קפא"י

קפא"י (ראשי תיבות: קופת פועלי ארץ ישראל) הייתה קרן שהוקמה על פי הצעת שלמה קפלנסקי בוועידה השנייה של הברית העולמית של פועלי ציון, שנערכה בשנת 1909 בעיר קרקוב. מטרתה – "עידוד ההגירה של פועלים יהודים לארץ-ישראל וביסוסם הכלכלי, החברתי והתרבותי במשק של היישוב".

את הרעיון להקמת הקופה הגתה רחל ינאית בן צבי, במאמר שפרסמה בשנת 1907 בעיתון "פארווערטס".

הקפא"י הייתה ארגון של "גדוד העבודה", ומטרתה הייתה לארגן ולפתח שיתוף ייצרני בארץ ישראל. הוועידה השלישית שתוכננה לשנת 1911, עמדה להשלים את תקנון הקפא"י ולהפעילה. ניהולה היה צריך להתבצע על ידי זרוע של הברית העולמית המהווה את המזכירות שלה בארץ ישראל ("משרד העבודה"). הקופה הוקמה בפועל בשנת 1912 בניהולו של דוד בלוך.

הקופה ראתה לנגד עיניה עידוד פועלים יהודים לעבודה בארץ ישראל בדרך של שיתוף והרעיון הקואופרטיבי וזאת על ידי תמיכה כספית בקבוצות קואופרטיביות והשתלמויות מקצועיות לחבריהן או למועמדים להסתפח אליהן. בנוסף תמכה קפא"י ברעיון השיתוף על ידי תמיכה בעיתונות סוציאליסטית והדפסת ספרות מתאימה או תרגומה. קפא"י תמכה גם בהקמת בתי הבראה לפועלים. במהלך מלחמת העולם הראשונה הלוותה קפא"י כספים לאיכרים על מנת שיעסיקו פועלים שסבלו ממחסור בעבודה[1].

בשנת 1918 סייעה להקמת איילת השחר[2] וכן סייעה ליישובים האחרים באצבע הגליל: תל חי, מחניים וכפר גלעדי[3]. בשנת 1920 סייעה הקפא"י לוועדת המים בהקמת חברת הספנות העברית הראשונה – החברה לאסדות וספנות חופית בע"מ – אשר רכשה את החלוץ, אסדת משא ממונעת, אונייתו הראשונה של היישוב בא"י שסימנה את ראשיתו של הצי העברי.

סעיף 2 של ההחלטות השונות שהתקבלו בוועידת היסוד של ההסתדרות קבע "כל המוסדות המטפלים בעניינים הנכנסים לחוג פעולת ההסתדרות, הקיימים עכשיו ברשותן של המפלגות בארץ, עוברים לרשותה של ההסתדרות הכללית.", על סמך סעיף זה בתוספת סעיף ח' של חוקת ההסתדרות שאמר "ההסתדרות הכללית היא היחידה העוסקת בכל העניינים הנכנסים לחוג פעולתה, והיא גם באת הכוח היחידה של כל העובדים בארץ, כלפי פנים וכלפי חוץ, בכל אותם העניינים". ברית "פועלי ציון" העולמית התנגדה להעברת קפא"י להסתדרות כנדרש מהחלטות אלו ולשם כך, בוועידת קרלסבד של ארץ ישראל העובדת שהתקיימה ב-1923 בהמשך לקונגרס ה-13, הוחלט (סעיף 4) כי קפא"י יהיה מוסדם המשותף של ברית פועלי ציון וההסתדרות הכללית בהנהלה משותפת וכי (סעיף 6) בתום שנה תועבר להסתדרות ולוועד לענייני ארץ ישראל העובדת.

כתוצאה מפשרה זו, ולאחר אשרורה של ההחלטה בוועידה השנייה של ארץ ישראל העובדת, הועברה הקפא"י בשנת 1925 להסתדרות העובדים הכללית[4] והפכה לחברת בת של "חברת העובדים".

