קסאם

קסאם היא רקטת קרקע-קרקע פשוטה העשויה מתכת ומלאה חומר נפץ. הדלק של המנוע הרקטי שלה מורכב מתערובת של סוכר ואשלגן חנקתי. התערובת בוערת בקצב מהיר ויוצרת גזים בכמות גדולה, וכך משגרת את הרקטה. הרקטה פותחה על ידי ארגון חמאס ומיוצרת ברצועת עזה. הרקטה קרויה על שמו של עז א-דין אל-קסאם. הרקטה משמשת את ארגוני הטרור הפלסטינים הפועלים שם בעיקר לירי על יישובים ישראליים בעוטף עזה הסמוכים לגבול הרצועה וקודם לביצוע תוכנית ההתנתקות שימשה לירי על יישובי גוש קטיף. הרקטה עשויה צינור מתכת פשוט. רקטות הקסאם הראשונות היו עשויות מעמודים של תמרורים.

אף שמדובר ברקטה פרימיטיבית, בעלת טווח קצר ודיוק נמוך ביותר, המספר הרב של הפעמים שבהם שוגרו רקטות קסאם לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית בישראל הביא לקורבנות בנפש. כל ירי של רקטות קסאם הנופל בתוך אזור מאוכלס גורם לבהלה (ראו גם: הלם קרב) וכתוצאה מכך לקושי בתפקוד היום-יומי של התושבים. היישובים הסובלים ביותר מירי רקטות קסאם הם העיר שדרות, הקיבוצים והמושבים בעוטף עזה, ויישובי גוש קטיף עד לפינויו. רוב הקורבנות בנפש ורוב הנזקים לרכוש הם בשדרות.

A rocket fired from a civilian area in Gaza towards civilian areas in Southern Israel
רקטת קסאם משוגרת מעזה, דצמבר 2008
Quassam rockets
שאריות של שלוש רקטות קסאם
התרעת צבע אדום ונפילות רקטות קסאם בשדרות, 2007
Flickr - Israel Defense Forces - Eight Qassam Launchers in Gaza
משגרי קסאם ועל אחד מהם רקטת קסאם מוכנה לשיגור
Qassam-Rockets-Sderot
אוסף טילי קאסם שנחתו בעיר שדרות
Qassam wrecks sderot israel
נזק שנגרם לבית בשדרות מרקטת קאסם
QassamRocket
רקטת קסאם שנורתה מרצועת עזה ונחתה באזור אשקלון
Kasam guidelines1
מדבקת מקרר ועליה הנחיות פיקוד העורף לאזרחים בעת ירי קסאם
Gaza rocket attacks
מספר הרקטות שנורו מרצועת עזה על פי שנים

מאפייני הרקטה

לרקטת הקסאם המקורית היו שלושה דגמים. בנוסף אליהם ייצרו וייבאו ארגוני הטרור הפלסטינים השונים רקטות אחרות. להלן טבלה המרכזת את דגמי הרקטות העיקריים הנורים אל עבר ישראל.

דגמים של רקטות קסאם לעומת רקטת גראד תקנית
קסאם 1 קסאם 2 קסאם 3 קודס 101 גראד 122 מ"מ
אורך (ס"מ) 79 180 200+ 230 287
קוטר (מ"מ) 60 150 170 126.5 122
משקל (ק"ג) 5.5 32 90 ? 66
משקל חומר הנפץ (ק"ג) 0.5 5-7 10-20 ? 23
טווח מרבי (ק"מ) 3 8 10 13-16 40

בנוסף ל"קסאם" המקורי, פיתחו ארגוני הטרור רקטות שונות:

באמצעי תקשורת בישראל אין מבחינים בדרך כלל בין סוגי הרקטות, אלא מכנים את כל הרקטות הפלסטיניות תלולות-המסלול "טיל קסאם", בדומה לכינוי "קטיושה" המשמש את כל סוגי הרקטות הבינוניות התיקניות הנורות על ישראל.

