיימים שני סגנונות היאבקות עיקריים, היאבקות יוונית-רומית והיאבקות חופשית.

היאבקות בשמן זית

היאבקות בשמן זית (בטורקית: Yağlı güreş) היא ענף ספורט טורקי מסורתי.

הפקידו

הפקידו (בקוריאנית: 합기도, באנגלית: Hapkido) היא אמנות לחימה קוריאנית שהתפתחה מתוך אמנויות הלחימה אייקידו וג'ו ג'יטסו.

חגורה שחורה

חגורה שחורה דרגה היא דרגה במספר אמנויות לחימה אסייתיות, לרוב מקורן ביפן. דרגה זו ניתנת לאחר מעבר מבחן באמנות הלחימה ולעיתים ישנם קריטריונים נוספים. לרוב החגורה השחורה היא הדרגה הגבוהה ביותר שאליה ניתן להגיע, והיא מייצגת רמה גבוהה של מיומנות. היא מסמלת את מעבר החניך אל דרגה בה הוא יכול להפוך למורה. אמנויות לחימה שונות שבהן נהוג לתת לתלמידים וותיקים חגורה שחורה הן: קרטה, ג'ודו, איקידו, איאיידו היפניות, טאקוונדו הקוריאנית וכן קרב מגע הישראלית.

ג'יגורו קאנו, מייסד הג'ודו הגה את השימוש בחגורות שחורות כדי להבדיל את החניכים שהגיעו לדרגת הדאן לאלו שלא. החגורות השחורות הראשונות הוענקו בשנת 1883. קאנו העניק בתחילה רק חגורות לבנות, חומות ושחורות. במהלך תחילת העשור הראשון של המאה ה-20, החלו להשתמש בחגורות הצבעוניות הסטנדרטית שקיימות עד היום.

יד

ידיים הן הגפיים העליונות הנמשכות מהכתפיים ועד קצות האצבעות. גפיים המכונות ידיים נמצאות במספר בעלי חיים, כגון פרימטים, אך בדרך כלל משמשת המילה "ידיים" ככינוי לגפיים העליונות של האדם.

הגפיים הקדמיות של בעלי ארבע רגליים משתתפות בהנעתם ממקום למקום, אך הידיים התפתחו להתמחויות אחרות על חשבון יכולת התנועה של האדם. עיקר תפקידן הוא בדיקה על ידי מישוש ותמרון של עצמים במרחב בעזרת אחיזה. הן משמשות להגשת מזון לפה, לטיפוח עצמי או הדדי, להפעלת כלים, כמכשיר תקשורת בין-אישית, לנשיאת חפצים ואף ככלי נשק.

בבסיס היכולות המיוחדות של הידיים נמצאת האנטומיה שלהן, הכוללת עצמות רבות, מפרקים מורכבים לאורך היד, ומספר גדול של שרירים ויחידות תנועתיות, המצויים באמה ובכף היד, ומייצרים תנועות מגוונות ומדויקות. בנוסף לכך, החיבור של היד לכתף הוא בעל יכולת תנועה נרחבת שמאפשרת מרחב תמרון גדול לידיים. בקצה היד, מספר רב של מפרקים באצבעות ובכף היד מקנים אפשרויות רבות להנעת האצבעות והאגודל. יכולתו של האגודל לנוע בכיוון שונה מתנועת יתר האצבעות משפרת את האפשרות לאחוז בחפצים ולבצע עבודות עדינות כמו למשל כתיבה. תכונה מיוחדת נוספת היא ריכוז הקולטנים התחושתיים בכפות הידיים ובאצבעות. קולטנים אלו ממוקמים שם בצפיפות גדולה יותר מכל מקום אחר בגוף, מלבד הלשון והשפתיים.

יחידת דובדבן

יחידת "דובדבן" (יחידה 217) היא יחידת קומנדו בצה"ל, הפועלת תחת פיקודה של חטיבת עוז. היחידה מתמחה בלוחמה בטרור ובפעילות מסוערבת נגד מחבלים.