בדו"ח של ההסתדרות מ-1930 דווח שכספי הקופה חולקו כדלהלן[5]:

  • 25% לצורכי עלייה, עבודה, ארגון, השכלה מקצועית, הנוער העובד, הגנת העובד
  • 30% לקואפרציה קבלנית לבניין, ארגון והדרכה בעבודות ציבוריות
  • 21% לתרבות, חינוך וספורט
  • 7% לחקלאות
  • 9% לקואפרציה יצרנית וצרכנית
  • 1% לבתי פועלים
  • 7% לקופת חולים ובתי הבראה

במשך שנים עמד בראש הקופה דוד בלוך שעודד בעזרת הכספים שנאספו הן התיישבות (קואפרטיבית) והן התאגדויות קואופרטיביות כדוגמת דפוס אחדות בירושלים.

המילונאי דן פינס קרא לבנו קפאי (ראשי התיבות של "קופת פועלי ארץ ישראל"), על שם הקופה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פתח תקווה - הקפא"י ואיכרים, דואר היום, 2 במרץ 1922
  2. ^ אילת השחר, דבר, 15 ביוני 1925
  3. ^ ז. דויד, מהיומן, דבר, 4 בדצמבר 1960
  4. ^ יצחק בן-צבי, קופתינו, דבר, 8 בדצמבר 1925
  5. ^ מרדכי נמיר, עשר שנות ההסתדרות במספרים, דבר, 21 בדצמבר 1930
אברהם סוסקין

אברהם סוֹסְקין (28 בנובמבר 1881 – 28 באוגוסט 1963) היה צלם עברי אשר תיעד את הקמת היישוב היהודי בארץ ישראל.

סוסקין נודע בתור "הצלם של תל אביב", וכמי שצילם את האירוע ההיסטורי של הגרלת המגרשים לאחוזת בית ב-11 באפריל 1909, כשהנוף התל אביבי לא היה אלא רצועת ים ודיונות של חול. בנוסף, זכה לתעד את ראשי הציונות ברגעים המכריעים של תקומת מדינת ישראל. רוב תצלומיו הם תצלומים מאורגנים המראים את טיב ואופי התקופה הקשה של בניית הארץ.

איילת השחר (קיבוץ)

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הוא קיבוץ בעמק החולה ליד חצור הגלילית השייך למועצה אזורית הגליל העליון.

לצד היישוב נחשף היישוב הקדום חצור, ובכניסה לקיבוץ הוקם בתכנון האדריכל דוד רזניק מבנה ייחודי לאצירת העתיקות שנחשפו במקום. בזכות מיקומו של היישוב ליד גבול הצפון הוא שימש כנקודת מעבר חשובה למעפילים מסוריה ולבנון לארץ ישראל. כמו כן, לאורך השנים קלט היישוב עולים רבים מרחבי אירופה.

בריכת שמש

בריכת שמש היא בריכה להפקת אנרגיה סולארית.

ברל כצנלסון

ברל (בארי) כצנלסון (כ"ט בטבת תרמ"ז, 25 בינואר 1887, בוברויסק – כ"ד באב תש"ד, 12 באוגוסט 1944, ירושלים) היה אחד ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך וממקימי מוסדות ההסתדרות.

דב בר בורוכוב

דֹב בֶּר בּוֹרוֹכוֹב (ביידיש: בער באָראָכאָװ; ברוסית: Бер Борохов; ז' בתמוז ה'תרמ"א, 3 ביולי 1881 – ב' בטבת ה'תרע"ח, 17 בדצמבר 1917) היה מאבות הציונות הסוציאליסטית, ממייסדי מפלגת פועלי ציון וממנהיגיה.