היסטוריה

ארגוני הטרור הפלסטינים ברצועת עזה החלו להשתמש בירי תלול מסלול כנגד מטרות ישראליות ב-30 בינואר 2001, בחודשים הראשונים נעשה שימוש בפצצות מרגמה, בעיקר לעברם של נצרים ושל יישובי גוש קטיף. ירי קסאם מרצועת עזה החל מאוחר יותר באותה שנה, הירי המתועד הראשון של רקטת קסאם לעבר מטרות בישראל התרחש ב-16 באפריל 2001, לעבר שדרות, במקרים רבים סווג הירי בתחילה כירי של פצצות מרגמה ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות מתי הוחל בשיגור רקטות קסאם.

בעקבות נסיגת צה"ל מרצועת עזה ומציר פילדלפי בפרט, החלו ארגוני הטרור הפלסטיניים ובראשם חמאס להבריח רקטות גראד ורקטות גראד משופרות תקניות, היכולות להגיע לטווחים של כ-40 ק"מ. בעקבות ההצטיידות המסיבית ברקטות התקניות, שהתגלו כעדיפות עשרות מונים על פני רקטות הקסאם המאולתרות, קטן באופן ניכר ייצור וירי רקטות הקסאם, אך גדל באופן ניכר ירי רקטות הגראד, שהתרחב גם אל עבר אשקלון, באר שבע ואשדוד. בעשור השני של המאה ה-21 הצטיידו ארגוני הטרור ברקטות קרקע-קרקע ארוכות טווח, המסוגלות להגיע גם לתל אביב וירושלים. חלק מן הרקטות הן מייצור עצמי וחלק הוברחו לרצועה על ידי איראן (כגון רקטות הפג'ר וה-M-302). בשל ההצטיידות ברקטות עדיפות אלו, פחת השימוש ברקטות הקסאם המקוריות. עם זאת, עדיין נהוג לכנות רקטות קצרות-טווח המשוגרות מעזה בשם "קסאמים".

רשימת אירועי ירי רקטות בולטים

בשנים 2001-2014 נורו לעבר ישראל אלפי רקטות, חלק ניכר מדגמי הקסאם. מהירי נהרגו 44 בני אדם, מתוכם 30 ישראלים, 4 עובדים זרים ו-10 פלסטינים שנפגעו בשוגג, ונפצעו מאות.[2]

בשנת 2008 אירע מקרה חריג, שבו חברי חוליה יהודים מיצהר שיגרו רקטת קסאם לעבר כפר ערבי. איש לא נפגע.[10]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עלי ואקד, הג'יהאד האיסלאמי: בידנו רקטה שמגיעה למרכז אשקלון, באתר ynet, 11.02.06
  2. ^ פגיעה באזרחים ישראלים על ידי פלסטינים (17 באפריל 2013), אתר בצלם.
  3. ^ שמוליק חדד וחנן גרינברג, לראשונה: קטיושה נפלה מדרום לאשקלון, באתר ynet, 28.03.06
  4. ^ אמיר בוחבוט, משה פריאל וברק רביד, רקטת קסאם פגעה בבית ספר באשקלון, באתר nrg‏, 5/7/2006
  5. ^ אלמוג בוקר ואמיר בוחבוט, 'קסאמים חדשים ומסוכנים יותר', באתר nrg‏, 9/5/2007
  6. ^ נפילת רקטת קסאם בבסיס זיקים, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 11 בספטמבר 2007.
  7. ^ אמנון מרנדה, הערכה: 400 קסאמים נפלו בנגב מתחילת השנה, באתר ynet, 19 בפברואר 2008
  8. ^ אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, חיה"א תקף ברצועה; חמוש פלסטיני נהרג, באתר nrg‏, 24 בדצמבר 2008.
  9. ^ חדשות הטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני (8 - 15 במרץ 2011), אתר המרכז למורשת המודיעין
  10. ^ רועי שרון, תלמיד ישיבה מיצהר שיגר קסאם לכיוון כפר ערבי, באתר nrg‏, 20 ביוני 2008.
19 בינואר

19 בינואר הוא היום ה-19 בשנה, בשבוע ה-3 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 346 ימים (347 בשנה מעוברת).