לפני שהוכפפה לחטיבת עוז ב-27 בדצמבר 2015, פעלה היחידה תחת פיקודה הישיר של אוגדת איו"ש מיום הקמתה (יוני 1986 – דצמבר 2015).

מפקד היחידה הנוכחי הוא סא"ל ע'.

תפקידיה של היחידה כוללים משימות מודיעין ומעצרים מורכבים או סיכול ממוקד של מבוקשים ומחבלים (פעילי טרור) בלב שטחים עוינים תוך שימוש ביכולות מתקדמות ומסווגות, כאשר חלק מהפעילות נעשית בצורה מסוערבת (כלומר: הלוחמים מחופשים לעוברי-אורח ערבים). הפעילות מבוצעת בשיתוף עם השב"כ.

היחידה פועלת הן בצורה עצמאית והן לצד יחידות מיוחדות אחרות. רוב פעולותיה של היחידה מסווגות ובשנים האחרונות גברה בצה"ל ההכרה בחשיבותה וביכולותיה של היחידה, ונפח הפעילות שלה גדל באופן ניכר והפך לאחד מהגדולים בצה"ל[דרוש מקור].

בסמל היחידה מופיעה חרב פיפיות המסמלת את תחבולתו של אהוד בן גרא בהתנקשותו בעגלון מלך מואב.

על פי המסופר בספר שופטים, אהוד נקט בפעולה נועזת כדי להציל את ישראל. הוא החליט להתנקש במלך מואב בארמונו, ולהתחיל במלחמה מיד אחר כך, כאשר במחנה האויב ישנו בלבול ומורך לב, עקב הפגיעה במנהיגם[דרוש מקור].

כוחות מיוחדים

כוחות מיוחדים (הידועים גם בשם כוחות קומנדו) הם חלק ממערך הכוחות הצבאי. חייליהם מיומנים ביותר והכשרתם ארוכה וקשה. פעולות קומנדו כוללות: איסוף מודיעין מעבר לקווי האויב, התנקשויות, פגיעה בתשתיות (מסילות ברזל, מפעלים, קווי תקשורת, נמלים, נמלי תעופה, מחסנים וכו'), מארבים וכו'. במלחמה לפעמים מסופחות יחידות קומנדו לכוחות הרגליים ופועלות איתם כגוף אחד.

לרוב, הכוחות המיוחדים מצוידים בכלי נשק וציוד ברמה גבוהה, לעיתים קרובות ציוד שונה משל יחידה סטנדרטית בצבא.

סומו

סוּמוֹ (ביפנית: 相撲) הוא ענף ספורט בו מתקיים קרב מגע בין שני מתאבקים גדולי גוף (נקראים: ריקישי) הנאבקים בתוך זירה עגולה. הספורט יפני במקורו ונקשר בתרבות היפנית לטקסים רוחניים רבים. ביפן קיים גם סגנון סומו מודרני והוא אחד מענפי הגֶנדַאי בּודוֹ, קבוצה של אמנויות לחימה מודרניות שפותחו ביפן.

לסומו מסורת רבת שנים, וגם בתחרויות הבידוריות שנערכות כיום ביפן ומחוצה לה נערכים סביבו טקסים רבים שמקורם בתקופה בה היה הסומו חלק מדת השינטו.

במקור היפני אין חלוקה לקבוצות משקל, כך שלעיתים מתמודד נאבק ביריב הכפול ממנו במשקל.

כחלק ממאמץ להנחיל את הסומו ברחבי העולם ולהפכו לספורט אולימפי, הוקמה הפדרציה הבינלאומית לסומו. על פי חוקי הפדרציה ישנן תחרויות לפי ארבע קבוצות משקל: עד 85 ק"ג, עד 115 ק"ג, מעל 115 ק"ג, ומשקל חופשי.

הסומו הולך ומתפשט בשנים האחרונות באירופה ובארצות הברית, בעיקר בחוף המערבי ובהוואי.

