קסטיליה (אזור היסטורי)

קסטיליה הייתה ממלכה נוצרית באזור הצפון מרכזי של ספרד אשר במהלך ההיסטוריה של ספרד התפשטה על ידי כיבוש אזורים מוסלמיים במסגרת הרקונקיסטה ועל ידי בריתות, נישואי מלכים והגירה לאזורים נוצריים של ספרד.

Flag of Castile
דגל קסטיליה

השטח שהיה כלול בקסטיליה כולל היום את הקהילות האוטונומיות קסטיליה-לה מנצ'ה, קסטיליה ולאון ומדריד של ספרד. עם זאת, ממלכת קסטיליה כללה בתקופות מסוימות שטחים גדולים יותר של ספרד.

קסטיליה החלה את דרכה העצמאית כמדינה נוצרית כאשר השתחררה בסביבות שנת 930 מממלכת לאון וקבעה את בירתה בבורגוס ולאחר מכן בויאדוליד. בשנת 1085 כבשה קסטיליה את טולדו מידי המוסלמים וספחה את השטחים סביב טולדו לשלטונה, תחת השם "קסטיליה החדשה". בשנת 1212, בקרב לאס-נאבאס דה טולוזה, כבשה קסטיליה מידי המוסלמים את רוב דרומה של ספרד. ב-1230 התאחדו ממלכות קסטיליה ולאון ובהמשך כבשו את קורדובה ב-1236, את מורסיה ב-1243 ואת סביליה ב-1248. ב-1460 העבירה פורטוגל לידי קסטיליה את האיים הקנריים.

בשנת 1469 נישאו פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה בנישואים שהביאו בסופו של דבר בשנת 1516 לאיחוד של אראגון וקסטיליה.

השפה של קסטיליה, הקסטיליאנית, היא השפה הדומיננטית בספרד, ועד כינונה של הדמוקרטיה בספרד ב-1977 הייתה השפה הרשמית היחידה.

אטימולוגיה

קסטיליה מוזכרת במסמכים היסטוריים מקומיים הכתובים בקסטליאנית עתיקה כקסטליה (בספרדית Castella) או קסטיאליה (Castiella) שפירושן "אדמת המבצרים" על שמם של הביצורים שהוקמו באזור במהלך הרקונקיסטה. מבצרים רבים קיימים בקסטיליה עד ימינו.

היסטוריונים ערבים כינו את שם האזור בערבית קשתאלה (בערבית قشتالة) שמשמעותו "ארץ זרועת ביצורים". הדבר מעיד כי השם ניתן לאזור ככל הנראה בתקופת הכיבוש הערבי של חצי האי האיברי או לא הרבה אחריו.

מקור השם מגיע מהמילה הלטינית קסטלום (castellum) שפירושו ביצור, מבצר או טירה.

קסטיליה

האם התכוונתם ל...

קסטיליה הישנה

קסטיליה הישנה (בספרדית: Castilla la Vieja) הוא אזור היסטורי בספרד, אשר כלל את הטריטוריה שהיום נמצאת במחוזות: סנטאנדר (כיום בקנטבריה), בורגוס, לוגרוניו (כיום בלה ריוחה), סוריה, סגוביה, אבילה, ויאדוליד, ופלנסיה. מקורות האזור הם בממלכה ההיסטורית קסטיליה שהוקמה במאה ה-9 באזור שכיום מורכב מקנטבריה, אלאבה, ובורגוס.

במאה ה-18 הקצה המלך קרלוס השלישי לקסטיליה הישנה את המחוזות: בורגוס, סוריה, סגוביה, אבילה, ויאדוליד, ופלנסיה.

בצו מלכותי מה-30 בנובמבר 1833, הרפורמה של חבייר דה בורגוס, יצרה את הבסיס לחלוקת ספרד למחוזות, שבתוספת מספר שינויים, ממשיכה להתקיים עד עצם היום הזה; צו זה הוסיף את מחוזות לוגרוניו וסנטאנדר לקסטיליה הישנה.

צו מלכותי אחר, מה-30 בנובמבר 1855, חילק את ספרד ל-46 מחוזות, והקצה את הפרובינציות ויאדוליד ופלנסיה לאזור לאון ההיסטורי, ובכך השאיר את קסטיליה הישנה רק עם סנטאנדר, בורגוס, סוריה, סגוביה, ואבילה. למרות שהיו עוד מאמצים לרפורמות במאה ה-19, חלוקה זו השתקפה באנציקלופדיות, ספרי הגאוגרפיה, וספרי הלימוד מאמצע המאה ה-19 עד להחלפתם במחצית השנייה של המאה ה-20. לדוגמה, במהדורות המוקדמות של האנסיקלופדיה אספאסה, של האנציקלופדיה בריטניקה, ושל האנציקלופדיה לסטודנטים הפופולרית אלבארס, בכולם קיימת החלוקה הזו בין קסטיליה הישנה ללאון.

עם הקמת הקהילה האוטונומית של קסטיליה ולאון ב-1983, איבדה קסטיליה הישנה חלק גדול מהזהות הנפרדת שלה; מצד אחד, היא אוחדה פוליטית יחד עם לאון לתוך ישות גדולה יותר, ומאידך, שתיים מהפרובינציות שלה הפכו לקהילות אוטונומיות בזכות עצמן: סנטאנדר הפכה לקנטבריה, ולוגרוניו הפכה ללה ריוחה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.