20 בנובמבר

20 בנובמבר הוא היום ה-324 בשנה, (325 בשנה מעוברת) בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני . עד לסיום השנה, נשארו עוד 41 ימים.

21 באוגוסט

21 באוגוסט הוא היום ה-233 בשנה בלוח הגרגוריאני (234 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 132 ימים.

אסון הנגמ"שים

אסון הנגמ"שים הוא צמד תקריות ברצועת עזה, שהתרחשו ב-11 וב-12 במאי 2004, ובהם הושמדו שני נגמ"שי M-113 של צה"ל על צוותיהם. בתקריות נפלו 13 חיילים: 6 בתקרית הראשונה, בשכונת זייתון, 5 בתקרית השנייה, ברפיח, ועוד 2 בחילוץ ברפיח. תקריות אלה היו יוצאות דופן בשל ריבוי הנפגעים לצה"ל, הרבים ביותר בתקופה כה קצרה ברצועת עזה מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. התקריות השפיעו מאוד על צורת הלחימה ומדיניות צה"ל ברצועה.

בית חאנון

בית חאנוּן (בערבית: بيت حانون) היא העיר הצפונית ביותר ברצועת עזה, המונה כ-35,000 נפש.

משמעות שמו ומקורו עלומים, אולם לפי הסברה שמו מזכיר את שמו של חָנִין מלך עזה, שהאשורים לחמו בו, כמסופר בכתובותיהם בכתב היתדות.

במרכז העיר עומד מסגד א-נאצר (שפירושו: "מסגד הניצחון"). המסגד הוקם לזכר ניצחון המוסלמים על הצלבנים בקרב בית חאנון שנערך במאה ה-13.

במהלך מלחמת העצמאות נכבשה בית חאנון במבצע יואב, אך הוחזרה לידי המצרים לאחר הסכמי שביתת הנשק.

בנובמבר 2006 נערך בעיר מבצע ענני סתיו, שמטרתו הייתה פגיעה בתשתיות ייצור הרקטות ובמחבלים פלסטינים. במבצע נהרגו בעיר 57 אנשים, מרביתם מחבלים. ב-7 בנובמבר 2006 ירו תותחים של צה"ל לעבר אזורים שמהם נורו רקטות קסאם לאשקלון. הירי פגע בשכונת מגורים בבית חאנון, וגרם למותם של 19 אזרחים ולפציעתם של 40.

במהלך מבצע עופרת יצוקה בית חאנון הייתה בין הערים הראשונות אליהן נכנס צה"ל על מנת לנטרל את ירי הרקטות על ישראל.

בשנת 2014, עם פרוץ מבצע צוק איתן ברצועת עזה, פשטו כוחות של חטיבת הנח"ל יחד עם כוחות של חיל ההנדסה הקרבית מגדוד 601 ועם כוחות שריון מגדוד 46 על העיירה, נטרלו את איום המנהרות ההתקפיות ואת ירי הטילים לעבר יישובי הדרום וחיסלו חוליות רבות של מחבלי חמאס. בקרבות בעיירה נהרגו שלושה מלוחמי גדוד 931.

גדודי עז א-דין אל-קסאם

גדודי עז א-דין אל-קסאם (ערבית: كتائب الشهيد عز الدين القسام, תעתיק מדויק: כתאיב אלשהיד עז אלדין אלקסאם) היא הזרוע הצבאית של ארגון הטרור הפלסטיני-סוני חמאס. הארגון מפורסם בעיקר בגלל פיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם, שפעיליו משגרים אל עבר יישובים ישראליים. על פי הערכות מודיעין, זרוע זו מונה רבבות מחבלים חמושים.

נכון ל-2019 לארגון כ-30,000 פעילים, כ-7,000 אנשי עתודה וכ 15,000 רקטות.

גוש קטיף

גוש קטיף היה גוש התנחלויות ששכן בדרום רצועת עזה. גוש קטיף כלל 17 יישובים בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל-בלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. שלושה יישובים נוספים היו בצפון רצועת עזה, ואחד במרכזה. סך הכל 21 יישובים. באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות. בחבל עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים, רובם בגוש קטיף.