תורת בורוכוב (שכונתה "בורוכוביזם", ובאופן רשמי, "הפלטפורמה שלנו"), התבססה על המהפכה התעשייתית השנייה, שדחקה את התעשייה הזעירה. דחיקה זו, במקביל לאנטישמיות, גרמה להגירת יהודים מרוסיה לאירופה וליבשת אמריקה, בעיקר לארצות הברית ולארגנטינה. לצד היהודים היגרו גם בני לאומים אחרים. כתוצאה מכך, הפיצה ההגירה ההמונית הכללית את 'הבעיה היהודית' בעולם. פועלים יהודים עבדו אצל בעלי הון יהודים, שלא הצליחו להתמודד מול מפעלים גדולים ומתקדמים יותר. פועלים יהודים נדחקו החוצה מהמפעלים הגדולים עקב אנטישמיות, תחרות ושכר רעב. מכאן לפי בורוכוב, שהיהודים צריכים להיות במקום שאינו קורץ למהגרים אחרים עקב נחשלותו המשקית. מקום זה הוא ארץ ישראל.

דפוס אחדות

דפוס אחדות (כיום, רשמית, "אחדות (1977) דפוס אופסט ובלט אגודה קואופרטיבית בתל אביב בע"מ") הוא בית דפוס קואופרטיבי שהוקם על ידי חברי תא פועלי ציון בירושלים ב-1910 והיה לבית הדפוס העיקרי של תנועת העבודה.

הסתדרות פועלי יהודה

הסתדרות פועלי יהודה או הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה הייתה אחת משלוש הסתדרויות הפועלים מהם הורכבה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל.

פועלי ציון

"פועלי ציון" (בראשי תיבות: פוע"צ) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית שראשיתה באגודות ציוניות סוציאליסטיות שהוקמו בשלהי המאה ה-19. פועלי ציון הייתה הציר המרכזי של הציונות הסוציאליסטית, ומנהיגיה היו למנהיגים הראשיים של מפא"י, תנועת העבודה והיישוב עד הקמת המדינה, ולאחר מכן במדינת ישראל.

פנחס רוטנברג

פנחס (פיוטר) רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 - י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי ממוצא יהודי, חבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד חברת החשמל.

צבי הירשפלד (חלוץ)

צבי הירשפלד, (1878 – 18 במרץ 1962) היה חלוץ וחקלאי ישראלי. חבר ועד העיר ליהודי ירושלים ומקים הרפת העברית הראשונה בירושלים. היה מנהל לשכת העבודה של ירושלים, חבר קבוצת הירקות של ברל כצנלסון ונמנה עם מייסדי נהלל. זוכה פרס העבודה לשנת 1959. הרבה בכתיבת מאמרים בעיתונות התקופה.

קבוצה (התיישבות)

קבוצה היא צורת התיישבות שיתופית שנוסדה בעלייה השנייה והתפתחה בעלייה השלישית, עקרונותיה מבוססים על קיום קבוצה שיתופית, קומונלית, קטנה ואינטימית.

מתיישבי הקבוצה חיו בשיתוף מלא (קופה משותפת להוצאות והכנסות, ללא רכוש פרטי) וללא שליטה חיצונית (מחסן א').

לקבוצה קדמו קומונות: ניסיונות של אנשי ביל"ו לחיי שיתוף, קומונות לשם השגת עבודה במשותף ("קומונת הסתתים"), לצריכה משותפת ("קומונת רומני"), הקולקטיב בסג'רה (1907). הרעיון להקמת "קבוצה" במתכונת דגניה הועלה ב-1909 בחוות כנרת שנוסדה על ידי המשרד הארצישראלי בהנהלת ד"ר ארתור רופין.

העולים שהגיעו בעלייה השנייה נתקלו במציאות כלכלית וחברתית קשה. המשק היה עדיין בשלבי משבר כלכלי (משבר הכרמים) ממנו לא התאושש והיה מחסור בעבודה, המנהלים שמונו מטעם הברון לא אהדו את הפועלים והיה פער תרבותי בינם לבין יוצאי מזרח אירופה ובנוסף, הייתה אצל העולים התנגדות עקרונית להיות איכרים, מעמד שנתפש אצלם כבעלי בתים או בורגנים וסתר את השקפת עולמם. הקבוצה השיתופית פתרה בעיות אלו.

הקמת הקבוצה באה כמענה למספר בעיות יסוד בהתיישבות בא"י. בעקרונותיה של הקבוצה באו לידי ביטוי מסקנות שנבעו מכשלונם של אנשי ביל"ו ליצור קומונה או יישוב שיתופי בגדרה.