עקב המשקל הגבוה של לוחמי הסומו, הלחץ הנפשי ושתיית המשקאות החריפים הרבה, תוחלת החיים הממוצעת של לוחמי סומו נמוכה בכ-10 שנים מהממוצע ביפן.

פאנקרטיון

פאנקרטיון (ביוונית עתיקה: Παγκράτιον, בתרגום חופשי: "עם כל הכוח וכל היכולות") היא אמנות לחימה עתיקה הכוללת היאבקות ואיגרוף. האגדה מספרת שזאוס מלך האלים לימד את בנו הרקולס את "ספורט האלים" - הפאנקרטיון, הרקולס בהיותו חצי בן תמותה לימד את בני האדם אמנות זו.

פלנ"ט

פלוגת הנ"ט (פלנ"ט = פלוגה נגד טנקים, ידועה כ"עורב", על שם טיל העורב שהיה לה) היא יחידה מובחרת בצה"ל והיא אחת משלוש הפלגות המרכיבות את גדודי הסיור (גדוד סיור). יעוד היחידה בעת הקמתה היה נ"ט והשמדת רכבי אויב משוריינים (נגד טנקים ונגד רק"ם). ב-2015 היחידה עברה רה-ארגון והפכה ליחידת איסוף מודיעין, תצפיות והכוונת אש וסימון מטרות עבור תותחנים שריון חי"ר וחיל האוויר והשמדת מטרות איכות.

בצה"ל יש פלגת עורב אחת לכל אחת מ-4 חטיבות החי"ר (נח"ל, צנחנים, גולני, גבעתי). פלגות העורב נותנות בעת מלחמה מענה לתמרון החטיבתי או אוגדתי ומספקות לחטיבה מודיעין איכותי מעומק השטח על ידי שימוש באמצעי תצפית ואיכון מתקדמים הקיימים בה. כמו כן ליחידה יכולות הסוואה מתקדמות המשמשות אותה לתצפיות מעומק השטח ללא חשש חשיפה.

ההגעה ליחידה מותנית ביציאה לגיבוש יחטיו"ת של אחת מחטיבות החי"ר שאליו זכאים לצאת בעלי פרופיל רפואי של 82 ומעלה, ומבדק כושר גופני קצר. הגיבוש אורך 4 ימים ונחשב לגיבוש קשה. שבהם נבחנים בכושר גופני, ביכולות חברתיות, ובהתנהגות ברגעי קושי ולחץ בסוף הגיבוש משובצים המתקבלים לאחת מן היחידות החטיבתיות (עורב, פלס"ר, פלחה"ן).

המסלול אורך כ-15 חודשים שמתוכם 6 חודשים הם הכשרת חי"ר בסיסית (רובאי 07) שבהם נדרש לעבור תכנים שעובר כל חייל קרבי (שדאות, אימוני ירי, מסעות, ושבועות המסכמים את הכשרת החי"ר) בסיום פרק הכשרת החי"ר עולים לפלוגת ההכשרות יחד עם שאר הגדס"ר ושם מוכשרים הלוחמים ללוחמי עורב. המסלול כולל בתוכו אימוני לו"ז, קרב מגע, הסוואה, מסעות עם משקלים, קורסים ותכנים ייעודיים, ומסכמים (החלק האחרון של המסלול שמסכם את התכנים שהוכשרת עליהם במהלך המסלול) המסלול מסתיים בטקס הענקת סיכת לוחם גדס"ר הייעודי לכל חטיבה.

קונג פו גמל שלמה דרומי

קונג פו גמל שלמה דרומי היא אמנות לחימה סינית.

קורס מ"כים

קורס מפקדי כיתות (מ"כים) הוא קורס פיקודי צה"לי, המועבר במסגרת זרוע היבשה. ייעודו של הקורס הוא הכשרת מפקד הכיתה לפיקוד על כיתת חי"ר במהלך אימוני הטירונות ובפעילות המבצעית ביחידות הלוחמות, באמצעות פיתוח יכולותיו הפיקודיות. בקורס מוכשרים מפקדי כיתות המגיעים מכלל יחידות חיל הרגלים בצה"ל, מן היחידות המובחרות ומגדודי הסיור.