האינתיפאדה השנייה

האינתיפאדה השנייה (הקרויה בפי הפלסטינים אינתיפאדת אל-אקצא בערבית: انتفاضة الأقصى; תעתיק מדויק: אנתפאצ'ת אלאקצא) הייתה התקוממות פלסטינית אלימה נגד מדינת ישראל, שהחלה בסוף ספטמבר 2000. היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים, שהופר באירועי מנהרת הכותל ובאירועי יום הנכבה 2000. הכינוי שניתן על ידי צה"ל לאירועים אלה (עוד לפני פריצתם) היה "'אירועי גאות ושפל". כינוי זה נותר קוד פנימי במערכת הביטחון; השם הנהוג בישראל כיום הוא "האינתיפאדה השנייה", להבדיל מהאינתיפאדה הראשונה.

התקוממות אלימה זו כללה בתחילתה מהומות ופעולות מחאה בדרגות אלימות שונות, אך במהרה הפכו פעולות טרור ולוחמת גרילה לביטויה המרכזי. מאפיין מובהק של הפעילות הפלסטינית במאבק זה היה שימוש נרחב בפיגועי התאבדות נגד אזרחי מדינת ישראל, שהחלו כבר באוקטובר 2000, כחודש לאחר תחילתה והתגברו ככל שנמשכה.

האינתיפאדה השנייה מוטטה כמעט לחלוטין את הסכם אוסלו מ־1993, והסלימה את הסכסוך לרמה שלא נראתה זה עשרות שנים. במהלכה נמנו אלפי קורבנות בשני הצדדים, הן בקרב הלוחמים והן בקרב האזרחים. האינתיפאדה גרמה גם למיתון בישראל, אשר שיאו היה בשנים 2002 ו-2003 ולפגיעה קשה בכלכלה הפלסטינית.

נקודת המפנה באינתיפאדה השנייה הייתה מבצע חומת מגן באביב 2002 בו צה"ל השתלט מחדש על מרכזי הערים הפלסטיניות ומחנות הפליטים ביהודה ושומרון, תוך מעצרם וחיסולם של מאות מחבלים, והחל בפעילות יומיומית לסיכול הטרור הפלסטיני, בסיוע השב"כ והימ"מ. הפעילות הביטחונית, בשילוב בניית גדר ההפרדה ומותו של יאסר ערפאת בסוף 2004, הביאו לדעיכת גל הטרור ביהודה ושומרון.

הלחימה ברצועת עזה מההתנתקות עד מבצע עופרת יצוקה

הלחימה ברצועת עזה מההתנתקות עד מבצע עופרת יצוקה הייתה שורה של תקריות אלימות ומבצעים צבאיים שהתרחשו בין צה"ל לארגוני הטרור הפלסטיניים בשטחי רצועת עזה ויישובי עוטף עזה. הערך מכסה את התקופה של אחרי ההתנתקות (החל מאוגוסט 2005) עד תום מבצע עופרת יצוקה (ינואר 2009).

במהלך תקופה זו גבר ירי רקטות קסאם וגראד מרצועת עזה לישראל, חמאס השתלט על הרצועה ודיכא באלימות את האופוזיציה של הפת"ח, נחטף החייל הישראלי גלעד שליט ומנגד ישראל הגיבה בתקיפות אוויריות ומספר מבצעים גדולים בהם נהרגו מאות פלסטינים. כמו כן בנתה ישראל מערך ביצורים סביב הרצועה, המכונה ציר הוברס, על מנת למנוע התקפות טרור על יישוביה. בתגובה לירי הרקטות וחטיפת שליט הכריזה ישראל על ממשלת חמאס ברצועה כ"יישות עוינת", סגרה את המעברים לרצועה והטילה עליה מצור (אך התירה מעבר סיוע הומניטרי לרצועה).