הקבוצה הוקמה כחלק מהניסיון לכיבוש העבודה במטרה להתמודד עם העבודה הערבית הזולה והיעילה יותר, כיבוש העבודה נתקל בקשיים כאשר פועלים יהודים ניסו להתפרנס לבד משכר העבודה שהיה מקובל באותה עת והמחשבה הייתה שלקבוצה קל יותר להסתדר עם 20 לירות מאשר ל-20 יחידים להסתדר עם לירה כל אחד.

הקבוצה נתפסה כתחליף למשפחה שנשארה מאחור. לקבוצה של פרטים התומכים אחד בשני קל יותר להתמודד עם תנאי סביבה קשים, עם עבודה קשה, עם מצוקות נפשיות הנגרמות מבדידות וניתוק מהמשפחה הגרעינית שנשארה בגולה ועם קשיים הנובעים מתרבות שונה מהתרבות ממנה הגיעו החלוצים.

רצון להוכיח כי החלוצים, דהיינו הפועלים העבריים, מסוגלים להקים משק תוך קיום חיי שיתוף ושוויון, ניסיון שלא עלה יפה אצל אנשי הקולקטיב בסג'רה. מטרה שהשתלבה ברצון למנוע ניצול מכל סוג שהוא.

הקבוצה נתפסה כאמצעי עזר יעיל לקליטת חלוצים - עולים חדשים ולהקלת ייסורי ההגירה וההשתלבות בארץ חדשה.

בנוסף היו שראו בקבוצה ובאנשיה אמצעי יעיל להגשמת מטרות ויעדים לאומיים תוך הבניית אידאולוגיה מוסרית-לאומית וחברתית שונה, אידאולוגיה הנשענת על כוחו של היחיד ואחריות עצמית שהוא נוטל על עצמו בתמיכת הקולקטיב כולו תוך מימוש בדרך של עבודת האדמה.הקבוצה הראשונה שנוסדה בשנת 1910 ושלימים נקראה "אם הקבוצות" (ומאוחר יותר גם "אם הקבוצות והקיבוצים") הייתה דגניה א', שהוקמה באדמות אום ג'וני (שטח ממזרח לירדן שנרכש בשנת 1900 על ידי הקק"ל) ובשנת 1912 עברה למקום הקבע שלה במוצא הירדן מן הכנרת. ב-1911 נוסדה הקואופרציה במרחביה, ב-1913 קבוצת כנרת, ב-1915 איילת השחר בתמיכת קפא"י. כולן היו קבוצות על פי אורח חייהן והאידאולוגיה שלהן ולא היו משויכת לגדוד העבודה ולא למפלגה פוליטית.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הוקמו קריית ענבים, דגניה ב' (1920) וקבוצות אחרות ובהן גני הדר (1927) קבוצת שילר (1927) וחולדה (1930) שנוסדו או נעזרו על ידי תנועת גורדוניה.

פרט לקבוצות שהצליחו לממש התיישבות חקלאית היו קבוצות נוספות (פלוגות), הן במושבים (בהם עברו הכשרה לחקלאות) והן בערים, פלוגות/קבוצות אלו המתינו להקצאת אדמות להתיישבות והיו מחויבות לרעיון הקבוצה. היו קבוצות כיבוש עבודה בעבודות ציבוריות (בעיקר סלילת כבישים) ובבניין. רוב הקבוצות הללו שאפו להגיע להתיישבות חקלאית אולם חלק מהקבוצות התפרקו ולא זכו להגשים את ההתיישבות. היו קבוצות הכשרה, שנועדו להכשיר את חבריהן בעבודה החקלאית ובחיי שיתוף על מנת להתיישב בעתיד במשבצת קרקע. חלק מקבוצות אלו התמזגו עם היישוב המארח. בנוסף לקבוצות הקטנות היו פלוגות העבודה שהשתייכו לגדוד העבודה ובהתנהלות היום-יום היו דומות לקבוצה.