קרב מגן ישראלי

קרב מגן ישראלי או ק.מ.י היא אמנות לחימה ישראלית, שמטרתה הגנה עצמית והתמודדות בקרב פנים אל פנים. השיטה פותחה מתוך שיטת הקרב מגע ויוסדה רשמית בשנת 1989 על ידי אלי אביקזר. לאביקזר היה חשוב ששם השיטה שפיתח יכיל את המילה "ישראל" מתוך רגשות ציוניים. זו גם הסיבה בשלה בחר מדי אימון בצבעי דגל הלאום לשיטה. לאחר פטירתו של המייסד בשנת 2004 נבחר אבי אביסידון לראש השיטה וליו"ר עמותת ק.מ.י

קרב פנים אל פנים (שיטה)

קרב פנים אל פנים (קפא"פ) הוא מושג כוללני אשר הופיע לראשונה בקרב כוחות המגן של היישוב היהודי קרי ההגנה בשנת 1940 ומתייחס לסך מקצועות הלחימה בידיים ריקות ובכלי נשק קרים בהטייתם הקרבית – צבאית, היינו יישום שאינו ספורטיבי. תחום עיסוק זה בלחימה נקרא קפא"פ וסימל שינוי בגישתו של ארגון ההגנה ומעבר מתפיסה הגנתית כפי שהיא התבטאה במושג ספורט מגן, לגישה התקפית. המושג ספורט מגן קדם לקפא"פ והיה בשימוש במהלך החצי השני של שנות ה-30 של המאה ה-20. קשה לייחס למושג קפא"פ את הערך שיטה במובן המוכר לנו כיום משיטות לחימה ובוודאי שאין לקרוא לקפא"פ ההיסטורי אמנות לחימה במובנו המודרני של מושג זה.

הקפא"פ התגבש לגישה מנחה בעיסוק במקצועות הכלולים בו. מקצועות אלו נלמדו כל אחד בנפרד ולא יחד כשיטה אינטגרטיבית. גישה זו נמשכה אל תוך צה"ל בשנות ה-50 והיוותה את הבסיס לשיטה שכיום נקראת קרב מגע. המושג קרב מגע וקפא"פ היו בשימוש במקביל בהתייחס למקצוע זה בצה"ל עד לסוף שנות החמישים.

בשונה משיטות לחימה ואמנויות לחימה בימינו לפני קום המדינה לא היה ראש שיטה ואף לא דמות מובילה אחת. התכנים שנלמדו נערכו בידי מורים ומדריכים מובילים בכל מקצוע ונערכו והתפתחו לאורך השנים כתוצאה מהעיסוק המתמיד בהם. סך הידע המעשי והמתודי נקרא קפא"פ והעיסוק בו נעשה שיטתי במהלך שנות ה-30 וכן שנות ה-40 של המאה ה-20, במיוחד בפלמ"ח ובעשור לאחר מכן בצה"ל אחרי קום מדינת ישראל.

על אף שאין אפשרות לייחס לקפא"פ מבנה ארגוני בדומה לזה הנהוג בשיטות כיום ניתן לזהות דמויות מפתח בתפקידים שונים שהביאו להתפתחות תחום זה. תחומי פעילותם מקיפים: הדרכה מעשית, עריכת תוכן ופיתוח מתודות הדרכה, מחקר דידאקטי, ניהול קורסים ומסגרות אימון, יצירת מסגרות אימון והדרכה.

המקצועות שנלמדו במסגרת הקפא"פ: איגרוף, ג'ו ג'וטסו (ג'ודו מעשי), סכין, מקל קצר (אלה), מקל אורך (נקרא בארץ 'מקל טיול' או 'השיטה ההודית', והתבסס למעשה על גלגול צרפתי-בריטי של שיטת הלה-קאנה הצרפתית, ללא ידיעת המדריכים המקומיים), ידוי אבנים וכידון.