הפיגוע בקו 189 לעמנואל (2001)

הפיגוע בקו 189 היה פיגוע משולב שהתרחש ב-12 בדצמבר 2001 בכניסה ליישוב עמנואל, וכלל פיגוע תופת ופיגוע ירי לעבר אוטובוס נוסעים. בפיגוע נרצחו עשרה ישראלים ונפצעו עשרות.

חישוף

"חישוף" הוא מונח צה"לי המתאר פעולה שבה חושפים שטח באמצעות נקיונו ממכשולים ועצמים העלולים לחסום את שדה הראייה או לספק מחסה למחבלים ומטעני חבלה - לרבות קפלי קרקע, צמחייה, מטעים, פרדסים ומבנים. המטרה העיקרית של פעולות החישוף היא למנוע אפשרות למארבים הכוללים ירי נק"ל, ירי נ"ט, מטעני צד ומטעני גחון כנגד אזרחים ישראלים וכוחות צה"ל. את פעולות החישוף מבצע חיל ההנדסה הקרבית באמצעות דחפורי די-9 משוריינים המדוגמים במיגון כבד כנגד ירי ומטעני חבלה ומצוידים בכף דחפור ("סכין") כבדה שבאמצעותה מתבצע החישוף.

בהקשר של האינתיפאדה השנייה ביצע צה"ל פעולות חישוף נרחבות בהן יושרו אלפי דונמים של מטעים וחממות ונהרסו אלפי בתים. המטרה של פעולות החישוף הייתה למנוע פיגועי ירי והנחת מטענים על צירי התנועה העיקריים ביהודה ושומרון וברצועת עזה. עיקר פעולות החישוף בוצע ברצועת עזה, שם חושפו שטחים רבים גם על מנת למנוע ירי של רקטות נ"ט על כוחות צה"ל והפגזת יישובים ישראלים בפצמ"רים ורקטות קסאם. סביב ציר כיסופים הרס צה"ל עשרות בתים בחאן יוניס מהם נורתה אש על שיירות אזרחיות של תושבי גוש קטיף. החישוף הנרחב ביותר היה בעיר רפיח הפלסטינית, סביב ציר פילדלפי, בו לטענת ארגוני זכויות אדם הרסו כוחות צה"ל אלפי בתים. בעקבות פעולות החישוף הנרחבות כמות פיגועי הירי והמטענים בדרכים ירדה באופן דרסטי.

צה"ל מבצע באופן קבוע חישוף סביב גדר המערכת של רצועת עזה על מנת למנוע הפעלת מטעני צד קטלניים נגד כוחות צה"ל השומרים על ציר הוברס, ובמהלכו נעקרת בעיקר צמחייה סביב הגדר. במהלך פעולות אלו חשפו הדחפורים המשוריינים מטענים רבים שהטמינו ארגוני הטרור הפלסטיניים.

עמדת ישראל היא שהפלסטינים שאיבדו את רכושם כתוצאה מפעולות החישוף אינם זכאים לפיצוי, מפני שהנזק הוא תוצאה של אירועי לחימה.

בעוד שבצה"ל ראו בפעולות החישוף צורך מבצעי שנועד להגן על ביטחון אזרחי ישראל, פעילי שמאל וארגוני זכויות אדם סברו כי מדובר בעונש קולקטיבי המסב נזק רב לאוכלוסייה חפה מפשע. ארגון בצלם טען כי צה"ל משתמש בפעולות החישוף כאמצעי ענישה על מנת ללחוץ על האוכלוסייה הפלסטינית להפסיק לשתף פעולה עם יורי הקסאמים והמחבלים, במסגרת של לוחמה פסיכולוגית. לדברי הארגון, בחלק מהמקרים הרסו כוחות צה"ל שדות של עגבניות וקישואים, שבהם לא ניתן למצוא מסתור, וכתוצאה מכך נגרם לקרקע נזק ארוך טווח, ובחלק מהמקרים בלתי הפיך, ופרנסתם של אלפי אנשים נפגעה למשך שנים ארוכות. על-פי דברי ראש המנהל האזרחי ב-2001, לעיתים מבוצע החישוף בהיקף גדול מזה שמחייבים הצרכים הצבאיים.