כבר ב-1923 הוקמה מסגרת בלתי מחייבת - "ועדת הקבוצות" שנועדה להיות גוף מקשר בין הקבוצות השונות, ב-1925, במהלך כנס בבית אלפא, החליטו נציגי 26 קבוצות וקיבוצים, 17 פלוגות (קבוצות חלוצים שעדיין לא מצאו לעצמן מקום להתיישב בו) במושבים ו-7 פלוגות שישבו בערים וכן 4 משקי פועלות, להקים תנועה קומונלית ארצית, תוצאת ההחלטה הייתה הקמת "חבר הקבוצות והקיבוצים" שפעל במסגרת ההסתדרות.

בעקבות רעיון הקבוצה הקטנה בא בשנות ה-20 רעיון הקבוצה הגדולה - הקיבוץ. בשנת 1921 הוקם על ידי אנשי גדוד העבודה הקיבוץ הראשון - עין חרוד.

כבר ב-1927 הקיבוצים שדגלו בקיבוץ גדול ופתוח פרשו מחבר הקבוצות והקיבוצים והקימו את "הקיבוץ המאוחד", כתוצאה מכך, ב-1930 בכנס בגניגר החליף הארגון את שמו ל"חבר הקבוצות" ואחת החלטות הייתה להתמקד בחקלאות ולהפסיק לקיים פלוגות עבודה בערים.

המסגרות הקיבוציות הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ הארצי ויתר התנועות הקיבוציות התפתחו בקצב מהיר יחסית ואילו חלקן של הקבוצות ירד בהדרגה. כמו כן, נמחקו, בהדרגה, כל ההבדלים בין הקבוצה לקיבוץ והקבוצה הפכה קיבוץ לכל דבר. גם מן הבחינה הארגונית נמחקו ההבדלים כאשר בשנת 1952 התמזג "חבר הקבוצות" (שהרוב הגדול של חבריו הזדהה עם מפא"י) עם "איחוד הקיבוצים" - הפלג שהזדהה עם מפא"י ופרש מן הקיבוץ המאוחד וביחד הקימו את איחוד הקבוצות והקיבוצים.

קיימים גם קיבוצים וקבוצות (אם כי מיעוט) במסגרות אחרות, מלבד ההסתדרותיות, למשל קבוצת יבנה ("אם הקבוצות הדתיות"), קיבוץ טירת צבי ואחרים במסגרת הקיבוץ הדתי, קיבוץ חפץ חיים של פועלי אגודת ישראל ועוד.

קואופרציה

קוֹאוֹפֶּרַצְיָה היא שיטה כלכלית, אידאולוגיה ופילוסופיה חברתית-כלכלית המעמידה במרכז המערכת הכלכלית צורת ארגון המבוסס על שיתוף באמצעי הייצור או בכוח הקנייה של חברי הארגון, תוך שוויון בין החברים הן בהשקעה והן בפירותיה. עקרון הקואופרציה הוא שלב בסוציאליזם שבו ריכוז אמצעי הייצור והבעלות על מפעלים נמצאים בידי הפועלים ולא בידי בעלי הון. למימוש הרעיון מאורגנים החברים בקואופרטיבים ייעודיים לתחבורה, תעשייה, חקלאות וכדומה, כאשר לכל חבר יש מניה בקואופרטיב. לעיתים מתייחס המושג לארגון כלכלי-חברתי נרחב הפועל תחת עקרונות הקואופרציה ומורכב ממספר התארגנויות קואופרטיבית (למשל ההתיישבות העובדת היא קואופרציה).

רחל ינאית בן-צבי

גולדה לישנסקי (לעיתים, רחל ינאית בן-צבי), (אייר תרמ"ו, מאי, 1886 – 16 בנובמבר 1979) הייתה סופרת ומחנכת, אגרונומית בהשכלתה. בן-צבי הייתה מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה, פעילה בהגנה העצמית היהודית ביישוב ואשת ציבור במדינת ישראל. אשתו של איש הציבור, ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן-צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.