הקפא"פ המודרני הוא עקרון לחימה המבוסס על הקפא"פ ההיסטורי וגילגוליו בצה"ל ואשר עיקרו בהכשרה ללחימת פנים אל פנים בידיים חשופות ובשימוש באמצעים בסיסיים בלבד. לקפא"פ יש מספר גישות וניתן להתאים אותו לצרכיו של כל אחד: איש כוחות ביטחון, מאבטח, אדם ברחוב וכדומה.

לפני הקמת המדינה היה הקפא"פ נלמד בתנועות הנוער במסגרות אימון קדם-צבאיות וכחלק מהעידוד לגיוס להגנה ולפלמ"ח.

גם היום הקפא"פ עם מקל נלמד באופן חובבני (לא-מקצועי), במחנה העפלה של הנוער העובד והלומד, כמתודה חינוכית לחיבור חברי שכבה ז' בתנועה למסורת הקשר שבין תנועת הנוער לבין גופי המגן הלאומיים בעבר ובהווה (צה"ל), וכמעין "שחזור" של עבר תנועת הנוער.

רן נקש

רן נקש (נולד ב-3 ביולי 1978 בחיפה) הוא מתאגרף ישראלי מקצועני.

אמנויות לחימה
סיניות וו שוקונג פובאג'י צ'ואןבה גואה ג'אנגוינג צ'אןשינג אי צ'ואןקונג פו גמל שלמה דרומי טאי ג'י צ'ואן • אגרוף ארוך • אגרוף שאולין • אגרוף שיכור • אי צ'ואן • ג'ין גאנג בה שי • גמל שלמה צפוני • הונג גאר • טאן טוי • טונג ביי צ'ואן • יין-יאנג בה פאן ז'אנג • ליו חה בה פה • מיזונג אי • עגור לבן פוג'יאני • עגור לבן • פאק מיי • פנגיי-נון • פיגואה ז'אנג • צ'ואו ג'יאו • שוואי ג'יאו • סאנשאו
יפניות איאיידואייקידוג'ו ג'וטסוג'ודוגנדאי בודונין ג'וטסוסומושוטוקאןשיטוריוקיוקושינקאיקיודוקנדושורינג'י קמפו • קיק-בוקסינג יפני • שוט-בוקסינג
אוקינוואיות קראטהגוג'ו ריווויצ'י ריו • שוריי-ריו • שורין-ריו • ריוקיו קמפו • קובודו אוקינאווי
קוריאניות הפקידוטאקוונדו • טאי קיון • טאנג סו דו • טוקונג • סון קואן מו • קוק סול וון
הודיות קאלרי-פאיאט • אדיטאדה • אמנויות לחימה הודיותעגור לבן טיבטי (קונג פו)
טיבטיות עגור לבן טיבטי (קונג פו)
פיליפיניות ארניס • יו-יאן
תאילנדיות איגרוף תאילנדי
קמבודיות פראדאל סראי
בורמזיות לאטוואי
לאוסיות איגרוף לאוסי
אירופאיות היאבקות בסגנון יווני-רומיפאנקרטיוןסבאטברטיטסואמנויות לחימה אירופיות היסטוריות
רוסיות סיסטמה • סמבו • קיק-בוקסינג רוסי
ארצות הברית היאבקות מקצועיתג'יט קון דווו-ווי גונג-פו • קנפו אמריקאי • קג'וקנבו • קיק-בוקסינג אמריקאי
ברזילאיות ג'ו ג'יטסו ברזילאיקפואירה • ואלה טודו
ישראליות אבי"ראייקידניס הישרדותקרב מגן ישראלי • קרב מגע • קרב פנים אל פנים
טורקיות היאבקות בשמן
אחרות איגרוףסיףקיקבוקסהיאבקותאמנויות לחימה משולבות (MMA)גראפלינג

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.