חמאס

חמאס (בערבית: حماس, ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – בתעתיק מדויק: חרכת אלמקאומה אלאסלאמיה – "תנועת ההתנגדות האסלאמית"; פירוש המילה "חמאס": התלהבות, גבורה) הוא ארגון טרור ותנועה אסלאמיסטית -סונית פונדמנטליסטית פלסטינית שהוקמה בשנת 1987. מטרתה על פי אמנת חמאס: הקמת מדינה פלסטינית אסלאמית תאוקרטית בשטחי ארץ ישראל, הכוללים את שטחי מדינת ישראל כולל שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, תחת המוטו: "אללה הוא תכליתה, הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש היא דרכה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה".

תנועת חמאס הוגדרה כארגון טרור על ידי מדינות רבות ובהן ישראל, ארצות הברית, האיחוד האירופי, קנדה, אוסטרליה, ירדן, יפן, נורווגיה ופרגוואי. על פי הצהרות פומביות, תנועת חמאס מחולקת לשלוש זרועות: (1) זרוע פוליטית-מדינית; (2) זרוע צבאית ("גדודי עז א-דין אל-קסאם" וה"מוראביטון"), שנאבקת בישראל באמצעות ביצוע פעולות טרור; (3) זרוע אזרחית ("דעוה"), הפועלת לרווחת הציבור הרחב, בהפעלת מרפאות, מתן צדקה, חלוקת מזון, הקמת בתי ספר ובהשפעת פעילות הרווחה מגייסת תומכים רבים לחמאס. במדינות המערב רואים הפרדה זו כמלאכותית ומגדירים את חמאס כארגון טרור. מאז השתלטותה על רצועת עזה, חמאס היא גם גוף שלטוני, אך לא ברור כיצד מבנה התנועה השתנה לאור המציאות הזו.

בתקופת האינתיפאדה השנייה הובילה חמאס את הטרור הפלסטיני ובפרט את גל פיגועי ההתאבדות כנגד אזרחי ישראל. בשטחי יהודה ושומרון חמאס מוגרה ברובה על ידי הפעילות הצבאית של צה"ל והשב"כ, ומאז לא מצליחה להשתקם. לעומת זאת, ברצועת עזה, למרות חיסול רוב ההנהגה הבכירה שלה (בפרט אחמד יאסין, סלאח שחאדה, איבראהים מקאדמה, עדנאן אל-ע'ול ועבד אל-עזיז א-רנתיסי), חמאס שמרה על כוחה, ואף התחזקה אל מול אוזלת ידם של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.

רשימת חמאס "הרפורמה והשינוי" זכתה ברוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, הפרלמנט של הרשות הפלסטינית, בינואר 2006. ראש סיעת התנועה בפרלמנט, אסמאעיל הנייה, היה ראש ממשלת הרשות עד לפיזורה ולהוצאת חמאס מחוץ לחוק על ידי ראש הרשות, מחמוד עבאס, במהלך עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה. זאת, לאחר שחמאס השתלטה בכוח על רצועת עזה ב-14 ביוני 2007, תוך רציחת פעילי פת"ח רבים. חמאס ממשיכה לשלוט בפועל ברצועת עזה, תחת הנהגתו של הנייה, שכפוף לח'אלד משעל, העומד בראש הזרוע המדינית של חמאס ששוכנת בקטר, ולמחמוד א-זהאר, שאחראי על קשרי החוץ של הארגון בעזה. לאחר חתימת הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס בקהיר באפריל 2011 אמר משעל כי חמאס תקבע את אופי המאבק נגד ישראל, כולל השימוש באלימות ובטרור, בתיאום עם פת"ח. באוקטובר 2011 בעסקת שליט הגיעה תנועת חמאס להסכם עם ישראל על שחרורם מהכלא הישראלי של 1,027 אסירים פלסטינים, בהם 280 רוצחים שנשפטו למאסר עולם, בתמורה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. ב-2014 נחתם הסכם פיוס נוסף בין חמאס לפת"ח והוקמה ממשלת מעבר בתמיכת שני הארגונים. נכון לשנת 2018, טרם מומש בפועל הפיוס בין שני הארגונים.

יחיא עיאש

יחיא עיאש (בערבית: يحيى عياش; 6 במרץ 1966 - 5 בינואר 1996), שכונה "המהנדס" (בערבית: المهندس, "אלמֻהנדִס"), היה ממקימי גדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס ואחד האחראיים להכנסת שיטת פיגועי ההתאבדות בשנות ה-90 כחלק מהטרור הפלסטיני בישראל. פיגועי טרור אלו גבו את חייהם של למעלה ממאה ישראלים. שירות הביטחון הכללי של ישראל חיסל את עיאש באמצעות טלפון סלולרי ממולכד בשנת 1996.

מבצע גשם ראשון

מבצע גשם ראשון הוא שם קוד למכלול ההתקפות והפעולות של צה"ל ברצועת עזה, בעקבות ירי כבד של רקטות קסאם על שדרות ביום שישי ושבת ה־23 בספטמבר וה־24 בספטמבר 2005. זו הייתה הפעולה הצבאית הראשונה של צה"ל ברצועה מאז היציאה מרצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות שהושלמה ב־12 בספטמבר 2005. המבצע החל ב־23 בספטמבר 2005 והסתיים ב־1 באוקטובר.

מבצע גשמי קיץ

גשמי קיץ הוא מבצע צבאי של צה"ל שהחל ב־28 ביוני 2006 והסתיים ב-26 בנובמבר 2006 בשטחי רצועת עזה. זוהי הכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה מאז ביצועה של תוכנית ההתנתקות כשנה קודם לכן. במבצע נהרגו 5 ישראלים ו-394 פלסטינים.

המבצע בא כתגובה מצד מדינת ישראל על הריגת שני חיילים וחטיפתו של רב"ט גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעבר כרם שלום, ועל ירי הקסאמים מצד ארגונים פלסטיניים לכיוון ישראל ובמידה מסוימת גם בעקבות חטיפתו ורציחתו של אליהו אשרי.

מבצע ימי תשובה

מבצע ימי תשובה הוא מבצע צבאי שערך צה"ל בצפון רצועת עזה בין ה-30 בספטמבר 2004 ל-15 באוקטובר 2004. המבצע התמקד באזורים של בית חאנון, בית להיה ומחנה הפליטים ג'בליה שהיוו אתרי השיגור העיקריים של רקטות קסאם על העיר שדרות והיישובים הישראלים באזור. המבצע נפתח בתגובה להרג שני ילדים בשדרות על ידי רקטת קסאם. במבצע נהרגו סה"כ 5 ישראלים (3 אזרחים ו-2 חיילים) ובין 104 ל-133 פלסטינים.

מוחמד דף

מוחמד דיאב אבראהים אל-מצרי (בערבית: محمد دياب إبراهيم المصري, המוכר בכינויו محمد الضيف, מוחמד דֶף, תעתיק מדויק: מחמד א (ל)צ'יף; נולד ב-12 באוגוסט 1965) הוא טרוריסט פלסטיני, ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם – הזרוע הצבאית של חמאס. הוגדר על ידי מערכת הביטחון הישראלית כטרוריסט המבוקש ביותר בארגוני טרור אלה. הכינוי "דֶף" ("צ'יף" בערבית – "אורח") ניתן לו ככל הנראה מכיוון שנהג להחליף באופן מתמיד את מיקומו.

עז א-דין אל-קסאם

שייח' עִז א-דין עבד אל-קאדר מוסטפא יוסף אל-קסאם (בערבית: عزّ الدين القسّام; 1882 – 20 בנובמבר 1935) היה טרוריסט ואיש דת מוסלמי, מנושאי הדגל של הרדיקליזם הערבי-מוסלמי במזרח התיכון בראשית המאה ה-20 אשר הקים מספר ארגונים אלימים שתקפו ורצחו צרפתים, בריטים ויהודים. על שמו נקראים הפלג הצבאי של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, וכן רקטות הקסאם הנורות לעבר יישובים ישראליים סביב רצועת עזה.

צבע אדום

במסגרת הגנת העורף בישראל, צבע אדום היא מערכת התרעה המזהירה מפני ירי של רקטות קצרות טווח באמצעות מערכת כריזה. כשהמערכת מזהה שיגור רקטה, מושמעת באזור מספר פעמים הקריאה "צבע אדום" בקול נשי, המתריעה מפני פגיעה צפויה תוך 15–90 שניות ומיידעת שיש לתפוס מחסה במהירות. מערכת ההתרעה נועדה להוות תחליף מקומי למערכת האזעקות הארצית.

הלחימה ברצועת עזה במאה ה-21
גורמים מעורבים ישראל  ישראל: צה"ל (פיקוד הדרום וחיל האוויר הישראלי) והשב"כ
הפלסטינים: הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטיניתחמאס  חמאסהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני  הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) • ועדות ההתנגדות העממיתצבא האסלאםהג'יהאד העולמיהמדינה האסלאמית המדינה האסלאמית (דאעש)מצרים  מצרים (צבא מצרים) • איראן  איראן (משמרות המהפכה האיסלאמית, סיוע חימוש ומימון חמאס והגא"פ)
רצועת עזה
אזורי הלחימה רצועת עזהציר פילדלפיציר הוברסעוטף עזהשדרותחצי האי סיני
עימותים מרכזיים האינתיפאדה השנייה (2000–2005) • אסון הנגמ"שים ומבצע קשת בענן (2004) • מההתנתקות עד עופרת יצוקה (2005–2009) • מבצע גשמי קיץ (2006) • מבצע עופרת יצוקה (2008–2009) • בין עופרת יצוקה לעמוד ענן (2009–2012) • מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)מבצע הד חוזר (2012) • מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה (2012) • מבצע עמוד ענן (2012) • בין עמוד ענן לצוק איתן (2012–2014) • מבצע צוק איתן (2014) (החדירה לחוף זיקיםקרב שג'אעיהאירועי מבצע צוק איתן‏‏)הלחימה ברצועת עזה לאחר מבצע צוק איתן (2014–2018) • פיצוץ מנהרת הטרור ליד כיסופים (2017) • העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה ("צעדת השיבה הגדולה") (2018–2019) (אירועים)
מונחים ומושגים גוש קטיףסיכול ממוקדציר פילדלפיתוכנית ההתנתקותציר הוברסהתקפות רקטות פלסטיניות על ישראלהסגר על רצועת עזהציר ה-ח'
לוחמת מנהרות ישראל המעבדה הטכנולוגית לגילוי ואיתור מנהרות (פיקוד הדרום)יחידת סמו"רמערכת אמולסיה לפיצוץ מנהרותהמכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה (מכשול הקב"א)
חמאס מנהרות הברחה ברצועת עזהמנהרות לחימה ברצועת עזהחטיפת גלעד שליטיחידת נוח'בה
אמצעי לחימה ישראליים כיפת ברזלצבע אדוםר"ז (מכ"ם)מטוסי קרב ומסוקי קרבכלי טיס בלתי מאוישיםטנק מרכבה סימן 4מ עם מעיל רוחכלי צמ"ה ממוגניםמערכת אמולסיה לפיצוץ מנהרות
אמצעי לחימה פלסטיניים מטען גחוןמרגמהRPG-7‏ • RPG-29‏ • קורנט (טיל נ"ט)רובה צלפים "עול"אבאביל 1 • מנהרות לחימה ברצועת עזהעפיפון תבערהבלון נפץ
ארטילריה רקטית פלסטינית ברשות החמאס: קסאם • רקטות גראד 122 מ"מ (רגיל ומשופר) • פג'רסג'יל 55‏ • ‏M-75‏ • ‏J-80‏ • ‏R-160‏ • ‏M-302

ברשות הג'יהאד האיסלאמי: אל-קודס • רקטת גראד 122 מ"מ (רגיל ומשופר) • אל-בוראק • בדר 3

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.